ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
כיצד בונה זה קשור לעם ישראל ומי הוא הצאצא של אברהם אבינו שקלקל גם לו את ה"מסיבה"?
סרגון השני תפס באשור את השלטון באמצע המצור האשורי על שומרון. בתנ"ך הוא נזכר בשמו רק פעם אחת, בספר המשאות - נבואות הגויים, בתוך ספר ישעיהו וגם זה בדרך אגב. וז"ל הכתוב: "בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד וַיִּלְכְּדָהּ" (כ' א).
בלי להיכנס לפרטים (בגלל קוצר היריעה) נקבע כי תיארוך זה קושר אותו לתקופת חזקיהו מלך יהודה. הנביא גם רומז על מעלליו בספר מלכים ב: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ: וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן: וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי" (י"ח ט-יא).
הכתוב מתחיל את התיאור תוך ציון העובדה כי שלמנאסר החל את המצור על שומרון ונוקט בלשון יחיד, לפתע הוא עובר ללשון רבים - וַיִּלְכְּדֻהָ. רק בדורנו (בגלל התגלות אוצרות ארכיאולוגים) התברר כי חכמי המסורה שימרו כאן מסורת עתיקה מלפני אלפיים ושבע מאות שנה כי שלמנאסר החל במצור אבל בעקבות מותו תוך כדי המצור, תפס את השלטון בנינוה מלך חדש – סרגון (זהו פירוש שמו באכדית) והוא באכזריות נוראה כבש את שומרון והגלה את עשרת השבטים לארצות רחוקות מאוד (הרבה יותר רחוקות מבבל). נציע כי כעונש משמים על כך, בבחינת "שם רשעים ירקב" (תרתי משמע, כפי שנסביר בהמשך) הכתוב כמעט איננו מזכיר אותו בשמו.
בימי ישעיהו הנביא, האויב המרכזי החזק והאכזר ביותר של עם ישראל היה מלך אשור - האימפריה הניאו (=חדשה) אשורית. מלכי אשור בתקופה זו חזרו לימי נמרוד, מלך נינוה, וחידשו את "תפארתה". תפארתם וגאוותם של האשורים הייתה על עוצמתם הצבאית ועל אכזריותם הנוראה שהפחידה את כל אויביהם.
עיון בספר המשאות של הנביא ישעיהו (פרקים י"ג-כ"ג), מעורר תמיהה עצומה, איך יתכן שיש בספר נבואות על כל הגויים שהיו קשורים לעם ישראל במישרין או בעקיפין באותה תקופה, ואין בו אפילו נבואה אחת על אשור? לעומת זה יש בו שתי נבואת על בבל. האחת מאוד ארוכה – 44 פסוקים (פרקים י"ג-י"ד) ועוד נבואה קצרה (פרק כ"א א-י). בבל באותם שנים הייתה חלק מהאימפריה האשורית ולא הייתה עצמאית. בבל בוודאי לא הייתה אז מעצמת על (הבבלים ניצחו את האשורים והקימו אימפריה מחדש רק בימי יאשיהו ואילך, בעיקר בימי נבוכדנצר, שכבר עסקנו בו).
ב"משא בבל" יש רמזים רבים לכך שבעצם זהו משא על ממלכת אשור. הנביא 'מבטיח' לאשורים עונש - מידה כנגד מידה על גאוותם ועל אכזריותם. וז"ל הכתוב: "הִנֵּה יוֹם יְקֹוָק בָּא אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה:...וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה וְעַל רְשָׁעִים עֲוֹנָם וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל: אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר (מרוב הרג ורצח יהיה קשה למצוא אדם חי)... כָּל הַנִּמְצָא יִדָּקֵר וְכָל הַנִּסְפֶּה יִפּוֹל בֶּחָרֶב: וְעֹלְלֵיהֶם יְרֻטְּשׁוּ לְעֵינֵיהֶם יִשַּׁסּוּ בָּתֵּיהֶם וּנְשֵׁיהֶם תִּשָּׁכַבְנָה:... וּקְשָׁתוֹת נְעָרִים תְּרַטַּשְׁנָה וּפְרִי בֶטֶן לֹא יְרַחֵמוּ עַל בָּנִים לֹא תָחוּס עֵינָם: וְהָיְתָה בָבֶל (= אשור) צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה" (ישעיהו י"ג ט-יט).
הנביא מקדיש גם פסוקים מיוחדים, כדי לתאר את אכזריותו של מלך אשור ועונשו: "וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה (=גאווה-רש"י) שָׁבַר יְקֹוָק מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים: מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ: נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה:... הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה: אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם: וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי ְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן: אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן: אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר: רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת: שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר וְעָרָיו הָרָס אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה: כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ: וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס: לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה" (ישעיהו י"ד ד-כ).
מיד אחר כך, מגלה לנו הנביא במפורש שהוא מתכוון למלך אשור: "נִשְׁבַּע יְקֹוָק צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם: לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר (שם כד-כה, נבואה זו התקיימה בימי חזקיהו, בשערי ירושלים).
סרגון הגאוותן והאכזר נהרג בקרב בארץ רחוקה, ולא הובא אפילו אלי קבר. האיש שבנה מגדל ורצה להחליף את מלך מלכי המלכים שכב בשדה כפגר מובס. זה שכל מלכי מזרח ומערב פחדו ורעדו ממנו, הפך למשל ולשנינה.
אם כך, נותר לנו להסביר מדוע המשא הוא משא בבל ומדוע סרגון נקרא מלך בבל? התשובה היא שבנינוה הסבירו את סופו הנורא של סרגון בכך שלא כיבד מספיק את אלילי אשור והעדיף על פניהם את אלילי בבל. בא הנביא ישעיהו, וצעד בעקבות זקנו - אברהם אבינו, והכריז בנבואה מאוד ארוכה – מלך מלכי המלכים הוא הקב"ה!!! גם מי שבונה "מגדל בבל" וחושב שבכל הוא "דומה לעליון" הוא בשר ודם שסופו לרימה ותולעה.
מסר נוסף ולא פחות חשוב הוא שהקב"ה שונא אכזריות (שגם היא תוצאה של גאווה), עונשו של סרגון לא בא על אי כיבוד אלילים נשברים אלא שהוא תגובה של מלך מלכי המלכים על גאווה ואכזריות. שוב מופיע צאצא של אברהם העניו ואיש החסד ומלמד את האנושות את הדרך הנכונה. (הרחבה בנושאים אלה יתפרסמו בע"ה בקרוב בחלק הבא של 'צפנת ישעיהו' –ימי חזקיהו).
הבה נפנים גם אנו מסר זה, בימים שה"אגו" נמצא בראש מבזקי החדשות.
נגביר ענווה, נגביר אחדות ונדגיש את דרכם של בני אברהם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
