מהלך נפלא ומחודש אומר ה אור החיים הק' (ומשום מה אינו מפורסם כל כך) בהא שנצטוו בני ישראל קודם קריעת ים סוף, להראות לפרעה שהם נבוכים בארץ וסגר עליהם המדבר, ועל ידי כן ירדוף פרעה אחריהם ויטבע אותו ה' בים סוף.
שואל האור החיים הק', וכי בשביל מה היה צריך לעשות הערמה זו - שפרעה יחשוב שהם סגורים במדבר ועי"כ ירדוף אחריהם, הרי יכול היה ה' להכניס רוח עוועים בלב פרעה ובלב מצרים וירדפו אחרי היהודים בלא הערמות ותחבולות.
ומחדש האור החיים הק' – הערמה זו לא נועדה כלל לפרעה אלא לבני ישראל עצמם - לחזק את ביטחונם שלא יפחדו ממצרים הרודפים אחריהם, ומשכך ציווה ה' למשה שיאמר לבני ישראל שהולכים לעשות תחבולה לפרעה שעל ידי כן ירדוף אחריהם פרעה, ויכניסו אותו במלכודת ועי"כ יהרגו כולם ויטבעו בים סוף, והא לך לשון האוה"ח הק': "ודבר זה ירגישם ויעשה בהם רושם כי הם הם העושים הכנה בהרגשה רעושה שחזרו לאחוריהם ולחנות במקום מיוחד שממנו יטעה פרעה לרדוף אותם, ובזה לא יפחד לבם ובבואו יגל יעקב ישמח ישראל כי יחזה נקם באויבו".
ומסיים האור החיים הק': ואע"פ כן לא הועיל ופחדו בני ישראל, "ותמצא שאף על פי כן לא הועיל בהחלט. וצא ולמד מה שאמרו (בני ישראל) בראותו (את מצרים, המבלי אין קברים וגו') ומזה תקיש מה היו עושים זולת החזרה והבן" עכ"ל.
על משקל דבריו יש להמליץ מאמרם ז"ל (פסחים קיח.) 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף', אע"פ שאין לך אדם שאינו מאמין בה' ושמזונותיו תלויים אך ורק בידיו, מכל מקום כשמגיע שעת מעשה קשה מאוד, להתחזק בפועל, ודמי 'לקריעת ים סוף' שאע"פ שידעו שמצרים ירדפו אחריהם בכל זאת בשעת מעשה נבהלו ונפחדו. וכמו שסיים האוה"ח שאם לא היו יודעים מלפני זה שמצרים ירדפו אחריהם היה מוראם ופחדם עוד יותר, כמו כן בפרנסתו של אדם ראוי להתחזק במאמרי אמונה וביטחון קודם ניסיון, שבהגיע שעת מבחן יעמוד כצוק איתן ויבטח בצור עולמים.

כקריעת ים סוף שבא בהיסח הדעת
עוד בענין זה, מצינו דברים נפלאים שכתב מרן החפץ חיים ומקדים ב'קושיית העולם', לכאורה מה שייך קושי אצל הקב"ה לגבי קריעת ים סוף ומזונות, והלא במאמר אחד בורא עולם וכל אשר בו?
אלא לענין זה דימו חז"ל את המזונות לקריעת ים סוף, כי כשם שהקב"ה לא קרע את הים אלא רק אחרי שעשו בני ישראל את ההתחלה עליה נצטוו כנאמר 'דבר אל בני ישראל ויסעו' קודם עליהם לרדת אל הים, עד מקום שאפשר בדרך הטבע, ורק אז יבקע הים לפניהם. כך מזונותיו של אדם, עליו לעשות את ההתחלה, את ההשתדלות הראשונית, בלי שיהיה לו מושג כלשהו כיצד יתפרנס בהמשך, ורק אז תבוא ברכת ה' ולא יחסר דבר למחייתו עכ"ד (חפץ חיים עה"ת - מעשי למלך).
ומשלימים הדברים זה את זה עם דברי הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע: הנה בשעה שהיו ישראל נרדפים ממצרים בים סוף, היו בטוחים שיושיעם ה' אך כל אחד חשב לעצמו באיזה דרך יוושעו, אך דרך זה - לקרוע להם את הים - לא עלה על דעת אף אחד. כי באמת היה יותר דרך הטבע להמית את המצרים ביבשה, כעין מחנה סנחריב. או לאיים עליהם כמו על מחנה ארם בימי אלישע הנביא, והיו חוזרין לאחוריהם. כן בפרנסה. אדם מחפש עצות שונות ובטוח שע"י כן יוושע, ובסוף מכלכלו השי"ת בדרך חדש שלא עלה על דעתו כלל וכלל ודפח"ח. (שפתי צדיק לפסח, אות ע"ו). כיוצא בזה אומרים בשם החידושי הרי"ם זי"ע, כשם שהנס על ים סוף, בא פתאום כשנדמה היה שאפסה כל תקוה ואין כל מוצא מהמצב, כך הדבר בפרנסה עכ"ד.

'אדירים' הכוונה למים או למצרים?!
צללו כעופרת במים אדירים (טו, ג). באור החיים הקדוש כתב: אמר "צללו" וגו' פירוש מתו, ולא מתו תיכף ומיד אלא צללו כעופרת במים אדירים, ואמרו ז"ל (מכילתא) שהיו המים מעלים אותם עד לשמים ומורידים אותם עד התהום והיו מתים באריכות זמן. ויכוין לב' דברים, הא'. הוא השקיעות במים, והוא אומרו "צללו כעופרת", והב' הוא מניעתם מלמות תיכף ומיד, והוא אומרו "במים אדירים", והם [כלומר, "המים האדירים והחזקים"] יעלום ממעל, וימנעום ממות תיכף ומיד עכ"ל. משמע מדבריו הק', שאדירים קאי המים, שהמים היו אדירים וחזקים עד כדי שהעלו את המצרים לשמים, וחוזר חלילה עד לתהום. ולפ"ז הא דכתב הפרי מגדים (או"ח סי' נא, והו"ד במשנ"ב שם ס"ק יז) דיש להיזהר באמירת 'אז ישיר' בעת התפילה, להפסיק בין תיבת "במים" לבין תיבת "אדירים", שהאדירים קאי על המצרים, זהו לפי מה שפירשו מפרשים אחרים, שקאי על המצרים. אבל לפי דברי רבינו שאדירים קאי על המים, יש לצרף תיבות אלו ולאומרם יחד ודו"ק.