בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וישלח
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה
כשהמציאו לראשונה את הצוללת, פיתחו בתחילה מספר דגמים ניסיוניים, כדי לבחון האם אכן אפשר לבנות מתקן שיוכל לרדת לעומק המים, ולעמוד בלחץ האדיר של המים המכבידים עליו מכל הצדדים.
הממציא, שלא היה משופע בכסף, הצליח לאחר מאמצים רבים לקבל תקציב צנוע מאחת המדינות, שקיוותה שהכלי החדש ישמש אותה למלחמותיה. בתקציב זה, הצליח הממציא לבנות דגם ראשון קטן, וכשערך בו ניסוי מוצלח, הוענק לו תקציב נוסף לצורך בניית דגם גדול ומשופר יותר.
כשניגש לבניית הדגם השני, ניסה הממציא לבנות את הצוללת לפי תקני בטיחות מחמירים, וביקש לשים כמויות ברזל גדולות בדפנות ועוד. אולם, צוות עוזריו לחץ עליו להפחית את כמויות הברזל, בטענה שאין תקציב וגם כמות קטנה יותר אמורה להספיק.
בלב כבד נעתר הממציא לבקשותיהם, והפחית את הכמויות. והנה קרה אסון. בניסויים הראשוניים, הצוללת פעלה היטב, אך כשירדה לעומק המים, היא החלה להימעך במהירות. בעקבות זאת, הפיתוח נעצר, והמדינה החליטה להפסיק את מימון הפרוייקט...
סיפור זה מדגים יסוד חשוב בעבודת ה' העולה מפרשתינו. זהו כלל שקיים הן בעולם המעשי והן בעולם הרוחני. פעמים רבות, הכל הולך טוב כל זמן שאין בעיות מיוחדות, אך כשצצות הבעיות, אז מתגלים כל הפגמים היסודיים. לדוגמא – מקום שיזלזל בכללי הבטיחות, לא תהיה לו בעיה, עד ליום שיקרה חלילה משהו חריג, ואז...
בתחילת הפרשה נאמר – "ויירא יעקב מאד ויצר לו... קטונתי מכל החסדים ומכל האמת...". רש"י מתקשה בשאלה - מדוע חשש יעקב, והלא עוד לפני צאתו מהארץ, הבטיח לו ה' שישוב לארץ ישראל ויהיה לו טוב, ואם כן אין לו לחשוש שעשיו יהרגהו?
ועל כך עונה רש"י, שיעקב חשש שמא בשנים הרבות שעברו מאז ההבטחה, התמעטו זכויותיו (קטונתי) בעקבות כל החסדים שה' עשה עימו בחייו, ועוד שיתכן והוא התלכלך בחטא, ולכן עתיד הוא להימסר בידי עשיו.
ולמה יעקב חשש מכך דווקא בשעה זו?
נראה שהעניין קשור לגמרא (שבת לב) שמבארת שבשעת סכנה, אדם צריך זכויות גדולות יותר, כי אז בודקים אותו יותר, ולכן "לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והיפטר". וזו הסיבה, חלילה, ש"נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנידה ובחלה ובהדלקת הנר". כי כל זמן שהכל מתנהל בדרך הרגילה, לא בודקים את האדם, אולם אם חלילה יש אתגר מיוחד, מתגלים לפתע כל הפגמים.
וזו הסיבה שיעקב חשש דווקא כעת, בשעת הסכנה, שמא יגרום החטא.
מעבר לכך שעלינו ללמוד מכאן לשוב תדיר על כל חטאינו, ביכולתנו ללמוד מנושא זה לקחים משמעותיים הן בפן המעשי והן בפן הרוחני. בפן המעשי, עלינו ללמוד מכאן לקחת מקדמי בטיחות, כיוון שזה דרוש לנו בשעת הסכנה.
ובפן הרוחני, עולה מכאן שבעיתות סכנה יש גם סכנות רוחניות, ועלינו להישמר מהם יותר מימים רגילים. למשל, הגמרא שם מביאה את הדרכים והגשרים כמקומות סכנה, נקודה שמלמדת שכל שינוי מהסדר הקודם, יש בו מימד מסויים של סכנה רוחנית. לכן לפני שעושים שינויים, עלינו לבחון היטב אם אנו איתנים מספיק מבחינה רוחנית, כי יתכן שהעוז הרוחני שהספיק לנו בסדר הקודם, לא יספיק לנו במציאות החדשה, ועלינו לעמוד על המשמר.
ואף יעקב אבינו, נפגע בסוף בהיותו בדרך, עת נאבק עם שרו של עשיו, ותקע כף ירך יעקב במאבק זה.
ויהי רצון, שכשם שיעקב התרפא עם זריחת השמש מצלעתו, ויבוא יעקב שלם בתורתו, גופו וממונו, אף אנו נצא מכל המשברים שלמים, עת תזרח עלינו שמש הגאולה בקרוב בימינו!




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il