ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חודש ניסן
- מדורים
- רביבים
על 'שיגעון' הניקיונות לפסח
שאלה: רבים שואלים איך דווקא בחג החירות מרבים כל כך בעבודת הניקיונות, עד שנראה שההכנות הלחוצות לפסח רחוקות ממושג החירות?
תשובה: באמת מצד חובת הלכה אין צורך להשקיע זמן רב כל כך בניקיונות לפסח, אלא העיקר להכשיר את המטבח ולבדוק חמץ בבית, הכנות שיכולות להתבצע ביום אחד.
אולם נשות ישראל צדיקות הן, ונהגו לדקדק בהכנת הבית וניקיונו בהידור מופלג. שכל השנה אנשים רגילים להשתגע למען הבלי העולם הזה, וכפי שכתב הרמב"ם שיש אנשים שמשקיעים הון רב בבניית ביתם כאילו הם מתכוונים לחיות בו אלף שנה, והרי לא יחיו בו יותר ממאה שנה, ומדוע ישתגעו כל כך עבור דקדוקי והידורי בניית ביתם. וכך יש מי שמשתגעים אחר בגדים ושמלות, או אחר כסף וכבוד. ועל כן נהגו נשות ישראל 'להשתגע' על הניקיונות לקראת הפסח, ולהראות בזה שכבוד שמיים יקר בעיניהן יותר מהכול, שאף כי לעיתים משתגעים אחר הבלי עולם הזה, אולם אחרי מצוותיו יתברך משתגעים יותר. ועל כן מחבב הקב"ה את הטורחים טרחות יתירות לקראת חג הפסח. ואע"פ כן, הרוצים לילך על פי שורת ההלכה ולהפנות את זמנם הנותר לתורה ומצוות, ברוכים יהיו.
על חירות ודקדוקי הלכה
שאלה: חג הפסח נקרא חג החירות, אך לכאורה כל דקדוקי ההלכות הקשורים לפסח משעבדים את האדם ולא משחררים אותו.
תשובה: עבד הוא זה שעובד למען מטרות זרות, כמו העבד שכל עמלו ויגיעו למען אדונו, שקנה אותו. אין אדם יכול להיות עבד בלא שימעט את כוחות חייו. אלמלא כן, לא היה יכול להסכים להכפיף את עצמו לפני אדוניו.
גם מי שעובד למען כסף או תאוות נחשב במידה רבה לעבד, מפני שהוא משעבד את נשמתו ואת כישרונותיו הרבים למען השגת מטרות גשמיות. נשמתו, שהיא עיקר אישיותו, נעשית משועבדת לגוף. גם מי שעובד למען השגת כבוד הוא עבד לתאוות הכבוד, וכל כישרונותיו הרוחניים משועבדים למען הכבוד.
ואם יאמר אדם: הלא זה מה שאני רוצה - כסף, תאוות וכבוד! ומה עבדות יש בכך? נשיב, כי כך מדבר אדם שאינו מודע לצדדים הרוחניים שלו, ממש כמו העבד שאינו מודע לכבודו העצמי, ועל כן הוא עובד למען זולתו, ומסביר לעצמו את עבדותו בכך שהוא עובד במטרה להינצל מענישה ולקבל מזון, לבוש ודירה. אבל באמת הוא משועבד, כי אינו מוציא את מלוא כישרונותיו אל הפועל. כך מי שעובד למען השגת כסף, תאוות וכבוד, עמל למען דברים שנותנים סיפוק זמני לצדדים הנמוכים שבאישיותו, ומזניח את פיתוח עיקר אישיותו.
ומיהו בן חורין? זהו מי שעובד למען גילוי עצמיותו באופן השלם ביותר, כאשר הכסף והכבוד הם רק כלים שמסייעים בידו לגלות את עצמיותו. וגילוי העצמיות של האדם תלוי בקשר שלו אל בוראו, והבורא גילה לנו בתורתו כיצד להוציא אל הפועל את עצמיותנו, שהתורה תואמת לנשמה הישראלית, וכל יהודי שעוסק בתורה ומקיים את מצוותיה מגלה את נשמתו. וזהו שאמרו חכמים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אליהו זוטא יז, אדר"נ ב).
ביציאת מצרים יצאה הרוחניות לחירות מהשעבוד לחומר
מצרים היתה ממלכת החומר. מבחינה חומרית הגיעה הממלכה המצרית לשיאים שלא יאומנו בעת העתיקה, אולם כל ההישגים הללו היו מנותקים לחלוטין מעולם הרוח. כל כישרונותיהם הרוחניים של המצריים היו משועבדים להישגים חומרניים בלבד. לכן היו כל כך חסרי מוסר, עד ששעבדו עם שלם באכזריות נוראה.
נמצא איפה, שיציאת מצרים לא היתה רק שחרורם של בני ישראל שבאותו הדור משעבוד מצרים, אלא ביציאת מצרים נשתחררה הרוח מהשעבוד לחומר. ולכן כל כך חשוב לזכור את יציאת מצרים, שביציאת מצרים תלוי גילוי הרוחניות בעולם. ולכן בכל יום ולילה אנו מזכירים את יציאת מצרים, וכן השבתות והחגים הם זכר ליציאת מצרים.
סוגים של שעבוד
אדם שמשתוקק להיות מקובל בחברה - משועבד, מפני שאינו יכול לעשות את מה שבאמת מתאים לו, שמא ח"ו יבקרוהו. אולי היה רוצה להאריך בתפילה או לקבוע זמנים הגונים ללימוד תורה, אבל בעיני חבריו זה לא מקובל. אולי היה רוצה להתנדב למען חולים, אבל בעיני משפחתו זה יראה מוזר. אולי היה רוצה למחות כנגד עוול שנעשה לחלש במקום עבודתו, אבל הוא שותק מפני שהוא חושש לספוג עלבונות אם יפתח את פיו. נמצא שהוא משועבד לסביבתו.
אנשים הרודפים אחר הכבוד, כמו פוליטיקאים למשל, משועבדים עוד יותר, מפני שלא רק שהם נמנעים ממעשים מסוימים, אלא רוב מעשיהם נעשים כדי לזכות בכבוד, נמצא שכל חייהם משועבדים לתאוות הכבוד שלהם.
גם אדם שתאב מאוד להתענג באכילה הוא משועבד לתאוותו. שעות רבות בכל יום הוא טרוד בתאוות אכילתו, ואינו יכול לפתח את כישרונותיו הרוחניים, לא בלימוד ולא במעשים טובים. וכך לגבי כל סוגי התאוות.
גם הציבור הדתי צריך להשתחרר מהתלות המוגזמת בתקציבי המדינה, במיוחד מהתקציבים הייחודיים למוסדות החינוך והישיבות (נרחיב על כך בעז"ה בהזדמנות אחרת). גם מדינת ישראל צריכה להשתחרר מהתלות בכספי התמיכה מאמריקה.
מכוח קדושת הפסח צריכים להשתחרר מכל השעבודים הללו.
שעבוד מהופך
ויש סוג של שעבוד מהופך, שאדם כל כך רוצה שלא להיות מושפע, עד שהוא בורח לקצה השני. למשל, אם הוריו יציעו לו ללמוד מקצוע, דווקא לא ילמד. והרי הוא משועבד, מפני שלא החליט כפי שהחליט מפני שחשב שכך מתאים לו, אלא מפני שנפשו נוטה לעשות תמיד ההפך ממה שהוריו אומרים לו.
דוגמא נוספת: אדם שחושש מאוד שמא ייגרר אחר תאוות וכבוד, וכדי שלא ייפול וייכשל הרי הוא מתנזר לחלוטין מכל תענוג גשמי או מכל שמץ של מצב שבו יכבדו אותו - גם אז יוצא שהוא משועבד, מפני שבפועל כל הזמן הוא חושב על התאוות והכבוד. ואף שהוא מנסה לברוח מהן, מכל מקום אינו יכול לחיות את חייו בחירות, מפני ששיקול דעתו מוטה עקב החששות המופרזים שלו מהתאווה והכבוד.
זהירות מהיגררות אחר המצריות - החומרנות
והוזהרנו גם שלא להיגרר אחר המצריות, שכל היגררות כזו משמעותה שעדיין נותרנו משועבדים במידת מה למצריות, וכמו שנאמר (ויקרא יח, ג): "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". וכן המלך נצטווה (דברים יז, טז): "רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד".
והיה אפשר לחשוב שיש לשלול את המצריות והמצרים מכל וכל, ועל כן באה התורה וציוותה (דברים כג, ח-ט): "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'" (דברים כג, ח-ט). כלומר, יחד עם הזהירות שלא להיות מושפעים מהמצריות צריכים גם להיזהר שלא להתרחק לגמרי מהמצריות, מפני שגם בחומריות יש ערך חיובי. ומי ששולל לחלוטין את המצריות החומרית, נשאר עדיין משועבד במידת מה למצרים, שעבוד מהופך, שאינו מאפשר לו לסלול את דרכו בחופשיות נטולת השפעות זרות.
חירות לדורנו
ועד שתימלא הארץ דעה את ה', צריך לעמוד על המשמר שלא להיות משועבד לתפישות המקובלות בעולם, וגם לא להיות משועבד להתנגדות גורפת לכל תפישה מקובלת. כדי שנוכל לשפוט במבט בהיר וצלול את דרכנו על פי תורתנו, להכיר את הטוב ואת הרע, ולבחור בטוב.
היחס לאקדמיה
למשל, אסור להיות משועבדים להלכי הרוח המקובלים באקדמיה, מפני שהם משקפים תפישת עולם חיצונית שמנוכרת לאמונה, ואין ממנה סיכוי לתיקון עולם. אך יחד עם זאת אסור גם לשלול כל דבר שמתחדש באקדמיה. והשולל את האקדמיה על כל מרכיביה, נעשה משועבד לנורמות הישנות, שלא כולן מתאימות בהכרח לדרכה של תורה. ומי יודע כמה תובנות חשובות הפסיד, תובנות אשר יכלו לשמש כלים חשובים לגילוי דבר ה' בעולם.
היחס לצבא
כך גם ביחס לצה"ל. אסור שהערך המקודש של הצבא יגרום לאדם להתעלם מהביקורת הנדרשת על החסרונות שבצבא. על כל איש ישר ומוסרי להיות מודע לאינטרסים השונים שמניעים את אנשי הפיקוד הבכיר. עליו להבחין ברודנותם כלפי החלשים מהם, ובחנפנותם העצומה כלפי בעלי הכוח והשררה. מאידך, אסור שהביקורת והכעס המוצדק על מעשים רעים שעשה צה"ל לאחרונה יגרמו לשלילת ערכו המקודש.
אסור להשתעבד לצבאיות ואסור להשתעבד להתנגדות לצה"ל. על כל יהודי וחייל לראות כבן חורין את המעלות והחסרונות שבמערכת הצבאית, לתרום את חלקו ולבקר כדי לתקן.
החמץ רומז לשעבוד
החמץ רומז לשעבוד האדם. תהליך ההחמצה, שמתפיח את הבצק ומשנה את צורתו, מסמל את ההשפעה החיצונית על הבצק. לעומת זאת, המצה נשארת כצורתה הראשונית בלא שינוי.
וזאת העבודה הגדולה שלנו בפסח - לחזור בכל שנה מחדש אל העצמיות שלנו בלא שום שמץ שיעבוד.
אם נזכה לשמור עצמנו בחג המצות מחמץ ולאכול את מצת המצווה, נוכל אח"כ לחזור ולאכול חמץ, כלומר לפעול בתוך העולם הזה ולתקנו. להשתמש בחמץ כדי לגלות את דבר ה' בעולם בלא שניגרר אחריו.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
