בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • מדורים
  • רביבים
קטגוריה משני×Ē
  • מדורים
  • ×Ēולדו×Ēיהם של ×Ļדיקים
  • מאמרים נוספים
undefined
12 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש ל×ĸילוי נ׊מ×Ē

רבי ישראל סלנטר

ר' ישראל מסלנט
לקרא×Ē ×™×•× פטיר×Ēו של רבי ישראל מסלנט (×Ē×§"×ĸ-×Ēרמ"ג - 1810-1883), א׊ר חל בכ"ה שבט, × ×ĸסוק מ×ĸט בדמו×Ēו הגדולה.
גדול בין גדולים וח׍ית בין חריפים וגאון בין גאונים היה ר' ישראל מסלנט, אולם בהדגש×Ēו המיוחד×Ē ××Ē ×”×ž×•×Ą×¨ ×Ēוך שימ×Ē ×œ×‘ למ×Ļוו×Ē ×Š×‘×™×Ÿ אדם לחברו, היה ר' ישראל מיוחד. ×ĸל ידי פ×ĸילו×Ēו והשפ×ĸ×Ēו ה×ĸ×Ļומה קמה ×Ēנו×ĸ×Ē ×”×ž×•×Ą×¨. גם מי שלא קיבלו א×Ē ×“×¨×›×• המיוחד×Ē ×œ× יכלו שלא לה×ĸריכו, שהרי לא רק בשטח המוסר היה גדול, אלא גם ב×Ēור ×Ēלמיד חכם מופלג ה×Ēפרסם. ולכן פ×ĸילו×Ēו החינוכי×Ē ×”×›×‘×™×¨×” נט×ĸה שורשים ×ĸמוקים בלב רבים מגדולי ה×Ēורה שבדור, ו×ĸד היום מ×Ēבשמו×Ē ×¨×‘×•×Ē ×ž×Ÿ הישיבו×Ē ×ž××•×¨ מוסרו הטוב.
כדי ל×ĸמוד ×ĸל אישיו×Ēו אלקט מ×ĸט מהדברים שהובאו בספר המ×Ļוין '×Ēנו×ĸ×Ē ×”×ž×•×Ą×¨' של הרב דב כ×Ĩ, חלק א.

× ×ĸוריו
ר' ישראל נולד בשנ×Ē ×Ēר"×ĸ (1810), ב×ĸיירה זגר שבפלך קובנא שבליטא. אביו ר' זאב היה ×Ēלמיד חכם גדול, וב×Ļ×ĸירו×Ēו לימד ×Ēורה לילדים, וב×Ēוכם לימד גם א×Ē ×‘× ×•. כישרונו×Ēיו של הבן היו מופלאים, וכבר בגיל ×ĸ׊ר דרש פלפולים חריפים בפני קהל הלומדים. אביו, שהכיר בגודל כישרונו×Ēיו, לא היה מרו×Ļה כל כך, כפי הנראה, מדרך לימודו המפולפל×Ē ×ž×“×™, ובהגי×ĸ בנו לגיל 12 שלחו ללמוד א×Ļל אחד מגאוני הדור, רבה של סלנט, הרב ×Ļבי ברוידא, שה×Ēפרסם בשכלו הישר, ב×ĸמקנו×Ēו ובפשטו×Ēו.

סביב הרב ×Ļבי ברוידא ה×Ēרכזו לומדים מופלגים, שלימים ה×Ēפרסמו כגדולים בישראל. והילד ישראל היה יושב ביניהם ולומד בשקידה ×ĸ×Ļומה, ×ĸד ׊נ×ĸשה בקיא וח׍ית בכל הש"ץ.

הרב ×Ļבי ברוידא חיבב במיוחד א×Ē ×”×™×œ×“ ה×Ļ×ĸיר. מספרים ׊פ×ĸם הגי×ĸ רב גדול אל ר' ×Ļבי, וראה או×Ēו מלמד ×Ēורה לילד ה×ĸומד ×ĸל כסא. שאל האורח א×Ē ×¨' ×Ļבי ב×Ēימהון: "וכי × ×ĸשי×Ē ×ž×œ×ž×“ דרדקי (×Ēינוקו×Ē)"? השיב ר' ×Ļבי, הילד הזה אינו דרדק, הוא "אלפסי קטן". היינו בקי וח׍ית בש"ץ.

ה×Ēפ×ĸלו×Ēו וזהירו×Ēו של ר' ×ĸקיבא איגר
בהיו×Ē ×¨' ישראל בן 14 חיבר קונטרס חידושי ×Ēורה, ו×ĸל פי ×ĸ×Ļ×Ēו של רבו ר' ×Ļבי ברוידא, שלחו לגאון הדור, רבי ×ĸקיבא איגר, כדי שיחווה א×Ē ×“×ĸ×Ēו ×ĸל דרך לימודו. אבל ר' ×ĸקיבא לא השיב דבר. לימים יהודי אחד מסלנט הזדמן לפוזנא, ×ĸירו של ר' ×ĸקיבא איגר, ו×ĸל פי בקש×Ē ×¨' ×Ļבי נכנס לדרוש בשלומו של ר' ×ĸקיבא. בהזדמנו×Ē ×–×• סיפר לו ר' ×ĸקיבא כי קיבל קונטרס מופלא שכולו "גאוניו×Ē ×Š×‘×’××•× ×™×•×Ē", אבל הוא הס×Ēייג מלהשיב לו ב×Ēשבחו×Ē, כפי המגי×ĸ לו, מפני שהיה ×Ēמוה לו מדו×ĸ פנה אליו ממרחק כאשר ב×ĸירו שוכן כבוד גאון כר' ×Ļבי ברוידא. ושמא או×Ēו × ×ĸר נמ×Ļא ×ĸם ר' ×Ļבי ביחסי ה×Ē× ×Ļחו×Ē, וכל כוונ×Ēו אינה אלא לנ×Ļל א×Ē ×Ēשוב×Ē ×¨' ×ĸקיבא ×ĸל מנ×Ē ×œ×§× ×˜×¨ א×Ē ×¨' ×Ļבי. ו×Ēוך כך למדנו ×ĸל גאונו×Ēו של ר' ישראל ה×Ļ×ĸיר ו×ĸל חכמ×Ēו ורגישו×Ēו של ר' ×ĸקיבא איגר.

שנו×Ē ×’×™×“×•×œ×• ב×Ēורה
בהיו×Ēו כבן 14 שידכו אביו ×ĸם × ×ĸרה מ×Ļא×Ļאי השל"ה הקדוש, שאביה הבטיח לסיי×ĸ בפרנס×Ēם כדי ׊ר' ישראל יוכל להמשיך לה×Ēגדל ב×Ēורה. ואת שיכול היה האב למ×Ļוא לבנו ה×ĸילוי חו×Ēן ×ĸשיר מופלג, שיבטיח לו נדוניה גדולה בהרבה, ה×ĸדית האב מחו×Ēן שבלט במידו×Ēיו הטובו×Ē.

כ-18 ישב ר' ישראל בסלנט ו×ĸץק ב×Ēורה, ב×ĸוד א׊×Ēו ×ĸסקה במסחר ודאגה לפרנס×Ē ×”×‘×™×Ē. באו×Ēן שנים ביקש ממנו ר' ×Ļבי שיאמר שי×ĸורים בבי×Ē ×”×ž×“×¨×Š, וכבר אז "החל להגיד חידושי ×Ēורה ופלפולים, לבלול כל הש"ץ וה×Ēוספו×Ē ×›×ž×¨×§×—×” בחריפו×Ē × ×•×¨××” מאוד, והראה נפלאו×Ē, א׊ר גדולי הזמן הש×Ēוממו ×ĸל המראה הגדול הזה" (כפי שכ×Ēב ר' י×Ļחק בלזר).

ה×Ēקשרו×Ēו ללימוד המוסר
את שה×Ļליח מאוד ב×Ēלמודו, היה ר' ישראל ה×Ļ×ĸיר דואג בליבו ומחפש א×Ē ×™×™×ĸודו ב×ĸולם. מטב×ĸו היה חוקר ומחפש, לא מוכן ללכ×Ē ×ĸם הזרם, אלא מחפש א×Ē ×”×“×¨×š השלימה ל×Ēיקון ×ĸולם. אחד המיוחדים שב×Ēלמידי החכמים שלמדו אז בסלנט היה ר' זונדיל (×Ēקמ"ח-×Ēרכ"ו), שהיה חכם וחסיד, פרוש ו×Ļנו×ĸ. הליכו×Ēיו בקודש משכו א×Ē ×œ×™×‘×• של ר' ישראל, והוא החל לה×Ēקרב אליו ×ĸד ׊נ×ĸשה בן בי×Ē ××Ļלו. פ×ĸם אח×Ē, כאשר הבחין ר' זונדיל בס×ĸר×Ē ×¨×•×—×• של הגאון ה×Ļ×ĸיר ר' ישראל, פנה אליו ואמר: "ישראל! למד מוסר ו×Ēהא ירא שמים".

מאז דבקה נפשו של ר' ישראל בר' זונדיל. הוא הכ×Ēירו לרבו, שימש או×Ēו ולמד ממנו דרכי יראה ומוסר, וכך המשיך לדבוק בו ×ĸד ׊ר' זונדיל ×ĸלה לירושלים, בשנ×Ē ×Ē×§×Ļ"ח. באו×Ēו זמן היה ר' ישראל כבן 28.

קבי×ĸ×Ē ×“×¨×›×•
בכל או×Ēן השנים המשיך ר' ישראל לחקור ולברר א×Ē ×“×¨×›×•. מספרים שבמשך ׊נ×Ēיים וח×Ļי ×ĸץק בחקיר×Ē ×”×™×”×“×•×Ē ×ĸל פי מקורו×Ē ×”×Š"ץ, בבלי וירושלמי. הוא לא סמך ×ĸל ד×ĸ×Ē ××—×¨×™×, את ×ĸל גדולים וקודמים ממנו, אלא בדק וחקר אחרי כל דבר מ×Ēוך הכר×Ēו ונסיונו הוא.

כך גם לגבי שיט×Ē ×œ×™×ž×•×“×•. בשלב מסוים ה×Ēנגד לשיט×Ē ×”×¤×œ×¤×•×œ שהי×Ēה רווח×Ē ××–, שכן מ×Ēוך נסיון ילדו×Ēו חשש שהיא ×ĸלולה להסיט א×Ē ×”×œ×•×ž×“ מהאמ×Ē ×œ×Š× ה×Ēפארו×Ē. וכך למד במשך ×Ēקופה בדרך הפשטו×Ē. אולם לאחר זמן ×§×Ļר חזר בו, והכיר שגם בדרך הפשטו×Ē ×™×Š חשש של ט×ĸו×Ē ×•×’××•×•×”, וחזר ל×Ēמוך בשיט×Ē ×”×¤×œ×¤×•×œ כדי לפ×Ēח ×ĸל ידה א×Ē ×™×›×•×œ×Ē ×”×œ×™×ž×•×“ וה×ĸמקה.

כך גם לגבי דרכו ב×ĸבוד×Ē ×”'. ב×Ēחילה חפ×Ĩ להיו×Ē ×Ļדיק נץ×Ēר. הוא למד לה×Ēפלל במהירו×Ē ×›×ž×• ×ĸגלון ו×Ēוך כך להספיק לכוון א×Ē ×›×œ הכוונו×Ē. הוא ה×Ēחיל לשנן ׊"ץ ×ĸם מפרשים ב×ĸל פה, כדי שימ×Ļא ל×ĸ×Ļמו פרנסה ויוכל להמשיך לשנן א×Ē ×Ēלמודו גם במשך ×ĸבוד×Ēו. הוא כבר הספיק לשנן באופן זה כח×Ļי מהש"ץ. אולם לאחר זמן ×§×Ļר חזר ונמלך בד×ĸ×Ēו, והחליט כי הוא מחויב ל×Ļא×Ē ×•×œ×”×Š×¤×™×ĸ ×ĸל בני דורו, ל×ĸודד ול×Ēקן. ולא ×ĸוד אלא שלימים היה מבקר נמר×Ļו×Ē ××Ē ×”×Ļדיקים שאינם דואגים ל×Ēיקון הדור.

הוא ביקר א×Ē ×ž×Ļב היהדו×Ē, ראה א×Ē ×”×ž×Ļוו×Ē ×Š× ×ĸשו×Ē ×›×ž×Ļוו×Ē ×× ×Š×™× מלומדה, בלא שימ×Ē ×œ×‘, בלא הבנ×Ē ×”×ĸניין. ובמיוחד ראה ×ĸד כמה מוזנחו×Ē ×”×ž×Ļוו×Ē ×Š×‘×™×Ÿ אדם לחברו, כאילו היהדו×Ē ×”×™× רק מסור×Ē ×•×œ× ×Ēורה אלוקי×Ē ×•×—×–×•×Ÿ ל×Ēיקון ×ĸולם. הוא הגי×ĸ למסקנה ׊רק ×ĸל ידי הגבר×Ē ×œ×™×ž×•×“ המוסר, בהכר×Ē ×“×¨×›×• של האדם ב×ĸולם, ובבירור מידו×Ēיו ו×Ēיקונם, ×Ēבוא גאולה לאדם, לישראל ול×ĸולם.

ה×Ēחל×Ē ×¤×ĸילו×Ēו
הוא ה×Ļיב ל×ĸ×Ļמו מטרה גדולה, ל×ĸורר מהפיכה בישראל, להסב אחור א×Ē ×’×œ×’×œ הירידה הרוחני×Ē, ולשנו×Ē ××Ē ×¤× ×™ הדור. אולם יד×ĸ שבלא שיכירו בגדלו×Ēו ה×Ēורני×Ē ×œ× יוכל להשפי×ĸ, ואחר מלחמה פנימי×Ē ×§×Š×” החל לגלו×Ē ××Ē ×ĸ×Ļמו. הוא היה מסבב ב×ĸיירו×Ē ×•×“×•×¨×Š בפלפולי ×Ēורה, ושמו נישא בפי כל כגאון מיוחד. יחד ×ĸם שי×ĸוריו ה×ĸמוקים היה דורש ב×ĸנייני יראה ומוסר, ומ×ĸורר א×Ē ×”×Ļיבור ל×Ēשובה.

באו×Ēו זמן ה×Ē×ĸר×ĸר מ×Ļב בי×Ē ×ž×Ą×—×¨×” של א׊×Ēו, והוא נאל×Ĩ למ×Ļוא מקור פרנסה למשפח×Ēו. מסיבו×Ē ×Š×•× ×•×Ē ×”×—×œ×™×˜ שאינו מ×Ēאים ל×Ēפקיד רבנו×Ē. כפי הנראה הרגיש שאינו יכול לכבול ×ĸ×Ļמו ל×Ēפקיד הרבנו×Ē ×Š×œ מקום מסוים, כאשר מוחו קודח במחשבו×Ē ×ĸל ×Ēיקון הכלל, ו×ĸליו להיו×Ē ×ž×•×›×Ÿ ומזומן ×Ēמיד לכל משימה כללי×Ē ×Š×™×—×œ×™×˜ לה×Ēמסר לה.

בשנ×Ē ×Ē"ר, בהיו×Ēו כבן שלושים, הגי×ĸה אליו ה×Ļ×ĸה ׊מ×Ļאה חן ב×ĸיניו, לשמש כר"מ וראש ישיבה בווילנה. כשמונה שנים חי בווילנה, ושי×ĸוריו החריפים ומלאי הבקיאו×Ē ×”×‘×ĸי×Ēו ממ׊ א×Ē ×œ×‘ שומ×ĸיהם. מספרים ×ĸל גדולי ×Ēורה שנפגשו ×ĸמו וחלשה ד×ĸ×Ēם, שנדמו ב×ĸיני ×ĸ×Ļמם כננסים מול ×ĸ× ×§.

הפ×Ļ×Ē ×”×ž×•×Ą×¨
×Ēוך כך החל לפרסם א×Ē ×“×¨×›×• בלימוד המוסר, והיה מחזר ×ĸל ב×Ēי מדרשו×Ē ×•×‘×Ēי כנסיו×Ē ×•×ž×•×Ą×¨ בהם שי×ĸורים, ומ×Ēוך כך מ×ĸודד א×Ē ×”×œ×•×ž×“×™× וא×Ē ×‘×ĸלי הב×Ēים להקדיש זמן חשוב ללימוד מוסר.
והיו שה×Ēנגדו לו, שהיאך הוא קורא לשנו×Ē ×ž×Ą×“×¨×™ הלימוד המקובלים, ואת פ×ĸלו באמ×Ļ×ĸים שונים כנגדו. פ×ĸם סוכם שי×ĸביר שי×ĸור באחד מב×Ēי המדרש שבווילנה בפני למדנים חשובים. כמנהג או×Ēם הימים, מוסר השי×ĸור היה ×Ēולה דת של מראה מקומו×Ē ×ž×›×œ הש"ץ והפוסקים א׊ר ב×ĸזר×Ēם ר×Ļה לבאר סוגיה ×ĸמוקה. וכל הרו×Ļה להבין א×Ē ×ĸומק השי×ĸור, היה ×Ļריך להכין א×Ē ×ĸ×Ļמו ×ĸל ידי ה×ĸיון באו×Ēם המקורו×Ē ×”×ž×Ļוינים בדת. אולם כמה פרחחים חמדו ל×Ļון, ומיד לאחר ׊ר' ישראל ×Ēלה א×Ē ×”×“×Ŗ של מראה המקומו×Ē ×ĸל פ×Ēח בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š, החליפוהו בדת אחר, ו×Ļיינו בו מקורו×Ē ×Š×•× ×™× לחלוטין. לומדי וילנה ה×Ēכוננו כמובן ×ĸל פי מראה המקומו×Ē ×”×ž×–×•×™×Ŗ. הם אמנם ה×Ēפלאו ולא הבינו א×Ē ×”×§×Š×¨ שבין מקור אחד למשנהו, אולם חשבו שאולי ר' ישראל, שנוד×ĸ כח׍ית, מ×Ļא איזה ק׊ר בין כל המקורו×Ē ×”×œ×œ×•.

כשהגי×ĸ ר' ישראל לבי×Ē ×”×ž×“×¨×Š, הגישו לפניו א×Ē ×“×Ŗ מראה המקומו×Ē, והנה נוכח להפ×Ē×ĸ×Ēו כי הדת ×”×•×—×œ×Ŗ, וכל הנאספים סבורים כי נושא השי×ĸור אחר לגמרי ממה ׊×Ēכנן. במ×Ļב כזה, ×Ēלמיד חכם ואפילו גאון, היה נאל×Ĩ לה×Ē× ×Ļל, ולמרו×Ē ××™ הנ×ĸימו×Ē ×œ×”×•×“×™×ĸ ×ĸל ביטול השי×ĸור, מפני שאינו יכול לה×ĸביר שי×ĸור ×ĸמוק ×ĸל מראה המקומו×Ē ×”×ž×–×•×™×Ŗ.

אולם ר' ישראל שהה דקו×Ē ×Ą×¤×•×¨×•×Ē ×•×”×¨×”×¨, ומיד לאחר מכן פ×Ēח א×Ē ×¤×™×•, וללא שום הכנה × ×Ēן שי×ĸור ×ĸמוק שהר×ĸיש א×Ē ×œ×‘ שומ×ĸיו, ×ĸל מראה המקומו×Ē ×”×ž×–×•×™×Ŗ. בכוח שכלו הח׍ית וגודל בקיאו×Ēו ה×Ļליח לקשר ולחבר א×Ē ×›×œ המקורו×Ē ×”×ž×Ļוינים בדת, וכל זא×Ē ×œ×œ× הכנה מוקדמ×Ē.

לאחר שנים סיפר אחד מ×Ēלמידיו, שבאו×Ēו זמן ׊ר' ישראל שהה לפני השי×ĸור, לא ×ĸל השי×ĸור הוא חשב, כי גאונו×Ēו הי×Ēה מופלג×Ē ×›×œ כך ×ĸד שהיה יכול להמ×Ļיא מיד שי×ĸור חדש ×ĸל מראה המקומו×Ē ×”×ž×–×•×™×Ŗ. אלא שהוא חשש, אולי יש בכך גאווה, שיראה שהוא יכול למסור שי×ĸור ×ĸל נושא שלא הכין. אולם מ×Ļד שני, אם יודי×ĸ כי השי×ĸור מבוטל, יש לחשוש שיחס הכבוד לשיט×Ēו המוסרי×Ē ×™×™×¤×’×ĸ. ולכן החליט לה×ĸביר א×Ē ×”×Š×™×ĸור, ׊×ĸל ידו נוד×ĸ ברבים ×ĸד כמה הוא בקיא וח׍ית בכל שטחי ה×Ēורה.

הדגש×Ē ×”×ž×Ļוו×Ē ×Š×‘×™×Ÿ אדם לחברו בדרשו×Ēיו
ר' ישראל ראה א×Ē ×”×”×–× ×—×” ביחס למ×Ļוו×Ē ×Š×‘×™×Ÿ אדם לחברו, שהן יסוד ה×Ēורה, כפי ׊אמר רבי ×ĸקיבא ×ĸל מ×Ļוו×Ē "ואהב×Ē ×œ×¨×ĸך כמוך" שהיא כלל גדול ב×Ēורה (ץפרא ויקרא יט, יח), וכפי ׊אמר הלל הזקן לאו×Ēו הגר: כל מה ששנוא ×ĸליך אל ×Ē×ĸשה לחברך, זוהי כל ה×Ēורה כולה ×ĸל רגל אח×Ē (שב×Ē ×œ×, א).

בדרשו×Ēיו ה×Ēאמ×Ĩ לשנו×Ē ××Ē ×Ą×•×œ× ה×ĸרכים של שומ×ĸיו, ולה×ĸמידו ×ĸל פי הדרכ×Ēה המקורי×Ē ×Š×œ ה×Ēורה. דרשו×Ēיו היו חודרו×Ē ×œ×ĸומק הלב. הוא היה מדבר בה×Ēרגשו×Ē ×ĸ×Ļומה, וכשהיה מ×Ēאר א×Ē ×Ą×‘×œ×•×Ēיהם של ה×ĸניים, הי×Ēומים והאלמנו×Ē ×”×™×” ממ׊ בוכה. ול×ĸי×Ēים היה נאל×Ĩ להפסיק א×Ē ×“×¨×Š×Ēו מרוב ה×Ēרגשו×Ē, ורק לאחר כמה דקו×Ē ×”×™×” יכול להמשיך לדבר. כמובן ששיחו×Ē ××œ×• היו ×ĸושו×Ē ×¨×•×Š× כביר ×ĸל כל שומ×ĸיהן.

המ×ĸבר לקובנא
בשנ×Ē ×Ēר"ט, בהיו×Ēו כבן 39, ×ĸבר ר' ישראל לקובנה, ×Š××Ŗ היא הי×Ēה מה×ĸרים החשובו×Ē ×Š×‘×œ×™×˜×. יש אומרים שסיב×Ē ×ĸזיב×Ēו א×Ē ×•×™×œ× ×” הי×Ēה קשורה לבקש×Ēם של משכילי וילנה, שילמד בבי×Ē ×”×ž×“×¨×Š לרבנים שיסדו באו×Ēם הימים בווילנה. ב×Ēחילה ה×Ēלבט ר' ישראל ב×ĸניין, אולם ×œ×‘×Ą×•×Ŗ הגי×ĸ למסקנה שלא יוכל לכוון א×Ē ×‘×™×Ē ×”×ž×“×¨×Š כפי הבנ×Ēו, ומאידך לא ר×Ļה לה×Ēקוטט ×ĸימהם, ו×ĸל כן ה×ĸדית ל×ĸבור למקום אחר.

באו×Ēם הימים החלה השפ×ĸ×Ē ×”×ž×Š×›×™×œ×™× החילונים לה×Ēפ׊ט לליטא. ואת ׊רק מ×ĸטים נמשכו אחריהם, ר' ישראל הבחין ב×ĸו×Ļמ×Ē ×”×ž×Š×™×›×” של ה×Ēנו×ĸה החילוני×Ē ×”×ž×•×“×¨× ×™×Ē, והכיר בסכנה הנשקפ×Ē ×ž×ž× ×” ליהדו×Ē ×× לא ×Ēשכיל לה×Ēמודד ×ĸמה. מ×Ēוך כך ה×Ēחזק ×ĸוד יו×Ēר בהכר×Ē ×ĸרכו של ר×ĸיון ×Ēנו×ĸ×Ē ×”×ž×•×Ą×¨, ובחשיבו×Ē ×”×ĸמד×Ē ×”×ž×Ļוו×Ē ×Š×‘×™×Ÿ אדם לחברו במקומם הראוי להם.

ל×ĸומ×Ē ×¤×ĸילו×Ēו בווילנה, שהי×Ēה מכוונ×Ē ×œ×›×œ שדרו×Ē ×”×Ļיבור, בקובנה ה×Ēרכז ר' ישראל יו×Ēר בה×ĸמד×Ē ×Ēלמידים. הוא שימש כראש ישיבה בבי×Ē ×ž×“×¨×Š×• של אחד מ×ĸשירי ה×ĸיר, ר' ×Ļבי נבייזר. ×Ēלמידים אלו, יחד ×ĸם ה×Ēלמידים שה×ĸמיד בווילנה, המשיכו כל ימיהם להיו×Ē ×§×Š×•×¨×™× לרבם ול×Ēור×Ēו, והם שהמשיכו והפי×Ļו א×Ē ×Ēנו×ĸ×Ē ×”×ž×•×Ą×¨ בכל רחבי ליטא והסביבה. כ×Ē׊×ĸ שנים פ×ĸל ר' ישראל בקובנא.

במה להיזהר באפיי×Ē ×”×ž×Ļו×Ē
פ×ĸם, כששאלוהו ×Ēלמידיו לפני אפיי×Ē ×”×ž×Ļו×Ē, לאיזה חומרו×Ē ×•×“×§×“×•×§×™× הם ×Ļריכים לשים לב. ×ĸנה: ×Ļריכים א×Ēם להיזהר שלא ל×Ļ×ĸוק ×ĸל הי×Ēומו×Ē ×•×”××œ×ž× ×•×Ē ×Š×œ×Š×•×Ē ××Ē ×”×‘×Ļ×§, שכן האיסור ל×ĸנו×Ē ×™×Ēום ואלמנה חמור מהדקדוקים שנוג×ĸים לחשש חימו×Ĩ.

כדי להבין א×Ē ×”×“×¨×›×Ēו ×Ļריך לד×ĸ×Ē, שבאו×Ēם הימים היו לשים א×Ē ×”×‘×Ļ×§ בידיים, וב×ĸלי המאפיו×Ē ×”×™×• ×Ļריכים, ×Ēוך זמן ×§×Ļר יחסי×Ē, להכין מ×Ļו×Ē ×œ×›×œ היהודים למשך כל הפסח. לשם כך היו הי×Ēומו×Ē ×•×”××œ×ž× ×•×Ē, שלא הי×Ēה להן מלאכה קבו×ĸה, משכירו×Ē ××Ē ×ĸ×Ļמן ל×ĸבודה ר×Ļופה של כ-15 ׊×ĸו×Ē ×‘×™×ž×ž×”. והמשגיחים, מ×Ēוך דאג×Ēם לכשרו×Ē ×”×ž×Ļו×Ē, היו מאי×Ļים בהן מאוד שילושו במהירו×Ē, למרו×Ē ×ĸייפו×Ēן.

שהו×Ēו בגרמניה ונדודיו להפ×Ļ×Ē ×”×ž×•×Ą×¨
בשנ×Ē ×Ēרי"ח, בהיו×Ēו כבן 48, ה×ĸביר ר' ישראל א×Ē ×ĸיקר פ×ĸילו×Ēו לגרמניה. ומ×ĸ×Ē ×œ×ĸ×Ē ×”×™×” מגי×ĸ ל×ĸיירו×Ē ×œ×™×˜×, וממשיך ל×ĸודד א×Ē ×Ēלמידיו וא×Ē ×”×Ļיבור ללמוד מוסר ול×Ēקן א×Ē ×”×ž×™×“×•×Ē. פ×ĸמים שהיה שוהה מספר שבו×ĸו×Ē ×•×œ×ĸי×Ēים את חודשים במקום מסוים, וכשהרגיש שגמר א×Ē ×Ēפקידו ׊ם, היה חוזר למקום לגרמניה. (ב×ĸז"ה בפ×ĸם אחר×Ē × ×¨×—×™×‘ מ×ĸט בסיב×Ē × ×“×•×“×™×• לגרמניה, דבר שהפליא מאוד א×Ē ×›×œ מכיריו).

מסירו×Ēו למ×ĸן הכלל
בשנים הרבו×Ē ×Š×¤×ĸל במ×ĸרב אירופה, א׊×Ēו ה×Ēגוררה בווילנה א×Ļל ב×Ēם וח×Ēנם, ר' אליהו אלי×ĸזר גרודנסקי (שהיה אחד מגדולי ×Ēלמידיו של ר' ישראל). וכדי לשהו×Ē ×ž×ĸט ×ĸם א׊×Ēו היה ר' ישראל מקפיד לבוא מ×ĸ×Ē ×œ×ĸ×Ē ×œ×•×•×™×œ× ×”. בשנ×Ē ×Ēרל"א נפטרה א׊×Ē × ×ĸוריו, שהי×Ēה מסורה לכל פ×ĸילו×Ēו. ×ĸד ×Ą×•×Ŗ ימיו המשיך לה×Ēאבל ×ĸליה. לאחר מכן המ×ĸיט ר' ישראל להגי×ĸ לליטא, וקב×ĸ יו×Ēר א×Ē ×ž×•×Š×‘×• בברלין וב×ĸוד כמה ×ĸרים במ×ĸרב אירופה.

מ×ĸולם לא ׊ם ליבו למ×Ļבו החומרי, לא ××Ą×Ŗ רכוש ולא אבה לקבל מ×Ēנו×Ē ×ž×‘×Š×¨ ודם. ורק מ×Ēלמיד אחד, ר' אליהו לוינזון, הסכים לקבל ×§×Ļבה מו×ĸטה, כדי שיוכל להחזיק מ×ĸט א×Ē ×ž×Š×¤×—×Ēו ולקיים א×Ē ×ĸ×Ļמו, ויוכל להמשיך בפ×ĸולו×Ēיו למ×ĸן כלל ישראל. ×ĸשירים רבים ה×Ļי×ĸו לו ×Ēמיכה נדיבה, אך הוא ×ĸמד ×ĸל ד×ĸ×Ēו וסרב לקבלה.

הנהג×Ēו כאורח
כבוד גדול היה לארח א×Ē ×”×Ļדיק המפורסם ר' ישראל, ולכן בכל פ×ĸם שהיה יו×Ļא למס×ĸו×Ēיו למ×ĸן כלל ישראל היו ×Ēלמידיו, שכמה מהם היו ×ĸשירים, מחזרים אחריו להזמינו אל בי×Ēם. ופ×ĸם, כשאחד ה×ĸשירים הזמינו לס×ĸוד×Ē ×œ×™×œ שב×Ē, שאלו ר' ישראל: "והיאך סדר הנהג×Ē ×”××¨×•×—×” בבי×Ēך? " השיב לו ה×ĸשיר: "ברוך ה' הנני מהדר בכל ×ĸנייני הכשרו×Ē, המבשל×Ē ×Š×œ×™ היא אלמנה של ×Ēלמיד חכם, וגם א׊×Ēי מפקח×Ē ×ĸל ×ĸבוד×Ēה, ובש×ĸ×Ē ×”×Ą×ĸודה אני מרבה בשירו×Ē ×•×Ēשבחו×Ē ×œ×”', ו×ĸוסק בדברי ×Ēורה, כך שהס×ĸודה נמשכ×Ē ×›×Š×œ×•×Š ׊×ĸו×Ē".

הסכים ר' ישראל לה×Ēארח א×Ļלו, אולם ×Ēנאי אחד ה×Ēנה ×ĸמו, שכל הס×ĸודה ×Ēנוהל ×ĸל פיו, וזמנה יקו×Ļר לפחו×Ē ×ž×Š×ĸה. ה×ĸשיר, ׊ר×Ļה מאוד לארח א×Ē ×¨' ישראל, הסכים בלי×Ē ×‘×¨×™×¨×” ל×Ēנאיו. וכך, ×Ē×™×›×Ŗ אחר המנה הראשונה ביקש ר' ישראל שיביאו א×Ē ×”×ž× ×” השנייה, ואחר כך א×Ē ×”×Š×œ×™×Š×™×Ē, וכמ×ĸט ולא הספיקו לומר זמירו×Ē ×•×“×‘×¨×™ ×Ēורה, וכבר ביקש ר' ישראל לברך ברכ×Ē ×”×ž×–×•×Ÿ.

לפני הזימון פנה ב×ĸל הבי×Ē ×œ××•×¨×—×• הנכבד ושאלו: "ילמדנו רבנו, איזה פגם מ×Ļא×Ē ×‘×”× ×”×’×Ē ×Š×•×œ×—× ×™, ׊ר×Ļי×Ē ×Š× ×§×Ļר כל כך במשך הס×ĸודה?" ר' ישראל לא השיב, אולם ביקש להזמין א×Ē ×”××œ×ž× ×” המבשל×Ē, ופנה אליה ואמר: "אנא סלחי לי ×ĸל א׊ר ×ĸייפ×Ēי או×Ēך ה×ĸרב, ובגללי נאל×Ļ×Ē ×œ×ž×”×¨ ולהגיש במהירו×Ē ×ž× ×” אחר מנה". בכ×Ēה המבשל×Ē ×•××ž×¨×”: "ברכו×Ē ×™×—×•×œ×• ×ĸל רא׊ הרב, הלוואי וכבודו י×Ēארח כאן בכל שב×Ē. ב×ĸל הבי×Ē ×Š×œ×™, ישמור או×Ēו ה', רגיל להאריך בס×ĸוד×Ēו ×ĸד ׊×ĸה מאוחר×Ē, ואני שפח×Ēך, רגלי כושלו×Ē ×ž×ĸבוד×Ē ×”×Š×‘×•×ĸ ובקושי אני מ×Ļליחה להגי×ĸ הבי×Ēה, וילדי הי×Ēומים כבר נרדמים. הפ×ĸם אולי ×ĸוד אזכה לראו×Ēם לפני שיירדמו, ואספיק לישון ולנוח מ×ĸט מ×ĸבוד×Ēי הקשה".

פנה ר' ישראל אל ה×ĸשיר ואמר: "זא×Ē ×”×Ēשובה לשאל×Ēך. אמנם הנהג×Ē ×Š×•×œ×—× ×š נאה מאוד, אך כל זה ב×Ēנאי שאיננה פוג×ĸ×Ē ×‘××—×¨×™×".

אימ×Ēי להדר בנטיל×Ē ×™×“×™×™×
פ×ĸם כשביקר ר' ישראל בקובנה, ראהו מארחו והנה הוא מקמ×Ĩ מאוד במי נטיל×Ē ×”×™×“×™×™×. שאלו המארח: "והרי הלכה פסוקה היא שראוי להדר וליטול א×Ē ×”×™×“×™×™× בשפ×ĸ, ואם כן מדו×ĸ כבוד הרב מ׊×Ēמ׊ במ×ĸט מים לנטילה, והלא הכנ×Ēי למ×ĸן כבודו מים בשפ×ĸ". ×ĸנה ר' ישראל: "ראי×Ēי והנה המשר×Ē×Ē ×Ļריכה להביא א×Ē ×”×ž×™× ממרחק, והיא קורס×Ē ×Ēח×Ē ×”×ž×Š×, וחשב×Ēי שלא מן הדין להדר ×ĸל חשבונם וכ×Ēפם של אחרים".

גזיר×Ē ×”×§× ×˜×•× ×™×Ą×˜×™×
גזר×Ē ×”×’×™×•×Ą ל×Ļבא הי×Ēה אח×Ē ×”×’×–×¨×•×Ē ×”× ×•×¨××•×Ē ×Š× ×¤×œ×• ×ĸל יהודי רוסיה. מפ×ĸם לפ×ĸם הי×Ēה המלכו×Ē ×ž×•×“×™×ĸה כי ×ĸיירה פלוני×Ē ×Ļריכה לספק כך וכך × ×ĸרים ל×Ļבאו של ה×Ļאר. הגיוס ל×Ļבא היה למשך ×ĸשרים וחמש שנה. והנ×ĸר, שלפ×ĸמים היה בן ×ĸ׊ר בסך הכול, היה ×Ļריך לה×Ē× ×Ē×§ ממשפח×Ēו ומ×ĸמו. חלק מהמגויסים נהרגו בשדו×Ē ×”×§×¨×‘ של רוסיה. אחרים ה×Ēבוללו בין הגויים ×Ēוך שירו×Ēם ה×Ļבאי הממושך, נשאו נשים נוכריו×Ē, ולא חזרו למשפח×Ēם. ואלה שחזרו לאחר 25 שנים של שהייה בין חיילים רוסים, גסים ושיכורים, היו במ×Ļב רוחני ירוד, והיו ×Ļריכים לשקם א×Ē ×ĸ×Ļמם. בקושי מ×Ļאו להם כלה יהודיה ׊×Ē×Ēאים לרמ×Ēם. ופ×ĸמים רבו×Ē ×œ× זכו לפגוש א×Ē ×”×•×¨×™×”×, שכבר נפטרו מן ה×ĸולם.

בדרך כלל הי×Ēה הקהילה מפילה גורל, ׊×ĸל פיו נקב×ĸ איזו משפחה ×Ē×Ļטרך להקריב א×Ē ×‘× ×”. כשנוד×ĸו ה×Ēו×Ļאו×Ē, אבל כבד היה נופל ×ĸל המשפחו×Ē ×”××•×ž×œ×œ×•×Ē. הן היו מ×Ēחילים לספור א×Ē ×”×™×ž×™× ׊×ĸוד נו×Ēרו להם. אבל לפ×ĸמים, לא × ×ĸים לספר, קרה שפרנסי הקהילה נהגו שלא כשורה, לקחו שוחד מה×ĸשירים, והפילו א×Ē ×”×’×•×¨×œ ×ĸל בני ה×ĸניים. ול×ĸי×Ēים את קרה שהיו חוטפים א×Ē ×‘× ×™ ה×ĸניים ללא שום גורל כדי לה×Ļיל א×Ē ×‘× ×™ ה×ĸשירים מהגזרה.

מ×ĸשה נורא
מספרים ׊פ×ĸם הוטלה ×ĸל ה×ĸיירה סלנט גזירה ל×Ē×Ē ×™×œ×“ אחד ל×Ļבא. ראשי הקהל החלו לפזול אל ×ĸבר משכנו×Ē ×”×ĸניים. והנה לשמח×Ēם, נזדמנה אז לאו×Ēה ה×ĸיירה אלמנה ×ĸנייה ×ĸם בנה הי×Ēום. היא הי×Ēה מחזר×Ē ×ĸל הפ×Ēחים ומנגנ×Ē ×‘×Ēיב×Ē ×”× ×’×™× ×” שלה.

הם יד×ĸו שאיש לא יגן ×ĸליה, שהרי אין לה שום קרוב ב×ĸיירה, ולכן החליטו שבנה יהיה הילד שיילך ל×Ļבא. הם חטפוהו, שינו א×Ē ×Š×ž×• כדי שייחשב לאחד מבני ה×ĸיירה, ו×ĸמדו למסרו ל×Ļבא המלך.

ז×ĸקו×Ē ×”××œ×ž× ×” ה×ĸנייה הגי×ĸו ×ĸד לב השמים. מאז מו×Ē ×‘×ĸלה לפני שנים לא נו×Ēר לה דבר ב×ĸולמה חו×Ĩ מבנה יחידה, ו×ĸ×Ēה הוא איננו. ד×ĸ×Ēה נטרפה ×ĸליה, היא מרטה א×Ē ×‘×Š×¨×” ו×Ēלשה א×Ē ×Š×ĸרו×Ēיה, ה×Ēרו×Ļ×Ļה מבי×Ē ×œ×‘×™×Ē, דפקה ×ĸל דל×Ēו×Ē ×’×‘××™ ה×ĸיר, ה×Ēחננה ×ĸל נפשה, אך איש לא ׊ם לב אליה.

כל זה קרה באמ×Ļ×ĸ השבו×ĸ. בשב×Ē ×”×–×“×ž×Ÿ ר' ישראל לאו×Ēה ה×ĸיירה. האישה, בראו×Ēה לפניה איש נכבד, נפלה לרגליו וה×Ēחננה שי×Ļיל א×Ē ×™×œ×“×”.

ליבו הרגיש והחם של ר' ישראל ׊×Ē×Ē ×“×. הוא פנה אל האלמנה ואמר: א׊×Ēדל לה×Ļילו, בבקשה היי רגו×ĸה, א×ĸשה כל א׊ר ביכול×Ēי.

במשך כל ×Ēפיל×Ē ×”×Š×—×¨ ה×Ēאפק ר' ישראל, אולם לאחר שקידשו ×ĸל היין וכל נכבדי הקהילה באו לקבל א×Ē ×¤× ×™ קודשו של הגאון המפורסם, קם ר' ישראל לפ×Ē×ĸ בק×Ļ×Ŗ נורא ממקומו, והחל ל×Ļ×ĸוק מרה כנגד פרנסי הקהילה: רו×Ļחים! גונבי נפשו×Ē! היאך לא ירא×Ēם לגנוב א×Ē ×‘×Ÿ האלמנה?! וכי מפני שהיא ×ĸנייה ואין לה כלום, לא מגן ולא מושי×ĸ, חושבים א×Ēם שמו×Ēר לגנוב א×Ē ×‘× ×”?! לאדם הגון אסור לשהו×Ē ×‘×§×¨×‘ חבור×Ē ×¤×•×Š×ĸים שכזו. וכך בחמה שפוכה ×ĸזב א×Ē ×”×ž×§×•×, והלך לשדו×Ē ×Š×ž×—×•×Ĩ ל×ĸיר.

נזיפ×Ēו ה×Ļורב×Ē ×Š×œ הגאון ה×Ļדיק ×ĸ׊×Ēה א×Ē ×Š×œ×”, ה×ĸיר ר×ĸשה וג×ĸשה, ופרנסי הקהל נאל×Ļו להחזיר א×Ē ×”×™×Ēום האומלל אל אמו. רק לאחר שנוד×ĸ כי הי×Ēום שוחרר, הסכים ר' ישראל לחזור ל×ĸיירה.

פטיר×Ēו
בהיו×Ēו כבן שב×ĸים, החליט ר' ישראל שהגי×ĸ הזמן לפ×ĸול למ×ĸן חיזוק היהודים ב×Ļרפ×Ē. באו×Ēן השנים מ×Ļבה של יהדו×Ē ×Ļרפ×Ē ×”×™×” בכי ר×ĸ, רבים מהבנים ה×Ēבוללו, וסכנ×Ē ×˜×ž×™×ĸה ריחפה מ×ĸל כל המהגרים לשם.

׊נ×Ēיים ימים ה×Ēגורר בפריז ופ×ĸל ׊ם למ×ĸן חיזוק ה×Ēורה והיראה. הוא את ה×Ļליח למנו×Ē ×Š× א×Ē ××—×“ מ×Ēלמדיו כרב. בוקר אחד ארז א×Ē ×ž×™×˜×œ×˜×œ×™×• והודי×ĸ למקורביו כי הוא ×Ļריך ל×ĸזוב. וכשהפ×Ļירו בו להישאר, אמר להם שלא טוב למו×Ē ×‘×¤×¨×™×–.

באו×Ēו זמן בני קהיל×Ē ×§× ×™×’×Ą×‘×¨×’ שבגרמניה, שרבם המלבי"ם ×ĸזב א×Ē ×¨×‘× ×•×Ēו ׊ם, ביקשוהו שיבוא לנהל א×Ē ×ĸד×Ēם. הוא × ×ĸנה להם, וישב מ×ĸט בקניגסברג. אך לאחר זמן ×§×Ļר הרגיש כנראה שימיו ספורים, ור×Ļה ×ĸוד להספיק להיפגש ×ĸם ×Ēלמידיו הרבים, למסור להם א×Ē ×”×“×¨×›×•×Ēיו האחרונו×Ē, ולראו×Ē ×Š×•×‘ א×Ē ×ž×¨×›×–×™ ה×Ēורה והמוסר ׊×Ļמחו וה×Ēפ×Ēחו לאורו.

הוא הספיק לבקר בקובנה, בוילנה ובמינסק. ביקר גם א×Ļל קרוביו וילדיו. בכל מס×ĸו×Ēיו ניסה להס×Ēיר א×Ē ×ĸ×Ļמו, אך ברוב המקרים לא ה×Ļליח. הוא כבר היה מוכר בכל מקום, והמוני בי×Ē ×™×Š×¨××œ היו באים לראו×Ēו ולקבל א×Ē ×¤× ×™×•.

לאחר חזר×Ēו לקניגסברג נחלש, וכ×ĸבור כמה חודשים, בהיו×Ēו כבן שב×ĸים ושלוש, בכ"ה שבט ×Ēרמ"ג, השיב א×Ē × ×Š×ž×Ēו הקדושה אל בוראה.

אבל גדול ה×Ēפ׊ט בישראל. גם אנשים שלא פגשוהו הרגישו א×Ē ×ĸ×Ļמם כ×Ēלמידיו, שכן הושפ×ĸו מדרכו. לדוגמא, כשנוד×ĸה השמו×ĸה ×ĸל פטיר×Ēו למרן הרב קוק, שהיה אז בן 18, חל×Ĩ × ×ĸליו ונהג אבלו×Ē ×Š×œ יום, כדין ×Ēלמיד ×ĸל רבו המובהק. וזא×Ē ×œ×ž×¨×•×Ē ×Š×œ× ראה או×Ēו מ×ĸודו. ההשפ×ĸה של פ×ĸילו×Ēו של ר' ישראל היה כל כך גדולה, ×ĸד שבחור ×Ļ×ĸיר, גאון ושקדן, ×Ļדיק וחסיד, הרגיש ×ĸ×Ļמו כ×Ēלמיד מובהק לר' ישראל.
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il