ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- מצוות התפילה וערכה
האם התפילה פועלת בנו או שאנו פועלים בהנהגת שמיים?
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
עם כל הנסיון ליישב כל קושיה בעניין התפילה, צריך לדעת כל התשובות שניתנו בצורה שכלית אפילו ע"י גדולי ישראל, אינן נוגעות בעצם אמונת חיינו המפעמת בנו, אלא באות רק ליישב את הדברים בשכל לפי השגתנו, וכלשונו של מרן הרב קוק (מוסר הקודש מ"ח) "אין הפילוסופיה המבינה את העדר השינוי ברצון ה', יכולה לגעת בגובה זה, שהוא כולל בקרבו את כל השינויים בהשוואה נצחית". כלומר שאנו ניגשים להבין את כוחה של התפילה במציאות, עלינו להתבונן באופן מעמיק הרבה יותר, שכל השינויים באדם קשורים בהשוואה אחת עם כל הויית המציאות האלוקית האינסופית, ההיפך מהתפיסה שהמציאות משועבדת לשכלנו המוגבל והסובייקטיבית. אין אנו תופסים בשכל את עצמותו יתברך ואפילו לו את האור האלוקי שמחייה אותנו, ממילא לא נוכל להבין את פעולת התפילה העומדת ברומו של עולם. הרב קוק נתן לכך ביטוי חריף: "אבל לפנות אל האידיאל האלוקי בלא לפנות אל אור אין סוף, זהו אבסורד גמור ואי אפשר, כי באין אור חיים הכל נופל ונובל. אין שום אידיאל חי וקיים במציאות בלא שפע החיים של אור העצמיות האלוקית... יסוד עריגתנו הטבעית הפנימית, שהיא כל החיים שלנו, כל הווייתנו, היא דוקא העריגה על העצמיות האלוקית, שגרעינה הזעיר נטוע הוא בנשמת האדם גם היותר ילדותית".
צריכים אנו לדעת שכל חקירה שכלית כזו או אחרת בהבנת מהותה של תפילה, אינה נוגעת חלילה בקשר הישיר והמיוחד שלנו עם בורא עולם שבא לידי ביטוי בתפילה. קשר של אב ובן, שאוהב את בנו "אהבת עולם" ו"אהבה רבה" שאין לה אח וריע. כל מילה ומילה שאנו מוציאים מפינו בתפילה, פועלת תוספת ריבוי ברכה ושפע בכל המציאות ובעולמות העליונים, כתוב בזוהר הקדוש שהקב"ה לוקח כל מילה ומילה של תפילה ושמח בכל מילה, מילים אלו בכוחן לשנות את כל המציאות (נפש החיים שער ב' פרק י'), "התפילה היא פעולה ממש, ככל פעולה שהטבע שלה מורגש, אמנם הכל תלוי בגודל קודשו של הרצון היחידי של המתפלל, ושל התוכן האלוקי הממלא את נשמתו... אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממידת רגזנות למידת רחמנות (מוסר הקודש עמ' מ"ח ע"פ במדבר רבה י').
חשוב לחדד את החילוק האמור, בין ההבנה כיצד אנו יכולים לשנות גזירת שמים, לבין הבנת מהות התפילה. כלומר, על אף שבירור בענייני התפלה חשוב לאין ערוך כיון שאל התפילה צריך להגיע בהבנת פעולתה של התפילה וכך היא פועלת את פעולתה ביתר שאת (עין אי"ה ברכות ב' פ"ט כ"ג), אולם עם זאת יש לגשת בענוה ובהבנה שיש פער גדול בין השכל האנושי לאמת האלוקית. ולכן אין לתלות את קיום מצות התפילה בהבנה שלנו, כמו כן עלינו להתבונן על פעולתה מתוך ידיעת ערכה הגדול, שעם ישראל נשען עליה דורי דורות, "מלך עוזר ומושיע ומגן" (מתוך סידור התפילה).
אין התפילה באה רק לתת מענה לבקשותינו ולעשות שינויים בעולם, אלא התפילה היא מטרה בפני עצמה שקושרת אותנו עם רבונו של עולם. עפ"ז ניתן להבין דברי חז"ל (יבמות סד.): "מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים", כלומר התפילה אינה אמצעי למילוי צרכינו גרידא כגון לבנים או צורך כלכלי כזה או אחר, אלא בעיקר להתרומם להידבק בחי העולמים, בצור מחצבתנו, "יקרה היא האידאליות של התפילה, הבעת הנשמה, יותר מעצם התכלית הפרטי של המבוקש בתפילה" (שמונה קבצים א' רפ"ב), על פי זה ניתן להבין מדוע בדיעבד תפילה בלי כוונה נחשבת תפילה, ואין צריך לחזור להתפלל עף אף פי שלא נעשה בנו שום שינוי מלבד חיתוך בשפתיים (ברכות לא. שו"ע או"ח סימן ק"א), כמו כן מהסתכלות פשוטה בנוסח התפילה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה ברוח קודשם, רואים שאנו מבקשים בקשות ישירות לצור העולמים, "חננו מאתך דעה בינה והשכל", "השיבנו אבינו לתורתך", "סלח לנו", "ראה בענינו", רפאנו ה' ונרפא", ואין בכך שינוי ברצון ה' כיון שה' "שומע תפילה", ויש בעניין זה הבנות והשגות זו למעלה מזו, רק נאמר בקצרה שאין לנו תפילה בעצמותו יתברך כלל ורק בגילוי האלוקי כלפינו אנו יכולים לתפוס מעט, בבחינת "תנו עוז לאלוקים", כלומר שאנו עם ישראל, פועלים בהנהגה האלוקית המתגלה כלפינו, ואין בכך סתירה לשינוי רצון בבורא חלילה (נפש החיים שער ב' באריכות).
המילה "תפילה" נגזרת מהפס' (בראשית ל', ח') "נפתולי אלקים נפתלתי", ומבואר ברש"י (שם) שהכוונה לחיבור. העמידה שלנו מול בורא עולם אינה רק פעולה טכנית חלילה, אלא קשר עם אבינו מלכנו שאוהב אותנו אהבה רבה שאין לה אח וריע, דברות אמתית בחי העולמים. וכבר גילה לנו דוד המלך (תהילים קמ"ה) בקרבה מיוחדת זו, "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת".
חז"ל (גמ' ברכות ו:) כבר התריעו על כך שהתפילה היא מן הדברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן. וכתב רש"י (שם) "דברים שעומדים ברומו של עולם – כגון תפילה שעולה למעלה". מרן הרב קוק כתב שהקושי לתפוס בשכל את גבוהה של התפילה היא גורמת לזלזול בה, וז"ל: "...מפני שהתפילה היא עומדת דוקא ברומו של כולם, ומצד ההשקפה התחתונה הנמוכה אין מוצאים את עניינה, על כן בני אדם שרובם לא יתנשאו להשקיף לרומו של עולם הם מזלזלים בה". וכתב הרמח"ל (מסילת ישרים פרק י"ט) שצריך ממש לצייר את המציאות הרוחנית שקורה בתפילה: "וכשאתה מתפלל, דע לפני מי אתה מתפלל.. שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו וכו', ומי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו, ורעהו מקשיב שומע אליו".
לא ניתן להתכחש מגמרא מפורשת בירושלמי (ברכות פ"ט), וז"ל: "ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב"ה מאזין את תפלתו. שנאמר (שמואל א' א' י"ג) וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע והאזין הקדוש ברוך הוא את תפילתה. וכן כל בריותיו שנאמר (תהילים ק"ב א/) תפילה לעני כי יעטף, כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן". בציור עומק הקירבה כותב המהר"ל מפראג (נתיב העבודה פרק ו') שהתפילה שאדם מתפלל אל ה' יתברך בכוונת הלב, צריכה להיות ממש כדיבור שאדם מדבר עם חברו פנים בפנים כביכול, כמו שכתוב בעניין הכרובים שהיו מונחים בבית המקדש בקודש הקודשים "ופניהם איש אל אחיו" (שמות כ"ה כ'), ואף שדברים אלו עמוקים שקשה לנו להבינם, מכל מקום מכאן נלמד מכאן עד היכן הדברים מגיעים.
נראה שאין יותר מתאים מלחתום את הדברים, בדברי מרן השו"ע והרמ"א (או"ח צ"ח) הלכה למעשה: "המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאלו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו, ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו. ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבהכ"נ, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום".
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א ממשבר התעוררות אל אמונה גדולה
אורות התחיה - פסקה ז'
השיעור עוסק בהתעוררות הלאומית ובתהליך שיבת ציון מתוך כתבי הרב קוק, ומסביר כיצד המשבר הרוחני המתלווה אליה הוא שלב מעבר בונה. דרך התבוננות מעמיקה והרחבת הדעת, עם ישראל נקרא להתעלות מעל אמונה מצומצמת ומפוחדת לעבר עבודת השם שלמה, אמיצה וגדולה בארצו.

מאמרים נוספים בארץ אגדה צרעת דויד - ומלחמתו באדום
בתלמוד הבבלי מסופר שדויד הצטרע ששה חודשים והסנהדרין פירשו ממנו. מדובר בצרעת סמלית והבבלי מרומז לשיטה בירושלמי שדויד נלחם באדום בניגוד לדעת הסנהדרין. הרמב"ן פסק כשיטה זו, אך הרמב"ם דחה אותה.

ויצא זריזות, התחדשות וקידוש השם בעולם
שיחת מוצ"ש פרשת ויצא
השיעור עוסק בחשיבות גיוס כל כוחות הנפש להתגברות על קשיים רוחניים, תוך לימוד ממידת הזריזות וההתחדשות התמידית של הנמלה על פי תורת הרב חרל"פ. בהמשך, השיעור מציג את משנתו של הרב צבי יהודה קוק על הערך העליון של קידוש השם הלאומי, ומסביר מדוע תלות במיעוט נוכרי בהנהגת המדינה מהווה פגיעה בכבוד ישראל ובמלכות השם.

מדינה וממשלה קידוש השם או ממשלת מיעוט? למה הרב צבי יהודה זעק?
מתוך שיחת מוצ"ש פרשת ויצא
הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א בהתייחסות לסוגיה הפוליטית של בחירת בעלי תפקידים והקמת ממשלה בישראל בהישענות על מיעוטים, מתוך נקודת מבט תורנית והיסטורית. הרב מביא את דבריו של הרב צבי יהודה הכהן קוק מתקופת ממשלת המיעוט שלאחר מלחמת יום הכיפורים, ומסביר את תפיסתו שלפיה שלטון יהודי עצמאי שאינו תלוי באחרים הוא יסוד מרכזי בקידוש השם ובכבוד ישראל.

שם משמואל על הפרשה יעקב אבינו ושעבוד ארבע מלכויות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ו)
השיעור עוסק במשנתו של בעל ה"שם משמואל" המבארת את חלום סולם יעקב ואת משמעות הברית שנכרתה עמו, שבמסגרתה קיבל יעקב על עצמו ועל זרעו את תפקיד בירור הטוב ותיקון העולם מתוך שעבוד ארבע המלכויות. דרך הקבלה למדרשים ולספר הזוהר, המרצה מסביר כיצד ההתמודדות של ישראל בגלות – ובפרט צרותיו של יעקב בבית לבן כדוגמה מוקדמת לגלות בבל – מהווה תהליך הכרחי של הפרדת הטוב מהרע וזיקוק הקדושה עד לגאולה השלמה

ויצא יעקב אבינו: בין שמיים לארץ
פרשת ויצא
השיעור עוסק בדמותו הייחודית של יעקב אבינו המשלב בין עולמות הרוח והתורה העליונים לבין עשייה ארצית, כישרון מעשי והתמודדות עם קשיי הגלות. דרך התבוננות בחלום הסולם ובנישואיו לרחל ולאה, מוסבר כיצד שילוב זה מניח את היסודות לבניין עם ישראל ומהווה דגם להתמודדות של האומה לאורך הדורות.

שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ג)
השיעור עוסק בחששו של יעקב אבינו מפני אחיו עשו ומפני הכישוף והטומאה שבבית לבן הארמי. על פי פירוש ה"שם משמואל", ההתמדה והשקיעה המוחלטת בלימוד התורה בבית המדרש של שם ועבר הן אלו שהעניקו ליעקב הגנה רוחנית והתעלות מעל כוחות הטבע והכישוף.

שמונה פרקים לרמב"ם דרך האמצע וחטא אדם הראשון
שיעור 8
השיעור עוסק במשנתו של הרמב"ם לגבי דרך האמצע ובפער שבין "המושכלות" (אמת ושקר אובייקטיביים) לבין "המפורסמות" (טוב ורע יחסיים ומוסריים) בעקבות חטא עץ הדעת. דרך ניתוח פרשת בראשית ומגילת אסתר, מוסבר כיצד החטא יצר את ההבחנה הסובייקטיבית ואת התודעה המוסרית בעולם האנושי.

תורה ומדע חירות אמיתית: בין שיעבוד לצמיחה
השיעור עוסק בהגדרת מושג החירות, ובוחן את ההבדל בין חופש פיזי חיצוני לבין חירות פנימית ותבונית המשחררת את האדם מדחפים, מהתמכרויות וממגבלות החומר. דרך משנתם של הכוזרי, המהר"ל והרב קוק, מוסבר כי חירות אמיתית אינה מתמצה בניתוק מוחלט מהעבר, אלא בבחירה חופשית להתחבר לתורה ולצמוח מתוך המהות הפנימית של האדם

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א מידת ההשתוות והכבוד הרוחני האמיתי
טהרת הנפש והמידות י"ז - י"ח
השיעור עוסק בהתמודדות עם מידת הגאווה והזלזול באחרים, שלעיתים צומחים דווקא מתוך תחושת גדלות ועלייה רוחנית, וצורך לזכך אותם באמצעות תשובה וענווה. בהמשך נבחנת מידת ההשתוות כדרגה עליונה שבה האדם אינו מושפע משבח או מגנאי חיצוני, וזוכה לכבוד רוחני אמיתי הנובע מערכה הפנימי של התורה והנשמה.

יסודות הש"ס כללי ספקות בהלכות השבת אבידה
השיעור עוסק ביישום כללי הספקות ההלכתיים (כגון "ספק דאורייתא לחומרא", "ספק ממון לקולא", חזקה ורוב) בהקשר של מצוות השבת אבידה. במהלך הדיון נבחנת השאלה העקרונית והמחלוקת בין הראשונים (הרא"ש מול הרמב"ם) האם מצוות השבת אבידה מוגדרת כדין איסור והיתר או כדין ממונות, וכיצד הגדרה זו מכריעה במקרים של ספק בבעלות או בייאוש.

רביבים ספר חדש: תורה, עם וארץ
בחסדי ה' יצא לאור במסגרת 'פניני הלכה' ספרי החדש 'תורה עם וארץ' | נוכחתי לדעת שאצל רבים הדרכת התורה בעניינים של תלמוד תורה, עבודה, מדע, יישוב הארץ וצבא - אינה מבוררת ומבוססת כראוי | אחר פגישה עם רבנים בארצות הברית גמלה בליבי ההחלטה ליצור את הספר | זאת כדי לבאר את ההשקפה השלמה של התורה על החיים | מגמת ספר זה לבאר שהתורה היא חיינו ואורך ימינו, וממנה שורה ברכה לחיי ישראל בארצו, ומתוך כך תימשך ברכה לתיקון העולם כולו

ויצא מסע הנשמה: תפילה, תורה ושליחות
פרשת ויצא
השיעור מתחקה אחר מסעו של יעקב אבינו מבאר שבע לחרן כמשל לירידתה של כל נשמה לעולם הזה ולשליחותה לבנות את "בית ישראל". דרך סיפור חלום יעקב והמפגש עם "המקום", מוסבר כיצד ההתעצמות בתפילה ובלימוד התורה מעניקה לאדם כוח רוחני להפוך את המציאות החומרית למשכן להשראת השכינה.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת ויצא תשפז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. מה הטעם שבפסוק זה נכתב ג' פעמים אֲחִי אִמּוֹ. האם באמת הסכים יעקב לעבוד עבור רחל בפעם הראשונה והשניה בשווה? שבע שנים מלאות פעמיים. מה הטעם שלאה לא הודתה לקב"ה בג' לידות הראשונות עד לידת יהודה. מה הטעם לכתיבת שתי אותיות שי"ן בשם יִשָּׂשכָר בעוד שהוגים רק אחת.













