ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- מצוות התפילה וערכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
עם כל הנסיון ליישב כל קושיה בעניין התפילה, צריך לדעת כל התשובות שניתנו בצורה שכלית אפילו ע"י גדולי ישראל, אינן נוגעות בעצם אמונת חיינו המפעמת בנו, אלא באות רק ליישב את הדברים בשכל לפי השגתנו, וכלשונו של מרן הרב קוק (מוסר הקודש מ"ח) "אין הפילוסופיה המבינה את העדר השינוי ברצון ה', יכולה לגעת בגובה זה, שהוא כולל בקרבו את כל השינויים בהשוואה נצחית". כלומר שאנו ניגשים להבין את כוחה של התפילה במציאות, עלינו להתבונן באופן מעמיק הרבה יותר, שכל השינויים באדם קשורים בהשוואה אחת עם כל הויית המציאות האלוקית האינסופית, ההיפך מהתפיסה שהמציאות משועבדת לשכלנו המוגבל והסובייקטיבית. אין אנו תופסים בשכל את עצמותו יתברך ואפילו לו את האור האלוקי שמחייה אותנו, ממילא לא נוכל להבין את פעולת התפילה העומדת ברומו של עולם. הרב קוק נתן לכך ביטוי חריף: "אבל לפנות אל האידיאל האלוקי בלא לפנות אל אור אין סוף, זהו אבסורד גמור ואי אפשר, כי באין אור חיים הכל נופל ונובל. אין שום אידיאל חי וקיים במציאות בלא שפע החיים של אור העצמיות האלוקית... יסוד עריגתנו הטבעית הפנימית, שהיא כל החיים שלנו, כל הווייתנו, היא דוקא העריגה על העצמיות האלוקית, שגרעינה הזעיר נטוע הוא בנשמת האדם גם היותר ילדותית".
צריכים אנו לדעת שכל חקירה שכלית כזו או אחרת בהבנת מהותה של תפילה, אינה נוגעת חלילה בקשר הישיר והמיוחד שלנו עם בורא עולם שבא לידי ביטוי בתפילה. קשר של אב ובן, שאוהב את בנו "אהבת עולם" ו"אהבה רבה" שאין לה אח וריע. כל מילה ומילה שאנו מוציאים מפינו בתפילה, פועלת תוספת ריבוי ברכה ושפע בכל המציאות ובעולמות העליונים, כתוב בזוהר הקדוש שהקב"ה לוקח כל מילה ומילה של תפילה ושמח בכל מילה, מילים אלו בכוחן לשנות את כל המציאות (נפש החיים שער ב' פרק י'), "התפילה היא פעולה ממש, ככל פעולה שהטבע שלה מורגש, אמנם הכל תלוי בגודל קודשו של הרצון היחידי של המתפלל, ושל התוכן האלוקי הממלא את נשמתו... אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממידת רגזנות למידת רחמנות (מוסר הקודש עמ' מ"ח ע"פ במדבר רבה י').
חשוב לחדד את החילוק האמור, בין ההבנה כיצד אנו יכולים לשנות גזירת שמים, לבין הבנת מהות התפילה. כלומר, על אף שבירור בענייני התפלה חשוב לאין ערוך כיון שאל התפילה צריך להגיע בהבנת פעולתה של התפילה וכך היא פועלת את פעולתה ביתר שאת (עין אי"ה ברכות ב' פ"ט כ"ג), אולם עם זאת יש לגשת בענוה ובהבנה שיש פער גדול בין השכל האנושי לאמת האלוקית. ולכן אין לתלות את קיום מצות התפילה בהבנה שלנו, כמו כן עלינו להתבונן על פעולתה מתוך ידיעת ערכה הגדול, שעם ישראל נשען עליה דורי דורות, "מלך עוזר ומושיע ומגן" (מתוך סידור התפילה).
אין התפילה באה רק לתת מענה לבקשותינו ולעשות שינויים בעולם, אלא התפילה היא מטרה בפני עצמה שקושרת אותנו עם רבונו של עולם. עפ"ז ניתן להבין דברי חז"ל (יבמות סד.): "מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים", כלומר התפילה אינה אמצעי למילוי צרכינו גרידא כגון לבנים או צורך כלכלי כזה או אחר, אלא בעיקר להתרומם להידבק בחי העולמים, בצור מחצבתנו, "יקרה היא האידאליות של התפילה, הבעת הנשמה, יותר מעצם התכלית הפרטי של המבוקש בתפילה" (שמונה קבצים א' רפ"ב), על פי זה ניתן להבין מדוע בדיעבד תפילה בלי כוונה נחשבת תפילה, ואין צריך לחזור להתפלל עף אף פי שלא נעשה בנו שום שינוי מלבד חיתוך בשפתיים (ברכות לא. שו"ע או"ח סימן ק"א), כמו כן מהסתכלות פשוטה בנוסח התפילה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה ברוח קודשם, רואים שאנו מבקשים בקשות ישירות לצור העולמים, "חננו מאתך דעה בינה והשכל", "השיבנו אבינו לתורתך", "סלח לנו", "ראה בענינו", רפאנו ה' ונרפא", ואין בכך שינוי ברצון ה' כיון שה' "שומע תפילה", ויש בעניין זה הבנות והשגות זו למעלה מזו, רק נאמר בקצרה שאין לנו תפילה בעצמותו יתברך כלל ורק בגילוי האלוקי כלפינו אנו יכולים לתפוס מעט, בבחינת "תנו עוז לאלוקים", כלומר שאנו עם ישראל, פועלים בהנהגה האלוקית המתגלה כלפינו, ואין בכך סתירה לשינוי רצון בבורא חלילה (נפש החיים שער ב' באריכות).
המילה "תפילה" נגזרת מהפס' (בראשית ל', ח') "נפתולי אלקים נפתלתי", ומבואר ברש"י (שם) שהכוונה לחיבור. העמידה שלנו מול בורא עולם אינה רק פעולה טכנית חלילה, אלא קשר עם אבינו מלכנו שאוהב אותנו אהבה רבה שאין לה אח וריע, דברות אמתית בחי העולמים. וכבר גילה לנו דוד המלך (תהילים קמ"ה) בקרבה מיוחדת זו, "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת".
חז"ל (גמ' ברכות ו:) כבר התריעו על כך שהתפילה היא מן הדברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן. וכתב רש"י (שם) "דברים שעומדים ברומו של עולם – כגון תפילה שעולה למעלה". מרן הרב קוק כתב שהקושי לתפוס בשכל את גבוהה של התפילה היא גורמת לזלזול בה, וז"ל: "...מפני שהתפילה היא עומדת דוקא ברומו של כולם, ומצד ההשקפה התחתונה הנמוכה אין מוצאים את עניינה, על כן בני אדם שרובם לא יתנשאו להשקיף לרומו של עולם הם מזלזלים בה". וכתב הרמח"ל (מסילת ישרים פרק י"ט) שצריך ממש לצייר את המציאות הרוחנית שקורה בתפילה: "וכשאתה מתפלל, דע לפני מי אתה מתפלל.. שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו וכו', ומי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו, ורעהו מקשיב שומע אליו".
לא ניתן להתכחש מגמרא מפורשת בירושלמי (ברכות פ"ט), וז"ל: "ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב"ה מאזין את תפלתו. שנאמר (שמואל א' א' י"ג) וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו שנאמר (תהילים ק"ב א/) תפילה לעני כי יעטף, כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן". בציור עומק הקירבה כותב המהר"ל מפראג (נתיב העבודה פרק ו') שהתפילה שאדם מתפלל אל ה' יתברך בכוונת הלב, צריכה להיות ממש כדיבור שאדם מדבר עם חברו פנים בפנים כביכול, כמו שכתוב בעניין הכרובים שהיו מונחים בבית המקדש בקודש הקודשים "ופניהם איש אל אחיו" (שמות כ"ה כ'), ואף שדברים אלו עמוקים שקשה לנו להבינם, מכל מקום מכאן נלמד מכאן עד היכן הדברים מגיעים.
נראה שאין יותר מתאים מלחתום את הדברים, בדברי מרן השו"ע והרמ"א (או"ח צ"ח) הלכה למעשה: "המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאלו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו, ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו. ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבהכ"נ, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום".
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
סודו החינוכי של חודש שבט
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
