בית המדרש

  • מדורים
  • לאורו
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון 115

משפט זכויות האדם בתקנות חכמי פאס

undefined

ד"ר אביעד הכהן

יח שבט תשפ
4 דק' קריאה
הופעת חיבורו הגדול של ד"ר מורי מרדכי עמאר, תקנות חכמי פאס - דבר בעתו הוא. ראוי הוא לעלות על שולחן מלכים ולהימצא בכל בית דין ובית משפט בישראל. המעיין בו, ילמד שכוח תקנותיהם הגדולות של חכמי פאס בכל מגוון תחומי החיים בכלל, ובתחום המשפט האזרחי והמשפט הציבורי היהודי בפרט – יפה הוא לא רק לשעה אלא לדורות. מתקנות אלה, מהן ובהן, אפשר ואף חובה לחצוב אבני פינה למשפט הציבורי בן ימינו ולתורת זכויות האדם, תורה שמשלבת בין ערכים יהודיים ודמוקרטיים, שראוי – ואולי אף חובה - להטמיעם במערכת משפטה של המדינה היהודית, היא מדינת ישראל.
תרומה חשובה ביותר לעניין זה מצויה בתורתם של "חכמי המערב", חכמי צפון אפריקה בכלל וחכמי מרוקו בפרט, שבמשך מאות שנים תיקנו תקנות שיש בהן בניין גדול וחשוב לתורת זכויות האדם.
אכן, כדרכו, המשפט העברי בכלל – ותקנות חכמי פאס בפרט – אינם מדברים כלל בלשון של " זכויות האדם" אלא ב" חובות האדם". ה"חובה" – לא הזכות – וראיית האדם כמְצוֶוה – היא שניצבת במוקדה של תורת ישראל. אך כל הבקי, ולו מעט, בתורת המשפט יֵדַע אל נכון שכנגד כל "חובה" ניצבת "זכות", ואין הן אלא שני צִדיה של אותה מטבע.
וכך יוצר הציווי שנכלל במרכז הפרשה שלנו, בעשרת הדיברות, חובת "לא תרצח" את הזכות הבסיסית המוגדרת במשפט בן ימינו כזכות הבסיסית ביותר, "הזכות לחיים"; ובדומה לה חובת "לא תגנוב" משקפת את "זכות הקניין". ונעלות על כולן הזכות לחירות שעיקרה במעשה יציאת מצרים, המהווה בסיס לעשרות מצוות בעולמה של תורת ישראל, ונתבטא, בין השאר, בציווי התלמודי "כי לי בני ישראל עבדים, כי עבדי הם – ולא עבדים לעבדים".
כיוצא בו חובת כבוד האדם וכבוד הבריות המבוססות על בריאת האדם – כל אדם - בצלם אלוקים, שזכרה בא כבר במעשה בראשית, ולצדה חובת השוויון, שגלומה בציוויים רבים דוגמת האיסור "לא תכירו פנים במשפט", שממנו יתד ממנו פינה לאיסור ההפליה והזכות לשוויון במשפט בן ימינו.
המעיין בספר החדש, "תקנות לחכמי פאס", ילמד שעוד לפני מאות שנים, ובמשך מאות שנים, עשו חכמי פאס לתיקונן, ביסוסן וביצורן של חובות האדם וזכויותיו, ולא נביא להלן אלא מקצת שבמקצת דוגמאות מן האוצר הגדול שבו זיכה אותנו המחבר. כך, למשל, אחת הסוגיות שזכו לעיון רב במשפט העברי היא סוגית המאסר בשל חוב אזרחי (מו"ר מנחם אֵלון ע"ה הקדיש לה מקום רחב במחקריו בשדה המשפט העברי). והנה, בספר שלפנינו מצויה תקנה שנתקנה כבר לפני כ-500(!) שנה, בחודש ניסן שנת ש"ה (1545), שזו לשונה: "גם כן תקננו כי כל בעל חוב אשר יאסור את בעל נשיוֹ לא יכניסנו תחת מנעול אף אם יהיה כתוב בשטר שיכנס במאסר שירצה מוציאו. זולת אם גזרו עליו בנידוי שלא יצא מבית הסוהר בלי רשות הנושא [=הנושה] בו - ויצא, או אם אמוד לברוח - עד שייתן ערב בעדו שיפרע הוא אם יברח ".
מתקנה זו למדנו עד כמה הידרו חכמי פאס בחירות הפרט, בקבעם שעל דרך הכלל אין לשלול חירותו של אדם רק בשל חוב כספי. אפילו נאמר בשטר ההלוואה במפורש, כמנהג אותם ימים, שיוכל המלווה לאסור את החייב ולשלו את חירותו – אין לתניה זו תוקף, שכן היא מעין תניה "בלתי חוקית" וכזו ה"מנוגדת לתקנת הציבור", שבטלה היא מעיקרה. גם במקרה החריג, שבו גזרו "נידוי" על החייב "שלא יצא מבית הסוהר", מכיוון ש"אמוד הוא לברוח" ויש חשש אמתי שיימלט מן הדין, מסויג באופן מידתי, "במידה שאינה עולה על הנדרש", וכאשר יש חלופה ראויה בדמות ערבות כספית כנגד החוב – יש להוציאו לחופשי.

סיפור החיים של מהדיר הספר מרתק לא פחות. ד"ר מורי עמאר נולד בשנת 1958 בקזבלנקה שבמרוקו, שם למד בבית ספר "אם הבנים" ובישיבת "נווה שלום". בהיותו בן עשר לימד אותו אביו לפענח את כתב היד האופייני לחכמי המערב, כתב 'חצי קולמוס' ולפענח את חתימות חכמי מרוקו שהיו באוסף כתבי היד המשפחתי. כבר בשחר ימיו נתוודע לחיבורו הקלאסי של רבי יעקב משה טולידאנו, "נר המערב", ולחיבור "מלכי רבנן" של רבי יוסף בן נאים, הסוקרים את תולדות חכמי מרוקו. בצעירותו נחשף מורי עמאר להרבה כתבי יד שהיו באוספים שונים ובעקבותיהם החלה התעניינותו בהיסטוריה של יהדות מרוקו ותולדות חכמיה לצד לימוד הספרות הרבנית הקלאסית וספרי היסטוריה כלליים. בגיל 17 החל ללמוד לימודי רפואה בשטרסבורג שבצרפת והיה פעיל בארגונים קהילתיים שונים במשך כשלושים שנה. משהחל לעבוד ולפרנס את עצמו, יזם את הדפסת שלושת ספרי המשפחה "מענה אברהם", "שמע שמואל" ו"דברי שלום ואמת". לימים, הוציא לאור שני כרכים של תקנות חכמי מכנאס שבהם נכלל גם אוסף תמונות מיוחד במינו של חכמי מרוקו ואוסף שכולל את דוגמת חתימותיהם המאפשר פענוח של כתבי יד נוספים. משתמה מלאכה זו, פנה לפרויקט הבא: במשך שש שנים עמל - בהוראת דודו הדגול, רבי שלום משאש (רבה של ירושלים) על ההדרת החיבור "רקח מרקחת", שיצא לאור במהדורה מצומצמת, עם פירוש בשם "אור מאיר", ואליהם הקדים מבוא רב ערך למשנתו הפרשנית והפילוסופית של המחבר, רבי רפאל בירדוגו. ד"ר עמאר הוא נצר לשושלת רבנים מפוארת. אביו, רבי מאיר עמאר היה בלשן ומדקדק חשוב. לצד עיסוקו בתורה, היה אחראי על תכניות לימוד העברית בתלמוד התורה שבמכנאס, פעיל בתנועה הציונית בעיר, מנהל בית ספר "אם הבנים" בקזבלנקה ולימים כיהן כרב בית כנסת בפאריז. סבו, רבי מרדכי היה מחשובי החכמים שבמכנאס, ואביו-זקנו, רבי שלום, היה דיין ונפטר בדמי ימיו, בן ל''ז שנה, כשהוא מותיר אחריו את החיבור "דברי שלום ואמת". אחד מאבות המשפחה, רבי שמואל, כיהן כדיין וחיבר את ספר השו"ת "דבר שמואל", ספר הדרושים "שמע שמואל", ושירים ומכתבים שעדיין ספונים בכתב יד.
ביוזמת המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו במרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט", תצוין הופעת המהדורה החדשה של "תקנות חכמי פאס" באירוע חגיגי שיתקיים ביום שלישי הקרוב בשעות הערב, בבית "יד הרב נסים" בירושלים. בין השאר, יישאו דברים בערב זה עו"ד משה נסים, לשעבר שר האוצר והמשפטים; שופט בית המשפט העליון נֹעם סולברג; פרופ' משה בר אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית; ד"ר מיכאל ויגודה, ראש המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, ועו"ד אלדד פרי, יו"ר קבוצת פרי נדל"ן. ד"ר מורי עמאר, מהדיר הערב, יחתום בדבריו את הערב.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il