בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • יתרו
לחץ להקדשת שיעור זה

מי לבש תכריכים בחייו?

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

שבט תשפ
3 דק' קריאה
מספרים על הרב שלמה זלמן פרוש, מרבני ועסקני ירושלים הבולטים, (סבו של הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל), שנטל פעם הלוואה גישור גדולה כדי לתמוך בעניי ירושלים. בהמשך, הגיע לידיו מחוץ לארץ סכום כסף גדול, שנשלח לטובת עניי ירושלים, והוא פרע בו את ההלוואה.
לאחר זמן, שכח המלווה שההלוואה נפרעה, והוא תבע את הרב שלמה זלמן בבית הדין. רבי שלמה זלמן טען שההלוואה נפרעה, אך הסכים לשלם מכיסו את כל הכסף, ובלבד שלא יצטרך להישבע על האמת. אולם הרב שמואל סלנט ראש בית הדין הכריח את הרב שלמה זלמן להישבע, כדי שלא יצא לעז על רבי שלמה זלמן וגבאי הצדקה של ירושלים, כאילו ניסה בהתחלה לגזול כספו של אחר.
מחוסר ברירה, נשבע רבי שלמה זלמן כשהוא עטוי בתכריכיו, אך הוא סירב ליהנות מהכסף שנפטר מלשלם. הוא מכר את ביתו, והקדיש את סכום הכסף לבניית בית הכנסת בית יעקב בשכונת בית ישראל בירושלים.
סיפור זה מעיד על הזהירות המופלגת שנהגו גדולי ישראל בציווי שהצטווינו בפרשתינו בעשרת הדברות "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא". ואף על פי שהציווי נאמר על שבועת שווא, בכל זאת נהגו ישראל קדושים להשתדל להימנע גם משבועת אמת.
על דברה זו נאמרו דברים ייחודיים, שלא נאמרו על אף אחת ממצוות התורה, וכך מובא במסכת שבועות (לח – לט) שהבא לישבע אומרים לו: "הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני, לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא. וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה, וכאן נאמר לא ינקה... וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו ומכל העולם כולו...". ומבארת הגמרא שם בהמשך, שכל עבירות שבתורה מנקה לשבים ולא לשאינם שבים, ובשבועה גם לשבים לא מנקה.
נמצאנו למדים, שנאמרו כאן שלושה עניינים יחודיים - על עבירה זו רעדה האדמה, העוון נשאר גם אחרי התשובה, וכל העולם נענש מחמתו.
ונשאלת השאלה – מדוע דווקא על עבירה זו נאמרו דברים חמורים אלו? ומה משמעותם?
נראה שהדברים באים לבטא ששבועת שווא מזעזעת את יסוד העולם. כשפוגעים ביסודות, הכל מזדעזע. כשחוטאים בעניין יסודי, אי אפשר לשוב בתשובה ולמחוק את העוון בלי תיקון יסודי, שהרי עבירה רגילה דומה ללכלוך חיצוני שנדבק לכלי טוב, והתשובה דומה לרחיצת הכלי, אולם אם הלכלוך והקלקול חדר לעצמותו של הדבר, הרי נדרש תהליך תיקון יסודי ומשמעותי. כשחוטאים ביסוד העולם, הרי הרע חלחל לכל העולם, וחלילה כל העולם יכול להיענש.
הסיבה שחטא זה נוגע ליסודות העולם, כי נפגעים כאן שני דברים יסודיים. וכאן ראוי להרחיב ולציין שלמעשה, איסור שבועת שווא מקפל בחובו שני פנים של איסור, שהרי המילה 'שווא' מופיעה בפסוק פעמיים.
את הפעם הראשונה מתרגם אונקלוס 'למגנא', כלומר – סתם, וכאן נצטווינו שלא להישבע בשם ה' לחינם, ואפילו אם נשבע באמת. בציווי זה מדובר, למשל, על מי שנשבע על עמוד של עץ שהוא של עץ. זו כמובן שבועה אמיתית אך היא שבועה להבל ולריק. הבעיה של אותו אדם שהוא השתמש בשם ה' המפורש להבל ולריק, ובכך ביזה את שם ה'.
וכאן מופיע היסוד הראשון שנפגע בשבועת שווא - ה' הוא מי שברא את העולם, ומי שמבזה אותו, הרי הוא פוגע ביסוד העולם. (ואולי, אפשר לצרף כאן את דברי הרמב"ם הלכות תשובה פ"א, ד שמי שמחלל את ה' הרי גם אם שב בתשובה לא יתכפר לו העוון עד מיתתו. אם כן, מתאים הדבר לדברי הגמרא שהנשבע לשקר לא מתנקה ממנו העוון גם אם שב בתשובה, וכפי שכתבנו שבשבועת שווא יש מימד של חילול ובזיון ה'. ועיין ברש"י על הגמרא שם, שהעוון לא מתנקה עד הפירעון, לא עלינו).
היסוד השני הוא הפגיעה במידת האמת, ואכן את הפעם השניה שמופיעה המילה 'לשווא', מתרגם אונקלוס 'לשקרא', ובה נצטווינו על שבועת שקר. מצאנו בגמרא (שבת נה, א) "אמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת". ה' מופיע לעולם במידת האמת, וממילא מי שעושה בדיוק הפוך ונשבע בשם ה' לשקר, הרי הוא פוגע ביסוד העולם.
והרי גם בפועל, כל העולם בנוי על אמת ואמינות. למרות כל השקרים שבעולם, עדיין עסקים וקשרים בין אנשים, בנויים על אמינות מסויימת, ובלי מידה זו העולם לא יכול להתקיים. לכן, מידה זו היא יסוד העולם.
ברוך ה', כולנו משתדלים להיזהר לקיים דברה יסודית זו, ולא להישבע לשווא ולשקר. ובכל זאת, יש לנו להתעורר ולהתחזק בענפיה של מצווה חשובה זו. רבים טועים ומשתמשים בקלות בביטויים כמו 'בחיי', 'בנדר', 'באלוקים', לשונות אלו רומזות לשבועה, ויש להיזהר מהם מאד מאד גם במקרה שמדברים אמת, שמא יהיה בכך שבועת שווא, ואף מחשש שבועת אמת ראוי להיזהר.
שנזכה לכבד את שם ה', ולעובדו באמת ובלבב שלם!



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il