ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
הדרישה להכלה הפכה שגורה בפי כול, מין אקסיומה שאין לערער אחריה, משל הייתה הלכה מקובלת בידינו איש מפי איש עד משה רבנו. לא נחה דעתם של דרשנים עד שהכניסו אותה תחת המטרייה של מצוות "ואהבת לרעך כמוך". התוצאה, אשר מחברת את דברי הלל הזקן עם דברי רבי עקיבא ומנסחת אותם מחדש: הכלה, זה כלל גדול בתורה, ואידך פירושא הוא זיל גמור.
פירושה המקובל של ההכלה הוא מפגש עם האדם היכן שהוא נמצא, אפס שיפוטיות. זהו למעשה שלב ביניים בדרך לקבלה. כלומר, בשלב זה עמדתו של השני לגיטימית וחסינה מביקורת. כך נפרצה חומת המגן של מי שלא מקבל עמדה זו. מאחר שנפרצה החומה נפתחה הדרך להתרגל אליה, להתחשב בה, אחר כך להצדיק אותה ולבסוף אף לקבל אותה. הכלה זו היא תוצר של הפוסטמודרניזם השולל שיפוט של האחר מכל סוג שהוא. איש איש והנרטיב שלו. אין אמת אחת. ממילא האפשרות להחליף אמיתות זמינה לכול.
הכלה שהתהפכה
הכלה (containment) היא שיטה טיפולית שפותחה באמצע המאה ה־20 על ידי הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון. היא נועדה, כמו כל טיפול, להוביל לשינוי ולא לקיבוע של מצב נתון. והנה כבר הגענו למסקנה שהמובן שבו משתמשים בה היום הפוך לחלוטין מהכוונה המקורית.
המטפל מתפקד כ"מיכל" בעבור המטופל, ותפקידו להכיל רגשות קשים שהוא מאוים מהם ומתקשה לעבד אותם בעצמו. ההכלה נעשית על ידי קבלת רגשות אלו, השהייתם אצל המטפל והפיכתם למאיימים פחות. לבסוף – החזרתם אל המטופל באמצעות התערבות טיפולית, בדרך שיוכל לקבל אותם ולא להיות מאוים מהם.
לעומת זאת, הכלה של אדם כפי שהוא דווקא מזיקה לו. מי שאמונתו מקולקלת או התנהגותו שלילית – אם יש להכיל אותו, לעולם לא יידע שיש לו בעיה ולא ישתנה. בנוסף לכך, זה לא אנושי לדרוש הכלה של מי שמתנגד לאמונתך ודרך חייך, ואף פועל לעיתים נגדך. הכלה יוצרת כעס פנימי שהולך וגואה עד שמתישהו זה יתפוצץ. מבקרי הפוסטמודרניזם כבר חשפו את החושך שבקצה המנהרה המוארת: אלימות הכרחית. זאת מכיוון שבהעדר אפשרות לשכנע, כשכל צד מחזיק באמת וכששתי האמיתות מתנגשות – הדרך היחידה להכריע תהיה אלימות.
בעולם הדתי הכלה מערערת את האמת, את יסודות האמונה. כי אם יש להכיל כל דעה, במה נשתנה המאמין מהכופר? הלוא הכול לגיטימי. לעומת זאת, ביטחון בצדקת הדרך, רצון אמיתי לעזור ופנייה מכובדת ועניינית מלב אוהב יעזרו לצד המבוקר להיטיב את מעשיו, את דרכו ואת התנהלותו. זה החסד הגדול ביותר, ולא ההכלה, אשר תוקעת אותו במצבו.
גם במלחמה, כל זמן שמאפשרים לאויב מלחמה או אירועי אלימות "בעצימות נמוכה" (מושג פוסט־מודרניסטי) הרי שזו תימשך, ומדי פעם תגלוש למלחמה של ממש, בלי הכרעה ובלי סוף. רק ניצחון חד־משמעי יסיים את המלחמה.
סוכני שינוי
דרכה של תורה הפוכה לגמרי מההכלה. היא מטילה עלינו תפקיד, להיות סוכני שינוי: "הרואה חברו שחטא או שהלך בדרך לא טוב (אמירה שיפוטית) – מצווה להחזירו למוטב (ולא להכיל), שנאמר 'הוכח תוכיח'... המוכיח את חברו... צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, בנחת ובלשון רכה, ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו... אם קיבל ממנו, מוטב. ואם לא, יוכיחנו פעם שנייה ושלישית. וכן תמיד חייב אדם להוכיחו, עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע" (רמב"ם, הלכות דעות, ו). יש לשים לב במיוחד ללשון הרמב"ם שדרך התוכחה היא בנעימות ובארבע עיניים, ולא כפי שנדמה שהיא בכעס ובמריבה.
אומנם כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע (יבמות סה, ב). אלא שכדי להגיע למסקנה שהדברים אכן לא נשמעים – צריך קודם כול לנסות. רק כשנתקלים בשלילה גמורה אין להמשיך ולהוכיח.
כך עולה מסוגיה יוצאת דופן בעוצמתה ובמשמעותה. אמר רבי זירא לרבי סימון: יוכיח כבודו את אנשי ראש הגולה! ענה לו: אינם מקבלים ממני. אמר לו: למרות שאינם מקבלים, יוכיחם, כיוון שמעולם לא יצאה מידה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ ממה שהיה ערב החורבן. יחזקאל ראה במראה הנבואה את הקב"ה אומר לגבריאל לסמן את הצדיקים שלא ייפגעו מהחורבן, וגם את הרשעים, כדי שיענשו. "ויקרא אל האיש הלבש הבדים אשר קסת הספר במותניו. ויאמר ה' אליו: עבור בתוך העיר בתוך ירושלם והתווית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה".
אלא שמידת הדין טענה: מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה הקב"ה: הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. המשיכה לטעון: היה בידי הצדיקים למחות ולא מיחו! אמר לה הקב"ה: גלוי וידוע לפניי, שאם מחו בהם לא יקבלו מידם. אמרה מידת הדין: אם לפניך גלוי, לפניהם לא היה גלוי! הקב"ה קיבל את הקטרוג, ומידת הדין פגעה קודם כול בצדיקים שלא ניסו למחות (על פי שבת נה, א).
בנוסף לכך, יש פוסקים הסבורים שגם כשברור שלא ישמעו עדיין קיימת מצווה להוכיח (יראים סי' קצה). הסבר עמוק לדעה זו כתב הרבי מסוכצ'וב: "אף שברור לו שלא ישמע – מכל מקום יש בחירה, ואפשר שיתיישב וישמע לתוכחתו... ואף אם לא ישמע, הוא קיים מצוותו" (אבני נזר יו"ד תסא, ד).
מאמרי חז"ל שאין בדור הזה מי שיודע להוכיח ואין גם מי שמקבל תוכחה (ערכין טו, ב) לא באו לבטל את מצוות התוכחה בימינו, אלא לומר שגם כשהוכחנו, סיכוי סביר שלא הצלחנו לקיים את המצווה בשלמותה. לכן אסור לשנוא את מי שלא שינה את דרכו, מכיוון שאילו היינו יודעים להוכיח אולי היה חוזר בו (שו"ת מהר"מ לובלין, סימן יג).
משל ידוע מבהיר את האיוולת והסכנה שבהכלת מי שעומד להזיק לעצמו ולחברה כולה. במצב הנוכחי, לעומת דרישת ההכלה המוטחת בנו בעוצמה, עלינו לטפס על קיר חלק, העטוף בדברי חלקלקות, רק כדי להחזיק באמונה הפשוטה: "האיש אחד יחטא – תני רבי שמעון בר יוחאי, משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה. נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה? אמר להם: מה אכפת לכם? לא תחתיי אני קודח? אמרו לו: שהמים עולין, מציפין עלינו את הספינה!" (ויקרא רבה, ד).
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]
מתוך העיתון בשבע
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
חידוש כוחות העולם
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
ארבע כוסות ושלוש מצות
למה ללמוד גמרא?
האם מותר להתקלח ביום טוב?
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
