ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיה מוריה בת אסתר
יהודי הארץ והעולם מדליקים בימים אלה נרות חנוכה. מן נוהג עתיק יומין, אפילו מוזר קמעא. חלק מההורים היקרים ידליקו נר 'בשביל הילדים', חלק ידליקו מטעמי 'כוחו של הרגל', וחלק הארי שביהודים הדליקו, מדליקים וגם ידליקו נר מכוחה של הלכה ומצווה ובעיקר מכוחה של מסורת מוצקה. ושוב נשאל האם יש קשר בין ימים אלה לבין ימים קדומים. אמנם חג החנוכה המלא הוד, גבורה, גרוש החושך וניצחון על היוונים, הפך לו עם השנים לחג חנוכייה וקצת סופגנייה, ובכל זאת, עם התפרצות התקשורת להמונים, ובעיקר בהוכחה דרך השלילה, חג החנוכה הולך ותפוס מקום של כבוד.
מעט מן הימים ההם. אלכסנדר בן פיליפוס ממקדוניה, יוצא למלחמה אזורית ומנצח את דריוש מלך פרס ומדי. עורך אינספור קרבות לוכד את מצרים, לוקח שלל לרוב, ואז שקטה הארץ ורם לבבו. באופן פתאומי חלה ומת בן 32 שנים. נודע ככובש הגדול בהיסטוריה. יורשיו המליכו עצמם במקומות בהם החל השלטון היווני. אחד מהם אנטיוכוס אפיפנס הרשע. בשנת 175 לפני הספירה הנוצרית, עלה למלוכה.
כך נכתב בספר מקבים פרק א': "ויהי בעת ההיא ויצאו אנשים בני-בלייעל מקרב ישראל, וידיחו את עם הארץ לאמור. הבה נכרתה ברית את הגויים אשר סביבותינו, כי מאז אשר סרנו מאחריהם מצאונו צרות רבו ורעות. וייטב הדבר בעיני העם, וישלחו מלאכים אל המלך, ויצווה המלך בידם ללכת בדרכי הגויים ובחוקותיהם. ויקימו בית משחק בירושלים במשפט הגויים, ולא מלו עוד את בניהם, ויעזבו את ברית הקודש ללכת בחקותם, ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה'."
זה הרקע לבני החשמונאים ולמלחמה מול היוונים. אחר התעמרות היוונים 'הנאורים' ביהודים שבארץ ישראל, לפי כל כללי ההסתברות וההערכה 'המפוכחת', לא היה כל סיכוי לחשמונאים מול היוונים, ובעיקר מול גלי המתייוונים. (הערכת הפיקוד העליון בלונדון, רגע לפני פרוץ מלחמת השחרור, שישראל תחזיק מעמד 3 שבועות לכל היותר.) המיעוט הקיצוני והדתי הזה, רחמנא לצלן, קצה נפשו בדיכוי הנפש היהודית, נמאסה עליו מסכת ההלשנות אל הגביר מעבר לים, וכנגד כל הסיכויים הביס את היוונים.
ומהן ההערכות ה'מפוכחות' מאוד היום? בדיוק אותו דבר. פעם הנימוק 'שלטון על עם אחר', ופעם דמוגרפיה. פעם דמוקרטיה ופעם רוב יהודי. מעניין שבכל עת בה דנים בעקירת יהודים, עולה סער גדול מלווה בנחשולי שנאה אל המיועדים לגירוש ואלה התומכים בהם. חשבתי לעצמי שתומכי שלום הם הסובלניים, הם אוהבי הצדק והיושר, הם המרבים בצדקה ובחסד, ובעיקר הם אשר יזילו דמעה, אם חלילה ייעקר יהודי עם זקנו מעל אדמתו. שכח מזה, אומר לי ההיסטוריון הלא-יהודי פאול ג'ונסון בספרו 'תולדות היהודים': "אולם, כל סיכוי לדו-קיום יהודי-יווני בנוחות סבירה, נהרס על-ידי מפלגה רפורמית יהודית, אשר רצתה לזרז את קצב ההתייוונות". אין זה סוד שהמדרבנים הגדולים ביותר לכניעה מול היוונים ולאחר מכן מול הרומאים, היו אוהבי השלום והצדק עד חרמה מקרב היהודים.
ניצחונות יהודה המקבי ואחיו, היו ניצחון הרוח היהודית. שהרי אפשר בנקל להתפתות לדברי חז"ל [מגילה ט' ב]: 'יפיותו של יפת באהלי שם', כאן אומר הרב קוק במאמרו 'נר חנוכה':שחרורו של רוח-ישראל, המיוחד בטהרתו הפנימית, מעקת רוח-יון המתהדר ביפיותו החיצונית – שתחתיה שוכנים כיעור וטומאה – השחרור שזכינו לו ע"י ההתעוררות הקדושה של תחיית הרוח הלאומי שלנו ממקורו, ע"י גיבורי קנאת הקודש, החשמונאים הכהנים הקדושים, הניח את חותמו כל מהלך הדורות לכל הזמנים. ההתנגשות של רוח-ישראל, זהו תהליך שאינו פוסק, עד אשר יפוח היום הגדול בו יהיה הצדק קודש."
עם רוח הדברים האלה, יש לזכור שבברכת 'על הנסים', התשועה הגדולה שנעשתה לישראל היא על הניצחון המלחמתי מול היוונים, וכך גם אמירת ההלל. מוסיף על דברי הרב קוק, ההיסטוריון פרופ' יוסף קלאוזנר, [לקח לדורות, מחניים ל"א]: "הלקח הנצחי, שהורה אותנו בית חשמונאי. זהו לקח לדורות, לישראל ולעמים: לא להתבטל מפני הרוב ולא להשתעבד לרוח הזמן, להילחם על מה שהמצפון דורש מאתנו - ולנצח. לקח זה למד עמנו לראשונה בתקופת החשמונאים, ומפני שהחזיק בו נתקיים קיום עולם. שהרי אף לאחר החורבן, לאחר שארצנו נכבשה בידי זרים, מקדשנו חרב ועמנו נתפזר בין הגויים, לא עלה בידי שונאינו לכלותנו על ידי קבלה של דת זרה לרוח עמנו, מפני שגם אז לימדו חכמינו את שארית ישראל תורה גדולה ומפוארת זו של מתתיהו בן יוחנן חשמונאי: 'אם כל העמים שבכל מדינות המלך ישמעו לו ויסורו מאחרי אלוקי אבותיהם - אני ובני ואחי נשמור את הברית הכרותה עם אבותינו, לפקודת המלך לא נשמע ומאמונתנו לא נסור ימין ושמאל'."
רמז להתגברות בית חשמונאי על יון, כותב רבנו יוסף חיים הוא 'הבן איש חי' על סמך הפסוק [תהילים פ"ז ה']: "וּלְצִיּוֹן, יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ, יֻלַּד-בָּהּ, וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן. יובן איש ואיש רמז למתתיהו ובניו. הוא יכוננה עליון, על יון. שכל ידי החשמונאים גברו על מלכות יון." (ספר ימים וזמנים, עמ' של"ט).
והטעם המר בכל ימי החנוכה שהננו מסלקים ממחשבותינו, מדוע מלכות החשמונאים נמשכה זמן כה קצר? הרמב"ן מסביר זאת בהרחבה בפירושו לפרשת'ויחי', ומובא על ידי 'הבן איש חי', שם. ועל כך בימים אחרים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
