ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בגליל עם הרב שמואל אליהו. מספר החדרים מוגבל!
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך חיי שרה

הבשורה הטובה בפרשת חיי שרה

12
מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט
לחץ להקדשת שיעור זה
בפרשת חיי שרה מובא כי אליעזר קד והשתחווה לה' פעמיים, בפעם הראשונה, בפרק כד פסוק כו: "וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו בַּת־בְּתוּאֵ֖ל אָנֹ֑כִי בֶּן־מִלְכָּ֕ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְנָחֽוֹר, וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו גַּם־תֶּ֥בֶן גַּם־מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ גַּם־מָק֖וֹם לָלֽוּן , וַיִּקֹּ֣ד הָאִ֔ישׁ וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לַֽה' ". ועל כך נאמר במדרש על פסוק כ"ו: פסיקתא זוטרתא, ובבראשית רבה: "ויקד האיש וישתחו לה'. מיכן שמודין על בשורה טובה". רש"י מביא את דרשת חז"ל אבל לא כל פסוק כ"ו, אלא על פסוק נ"ב: "וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵיְקֹוָ֖ק יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב, הִנֵּֽה־רִבְקָ֥ה לְפָנֶ֖יךָ קַ֣ח וָלֵ֑ךְ וּתְהִ֤י אִשָּׁה֙ לְבֶן־אֲדֹנֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק, וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֛ע עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אֶת־דִּבְרֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַ֖רְצָה לַֽה' ".(נב) וישתחו ארצה - מכאן שמודים על בשורה טובה. ושאלו פרשני רש"י מדוע שינה רש"י וכתב את ההלכה שמודים על בשורה טובה בפסוק נב. וזה לשון רבי אליהו מזרחי: "אבל בבראשית רבה (בראשית רבה ס, ו) לא אמרו זה אלא גבי "ויקוד האיש וישתחו לה'" (כד, כו), ואלו גבי "וישתחו ארצה" לא אמרו כלום, ורש"י ז"ל עשה ההפך? ואפשר שהנוסחא שבידינו מהבראשית רבה היא משובשת וצריך להיות ההפך. והסברא מוכחת כן, שהרי אין לומר מכאן שמודין על בשורה טובה אלא כשאמרו לו (פסוק נא) "הנה רבקה לפניך קח ולך", אבל בדברו עם רבקה עדיין לא ידע אם תאבה ללכת אחריו. אי נמי, מפני שאין האגדה הזאת מתיישבת אלא בספורו של אליעזר עם לבן ובתואל, כתב אותה האגדה פה". כלומר לדעתו רש"י הפך בכוונה כי עד שלא ידע אליעזר שרבקה תלך עמו לא הודה לה'. אבל ראיתי שמקשים מהמשך הכתובים עולה כי לבן רצה לעכב את הליכת רבקה גם אחרי פסוק נב, ועד שלא שאלו אותה לא נגמר העניין ואם כן צריך עדיין ביאור מדוע רש"י שינה את הנאמר במדרש וההודאה על הבשורה הייתה אחרי ששמע אליעזר את דבריהם. בזמן שליחתו של אליעזר נאמר: "וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם, וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה, יְקֹוָ֣ק׀ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֘ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם, וְאִם־לֹ֨א תֹאבֶ֤ה הָֽאִשָּׁה֙ לָלֶ֣כֶת אַחֲרֶ֔יךָ וְנִקִּ֕יתָ מִשְּׁבֻעָתִ֖י זֹ֑את רַ֣ק אֶת־בְּנִ֔י לֹ֥א תָשֵׁ֖ב שָֽׁמָּה" שם כד, ה-ח מדוע אליעזר לא שואל, אולי לא אמצע אשה מתאימה מארצך וממולדתך ? כל החשש הוא האם האשה תרצה לבוא וללכת אחרי העבד או לא ועל כך מזהיר אברהם את אליעזר. ונראה לומר כי עצם מציאת האשה לא היה מוטל בספק והרי קראנו לעיל בפרק כב, כג : "וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת־רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֙לֶּה֙ יָלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָח֖וֹר אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם". וביאר רש"י: "בשרו הקדוש ברוך הוא שנולדה רבקה בת זוגו" אם כן רבקה הייתה קיימת ואברהם ידע על כך כל השאלה הייתה רק אם היא תרצה לבוא או לא. וממילא מובן מדוע הבשורה הטובה שעליה הודה העבד לפי רש"י לא הייתה מיד עם מציאת רבקה בפסוק כו, אלא אחר הסכמתה לבוא עם אליעזר בפסוק נב. ונראה לפי זה ליישב קושיא אחרת בהמשך הפרשה נאמר: "וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב, וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים". הכלי יקר מפרש כי חז"ל (ברכות כו ב) למדו מכאן שיצחק תיקן תפילת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש. ומכאן סמך למה שאמרו חז"ל (שם ו ב) לעולם יזהר אדם בתפילת המנחה שכן אליהו לא נענה כי אם בתפילת המנחה, ואף על פי שאברהם ויעקב תיקנו גם תפילת שחרית וערבית, מכל מקום לא מצינו שנענו מיד ותיכף, אבל בתפילת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד, כי מסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך, כי על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא זו אשה (שם ח א) ולכך הלך להתפלל תפילה זו בשדה.... עיי"ש. וראיתי בספר המאיר לארץ ששאל הרי מן הסתם אליעזר התחיל את המשא ומתן עם לבן מוקדם מהערב ואם כן הזיווג התבשל לפני שיצחק התחיל להתפלל ואם כן צריכים להבין את כוונת הכלי יקר שכתב שהתפילה נענתה מיידית ורבקה הגיעה. ואותו רב בספרו נדחק ליישב את הכלי יקר וציין ששמע שהמהרש"ם נשאל במעשה שגזרו על היהודים שדרו בעיר מסויימת גזרה קשה, ושלחו לצדיק פועל ישועות שיתפלל בעדם. הצדיק אמר להם שיתפלל עליהם, אך ביקש שקודם ישלחו לו כסף כדי לחלק לאלמנות ויתומים. ואכן לאחר זמן קצר מאז ששלחו את הכסף, הגיע מכתב שהגזרה בטלה, ולשמחתם לא היה גבול, אלא שאחד מבני העיר הבחין שהתאריך שבו נכתב המכתב היה מוקדם יותר לזמן שבני העיר שלחו את הכסף, ולכן היו לצים שדרשו מהצדיק את הכסף בחזרה, כי נתברר שהיתה נתינה בטעות, השאלה הגיע לידי המהרש"ם ופסק שלא צריך להשיב את הכסף, והביא ראיה מהמבואר בברכות (דף סג ע"ב) שמבואר שה' בירך את בית עובד אדום הגיתי בעבור שכבד ורבץ לפני הארון, שילדו חמות וח' כלותיה ששה ששה בכרס אחד. ולכאורה הרי הארון היה מונח בבית עובד אדום רק שלושה חדשים כמבואר בספר שמואל (ב ו יא), ואיך יתכן שבזמן זה כבר התברכו וילדו שישה שישה בכרס אחד. והלא זמן העיבור הקצר ביותר הוא שבעה חדשים, וע"כ שכיון שכלפי שמיא גליא שעתיד הארון להיות בביתו, שלח הברכה עוד טרם שהגיע הארון, כדי שיוכל להתברך מיד..... . ואם כן רצה מחבר ספר המאיר לארץ לחדש כי גם בנידון דידן יצחק התפלל וכלפי שמיא גלי שיתפלל ולכן למרות שתהליך השידוך התחיל קודם עדיין התפילה השפיעה. נוכל אולי להביא ראיה לדבריו מדברי הספורנו : "ויצא יצחק לשוח. נטה מן הדרך על דעת לשפוך שיחו לפני ה' בשדה שלא יפסיקוהו עוברי דרכים אף על פי שכבר התפלל בבאר לחי ראי וקודם שהתפלל נענה על דרך מן היום אשר נתת את לבך [להבין] להתענות נשמעו דבריך (דניאל י, יב): אבל לפי דברינו מובן העניין יען כי ניתן לומר כי תחלת יצחק הייתה בזמן שהחליטה רבקה לצאת לארץ ישראל והיא היא עיקר הבשורה והתפילה.
עוד בנושא חיי שרה
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il