^ 1. ע"ז, דף כ"א, ע"ב. ונפסק בשו"ע או"ח, סי' רמ"ג. רק באריסות קבועה – שהגוי עובד כל הזמן ומפריש אחוז מסוים לבעלים – התירו, ודווקא בשדה – שדרך לתיתה באריסות, ולא במרחץ – שאין דרך בכך. ואז, יש חשד ומראית עין, שהוא עושה בשליחות הבעלים היהודי.
ראה, שו"ע או"ח, סי' רמ"ד, סעיף ו' ובמשנ"ב שם. באגרות משה או"ח, ד', סי' נ"א, ואו"ח, ב', סי' ס"ד.
^ 2. שם, סי' רמ"ג, משנ"ב סק"ג.
^ 3. סברת "אדעתא דנפשיה", קיימת כשהגוי אינו חייב לעשות המלאכה בשבת, מבחינת דרישות היהודי. רק הוא מדעתו עובד בשבת. כגון; מסירת רכב למוסך נוכרי, כמה ימים לפני שבת (עי' בר"ן על הברייתא בע"ז שם. ובשו"ע או"ח, סי' רמ"ג, משנ"ב סק"י).
^ 4. שם, סי' רמ"ד (ועיין גם בסי' שכ"ה).
^ 5. עיין שם, בסי' רמ"ה.
^ 6. אגרות משה או"ח, א', סימן צ'. וחלק ד', סימן נ"ו. ומצ"ב צילום של נוסח החוזה שמציע הגר"מ פיינשטיין.