ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר התבוננות אמונית

נכתב ע"י שי הירש

"מרבה תורה – מרבה חיים "

א. פתיחה. ב. דרכי לימוד גמרא. ג. לימוד אמונה ועניינה של ישיבה. ד. אהבת תורה. ה. ענייני ציבור - הפגנות, בחירות מוניציפליות וכלליות. ו. בירור בענייני צבא וישיבה.
לחץ להקדשת שיעור זה
פתיחה
אנשים צעירים מחזיקים את העולם. על האנשים הצעירים יש אחריות גדולה, כל הכוח שיכול להיות, כבר קיים אצלם. כשהייתי בגילכם, הייתי מרגיש כוח שאחר כך אין. בגיל הזה שלכם, מצד אחד, אדם מלא תעוזה, זה הכוח של הגיל הזה, אבל, אולי אין לו כל כך אמון בעצמו, וגם כלפי השני, שאחד צעיר כמוהו יכול להצליח. יש אנשים קטנים, ויש אנשים בינונים, צריכים להיות מצוינים 2 . אתם יכולים...
נו, אני צריך לבקש מכם איזה חכמה של הצעירים, הצעירים לא יודעים, למרות שאני עדיין לא רחוק מכם 3 ... כשאני רואה צעירים, בפרט צעירים כמוהו עם שער שחור, לא רוצה להחליף את זה, אם היה לי שיער שחור, הייתי מסתדר הרבה יותר טוב 4 ...
נשמע, באתם אלי, מה רציתם לשאול? איך היה בסך הכול? כבר כמעט רוב ה'זמן' 5 עבר, נשאר בסך הכול חודש, איך היה סך הכול פלוס מינוס? יש רצון לדעת? לא הרגשתם סייעתא דשמייא? מלאכים לא הרגשתם?!
צריך לדעת שיש בישיבה מלאכים. אם כתוב (ע"פ בראשית רבה י, ו) שעל כל עשב עומד מלאך ואומר לו גדל. לכל עשב. בשמיים אין מחסור במלאכים. לכל עשב יש מלאך שאומר לו גדל. אז מה לאדם? ומה ליהודי? ומה לתלמי-חכם? קל וחומר?! כל אחד יש לו מלאך שאומר לו גדל, אבל, לא צריכים לראות אותו על הכתפיים שלך... המלאך עוזר ללמוד, המלאך עוזר לגדול.
יש הבדל בין עשב לאדם, עשב מוכרח לגדול, אין לו ברירה, אבל, אדם צריך גם לרצות, אבל כשאדם רוצה, הוא יכול לפתוח את כול השערים.. יש מלאכים בישיבה, לא תכנסו יותר מידי בגאווה. אפשר ליפול בגדולות 6 , אבל, יש כאלו שהם כמוני, שלא כל כך רואים את המלאכים...
עיקר הצלחה של הגיל הזה הוא הרצון לגדול. זה הגיל הזה. יש אחד שאין לו הרבה כישרונות, אבל הוא אדם שמשקיע את הראש, הרצון שלו הוא חצי עבודה לגדול. אדם יחליט היום להתרומם, גם אם הוא מרגיש, גם אם הוא לא מרגיש. לפעמים, טוב שהוא לא מרגיש, יש לפעמים שאדם לא יודע כל כך את כוחו. אני לצערי כרגע לא מכיר באופן אישי כל אחד, אני צריך לסמוך על הרמי"ם.
כל פתיחה של תורה בנויה על 'שכל של תורה'. 'שכל של תורה', זה גם לא אותו הפרט השכלי שהאדם בודק את העניינים שלו של חולין. יש 'שכל של תורה' שזה קשור למושגים של נבואה 7 . הגמרא אומרת (פסחים סו.), המעשה עם הלל הזקן ובני בתירא, שהיה ספק על [הקרבת קורבן] פסח בשבת. לא ידעו מה הדין, אמרו שיש כאן חכם שעלה מבבל, הלל, הוא גילה את המקור שמקריבים פסח בשבת ואז הם ידעו מהגדולה שלו ומינו אותו עליהם. כתוב שהייתה קצת גאוה אצלו, ואז שאלו אותו שאלה איך עושים בשבת עם הסכין, האם אפשר להוציא אותו לטלטל וכיון שהתגאה נעלמה ממנו ההלכה. המידות משפיעות על הגדלות של אדם. אמר להם שכלל ישראל אם לא נביאים הם, בני נביאים הם. למחר, כולם מצאו את הפתרון. כל אחד שהביא את הכבש שלו, הכניס את הסכין בתוך הצמר של הכבש, כולם עשו את הפתרונות 8 . לכאורה, מה זה? כל יהודי יעשה קומבינציה 9 ?! אלא שזה לא קומבינציה, זה 'שכל של תורה' וזה קשור לנבואה 10 .
איך מתחילים התוס'? "ואם תאמר", "ויש לומר". ככה כתוב. "ואם תאמר" – זאת אומרת, למעשה זה קושיה, אבל, זה רק ספק, אי אפשר לומר שהקושייה שלך היא האמת למעשה, זה קושיא אבל זה רק ספק. זה אולי, זה הנוסח של לראות את כל הצדדים של תורה. והתורה יש לה צדדים מרובים מאוד, להתחיל בקושייה. בישיבה לומדים איך להקשות קושיות, ככה צריך ללמוד.
אני אמרתי איזה הקדמה, מה ההמשך, איזה בעיות היו לכם?

דרכי לימוד גמרא 11

ש: איך צריך לסדר את הזמן של לימוד ה'עיון' ואת לימוד ה'בקיאות' כמה צריך להקדיש לכל דבר? דבר שני, איך לומדים 'עיון' באיזה ראשונים אחרונים להסתכל?
כל הדברים זה פרופורציה 12 . אין כללים. זה תלוי בכישרון. אם יש לאדם כישרון הוא קולט הכול, יש כישרונות של זיכרון שהוא קולט הכול. יש פה כמה גאונים... יש זיכרון נדיר אז אדם רואה וזוכר, יש כוח של תפיסה גדולה והבנה, זה תלוי בכישרונות. אי אפשר להגיד כלל לכולם.
עוד כשרון נוסף, זה הכישרון העיקרי, הכישרון של ההתמדה, כמה אדם יכול להיות צמוד לכיסא. לנצל את הזמן. זה כישרון מאוד חשוב. בכל היקף החיים. כמה אני יכול להיות צמוד לרש"י. יש אחד שלא יכול, הוא כמו 'כספית 13 ', לא יכול לשבת. לכל אחד יש כישרון אחר אי אפשר לקבוע. וצריכה להיות פרופורציה - עיקר הישיבה זה לפתח את כוח הדעת. זה המסורת של הישיבה. צריך לדעת הרבה, וצריך לדעת איך לדעת, זו סוגיה מסובכת, אין על זה פטנטים, איך לדעת הרבה. הרמב"ן בהקדמה ל"מלחמות" 14 אומר 15 שלימוד גמרא זה לא מתמטיקה, זה תלוי בהרבה כישרונות וצירופים והרבה דברים, זה מיוחד וזה מקבלים בישיבה.
מה זה ישיבה? כמו שכתוב (תענית ז.): "הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם". זאת אומרת גם ממי שנמוכים ממנו אתה מקבל ממנו, משום שאתה יותר פתוח. כשאתה מדבר עם אדם גדול, אתה מתבייש ממנו, אתה לא פתוח לגמרי, והפתיחות היא נורא חשובה, אבל, עם חברים אתה יותר פתוח. אז צריך פרופורציה, צריך להיות, נראה לי עד כמה שאני זוכר את עצמי, אני צריך להיזכר, שני שליש ושליש 16 . שני סדרים יותר טוב. אבל אחר כך [השאלה היא] כמה אדם יכול להיות יותר צמוד.
אבל ההצלחה בתורה תלויה רק באהבת תורה, זה לא רק כישרון. אני כבר נוכחתי שהיו אנשים שהיו כישרונות מזהירים ולא יצא מהם כלום. כישרונות, כישרונות.. אבל, כשרון לבד בלי אהבה, זה לא חודר, אבל, כשאדם יש לו אהבת תורה, אהבת התורה עצמה פועלת.
הגמרא אומרת (ברכות לב:) שהתורה משתמרת בשמיים. אתה לומד פה, והתורה משתמרת. התורה היא מציאות, כשאדם אוהב - יש לו שכר. ראינו כמה פעמים, הגמרא אומרת (בבא-מציעא פה:) שהתורה מחזרת על אכסניה שלה. לפעמים אדם יש לו איזה קשר לתורה, ראינו התורה מחזרת, התורה עוזרת. אז יש דברים שמודדים לא רק לפי הכישרון לבד. הבסיס הוא אהבת תורה ועוד דבר, אדם צריך להאמין בעצמו שכפי מה שהוא ישקיע, כך הוא יגדל. אדם צריך להאמין שיש לו כוחות לכך. אדם שמתחיל להתמסר לתורה ואוהב תורה, יש לו אפשרויות וכוחות גדולים לגדול. הפרופורציות, יכול להיות שני סדרים לעיון.
ש: באיזה קצב להתקדם?
הקצב לכתחילה מה שצריך, אם אדם יש לו חשק ויש לו כוחות אז אם אדם רוצה ללמוד את מסכת יבמות. הוא צריך קודם כל לקחת ולחשב. כמה דפים יש ביבמות? מאה עשרים ושנים. צריך לקחת מאה ועשרים ושנים דפים ולחלק לששה חודשים שיש בזמן. צריך לעשות תכנית של עשרים דף בחודש. קודם כל צריך לדעת את זה וללמוד בעיון אם אדם מסוגל.
אני רואה שאתם קצת מחייכים... זה נראה לכם פנטסטי 17 , אבל זו טעות. אם הייתם מאמינים, זה היה אפשרי. זה מאוד קשה להתרגל, יש ייסורי קליטה ויש ייסורי יצירה. זה לא פנטסטי. אני לא אתבע מכם למה לא למדתם 120 דף [בעיון]. אתם רחוקים מזה.. אבל יש עניין שצריך לשאוף, יש כוח גדול בלשאוף. אז צריך אדם לראות כמה הוא יכול ואת זה הוא חייב. שיהיה רק עשרים דף בחודש, אבל את זה הוא חייב. אולי רק עשרה דף בחודש, אני מוכן לרדת קצת, אבל, אם את זה הוא חייב, אז הוא ימצא זמן וכוחות לכך. נגיד עשרים דף בחודש, פירוש חמישה דפים בשבוע. זה הרבה. אני לא יודע איך אתם רואים את זה במשקפיים שלכם. שני דפים בעיון לשבוע? איך אתם רואים את זה? זה לא כל כך נורא.
ש: ללמוד עם רשב"א?
לא, אני מדבר על הבסיס. הבסיס ללימוד זה גמרא עם תוס'. הבסיס לתלמיד חכם זה גמרא עם תוס'. יש המון ראשונים, רמב"ן, רשב"א וריטב"א, זה חלקי תורה גדולים, אבל, לפעמים מרוב שאני רוצה להעמיס על עצמי יותר מידי, אז אני ממעט. הבסיס לכולם הוא תוס'. מה זה רמב"ן? כולם זה תוס'. הבסיס זה תוס'. כך למדו בישיבה. אחר כך, התוס' שלנו זה הבסיס. מי שבקיא בש"ס – גמרא, רש"י, תוס', ר"ן - הוא גאון אדיר, זה הבסיס של התורה. גמרא, רש"י, תוס, ר"ן.
ש: מה לגבי לימוד רא"ש?
לימוד 'שכל של תורה' זה תוס'. הרא"ש זה מאוד טוב לחזרות בבוקר. חזרות, זה אחת הבעיות הקשות. הגמרא אומרת (מגילה יח:) שאם לא מחזיקים אותה היא עפה. אם אדם לומד רא"ש זה חזרה טובה. לא כל שורה ושורה נמצאת, אבל, תמצית ההלכות זה נמצא. זה מאוד קל גם היום. ללמוד תוס' זה קשה, צריך התאמצות שכלית גדולה ואחר כך, תלוי ברצון הרבה ובכישרונות ובהתמדה.
אז אני לא יודע כמה ההספק. שנה ראשונה זה באמת, אולי אני חד יותר מדי, אפשר להוריד את זה. העיקר הוא שצריכים לנצל את הזמן ושמתאמצים בכוחות.
כשמתאמצים בכוחות, אז הכוחות גדלים. כוחות רוחניים, 'שכל של תורה', זה כמו שרירים. אם מפתחים אותם אז הם מתחזקים, אם לא מפתחים אותם, הם נחסרים. כל מה שמתאמצים, זה מחזק מאוד את הכוחות. וההתפתחות שלכם, אני הייתי מאוד רוצה להיות במקומכם.
בשנה הראשונה שלמדתי, אני חושב שהיה זמן שלמדתי לבד, יש הרבה אנשים שלא ידעתי, לא הכרתי אותם, אני חושב שהיו לי שנים טובות 18 . בזה שאדם מסור ללימוד אז התורה, הוא לא יודע איך הוא משיג את התורה, הוא אולי לא מרגיש את ההתעלות בהתחלה, אבל ההתרוממות באה אחרי זה.
אחרי התוס', באים הרמב"ן, הרשב"א והרבה ראשונים, זה לא יכול לנבוע, אם אתה לא מתחייב ללמוד בעיון. כמה אתם יכולים ללמוד בעיון בערך?
ש: מה ההבדל בין לימוד בבקיאות ללימוד בעיון?
בקיאות פירושו שאני יודע מה כתוב, מה רש"י אומר ומה תוס' אומר, אבל עיון, אני צריך להבין מה מתחת לזה. לפעמים זה קשה, צריך לפצח את זה, זה נקרא עיון. עיון זה אחד מן הדברים שצריכים סייעתא דשמיא וצריך הדרכה. ושיעורים זה הדרכה וכן ספרים זה הדרכה. אתם מעיינים בספרים?
יש הרבה ספרים על יבמות, היא באמת מסכת קשה. בישיבות היו קוראים תמיד את המפתח 19 , היו קוראים "ענ"י" –ע ירובין, נ ידה וי במות לא היו לומדים בישיבות. זה באמת קשה, כל אחת מהן זה מקצוע מיוחד. יבמות זה כך, עירובין מאוד קשה, גם נידה מיוחדת. אבל פה, החלק הראשון, פרקים שני ושלישי זה מאוד מוזר הדברים האלה של חשבונות 'צרת צרה'. זה עולם חדש. זה באמת קשה. אבל, היום בישיבות כבר לומדים את זה קרוב למאה שנה. התחילו ללמוד בישיבות, ראו שזה לא נורא. למרות שבדורות הקודמים לא למדו יבמות בישיבות, היום לומדים את זה בעיון גדול. וכמעט כל ראשי הישיבות חיברו את הספרים שלהם גם על יבמות. על שיעורים של ראשי ישיבות אתם מסתכלים? יש שיעורים על המסכת דף אחר דף ויש כבר מסובך יותר, ראשי ישיבות: ר' אלחנן 20 . ר' ברוך בער 21 . ר' ברוך בער קשה להבין אותו. לא יודע אם ניסיתם פעם. ספר "ברכת-שמואל" קשה מאוד להבין אותו.
הדרכה גם לומדים מהרמ"ים, ולומדים אחד מהשני, יש מה ללמוד. אולי אתם לא יודעים להעריך קצת, אבל אני יכול להגיד לכם שאין ישיבה כזאת. אני לא יודע, אם אני קצת נוגע בדבר. כסף אני לא מקבל 22 ואני לא חושב שאני מקבל דבר אחר גם כן, אולי שמחכים לי בשמונה עשרה.. אבל יש אקלים מיוחד. יש אופי אחר, יותר רציני בתלמידים עם הכיפות 23 . זה נכון, לכאורה באים מבתים אחרים, אבל יש משהו רציני יותר.
בישיבות אחרות, באים הרבה ללמוד מפני שהוא מוכרח ללמוד, כל המשפחה שלו "כלי-קודש", אבא שלו רב, דוד שלו שוחט, הוא מוכרח ללמוד בישיבה, הוא לא יכול להיות בטלן, אז מביאים לו טפסים וזהו... אבל אצלנו, כל אחד בא מעצמו, ההורים לא כל כך דוחפים והוא בא כי הוא רוצה ללמוד והרצון הזה ללמוד הוא נכס עצום. הכוחות הרוחניים של הישיבה גדולים מאוד. העיקר הוא הנכס שרוצים ללמוד, אז יונקים מכל דבר.
אם אדם רוצה ללמוד לפי דעתי צריך ללמוד ספרים, אני גדלתי כמעט רק על ספרים. אדם צריך ללמוד 'קצות' 24 , חצי שעה ביום לפתח את השכל. 'רבי עקיבא איגר' גם צריכים, אבל זה כבר אחר כך, רע"א עמקן שאין כמוהו, אבל הלשון שלו, היא לא כל כך בהירה כמו של ה'קצות'. צריכים להשתדל הרבה להבין מה הוא כותב, זו יגיעה. אז יש ספרים, 'שב שמעתתא', אתם פותחים פעם את הספר?!.
וספר - כמו שצריכים לאהוב תורה כך צריכים לאהוב ספר. את זה אני קיבלתי מהישיבה. גם כשאין לי זמן, אני פותח ספר חדש, אפילו מתוך סקרנות, צריך סקרנות. האדם הזה כבר איננו בעולם, אדם כתב, החיים שלו כתובים פה. צריך לראות מה כתב. כל ספר גם שרק פותחים אותו, זה כבר מוסיף משהו. זה יכול לפתח את החוש. זה משהו מבורך. סקרנות, פירוש שיש לו שורשים רוחניים. מסתמא איזה ספר אתם מדפדפים?
ש: מה לגבי לימוד ראשונים ואחרונים?
מה זה ראשונים? רמב"ן ורשב"א, צריך ללמוד ולפתח את הראש, אבל למה אתם מדלגים על הגמרא?! אני חושב שזה הולך על חשבון הגמרא. צריך קודם ללמוד מינימום כמה דפים בגמרא. הכמות של הגמרא, הכמות של הידיעות, זו איכות. אתם צריכים ללמוד מה שאמרתי לכם - תוס'. התוס' אמנם זו רק שיטה אחת וכשרוצים לראות שיטות אחרות, אז בשביל זה טוב ה'נימוקי יוסף' שמביא עוד שיטות אחרות. אבל, הבסיס הוא להתעמק בתוס'. כשלא מבינים תוס', הדרך הטובה ביותר שאם משהו קשה בתוס' אז פותחים 'תוס'-הרא"ש'. זה נוסח אחר של תוס', אז לפעמים מה שפה לא ברור, שמה מתברר. רמב"ן ורשב"א, זו כבר דרך חשיבה אחרת, כבר לא אותו דבר. אבל, לפעמים יש הגזמה שלומדים הרבה ראשונים על שני דפים, אז סה"כ יש לו ביד שני דפים בכל הזמן. אני מאוד מעריך את הקבוצה שלומדת דף אחר דף ותוס' אחר תוס'. כשיש הקפדה וחשק ללמוד, זה מרומם את האקלים בישיבה. כשיש קבוצה קטנה שלומדת, זה מעורר את האקלים בישיבה.
ש: איזה אחרונים ללמוד?
לאו דווקא על המסכת, יש ספרים שמפתחים. לא כל הספרים ככה. יש ספרים שמפתחים, יש ספרים שבונים, אבל זה נכתב בשביל לפסוק הלכה למעשה. רוב השאלות נכתבו כי שאלו אותו שאלה אז הוא צריך לענות, עיקר המטרה היא לפסוק הלכה למעשה, לא [לפתח את] הסברות. אדרבה כשאדם פוסק הלכה, הוא לא יכול לסמוך על סברות. כדי לפסוק הלכה למעשה, אדם לא יכול לפסוק אם הסברה סותרת 'פרי-מגדים'... אצל רע"א - כוח אדיר של מחשבה ובכל זאת, רע"א אחרי שמאריך, ובסוף כשפוגש שזה בניגוד למהרש"א – זה בטל. לכאורה, מהרש"א זה לא רשב"א, זה לא רמב"ם? אבל, אם המהרש"א אומר נגד, אז סימן שזה לא למעשה, זה העניין של צדקות של רע"א, יחס הכבוד והאימה לגבי תורה. אבל אם יש ספר מחנך לא צריך לבדוק את דבריו אחר כך בכל האחרונים.
יש ספרים גדולים ומחנכים. היו ספרים שהתחנכו עליהם. "משנה למלך" זה ספר מחנך. בישיבות היו אחרי ה'קצות' ו'נתיבות' ו'רע"א' היה ספר מצוין: "עונג-יו"ט" היו לומדים בישיבות, זה ספר מחנך. כמעט בכל דור היו ספרים, יש הרבה ספרי הלכה, אבל יש ספרים שמיוחדים להסברה, זה קל יותר ללמוד. אבל זה צריכים להדריך, במיוחד אם יש בעיות. כל מה שיש פה 25 זה ספרים. ספרים מחנכים. היום אין לי זמן. צריך ללמוד קצת..
ש: כמה פעמים אדם צריך לחזור אם אנחנו עובדים על 'הספק'?
כל אחד ימדוד את עצמו. לפי מה שאתה מכיר את הכוחות שלך, תכתוב כמה תוכל ללמוד במשך חודש. ואת זה תחלק לשבוע, או נגיד לחמישה ימים כל שבוע. אם אתה לא יכול הרבה לזכור אז לפי הסדר תמיד, בקיאות אפשר ללמוד גם הרבה גמרות אפילו גמרא רש"י. יש עניין בזה לדעת. שנה ראשונה זה קשה, אבל צריך להיות חשק כזה. הגמרא אני רוצה לדעת מה כתוב שם. מה זה המסכת הזאת, קודם כל מדברים על צרות, אחר כך 'אלמנה לכהן גדול' ו'הערל' זה הוראות אחרות בכלל, ואחר כך "האשה רבה", חליצה ועגונה. אדם צריך לדעת מה זה. אם אפשר ללמוד עם תוס' זה טוב, לא היה לכם קושי בשנה ראשונה ללמוד תוס'? צריך ריכוז מיוחד. צריך להתרגל ללמוד תוס'. מתרגלים. את העניין צריך לדעת.
גם אם לא לומדים בעיון. צריך לדעת. הידיעה הזאת גם היא מרוממת. יש כאן ידיעות עצומות של תורה. יבמות זה לא כמו כתובות. לא ש"ס קטן. אבל יש בכל זאת כל פרשה של .. אחד כך 'אלמנה לכהן גדול' – זה עניין אחר, תרומה וקודשים. לפעמים זה חד-גווני וזה מאוד קשה. זה אחד מהחולשות של יבמות. כל פעם מדבר על 'צרות' ויבמות... אם יש.. אבל מרענן את הכוחות ללמוד. אבל, כמה אפשר? אני לא חושב שבשנה ראשונה תוכלו לעשות את העצה הטובה שלי. העצה שלי היא לגמור את המאה עשרים דף. אבל, צריך להתקדם. כשיש רצון אז הרצון מרחיב את כוח הבליעה. בית הבליעה שלכם, כמו שאדם שיש לו תאבון יכול למלא את הכרס, בלי תאבון קשה.
ש: אם שני הסדרים לומדים גמרא עם תוספות, מה לעשות בסדר בקיאות, גמרא רש"י?
גם גמרא רש"י זה בקיאות, אני לא מזלזל. ההבדל שתוס' בעיון, זה הבדל עצום כל קושייה אני רוצה להבין אותה ולתרץ אותה. צריך להבין מה הוא אומר. אני רואה שאתם פותחים ראשונים ואחרונים מה הם אומרים. אבל בבקיאות - מה הוא אומר. מה אומר רש"י מה אומר תוס'. זה אומר כך וזה אומר כך. לכן, אם תעשה גם עם תוס' יהיו לך הרבה ידיעות. אם אתה לומד 'אלמנה לכהן גדול' ו'הערל', יש לך עולם חדש שלא ידעת עד כאן. עיון – להבין למה הוא אומר. להסביר ולהסביר. בבקיאות - לא להתעכב על כל פרט, מה אומר רש"י ומה אומר תוס'. אבל, צריך לחזור. בלי חזרות זה לא ילך. לא יהיה שום דבר. זה עף. זה נכון שלומדים בעיון זה נחרט יותר אבל בלי חזרות לא יכולים. אני נתתי לכם עצה אחת מה שאמרתי לכם. רא"ש זו עצה טובה, חזרה שלמה. אם צריכים לפחות ארבע פעמים (ראה עירובין נד:) ואחת מהן עם רא"ש.
יש גם דבר שמועיל לחזרות: אחרי שגומרים כמה פרקים שלימים, לראות את הרמב"ם. כי הרמב"ם אומר למעשה את כל ההלכות היסודיות, זה דבר יותר מסודר. זה גם עוזר לא לשכוח. גם הרא"ש זה חזרה.
ש: יש קצת בעיה, השיעורים שלנו בגמרא הרבה פעמים אין שיעורים.
"הרבה פעמים אין", בישיבות הגדולות אם היו אומרים שיש שיעור, אז היו זורקים אותך. לשיעור א' לא היה שיעור גמרא. אח"כ ראו שזה כן טוב. זה היה עניין של בדיעבד. אבל אח"כ ראו ועשו גם שיעור לשנה שניה. האמת שכל עניין העבודה בישיבה זה שאדם גדל בעצמו, התורה צריכה לגדל אותו. כל העניינים של שיעורים זה רק הדרכה, וחלק מההדרכה היא הקשר [האישי]. מפני שאתם לא יכולים להסתפק, זה לא שיעורים, היה זמן שהיה ראש ישיבה היה אומר שיעור והולך כמו בוולאז'ין. היה זמן שהיה רב גדול שהיו לו חמישה-שישה תלמידים, היה לומד איתם חמש-שש שעות. יש לכם סבלנות ללמוד חמש שעות?! כך היו לומדים. כל רב גדול היה אחרי שמלמד ומכנס כמה תלמידים.
אז פה זה צריך להיות עניין של מסגרת, ובפרט בישיבה שאין 'משגיח' השיעור יוצר מסגרת. התפקיד הוא שיהיו קשורים בבעיות של הלכה, בעיות של התוס' הזה, בעיות של הדרכה. אבל בעניין השיעור זה בכל מקום, מפני שהרמי"ם לא רוצים. צריכים לעמוד להם על הראש.
הערות צריכים להעביר, אני מאוד הייתי רוצה לשמוע, תלונות אני כן אוהב לשמוע. אם באים בסוף אדר א', היום זה כבר סוף זמן, ספק אם אני צריך להגיד שיעור פה, אלמלי השנה כתיקונה זה כבר אחרי פורים 26 , אז אמרו, אבל נכון אני חושב שכל דבר מתחיל אני יש לי אולי מעצמי אני רואה, אז כשאומרים לי - אני מקבל, כשלא אומרים לי - אני לא מחפש. במיוחד בגלל זה 27 , תמיד הייתה אספת רמי"ם אחת בהתחלה והשנה לא הייתה 28 , אמרו לי הרמי"ם שצריך לחדש את ישיבות הרמי"ם, ואני חושב שאני לא צודק הייתי צריך לכנס. הייתי מכנס את כל הרמי"ם, בערך היו שלוש פעמים באמצע הזמן, יש המון בעיות והשנה לא כינסתי ועכשיו נדמה לי שהייתי צריך לכנס. מפני שתמיד יש בעיות שונות.
הדרך של הגדילה, אני אומר רק לעצמי, צריך לדעת שני דברים: ההתמקדות שיהיה סדר בלימוד. מספרים שר' זיסל מקלם 29 , הבן שלו למד בוולאז'ין, אחר כך הוא שמע שקצת החמיץ ולא לומד כמו שצריך, נסע לוולאז'ין, לא נכנס לבית המדרש, נכנס לחדר שלו וראה שהכול מסודר בחפצים שלו. אמר: סימן שהכול בסדר אצלו.
והשני, לעיין בספרים. אני לא יכול להגיד שכל אחד יכול לעשות את זה. אבל, מעין זה. אני לא חושב שאתם לא יכולים לפתוח ספר "אור שמח", זה היה ה'ראש ישיבה של כל העולם', של כל הישיבות. הוא ישב בדווינסק 30 . הספר שלו הוא ספר מחנך. בזמני בגיל שלכם, אולי שנה אחרי זה, הייתי בקיא בכל ה'אור-שמח'. הייתי מכיר יותר טוב את הגמרא והתוס' מאשר את ה'אור-שמח' אבל למדתי 'אור שמח'. יש שם קונטרס מאוד קשה, אבל עברנו את זה. זה ספר שלמרות שהלשון שלו קשה אבל הוא מאוד מחנך.
עצות כאלו אני יכול לתת לכם הרבה. אדם לומד בישיבה עצמה, מי שמתמיד ומי ששוקד ולא מתבטל הוא גדל. כל השיעורים שיש זה רק הדרכה. הר"מ אומר שיעור שעה-שעה וחצי, פעמיים-שלוש בשבוע. מזה גדלים?! אלא זה רק הדרכה.
והדרכה נוספת שצריך הרבה לדבר בלימוד, צריכים הרבה להתווכח והרבה לצעוק. הגמרא אומרת (קידושין ל:) שלומדים תורה צריך ללמוד כמו 'שונאים' 31 , יש מושג של גדולים, לומדים ומתווכחים כאילו אתה... תמיד אני אומר הציור כאילו אחד היה גוזז לך את השערות וכי אתה היית שותק לו, היית מתאבק. אדם רוצה לקחת את הסברה שלך, אתה אמרת נגד הסברה שלי?! צריך להיאבק. זה חיות של תורה. בחיות של תורה, לא כולם שווים, אבל אדם צריך לדעת שיש דבר כזה.
אני לא כל כך מרוצה מהקצב של השיעורים, נראה לי שלומדים יותר מדי לאט בכל הישיבות. אבל זה תלוי באחריות של האדם, אבל הבסיס העיקרי צריך אדם ללמוד לבד, ולהתווכח עם הר"מ צריך הרבה להתווכח, זה תכונה שצריך לפתח אותה ולא לומר 'מילא', 'מילא', צריך אדם להתווכח. ולא להיות בטלנים ולא להיות שקטים. בפרט ביבמות זה באמת מסכת קשה, מאוד מסובכת, ותמיד הייתה לי בעיה עם השנה הראשונה.
הייתה פעם הצעה של אחד הרמי"ם, ששנה ראשונה לא ילמדו יבמות. אבל, אם הישיבה לומדת יבמות, צריך ללמוד יבמות, בישיבות היה כך. היו שמועות שבעצם יש יותר מידי שיעורים, פעמיים בשבוע, אחר כך יבקשו שלוש פעמים בשבוע, לא היה את זה, אחר כך הם הוסיפו לאט, לאט. ראשי הישיבות הוסיפו, האמת היא שיותר טוב להוסיף מאשר למעט, לא?!.
הישיבה עומדת על שינון עצמי. כל העניינים זה צריכים להיות תרגילים במחשבה. איך חושבים, זה לא שיעור שלומדים איך ללמוד את הסברה, מה כתוב בשורה זאת, מה כתוב בשורה זאת, אלא תדריך איך צריכים לחשוב.
היה פעם בישיבה, שהיה ר"מ של שנה ראשונה שהיה אומר רק מה שאחרים אומרים, באה משלחת של בחורים והתלוננו מה זה, הוא לא אומר שיעור, רק מביא חת"ס ו'קצות' ורע"א, היו טענות. שאלתי אותם: אתם בעצמכם מגיעים לחת"ס לבד, הרי לא מגיעים?! אז מה פירוש, אדם יגע וטורח ומכין לכם דברים טובים, מה זה רע לשמוע רע"א שמישהו הכין? אמרו: לא, למה הוא לא אומר משלו... היום נדמה לי שכן לומדים איך מפתחים את הסברה ומה קשה לסברה הזאת. והפיתוח הזה היא הגדילה. אתם לא מתווכחים?! צריך להתווכח. כשאתם לומדים חברותא אתם גם לא מתווכחים? עכ"פ בבית שלי יודעים שמתווכחים כל הזמן, גם ברבנות מתווכחים.

ש: הספרדים היו מגיעים להלכה למעשה מתוך לימוד הגמרא והיום, בחור יושב כמה שנים בישיבה ולא יודע כלום בהלכה.
מה שאני מדבר, זה על [דרך הלימוד של] מחזור ראשון, זה לא ככה. בישיבה עכשיו למעשה מתרגלים איך ללמוד. מתרגלים איך להרגיל את השכל, ל'שכל של תורה', לא מעניין אותך מה תעשה עם ה'צרה' הזאת, אם ה'צרת צרה' הזאת תבוא לכאן לפניך מה לעשות איתה, היא לא תבוא לפניך לכאן. אלא איך בודקים את החומר. כשאדם מתחיל ללמוד תורה הוא עכשיו צריך להרגיל את השכל שלו ללמוד תורה. אני רואה שקשה לכם ללמוד רק תוס' ואתה אומר שאתם רוצים ללמוד את ה'בית-יוסף'?!
אם אתה תלמד את גם ה'בית-יוסף' אז אני לא רוצה להלחיץ, אבל אולי תגיע לדף ד. ככה זה.. דרגה שלישית זה כותרת של תורה. אם אתה רוצה לשמוע לי עצה, אבל עכשיו סדר לימוד אחר, אתה צריך ללמוד איך לומדים רש"י ותוס'. כשמתחילים ללמוד זה סגנון אחר, והלכה למעשה זה דבר אחר... נכון שכותרת של תורה זה המסקנה, אבל זה לא גיל הזה שלך, גם על לימוד בבית ספר תגיד ככה? בישיבה תיכונית שמתחילים ללמוד גמרא, גם תגיד להם ללמוד 'בית-יוסף'? אתה מבין בעצמך ששם ילמדו בצורה ראשונה, שמה צריך להרגיל אותם להיכנס למסלול... נכון הוא שמה פירוש שאדם יודע תורה? שאדם יודע תורה למעשה! בפרט בעניינים שנוגעים למעשה. אתה לומד שבת צריך לדעת שאתה יודע מה עושים למעשה.
ש: מי שלומד מסכת שבת בשיעור א' האם הוא צריך להגיע להלכה למעשה?
היום במחזור הראשון זה לא בכוחו. אדם שלומד שש שנים בישיבות הוא נהיה באמת תלמיד חכם. אבל תלמיד חכם שלמד שנה ראשונה, אחר כך, תלמיד חכם שנה שנייה, כל אחד יודע שיש הבדל... הייתי רוצה לראות איזה מישהו שפוסק הלכות למעשה בשנה ראשונה. אתה היום לומד תורה להבין את החומר. ויש באמת הקפדות. זה הייתה אחת מהעבודות הגדולות של הרב בעניין 'הלכה-ברורה'. שלכן הדפיסו את זה בגמרות. להדפיס רמב"ם והמסקנה שלו שזה השו"ע.
אבל אם אתה רוצה לדעת לפסוק, אי אפשר לתבוע ממך שאתה לפסוק, אתה יודע איזה שימוש להשתמש, זה לימוד מיוחד. לימוד שולחן ערוך זה לא לימוד גמרא. היום אי אפשר היום לדעת הלכה דרך הגמרא. לא בשלב זה בשנה ראשונה. אז צריך ללמוד הלכות 'טור' "ובית-יוסף", צריך ללמוד את כל המקצועות. ה"בית-יוסף" מביא את כל החומר שלפיו הגיע ההלכה למעשה.
לומדים שבת ב'כולל'. הרבה זמן לומדים שבת ולא בתוך מסגרת של הישיבה שלכל היותר לומדים זמן אחד שבת. זה לא התכלית. למעשה? אתה בין כך אסור לך לפסוק הלכה. לא תוכל מפני שאתה לא יכול לפסוק. לגבי עצמך אתה תעשה מה שאתה יודע, אתה יודע למסקנה.
בישיבה לומדים היום תורה. איך אפשר להבין תורה. וזו עבודה די קשה. לא רק די קשה אלא אפילו אפשר להגיד קשה מאוד. אני חושב שאתם יודעים זאת, אז אתה רוצה עוד להעמיס ללמוד עכשיו בהתחלה איך לפסוק?! אתה לא יכול ללמוד את זה עכשיו. יהיה לך זמן. אתה מתחיל להכיר, לעשות היכרות עם התורה. 'כתר-תורה' זה נכון, צריך אדם להשקיע. זה נכון, אחד מהיסודות בישיבה 'כתר-התורה' זה הלכה למעשה. אתה עד שאתה רוצה לקחת את הכתר, אתה צריך להיות מוכן לכך. במצב של היום, אפשר להכתיר עצמך בכתר? אני חושש שזה יוהרה. התכלית של תורה, מתי אדם מגיע לסוף, כשהוא יודע מה המסקנה. אבל עד שמגיעים לשם, אתה צריך לימוד כל כך הרבה, כמה זה קשה להגיע.
יש ישיבות עם מסורת של תורה שלא משנים 32 , למדו גמרא רש"י תוספות ואחר כך ראשונים ואח"כ אחרונים ואחר כך הלכה הגיעו בשלבים. ויש ישיבות שרוצות אחרת.
המהדורה השנייה 33 עדיין גם כן עדיין לא מספיק, במהדורה השנייה כשאתה מכיר כבר את החומר ויודע גמרא, אז יותר נכון להגיע לשם. אולי מדברים שסדר הלימוד בישיבות הוא לא בסדר. אבל כדאי להוסיף קושי על קושי?! נדמה לי שאתם כן מתקשים לפעמים לא?! אתם צריכים באמת סיוע. אני עומד בהנחה שאתם לא מקבלים סיוע מספיק גם כן. אתם קשורים ל'משיבים' בישיבה 34 ? יש לכם קשר איתם?

לימודי אמונה ועניינה של ישיבה:

ש: באמונה, איזה ספרים ללמוד?
– אמונה, צריך גם כן. אחד מהדברים שיש בישיבה, אולי לא מעריכים את זה. האמונה מפתחת את האישיות. האמונה מחסנת את האדם. בישיבות אחרות לומדים הרבה פחות וזה פגם גדול. בישיבות המקוריות כפי שהיו לפני מאה שנה, אז לא למדו אפילו ספרי מוסר, אפילו מסילת ישרים לא למדו, מפני שההנחה הייתה שהתורה מקדשת את האדם. כל מה שאדם יכול לקבל ברוחניות, באמונה, במחשבה - הכול נמצא בתורה. מאיפה המחברים כתבו את ספרי המחשבה? מהאצבע הם ינקו את זה?! הם ינקו את זה מהתורה. הכול נמצא שם. אבל אח"כ מתברר שזה לא כך, שזה חיצוני לך, ענייני אמונה, ענייני מידות, וכל ענייני השקפה צריך לחסן.
הייתה מחלוקת שלא נתנו לספרים הקטנים הללו להיכנס. ספרים של מידות, ספרים של אמונה, זה מקיף יותר, לא רק מידות. אז אצלנו באמת יש הרבה ספרים וזה מאוד מרחיב את מהלך המחשבה. אבל הרבה לא צריכים להילחץ...
כמה אתם לומדים ביום בערך? חצי שעה-שעה, אפשר. זה לא נורא. אבל יותר מדי, זה על חשבון הלימוד העיקרי שזה גמרא. מפני שזה 'שכל של תורה'. לימוד גמרא כמו שכתוב בבעל 'התניא' 35 , זה ספר שמדבר יותר על התורה, למרות שהיה חסיד, כותב שהדביקות האמיתית בקב"ה היא התורה. כל אחד יכול לחשוב שהוא היה רב'ה ויגיד שדביקות זה לומר הרבה 'תהילים' ותפילה, אבל הדבקות האמיתית בקב"ה היא תורה. התורה זה החיבור של הרבש"ע. מי חיבר את התורה? וזה מה שאומר מה רצון ה'. אבל, כשאין הכנות ואני לא מכשיר את הנפש, אז לא מסוגל ללמוד, אי אפשר ללמוד 36 . שעה ביום אני חושב שזה לא הרבה. אבל יותר מזה..
היה פעם איזה מקרה שאחד בישיבה אמר 'תהילים' שלוש שעות ביום, 'ספר התפילות של העם היהודי'. ראיתי פעם בכותל המערבי, ספרי 'תהילים' שכתוב שם לפני כל מזמור למה זה טוב, זה טוב שמגרד לו צד ימין וזה שמגרד צד שמאל... בשביל זה דוד המלך סידר את התהילים בשביל שמגרד לו יד ימין? אז כדי להצדיק אותו נאמר שהכוונה שכאדם נמצא במצוקה בגלל זה, ויש פיקוח נפש, אז יגיד. כשאדם נמצא במצוקת נפש, אז אומרים תהילים. כל מצוקה שאדם נמצא יגיד תהילים, כל דבר. אבל תלמיד חכם אי אפשר להיות אם יאמר תהילים כל היום. פעם אמרתי לו: אם תמשיך כך, אז תצטרך לצאת מהישיבה, בגלל ביטול תורה.
ש: למה לא למדו אמונה בישיבות עד לפני מאה שנה?
בוולאז'ין הייתה מחלוקת גדולה כשהכניסו את לימוד המוסר לישיבות בליטא. רבי ישראל סלנטר רצה להיות משגיח בוולאז'ין, הוא הציע את עצמו מפני שהיה אדם מיוחד במינו, וגם הנצי"ב וגם ר' חיים מוולאז'ין התנגדו. אמרו שוודאי שלימוד זה מתקן פגמים, כל גדולי הדור אמרו שצריך ללמוד מוסר, כל אדם צריך ללמוד מוסר, אבל הישיבה היא בשביל תורה. הישיבה היא לא בשביל חולים. כשאדם חולה, הוא צריך סיוע רפואי, אבל, מי שלא חולה, ייקח סיוע?!. מי שלומד תורה בוולאז'ין הוא אדם בריא, אדם בריא צריך ללמוד גמרא. מהגמרא יוצא הכול, זה היה הציור של הנצי"ב.
פעם בא אל הנצי"ב רב אחד שהביא את הבן שלו לישיבה, הוא ביקש מהנצי"ב שישים לב שהוא יגדל ביראת שמיים, והסיפור אומר שהנצי"ב אמר לאותו רב קח את בנך בחזרה. אמר לו: לכל בית חרושת גדול יש לו גם אמצעי לוואי. ביח"ר לברזל, מייצר גם צבתות וגם מסמרים ופטישים, אבל, עיקר הבית חרושת הוא בשביל ייצור הברזל.. ישיבת וולאז'ין היא בית חרושת לתורה, אם בנך יהיה גדול בתורה, אז יהיה גם גדול בצדקות וגם ביראת שמיים וגם במידות, אבל זה לוואי, אם אתה אומר לי שים לב רק על זה, אז אתה לא בשביל וולאז'ין 37 .
באמת, דרך המחשבה הזאת הייתה צודקת, בזמן שהעיירה היהודית הייתה בשלימותה. הרחובות והבתים היו יהודים, החברים היו יהודים. אבל אחר כך התחילו המהפכות הגדולות ברוסיה 38 והייתה סערת רוח גדולה וכל הנוער היהודי נמשך אליהם, זה היה כבר לפני הרבה שנים, שמונים שנה, וכשהמהפכה הסתיימה, אז התברר שישיבות שלמדו שם השקפות, אז החזיקו מעמד. מפני שהם חיסנו את התלמידים שלהם. לימדו אותם מה זה תורה, מה זה אדם גדול, מה זה אדם רוחני. אבל בישיבות שלא לימדו אותם ולא חיסנו אותם, אז לא החזיקו מעמד. ואז הכיר עולם התורה שחייבים. אבל קודם חשבו שבאמת לא צריך. זה חילוף הדורות, אבל, גם היום, במקום שהבית בסדר והחברה בסדר, אז ההתנהגות עם הבנים היא אחרת וכשהרחוב והבית והחברה לא בסדר - אז צריך לנהוג אחרת.
ש: ספרים של אמונה ומוסר מה הסדר?
את הספרים שלומדים בישיבה. יש אפילו יותר מידי מה ללמוד. פה בישיבה לומדים הרבה מאוד. גם כן לא מקלקלים את הקיבה מזה, אבל יש הרבה.
ש: אבל מתוך זה, מה?
הספר היסודי בישיבה כך מקובל זה 'מסילת-ישרים'. זה הבסיס, לומדים בכל הישיבות. אבל, יש ישיבות שזה נראה להם יותר מדי, יש תלמידים שיותר משלושה דפים במשך כל שהותם בישיבה לא למדו. מפני שזה לימוד אחר, לומדים מוסר ב'התפעלות', שהתחיל מרבי ישראל מסלנט 39 , שאדם צריך לקרוא שורה אחת ולהתלהב ממנה. אבל, הלימוד צריך להיות כמו שלומדים תורה. לימוד בשכל 40 , צריך לצרף את השכל, אתם צריכים להתחיל וצריכים לגמור. זה ספר אמונה הראשון.
הספר השני כפי שהיה מקובל מהרב, זה ספר "הכוזרי". שם מדברים לא על מידות, אלא על עניינים של קדושת ישראל וקדושת התורה...
אחרי זה, יש עוד ספר של מוסר שלצערי, לא כל כך לומדים, זה 'חובת הלבבות' – זה ספר מוסר קשה, לפעמים זה קצת אולי מדכא, זה פוגע. מספרים שיום אחד הרבי מפשיחא 41 , ראה את רבו ה'יהודי הקדוש' 42 , כשהפנים שלו נראו רע מאוד. שאל אותו מה קרה? אמר לו: מישהו בייש אותי היום. שאל אותו: ומה עשית לו? התנגדת לו? אמר רבו: אחרי שהוא בייש אותי נישקתי אותו... [והסביר] למדתי היום בספר 'שבט מוסר 43 ', הוא בייש אותי, פתאום התמלאתי בושה, אז אחרי שגמרתי, נישקתי אותו ושמתי אותו בארון. זה ספרים שפוגעים.
יש ספרים שזה רק מחשבה מרוממת. היה בקלם מנהג שלומדים ארבע שעות מוסר, אבל בשבת לא למדו את זה. מפני שאמרו שזה יכול להכניס עצבות, זה לא שבת. בשבת צריך להיות עונג שבת. אז לומדים, יש ספר של הרמ"ק, מדבר על גדלות האדם, על [דביקות] במידות הקב"ה, "תומר-דבורה". אולי אם אתם רוצים תלמדו את זה, מדבר על עצות. מי שרוצה ללמוד. זה נכתב כהכנה לספר "עץ-חיים". "תומר דבורה" זה ספר מענג שמתאים לשבת. כל הספר בנוי על הפסוק "מי אל כמוך" (מיכה, ז, יח), בנוי על מידות הקב"ה ומדבר שאדם צריך להידמות לקב"ה. זה ספר מאוד מענג. בשבת למדו את זה. מה אתם לומדים בשבת? יש לכם ספר מיוחד? יש ספרים שמעיקים על האדם ויש ספרים מרוממים את האדם. "הכוזרי" זה גם כן מרומם. אז מה ללמוד? אני לא חושב שיש בעיה...
ש: השאלה הייתה ממה יש להתחיל?.
ללמוד מתחילים 'מסילת-ישרים'. לא ללמוד אפילו "כוזרי", זה היה ספר שהישיבה חידשה, לצעירים זה קצת [קשה] 44 . הרמח"ל, מלבד מה שהיה בעל מדריגה גדולה, היה גם סופר גדול. גם בהיר וגם מרגישים בבהירות הזאת, מתוך הדברים יש עוד דברים....
ש: ללמוד אותם בעיון או בבקיאות?
לכאורה שם 45 לא חייבים להיות בקיאים בהם, בתורה יש מצוה מפני שכתוב: "השמר לך פן תשכח את הדברים", חובת הבקיאות זה כתוב בתורה, "זכור אל תשכח", בזה לא חייבים "השמר לך פן תשכח", אלא שלומדים את זה כמו שאדם מפתח את עצמו, אבל, צריכים ללמוד את זה בעיון ובהבנה ואם לומדים בהבנה טובה, אז גם זוכרים אותה. אדם יכול גם ללמוד סתם, אבל העיון הגדול זה גם חורט בזיכרון. מה שלמדתי בעיון גדול, אני זוכר אותו עד היום זה חרוט אצלי ואם לא אז לא. העיון הגדול זה צריך להיות בזיכרון.
ש: הרב, ספרי הרב קוק, צריכים ללמוד? איך צריכים ללמוד?
מה שאלה? בישיבה של הרב קוק לא ילמדו את הרב קוק?! מה אנחנו, בני-ברק?!
ש: הכוונה מה ללמוד?
נכון אתה צודק, בישיבה אין 'משגיח'. לפעמים אנשים שואלים, נכון, כמה סיבות... יש צד חיובי של משגיח, אבל יש גם צד שלילי. משגיח אמיתי הוא צריך להיות נודניק כדי להשגיח טוב, אבל כאן לא אוהבים את זה. בישיבות לא היו כל כך סימפטיים אליו, שרצו להדיח אותו, אנשים בעלי שאר רוח לא אוהבים את זה... אתם אוהבים שעומדים לכם על הראש? בישיבות הייתה בדיחה שהייתה עוברת ממחזור למחזור, כשהמשגיח היה 'מנדנד', היה אומר לבחור: אם לא תלמד מה יהיה איתך? מה יצא ממך? אמר לו הבחור: אני אהיה משגיח... כך היו מוסרים.
אבל יש מעלה של ליברליות. אתה רוצה ללמוד בוא תלמד. היום בישיבות אחרות גם לבטלן יש לו מקום. הוא מרגיש עצמו טוב. שנית, הוא גם לא יכול ללכת. אין לו לאן. אבל פה, אדם לא רוצה הוא הולך, לכן ה'לשמה' הוא יותר קל. טוב, צריך להדריך את התלמידים.
ספרי הרב קוק יש הרבה ספרים 46 . בלימוד בישיבה היו מאוד נותנים משקל לספר 'אורות'. זה היה ספר קבוע ללמוד. ואחר כך גם 'מוסר-אביך' – זה וודאי ספר קל, שמדבר בקלות. לא מסובך. זה שני הספרים הראשונים. ואחר כך, היו ספרים שהיו מקפידים לא ללמוד. 'אורות-הקודש'... גם בשיעורים גבוהים. היה פעם אחת שהתחיל רב אחד להגיד שיחות ב'אורות-הקודש" והרצי"ה מאוד הקפיד. מפני שזה אופי אחר. זה תלוי באמת בגיל. אבל ספרים הראשונים זה לכל גיל. 'מוסר-אביך' – לכל גיל, 'אורות הקודש' רק פרקים מסוימים או ספר 'אורות'. אבל בדרך כלל, אם זה אומר לך משהו, תלמד אותו לא תשאל. זה תלוי איך אתה קולט את זה, אם אתה נהנה מזה, אז אתה צריך ללמוד. כל הספרים האלו, זה מרומם את הדעת. אני לא חושב שיש לנו מחסור בספרים מה ללמוד.
ש: מה לגבי לימוד משניות והלכה?
הלכה צריכים לדעת. משניות זה לימוד חטיבה לעצמה. מה שצריך ללמוד בישיבה, אי אפשר לוותר על הלכות. צריך ללמוד הלכות. אי אפשר לוותר גם על תנ"ך. הקליטה של התנ"ך בגילכם טובה מאוד. צריך ללמוד. הרב שנדורפי מלמד תנ"ך בישיבה. האם אתם לומדים? פעם הייתה דרישה גדולה. נכון שזה פגם, בכל הישיבות לא למדו, פה זה קשה מאוד, אבל צריך להצליח גם בזה. כמעט שלא ראיתי מישהו לומד את התנ"ך כמוהו 47 , זה אחד מהדברים שיש בישיבה. תנ"ך זה גם לימוד אמונה, כל התנ"ך זה רק בשביל אמונה. כל מה שלומדים באוניברסיטה תנ"ך יש בזה קצת טומאה 48 , ללמד תנ"ך יכולים רק תלמידי חכמים 49 .
היום זה הגיל ש'השכל צומח'. כוח הצמיחה של הגיל הזה, הוא לא לפני זה ולא אחרי זה. אז אם רוצים ללמוד ב'גדלות', אז רק בישיבה. כישרונות מקבלים, אם לא מבזבזים את הזמן. כל מה שאפשר וניתן שאדם יגדל - זה עכשיו, אי אפשר לדחות את זה. אבל לכאורה אם היו שואלים אותי, יכול להיות שהיו צריכים לבוא לישיבה שנה קודם 50 , אבל יש בית ספר, ישיבה תיכונית 51 . אבל זה הגיל. אני חושב שאתם חייבים להרגיש איך מתגדלים.
"אמר ר' יוסף: אי לאו האי יומא (יום עצרת, זמן מתן תורה) דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא (פסחים סח:)" יש הרבה יוסף בשוק, אם לא היום ההוא של מתן תורה, רש"י אומר מה זה תורה? "התרוממתי". לא אמר למדתי תורה, אלא התרוממתי, זה תכלית של תורה. אנשים מתרוממים. לפעמים מרגישים, לפעמים לא מרגישים, אבל, התורה מרוממת אותו 52 . האדם הוא לא אותו אדם כמו שנכנס לישיבה. וגם אם עכשיו הוא לא מרגיש, אחר כך ירגיש. האדם נהיה מרומם. כל העניין הזה של שיעור קומה של האדם, אי אפשר לקבל אלא בתורה.
לצערנו הגדול, לא כל הנוער יודעים ללמוד. אבל, הגמרא אומרת (יומא כח.): "אמר רבי חמא ברבי חנינא: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם - אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה...". הישיבה היא המוסד הראשון של כלל ישראל 53 . מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו, כך גדל כלל ישראל. לצערנו, אנחנו מעטים, וכשיש מעטים, כתוב בגמרא (ברכות סג.) שההצלחה יותר גדולה 54 . מחלקים תורה לכל הדור, אז אדם יכול לזכות גם בחלקו וגם בחלק חברו. מחלקים תורה לכלל ישראל, אז אם יש הרבה, אז לכל אחד בא חלק קטן, אבל, אם יש מעטים שלומדים, אז זוכים לחלק יותר גדול. לכן לפעמים יש הצלחה יותר מאשר באופן רגיל.
על כל פנים, הישיבה היא המוסד הקדמון, וזה קובע איך יכול להיות פרצוף יהודי. איך יכול האדם להיות יהודי נורמלי, לצמוח. הישיבה היא לא בית חרושת לרבנים, מטרת הישיבה היא לגדל תלמיד חכם. כל יהודי צריך להיות תלמיד חכם. בין אם הוא חקלאי, או נהג, או פועל, או רמטכ"ל, או בנקאי גדול, או מוכר גדול, כולם צריכים להיות תלמידי חכמים. אם הוא לא תלמיד חכם, הוא לא מרגיש, אבל, הוא מסכן גדול. לפעמים מרגיש את זה אחרי.
יש הבדל גדול בין חיים של תלמיד חכם [לחיים אחרים]. יש הבדל מההתחלה עד גיל שבעים אם לא עד גיל תשעים, היום חיים עד גיל תשעים, השנים האריכו היום קצת, לא רק שבעים שנה, מההתחלה עד הסוף. ומזה בונים את שיעור הקומה. מה שיהיה [בעתיד] יהיה, אני לא יודע מה יהיה. יש הבדל בין רופא עם הארץ, לרופא תלמיד חכם. יש הבדל גם בין רמטכ"ל תלמיד חכם לרמטכ"ל עם הארץ. פעם, אחד אמר לי, אני נוצרתי להיות מפקד, להנהיג את כלל ישראל, אמרתי לו תהיה מפקד. אבל, כל אחד צריך להיות ת"ח ולהיות ת"ח זה מאוד קשה.
שאלה: יש באמת ביטוי שהרב אחרי כמה שנים שולח מישהו לצבא? נשאל אחרת, באיזה שלב אדם ילך לצבא?
זה גם אחד מהדברים שהישיבה הזאת יש עליונות על כולם. אמרתי לכם מקודם, אתם לא תאמינו, לישיבה הזאת יש עליונות על ישיבות אחרות. כל ראשי הישיבות אני מכיר אותם. כולם גדולים, גדלנו ביחד. היום יש להם זקנים לבנים, אני מכיר אותם כשלא היה להם זקן בכלל, גם לי לא היה זקן. שיעור קומה של מה שיש כאן של כוח תורני, כמעט שאין בישיבות אחרות. אני לא רוצה להיות "מתכבד בקלון חברו", [אז אמרתי] כמעט.
ש: יש מספר ישיבות טובות?
את הגדולים של הישיבות אני מכיר. היום זה אחרת, אבל, אז היו ישיבות מועטות. היו שתי ישיבות גדולות בליטא, טלז וסלבודקה. ישיבת פוניבז' של הרב כהנמן לא הצליחה, לא הייתה ישיבה גדולה. אז היה מצב שאדם שרצה להיות ראש ישיבה, היה צריך להיות או בן או חתן של ראש ישיבה קיימת. והיום, ב"ה יש ציבור בארץ, שהוא לא בן ולא חתן, אלא מקים ישיבה. נכון, קמו ישיבות. אבל בסך הכול ישיבות מאוד גדולות יש מעטות. אתה שואל איך אני מכיר, זה כל כך פלא?! בסך הכול אין הרבה ישיבות גדולות. אז אני מכיר. אני לא אומר, כל ישיבה יש לה את הקמט 55 שלה, לא שינוי גדול. כל הישיבות הגדולות, כולם לומדים אותו הש"ס, כולם לומדים אותו הרמב"ם, אותו ה'קצות' וה'נתיבות'. אבל, ההבדלים הם אולי לא מהותיים, אפשר לומר בעשרה אחוזים. 'מרכז-הרב' ו'סלונים' - זה אחרת, אתם יכולים להיות חסידי גור?!. זה אמנם לא הרבה, אבל השינוי הזה זה שינוי. זה לא שייך לא לרעה ולא לטובה. זה אופי אחר. למשל, אם אחד יבוא אצלי מגור או יבוא מברסלב אז אני לא אקבל אותו. מה, ברסלב זה לא טוב?! זה אופי אחר. האדם הזה בא מישיבות אחרות והוא יגרוס כל מיני דברים אחרים. יש דברים שזה אולי צדדיים, אבל הצד הזה נותן איזה חותמת, זה חותמת עם משהו מסוים חוץ מהבבלי והרמב"ם ורש"י ותוספות, כל ישיבה יש לה עוד משהו.
אז מה אני מתכוון, היה בישיבה כמה פעמים, אחד נהיה ברסלב אז הוא עזב את הישיבה. נכון, זו אותה תורה, בכל זאת, כשאדם צריך משהו לשנות, אפילו חיצוניות זה מחיר בפנים 56 . כל אחד. אין אפשרות אחרת. זה הבן אדם. אם אתה צריך להוריד את הכיפה שלך ואת הלבוש הזה ואתה צריך ללבוש גרביים כמו חסיד גור. אז לא תגיד מה איכפת לי וזה כמו הגרביים שיש לך בבית.. זה משהו אחר. יש קצת מנטליות אחרת. כל ישיבה יש לה את הסמל שלה. כשאדם צריך להחליף את הקמט הזה, אז זה נפגע. אתה יכול ל'התחזק', אבל, כל פגם זה צלקת. ואני לא הייתי מקבל אחד שצריך לשנות את עצמו עם הצלקת הזאת.
אז בכל אחד יש לו כוחות. כל ישיבה יש לה את הקמט שלה. אז היו בארץ כמה ישיבות גדולות, היום 57 אומרים שיש, שש מאות חמישים ושש ישיבות. כל שנה קמות עוד ישיבות 58 , לא כל כך ישיבות, כמו 'כוללים'. כל אחת מהן זה משהו מיוחד. יש לה את הקמט שלה, אבל, סך הכול, אני אומר לך, אני לא חושב שיש הרבה כוחות רוחניים כמו בישיבה שלנו. לדעתי, יש היום בישיבה כוחות יותר מדי... אז כל אחד לפי כוחו.
לפעמים, יש כאלו שבאים מישיבות תיכוניות ויש להם איזה תסביכים, חושבים שאנחנו, "דרגה שנייה", "לא צדיקים" "לא קדושים", הם חושבים שלצדיקים וקדושים יש איזה פרצוף, הקמט שלנו לא נראה להם סימפטי. אבל יש דברים רוחניים בולטים שהם חסרים, יש פגמים רוחניים, וזה נובע גם כן מפני שלא יודעים ולא שלימים בהשקפה, ואז חסר ברוחניות 59 .
ועל כן, זה לא תחליטו שאתם, הכיפה שלו כך והכיפה שלו כך, אבל זה לא שייך לזה. האוירה של הישיבה היא גדולה יותר. מקווה שלא יהיה לכם יוהרה, אני יודע מה זה שבאים מישיבות תיכוניות, לפעמים הכניסו להם, יש שטיפת מוח, לא הייתה לכם שטיפת מוח 60 ?! אבל זה לא ככה. אתם יותר חזקים. הישיבה יותר חזקה. כל אחד גודל לפי אהבת תורה שלו. נדמה לי שיש פה אהבת תורה גדולה מאוד. מה אתם רוצים לשאול, משהו לשוחח...
אהבת תורה:

ש: הרב הזכיר אהבת תורה, הרב יכול להסביר מה זה אהבת תורה?
המילים כפי שהם. לאהוב את התורה. לאהוב ללמוד תורה. כמו שכתוב: "והוי שקוד ללמוד תורה". זה צריכים ללמוד, יש ספר שחיבר אחיו של הגר"א, 'מעלות-התורה'. מה זה אהבת התורה? אוהבים ללמוד את התורה. כדי להשיג את זה אדם צריך ללמוד. אבל מה זה? אוהב, לאהוב. בכל ישיבה לומדים, אפשר ללמוד בלי לאהוב את זה?! בישיבות אחרות יכול להיות, כי הוא מוכרח לבוא, אבל ישיבת 'מרכז-הרב' בא מי שרוצה ללמוד.
עכשיו, יש דרגות גבוהות, מי שכל רגע... אדם אוהב ללמוד. אדם יכול להידבק ברוחניות. יכול להיות שהוא אוהב יותר את הגמרא, את התוס', או את האגדה, או את המחשבה, אפילו את התהילים. אני לא אומר שלא יאהבו תהילים רק שלא יבזבזו זמן על תהילים 61 , אבל, אדם מרגיש שהתורה נותנת לו, מרגיש שאדם נהיה אדם רוחני. אדם מרגיש מה שאמרתי קודם, "התרוממתי". גם אם לא מרגיש, אז גם כן, יש אהבת תורה מבלי שאני מרגיש. זה ללמוד. אדם רוחני אוהב בדרך כלל דברים רוחניים ואם קשה לו, אז באמת צריך ללמוד הרבה [דברי חיזוק].
אתם לומדים מהר"ל "נתיב-תורה"? למהר"ל יש ספר שלם על תפארת התורה, תפארת ישראל. זה ספר גדול. ויש גם "נתיב-התורה" ולמהר"ל יש גם "דרוש על התורה". כשרוצים ללמוד אגדות חז"ל כמעט ואין כמו המהר"ל. מפני שאגדות חז"ל זה לימוד אחר מאשר הלכה. זה דרך אחרת. זה סברות אחרות. אין כמו המהר"ל. בכלל לא כתבו הרבה על אגדות חז"ל... 'נתיבות עולם' של המהר"ל זה ספר עצום, כמעט כמו שו"ע, הכול ענייני מידות. כמעט אין ערך 'רוחני' שמהר"ל לא נגע.
אבל בישיבה צריך להכיר, צריך לאהוב. אני אהנה מהלימוד, קודם נראה מה שכתוב ואחר כך אני אבין מה שכתוב. מרגיש שלא היה ואחר כך מקבל את זה. צריך ללמוד כדי להגדיל תורה 62 .
אולי צריכים להביא דוגמאות, אז אני אביא לכם דוגמאות איך אנשים אוהבים תורה, אתם צריכים ללמוד את אחד מהדברים אולי בישיבות לא יודעים את זה, גם בבית שלי יש הרבה ספרים על תולדות גדולי ישראל. צריכים לעיין בספרים כאלה. בצעירותי בישיבות היו בקיאים בספר "עליות אליהו" על הגר"א, מאוד התרוממות של תורה. יש ספר שנקרא "חוט המשולש" על רבי עקיבא איגר והחת"ם סופר, היום יש הרבה ספרים. איך גדולים מישראל הם אנשים גדולים. איך אדם נהיה אדם גדול. הוא לא רק יודע, הוא אדם גדול. ככל שלאדם יש מידות יותר גדולות, אז הוא אדם גדול יותר. והגדלות שלו באמת זה הכול נובע מהתורה. רב האי גאון כותב (מובא בתשובות הריב"ש סימן מה') שלא תמצא אנשים שיש להם צדקה וחסד ומונה שורה ארוכה של מידות אלא באלו שלומדים את תורתם של רבינא ורב אשי 63 , גם כשלומדים "שור שנגח את הפרה" וגם כשלומדים "חמש עשרה נשים". לכאורה, מה זה שייך לרבינא ורב אשי? אלא גם שלומדים תוס' זה מרומם את האדם לצד הרוחני.
ש: אומרים (יומא עב:) שתורה 'זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם המוות'. זאת אומרת, שבחורים שיושבים ולומדים יש סכנה? באיזה קנה מידה אדם יכול לבדוק את עצמו אם אצלו זה סם חיים או סם מוות?
בישיבה אין סכנה. זה הכלל. כשכתוב 'זכה'. מה פירוש זכה? זה לא פרס, צריך ללמוד פשט, מה פירוש זכה, 'זכה' תמיד זה לשמה. כשאדם לומד לשמה אז זה מוכרח להיות זכה. לא זכה - יש המון דרגות, יש מדרגות מאוד נמוכות, בדרגות נמוכות, בשלא לשמה. וזה בדרך כלל מדברים על אדם יחיד. אבל ישיבה יש לה סם של תורה. בישיבות יש סם של תורה.
גם אני למדתי בישיבות. הראש ישיבה אמר שיעור פעמיים בשבוע, היו רמי"ם צעירים שהיו עם קשר יותר. אבל, הישיבה, היא עצמה ה'ראש הישיבה'. תלמידי הישיבה הם הישיבה. זה לא סוד. בכל הישיבות הגבוהות. יש אקלים רוחני בישיבה, זה הישיבה. זה לא מורה בבית ספר, מה שהוא נותן לך, אתה פותח את הבקבוק שלך ומכניס בראש, זהו. הישיבה עצמה היא תורה, בין אם אני כאן ובין אם אני לא כאן. הישיבה עצמה היא תורה. אולי אני מגלה לכם סוד יותר מדי גדול, בכל הישיבות, הישיבה עצמה היא 'ראש הישיבה'.
ראש הישיבה רק יוצר את האקלים של תורה, עד כמה דבקים בישיבה, זה יוצר את כל מה שיש באקלים, אבל, הבסיס העיקרי היא הישיבה עצמה. כל מה שיש הרצאות ורמי"ם ושיעורים, זה יוצר את האקלים, אבל הבסיס העיקרי זה הישיבה עצמה.
ישיבה שיש לה 'רוח של תורה' היא ישיבה. 'רוח של תורה' מתחיל באהבת תורה ובהתרוממות. הישיבה היא לרומם, צריך להתרומם. זה היה הכלל, בשביל מה באנו לישיבה. אדם צריך לעלות. זה עלייה. ואם יש עלייה בישיבה - זה ישיבה. זה היה הכלל. לפעמים הישיבה היא הכלל. מה שאמר (תענית ז.) "מחברי יותר מרבותי". יש יצירת אקלים של ישיבה. זה תלוי. כשיש רמי"ם שכולם שקועים בתורה. אז זה נחשף. בישיבה אני רואה. לפי מצב השקידה בישיבה, זה האקלים של תורה. זה הזכות. זה "זכה".
אומרים שהנצי"ב מוולאז'ין היה גר בישיבה, היה לו חדר בישיבה שם היה נמצא, אבל, אולי המשגיח היה מעורב יותר בישיבה מראש הישיבה.
היה ויכוח בין ר' ברוך בער לבין ר' הירש שהיה חתנו של החפץ חיים 64 על המוסר. ר' הירש אמר: בוולאז'ין למדנו מוסר. אמר לו ר' ברוך בער, למדנו מוסר?! הרי היו מתנגדים? איך אתה אומר שלמדנו מוסר?! אמר לו ר' הירש: כשהנצי"ב היה נכנס פעמיים ביום לישיבה והיה מסתובב בין התלמידים אז למדנו מוסר. זה היה הלימוד מוסר בישיבה. לראות אדם גדול מסתובב.
היה אומר את השיעור. חושבים שרוצים לשמוע שיעורים של ראשי ישיבות. גם את הנצי"ב לא רצו לשמוע, גם את ר' חיים לא רצו לשמוע, היום זה פלא, ר' חיים מבריסק, היו צריכים לשכור בחורים שיבואו לשמוע. מפני שהם אמרו אנחנו לומדים כל היום בשקידה גמרא. הדוגמה של שקידה היה וולאז'ין. רק אח"כ התחילו להעריך מה שיש להם שם. היו כבר גדולים לא באו לשם צעירים מאוד. זה הישיבה הבחורים. לכן אני לא מקפיד שלא באים לשיעור מפני שכך היה תמיד. מי שלא רוצה - לא זכאי ללמוד. מי שזוכה - זוכה לשמוע 65 . ומי שלא שומע - לא זוכה, לא זכאי לכך. הוא מסכן גדול. אבל הישיבה היא כפי שהתלמידים וכל הרמ"ים הם רק עניין עזר. היה הדרכה. צריכים להדריך. ומדריכים כמו שיש בישיבה אין להשיג, נדמה לי שלא תקפידו אם אומר שגם תלמידים כמותכם אי אפשר להשיג. צודק או לא צודק?.
כמה שאדם רוצה ללמוד, הוא מתרומם והישיבה מתרוממת. צריך גם את זה לדעת. לא צריך להיות יוהרה. עדיין לא הגעתם לגיל יוהרה. צריך לדעת שיש גדלות. האפשרות לגדול, זה צריך לחטוף את זה. זכה – אבל היום, לפעמים יש אחד מהחולשות של ייאוש של יצר הרע, מי אני מה אני, מה יצא ממני. יגיד לעצמו כמה אדם מסכן גדול בלי תורה וכמה הוא מאוד מרומם עם התורה. זה גם כן חלק מההצלחה בישיבה.
ש: הרב אמר שהוא למד בישיבת 'חברון' ולא הכיר את מי שישב לידו, אבל, בישיבה יש איזה אווירה של כלל ישראל?
לא בגלל זה 66 . יש עניין של שקידה שיש השגחה מן השמיים. רואים איזה סייעתא דשמיא. אתה רואה שאתה כל כך שקוע שחבל לך באמת להפסיק, אתה רואה שאתה לא יכול להתפלל. אל תחשוב שככה זה כל הזמן. הייתי גם 'בטלן', יש הרבה בטלים. יש שעות טובות, יש שנים טובות. עכשיו, בישיבה עצמה בעצם אני לא יודע אם יש..
אני טוען נגד מה שתמיד אומרים בשם ר' אֱליְ' לופיאן 67 , שאמר שהוא לא מבין למה בחורים הולכים כל כך הרבה זמן לחדר אוכל, צריך לאכול חמש דקות, ברכת המזון עשר דקות וזהו, השאר לומדים. זה הוא לא מבין. אבל, זה לא כך. בישיבה יש יחס אחר, וחדר אוכל זה באמת מקום שמיוחד למשהו חברותי. צריך חדר אוכל, אחרי החמש דקות של האוכל ואחרי העשר דקות של ברכת המזון, אז טוב אפשר כמה דקות גם דיבור.
נדמה לי שבדבר הזה הישיבה שלנו היא יחידה בזה. אין דבר כזה, אתם לא יודעים עד כמה הישיבות היום לקויות בזה. היום, בחמש שנים האחרונות, מאוד לקויות בזה. נדמה לי שפה לא מדברים רכילות על מקומות אחרים. אולי אני טועה. אבל נדמה לי ככה. זה אחד מהדברים שתמיד היה קשה. מפני שמה כבר יכול להיות חטאים של בני תורה? חילול שבת?! לא שייך. החטאים של בני תורה זה לשון הרע, ורכילות עם 'היתרים'. מכיוון שבלי 'היתרים' זה לא ילך, אז עם 'היתרים', אחר כך, זה גם נהיה 'מצווה' לדבר ולא מרגישים את הכישלון הגדול, דברים בטלים ולשון הרע ורכילות.
כשהתחילו לדבר בציבור הדתי ולהתפתח קצת, אז מיד הרצי"ה היה כותב עם פתק ללמוד "חפץ חיים" כדי להתחסן, ולא להידבק. זה באמת פעל עד היום על הישיבה. אני חושב שהישיבה בזה לא מעורבת. אבל אני לא יודע היום, איך הייתה ירידה כזו בישיבות לשון הרע ורכילות נכנסו... 68
אנחנו לא אומרים שאנחנו מחוסנים. בכל ישיבה וגם בישיבה שלנו זה לא אחרת. גם בישיבה שלנו יש הרבה פרצופים, אני אמרתי שהישיבה שלנו היא 'כולם צדיקים'?! אני יודע שהיצה"ר לא מפחד כל כך, כשהוא יכול להיכנס הוא נכנס וכשהיצר נכנס אז יש לו כוח אדיר. יש הרבה דברים בישיבה שאני מאוד מודאג.
הגמרא (יבמות סב:) אומרת שבישיבה הגדולה של רבי עקיבא היו אלפי תלמידים. לר"ע היו שתי ישיבות. בראשונה היו אלפי תלמידים, ומפסח עד פרוס עצרת הם מתו, זה לג' בעומר. עד שר"ע יסד ישיבה קטנה, ישיבה של חמישה תלמידים. החמישה היו רבי שמעון, ר' מאיר... בזכות הישיבה הזאת, כלל ישראל גדל בתורה. מה היה חסר בישיבה הראשונה? שלא נהגו כבוד אחד בשני. גם בישיבה חסר אולי יחס כבוד.
מה אני אגיד לכם, אולי אתם חושבים שאני הוזה בהקיץ שהיצה"ר לא נמצא, כל אחד אני חושב יודע בעצמו שהוא נמצא. זה אחד מהדברים בישיבות, שזה הבדל בין ישיבות לישיבות. אתם חושבים שהראשי ישיבות היו מכובדים, אבל, כל אחד מהם היו טענות נגדו... אפילו לרמ"ים היו טענות נגדם. אמרו נכון הוא יותר זקן ממני, אבל אני פי עשר יותר גדול ממנו!... אבל בינם לעצמם היו 'פטריוטים' לישיבות, היו הרבה ראשי ישיבות שיצרו אקלים, אבל בישיבה שלנו אם מישהו היה אומר את מילים שהם היו אומרים, היו בולעים אותו, זה אולי חסר בישיבה שלנו.
נדמה לי שאני לא רואה 'פטריוטיות' גמורה, לא מעריכים מה הכוחות שיש בישיבה. בישיבה עצמה לא מעריכים. אני כבר - 'זקן לבן', הרב ישראלי גם - 'זקן לבן', היינו צעירים, שחורי שיער. אולי אתם חושבים שיכול להיות יותר טוב, אבל היום יותר טוב המצב, כל הרמי"ם אמרו את זה. אני יודע על הכוחות הגדולים שיש. נכון שהם בצניעות גדולה... גם הם חושבים על עצמם שהם לא כלום. לא מעריכים עדיין בישיבה את הגדלות בתורה ואת הצניעות.
בישיבות אחרות יש 'פטריוטים'. אפשר להגיד מילה בפוניבז' על הרב שך?!. זה כבר חורג מעבר. אם היית אומר משהו אחר, לא היו יכולים לסבול היו בורחים מיד. אבל, האמת היא כך שיש הצלחה מיוחדת בישיבה, ואני חושב שהחומר שאתם עם הכיפות, שלא תחשבו שאם אתם תשנו את הקפוטה שלכם אז אתם תהיו יותר טובים 69 . אתם חייבים להעריך את הבית.
המסקנה שלי שאדם צריך לתבוע את עצמו, אם אני כן יכול, אז איפה ההישגים שלי? זו צריכה להיות המסקנה. אבל, יש לכם אפשרות עכשיו יותר מאשר אחר כך. צריך כל אחד להטריח את עצמו. "אם כן למה זה אנוכי", למה אני לא מרגיש? זו מעלה שלא מרגישים, צריך אדם לדעת שהוא יכול להגיע להישגים גבוהים. ושוב פעם, אני צריך עכשיו להתפלל שלא תגיעו לידי יוהרה. זה מאוד מפריע לי מפני שיוהרה זה דבר שרבש"ע לא סובל.
יש אמרה של חסידים שכל אדם צריך שיהיו אצלו שני כרטיסים. הכרטיס האחד, צריך לדעת "בשבילי נברא העולם" ועל הכרטיס השני צריך להחזיק, "ואנוכי עפר ואפר". שני הדברים, זה תלוי באישיות של האדם. שני הדברים אמת.
התורה הראשונה של 'השפת-אמת', השפת אמת אחרי שנפטר הרב'ה שלו מאלכסנדר 70 , הוא לא רצה להיות הרב'ה, אמר אני לא מוכשר לא רצה, קטונתי לא שייך, לא רצה הרבה זמן, עד שהחסידים החליטו, אם לא יכול לא יכול, רצו לבדוק, אם באמת הוא לא יכול, אז נחפש רב'ה אחר, אבל אם הוא כן יכול, ניסו להיכנס לבדוק. כשנכנסו, אז הדבר הראשון שהתחיל להגיד להם, כך שמעתי, שכתוב במדרש שאליעזר עבד אברהם התפלל שרבש"ע ישמע את תפילתו שלו לעשות חסד עם אברהם אבינו. ושאל ה'שפת-אמת', וכי אליעזר חשב שהוא צריך להתפלל על אברהם אבינו ולהזכיר את זכויותיו, בלי זה לא יתנו?!. אלא תירץ שהיות ושאברהם אבינו אמר על עצמו: "אנכי עפר ואפר", אני לא כלום, אז אליעזר חשב, אולי באמת אברהם אבינו עפר ואפר ולכן התפלל עליו.. אבל חשוב שידעו שאברהם אבינו לא היה עפר ואפר, זו המסורת הראשונה מה'שפת-אמת'. שני הדברים אמת, יש מה אדם יכול, ויש מה הוא המציאות. האחריות הזאת של אנשים פשוטים לא מרגישים את זה, אבל כשאדם טועם טעם של ישיבה ושל תורה צריך להגיש את זה, אז צריך לעשות את האיזון.

ענייני ציבור - הפגנות, בחירות מוניציפליות וכלליות:

ש: צריך ללכת להפגנה שתהיה בכיכר מלכי ישראל?
הישיבה היא מתנגדת גדולה להפגנות. הישיבות לא הולכים להפגנות, יש הרבה בטלנים... אני בכלל מרחיק את הדבר הזה של הפגנות חוץ ממקרים מסוימים שתלוי בזה הכרעות למעשה. כל ההפגנות הן מחאות. פעם על חילול שבת, על ארץ ישראל, יש הרבה על מה לעשות הפגנות, אבל למחות - אנחנו פטורים מלמחות 71 . אבל כשאנחנו לא הולכים רק למחות אלא שהמצב הפנימי בארץ מחייב, שיש הסתה כאילו אנחנו לא רוצים את הארץ 72 אז היה צריך לצאת ולומר שאנחנו רוצים את הארץ. מתי זה יהיה ההפגנה? עוד שבועיים. אז אני לא יודע מעכשיו.
זה אחד מהדברים שאני מאוד מודאג, ראש הממשלה פנה אלי ואני בכל זאת מודאג, בזמן האחרון אומרים מה פתאום הבלבול הזה, מי רוצה את ארץ ישראל. אנחנו נפגשנו במיוחד עם ראש-הממשלה 73 , אני והרב אליהו, היינו צריכים לחזק אותו. אחר-כך הוא אמר שהוא מכיר טובה לנו.. אז ידעתי שהוא צריך את החיזוק שאנחנו כן רוצים את ארץ ישראל, מפני שדעת קהל של העיתונות, כל העיתונות, היו נגד. אם זה באותו מצב אז צריך. אם לא - אז אנחנו צריכים ללמוד, זה ביטול תורה. הפגנות בדרך כלל זה מחאות, אבל, אם צריך לצאת למשהו מעשי שבלי זה המצב יהיה שונה, אז יוצאים. בשבועיים יש הרבה זמן... איזה תאריך זה? ד' אדר ב', אדר שני זה כבר בסדר.. אני עוד לא יודע, צריך לראות.
ש: יש הרבה בחורים שמארגנים הסעות...
יש הרבה דברים של הישיבה, אתה תלמיד של הישיבה, אי אפשר שכל אחד מתבטא, קו של הישיבה יש אחד. אחרת זה לא ישיבה. בישיבה רק דעת אחת. לאף אחד אין זכות להגיד בישיבה דעת אחרת. כך היה תמיד. אני מתייעץ לפעמים עם הרב ישראלי. אבל, אי אפשר בישיבה בשטח הזה להגיד דעה אחרת. הישיבה היא לא מועדון. הכול פתוח. אם צריך - צריך, ואם לא צריך - אז אסור ללכת.
ש: יש כאלה שאומרים לא רק ללכת אלא צריך גם לעזור?
אני רוצה שאם מי שהוא רוצה שיבוא אלי. זו החלטה קשה. מה יהיה עוד שבועיים, זו החלטה קשה, להתיר ביטול תורה, צריך אחריות. איך יכול לקבל אותה מי שאין לו אחריות על הישיבה, לא סתם ביטול תורה, צריך לנסוע הרבה זמן.
ש: הרב, בעניין הבחירות 74 , היום בהסתכלות לאחור, הישיבה גם יצאה לכנס של בני ישיבות וגם ביום הבחירות 75 הייתה מודעה לצאת לעזור, מה הגבול?
גם עכשיו ככה היינו עושים. אולי לא עזרנו מספיק. קודם כל, הדבר הזה לא יכול להיות מוכרע בהצהרות. זה נכון, זה שיקול קשה, לעומת זה יש ביטול תורה. מה יצא מזה. אם יצא איזה משהו ששקול כנגד זה. זה צריך להיות אינטרס של כלל ישראל. לא כל בחור יכול לשקול זאת. בפירוש יודע שיש צד של עבירה חמורה ביותר "תלמוד תורה כנגד כולם", צריך להיות השיקול, מה כנגד זה. השיקול הזה אפילו רב רגיל לא יכול, גם לי זה קשה. איך יכול להיות שכל אחד יגיד.
באו ושאלו אותי עכשיו ביום הבחירות של ירושלים, אמרו לי שיש לעניין לעזור למושב זקנים שיוכלו להגיע להצביע, אז את ההחלטה הזאת נעשה. מי שרוצה להתנדב, לגמור את זה עד שעה תשע. אבל לא על סדרי הישיבה. אם אדם רוצה להתנדב בענייני ציבור, בשעות שהן לא על סדרי הישיבה זה בסדר. נכון, הבחירות זה לא בחירות לכנסת, שם דנים על ענייני דת ועל ענייני חינוך, וזה עניין של חיים, אבל פה זה בחירות לעירייה, לא אותו המשקל, נכון זה מצוה, אבל, לא אותו משקל. אז אם יבקשו מכם לעזור, עד תשע אפשר.
ש: ולנסוע לסייע אפשר?
זה נקרא להיות עסקן. אתה רוצה להתנדב לעסקנות לא צריך. ביטול תורה זה חובה שלך... להתנדב לעסקנות... אבל, 'מושב זקנים' שיבואו זה יכול להיות דבר חיובי מאוד.
ש: מה עם לצאת להפגנות על חילול שבת?
הפגנות וודאי צריכים, אבל יש ביטול תורה, בהפגנות יש שיקולים, זה תלוי גם באופי של הבן אדם. ללכת לחפש הפגנות בשבת, אני לא יודע. איפה יש הפגנה, לידנו יש הפגנות?
היה בפתח תקוה 76 , שם הייתה מחלוקת גדולה בין הרבנים, היה צריך להיות שיקול, זה היה סיכוי, אם זה לא יצא מזה כלום.. היו כאלה שאמרו שזה גורם לחילול שבת נוסף, בשבועות הראשונים היו כאלו שאמרו שיש סיכוי לשנות. אבל ברגע שאחר-כך אמרו שזה לא קורה, אלא שרק עושים הפגנה, אז להפגנה יש גם צדדים שלילים, שזה מרבה שנאה, שזה בשבת, זה שיקולים. השאלה היא: "מאי חזית חילול שבת הזה, מחילול שבת הזה" (ע"פ סנהדרין עד:). ההוראה היא שהפסיקו. זה עוד קיים?!, זה שיקול קשה. כל ענייני ציבור זה מאוד מורכב, שום דבר לא פשוט. חושבים שזה פשוט. מה יהיה עם זה, יש המון פעמים שזה כל כך קשה שהמסקנה צריכה להיות, "שב ואל תעשה עדיף". גם זה דין.
ש: האם אפשר להצביע למועמד חילוני בבחירות לראש העיר?
ת: היום ראש עיר חילוני יש לו כוח גדול. כל העניין של הבחירה בראש עיר היא הייתה אנטי דתית מפני שנותנים לבן אדם חילוני כוח יותר מדי.
ש:אולי להפיל את טדי קולק 77 ?
ת: זה שיקול, אם נותנים לו יותר מדי כוח, אז בכוח הזה משתמשים נגד הדת ואז אנחנו מחויבים.. יש חובה אזרחית, אבל, אם יש שאלה של דת - אז אי אפשר להימנע. לפעמים, אין שאלה של דת אז לא איכפת לי מי יהיה ראש עיר. יכול להיות שאם הוא מוצלח יותר לטאטא את הרחובות והניקיון והתברואה, אז בשביל מה אני צריך דווקא דתי שהוא לא יוצלח. אם יש חילוני מוצלח ודתי 'שלימזל 78 ' – אז בשביל מה צריך 'שלימזל'.
ש: יש לך ראש עיר שכרגע הוא מחלל שבת ואתה יודע שאם תבחר את השני אז יש סיכוי שהראשון ייפול.
נכון זה צריך להיות שיקול. השיקול הדתי קובע. אם יש בעיה דתית, השיקול הדתי קובע. אבל, בכלל ראש העיר לא אמור להיות מעורב בעניינים דתיים. טדי קולק בשנים הראשונות לא התערב בעניינים הדתיים, מה שהוא הולך להתפלל או לא הולך להתפלל זה לא תופס מקום, אבל אחר כך התברר שאם נותנים מקל לאדם לא דתי, אז הוא משתמש במקל ואם יש מקל אז זה כבר משתמשים בו.
נשמע צלצול הטלפון הפנימי בדירה מהרבנית שפירא, לסיים..
לא אכפת לי שתבואו יותר מאוחר. הבית פתוח, אשתי שומרת עלי קצת 79 . אבל לא להכניס, כתוב בגמרא (קידושין נב:) הייתה החלטה לא להכניס תלמידים של ר"מ ואח"כ "דחק סומכוס ונכנס..." יש לי היתרים, אני חושב שאתם צריכים... הבעיות העיקריות של שנה ראשונה היא שהם לא מאמינים בעצמם, אני לא לפני זמן רב הייתי גם כן צעיר, אתם מחזיקים את העולם.
אתם יכולים לבוא אצלי אם תקבעו קודם אפשר, אין לי הרבה זמן, אבל, אם קובעים אז אני מוצא זמן. יש לי הסכם עם אשתי, כשהיא מצלצלת בפעם השנייה אני מוכרח לסיים, אם אתם לא שואלים יותר שאלות, אז אפשר לגמור.
***
בירור בענייני צבא וישיבה:

לאחר סיום השיחה ניגשה קבוצת תלמידים אל הרב ושאלה בענייני השעה וצבא וישיבה.
אנשים שואלים אותי למה להזמין את ראשי המדינה 80 , אין להם מה לעשות?... יום העצמאות, המדינה זה אחד מהדברים שאולי לא דיברתי על זה 81 , אתם אחראים על עניין זה שיהיו תלמידי חכמים שהם אוהבי המדינה, צריך שיהיו תלמידי חכמים שהם אוהבי המדינה, מפני שאם זה לא יהיה כך זה סכנה 82 .
ש: אי אפשר ללכת קודם צבא ואז להתגדל כתלמידי חכמים 83 ?
לא, הלכה פוסקים רק משולחן ערוך, אנחנו לא פוסקים מעצמינו, הדין הוא ש'תלמוד תורה כנגד כולם' (שבת קכז.). ת"ת הוא הערך הגדול ביותר. יותר ממצווה. אלו תלמידי חכמים. אבל לעומת זה יש דין שאם הגיע הזמן של מצווה, אז למרות שת"ת עדיף ממצווה, אבל אם הגיע הזמן, אז סוגרים את הגמרא והולכים לעשות את המצווה, כך כתוב בירושלמי (ברכות ח.), תורה ניתנה על מנת לעשות, אם אחד אומר אני רוצה ללמוד תורה שלא על מנת לעשות. תורה זה רק על מנת לעשות. זה הדין בשו"ע. אבל זה כתוב זה עניין אם מבטלים את המצווה לגמרי, אבל, מה שיש במצווה, 'זריזים מקדימין למצוות', על המעלה של 'זריזים' לא מבטלים תורה (קידושין כט), מאחרים עד כמה שאפשר. אם אפשר את המצווה לדחות, תדחה ולא תהיה זריז. תהיה זריז ללמוד תורה. ת"ת כנגד כולם. על סמך זה הרצי"ה עשה את כל העניין 84 וכך אנחנו מקיימים מה שהצבא דורש. כשדיין 85 אומר שאני יכול לוותר על התלמידים שלך, הוא יודע, וכשהוא אומר תבוא עכשיו: באים עכשיו. כשאומר אתה יכול לשבת ללמוד, תשב. זו הייתה ההלכה בעניין הזה. אני לא יכול להגיד על ר' צבי יהודה, אני יכול להגיד מה שאני אומר. אבל כולם יודעים שהרצי"ה היה 'פטריוט' הכי גדול בדבר הזה 86 . היה 'פטריוט' יותר גדול מאשר הרב בעצמו...
זה נכון הוא, מי שהיה לאנשים יחס חלש למדינה אז גם אח"כ היה חלש ועדיין היום גם לא מכירים במדינה, זה הרב שך. אבל זו הייתה ההכרעה של הרצי"ה. הצבא הוא קודש, וכל השיחות שלו וכמה פעמים 87 הוא היה אומר שיש 'קדושת הטנק', זה הדין. אבל, אנחנו צריכים תלמידי חכמים. תלמידי חכמים לא גדלים מפה עד מחר, תלמידי חכמים צריכים להשקיע הרבה ויגיעה גדולה וסייעתא דשמייא אחרי עמלות בתורה 88 . אנחנו לא רוצים שתהיה כאן היום רמה נמוכה של תלמידי חכמים. כל זמן שאדם יכול ללמוד, צריך ללמוד. כל זמן שהצבא לא דורש אותך, כך היה הלשון שלו. הלשון שלו היה כך: "כל זמן שדיין אומר לי אני יכול בלעדיך - אני יכול, דיין אומר לי: אני לא יכול בלעדיך, אני מוכרח".
ש: זה מה שעושים בישיבות בבני-ברק, גם הם אומרים ככה, הם דוחים ולא משרתים?
לא, בבני-ברק דוחים גם כשלא לומדים תורה. ואצלנו, יש מצב שבו אדם יכול להרגיש שהוא לומד, זה לא מפריע לו, אבל, כשבישיבה אחד בא ואומר אני לא יכול ללמוד כשזה מפריע לו, אז שילך לצבא. אם האדם בגיל צעיר שילך לישיבה אחרת כי זו לא 'ישיבת-הסדר 89 ', אבל, אם אדם למד כבר כמה שנים, אז אם אתה מרגיש מקום לא טוב, תלך לצבא. מפני שבטלן בישיבה אני לא צריך. אם זה מפריע לך מחמת כל מיני נימוקים - חייב ללכת לצבא! אחר כך תחזור. אבל, כל זמן שאדם לומד טוב, אני לא יכול להגיד לו תלך. זה היה הפסק של הישיבה ו'פטריוטים' יותר גדולים מהישיבה, בינתיים, אני לא רואה.
ש: אז אדם שלומד טוב כל הזמן, הוא בכלל לא צריך לעשות צבא?
נכון, כך כתוב בשולחן ערוך. מה נעשה 90 . זה כתוב. זה סה"כ תלוי בצבא. וצריך לדעת עוד משהו, שאנחנו לא אומרים, אנחנו לא חושבים שהמצב של המדינה נקרא שלא צריך בכלל צבא. אם המצב במדינה הנורמלי אז לא צריכים צבא [כוונתו גיוס חובה לכולם - ש.ה] אלא כמו בארה"ב [צבא מקצועי בלבד – ש.ה], אבל, המצב שלנו שיש לנו שונאי ישראל מסביב, אז החיוב הגדול נהייה מצווה ללכת לצבא. בגלל שיש לנו שונאים. זה מה שפסקו. זה תלוי עד כמה שאדם אומר יכול או לא יכול, ועל סמך זה המדינה עשתה הסכם.
הטלפון הפנימי מצלצל בשלישית. הרב אומר לרבנית "אנחנו כבר גומרים".
ש: עוד דקה אחת. אבל דורשים מאדם שיוכל לקיים את המצווה ולא שיפקיע עצמו לגמרי מקיומה?
זה תלוי. כל מה שאנחנו עושים היום – היה מה שעשה הרצי"ה 91 . אנחנו לא יכולים יותר מהרצי"ה, ולא יכולים פחות מהרצי"ה. אנחנו לא רוצים לנגוע בהרבה דברים 92 . היה דברים שאני לא סובר כמו הרצי"ה 93 , אבל הרצי"ה ראה הרבה דברים. לכאורה, אני צריך לעשות כמו שאני מבין, אבל אני לא רוצה לשנות, בפרט בשטח הזה. אני יודע שהרצי"ה היה כל כך חם לגבי עניינים של המדינה שאני גם לא יכול להגיד שאני כמוהו, אני לא יכול להגיד שיש לי את ההתלהבות הגדולה שלו וכך הוא הכריע: "דיין דורש ממני - אני אשלח, דיין לא דורש ממני - אני לא אשלח". אני רוצה לגדל תלמידי חכמים גדולים מאוד. שלא יהיה את התסביך הזה שהישיבה לא מגדלת תלמידי חכמים גדולים מאוד, זה עדיין קיים גם אצלכם, למרות מה שאמרתי לכם. אבל זה נכון.
הישיבה בכוחה לגדל תלמידי חכמים נורמליים. מקום אחר לא כל כך. העניין הזה של השקפה, זה יוצר משהו לא נורמלי, לא יכול להיות שתלמיד חכם אמיתי, תהיה לו התנגדות למדינה. זה לא מן 'גזירה מן השמיים' שכך סוברים תלמידי חכמים 94 , זו סכנה אם לא יגדלו תלמידי חכמים כאלו שהם אוהבי המדינה. אז עכשיו מה הגבול? אני סובר שמה שהרצי"ה פסק 95 , זה היה מן הדין.
ש: ואם ח"ו תפרוץ מלחמה?
אז חייבים.
ש: אבל לא יהיו מוכשרים למלחמה?
קודם כל צריך לדעת, הצבא יש לו צוואר ארוך מאוד. כל אחד רוצה להיות טייס ואם כל אחד יבוא ויגיד אני רוצה להיות טייס יזרקו אותו מהמדרגות, יגידו לו אתה תהיה אפסנאי ואתה תהיה מחלק נעליים. הצבא צריך גם מחלק נעליים, זה משרת את הצבא אותו דבר. זה נקרא צוואר ארוך, לא כולם טייסים או טנקיסטים. ואם יגידו אני רוצה, הוא משרת את הצבא אותו דבר והצבא זקוק לו.
ש: אבל אם הוא לא יהיה בן גיוס הצבא בכלל לא יגייס
אותו במלחמה?
קודם כל כולם מגויסים 96 . בשעת חירום חס ושלום, אנחנו לא בונים על זה, בשום פנים ואופן. אני לא בונה בשום פנים ואופן. זה לא דרך, אתה מתחיל לדבר כך, אתה צעיר, לא תפתח פה, זה לא דרך. נכון הוא שבמוקדם או במאוחר כולם הולכים 97 .
ש: אבל יש גם רבנים בישיבה שלא הלכו?
נכון, אלו שהלכו הלכו בקושי ויש כאלו שאומרים עוד נלך. אני לא יכול לשנות מהרצי"ה. איך פסק? זה לא היה קל לרצי"ה, היה צריך לעמוד בהתנגדות של 'המזרחי' ולומר, "אני רוצה תלמידי חכמים גדולים", אני לא זז מהפסקים שלו, אני אבוא עכשיו לשנות?! יש עוד הרבה דברים שאני חולק עליו [אבל] אני סומך שהיה לו יותר סייעתא דשמיא 98 . אז אני לא רוצה לשנות.
ש: איך הרצי"ה הסתדר עם זה שרוב הישיבה לא עשו "כמו [ר'] אליקים 99 ", רובם עשו צבא לפני החתונה בכלל?
לא רובם, זה היה רק אחר כך. היה הפוך, היו רק שלושה חודשים 100 , ככה נהגו. התחיל להיות לחצים, לא כתוב בשו"ע "כמו אליקים", זה היה עניינים של שיקולים... כולם היו עם הסברה הזאת שכל מה שאנחנו יכולים, נלמד תורה. כל זמן שאדם יכול ללמוד - שילמד תורה. ההרגשה הזאת שאני בונה את התורה בארץ, זו הייתה ההרגשה בישיבה. כשאני לומד תורה בישיבה - אני בונה את התורה בארץ. לכן לא הלכו, רק הוא היה חלוץ שרצה ללכת. אתה יודע כמה קשה לגדל ת"ח בדרגה גדולה? צריך הרבה מסירות נפש.
ש: מה עם הדברים שהרצי"ה כתב ב'לנתיבות-ישראל' בעד הליכה לצבא 101 ?
כי היו רבנים שאמרו שאסור ללכת לצבא 102 . שַׁמָּה, יושבים בישיבה, מי שלא רוצים ללכת לצבא, הטיפוסים האלה לא היו בישיבה. בישיבה ידעו שמי שלא לומד - הולך לצבא. בישיבות אחרות מי שהלך לצבא - לא יכול לחזור, לא יקבלו אותו. נכון או לא נכון?!
יש כמה אנשים שבאו להתקבל לישיבה, אמרו שכבר היו בישיבה אחרת, הישיבה היא בית חינוך, אם אדם מגיע מחונך ממקום אחר, אז הוא לא מחונך פה. אני לא חייב לקבל. אבל, אם נודע לי שבגלל זה 103 זרקו אותו מהישיבה שלו, אז קיבלתי אותו. בגלל שהוא מסר את נפשו ירחיקו אותו?! אחד שיצא מהישיבה שלו אחרי גיל חינוך, נגיד שנה רביעית, אני לא להוט אחרי זה. הגיע מאקלים אחר, לא אומר שאקלים אחר פסול, אבל, אם אדם לא בא מהאקלים של הישיבה אז אני לא מחויב לו, אבל, אם הוא סובל בגלל שהלך לצבא, בגלל זה הוא יפסיק ללמוד?! זה לא... זה היה קו ברור של הישיבה, שעושים צבא.
ש: למה אם אדם הלך בגיל צעיר לצבא אז לא מחזירים אותו?
יש לך גיל מסוים שאתה צריך למלא את הבטן שלך. יש מילוי כרס בתורה. פירושו של דבר, אדם אחרי שלוש שנים בצבא, הוא הפסיד שיעורים בישיבה שלוש שנים... בזמן שיש שיעורים בישיבה אתה צריך ללמוד בישיבה. אחרי שיגמרו השיעורים תוכל ללכת לצבא. לא רוצה - לא צריך ללמוד פה. אם נכון או לא נכון, זה היה הקו של הישיבה. אני חושב שזה הגיוני. כל זמן שיש שיעורים בישיבה אתה צריך לבוא לשיעורים אתה לא יכול לשנות את הסדרים בישיבה.
אני יודע הרבה דברים שאני לא מרוצה, יכול להיות שזה חולשה שלי שמשנים ממה שאני חושב, אני מאוד מקפיד שמשנים. אין שום זכות לשום ר"מ לשנות, יש הרבה דברים יש עוד הלכות בתורה, יש גם דרכי שלום (משנה, גיטין, פרק ה, ח'). דרכי שלום זה גם כן משהו, אבל אני מקפיד, אנחנו לא מלאכים רק בני-אדם. אני מאוד מקפיד שהולכים לישיבה אחרת, אבל לפעמים אני לא רוצה. יש דברים שדרכי שלום זה דרך של תורה. זה הדרך של הרצי"ה, בתחום זה הרצי"ה היה יותר קפדן מאשר אני. אני פחות קפדן בתחום זה, כל אחד יודע שיש דבר כזה מפני דרכי שלום. אבל בגלל שאני לא מוחה זה לא אומר שאני מסכים, אבל בישיבה סך הכול לומדים תורה, גם אם יש דברים שאני לא מרוצה, השמחה שיהודי לומד תורה אז אני סומך על זה.
לימוד תורה זה גם ניסיון גדול, צריך גם סייעתא דשמיא גדולה. בכל דבר יש ניסיונות, "פלס דרכך" (ע"פ משלי, ד, כו) זה דבר קשה מאוד, אחד מהדברים הקשים.. כמו משקל של יהלומים. יש כל כך הרבה צדדים, ראיות ועובדות ומסורת. אז נכון, גם יש לי מסורת. מוכרחים להכריע בסוף, אדם לומד תורה ו'דרכי שלום' זה גם תורה.
אז כשיהיו לכם הרבה קושיות אז גם אתם תלמדו לימוד זכות, שלמרות שזה לא כמו שאתם חושבים, בכל זאת, לצד השני יש חשיבות. אנשים הם לא מלאכים, יש המון קושיות, אם אדם לא יהיה לו לב רחב ו"יקוב הדין את ההר" - אז יש סכנה.
הרבנית נכנסה ואמרה שהשעה מאוחרת וביקשה שהרב יסיים
היום יום יז' אדר א' תזכרו שקיבלתם משהו, מכיוון שאני מצפה שאתם תהיו גדולי ישראל אז זה יעזור לכם. תזכו להיות אנשים גדולים ותזכו להנהיג את כלל ישראל, 'דרכי שלום' - זה תורה, ו'לימוד תורה' - זה תורה וצריכים להאמין שגם מי שלא סובר כמוכם, יש אולי משהו בדבריו...




^ 1.שיחה ושו"ת עם בני שיעור א' בישיבת 'מרכז-הרב', מתוך הקלטה נדירה של כ-שעתיים וארבעים דקות, יז' אדר א' תשמ"ו.
תמלול, עריכה ומקורות: הרב שי הירש, (סיוע בתמלול הקלטות: ר' דביר עמר).
מופץ ע"י מכון מחקר תורני 'תורת שלמה', ישוב נריה. ערב סוכות תשפ"א, שלוש עשרה שנה לעליית רבנו לישיבה של מעלה. Toratshlomo@gmail.com ,הלימוד לע"נ סבי, ר' אברהם בן חיים רוזנברג ז"ל. ניתן להפיץ לזיכוי הרבים.
^ 2.על השאיפה לגדלות כיסוד מרכזי בתורתו של מו"ר ראה: מורשה, שיחות למועדים, עמ' כד', מכון הרצי"ה, ירושלים, תשס"ח. ובקובץ: ויהי בנסוע הארון, דברי הספד על מורנו ורבנו ראש הישיבה הגאון הרב אלקנה כהנא שפירא זצוקללה"ה, עמ' נא-נד, הועד להוצאת כתבי מרן הגר"א שפירא, ירושלים, תשס"ח.
^ 3.באותה שנה היה הרב בן למעלה משבעים שנה ופער של יותר מיובל שנים היו בינו לבין תלמידי שנה א'.
^ 4.ראה בספר: אב בתורה אב בחכמה, מסכת אבות, דברי תורה, עובדות והנהגות ממרן ראש הישיבה הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, עמ' תקמח', הרב יצחק דדון, ירושלים, תשע"ט. סייע בליקוט: ר' דביר עמר.
^ 5.'זמן-חורף'. פרק הזמן המרכזי בלימוד השנתי בישיבות גבוהות, חל בין התאריכים א' חשון–א' בניסן.
^ 6.כלומר, ליפול לתחושת גאווה בגלל ידיעה זו.
^ 7."...באמת, כח ההשגה בתושבע"פ בחידוש דין ובהבנת דבר מתוך דבר לאמתה של תורה הוא כח של נבואה, וכמ"ש בב"ב י"ב ע"ב אעפ"י שניטלה נבואה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה ופירש הרמב"ן שנבואת הנביאים ניטלה אבל לא נבואת החכמים שהוא בדרך נבואה וכו' ואמרו בשבת קי"ט ע"ב 'ובנביאי אל תרעו' אלו ת"ח ועיין בפסחים ס"ו ע"א מ"ש דישראל בני נביאים הם והתם הוא ענין של עצה והלכה ועי' בפסחים ס"ח ע"ב כשבאתי והרציתי דברים לפני רבי אליעזר א"ל וכו' ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני ולא טעמא בעיא..." (הגר"א שפירא, מנחת אברהם, ח"א, סי' ד', עמ' כא).
^ 8."תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא, פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו, אמרו לו: כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו? אמר להם: וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת. אמרו לו: מנין לך? אמר להם נאמר מועדו בפסח ונאמר (במדבר כח, ב) מועדו בתמיד מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת ועוד ק"ו הוא ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין שדוחה את השבת מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח התחיל מקנטרן בדברים אמר להן מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו: רבי שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו? אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הנח להן לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן. למחר, מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו, מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו, ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון".
^ 9.במובן של תכסיס הערמה.
^ 10.וראה בבא-בתרא, יב.
^ 11.להרחבה בעניינים רבים הנזכרים בפרק זה ראה בהרחבה בספרים: אהבתי תורתך, פרקים בדרכי קניין תורה משיחות מרן הרב אברהם אלקנה כהנא-שפירא זצ"ל, ר' אלעד כרמון (עורך), ירושלים, תשרי תשע"ח. אמרי שפר, פנינים על התורה, שמועות והדרכות בלימוד ממרן ראש הישיבה הגאון רבנו אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, הרב בנימין רקובר והרב יצחק דדון, ירושלים תשס"ח.
^ 12.יחס מתאים ומאוזן.
^ 13.במדחום ידני, שימש בעבר נוזל הכספית למדידת חום הגוף, וכאן בהשאלה במובן של אדם תזוזתי.
^ 14.ספר מלחמות ה' לרמב"ן - תשובות להשגות רבי זרחיה הלוי, "בעל המאור", על הרי"ף.
^ 15."יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות, ולא ברוב [בדרך כלל] קושיות חלוטות, שאין בחוכמה הזאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורות [מתמטיקה]" (רמב"ן, הקדמה לספר מלחמות ה')
^ 16.שני שליש - לימוד בעיון, ושליש – לימוד בבקיאות.
^ 17.דמיוני, לא מציאותי.
^ 18.על שקידתו המופלאה של מו"ר בישיבת חברון ראה עדותם של הגאונים הרב שלמה פישר והרב ברוך בער פורבסקי, ראש ישיבת פוניבז', בתוך: אב בתורה אב בחכמה, מסכת אבות, דברי תורה, עובדות והנהגות ממרן ראש הישיבה הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, עמ' תקמח', הרב יצחק דדון, ירושלים, תשע"ט. סייע בליקוט: ר' דביר עמר.
^ 19.ראשי תיבות.
^ 20.הרב אלחנן וסרמן הי"ד (תרל"ה-תש"א) ראש ישיבת "אהל תורה" בברנוביץ', מחבר הספר 'קובץ שיעורים', נספה בשואה עקד"ה.
^ 21.הרב ברוך דוב בֶּר (בער) ליבוביץ' (תר"ל-ת"ש) ראש ישיבת כנסת בית יצחק, מחבר ספר 'ברכת שמואל'.
^ 22.מו"ר לא קבל משכורת מן הישיבה במשך כל שנותיו בה, את משכורתו קיבל בעבור כהונתו כדיין וכרב רשמי.
^ 23.חובשי הכיפות הסרוגות.
^ 24.'קצות-החושן', ספר יסוד בלמדנות ישיבתית. נתחבר סביב שו"ע חושן-משפט, על ידי הרב אריה לייב בן רבי יוסף הכהן הלר (תק"ה-תקע"ג). שיעוריו המפורסמים של מו"ר ב'קצות' במשך שנים רבות, העמידו דורות של תלמידי חכמים, רבנים וראשי ישיבות.
אודות מהלך השיעור כתב הרב יהושוע מגנס, תלמידו הקרוב ור"מ בישיבת 'מרכז-הרב': "השיעור ב'קצות' התקיים במוצאי שבתות בביתו של הרב, וטעם מיוחד היה בו. ר' אברום לא היה מכין את השיעור. הוא היה נכנס לחדר, שואל איפה נמצאים ב'קצות', ומשם היה מתחיל השיעור. אחד הבחורים היה קורא ב'קצות', עד שר' אברום התחיל להעיר עליו. במשך השיעור, שנמשך כשעה וחצי לפחות, לא הספקנו יותר מכמה שורות.
ר' אברום ביאר הרבה פעמים את מטרת השיעור. יש זמנים שבהם לומדים כסדר, אבל יש זמנים שבהם צריך להתרגל לחשוב. מוצאי שבת זה זמן טוב לחשיבה, ואין ספר שמרגיל לחשוב כמו הקצות. זה היה עיקר רצונו של ר' אברום - לעורר את החשיבה של התלמידים. בזה סוד הצלחה של שיעור טוב" (אברהם זקן ויושב בישיבה, יג' תשרי תש"ע, 'בשבע' 362).
^ 25.הרב מצביע על הספרים בספרייתו.
^ 26.בישיבת 'מרכז-הרב' נהוג שהשבועיים האחרונים של זמן חורף (מפורים ואילך) מוקדשים לחזרות בגמרא ולא מתקיימים שיעורים כסדרם.
^ 27.רבני הישיבה מעידים כי כמעט בכל עת שהתכנסו בביתו, לדון בענייני הישיבה השוטפים, היה ר' אברוֹם פותח במעשה הבא: כאשר הסבא מסלובודקה עמד להקים את ישיבתו, הוא פנה בשאלה אל רבו הגדול רבי ישראל סלנטר, מהו הדבר החשוב ביותר עליו יש לתת את הדעת בישיבה? ותשובתו הייתה, כי מטרתה של ישיבה היא "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים" (ישעיהו נז, טו).
וכפי סיפר תלמידו הקרוב, הרב יהושע מגנס: "כששמעתי לראשונה את הדברים, לא כל כך הבנתי את כוונתו. מדוע להחיות "לב נדכאים"? הרי מדובר בבחורים צעירים, תוססים ושמחים. אבל לאחר זמן למדתי להבין. צריך לדעת, שמאחורי כל בחור, שמח ותוסס ככל שיהיה, יש איזו נקודה בלב של קושי. הוא נמצא בתהליך של בניית האישיות שלו, והדבר כרוך לעתים במשברים. התפקיד של הר"מים הוא להגיע לנקודה הזו ולהחיות אותה". (זָקֵן וְיוֹשֵׁב בַּיְּשִׁיבָה, לדמותו של מרן ראש הישיבה הרב אברהם אלקנה כהנא-שפירא זצ"ל, אתר ישיבת 'מרכז-הרב').
^ 28.כידוע, בין השנים תשמ"ג-תשנ"ג, כיהן מו"ר במקביל, הן כרב הראשי לישראל והן כראש ישיבת 'מרכז-הרב' והעומס כל כתפיו היה מרובה במיוחד וכפי שכתב הרב יהושע מגנס, ר"מ בישיבת 'מרכז-הרב':
"זכור לי אותו יום שהרב סיים את כהונתו כרב ראשי. מהיכל שלמה, מושב הרבנות הראשית לישראל בימים ההם, נסע הרב לכותל לתפלת יום כיפור קטן. משם נסע הרב הביתה והגיע בשעות הערב. תוך כמה דקות נדחפו אל הבית עשרות תלמידים מהישיבה בשירה ובריקודים. כפי שהתבטא אחד התלמידים: עכשיו הרב רק שלנו, בלי שותפות. כמה פעמים התבטא ר' אברום שיש עליו עול קשה, עם בעיות הלכתיות וציבוריות קשות המדירות שינה מעיניו. וכשהוא יוצא למרפסת, רואה את האור בישיבה גם בשעות הלילה המאוחרות ושומע את קול הלומדים, אז הוא נרגע" (אברהם זקן ויושב בישיבה, יג' תשרי תש"ע, 'בשבע' 362).
^ 29.רבי שמחה מרדכי זיסקינד זיו (תקפ"ד–תרנ"ח), היה מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט ומראשי תנועת המוסר, "הסבא מקלם".
^ 30.שמה הנוכחי של העיר משנת תרפ"א ואילך: דאוגבפילס.
^ 31."לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער" מאי את אויבים בשער? אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (במדבר, כא, יד) "את והב בסופה" - אל תקרי בסופה אלא בסופה:
^ 32.ראה בנושא זה מאמר: המסורת - מסירתה והעברתה - משנה חינוכית ושיקול בפסיקת הלכה בדרכו של הגר"א שפירא זצ"ל, מאת: הרב שמיר שיינטופ, 'שמעתין', בטאון איגוד מורים למקצועות הקודש, 172-173, עמ' 189-201, בני ברק, תשס"ח.
^ 33.כוונתו בסבב השני, לאחר שש שנות לימוד בישיבה. כשמתחילים ללמוד שוב את אותן מסכתות.
^ 34.באותה העת שימשו כמשיבים בישיבה: מו"ר הרב יגאל לרר, לימים, אב"ד בביה"ד בפ"ת, ומו"ר הרב איתן שנדורפי, מחבר ספר 'הדר-עולם' וספרי "הדר-תורה" על התורה והמועדים, שניהם מלמדים בישיבה גם היום.
^ 35."כשאדם מבין ומשיג איזו הלכה במשנה או בגמרא לאשורה על בוריה, הרי שכלו תופס ומקיף אותה... והנה הלכה זו היא חוכמתו ורצונו של הקב"ה, שעלה ברצונו כשיטען ראובן כך וכך דרך משל ושמעון כך וכך יהיה הפסק ביניהם כך וכך; ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם... מכל מקום, מאחר שכך עלה ברצונו וחוכמתו של הקב"ה, שאם יטען זה כך וכך יהיה הפסק כך, הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחוכמתו של הקב"ה" (תניא, ליקוטי אמרים, פרק ה').
^ 36.במשתמע שעל כן צריך ללמוד גם אמונה כדי לאפשר לימוד תקין.
^ 37.ראה בספר: מורשה, קובץ שיחות ומאמרים, עמ' קכ'.
^ 38.המהפכה הבולשביקית אירעה בשנת תרע"ז.
^ 39.עיין בספרו: אור ישראל, פרק ו', וילנא תר"ס.
^ 40.ראה מוסר אביך, פרק א', אות ז. למוד היראה וקביעותה.
^ 41.האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחא (תקכ"ה-תקפ"ז).
^ 42.מייסד חסידות פשיסחא, האדמו"ר רבי יעקב יצחק רבינוביץ' (תקכ"ו-תקע"ד).
^ 43.ספרו המפורסם של רבי אליהו בן אברהם שלמה הכהן האתמרי, מחכמי איזמיר.
^ 44.מאמרים רביעי וחמישי בספר ה'כוזרי' עמוקים ומופשטים. במשך שנים רבות מתקיים בישיבת 'מרכז-הרב' שיעור לבחורי שנה א' בנושא "מבואות לספר הכוזרי", ע"י הרב חיים אביהוא שוורץ.
^ 45.בספרי מוסר.
^ 46."בדורנו היה הרב זצ"ל מוסר התורה. הרב זצ"ל היה חד בדרא... היום כבר נתמלא העולם מאורו של הרב זצ"ל... אין שום שטח במיוחד בענייני אמונה והשקפה של הדור, שהוא אינו עוסק בו..." בתוך: עת לכל חפץ, קובץ שיחות שנאמרו על ידי מו"ר מרן רבי אברהם שפירא שליט"א, ראש ישיבת מרכז הרב לקראת מועדי השנה, עמ' לו'-לח', מכון הרצי"ה, ירושלים, תשס"ב.
^ 47.שיטתו של מו"ר הרב איתן שנדורפי מובאת בהרחבה בסדרת ספריו, היסודיים והמאירים: 'הדר התורה', 'הדר המועדים', 'הדר הנביאים'.
^ 48.ראה "אמרי-שפר", הרב בנימין רקובר והרב יצחק דדון, עמ' שדמ', ירושלים, תשס"ח
^ 49.ראה מורשה, קובץ שיחות ומאמרים, לימוד התנ"ך, עמ' מט.
^ 50."ראש הישיבה אמר לי לא אחת, כי אין כל הצדקה לארבע שנות לימוד של מקצועות חול בישיבה תיכונית. "אפשר לסיים את הלימודים בשלוש שנים ולהקדיש את השנה הרביעית ללימודי קודש בלבד, לימוד לשמה". (בסוד שיח, שאול שיף, הצופה, ל' בתשרי תשס"ח).
^ 51.בעניין לימוד בישיבות תיכוניות התבטא הרב: "יש כאלה שהייתי אומר להם לכתחילה לשלוח את בנם לישיבה תיכונית, ויש כאלה שהייתי אומר להם לא לשלוח את בנם לישיבה תיכונית, הדבר תלוי אין תשובה ברורה בכולם..." (שיחות מרן הגר"א שפירא שנאמרו במחנה תורת חיים ב, שנת תש"ן, עמ' 48, עורכים: הרב חיים אריה כהנא והרב אליהו משה מאירמן, ירושלים [תשנ"א]. וראה מכתבו בעניין "בחירת ישיבה קטנה-תיכונית" בתוך, אחד היה אברהם, מאמרים, מכתבים, זיכרון, עמ' 82, מכון הרצי"ה, טבת תשע"ח.
סיפר הרב אהרון טרופ: "הפגישה האחרונה שלי עם הרב היתה בחורף בשנה שעברה [=תשס"ז]. היה זה לאחר שהישיבות הקטנות פרסמו מכתב תמיכה של הרב. זכרתי את תמיכתו הנלהבת של הרב, מלפני כעשר שנים, בדרכה של ישיבת "בני צבי", המשלבת מעט לימודי חול בסדר יומה, ובאתי לברר עמו שוב את דעתו על דרכה של הישיבה. הרב הבהיר שתמיכתו בישיבות הקטנות באה על רקע הסתייגותו מאותן ישיבות המקדישות את רוב יומן או כמחצית מסדר יומן ללימודי החול, ובשום אופן לא בא להסתייג מישיבות דוגמת "בני צבי" המקדישות כשעה עד שעה וחצי ביום להשכלה כללית. יתר על כן טען הרב שלדעתו כל תלמיד חכם צריך שתהא לו השכלה כללית מסוימת (ובחיוך אמר שיודע היסטוריה טוב ממני...) אלא שאין בזה כללים מתי ללמוד זאת. לכן צריך לבחון לכל תלמיד, על-פי אופיו, מה מתאים בעבורו. כשלחצתי ושאלתי מה להמליץ לתלמיד המתלבט בין ישיבה קטנה לבין ישיבה כמו "בני צבי" ומתאים לשתי המקומות, השיב לי הרב שאין בשום אופן לבחור ישיבה על-פי זה שיש בה מעט לימודי חול, או שאין בה כלל, או שמשלימים אותם באופן כזה או אחר. כך לא בוחרים ישיבה! אלא העיקר הוא לבחון היכן הר"מים אוהבים את התלמידים, היכן הר"מים אוהבים ועמלים בתורה, עד כמה הבוגרים אוהבים וממשיכים בתורה, אלו הדברים שעל פיהם בוחרים ישיבה. הרב חזר והדגיש דבר זה כמה פעמים.." (לימוד ממידותיו של מו"ר הגר"א שפירא, סיכום שיחה שנאמרה לפני התלמידים בישיבת "בני-צבי", הרב אהרון טרופ, כסלו תשס"ח, אתר 'ישיבה').
^ 52.ראה בספר: מורשה – שיחות למועדים, קבלת התורה לדורות, עמ' קסז', מכון הרצי"ה, תשס"ח.
^ 53.ראה שיחת "לכל זמן ועת לכל חפץ", דברי חיזוק בלימוד תורה לפתיחת זמן אלול וליום הזיכרון למרן הראי"ה קוק זצ"ל, אות יב', בתוך: עת לכל חפץ, קובץ שיחות שנאמרו על ידי מו"ר מרן רבי אברהם שפירא שליט"א, ראש ישיבת מרכז הרב לקראת מועדי השנה, מכון הרצי"ה, ירושלים, תשס"ב.
^ 54.תניא הלל הזקן אומר: בשעת המכניסין - פזר, בשעת המפזרים - כנס ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנאמר (משלי יא, כד) יש מפזר ונוסף עוד, ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו – כנס, שנא' עת לעשות לה' הפרו תורתך.
^ 55."..והנה ידוע שדרכי הלמוד בתורה יש ומשתנים ומתחדשים ע"י גדולי התורה שבדורות ובאמת כל גאון וגאון אמיתי בכל אופן לימוד שהוא הריהו מחדש קמט מיוחד משלו באותו דרך הלימוד ... יש שמשמיא קא מזכי למי שזוכים לפתוח נתיב חדש רחב וסלול בדרכי ההבנה והעיון ומשפיעים בזה על חכמי תקופה שלימה..." (מנחת אברהם, ח"א, סי' ד', עמ' כא).
^ 56.ראה בספר אב בתורה אב בחכמה, מסכת אבות, דברי תורה, עובדות והנהגות ממרן ראש הישיבה הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, עמ' תקפב', עורך: הרב יצחק דדון, סייע בליקוט ר' דביר עמר, ירושלים, תשע"ט.
^ 57. אדר א' תשמ"ו.
^ 58.מו"ר היה מבקש מדי שנה בערב יום העצמאות מבני ביתו שיבדקו עבורו מה המספר המעודכן של התלמידים לומדי התורה במדינת ישראל ומדי שנה, בשיחת יום העצמאות בישיבה היה מזכיר בין דבריו גם את פריחת עולם התורה.
^ 59."...משום כך שהמדינה היא תחת שלטון זרע אברהם יצחק ויעקב ולא תחת שלטון גויים איך זה גלות. אין ספור למה שכתבו הקדמונים הראשונים והאחרונים בעניינים אלו. ואם אצל אדם לא זז שום דבר במחשבה בנידון זה של גלות, הוא סריס רוחני גמור, ובסריסות אפשר להגיע, ויש שהגיעו לידי קיצוץ בנטיעות לומר שח"ו, לא השי"ת משגיח על עמו וארצו אלא הכל מעשה הסיטרא אחרא, רח"ל... (מתוך מכתב מענה לבחור ישיבה שדיבר סרה בישיבה (שבט תש"מ), "עיטורי כוהנים", מספר 19. חלק גדול מתוך המכתב נדפס בשנית בחוברת אחד היה אברהם, מאמרים, מכתבים, זיכרון, עמ' 56-62, מכון הרצי"ה, טבת תשע"ח.
^ 60."כל הדברים שלך מוכיחים ששטיפת מוח מסוגלת להחדיר במוחות של צעירים תמימים את הבדיות המטופשות ביותר. המקור הוא ברשעות המפעפעת בלב כמה צורבא מרבנן כלפי הישיבה, העובדות הידועות בזה מסמרות שיער כאילו לא קיימים איסורים חמורים של שקר, לשה"ר, ליצנות, שנאת חינם ושנאת ת"ח. דומים האי גבראי כאילו לא טעמו טעם מוסר מעולם, וזה בא כתוצאה של תסביך רוחני כלפי הישיבה שאכ"מ לבאר באריכות. תסביכים שנוצרו מזה שחלק מהרבנים וחלק מרבותיהם היו מתנגדים מקדמת דנא לכל מה שקדם להקמת המדינה ובהקמתה גופא, וההתנגדות התמקדה בחלקה הגדול מסביב לראי"ה קוק זצוק"ל שהיה בדור האחרון ראש ציבור הרבנים בארץ ובחו"ל שדעתם היתה חיובית ברעיון ובמעשה לכל הנ"ל, וכשנתברר בימינו מה שנתברר וההלם הרוחני היה גדול, נוצרו אצל אלה שלא רצו להודות במה שהיה להם להודות, תסביכים פנימיים של איפכא מסתברא, ובהמשך תגובות שליליות שהם טבעיים ואנושיים במקרים כגון דא וד"ל, ואין להוסיף ע"ז לע"ע. (אחד היה אברהם, שם).
^ 61.במקום להתגדל בלימוד ש"ס ופוסקים כדלעיל. ראוי לציין שבימי ר"ה, היה מו"ר אומר פעמיים את ספר התהילים כמנהג ואף בימות החול מקפידים עד היום לומר בישיבה לאחר כל תפילה שלושה פרקי תהילים בקול רם פסוק פסוק, חזן וקהל.
^ 62.עיין 'אורות-התורה', פרק ב', פסקה א'.
^ 63."ולא תמצא יראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה אלא באותם המתעסקים במשנה ובתלמוד", איגרת רב האי גאון אשר כתב לר"ש הנגיד בענין החכמות, מובאת בתשובות הריב"ש סימן מה'.
וראה בקובץ מקבציאל, כרך לז, כסלו תשע"א באגרת שנדפסה מהגניזה הקהירית, העתקה מכתב יד רבי בצלאל אשכנזי: "וזכור תמיד מה שכתב וחתם ראש הגאונים במעלה אביהם של ישראל רבינו האי גאון ז"ל וז"ל ולא תמצא יראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה אלא באותם המתעסקים במשנה ובתלמוד ע"כ"
^ 64.הרב צבי הירש לוינסון (תרכ"ג-תרפ"א) מנהל ישיבת ראדין, וחתנו של "החפץ חיים".
^ 65.על מעמד השיעור הכללי של מו"ר, ראה בספר: באהל אברהם, תולדותיו והליכותיו בקודש, עמ' כו', הרב חיים אביהוא שוורץ, בית אל, חנוכה תש"ע.
^ 66.כלומר, הדברים אינם קשורים לאווירה הכללית בישיבה אלא לרצון ההתמדה האישי של הלומד.
^ 67.הרב אליהו לופיאן (תרל"ו-תש"ל), מתלמידי הסבא מקלם, משגיח בישיבת כנסת חזקיהו בזיכרון יעקב.
^ 68.חסרות מספר מילים, עקב סיום 'צד' בקלטת.
^ 69.ראה בספר, ראש דברך, עובדות וסיפורים ממרן ראש הישיבה הגר"א שפירא זצ"ל, ערוכים על סדר פרשיו השבוע, עמ' תקפה', הרב יצחק דדון, אדר תש"ע.
^ 70.האדמו"ר רבי חנוך הֶניך הכהן מאלכסנדר (תקנ"ח-תר"ל).
^ 71."לענ"ד אסור לבני תורה – כמובן אלו שאינם בטלנים – להיבטל מת"ת לעסוק בעניין ציבורי של מצוה, אלא כנפסק בשו"ע במצוה שא"א לעשות ע"י אחרים וזה מסור לשיקול דעתם של ראשי הישבה, וב"ה איכא ציבורא לארגונים שע"י נעשים הפגנות אלו ואינם זקוקים להשתתפותם של בני תורה" (אחד היה אברהם, מאמרים, מכתבים, זיכרון, עמ' 60, מכון הרצי"ה, טבת תשע"ח).
^ 72.בקווי היסוד של ממשלת ישראל העשרים ואחת, הוחלט על המשך המשא ומתן לפי הסכמי קמפ-דייוויד, שלא יכללו הקמת מדינה פלסטינית או מגע עם אש"ף. נאמר שהשינוי בריבונות ביש"ע יערך רק בהסכמת שתי המפלגות הגדולות. הוחלט על הקמת חמישה עד שישה יישובים בכל שנה, אולם הקמת יישובים חדשים תהיה טעונת אישור רוב שרי הממשלה.
^ 73.מר שמעון פרס.
^ 74.ראה בספר מורשה, קובץ שיחות ומאמרים, עמ' רמז'-רנא' בעניין הבחירות, מכון הרצי"ה, ירושלים, תשס"ה.
^ 75.הבחירות לכנסת האחת עשרה התקיימו בכ"ג בתמוז תשמ"ד, ולאחריהן הוקמה ממשלת אחדות בראשות שמעון פרס ולאחריו, יצחק שמיר.
^ 76.הפגנות השבת בפתח תקוה החלו כתוצאה מפתיחתו של קולנוע 'היכל' בשבת, בחודש אדר א' תדש"מ והוו נקודת מחלוקת חריפה בין חלקי העם. ההפגנות נמשכו במשך קרוב לשלוש שנים. ביום כב' ניסן תשמ"ו, נערכה ישיבה של דחופה של מועצת הרה"ר בה הובעה מחאה חריפה על מעצרו של הרב הראשי של פ"ת הרב ברוך שמעון סלומון, עקב מלחמתו למען קדושת השבת בעיר, הרה"ר אף נפגשו בעניין זה עם ראש הממשלה (הרה"ר לישראל שבעים שנה לייסודה, כרך ג', יומן פעילות של הרה"ר, עמ' 1454 הרב שמואל כ"ץ והרב איתמר ורהפטיג, היכל שלמה, תשס"ב). על כל הפרשה ראה באריכות בספר: עם מקדשי שביעי-המערכה על קדושת השבת בפ"ת, ישראל תשמ"ו. ובמאמרי רבה של פ"ת, הרב משה מלכה בשנתון, 'תחומין' ז', עמ' 107, וב'תחומין' ח', עמ' 49.
לאחר עשרות שנים וכשוך אש התבערה, קולנוע 'היכל' נסגר ואת המושבים המרופדים שלו קיבלה ישיבה תיכונית במרכז הארץ לטובת שיפוץ האודיטוריום שלה וכך התקיים האמור: והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שניו, ונשאר גם הוא לאלהינו" (זכריה ט', ז')", "ועתידין תיאטריות וקרקסאות [שבחו"ל] שילמדו שרי יהודה בהם תורה ברבים".
^ 77.כיהן כראש העיר ירושלים בין השנים תשכ"ה-תשנ"ג.
^ 78.שְלִימַזֶל, הוא כינוי ביידיש לאדם חסר מזל או לא יוצלח.
^ 79.הרבנית פנינה שפירא ע"ה (תרע"ח-תשע"ט), דאגה במסירות אין קץ לבריאותו ולכל צרכיו של מו"ר, התקיים בה האמור: "שלי ושלכם - שלה". חלק מהתלמידים אף היו מכנים אותה בחיבה: "מגן-אברהם".
^ 80.לאירועי אייר בישיבה.
^ 81.במהלך השיחה לעיל.
^ 82.ראה להלן בסיום השיחה על הסכנה הרוחנית שבדבר.
^ 83.ראה מורשה, קובץ שיחות ומאמרים, עמ' ריג, שירות צבאי לבני ישיבות.
^ 84.דברי הרצי"ה: "בזה הלכה כשר הביטחון והוא 'הפרופסור לענייני צבא ומלחמה'. הוא סובר שאינו נחוץ כיום שבחורי ישיבה אשר תורתם אומנותם ילכו לצבא, על כן יש אפשרות של דחייה. באסיפה משותפת שהתקיימה עם שלטונות הצבא ביחס לפטור תלמידי ישיבה, אמרתי: אין פטור! אנו לא מנותקים מכלל ישראל. אין כאן שום פטור, ואיננו משתמטים אלא דוחים. וכן רשום באישורים עליהם אני חותם, שזו דחייה ולא פטור. יש אמנם כמה ישיבות המתנגדות לצבא באופן עקרוני. אצלנו אין זה כך, חס ושלום. אלא, קודם כל יש ללמוד כמה שנים בישיבה, לגדול בתורה ולהתחזק ביראת שמים, ואחר כך אפשר ללכת לצבא. אין זו תכנית כוללת לכולם, אלא חשבון פרטי על פי המציאות האינדיבידואלית של כל תלמיד. הצורך במלחמתיות אינו צריך לבטל את עניין "יגדיל תורה ויאדיר". אלו שתי מצוות כלל ישראליות, ויש לחזק את שתיהן. הגדלת התורה בישראל אינה סותרת את מצוות המלחמה, וגם לא את מצוות ההתנחלות. יש להבין בדעה ישרה שללימוד תורה יש ערך במובן הלאומי, והוא אינו פירוד וניתוק, ומשום כך יש מקום לדחייה. על כן, ההתעניינות בצבא לא צריכה להביא רפיון בשקידת התורה, אלא אדרבה, לחזק את שניהם. יש צורך לבדוק אצל כל אחד ואחד לְמה ועד היכן הוא יכול להגיע בתורה ולהחליט בהתאם" (סדרי צבא וישיבה: קובץ מדברי רבותינו: רבינו הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב שלמה יוסף זווין; עריכה, מקורות וסיכומים לדברי רבינו הרב צבי יהודה קוק - הרב שלמה חיים הכהן אבינר הרב שלמה אבינר (עורך), ישיבת עטרת כוהנים, ירושלים, תשנ"ג).
^ 85.הכוונה להחלטת משלת ישראל, וכאן בהשאלה, שר הביטחון משה דיין (תרע"ה-תשמ"ב), אשר איתו סוכם בזמנו עניין הסדר דחיית גיוס לבחורי ישיבות בפגישה עם הרצי"ה קוק וועד ראשי הישיבות.
^ 86.ראה בקונטרס יומא דריגלא, לכבודה של תורה, קובץ שיחות מאת מו"ר מרן רבי אברהם שפירא שליט"א, ראש ישיבת מרכז הרב שנאמרו בהיכל הישיבה בי"ג אדר, מכון הרצי"ה, ירושלים תשס"ב.
^ 87.ראה למשל: מזמור יט' למדינת ישראל, בתוך: לנתיבות ישראל.
^ 88.ראה במאמרו: עמל תורה - הדרך לקבלת פני השכינה, מורשה, שיחות למועדים, עמ' קעח'-קפח', מכון הרצי"ה, ירושלים, תשס"ח.
^ 89.על בירור יחסו לישיבות ההסדר לעומת ישיבות גבוהות, ראה בספר "מורשה", קובץ שיחות ומאמרים, עמ' רה'-ריא', מכון הרצי"ה, תשס"ה.
^ 90.ראה בספר: ראש דברך, עובדות וסיפורים ממרן ראש הישיבה הגר"א שפירא זצ"ל, ערוכים על סדר פרשיו השבוע, עמ' תלא', הרב יצחק דדון, אדר תש"ע.
^ 91.על ההמשכיות שבהנהגת ישיבת 'מרכז-הרב' בראשות הרב שפירא כתב הרב צפניה דרורי, רב העיר קרית-שמונה ובוגר הישיבה:
"...באתי ללמוד בישיבת "מרכז הרב" ור' אברהם החיה את תורתנו. ראינו איש חי, מלא חכמה, פיקחות שכולה תורה והתורה מתגלגלת מפיו כגל של אגוזים - מקורות, סברות, חידושים, חיפוש אמת, וכל זה מתוך אהבה כה גדולה אלינו כאילו היינו חלק מתורתו, חלק מחייו. בלי חיץ, בלי חומה, בלי גינוני כבוד.
חלפו השנים ב"מרכז", ר' צבי יהודה זצ"ל הוליך את רוח הישיבה והנהיג את נשמתה. הגדיל אותנו בהבנה רחבה, בהזדהות עם תהליך הגאולה, עם הנהגת דור התחייה מתוך אהבת הכול, כל הכוחות שבה, ומתוך הכרת חובתנו להמשיך. אל ר' אברהם היה שולח אותנו להבין עומקה של תורה, לשמוע תשובה בענייני הלכה. לא ידעתי עד צאתי מן הישיבה כמה גדול כוחו של ר' אברהם כמנהיג, לא ידעתי כמה עצומות ידיעותיו בספרי מהר"ל והגר"א. כל עוד ר' צבי יהודה הנהיג, היה ר' אברום מתגלגל יחד עמנו אחרי רצ"י כתלמיד. מקשיב לכל דבריו ללא אומר עד הסתלקותו של רצ"י, כשהתכנסנו לפי קריאתו ב"ישיבה לצעירים", ופתאום ראינו גדולתו של ר' אברהם בכל חלקי התורה. בצניעותו הרבה הסתיר את כל הדברים, מפני גדולתו של ר' צבי יהודה זצ"ל. והנה עכשיו לנגד עיני ראיתי איך גדלות בתורה ושקידה עצומה עשוהו לגדול בכל מכמני התורה. הלמדנות, הפיקחות, השמחה ובדיחות הדעת, חברו לגדלות ולכושר הנהגה בישיבה ולכל עם ישראל..." (התורה הגואלת של רבנו, כסלו תשס"ח, אתר "ישיבה"). וראה גם בדברים שכתב הרב יעקב אריאל בעניין זה, במאמר "איש ההלכה" לזכרו של מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל, צוהר, גיליון לב', תשס"ח.
^ 92.הערכה הדדית עצומה הייתה בין רבנו הרצי"ה למרן הגר"א שפירא. ראה דוגמתה בספרו של הרב יוסף בדיחי, יוסף לקח, עמ' 57 (ירושלים, שבט תשע"ח) שעוד בחייו של הרצי"ה כינה את הרב שפירא: "ראש ישיבתנו הקדושה" וכפי שהעיד ראש הישיבה, הרב יעקב שפירא: "...באחרית ימיו, הרצי"ה ביקש שהסמכויות בישיבה יעברו לאבי, כיוון שהוא ידע שהוא חולה וחלש, וכך אמר: 'לכל מראה עיני הכהן', וביקש שאבי ימשיך אותו בישיבה..." (שביעי, גיליון 246, ערב סוכות תשע"ח, עמ' 48).
^ 93.נציין מספר נושאים הלכתיים שבהם נחלקו הדעות של רבותינו זצ"ל.
א בעניין הסגרת חבלי א"י לרשות נוכרים האם יש לפעולה זו דין של כפייה להעברה על דת ו'יהרג ואל יעבור' – שזו שיטת הרצי"ה בפשטות (ראה בספר נחלת יעקב, ח"ב, עמ' 437-479, שיטת הרצי"ה קוק במאבק על ארץ-ישראל, הרב יעקב זיסברג, מרכז-שפירא, תשס"ה) או שהדבר מסופק אם אכן נכלל בהעברה על דת (ראה דעת הרב שפירא, בקובץ "מורשה", ט', חורף תשל"ה, עמ' 21, ובשנתון 'תחומין', ח', עמ' 363.
ב. ברכת ההלל ביום העצמאות - הרב צבי יהודה נהג כהוראת מועצת הרבנות הראשית, בנשיאות הרב שלמה גורן גם במניין פרטי שנערך בביתו (מובא בקונטרס כליל התקדש חג, על אמירת הלל בליל יום העצמאות, אייר תשס"ט, הרב אורי שרקי). עמדת הרב שפירא קצת יותר מורכבת ומובאת בספרנו, המחזיר שכינתו לציון, כרך ב, עמ' 456 (תנועת המזרחי העולמית, ירושלים, תשע"ז).
ג. אמירת סליחות בה"ב ביום העצמאות – הרב צבי יהודה היה אומר בשנים הראשונות לקום המדינה, גם סליחות וגם הלל יחדיו, ראה במאמרו "להבהרת חילוקי היחסים אל יום העצמאות" (לנתיבות ישראל, ח"ב, מאמר חמישים ושלוש, וראה בספר: משמיע ישועה, עמ' 285), הרב שפירא והרב שאול ישראלי התנגדו לכך, וכך נוהגים כיום בישיבה.
^ 94.כלומר, שהם מתנגדים למדינה.
^ 95.ראה עוד, משמיע ישועה, לדמותו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, עמ' 291-301, צבא ההגנה לישראל, מרכז-שפירא, תש"ע.
^ 96.ככל הנראה כוונתו למעמד "מיועד לשירות ביטחון" (מלש"ב) שבו נמצאים בחורי הישיבות טרם גיוסם.
^ 97.ראה בספרנו "אוזר ישראל בגבורה", עמ' 201, מכון מחקר תורני תורת שלמה, תש"פ.
^ 98. ראה את עדותנו שהובאה בספר אמרי שפר עמ' רד, שאמר מו"ר שבדורנו, הרצי"ה יכול היה לחדש דבר מליבו ללא מקור הלכתי קדום, כדוגמת החפץ חיים בדורו.
^ 99.מטבע לשון בישיבה באותן שנים, הכוונה לגיוס כדוגמת הרב אליקים לבנון, שהתגייס לצה"ל רק לאחר שנות לימוד ארוכות בישיבה.
^ 100.לפני מלחמת ששת הימים היו בחורי הישיבה בעלי פרופיל קרבי משרתים שירות צבאי של שלושה חודשים ובעלי פרופיל עורפי, שירות של חודש אחד בלבד.
^ 101.קונטרס למצות הארץ, אל משמר העם הישראלי. נכתב בעיצומה של מלחמת השחרור, כ"ח אייר תש"ח, ירושלים. לנתיבות ישראל, ח"א, מאמר עשרים ושלוש.
^ 102.גם בזמן מלחמת השחרור.
^ 103.שירות בצה"ל.
עוד בנושא התבוננות אמונית

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il