ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- מזוזה ומעקה
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
מזוזה מביאה לידי יראת שמים
ובפ"ו שם הלכה י"ג כתב הרמב"ם: "חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם', בריך רחמנא דסייען". ואין שתי ההלכות הנ"ל סותרות אחת את השניה, אלא האדם צריך לקיים את המצוה כי כך ציוה ה', ואם היא ממילא שומרת עליו, אין בזה חסרון, ובפרט אם מביאה לידי יראת שמים, ולעורר את האדם משנתו, זה חשוב.
מ"ע לכתוב פרשת שמע ולקובעה על מזוזת הפתח
כתוב בבא"ח (ש"ש כי תבא , א'): "מצות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמע ולקבעם על מזוזת הפתח דכתיב וכתבתם וכו' למען ירבו ימיכם וכו'. ומכלל הן אתה שומע לאו. ועוד שהבית נשמר בה' וכמ"ש ה' שומרך אדם ישן על מטתו בפנים והקב"ה שומרו מבחוץ, ומ"מ לא תהיה כוונת האדם בהנחתה בשביל שמירה או שכר עוה"ב אלא לקיים מצות הבורא יתברך, והכל חייבין בה גם נשים ועבדים ומחנכין הקטנים לעשות מזוזה לפתחיהן".
ברכת שד"י שבמזוזה ליוותה את השבטים
לאחר שנמצא הגביע באמתחת בנימין, ציוה יוסף לקרא לשבטים וכתוב (בראשית מג, יט) "וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח הַבָּיִת". ויש לשאול, מדוע נעמדו "פתח הבית"? אלא, כשביקש יעקב מבניו לרדת למצרים בפעם השניה, ואמרו לו שללא בנימין לא יוכלו לראות את פני המלך, אמר להם יעקב (בראשית מג, יג-יד) "וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ. וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי". אומר המדרש:
"מה ראה יעקב לברכן באל שדי? ללמדך שהרבה יסורין באו עליו, עד שהוא במעי אמו עשו מריב עמו, שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה, ברח מפני עשו ללבן, ראה כמה צרות, הייתי ביום אכלני חורב וגו', היאך שיצא רדף אחריו לבן להורגו, נמלט ממנו, בא עשו בקש להורגו, הפסיד עליו כל אותו דורון עזים מאתים וגו', יצא מעשו באתה עליו צרת דינה, ואח"כ צרת רחל, ואח"כ הצרות הללו, בקש לנוח קימעא, עד שבאתה צרת יוסף, ואח"כ צרת יצחק אביו שמת עשר שנים אחר מכירתו של יוסף, והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, אח"כ באה עליו צרת שמעון, ואח"כ צרת בנימין, לפיכך היה מתפלל 'ואל שדי', ואומר מי שאמר לשמים ולארץ די, יאמר ליסורי די, לפי כשברא הקב"ה לשמים ולארץ נמתחין והולכין עד שאמר להן הקב"ה די לפיכך כתיב ואל שדי" (תנחומא, מקץ, יב).
אחרי שכך התפלל יעקב אבינו, הבינו האחים שרמז להם יעקב, שהשם שד"י שנמצא במזוזה שבפתח הבית הוא שיצילם מכל צרה, וכשבאה עליהם צרת לקיחתו של בנימין, עמדו "פתח הבית" לרמוז לו למלך מצרים, שיש להם ברכה מאביהם ששם שד"י הקבוע במזוזות בתיהם של ישראל הוא שיציל אותם מגזרותיו (והם לא ידעו שהיתה מזוזה קבועה באותו הפתח, אלא שיוסף הסתיר אותה בתוך המשקוף פחות מעומק טפח).
הכל חייבים במזוזה
חיוב קביעת מזוזה הוא חיוב על הבית ולא על האדם, ולכן חיוב זה חל בין על האיש ובין על האשה, וכל דירה שאדם דר בה חייבת במזוזה.
אופן קביעת המזוזה
מרן בשו"ע פירט את אופן קביעותה (יו"ד סי' רפ"ט) וז"ל:
"בא לקבעה, יניחנה בשפופרת של קנה או של כל דבר (כמו בתי המזוזה שלנו מזכוכית וכד') ויקבענה במקומה, ויברך אקב"ו לקבוע מזוזה. ולא יברך בשעת כתיבתה" (סעיף א'). "איזהו מקום קביעתה, בתוך חלל של פתח, בטפח הסמוך לחוץ, בתחלת שליש העליון גובה השער. ואם קבע למעלה מזה, כשרה, והוא שירחיקנה מהמשקוף טפח. וצריך לקבעה על ימין הנכנס. ואם קבעה משמאל, פסולה" (סעיף ב')... "כיצד קובעה, ימסמרנה במסמרים במזוזת הפתח, או יחפור בה חפירה ויקבענה" (סעיף ד'). "ולא יעמיק לחפור טפח בעומק, שאם עשה כן פסולה" (סעיף ה')... "צריכה להיות זקופה, ארכה לאורך מזוזת הפתח, ויכוין שיהא "שמע" - דהיינו סוף הגלילה - לצד חוץ. הגה - וכן נהגו (ב"י). אבל י"א שפסולה בזקופה, אלא צריכה להיות שכובה, ארכה לרוחב מזוזת הפתח. והמדקדקין, יוצאין ידי שניהם, ומניחים אותה בשפוע ובאלכסון וכן ראוי לנהוג, וכן נוהגין במדינות אלו. ויכוין שיהא ראש המזוזה, דהיינו שמע לצד פנים, ושיטה אחרונה לצד חוץ" (סעי' ז') עכ"ל.
מה שנוהגים לקבוע את המזוזה בזקיפה דוקא כדעת מרן הוא הטוב ביותר, וכמו שפרשיות התפילין מונחות בזקיפה, כך גם המזוזה, וגם לוחות הברית שבארון הקודש היו עומדים בזקיפה, וכן דעת הרמב"ם והגאון.
מדוע לוחות הברית מצויירים עגולים בראשם?
רוב קהילות ישראל נהגו לעשות את שני לוחות הברית מעוגלים בחלקם העליון. האדמו"ר מחב"ד זצ"ל הקפיד על מנהג זה וטען שלוחות הברית היו מרובעים ולא מעוגלים. למעשה, הוא צדק באופן עקרוני משום שלוחות הברית היו באמת מרובעים, ובכל אופן המנהג הוא נכון, משום שעל לוחות הברית היו כתובים כל הדיברות ולא רק ראשי הפסוקים בלבד, והיו גדולים ביותר, ולא נכנסו לארון הברית שהיה אמה על אמה וחצי (50 ס"מ X 75 ס"מ) בלבד, ובגלל זה נעשה נס והיו מגלגלים את לוחות האבן, ואז היה החלק העליון מקבל צורה של עיגול, ואת אותו הנס אנו מתעדים ומראים על ידי שמציירים את הלוחות מעוגלים בחלקם העליון.
יש לקובעה בתחילת שליש העליון
יש לקבוע את המזוזה בתחילת שליש העליון של גובה השער (בא"ח ש"ש כי תבא, ז'). וי"א שגם אם הדלת גבוהה יקבע את המזוזה בתחילת שליש העליון, ובכל פעם שעובר יקח סולם וינשק את המזוזה, וי"א שבכגון זה יקבענה כנגד כתפיו. ולמעשה, אם יש לו שער גבוה ישים באמצע משקוף, כך שהמזוזה תהיה בתחילת שליש עליון. שואל הרב בעל הבא"ח, מה הדין את קבע את המזוזה למעלה מתחילת שליש העליון, האם יסירנה ויקבענה במקומה שנית או לא? והאם יברך שוב או לא? ועיין לבא"ח פרשת כי תבא אות ח' שמסתפק, ומדמה זאת לעולה לס"ת וכדלקמן, ולמסקנה דעתו נוטה שלא יברך.
מדיני קריאת התורה
העולה לתורה צריך לראות את הפסוק שבו מתחילים לקרא לפני שיברך. י"א, אם בעל הקורא הראה לעולה בטעות פסוק אחר והעולה בירך, אין זה מעכב, וכל זה כשהקריאה באותה עמודה. אבל אם יש צורך לגלול את הספר – אין מועילה הברכה שבירך. אבל להלכה אנו אומרים, שהברכה מועילה, כי בברכתו הוא מכוון על כל ספר התורה, והיכן שיקרא החזן יוצא יד"ח, אבל לכתחילה יראה לו בעל הקורא את המקום המדויק.
מזוזה - חובת השוכר או המשכיר?
החיוב במזוזה הוא על מי שגר בדירה, ולכן החיוב הוא על שוכר הדירה ולא על המשכיר. אבל משכיר הדירה, לא יקח את המזוזות עימו אלא ישאירם במקומם, ואפילו הן מהודרות ושילם עליהם מחיר גבוה, וכמו שמובא בשו"ע (יו"ד סי' רצ"א סעי' ב') "וכשיצא לא יטלנה בידו". נשאלת השאלה, האם המשכיר יכול לחייב את השוכר שעתה נכנס לדירה שישלם לו עבור המזוזות שהשאיר בדירה או לא? הרמ"א כותב (יו"ד סי' רצ"א סעי' ב'): "ואם הקפיד על מעותיה, השני צריך לשלם לו" (ב"י בשם הרב מנוח). משמע מכאן, שלדעת מרן אין צורך לשלם, היינו שאינו חייב לשלם, אבל טוב לשלם. ומ"מ אם עשה תנאי שכשיעבור דירה יטול עימו את המזוזות, אזי יכול להסיר את המזוזות המהודרות שלו ולהניח במקומם מזוזות כשרות. אבל אם לא עשה תנאי – חייב להשאירם. ועל זה כותב הרב בעל 'כף החיים' ע"ה בספרו 'קול יעקב' (סי רצ"א): וכשיצא לא יטלנה בידו - עיין בברכי יוסף אות ג' שכתב דאם הוא במקום שאינו מוצא מזוזה לבית שהוא רוצה עתה לדור בו והיא רחוקה ממנו שתבא לידו, כדאי הם הגאונים רבנו האי ורב אחא שאמרו דאם קבעה מיד בבית אחר לית לן בה, לסמוך עליהם בשעת הדחק (היינו, שהם לא חוששים למזיקים שיכנסו לבית).
מכירת בית כוללת כל דבר שמחובר לבית
וכתב: מי שמכר ביתו ולא כתב עם כל מה שבתוכו, ורוצה המוכר ליטול המזוזה הקבועים ביתדות בפתח החדרים או שישלם לו דמיהם, הדין הוא: עם הלוקח, דפסקינן בחו"מ המוכר בית סתם לחברו מכר לו כל מה שבו, כל מה שמחובר. והנ"מ היא, אם מכר בית לחברו, ויש לבית דלת פלדלת מהודרת ביותר, אין המוכר רשאי לקחתה ולהחליפה בדלת פשוטה יותר, כי מכירת הבית כוללת כל מה שמחובר לבית. והגדרת דבר מחובר היא, כל מה שדורש פירוק של בעל מקצוע. אלא אם כן, מלכתחילה עשה המוכר תנאי בחוזה שהמכירה אינה כוללת את הדלת.
ויש לשאול, מה הדין אם יש בדירה נברשות יפות – האם רשאי המוכר להחליפם בבתי מנורה פשוטים או לא? האם בכגון זה נאמר שאינם נחשבים כדבר מחובר שהרי לפירוקם לא דרוש בעל מקצוע, או לא? הכלל הוא: כל הנותן בעין טובה נותן, וכל המוכר בעין רעה מוכר. הגמרא בברכות (דף ה' ע"א) אומרת: "אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא: בא וראה שלא כמדת הקב"ה, מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב, ולוקח שמח. אבל הקב"ה אינו כן, נתן להם תורה לישראל ושמח שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".
הרה"ג המקובל האלוקי חכם אפרים הכהן זצ"ל הקשה : הרי ענינו הרואות בחנויות שהמוכר שמח ואינו עצב? אלא מה שאמרה הגמרא שהמוכר עצב – הכוונה למוכר דברים מתוך ביתו בשעת דוחקו שאין לו מה לאכול, ואז הלוקח שמח כי הוא מנצל את מצבו של המוכר וקונה ממנו בזול.
ואומר הקב"ה, התורה שלי היא חמדה גנוזה בשמים תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם, וכשאני נותן לכם אותה אני שמח, וק"ו בן בנו של ק"ו שאתם גם כן תשמחו בדבר הזה.
מהדין אין להשאיר מזוזה לגוי
אני יליד העיר העתיקה, ובכל שנה בחודש 'המחרם' של המוסלמים (הוא החודש שמחליפים דירות), הם היו עוברים דירה ממקום למקום, והיו מחפשים דירה של יהודים ואומרים לבעל הבית שישאיר את המזוזה, כי האמינו שהמזוזה שומרת. ומהדין אם משכיר בית לגוי, לא ישאיר את המזוזה בדלת אלא יטלה עימו, כי הרואה יחשוב שהגר בבית הוא יהודי (רמ"א רצ"א, ב').
מזוזות בשערי העיר העתיקה
מהדין שער יפו, שער שכם ושער האריות, חייבים במזוזה, ולכן קבעו בהם מזוזה. אבל בלילה היו באים הערבים וגונבים את המזוזות, כי חשבו שאם זה שומר עלינו, זה ישמור גם עליהם. ועל כן כדי שלא יגנבו את המזוזות, היו עושים חור במזוזת השער (שאינו עמוק טפח כי אז אינו נחשב 'על מזוזת ביתך') והניחו בו את המזוזה, וסגרו בטיט (עיין בספר ארץ החיים סטהון זצ"ל). כיום יש מהכותל המערבי יציאה עד לשער האריות. כשפרצו מחילות מהכותל אל שער האריות, אנחנו היינו הראשונים שנכנסנו בו, ואנו הראשונים שקבענו בו את המזוזה, וקבענו אותה בצורה כזו שא"א יהיה לגנוב את המזוזה. הרה"ג המקובל הרב גץ זצ"ל היה נוהג להתפלל בקצה הכותל המערבי מול קודש הקדשים, והוא עשה שם שער, וגם שם אנחנו קבענו את המזוזה על ידי הברגות שא"א יהיה לעוקרה או להוציאה.
נפלה המזוזה בשבת
אם בשבת המזוזה שבפתח הבית נפלה - אסור לקובעה בשבת. ואומר הרב בעל הבא"ח: אם יש לו בית אחר שיש בו מזוזה צריך שיצא מבית זה וישב בבית שיש בו מזוזה. אבל אם אין לו בית אחר, רשאי להשאר במקומו עד למחר שיתקן המזוזה. וה"ה בחול אם לא מצוי מזוזה ידור בלא מזוזה עד שימצא, אך לא יתעצל אלא ישתדל בכל מאמצי כוחו למצוא (בא"ח שם אות ב').
יניח ידו על המזוזה בכניסתו וביציאתו
וכתב הבא"ח (ש"ש כי תבא אות ג'): "כשיצא מביתו יניח ידו על המזוזה ויאמר ה' ישמור צאתי ובואי לחיים טובים ולשלום מעתה ועד עולם, אל שדי יברך אותי ויתן לי רחמים". וגם כשנכנס לביתו יניח ידו על המזוזה.
מזוזה "אלקטרונית"
יהודי אחד בצרפת המציא בית מזוזה עם סוללה והקלטה, שברגע שאדם מניח ידו לנשק את המזוזה מיד נשמעת הקלטה של "שמע ישראל", ועשה זאת כדי שגם אם יהודי לא מקפיד ללכת לבית הכנסת להתפלל (ל"ע), הוא יכול לפחות לקבל עליו עול מלכות שמים באופן זה. הרי כתוב בזמן שיוצאים למלחמה עומד הכהן ואומר לעם "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם אל ירך לבבכם" וכו' (דברים כ, ג). אומרת הגמרא (סוטה מ"ב ע"א): "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם".
כשהראה לי את המזוזה הזו, שאלתי אותו: ומה תעשה בשבת? ענה לי: אני יכול לתכנת שבכל שבעה ימים, עשרים וארבע שעות זה לא יעבוד, ואז אין בעיה בשבת. אמרתי לו ומה תעשה בשני ימים טובים בחו"ל, או אם ר"ה יחול בימים חמישי, שישי, שבת? אמר לי: בזה כבר אין לי פיתרון. אמרתי לו, א"כ אל תשווק זאת, למרות שזה רעיון טוב, ובפרט למי שלא מתפלל ולא קורא ק"ש.
הנחת מזוזה מבפנים או מבחוץ
בבית כנסת שלנו, אם סוגרים את הדלת המזוזה נמצאת בפנים, אבל יש מקומות שהמזוזה בחוץ, ואין נ"מ בזה.
מהות ספר ויקרא ופרשת זכור
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
למה יש כל כך הרבה מצוות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה הכל אסור בתשעה באב?!
מה הם קטניות ומי הם אוכלי קטניות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
