ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- נושאים באמונה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יהודה אריה בן שמואל ז"ל
בעולמם של מעלי העולמות כל עולם וכל תנועת חיים הם יצירות אלוקיות, לכל דבר יש שירה וערך בעולם ואין רק תכלית אחת. מעלה העולמות מסתכל איזה חלק אלוקי נפל וצריך לתת לו משמעות. כל יציר, כל בעל חיים, כל פרח וכל דבר בעולם הוא אלוקי. גם תנועות של אדם הן תנועות אלוקיות: האכילה והשינה וכל דברי הרשות הם נבראים אלוקיים שהשכינה נמצאת בהם, הקב"ה נפח באותה יצירה רוח חיים. אפילו העבירות מתחילות ביסודן ממקום של יצירה אלוקית. במאמר 'מהלך האידיאות' מתאר הרב קוק את העבודה זרה בעולם, ומבאר שהיא נובעת מצימאון לאלוקים, אלא שלא היו כלים להרוות הצימאון ולכן הוא הגיע לטומאה, ולשבירת העולמות הכי גרועה שיש.
אם אדם רואה פרח – אין בפרח שום מצוה, אולם הפרח הוא יצירה אלוקית והוא מגלם בתוכו דברים עצומים, היופי שלו מבטא מידה אלוקית, וכך גם הזריזות של בעל החיים מבטאת את מידת הזריזות. אם דבר טוב חבר אל דבר אחר לעשות משהו רע - אין כאן חבירה בעצם אלא חבירה מקרית, ועל כן ודאי שצריך לברוח מהמעשה אבל גם לראות אותו כדבר שנפל, ולא להוציא את כל המכלול מחוץ לגדר. הדרך להרים אותו היא על ידי גילוי החלק האלוקי שבו.
הצדיק והמשיח
ראינו את דברי הרב, כי עבודת מבררי הבירורים היא עבודת הצדיק, ואילו עבודת מעלי העולמות היא עבודת המשיח. נתבונן בדברים אלו.
אפשר לומר שיש כאן שני 'מיקודים' שונים במהותה של תורה. הצדיק מתמקד באידיאל האלוקי, בתורה מן השמים, ועל כן הוא אומר - אם כל הפרטים מחוברים לחלק האלוקי אז הם אלוקיים, אם לא - הם כלום. התורה היא הוראה, ומי שלא מקבל את ההוראה – נופל. החיים עצמם הינם פחות משמעותיים כי הכל משרת את התורה מן השמים, ומה שגורם לערך של כל דבר הוא מידת התבטלותו לתורה מן השמים.
עבודת משיח היא אחרת. מדוע משיח נקרא 'משיח'? משיחה מצאנו בבית המקדש, בו מושחים את הכלים ומקדשים אותם, והיא נעשית על ידי השמן, שרומז לחכמה. המלך מנהיג בחכמתו את חיי השעה, ומשמעות השם 'משיח' היא קדושת החיים. המלך אינו כהן גדול, אין הוא אחראי על לימוד התורה אלא על חיי השעה: על האוכל והרווחה, הכבוד והכלכלה ועל כל המערכות הפיזיות, ונמצא שהוא מברר את קדושת החיים.
המלך דומה למנצח על תזמורת, שיש לו הרבה כלים ולכל כלי יש תפקיד. אם המלך יאמר ליהודי 'אתה מפריע לי' - הוא איבד את תפקידו כמלך, שהרי הקב"ה שם את אותו יהודי בתמונה וסימן שהוא חלק מהמנגינה, איך אפשר לומר שהוא בחוץ? בעוד שמברר הבירורים מתמקד באידיאל – בתורה מן השמים ובהוראה, הרי שהמלך מתמקד בשכינה שנמצאת בעולם ובחיים. וכך מובא בספרי החסידות, ששתי משמעויות יש למילה תורה: האחת היא 'הוראה' והשניה היא 'לתור' - כמו "לתור את הארץ", "ולא תתורו אחרי לבבכם" – משמעות 'לתור' היא התנועה הפנימית של הבירור והחיפוש. כאשר המציאות מבררת את הקדושה הגנוזה בתוכה - הקדושה בוקעת ועולה מתוך עומק החיים, שגם הם אלוקיים.
האם המלחמה היא מתפקידיו של המלך?
שאלה : כיצד דברים אלו ביחס לתפקידו של המלך מתיישבים עם תפקידו העיקרי של המלך, להילחם מלחמות ישראל?
תשובה : בפרשת המלך בתורה אנו קוראים: "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי, שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ..." מפורש כאן שהמלך בא רק אחרי הירושה, ולא צריך מלך בשביל לרשת. הירושה נתונה בידי מנהיג שנקודת הכח שלו היא שהוא שליחו של הקב"ה. משום כך אנו רואים שגם כאשר עם ישראל מבקש את המלך, אחרי למעלה משלש מאות וחמישים שנה – נטען כנגדו שעדיין לא הגיע הזמן לכך. אם לא הגיע הזמן, מי ילחם? התשובה היא שמלך אינו בשביל המלחמות, אלא אחרי שהחיים נבנו – המלך מהווה קומה נוספת.
יתר על כן, מינוי מלך בא רק אחרי "ואמרת אשימה עלי מלך" – רק כאשר העם רוצה להוסיף קומה נוספת של חיים. כך ביאר הנצי"ב, שעמד על ההשוואה בין "ואמרת אשימה עלי מלך" לבין "ואמרת אוכלה בשר" – אכילת בשר היא רשות גמורה, זהו בשר תאווה, וכך גם מינוי מלך. מצד שני, מינוי מלך הוא מצוה (לפי הדעה המרכזית שנפסקה להלכה, וכך מבואר מכל המקרא) - אלא שזו מצוה התלויה ברצון העם, ואם העם אינו רוצה אין בכך שום מצוה. כיון שרצון העם הוא המוליד את המלך, כתב הרב קוק שגם כאשר אין מלך – לרצון האומה יש תוקף של מלך.
מה בין קדושה למלכות?
שאלה : האם נכון להקביל את מידת מעלי העולמות למידת הקדושה, שמקדשת את העולם הזה ובאה על גבי הפרישות?
תשובה : לא. עבודת מעלי העולמות אינה באה כקומה שניה על גבי עבודת מבררי הבירורים, אלא יש כאן שני מסלולים שונים, משיח ועבודת הצדיקים. דוד אינו מתחיל מעבודת הפרישות, הוא נולד מהמקום של המשיח.
יחד עם זאת נדגיש כי אין כאן עולמות מנותקים. גם מעלה העולמות צריך את עבודת ההבחנה בין הטוב והרע, אלא שאצלו הרע אינו מושג שעומד בפני עצמו, אלא כל דבר יכול ליפול למקום רע, וצריך להרים אותו משם אל המקום שלו, ולא לדבר רק אל הצד החיצוני שלו. תוך כדי העליה נעשה בירור בין טוב לרע, אולם הבירור נעשה על ידי הדבר שנפל בעצמו – הוא רוצה לעלות למעלה, ואז הוא לומד שצריך לעשות מעשה טוב ולא מעשה רע. הכל בא מעולם של רצון, עם הרצון הזה אני פועל ומעלה אותו למעלה.
כשעולים למעלה יש הרבה שלבים של התמודדות – אולם זהו בירור שמלווה צמיחה, לא בירור שכותרתו הוא 'תלך לשם', אלא בירור שמוביל את אותו דבר מתוך עצמו אל המקום הטוב. זהו ההבדל בין 'הוראה' לבין 'לתור', שהדבר תר ומחפש את מקומו.
מצד שני, גם אצל מברר הבירורים יש העלאת עולמות. בירור בירורים ללא שום העלאת עולמות משמעותו הכחדת החיים, אם הכל תורה מן השמים - הכל בא מבחוץ, ואין שום פגישה פנימית של החיים עם התורה. על כן ברור שגם אצלו יש העלאת עולמות, אולם לשם כך יש צורך קודם כל לברר מה טוב ומה רע במובן האלוקי האידיאי, ואז לראות בכל דבר את הנקודה הפנימית המחברת אותו אל הטוב האידיאי. על כן, מברר הבירורים שהתעלה למדרגת הקדושה יאמר למי שנמצא למטה - תעבור את כל המסלול שעברתי, ואז תוכל לעלות. לעומתו, מעלה עולמות בא גם אל מי שנמצא במדרגות החיים הכי נמוכות עם הכלי של מעלי העולמות, מדבר איתו ומעלה אותו מהמקום שלו, לא מוציא החוצה. נקודת המוצא בהעלאת העולמות היא הטוב שעולה למעלה, וממילא מתרחק מן הרע.
נחזור לדברי הרב שהבאנו בשיעור הקודם: " דוקא כשחושקים להאיר את נועם הטוב בכל ממש " - בכל דבר יש הרמוניה של משהו אלוקי נעים, לא אלוקי מנותק. " ולהשביע צחצחות במקור הכל " – 'להשביע' הוא להשביע רעב, 'צח' הוא מלשון בהירות, ואם כן יש כאן דבר חסר ששוקק לאור, ואני מאיר אותו וכך משביע אותו. " וסוללים דרכים שזורמים בהם תמיד חיי כל - עבודת עליית העולמים הולכת ומתגברת, כשלהבת העולה מאליה, בלא עמל רוח ונפש, כי אם במנוחה ועונג ". כאשר נבוא לאחרים מעמדה של המשגיח - האדם מוריד את הראש, הוא לא רוצה את זה. אם נצליח לדבר אל הטוב שבו ונצמיח בו את הטוב - הוא רץ ושמח, ומרגיש שאין מלחמה. התיקון הוא מתוך דיבור וחיבור, ולא מתוך מידת הדין.
העלאת עולמות בעולמו של דוד המלך
הרב ממשיך ומצעיד אותנו אל קומה נוספת בעולמם של מעלי העולמות, הקומה שבאה לידי ביטוי בחייו של דוד המלך. נקדים את דברי הגמרא במסכת יבמות 1 , שמתארת בירור יסודי שנערך ביחס לכשרותו של דוד המלך לבוא בקהל:
אמר לו דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו. מאי טעמא? דקאתי מרות המואביה. אמר לו אבנר, תנינא: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית... דמפרש טעמא דקרא על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, דרכו של איש לקדם, ולא דרכה של אשה לקדם. היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים! אישתיק. מיד: ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם, התם קרי ליה נער, הכא קרי ליה עלם! הכי קא אמר ליה: הלכה נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש. שאל, אמרו ליה: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.
דואג האדומי אמר שדוד המלך אינו ראוי לבוא בקהל, שהרי דוד בא מרות המואביה, והתורה אומרת "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם" 2 . אולם, הגמרא מבררת שרק עמוני ומואבי פסולים לבוא בקהל, אך עמונית ומואבית כשרים.
כותב על כך הרב קוק:
יש עומק רע כזה, שאינו עולה על ידי שום בירור שבעולם, כי אם על ידי העלאת העולמות בכלל. וטוב עליון נופל לפעמים בעמקי תהום כאלה, כדי שיהיה ההכרח דוחק להעלות את העולמות, כי אפילו ניצוץ אחד מהטוב האלהי מכריע את כל העולמות כולם לבוא לידי עלייה.
לפעמים מישהו עליון נופל עד למטה כדי להרים את הכל - וכך היה אצל דוד:
בשביל שנשמתו של משיח היתה מושרשת בקליפת עמון ומואב, הניגוד לאור אלהים שבעממיות וגזעיות. והשורש ההרגשי והפסיבי ביחוד הזה, שייך הוא דוקא בענף הנקבי שבקליפה זו, שהוא היותר עז וקשה מהצד הזכרי שבה, נמתק משום כך הענף כולו ויצא מזוהמתו.
מה משמעות ההבחנה בין עמוני לעמונית? מבאר הרב שהאיש מבטא את המעשה הנקודתי, בעוד האשה קשורה אל עצם החיים ועומק האומה. אם רוצים לדעת מה העם חושב – אפשר לראות תראה מה אומרות הנשים, ולכן כאשר אנו רואים נשים שמדברות במקרא – הן לא מדברות מתוך פלפולים שכליים, אלא מתוך עומק החיים. משמעות ההלכה שמותר לשאת עמונית היא שאין רע בעצמותם של עמון ומואב, הריחוק שלהם נובע מכך ש"אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם", ולכן האשה מותרת - כי היא מבטאת את עצם הדבר.
ונמצא שדוד עצמו, שעל ידו נתעוררה עוד פעם השאלה של עמוני ולא עמונית - הוא בכח נשמתו, שאורו של משיח התגלה בה כבר בכל צביונו בפנימיותו, גרם להוראה זו של היתר, שיצאה מדרשת 'עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית'. וזה בא כבר בתכונה של העלאה, כלומר לא רק הניצוץ הפרטי עולה, אלא שבכחו כל העולם עולה, והכל מתמתק.
דוד בא ממקום מסוים, והוא מוביל דרך מסוימת שקשורה בצורה העמוקה ביותר למקום שהוא בא ממנו. בעולמם של מבררי הבירורים, מצד השלמות האידיאית - דוד נמצא במקום הכי גרוע שאפשר ב'רשימת השידוכים', מכל צד שנסתכל ניפגש עם דברים לא טובים, החל מענף הראשון של יהודה שבא בגילוי עריות על כלתו, ובהמשך אצל רות שבאה מאומה שעליה הכתוב אומר "לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם" 3 , "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'" – הם לא שייכים לקהל ה'. לכן אמר דואג האדומי – דוד נמצא בחוץ, עד שאתם שואלים אם הוא ראוי למלכות תשאלו אם הוא ראוי לבוא בקהל. תורתו של דואג מכונית בגמרא "מגדלים באויר" – אלו הם מגדלי פאר, הדברים הכי יפים בעולם, אבל פורחים באויר. לא מחוברים לחיים ולא מְחַיִּים אותם. דואג הוא מברר הבירורים הגדול ביותר. לעומתו דוד בא מהמקום הכי רחוק – וגם בחייו הוא יוביל את הדרך להעלות עולמות.
העלאת עולמות הוא המקום בו נמצאת גנוזה נשמתו של משיח, וזוהי דרכו של דוד. פרשת דוד ובת שבע 4 היא פרשה פנימית, בתוך פרשה גדולה יותר העוסקת במלחמה עם בני עמון. יש קשר בין שתי הפרשיות, בשתיהן דוד מושיט יד לעולם רחוק מאוד ומעלה אותו למעלה. עולם אחד הוא של בני עמון: דוד נותן מכות מצד אחד, אבל מצד שני הוא שומר על הקשר עד כדי כך שבנו שלמה התחתן נעמה העמונית 5 – ושובי בן נחש הוא לדברי חז"ל אותו חנון בן נחש 6 . אין צורך לומר שזהו ממש אותו אדם, אלא חז"ל מלמדים אותנו שדוד במלחמתו יצר מציאות של אֵמוּן עם חנון, עד כדי כך שכאשר דוד נמצא ברגעיו הקשים יותר בהם כל מי שחיכה לו מנסה להפיל אותו (המרד מתחיל דוקא מחברון, ששם מלך דוד שבע וחצי שנים - שם נמצאים האנשים הכי קרובים, וזהו המעגל הפנימי ששלח אותו למלכות) – חנון הוא זה שמושיט לו יד. וכך גם במעגל הפנימי דוד מושיט יד לעולם מאוד רחוק, עולם של איסור – ומרים גם אותו. התפילה הכי גדולה במקרא היא תפילתו של דוד על הבן הממזר, ואחר כך הוא נשבע לבת שבע שהבן שלה יהיה המלך, וזאת למרות שמימושה של הבטחה זו הוא דבר מאוד מסובך.
בעולם של מברר בירורים, אחרי שיש חטא הפעולה המתבקשת היא להתרחק ממנו וללכת לקדושה, ללכת למקום אחר, ללבוש בגדים שחורים – ואז האדם אומר לעצמו 'זהו, אני לא אותו אדם'. לעומתו, דוד מעלה העולמות לוקח את הבן שנולד מהאיסור ואומר - אני מביא אותו הביתה ומתמודד, לוקח את בת שבע ומתמודד. אין כאן אוטומט, היו לדוד התמודדויות אינסופיות כיצד להביא את הקשר ביניהם לעולם הגבוה ביותר, אולם דוד לא לבש בגדים שחורים ואומר 'זהו, שילך לאבדון ואני אלך למקום אחר'.
נסכם ונאמר כי העולם צריך את שתי העבודות, כדברי הרב "ישנן שתי שאיפות אציליות, בירור בירורים והעלאת עולמות". אצל המשיח - המיקוד עובר למקום השני.
^ 1 עו ע"ב.
^ 2 דברים כג, ד.
^ 3 דברים כג, ז.
^ 4 שמואל ב, פרק י"ב.
^ 5 מלכים א יד, כא.
^ 6 עיין מדרש תהלים, מזמור ג' 'דבר אחר מזמור לדוד' וכו'.
^ 2 דברים כג, ד.
^ 3 דברים כג, ז.
^ 4 שמואל ב, פרק י"ב.
^ 5 מלכים א יד, כא.
^ 6 עיין מדרש תהלים, מזמור ג' 'דבר אחר מזמור לדוד' וכו'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים ייעודו של מעשר כספים
מעשר כספים הוא התחליף לתרומות ומעשרות ומתנות כהונה ומתנות עניים שניתנו מיבול השדה ומהמקנה | מידה טובה לתת חומש | מגמתה העיקרית של מצוות מעשר כספים להחזיק את מלמדי התורה בישראל | עוד מגמה למעשר כספים: להחזיק עניים | כאשר יש צורך לתרום גם לעניים דחוקים וגם ללומדי תורה, יש להקדים את העניים | הרמב"ם יצא בחריפות רבה נגד לומדי תורה שמתפרנסים מהציבור | יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תבוא
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי - מדוע אינו אומר את שמו אלא רק את מקומו. מה הטעם שהקדים הכתוב להזכיר את הַמָּקוֹם הַזֶּה זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ורק אח"כ הזכיר אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת – היא ארץ ישראל. מה הטעם שבברכות נאמר וְהִשִּׂיגֻךָ בכתיב חסר ו', ואילו בקללות נאמר וְהִשִּׂיגוּךָ בכתיב מלא. בשלמא אָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ בצאתו מן העולם ניחא שהרי הוא רשע. אלא אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ בביאתו לעולם אמאי הרי עדיין לא חטא, שהרי תינוק הוא. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ - למה כֻּלָּם יבואו דווקא מִשְּׁבָא.
אורות התשובה - התעוררות תדייק את הכוחות שלך!
אורות התשובה ט', ז'
מה אם התשובה לא נועדה להחליש אותך-אלא להחזיר לך את הכוחות? הרב קוק מלמד אותנו נקודה עמוקה: לפעמים אדם מצמצם את עצמו ואת הכוחות הגדולים שקיימים בו. אבל התשובה אינה ויתור על העוצמה שלנו-אלא היכולת לכוון אותה מחדש אל הקדוש ברוך הוא. לקראת ראש השנה, זה הזמן לעצור ולשאול: עם אילו כוחות אני מגיע? ולאן אני בוחר להפנות אותם? 🎬 צפו במסר המיוחד וקחו איתכם נקודה למחשבה לקראת ראש השנה.
אורות התשובה - התעוררות מה ה' מצפה ממך?
אורות התשובה - י"ד, ד
לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו צריכים להשתנות לגמרי כדי להתחיל מחדש. אבל אולי דווקא הצעד הראשון הוא לעצור לרגע ולהבין מה באמת קורה בתוכנו. בסרטון הרב בועז חדד נוגע בנקודה עמוקה שמזמינה אותנו להסתכל אחרת על הדרך שלנו, על המקומות שבהם אנחנו נמצאים ועל האפשרות לבחור מחדש. מה הקב"ה באמת דורש מאיתנו? מושלמות או השתלמות? מסר קצר, אבל כזה שיכול לגרום לכם להסתכל על עצמכם קצת אחרת. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה אם תשובה היא לא מה שחשבת?
אורות התשובה - א' , א'
תשובה היא לא רק על עבירות. היא הרבה יותר עמוקה מזה. מה אנחנו באמת עושים כשאנחנו חוזרים בתשובה? הרב קוק מלמד ב״אורות התשובה״ שהתשובה שייכת לכולנו-להורים, לילדים, ולכל אדם שרוצה לחזור למקום האמיתי והעמוק שבתוכו. לפעמים אנחנו חושבים שתשובה היא רק לתקן את מה שלא היה בסדר. אבל אולי תשובה היא גם הדרך שלנו לחזור לעצמנו, לנשמה שלנו ולכוחות שהקב״ה נתן לנו. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר
אורות התשובה - ט"ז, ז'
מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר🤍 לפעמים אנחנו מרגישים רחוקים, כואבים ומתוסכלים-וחושבים שאולי התרחקנו יותר מדי. הרב יובל מיטלמן מחדש לנו מתוך הספר אורות התשובה שדווקא הכאב הזה יכול לגלות משהו עמוק: אם כואב לך, כנראה שעדיין אכפת לך. כמו איבר שמחובר לגוף- כשהוא מחובר, מרגישים. והתחושה שאנחנו רוצים להתקרב, להשתנות ולחזור-היא בעצמה סימן שיש בתוכנו חיבור. אז אם בתקופה הזו אתה מרגיש רחוק-אל תתייאש. יכול להיות שהתחושה הזאת היא בדיוק ההוכחה שאתה עדיין מחובר.
אורות התשובה - התעוררות מיואש? אתה בדרך הנכונה!
מה קורה לנו כשאנחנו מתייאשים מעצמנו? האם הייאוש אומר שנכשלנו-או שאולי דווקא הוא מגלה לנו כמה אנחנו באמת רוצים להיות טובים יותר? בסרטון הרב טל שאוליאן מדבר על מקומו של הייאוש בתהליך התשובה, ועל נקודה עמוקה שמאיר הרב קוק ב״אורות התשובה״: גם כשהאדם מרגיש רחוק, שבור או מלא חרטה- הטוב שבו לא נעלם.✨ אולי לכן הייאוש הוא לא הסוף- אולי הוא דווקא הזמנה לעצור, להסתכל פנימה ולגלות מחדש את הטוב שתמיד היה שם. אל תוותר על עצמך בגלל הנפילות שלך. הטוב שבך עדיין שם. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה עוצר אותך מלעשות תשובה?
מה באמת מונע מאיתנו לעשות תשובה ולהשתנות? אנחנו יכולים לרצות להתקדם, להשתפר ולהתחיל מחדש- אבל פעמים רבות דווקא היצר גורם לנו להיחלש, לדחות ולהישאר במקום. הרב יהודה חמו מדבר על המאבק הפנימי הזה ועל הכוח שיש להתעוררות אמיתית בחיים שלנו. אם גם אתם מרגישים שהגיע הזמן להתעורר ולעשות שינוי-הסרטון הזה בשבילכם!
מאמר שלישי עבודת החסיד וההשגחה האלוקית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגת החסיד, השואף לחיות בתודעה מתמדת של נוכחות אלוקית, אמונה והשגחה פרטית בכל פרט בגוף ובבריאה. מתוך כך מודגש כי המוסר והטוב האמיתיים נגזרים אך ורק מהציווי האלוקי ומהתורה, ולא משיקולים אנושיים סובייקטיביים.
יומא אכילה שאינה ראויה ביום הכיפורים
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
אורות התשובה - הרב הראל כהן כוחה היצרני של הרהור תשובה
אורות התשובה פרק ו,ז-ז,א
ההירהור הוא יוצר מציאות והוא גרעין התשובה שממנה מתחיל הכל, ומצד שני צריך להוציא אותה מן הכח אל הפועל כדי להשלימה
שיעורים בספר יהושע ספר יהושע כהמשך התורה
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במדרגות הנבואה השונות על פי הגר"א, מנבואת משה רבנו ועד לנביאים הראשונים והאחרונים. דרך פתיחת ספר יהושע, מודגש מקומו הייחודי של הספר כהמשך ישיר לתורה וכשלב המעשי של כניסת עם ישראל לארצו.
אורות המלחמה בניין האומה וייעודה בתיקון העולם
פסקה ט'
השיעור עוסק במשנת הראי״ה קוק על הקשר העמוק שבין זעזועי העולם והמלחמות לבין חובת ההתעוררות, ההתחזקות והבניין הרוחני של כנסת ישראל. מתוך ראיית האומה כגוף אחד השואב את כוחו מאמונתו, מודגש תפקידו הבלעדי של עם ישראל לגלות את שם השם במציאות ולהביא לתיקונו השלם של העולם כולו.
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
