ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
- מדורים
- רביבים
ילדותו
כבר מילדותו היה ר' משולם שקדן גדול, ובזכות כישרונותיו הגאוניים התעלה בתורה. אביו היה מחסידי צ'ורטקוב שמבית רוז'ין. בפעם הראשונה שאביו לקחו אצל האדמו"ר הזקן ר' דוד משה מצ'ורטקוב, היה ר' משולם בן תשע. כיוון שהיה נבון, הלך יחד עם מאות חסידים לשמוע את דרשת רב העיר, שהיה תלמיד חכם גדול. לאחר הדרשה המפולפלת שאלו כמה חסידים את הילד אם הבין את הנאמר, שכן ראו שהוא מנענע בראשו בעת הדרשה. הילד השיב שהבין והוא אף יכול לחזור עליה. החסידים העמידו אותו על שולחן, והילד חזר על הדרשה בדיוק, בלא להחסיר מילה. גם על התנועות של הרב חזר בדיוק במקום הנכון, ובאותם המקומות שהרב ליטף את זקנו או החליק על מצחו, חזר הילד גם על התנועות הללו.
לאחר שבחן אותו רבה של זלשצ'יקי, הגאון ר' ליבלה ברנפלד, אמר: "ילד זה דומה למי ששונה משנתו לא מאה פעמים ואחת, אלא אלף פעמים ואחת". ואף בספרי מחשבה כדוגמת 'עקדת יצחק' למד בעודו ילד, וכשתמהו על כך, ידע לחזור ולבאר את דבריו. בגאוניותו המיוחדת, הספיק בזמן קצר גם לקרוא ולהיות מצוי בחוכמות הטבע, בהיסטוריה ובפילוסופיה.
רבותיו
ר' משולם למד אצל גדולי הרבנים שבסביבתו שהיו קשורים לחצרות מבית רוז'ין, ובהם הרב יעקב וידנפלד בעל 'כוכב מיעקב' (חסיד הוסיטאין), שבנו הרב מטשעבין (תרמ"א-תשכ"ו) היה מכבד את ר' משולם כתלמיד בפני הרב, ואמר עליו: "ר' משולם היה נחשב מגדולי הדור עוד בהיותו אברך". כמו כן למד ר' משולם אצל הרב אברהם שטינברג בעל 'מחזה אברהם' (חסיד סדיגורה). אולם רבו המובהק היה הרב מאיר אריק (אראק) זצ"ל (תרט"ו-תרפ"ו), מחבר 'מנחת פיתים' על השולחן ערוך, ושו"ת 'אמרי יושר' ועוד ספרים.
משפחתו
עוד לפני הגיעו לגיל מצוות, בחר בו הגביר ר' שמשון שטיינהולץ ממלניצה לחתן לבתו ציפורה, והיא רקמה לחתנה העילוי את הנרתיק הראשון לתפילין שלו. במשך השנים הארוכות שבין האירוסין לנישואין, אחד מגדולי הגבירים ברוסיה הציע לחותן המיועד סכום גדול כדי שיסכים להעביר אל בתו שלו את השידוך. ר' שמשון דחה את ההצעה באומרו: "כל גבירי רוסיה ביחד אין להם כדי לשלם שוויו של חתן כזה". והרבנים שהיו באותו מעמד אישרו את הדברים.
בשנת תרנ"ה, בהיותו כמעט בן עשרים שנה, נישא למרת ציפורה, וגרו בבית הוריה במלניצה, שם כיהן כרב שלא על מנת לקבל פרס במשך כארבע שנים.
כך סיפר לידידו במכתב על אשתו: "אודה לה' כי חבלים נפלו לי בנעימים... רעיה נעימה איילת אהבים ויעלת חן, בעלת נפש יקרה, בה נקבצו כל מידה נכונה וכל מעלה רמה, ישרה ותמימה, צנועה ועדינה, חכמת לב משכלת, ומושלמת ברוב חוכמה ומדע, רגשות עדינות ונשגבות יתנוססו בהלך נפשה, לב טוב ומזג יקר אף נעים, נפשותינו רותקו במעדנות עוז...".
שני ילדים נולדו להם, הבכור אפרים והשנייה שרה. אפרים היה בעל כישרונות גאוניים וגדל בתורה. עם שרה היה לומד בכל שבוע את פרשת השבוע, ובליל שבת למד עימה מתוך הספר 'עין יעקב', והדריך אותה ללמוד הרבה תנ"ך.
בשנת תרע"ח, בהיות אפרים בן תשע־עשרה, נפטר משחפת. צערם של הוריו על כך היה עצום. ר' משולם התנחם בלימודו, הרבנית חלתה מצער וסבלה ייסורים עד מותה. מהבת שרה נמשכה המשפחה, ור' משולם רווה ממנה נחת ושמחה עד זקנה ושיבה.
רבנות חורוסטקוב
למרות היות חורוסטקוב עיירה קטנה, זכתה וכיהנו בה רבנים גדולים. כהמשך למסורת זו, הוצג הרב משולם כמועמד למשרת הרבנות של העיירה. כמנהג אותם ימים, המועמדים לרבנות היו דורשים בשבת לפני הציבור, ולפי הדרשה נקבע מי יתמנה לרב. כשהגיעה השבת של ר' משולם, בשעה שתיים אחר הצהריים התאספו כולם בבית הכנסת הגדול. הרב עמד ליד ארון הקודש כשבידו תנ"ך, ודרש שש שעות רצופות. בדרשה זו הראה בקיאות וחריפות בש"ס ובפוסקים, וכולם התפעלו מגדולתו. הוא נבחר לרב העיירה בשנת תרנ"ט, בהיותו בן עשרים וארבע, ובמשך כשלושים שנה שימש כרב הקהילה.
ציבור קטן בעיירה, אנשי מריבה, בחרו לעצמם רב אחר. המחלוקת גדלה והציקה מאוד לר' משולם, עד שחפץ לעזוב מפני המחלוקת. אך אנשי העיירה, שרובם הגדול תמך בו, לא נתנוהו לעזוב, והיה מוכרח לסבול מרורות ברוב השנים שישב שם.
היה פעיל בארגון 'מציון תצא תורה' וייסד בית ספר ברוח 'המזרחי' בחורוסטקוב, כמו כן ייסד ישיבה ועמד בראשה. עבור ישיבה זו כתב את תוכנית הלימוד המפורסמת שלו. היה רגיל לבחון את התלמידים הצעירים פעמיים בשבוע, ופעם בשבוע העביר שיעור עיון לתלמידים הגדולים. כיוון שידע לדבר גרמנית ופולנית, לעיתים היה מדבר בשם הציבור והרבנים עם נציגי השלטון.
בשנת תרפ"ט התקבל כרב בשאץ שבדרום בוקובינה, ושם כיהן כשש שנים. בשנתו האחרונה בשאץ נפטרה אשתו.
צדיקותו ותמיכתו בציונות
בנוסף לגאונותו העצומה היה גם צדיק, ותפילתו הייתה בדבקות ובהשתפכות הנפש ובקול ערב מאוד, ואמרו שמי שזכה לשמוע ממנו 'נשמת' בשבת קודש, היה מהרהר בתשובה. גם אדמו"רים היו משכימים לפתחו לשמוע מפיו דברי חסידות.
הרב הגאון ר' משולם היה פעיל בתנועת 'המזרחי', ואף נבחר מטעמה כנציג לקונגרס הציוני השנים־עשר בשנת תרפ"א. יש לציין שבהיותו קשור לאדמו"רי בית רוז'ין, אהבת הארץ שלו ותמיכתו בעלייה לא היו בגדר חידוש גדול, שכן גם מבין אדמו"רי בית רוז'ין היו שתמכו ב'מזרחי'.
רבנות צ'רנוביץ
גבאי למברג (לבוב) הציעו לו את רבנות עירם החשובה, שרבניה היו גאוני עולם, אולם התנו זאת בכך שיפסיק את פעילותו למען ארץ ישראל. הוא כמובן סירב. לבסוף נבחר בתרצ"ה לרבנות צ'רנוביץ, שבה פעלה קהילה יהודית גדולה וחשובה בת כחמישים אלף איש, ובה הקים בית מדרש לרבנים. כפי הנראה עמדתו הציונית הצילה אותו, שכן אילו היה נבחר לרב בלמברג, היה חווה את השואה כמו שאר יהודי פולין, שרק מעט מזעיר ניצלו.
אחד המועמדים שהתחרה מולו על רבנות צ'רנוביץ היה הרב רובין, שהציע לר' משולם, שהיה אז אלמן, לישא את אחותו לאה, שאף היא התאלמנה מבעלה הרב. בשנת תרצ"ו הם נישאו, והיא עמדה לצידו, עלתה עימו ארצה והתמסרה לבריאותו עד ימיה האחרונים. נפטרה שלוש שנים לפניו.
חתנו ובתו וצאצאיהם
הבחור שנשלח להביא את ר' משולם לצ'רנוביץ כדי לשאת את הדרשה לקראת הבחירות לרבנות, היה הרב ישראל הייטנר, שהתייתם מאביו בגיל צעיר, וגדל עם אמו ואחיו אצל סבו מצד אמו. הוא היה אדם מוסרי ובעל מידות טובות, ובאותו זמן גר עם אמו האלמנה ועסק בהוראה. בתוך הנסיעה הכיר ר' משולם במעלותיו, ושידכו לבתו. בחורף תרצ"ז הוכתר ר' ישראל כרב העיר ברלנד ברומניה. הוא ואשתו הרבנית נהגו בנימוס ובכבוד גם בשכניהם הגויים העניים, ונהגו בנדיבות עם המשרתת הגויה. במלחמת העולם השנייה, כאשר החלו הפגנות נגד היהודים, השכנים הגויים סייעו בהצלתם. לאחר עלייתו לארץ שימש הרב הייטנר, ששינה את שם משפחתו ל'האיתן', כרב חיל הים. שני ילדים נולדו להם, ציפורה ויצחק מאיר, שלימים למד בישיבת מרכז הרב אצל מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.
נכדו זה היה חביב מאוד על סבו הגדול, ובהקדמתו לחלק השני לשו"ת 'קול מבשר' הודה לנכדו הבחור המופלג בתורה ויראת שמיים יצחק מאיר נ"י שסייע לו בעבודת סידור התשובות. ברבות הימים נתמנה כרב במושב בית מאיר, ומתוך אהבת הארץ הצטרף לתנועת ההתנחלות, קבע את ביתו בקדומים שבשומרון, וכיהן כרב האזורי של השומרון. במסגרת עבודתו הרבנית היה שובת ביישובים החדשים ומחזקם בהתלהבותו ובדבקותו. אחד היישובים המיוחדים שבהם הרבה לשבות היה הר ברכה. כשהחילותי לשמש ברבנות בהר ברכה שמח מאוד. נפטר בשנת תשנ"א.
בתם של הרב ישראל ושרה היא צפירה ציפורה, שנישאה למהנדס צבי קמיל, שהיה שותף בבניית הכוח האטומי של מדינת ישראל וקיבל על כך את פרס ביטחון ישראל. בכל יום היה טובל ומתפלל ותיקין ומעביר שיעור בדף היומי. צפירה עסקה בחינוך וגידלה את חמשת ילדיהם. אחד מחתניהם הוא איש החינוך והסופר ר' אבי רט, שהוא גם נין של אחיו של ר' משולם. השם רט בעברית הוא כהמשך השם ראטה ביידיש.
ימיו האחרונים
גם בעת חולשתו בשנותיו האחרונות, לא חדל מלעסוק בתורה. אף בימיו האחרונים, בהיותו מסובל בייסורים, היה שר שירי דבקות - 'וקרב פזורינו' ו'נשמת כל חי', ומתוך כך השיב את נשמתו ליוצרה בטהרה בכ"ו בכסלו תשכ"ג. הלווייתו יצאה מישיבת מרכז הרב, וגדולי הרבנים הספידוהו.
בעזרת ה' אקדיש טור נוסף לגדולתו ותורתו.
מתוך העיתון בשבע
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך ללמוד גמרא?
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
כאב הגלות ותקוות הגאולה
דיני פרשת זכור
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
