כאשר ראה את השעון מורה על השעה ארבע הבין דוד כי זמנו דחוק ביותר. מאמציו בשעה האחרונה לא נשאו פרי והא החל לכתת את רגליו ברוחות ובקור ולעבור בין החנויות שבאזור בכדי ללקט מניין. במאמץ רב הצליח להביא עשרה אנשים למניין. הללו החלו בתפילה בחנות אותה נידב בעלי המקום כאשר לפתע קם אחד מהמתפללים וביקש להתחזן. דוד לא האמין למשמע אוזניו. חצי שעה השקיע וליקט אנשים אחד לאחד בכדי לעלות כחזן ולהתפלל לעילוי נשמת אביו שנפטר לפני עשרה חודשים ופתאום בא אחד מהאנשים ומבקש להיות חזן במקומו!

הפתעתו היתה גמורה והדיבור כאילו נעתק מפיו. אט, אט אמר בקושי רב: "אבא שלי. אני אבל... כבר עשרה חודשים!" האיש, שלא ממש התרגש ענה לדוד בביטחון: "מה אתה אומר? אני קודם, משום שאבי נפטר לפני שלשה שבועות, וידוע שאבל בתוך החודש קודם לאבל אחרי החודש הראשון. "אבל אני הוא זה שארגנתי את המניין" השיב דוד.    

למי יש זכות קדימה להיות שליח ציבור, דוד שארגן את המניין אבל דרגת חיובו פחותה או האיש שרמת חיובו גדולה?

תשובת הגאון האדר"ת זצ"ל (הרב אליהו דוד רבינוביץ תאומים, חותנו של הראי"ה קוק):

מי שארגן את המניין הוא רשאי לעלות קודם. דוגמא לדבר מצינו במדרש כאשר משה רצה לפני מותר שבנו ימלא את מקומו בהנהגת עם ישראל, ה' אמר לו שיהושע הוא ימלא את מקומו משום שהוא לא מש מאהלו של משה ומי שטרח והתיגע הוא יאכל את הפירות, כפי שנאמר במשלי "נוצר תאנה יאכל פריה" (במדבר רבה, מובא ברש"י במדבר, כז, טז).  

אף בעניננו כיון שדוד טרח וארגן את המניין יש לו זכות קדימה (תפילת דוד סימן יט, עובר אורח, קלב)

הצענו את השאלה לפני הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א והשיב שמי שיש לו 'יארצייט' קודם אף שהוא לא ארגן את המניין. אבל הוסיף שאם זה עלול לגרום למריבה עדיף שיוותר.