בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

גליון מס 96

עבודת ראש השנה

undefined

הרב יעקב שפירא

אלול תשע"ט
5 דק' קריאה
כתוב בתורה (בראשית כב, ב): "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". יש סוברים שעקידת יצחק הייתה ביום ראש-השנה, ומה שכתוב שאברהם אבינו הזדרז (שם שם, ג) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר..." נאמר על היום הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו, שבו התחיל אברהם אבינו את ההכנה לר"ה שסיומה היה בעקדת יצחק. הביקור של הקורבן של אברהם אבינו התחיל היום, והגיע לסיומו בעדות שד' העיד על אברהם אבינו (שם שם, יב) "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה". כל סדר עבודת ר"ה עוסק בבקשת מלכות ד', שיתגלה כבוד ד' בעולם. האדם מבטל את כל צרכיו הפרטים שלו ועוסק כל כולו בתיקון עולם במלכות ש-ד-י.

בינוניים תלויין ועומדין
הגמרא אומרת (ר"ה טז:):"א"ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר"ה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ, זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה".
מימרא זו מגלה לנו קצת את המשמעות של ראש השנה. אע"פ שאין זה מופיע בתורה שבכתב, בתושבע"פ זה כן מופיע. "רבינו-בחיי" כותב – יום שיש לו יותר עומק משאר ימות השנה, התורה מסתירה את המשמעות שלו. מכך שהתורה מסתירה את המשמעות בלי לפרט, זה סימן שיש משמעות עצומה לראש השנה.

המלך המשפט
ישנה מחלוקת (ר"ה יא.) האם העולם נברא בחודש תשרי או שנברא בחודש ניסן. בתפילת ר"ה אנו אומרים "היום הרת עולם", ובפשטות, זה לפי השיטה שבתשרי נברא העולם. אומר התוס' (כז. ד"ה כמאן מצלינן) שגם לפי מ"ד בניסן נברא העולם, לא קשה מה שאנו אומרים בר"ה "היום הרת עולם". שגם אם העולם נברא בניסן אבל הוא עלה במחשבה להיבראות בחודש תשרי, ועל זה אנו אומרים "היום הרת עולם". הפירוש הוא שהיום הייתה נקודת ההתחלה, המחשבה.
שואל הגר"א, מדוע חוגגים את ראש השנה ביום שבו עלה במחשבה להבראות? ומסביר, שהרי רש"י על התורה – על הפסוק (בראשית א, א) "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" כותב "שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין". ועל זה אנו מתייצבים בראש השנה שהוא יום הדין, על הנקודה הראשונית הבסיסית שהייתה לברוא את העולם על פי מידת הדין בלי שיתוף מידת הרחמים.
"היום הרת עולם" – הנקודה הראשונית. לכן בתפילת ראש השנה, אנחנו אומרים "המלך המשפט", ולא "מלך אוהב צדקה ומשפט", מפני שבימים אלו אנו שותפים לתוכנית הראשונה של בריאת העולם של מידת הדין, לכן, אנחנו לא מצמידים את הביטוי של "מלך אוהב צדקה ומשפט". אלא אנחנו מבטאים שהעוצמה של הימים האלה זה ב"המלך המשפט", במידת הדין, מפני שזה זמן התחדשות היצירה והתחדשות הבריאה, התחדשות האדם עצמו, (תהילים ב, ז) "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ".
מבאר רש"י במסכת ברכות (יב.) על הביטוי שהזכרנו, "המלך המשפט" – "לפי שבימים הללו מראה מלכותו לשפוט את העולם". המציאות של משפט העולם, זה בעצם גילוי מלכותו. כמו שכתוב במשלי (כט, ד) "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ". הביטוי של מלכות הוא, שיש לו את הכוח לשפוט. ביום שאנו מקבלים על עצמנו להמליך את ד" הביטוי של קבלת מלכות ד' הוא בכך שאנו מקבלים גזירותיו במשפט.
הירושלמי בר"ה (פ"ד, ה"ח) כותב: "ר' לעזר בי ר' יוסי בשם ר' יוסי בר קצרתא בכל הקורבנות כתיב "וְהִקְרַבְתָּם" וכאן (ר"ה) כתיב "וַעֲשִׂיתֶם", אמר להן ד' מכיון שנכנסתם לדין לפני בר"ה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה".
בריאה חדשה, זה המהות של ר"ה וכפי שהסברנו. (במדבר כט, ב) "וַעֲשִׂיתֶם" שנאמר בפרשת הקורבנות דהיינו פרשת פנחס, לידו גם נאמר הביטוי (שם שם, א) "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם". ויש להבין מדוע נזכרה תקיעת השופר בפרשת הקורבנות. הטעם הוא שתקיעת שופר וקורבנות ראש השנה מוזכרים יחד כיון שיש להם מכנה משותף אחד שהוא הפסוק "וַעֲשִׂיתֶם", שמבטא את המהות של ר"ה, את הבריאה החדשה כמו שביאר הירושלמי. לא בכדי את תקיעת השופר אנו תוקעים בסמיכות לתפילת המוסף, שבה אנו מזכירים את קורבנות היום והטעם הוא מפני המכנה המשותף של "וַעֲשִׂיתֶם" שכתוב בפרשת פנחס.

חג שהחודש מתכסה בו
כתוב בישעיהו (נח, א) "כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ". הנביא אומר לנו שבתקיעת השופר האדם יכול להביע את הרצונות הכי עמוקים שיש לו. שופר זהו אותו קול ד' שמתגלה בתוכנו, בתוך כל אחד ואחד . לא בכדי למדו חז"ל (ביצה טז.) מהפסוק (תהילים פא, ד) "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" באיזה חודש תוקעים בשופר. (ר"ה ח:) "איזהו חג שהחודש מתכסה בו? הוי אומר – זה ר"ה". ויש לשאול, למה לא כתוב במפורש מתי זמן תקיעת השופר? מדוע אנו צריכים להדגיש את העובדה שהירח מתכסה בחג הזה? אלא זה בא להבליט שיש כאן קשר מהותי לעניין של חידוש הלבנה שכן ההתכסות של הלבנה היא זו בעצם שמורה ומסמלת לנו את ההתחדשות המתמדת שקיימת בעולם ובפרט ביום ר"ה. החודש מתחדש, והזמן מתחדש, וזה הזמן שהשופר יכול לבטא את הרצונות האמיתיים שלנו, כדי שאנחנו נלך במסלול חדש, בנתיבות חדשות כפי שהבורא מצפה מאתנו.
הרב זצ"ל כותב: " ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל דברת הקץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת כי כל זמן מאיר בתכונתו" (אגרות-הראי"ה, שע"ח). אני חושב שאין הדברים אמורים רק למי שבא לחדש דברים עליונים בעלמא.גם כשמגיע הזמן שהאדם עצמו צריך להתחדש, עליו להיות מחובר לכל הסובב אותו, לראות מה הקב"ה עשה איתו במשך השנה האחרונה. צריך להתחבר לאותו זמן שמאיר בתכונתו כדי שנהיה טובים יותר, כדי שנהיה אמיתיים יותר, כדי שנהיה ישרים יותר . ובוודאי ובוודאי שביחד עם קול השופר, שהוא הקול שנותן לנו את היכולת לגלות את כך ש"רצוננו לעשות רצונך", ודאי שאז האדם בורא את עצמו בצורה הגונה וישרה יותר.

וזה מה שכתוב בפסוק (בראשית ב, ז) "וַיִּיצֶר ד' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם". אומרים חז"ל (בראשית רבה יד, ה), שבשונה מכל מקום בתורה, כאן כתוב "וייצר" עם שני יו"דים, והכוונה כאן על שתי יצירות – אחת לעולם הזה, ואחת לעולם הבא. המשמעות היא שבריאה של האדם הראשון היא לא חד פעמית אלא בריאה כזאת שיש לה זמנים בהם היא יכולה להתחדש כאן בעולם הזה.
דוד המלך אומר (תהילים קב, כ) "וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָ-הּ". על איזה עם מדובר? אומר המדרש (שוחר טוב ס' ק"כ), שהפס' מדבר על אותם הדורות שהיו כמתים במעשיהם ובאים ומתפללים לפניך בראש השנה ויוהכ"פ, ואתה בורא אותם כבריאה חדשה. מי שמרגיש את החוויה הנפשית הזו, שיודע מה ניצב לפניו בראש השנה, איזה חסד גדול עשה ד' לנו ביום זה, שבו אנו יכולים לבחור בדרך העולם הבא בעולם הזה – הוא בבחינת "יהלל י-ה", בחג הסוכות.

כתוב (בראשית כב, יב): "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה". הפסוק הזה נאמר לאברהם אבינו ביום השלישי שהיה יום ר"ה, באותו יום שכולנו נבראנו מחדש בעקידת יצחק. (שם שם, יד) "אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ד" יֵרָאֶה" לעתיד לבוא, וזו הסגולה והתכונה והמשמעות האמיתית של יום ראש השנה. ביום הזה הקב"ה נותן לנו מחדש, נותן לה אמון מחדש, שנבחר את הדרך מעשי איש ופקודתו . נאמר בתהילים (קמח, יד) "לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ" – אנו קרובי תשובה. זה לא דבר שאנו צריכים לרכוש אותו מבחוץ, ישראל בטוחים בקב"ה שלא חפץ במות המת והכוחות שנותן לנו הם יהיו קביעא וקיימא ולא יילקחו מאיתנו, ועל כן, נוכל להתגבר. בזמן הזה, ביום ר"ה, נתן לנו ד' את האפשרות לתשובה, לצאת מהמסלול של הבינוניות, של אדם שלא יודע איפה עולמו הרוחני באמת. על זה אנו מברכים "שהחיינו וקיימנו" ביום ר"ה – על שנתנה לנו האפשרות החדשה לבחור מסלול חדש, אנו יכולים לבחור לחיות את העולם הבא כבר בעולם הזה. הקב"ה ייתן לכולנו את הסיעתא דשמיא המיוחדת כפי שהיתה בתחילת הבריאה, לשוב באמת בתשובה שלמה לפניו ולהיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים גמורים אמן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il