ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- יסודות בדיני ממונות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
ב. בדין מיגו דהעזה לאפטורי מממון או שבועה
ויש לדון האם מיגו מועיל אף אם טענת המיגו, אינה טענה שהנתבע היה מעיז לטעון. והנה הרא"ש בב"ק קיד:, גבי הסוגיה דמכיר כליו וספריו ביד אחר, הקשה מדוע אינו נאמן לומר גנובים במיגו דהשאלתי לך. ותמה על קושייתו הנמוק"י על אתר, דאיך יהיה נאמן, דהוי מיגו דהעזה, שהרי הלה יודע שלא השאילו לו. וכמו"כ בסוגיה בב"ב לו. גבי הנהו עיזי דאכלי חושלא, מבואר שנאמן במיגו, ופסקו שם הראשונים שמ"מ צריך להישבע, ומבאר הנמקו"י שצריך להישבע ואינו נפטר במיגו משום דהוי מיגו דהעזה ואינו מיגו טוב, וז"ל הנמקו"י שם: ואע"ג דאיכא מיגו דמצי אמר לקוחים הם בידי, מ"מ לאו מיגו גמור הוא שהרי השתא כשאמר דאכלי חושלי אינו מעיז ואלו אמר לקוחים הם בידי היה מעיז, וממעיז לשאינו מעיז לא אמרי' מיגו לאפטור משבועה. עכ"ל. ועפ"ז פסק הסמ"ע בס"ק מ"ד, דמיגו דהעזה לא אומ'. וכך נראה לכא' מהרמ"א בסי' רצ"ו בשם הרא"ש והר"ן סע' א'. אמנם הש"ך בכללי מיגו אות ו' כתב על דברי הנמקו"י דשאני לגבי עיזי דאכלי חושלי, דא"ל שאינו נאמן משום דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרי', או מכיון שבא ליטול, הוי כמו הנשבעים ונוטלים שתקנו להם להישבע. וס"ל לש"ך שמיגו דהעזה הוא מיגו טוב, והיינו לאפטורי מממון, אך לא לאפטורי משבועה, והביא שכ"כ הריב"ש להדיא בסי' שצ"ב, והר"ן בשבועות כג. ועוד ראשונים דלא כנמוק"י. בפשיטות זוהי גם דעת הרמב"ם והשו"ע בסי' רצ"ו א' למעשה, אך לטעמם אינו מועיל כיון דבשום מיגו לא מועיל לאפטורי משבועה. אמנם הש"ך ביאר שדעת התוס' בב"ב נב: ד"ה דברים, והרא"ש לעיל, ס"ל שאמרי' מיגו דהעזה לגמרי, ראיית התוס' מכך שבב"ב לא. יוצא שאדם נאמן לומר אבותי לקחוה מאבותיך במיגו דיכול לומר לקחתיה ממך.
ג. תרי מיגו גרועים לא אמרינן
ובהגהות אמרי ברוך על הש"ך, תמה במש"כ שכל הפוסקים חולקים על הנמקו"י דסבר שמיגו דהעזה לא מועיל כלל, דמלשון הנמקו"י משמע מלשונו בהנהו עיזי לעיל, שדעתו ככל הראשונים דדוקא לענין שבועה לא מהני מיגו דהעזה, אבל להיפטר מממון אמרינן, ומה שמשמע גבי מכיר ספריו שאף לממון אינו מועיל, שם זהו מיגו להוציא, ומיגו דהעזה מועיל רק לאוקמי ולא להוציא. ובזה מבואר מש"כ התומים בכללי מיגו אות ד' דמיגו דהעזה להוציא ממון לא מהני, ובאות ע"ד, כתב דמיגו דהעזה בממון אמרי' דקשה להוציא ממון, אבל לפטור משבועה בעינן מיגו בריאה וטובה. משמע דהוי מיגו גרוע ולכן מהני רק לאוקמי ממון. וכתב בדמשק אליעזר סי' שס"ד מעין זה, דתרי מיגו גרועים לא אמרי', מיגו דהעזה ומיגו נגד חזקה, וכן מיגו דהעזה ומיגו להוציא. והביא בשם שורש יוסף, דזהו הטעם דלא אמרי' מיגו לאפטורי משבועה, משום דמיגו לאפטורי משבועה הוי מיגו גרוע וכן מיגו דהעזה. ובזה ביאר קושיית המהרש"א על תוס' ביבמות קטז: ד"ה באותה, מדוע כתבו דהאשה נאמנת לומר מת בעלי במיגו דגרשתני, והרי"ז מיגו דהעזה, והגרע"א ח"א סי' ק"ל תמה עליו דהא אמרי' מיגו דהעזה לאפטורי ממון. אמנם יש ליישב דבריו דעכ"פ תרי מיגו גרועין לא אמרי' והתם הוי מיגו להוציא מחזקת א"א. ע"ש. ועפ"ז יש לדון בסוגיית נסכא דר"א בב"ב לד. שכתב הרמב"ן שם, כמ"ש הריב"ם דע"א מחייב שבועה או לשלם, ולכן לא יתכן להאמינו במיגו דלהד"ם, דהו"ל כמיגו נגד חזקה דכל מה שתחת יד אדם שלו, והקשה הרמב"ן מדוע לא נאמין לחוטף במיגו דהחזרתי. והקשו עליו מדוע זה קשה לרמב"ן, יותר ממיגו דלהד"ם שאפ' שנשבע עתה אינו נאמן מטעם שזהו נגד החזקה שכל מה שתחת יד אדם שלו, וביא החידושי הרי"ם בסוגיין, דכונת הריב"ם דמחמת דין משאיל"מ חשיב כמיגו נגד חזקה שכל מה שתחת יד אדם שלו, אמנם עדיין מיגו נגד חזקה הוי ספק, ולכן אמרי' שאינו נאמן דוקא במיגו דלהד"ם שזהו מיגו דהעזה. ותרי מיגו גרועים לא אמרי'. ע"כ.
ד. מיגו דהעזה הוי חסרון בבירור - ומיגו מממון לממון להיפך
וע"פ הביאור שיש לחלק בין ממון לשבועה לענין מיגו דהעזה, יש לבאר הדברים כמ"ש בחידושי הגרש"ש ב"מ סי' ה' דמיגו דהעזה הוי חסרון בבירור, דמסתמא לא היה טוען את אותה טענה, ולכן אינו נאמן ליפטר משבועה, דבעינן שיהיה בירור במקום שבועה המבררת. אמנם לעניין ממון די בכך שיש לו מיגו דכח הטענה גרידא, ע"ש. ובביאור זה יש לבאר מש"כ התוס' בריש ב"מ, על המשנה זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי וכו' שהאומר חציה שלי נוטל רביע, דלכא' קשה מדוע אינו נאמן ונוטל חצי במיגו שכיול לומר שכולה שלו, ותירצו דמיגו ממון לממון לא אומ'. 3 ומדברי השו"ע בסי' ק"נ סע' ד', והש"ך בכללי מיגו אות י"ג עולה דאמרי' מיגו ממון לממון, ויכול לעכב חפץ חברו תחת ממון אחר שחייב לו, והיינו דשם מהני גבי שבועה ולא גבי ממון. ויש לבאר שיש חסרון חלקי במיגו ממון לממון. אמנם אכתי קשה דהרי זה להיפך ממיגו דהעזה דהחסרון הוא בבירור ולכן לא מהני לפטור משבועה. וכתב לבאר בעין משפט סי' פ"ב אות ט. וז"ל: אלא י"ל דמיגו מממון לממון הוי מיגו דבירור, ולכן מהני לגבי שבועה, אבל אין לו כח הטענה על ממון זה, ומש"ה ל"מ לגבי ממון. ונראה בביאור הדברים כמ"ש הקהילות יעקב ב"מ סי' ג' שע"י המיגו נחשב כמוחזק בממון כנגד המר"ק, וגם הוי הוכחה שהוא אומר אמת, וא"כ י"ל דבמיגו דהעזה אין הוכחה אלא רק מוחזקות, וזהו מועיל לממון ולא לשבועה. ע"ש.
סימן פג
א. סוגיה דשטרא זייפא - בדין מיגו להוציא
בגמ' בב"ב לב: נחלקו רבה ורב יוסף לגבי שטרא זייפא אם אמרי' מיגו להוציא, וזה"ל: ההוא דא"ל לחבירה ה"ל מאה זוזי דמסקינא בך והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא. גחין לחיש ליה לרבה אין שטרא זייפא מיהו שטרא מעליא הו"ל ואירכס וכו'. אמר רבה מה לו לשקר וכו' א"ל רב יוסף וכו' האי שטרא חספא בעלמא הוא. ונפס' בגמ' במטלטלין כרב יוסף שלא אומ' מיגו ובקרקע כרבה שאומ'. וכתבו התוס' ד"ה אמאי בשם ריב"ם, וז"ל דהיינו טעמא דרב יוסף דלא אמרי' מיגו להוציא ממון, ואין נראה לר"י מדלא מפרש טעמא הכי בהדיא, משמע דלאו משום הכי הוא. ונראה לר"י דטעמא דרב יוסף דלא אמרי' מיגו הכא כיון דלית ליה הכא מיגו אא"כ שקר תחלה וכו'. ובכנה"ג סי' פ"ב אות נ"ח, כתב שנחלקו בתוס', דלריב"ם לא אמרי' מיגו נגד חזקת מרא קמא, דחשיב מיגו להוציא, אך לר"י שפיר חשיב מיגו להחזיק בכה"ג. אמנם לא הבינותי דבריו, כיון דריב"ם מיירי לדעת ר' יוסף, ואכן ראיתי שכ"כ התומים בכללי מיגו סק"ט להקשות על הכנה"ג, דאין כאן מח' כלל בין ריב"ם לר"י, אלא דריב"ם מיירי אליבא דרב יוסף, ולהלכה קי"ל כר' אידי דהלכתא כרבה בארעא, וא"כ עולה דאמרי' מיגו נגד מרא קמא. וכ"כ הגר"א בכללי מיגו סק"א, דאף שהתוס' דחו פירוש ריב"ם דאין הטעם בדברי רב יוסף משום מיגו להוציא, מ"מ בדעת רב אידי בע"כ צ"ל שהטעם שאין להאמינו משום מיגו להוציא. אלא שהכריע דדוקא בזוזי מקרי מיגו להוציא, משא"כ בקרקע שהטוען מיגו תפוס בה. ובשו"ת בית הלוי ח"ד סי' ל"ג ביאר בדרך אחרת, וכתב דלעולם גם רבה מודה דלא אמרי' מיגו להוציא, ושאני הכא דהוי מיגו דאי בעי שתיק, שהוא אלים משאר מיגו, ולפ"ז י"ל גם בדעת רב אידי שהכריע בקרקע שהלכה כרבה דמהני המיגו, היינו משום דהוי מיגו דאי בעי שתיק, אך לעולם בשאר מיגו אפ' כשבא להוציא ממ"ק, חשיב מיגו להוציא, וכמו שכתב הכנה"ג להוכיח מדברי הריב"ם בסוגיין דחשיב מיגו להוציא מבעל הקרקע, כיון שבחזקת בעליה היא עומדת. עכ"ד. עכ"פ מדברי הריב"ם בפשטות נראה דס"ל שנחלקו האם אמרי' מיגו להוציא 4 , ובקרקע מועיל משום שאינו נחשב מוציא, וכ"כ הרמב"ם בפיהמ"ש שביעית י, ה. ומרדכי ריש ב"מ ואשירי בפרק הכותב.
אולם הרמב"ן והרשב"א חולקים על דברי הריב"ם, וס"ל דלכו"ע אמרי' מיגו להוציא, והסוגיה מיירי בשטר שאינו מקויים ובזה נחלקו אם יש לו בכה"ג מיגו, כיון שבי"ד לא יזדקקו לקיים את שטרו מאחר שהודה שהוא מזוייף. והרמב"ן להוכיח מהגמ' בב"מ קי. דאמרי' מיגו להוציא לענין מלוה שתפס קרקע לצורך משכון, שנאמן לומר שהיא ממשוכנת לחמש שנים במיגו שהיה אומר לקוחה. אמנם עי' בגר"א בכללי מיגו סק"ז שכתב לדחות כר' יונה ב"ב לג. דשאני התם שכבר קנה את הקרקע כשאר משכון, וממילא חשיב מיגו להחזיק. ובריש ב"מ כתב הרמב"ן וז"ל: והדין שאמרו שאין אומרים מיגו לאפוקי ממונא אפשר הוא. אבל יש לי לדקדק עליו וכו' עכ"ל. וגם מחי' הרשב"א שבועות מב. משמע שמסופק בדבר אם אמרי' מיגו להוציא שכתב וז"ל: ואף הטענה שאמר דמגו לאפוקי ממונא לא אמרי', לא איבררא מילתא שפיר, דאיכא למימר דאפ' לאפוקי ממונא אמרי' מיגו. עכ"ל. ועי' בתומים סוף אות א' שכתב דא"א לומר קים לי כרמב"ן, שהרי הוא עצמו נבוך בזה, ורוב המחברים חולקים עליו. וגם בדעת הרשב"א כתב בערך השלחן בכללי מיגו אות ח' כעין דברי התומים. אמנם בשו"ת הריב"ש סי' של"ו כתב דרוב האחרונים כתבו דמיגו להוציא אמרי', וכ"פ כנה"ג בכללי מיגו אות נ' וכ"כ הש"ך ס"ס פ"ג דאפשר לומר קים לי כרמב"ן. והרמ"א הביא בסי' פ"ב סע' י"ב את ב' הדעות. והרמב"ם בפי"ד ממלוה ה"ו וכ"פ השו"ע בסי' פ"ג סע' ד' בסוגיה דשטרא זייפא, דעיקר הטעם שנשבע הלוה היסת ונפטר כיון דהוי מיגו להוציא דהשטר חרס, וכדברי רב יוסף 5 . ועי' בש"ך ס"ס פ"ג דכתב דהוי ספיקא דדינא, ונ"מ היכא שתפס דאין מוציאין מידו.
^ 1. נסקור בקצרה את כל המקומות בש"ס שהוזכר מיגו להדיא: בכתובות טז. נאמר מיגו ביחס לטענת בתולים, בב"ב מה: ע. – עא. דנים במיגו דהחזרתי, נאנסתי, בב"ב ע: ושבועות מה: דנים לגבי מיגו לאפטורי משבועה, בב"ב לב. הובא מיגו דיכל לומר שטר כשר, בסוגיה הידועה "שטרא זייפא", בב"מ פא: הובא דין מיגו נגד אנן סהדי, ובב"ב לא. ולג: הובא מיגו נגד עדים ממש, בב"ב לב: לג. מיגו נגד קול, ביבמות קיד:, קטו. מיגו ביחס לעגונה, ובכתובות כז., כז: גבי שבויה לכהן.
^ 2.אף שאנן סהדי ודאי עדיף ממיגו כדאיתא בכתובות כז:, מ"מ הכוונה במש"כ, לטעם הנאמנות.
^ 3.אמנם יש ראשונים שתירצו דלא אמרי' מיגו ממון לממון.
^ 4.והריב"ם ס"ל לדינא דלא אמרי', דהנה נחלקו הראשונים אם מקרי מיגו להוציא בשניים אוחזין, דהתוס' ב"מ ב. ד"ה וזה, כתבו בשם ריב"ם דהטוען חציה שלי אינו נאמן במיגו שהיה אומר כולה שלי, דלא אמרי' מיגו להוציא "דבחציו השני מוחזק זה כמו זה". אמנם עי' שם דהתוס' רי"ד שם פליג וז"ל: ואינו נראה לי תירוץ זה, שגם זה להחזיק הוא שכך הוא מחזיק בה כחבירו, ואם היה אומר כולה שלי הוה שקיל חציה אילולי מפני שהודה שחציה אינו שלו.
^ 5.עי' בזה במש"כ הכס"מ, ובהערת המל"מ ה"א מה שתמה על דבריו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
