בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • ספריה
  • קומי אורי
  • ט - שנה לגירוש
קטגוריה משני×Ē
  • משפחה חברה ומדינה
  • ב×ĸקבו×Ē ×”×’×™×¨×•×Š
  • ואנחנו קמנו ונ×Ē×ĸודד
undefined
14 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש ל×ĸילוי נ׊מ×Ē

רויטל ב×Ē ×œ××”

מ×Ļדיקים א×Ē ×”×“×™×Ÿ
קדמוננו ×ĸ×Ēרו "לא הן ולא שכרן" למרו×Ē ×ž×ĸל×Ēם של ייסורים: "אשרי הגבר א׊ר ×Ēיסרנו י-ה ומ×Ēור×Ēך ×Ēלמדנו". במשנה באבו×Ē ×ž×•×‘×: "אין בידנו לא משלוו×Ē ×”×¨×Š×ĸים ואת לא מייסורי ה×Ļדיקים" המ×Ēפר׊: "אין בידנו" - שאין בשליט×Ēנו - וב×ĸל כורחנו. אם נגזר ×ĸלינו סבל המ×Ēקרב לייסורי ה×Ļדיקים, הבה נקיים "ומ×Ēור×Ēך ×Ēלמדנו". ב×ĸוד הכאב קרוב והאובדן של גוש-×§×˜×™×Ŗ טרי בזכרוננו, יהי ר×Ļון שנזכה להניב א×Ē ×”×ž×™×¨×‘ האפשרי מ×Ēוך מקורו×Ēנו, ונש×Ēדל לשאוב כוח להמשיך להיו×Ē × ×›×•× ×™× לכל ניסיון שי×ĸמיד בפנינו אדון הכול. אקווה להבי×ĸ, ב×ĸזר×Ē ×”×Š×, מרחשי לבי ×ĸל-אודו×Ē ×”××Ą×•×Ÿ הנורא של כני×ĸ×Ē ×”×Ļבא והמדינה לבני ×ĸוולה, מנוס×Ē ×”×Š×œ×˜×•×Ÿ מפני טרור ומסיר×Ē ×—×‘×œ אר×Ĩ קדוש בידי פראי אדם, פירוק וחורבן של קהילו×Ē × ××ž× ×•×Ē ×•×ž×•×Ą×“×•×Ē ×§×•×“×Š, והגליי×Ē ××•×”×‘×™ האר×Ĩ לארב×ĸ כנפו×Ēיה. מובטחים אנו בכך שחביבין יסורין ולפום ×Ļ×ĸרא אגרא - אך מאידך הקושי מביא או×Ēנו לשא×Ē ×Ēפילה מ×ĸומק נפשנו "אבינו אב הרחמן המרחם רחם ×ĸלינו ו×Ēן בלבנו בינה להבין..."

בפ×Ēח הדברים מחוב×Ēנו לא רק לד×ĸ×Ē, אלא להשיב אל הלב ׊"א-ל אמונה ואין ×ĸוול, ×Ļדיק וישר הוא". אנו מ×Ļווים להאמין ב×Ēמימו×Ē - ו×Ēהא א׊ר ×Ēהא בחיר×Ēם הקלוקל×Ē ×Š×œ בני אדם - שאין כל ברייה, כל יי×Ļור או כל גורם ב×Ēבל, שיכול לפגו×ĸ בנו בל×ĸדי השגח×Ēו ו×ĸינו הפקוחה של בורא ה×ĸולם ברוך הוא (כדבריו הידו×ĸים של נפ׊ החיים ׊×ĸר ג',י"ב). זה דורש לא רק לקבל א×Ē ×”×“×™×Ÿ, אלא לה×Ļדיקו. כך מ×Ļינו בבבא קמא לח ×ĸמוד א: רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה בר×Ēא (נפטרה ב×Ēו) אמרו ליה רבנן ל×ĸולא קום ניזיל נינחמיה (ר×Ļו ×Ēלמידיו לשדל א×Ē ×ĸולא ללכ×Ē ×œ× ×—× א×Ē ×”××‘×œ) אמר להו מאי אי×Ē ×œ×™ גבי נחמ×Ēא דבבלאי? דגידופא הוא (מה לי ולנחמ×Ēם של הבבלים, שהוא גידות), דאמריי מאי אפ׊ר למי×ĸבד, הא אפ׊ר למי×ĸבד ×ĸבדי (שאומרים מה אפ׊ר ל×ĸשו×Ē, מ׊מ×ĸ ׊אם היה אפ׊ר היו ×ĸושים). וכך פץק הרמ"א יו"ד ׊×ĸ"ו בהגהה: "אל יאמר אדם לאבל מה לך ל×ĸשו×Ē ×›×™ אי אפ׊ר לשנו×Ē, שזהו כגידות, דמשמ×ĸ אם אפ׊ר לשנו×Ē - היה ×ĸושה, אלא יקבל ×ĸליו גזר×Ē ×”×Š× י×Ēברך באהבה". ×ĸלינו לקבל א×Ē ×”×ž×Ļיאו×Ē ×›×”×•×•×™×™×Ēה, ולאחר מ×ĸשה, לאחר שה×Ēממשה גזיר×Ē ×”×—×•×¨×‘×Ÿ, לסמוך ולבטוח כי בהמשך ×Ē×Ļמח לנו ×Ēו×ĸל×Ē, והקב"ה יהפוך הכול לטובה. ×ĸם זא×Ē ×ĸלינו להסיק מסקנו×Ē ×•×œ×¤×¨×Š סוגיה זו, בדיוק כפי שאנו מחויבים לפ×ĸנח א×Ē ×›×œ אירו×ĸי חיינו.

למרו×Ē ×Š×›×œ×¤×™ חו×Ĩ כל הסימנים מראים רק ×ĸל אובדן וקלקול, המקום הבל×ĸדי הני×Ēן ליהודי להשפי×ĸ ×ĸלי אדמו×Ē ×”×™× ×• בבחיר×Ēו החופשי×Ē ×‘×™×Ÿ אמ×Ē ×œ×Š×§×¨, בין טוב לר×ĸ ובין אמונה לכפירה. זהו ה×Ēיקון שלנו פה, וכל מגמ×Ē ×—×™×™× ×• היא להכיר ב×ĸולם השקרי הזה: "ויד×ĸ×Ē ×”×™×•× והשבו×Ē ××œ לבבך - כי ה' (רחמים) הוא הא-לוהים (דין)". מקור הכוח, הרחמים, הטוב והשפ×ĸ - הוא המקור של ×Ļמ×Ļום, דין וגזירה. זה יסוד מבחן היהודי בכל מקום ובכל מ×Ļב. והא-לוהים ×ĸשה שיראו מלפניו. כך מובן מקומם של המלים הללו אחר כל ה×ĸבודה המפרכ×Ē ×•×”×Š×Ēפכו×Ē ×”× ×¤×Š בנ×ĸיל×Ē ×™×•× הכיפורים. יהודי מ×Ļווה מן ה×Ēורה פ×ĸמיים בכל יום להכריז "׊מ×ĸ ישראל! ה' אלוקינו! ה' אחד!" - "אחד" הוא המקור של כל המבחנים, לטוב או לר×ĸ, שבהם אנו מ×Ēמודדים במהלך חיינו. לפי זה מובנ×Ē ×”×’×ž×¨× במסכ×Ē ×™×•×ž×, המ×Ļטט×Ē ××Ē ×”×¤×Ą×•×§ "ויחבקהו..." במפגש ההיסטורי בין י×ĸקב ×œ×™×•×Ą×Ŗ בהג×ĸ×Ēו של י×ĸקב למ×Ļרים. אחרי 22 שנה של סבל וג×ĸגו×ĸים לבנו, מ×Ēקרב אל י×ĸקב בנו ×™×•×Ą×Ŗ, וה×Ēורה מגלה ×Š×™×•×Ą×Ŗ חיבק א×Ē ××‘×™×• אך י×ĸקב לא השיב חיבוק מכיוון ׊קרא קריא×Ē ×Š×ž×ĸ. וכי אין לו זמן אחר מהרג×ĸ הקריטי הזה?! אלא אדרבא, ברג×ĸ שיא ה×Ēרגשו×Ē ×•××•×Š×¨ המפגש ×”× ×›×Ą×Ŗ ×ĸם בנו, ׊נ×Ēלש ממנו ללא ה×Ēראה, זה הזמן שבחר י×ĸקב לקבל ×ĸול מלכו×Ē ×Š×ž×™× ובריש גלי להודי×ĸ "ה' א-לוהינו" - מחוור לי ׊א×Ēה המיטיב ×ĸמי כ×ĸ×Ē ×”×•× זה שייסר או×Ēי כל השנים הללו ב×Ēוכניו×Ē ×Š×¨×§ א×Ēה יוד×ĸ א×Ē ×ĸומקן ולך ראוי ל×ĸבוד!

ה×ĸובדה שלא איבדנו א×Ē ×”××ž×•× ×”, ולו במ×ĸט, היא הני×Ļחון המוח×Ĩ, כפי שאנו מו×Ļאים ב×Ēהילים פרק מ"ד:
(א) לַמְנַ×ĻÖŧÖĩחַ לִבְנÖĩי קֹרַח מַשְׂכÖŧִיל... כÖŧִי לֹא בְקַשְׁ×ĒÖŧִי אÖļבְטָח וְחַרְבÖŧִי לֹא ×Ēוֹשִׁי×ĸÖĩנִי: (ח) כÖŧִי הוֹשַׁ×ĸÖ°×ĒÖŧָנוÖŧ מִ×ĻÖŧָרÖĩינוÖŧ וÖŧמְשַׂנְאÖĩינוÖŧ הֱבִישׁוֹ×ĒÖ¸: (ט) בÖŧÖĩאלוקים הִלÖŧַלְנוÖŧ כָל הַיÖŧוֹם וְשִׁמְךָ לְ×ĸוֹלָם נוֹדÖļה ץÖļלָה: (י) א֎ת זָנַחְ×ĒÖŧÖ¸ וַ×ĒÖŧַכְלִימÖĩנוÖŧ וְלֹא ×ĒÖĩ×ĻÖĩא בÖŧÖ°×Ļִבְאוֹ×ĒÖĩינוÖŧ: (יא) ×ĒÖŧְשִׁיבÖĩנוÖŧ אָחוֹר מִנÖŧִי ×Ļָר וÖŧמְשַׂנְאÖĩינוÖŧ שָׁסוÖŧ לָמוֹ: (יב) ×ĒÖŧÖ´×ĒÖŧÖ°× ÖĩנוÖŧ כÖŧÖ°×Ļֹאן מַאֲכָל וÖŧבַגÖŧוֹיִם זÖĩרִי×ĒָנוÖŧ: (יג) ×ĒÖŧִמְכÖŧ֚ר ×ĸַמÖŧְךָ בְלֹא הוֹן וְלֹא רִבÖŧִי×ĒÖ¸ בÖŧִמְחִירÖĩיהÖļם: (יד) ×ĒÖŧְשִׂימÖĩנוÖŧ חÖļרְפÖŧָה לִשְׁכÖĩ× ÖĩינוÖŧ ל֎×ĸַג וָקÖļלÖļץ לִסְבִיבוֹ×ĒÖĩינוÖŧ: (טו) ×ĒÖŧְשִׂימÖĩנוÖŧ מָשָׁל בÖŧַגÖŧוֹיִם מְנוֹד ר֚א׊ׁ בÖŧ֎ל אÖģמÖŧִים: (טז) כÖŧָל הַיÖŧוֹם כÖŧְלִמÖŧÖ¸×Ēִי × ÖļגְדÖŧִי וÖŧבֹשׁÖļ×Ē ×¤Öŧָנַי כÖŧִץÖŧÖ¸×Ēְנִי: (יז) מִקÖŧוֹל מְחָרÖĩ×Ŗ וÖŧמְגַדÖŧÖĩ×Ŗ מִפÖŧÖ°× Öĩי אוֹיÖĩב וÖŧמִ×Ēְנ֡קÖŧÖĩם: (יח) כÖŧָל זֹא×Ē ×‘Öŧָא֡×ĒְנוÖŧ וְלֹא שְׁכַחֲנוÖŧךָ וְלֹא ׊ִׁקÖŧַרְנוÖŧ בÖŧִבְרִי×ĒÖļךָ: (יט) לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבÖŧÖĩנוÖŧ וַ×ĒÖŧÖĩט אֲ׊ׁÖģרÖĩינוÖŧ מִנÖŧִי אָרְחÖļךָ: (כ) כÖŧִי דִכÖŧִי×ĒָנוÖŧ בÖŧִמְקוֹם ×ĒÖŧ֡נÖŧִים וַ×ĒÖŧְכַס ×ĸָלÖĩינוÖŧ בְ×ĻַלְמָוÖļ×Ē: (כא) אִם שָׁכַחְנוÖŧ ׊ׁÖĩם אֱלֹהÖĩינוÖŧ וַנÖŧִפְרֹשׂ כÖŧ֡פÖŧÖĩינוÖŧ לְאÖĩל זָר: (כב) הֲלֹא אלוקים יַחֲקָר זֹא×Ē ×›Öŧִי הוÖŧא יֹדÖĩ×ĸÖˇ ×ĒÖŧÖˇ×ĸ֞לÖģמוֹ×Ē ×œÖĩב: ...

האם ה×Ēפילו×Ē ×”×™×• לשווא?
כוחו×Ē ×”×‘×™×˜×—×•×Ÿ הפקירו או×Ēנו. ×Ēקופה ממושכ×Ē ×”×™×™× ×• מחויבים ל×ĸבור ב×Ļמ×Ēים שבהם ×ĸמדו רו×Ļחים חמושים ברובים אוטומטיים ולא נכנ×ĸנו. איימו ×ĸלינו, הזניחו או×Ēנו, דרשו להפקי×ĸ א×Ē ×¨×›×•×Š× ×•, ולא נשברנו. מרגמו×Ē ×ĸל ב×Ēים, חדירו×Ē ×œ×™×™×Š×•×‘×™×, ירי ×ĸל ה×Ļירים וטילים ×ĸל ילדים לא ה×Ļליחו לקפל או×Ēנו. כשני×Ļבנו מול הברירה לפגו×ĸ גופני×Ē ×‘×™×”×•×“×™× או להיכנ×ĸ, הפוסקים הכרי×ĸו לדינא ׊×ĸד כאן מסירו×Ē ×”× ×¤×Š ×ĸל אר×Ĩ-ישראל ו×Ēו לא. ×ĸל השלמ×Ē ×”×ž×Ļווה ×ĸד איפה שידינו מג×ĸ×Ē ×•×œ× להיסדק בדרך - ×ĸל כך יש להודו×Ē. כדבריהם ז"ל בבבא ב×Ēרא דת קכא ×ĸמוד א: ×Ēנן ה×Ēם, אמר רבן ׊מ×ĸון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה ×ĸ׊ר באב. רבה ורב ×™×•×Ą×Ŗ דאמרי ×Ēרוייהו: יום שפוסקין בו מלכרו×Ē ×ĸ×Ļים למ×ĸרכה. הושלמה מ×Ļוו×Ē ×§×¨×‘×Ÿ ה×ĸ×Ļים. ×ĸל כך אומר רבנו גרשום: מכאן ׊×ĸושים יום טוב שמכאן ואילך היו ×ĸוסקין ב×Ēורה שפנויים למ×Ļוו×Ē ××—×¨×•×Ē...

אלא שהמלחמה ×ĸל אר×Ĩ-ישראל טרם נץ×Ēיימה.

השאלה הנוקב×Ē ×”×™×Ēה: כי×Ļד ה×Ēפללנו ונראה כי לא ה×Ēקבלו ×Ēפילו×Ēינו? ז×ĸקו×Ē ×Ļיבור ב×Ēוך הה×Ēיישבו×Ē ×ž×—×•×Ļה לה, האם הן ירדו לטמיון? האם הוכח שהן לשווא?

במקורו×Ē × ×™×Ēן ל×ĸמוד ×ĸל ץ×Ēירה בסיסי×Ē ×‘×™×—×Ą ל×Ēפילה. מחד גיסא דורש×Ē ×”×’×ž×¨×: "קוה אל ה' חזק ויאמ×Ĩ לבך וקוה אל ה'" ׊אם אדם ה×Ēפלל וראה ׊×Ēפיל×Ēו לא × ×ĸ× ×Ēה, ישוב וי×Ēפלל ,מ׊מ×ĸ שהוא אמור לה×Ēפלל ×ĸד שהוא משיג ×Ēו×Ļאו×Ē. ל×ĸומ×Ē ×–××Ē ×“×¨×Š×” בבא ב×Ēרא קסד ×ĸמוד ב: אמר רב ×ĸמרם אמר רב, שלש ×ĸבירו×Ē ××™×Ÿ אדם ני×Ļול מהן בכל יום: הרהור ×ĸבירה ו×ĸיון ×Ēפילה ולשון הר×ĸ. מסביר ר׊"י:...שלאחר שה×Ēפלל דן בלבו שישלם לו הקב"ה שכרו וי×ĸשה הקב"ה ×Ļרכיו וישמ×ĸ ×Ēפיל×Ēו לפי שה×Ēפלל בכוונה.

האם נוב×ĸ מזה שאסור ל×Ļפו×Ē ×œ×¨××•×Ē ×Ēו×Ļאו×Ē ×œ×‘×§×Š×•×Ēינו?
פני×Ēי לרב זילברשטיין שליט"א, והוא השיב מדברי הגר"א שהכוונה כאן שישוב וי×Ēפלל ×ĸוד ×Ēפילה אח×Ē, אח×Ē ×œ×Ēפיל×Ē ×œ×—×Š ואח×Ē ×œ×—×–×¨×Ē ×”×Š"×Ĩ. אבל מ×ĸבר לכך, מ׊מ×ĸ שיש גבול לבקשו×Ē (ל×ĸ"ד כמשה רבנו שאחר ×Ēקט"ו ×Ēפילו×Ē ×Ļיווה ×ĸליו הקב"ה "אל ×Ē×•×Ą×Ŗ"). הרב נבנ×Ļאל שליט"א השיב שבאמ×Ē ××™×Ÿ מה ל×Ļפו×Ē ×Š×™×ĸנו ל×Ēפילו×Ē, אין גבול, ומ×Ļווה להמשיך לה×Ēפלל. ה×Ēו×Ļאו×Ē ×”×Ÿ אך ורק בידי יוד×ĸ ×Ē×ĸלומו×Ē.

מ×ĸמד ה×Ēפילה מ×ĸיד איפה א×Ēה נמ×Ļא, ×ĸל מי א×Ēה סומך בש×ĸ×Ē ×Ļרה, כחייל הלובש מדים ויו×Ļא לקרב ב×ĸיטורי היחידה לא משנה באיזו מ×ĸרכה הוא כרג×ĸ ×ĸסוק והאם מנ×Ļח או מפסיד, הוא נאמן ל×ĸם ׊×ĸליו הוא מגן ומסור לשולחו. באופן אישי ה×Ēחזק×Ēי מאוד ב×Ēפילו×Ē ×‘×Ļיבור שהקנו הרבה כוח והרבה אחדו×Ē. דמ×ĸו×Ē ×¨×‘×•×Ē ×–×œ×’×•, וסביר שהן נמזגו לדמ×ĸו×Ē ×“×•×“ המקונן "׊מ×Ēי דמ×ĸ×Ēי בנאדך להיו×Ē". אני מניח שה×Ēפילו×Ē ×”×’×™×ĸו לי×ĸדן וישפי×ĸו א×Ē ×Ēיקונן. מי שנכח בליל ט' באב בבי×Ē ×”×›× ×Ą×Ē ×‘× ×•×•×”-דקלים בשיר×Ē "שייבנה בי×Ē ×”×ž×§×“×Š במהרה בימנו" חווה ללא ץפק ה×Ēרוממו×Ē ×Š×”×˜×‘×™×ĸה א×Ē ×¨×™×Š×•×ž×” לנ×Ļח ×ĸל המש×Ē×Ēפים. ׊מ×ĸ×Ēי שכיו×Ļא באלו ה×Ēנהלו ×Ēחינו×Ē ×‘×›×¤×¨-דרום, בנ×Ļר-חזני ובמקומו×Ē × ×•×Ą×¤×™×. כל פו×ĸל ה' למ×ĸנהו.

הנו×ĸר הוכיח
×Ēחושו×Ē ×›×œ×¤×™ האובדן וגירוש מהגוש מופנו×Ē ×’× לאופי ה×ĸשייה והמאבק שהיו שו×Ēפים בה אך מ×ĸט מאחינו בי×Ē ×™×Š×¨××œ. ה×Ļיבור הגדול, שהיה ×ĸליהם רק להני×ĸ א×Ē ×ĸ×Ļמם כמה מאו×Ē ×ž×˜×¨×™× מהסלון לכביש הסמוך לבי×Ēם ולהבי×ĸ א×Ē ×”×–×ĸזו×ĸ ×ĸל הט×ĸו×Ē ×”× ×•×¨××”, בחרו שלא ל×ĸשו×Ē ×–××Ē. היו×Ļאים בהמוניהם להפגין נגד ×Ēזוז×Ē ×’×•×¤×” ב×Ē ×ž××•×Ē ×‘×Š× ×™× בזמן סליל×Ē ×›×‘×™×Š (שמו×Ēר לפי ההלכה) דממו בזמן חיטוט קברים טריים של חללי המאבק ×ĸל אר×Ĩ-ישראל. ה×Ē×ĸוררו ×Ēחושו×Ē ×‘×’×™×“×” מ×Ļד אנשי שלומנו. ואילו מהרחוקים יו×Ēר, המובלים ×ĸל-ידי חסרי ×ĸרכים ושטיפו×Ē ×ž×•×— בכל אמ×Ļ×ĸי ה×Ēקשור×Ē, זכינו ליחס אדיש. זה דורש הכרה שאנחנו בודדים - לא לגאווה אלא למחויבו×Ē.

בבבא קמא מו ×ĸמוד ב: סברא הוא, דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא! הטו×ĸנים שהפרי×ĸ להם אך לא ×ĸד כדי פ×ĸילו×Ē, מ×ĸידים היכן ×Ļיפור נפ׊ם. הט×ĸנה אינה מ×Ēקבל×Ē, שכן ×ĸשרו×Ē ××œ×¤×™× אחרים יכלו ל×ĸזוב א×Ē ×ž×§×•× מגוריהם, ל×ĸמוד ׊×ĸו×Ē ×‘×“×¨×›×™× ובכפר-מימון, והשאר היכן? והנו×ĸר יוכיח. נו×Ēרה ×ĸבודה רבה להפנמ×Ē ×ĸרכי אהב×Ē ××¨×Ĩ-ישראל כחלק בל×Ēי נפרד ממ×Ļוו×Ē ×”×Ēורה!

בירושלמי ×Ē×ĸני×Ē ×¤×¨×§ ד [דת סז טור ב] מ×Ļא×Ēי מקור מ×ĸורר מחשבה:
"... אמר רבי יוחנן, שמונים אלת פרחי כהונה נהרגו ×ĸל דמו של זכריה... שב×ĸ ×ĸבירו×Ē ×ĸברו ישראל באו×Ēו היום הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וטימאו א×Ē ×”×ĸזרה ושב×Ē ×•×™×•× הכיפורים היה וכיון ׊×ĸלה נבוזראדן לכאן ראה א×Ē ×”×“× ×Ēוסס אמר להן מה טיבו של זה אמרו לו דם פרים וכבשים ואילים שהיינו מקריבין ×ĸל גבי המזבח. מיד הביא פרים ואילים וכבשים ושחטן ×ĸליו ו×ĸדיין הדם ×Ēוסס וכיון שלא הודו לו ×Ēליין בגרדון אמרו הואיל והקב"ה רו×Ļה ל×Ēבו×ĸ דמו מידינו אמרו לו דם כהן ונביא ודיין הוא שהיה מ×Ēנבא ×ĸלינו כל מה ׊א×Ēה ×ĸושה לנו ו×ĸמדנו ×ĸליו והרגנוהו מיד הביא שמונים אלת פרחי כהונה ושחטן ×ĸליו ואדיין הדם ×Ēוסס בההיא ׊×ĸ×Ēא × ×–×Ŗ ביה אמר ליה מה א×Ē ×‘×ĸי נובד כל אומ×Ēך ×ĸלך מיד × ×Ēמלא הקב"ה רחמים ואמר מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי × ×Ēמלא רחמים ×ĸל בני אני שכ×Ēוב בי כי אל רחו' יי' אלהיך לא ירפך ולא ישחי×Ēך ולא ישכח א×Ē ×‘×¨×™×Ē ××‘×•×Ēיך ×ĸל אח×Ē ×›×ž×” וכמה מיד רמז לדם ונבל×ĸ".

הבה נ׊×ĸר בנפשנו א×Ē ×ž×Ą×¤×¨ היללו×Ē ×•×›×ž×•×Ē ×”×‘×›×™×•×Ē ×Š×œ 160,000 האבו×Ē ×•×”××ž×”×•×Ē ×Š×œ פרחי הכהונה שנטבחו באו×Ēה גזירה, ׊×ĸלו לפני כיסא הכבוד ו×ĸדיין לא × ×ĸנו, ומ×Ļד שני, כאשר ׊מ×ĸ הקב"ה א×Ē ×Š××œ×Ēו של או×Ēו ר׊×ĸ, אכזר, זר×ĸ ×ĸמלק, מיד × ×Ēמלא רחמים. אלא שלפ×ĸמים הה×Ē×ĸוררו×Ē ×ž×’×™×ĸה דווקא מהמקום השפל והנמוך ביו×Ēר וס×Ēום מהבנ×Ēנו.

להבדיל, בזמן שהמשפחה מיררה בבכי ×ĸם סילוקנו בכוח מהבי×Ē. ראינו ×Ēוך כדי ז×ĸקו×Ē ×”×Ēפילה חיילים השו×Ēפים למ×ĸשה מזילים ומוחים דמ×ĸו×Ē ×ž×ĸיניהם. שאל×Ēי א×Ē ×ĸ×Ļמי: מ×Ēי הרגיש כך או×Ēו חייל, מאז שהיה ילד קטן ובכה בגלל דבר שלא קיבל או שנחבל? בלוויה לא בוכים, זה סימן לחולשה. ב×Ē׊×ĸה באב רובם אינם שו×Ēפים לאבל ומי יוד×ĸ אם ב-25 השנים האחרונו×Ē ×‘×œ×•×˜×•×Ē ×”×“×ž×ĸו×Ē ×¤×ĸלו כלל. ואולי דמ×ĸו×Ē ××œ×• ×ĸל חורבן בי×Ē ×™×”×•×“×™ יביאו לכלל רחמי שמים, שכל כך דרושים כ×ĸ×Ē.

ו×ĸוד, באיכה א: "בכו ×Ēבכה בלילה ודמ×ĸ×Ēה ×ĸל לחיה אין לה מנחם מכל אהביה כל ר×ĸיה בגדו בה היו לה לאיבים". הדמ×ĸו×Ē ×ĸל הלחי מ×ĸידו×Ē ×Š×”×‘×›×™ היה קודם אך פץק. אחר×Ē ×”×™×• דמ×ĸו×Ē ×‘×ĸיניים. במ×Ļב כזה אין לה מנחם. ברג×ĸ שיכבד האבל ויכירו ×ĸד כדי כמה מ×Ļבנו חמור והי×ĸדר השריי×Ē ×”×Š×›×™× ×” דואב - "כל המ×Ēאבל ×ĸל ירושלים זוכה ורואה בשמח×Ēה" - כבר ×ĸכשיו.

קטני הוראה מול גדולי הדור
הגילוי הכואב ביו×Ēר מכל הגירוש גרם לנו ב×ĸיה חינוכי×Ē ×¨×‘×Ē ×ž×ĸלה, שלא מ×Ļא×Ēי לה מו×Ļא ברור ×ĸד ×ĸ×Ļם היום הזה. הרי אנו מחנכים א×Ē ×™×œ×“×™× ×• לאהוב כל יהודי, ובודאי לכבד רב בישראל ולקבל א×Ē ×“×‘×¨×™×•. מה קורה כשנדרש מילד ×Ļ×ĸיר לבחור בין הוראו×Ēיהם של כמה דמויו×Ē ×ž×¤×•×¨×Ą×ž×•×Ē ×‘×Ļיבור א׊ר מדריכים באופן סו×Ēר זה א×Ē ×–×”? הכי×Ļד הח×Ļיפו פיהם מספר רב של קטני הוראה ואלו שלא הגי×ĸו להוראה כלל בפירוש נגד מנהיגי הדור, ובנושא של חילול השם שאינו מ×Ēכפר ×ĸד יום המוו×Ē?! איפה נ׊מ×ĸ דבר כזה בישראל, שב×ĸלי משרו×Ē ×™×‘×™×ĸו ד×ĸ×Ēם בחו×Ļו×Ē ×”×ĸיר ב×ĸוד שרבו×Ēיהם, שינקו מהם כל ×Ēור×Ēם, ×ĸדיין בחיים והם מכחישים א×Ē ×“×‘×¨×™×”×? האם קב×ĸו פגישה לדבר א×Ēם ולה×Ē× ×Ļח אי×Ēם ×ĸל דרכם ה×Ēו×ĸה?! הגדול מהם בחכמה ובשנים מפרסם א×Ē ×“×ĸ×Ēו, והם בשלהם? ואני הקטן, כ×ĸפר ×Ēח×Ē ×›×¤×•×Ē ×¨×’×œ×™×”× אפילו של או×Ēם דרשנים וראשי מכינה ׊×ĸושים גדולו×Ē ×‘×§×™×¨×•×‘ רחוקים ודיבוב נפשו×Ē ××‘×•×“×•×Ē, לא מסוגל לקלוט כי×Ļד מ×ĸיזים להכרי×ĸ בסוגיו×Ē ×Š×œ בי×Ē-דין הגדול. ו×ĸוד, אפילו לא פוסקים בשם רב ב×ĸל מ×ĸלה כלשהו אלא בשם ×ĸ×Ļמם בלבד?! ׊מא הורה להם הרב מרדכי אליהו שליט"א ל×Ļיי×Ē ×œ×¤×§×•×“×Ē ×”×¨×Ą או הרב ×ĸובדיה ×™×•×Ą×Ŗ שליט"א לחטט בקברים? האם הרב אלישיב שליט"א הורה לרקוד ×ĸם אלו שבאים לרוקן ב×Ēי-כנס×Ē ×•×œ×”×Š×—×™×Ē ×ž×–×•×–×•×Ē? זה זלזול בכבוד שמים! ב×Ēור×Ē ×™×Š×¨××œ יש חובה לשנוא ר׊×ĸים. ומיהו ר׊×ĸ אם לא מי שמוביל מדיניו×Ē ×Š×¨×•×ž×Ą×Ē ×§×“×•×Š×” והורס×Ē ××Ē ×ĸולם ה×Ēורה; מי שנו×Ēן יד להפק×ĸ×Ē ×¨×›×•×Š ×Ļדיקים, לכליא×Ē ×ž×¤×’×™× ×™× קטינים, לשריפ×Ē ×‘×Ēי-כנסיו×Ē ×•×œ×ĸידוד ר×Ļח יהודים? אם לא זה, אז מיהו הרש×ĸ שאו×Ēו חייבים לשנוא? אלא שאין זה מס×Ēדר ×ĸם ×Ēור×Ēו הפרטי×Ē ×Š×œ מישהו... יחידי סגולה, נדב ואביהוא, שילמו ביוקר ×ĸל הורא×Ē ×”×œ×›×” בפני רבם. להם אין פחד? ב×ĸיני ראי×Ēי מכ×Ēב מכובד, ארוך, רווי בשאלו×Ē ×Š×œ הרב אהרון ליכטנשטיין שליט"א המופנה לבירור ד×ĸ×Ēו של מרן הרב שפירא שליט"א. כך דרכה של מחלוק×Ē - אך להם הכול ברור? ×ĸ×Ēה מובן איך נהפכים מו×ĸ×Ļ×Ē ×™×Š"×ĸ וחברי כנס×Ē ×œ×¤×•×Ą×§×™×, הרי ה×Ēוו א×Ē ×“×¨×›× בוגרי ישיבה שכל מי שיש לו ד×ĸה הוא אדון!

" שלא אחד בלבד ×ĸמד ×ĸלינו לכלו×Ēנו" - כל כוחנו מידלדל ופוק×ĸ ברג×ĸ של הי×ĸדר חזי×Ē ×ĸם פסיקה המחייב×Ē ×§×˜×Ÿ כגדול. אולי זה הבירור האחרון שנדרש מא×Ēנו אך לפני בניין הנהגה ברורה המבוסס×Ē ×ĸל גדלו×Ē ×‘×Ēורה באופן טהור - אין לנו כלל מה לחפש בהנהג×Ē ×”×Ļיבור ה×Ēו×ĸה באר×Ĩ. א×Ē ×—×™×œ×•×œ השם הנורא כבר ×ĸושים הרחוקים מ×Ēורה ב×Ļורה יפה להפליא! הכאב הוא איום.

בלי בי×Ē, כמו ריבונו של ×ĸולם
הרבה איבדנו, אך גם הרבה הרווחנו, במבט לאחור. הדבר דומה לאדם הנ×Ēון באו×Ļר המלך זמן ממושך. לפ×Ē×ĸ מגרשים או×Ēו והוא מספיק לה×Ļיל אבן אח×Ē ×˜×•×‘×” ושומרה בכיסו, והרי הוא מו×Ļיאה לסירוגין ומביט בה ושוחק ובוכה - השמחה ×ĸל כמה יקר ×ĸרך ×ĸלה בידו לה×Ļיל ולשא×Ē ×ĸמו, והיגון ×ĸל מה גודל האבדה שאיבד.

האם ×ĸד ×ĸ×Ēה הרגשנו א×Ē ×”×¨×’×Š×Ēו של מלכו של ×ĸולם, מה זה להיו×Ē ×œ×œ× בי×Ē?

הגמרא, במסכ×Ē ×‘×¨×›×•×Ē × ×— ×ĸמוד ב, מביאה א×Ē ×”×Ą×™×¤×•×¨ הבא:
"×ĸולא ורב חסדא הוו קא אזלי באורחא (היו הולכים בדרך) כי מטו אפ×Ēחא דבי רב חנא בר חנילאי נגד רב חסדא וא×Ēנח (כשהגי×ĸו לפ×Ēחו של רב חנא ה×Ēייסר רב חסדא ונאנח) אמר ליה ×ĸולא אמאי קא מ×Ēנח×Ē... א"ל היכי לא? א×Ēנח בי×Ēא דהוו בה שי×Ēין אפיי×Ēא ביממא ושי×Ēין אפיי×Ēא בליליא ואפיין לכל מאן ד×Ļריך ולא שקל ידא מן כיסא דסבר דילמא א×Ēי ×ĸני בר טובים ואדמטו ליה לכיסא קא ×ž×›×Ą×™×Ŗ שלא (איך לא? בי×Ē ×Š×”×™×• ׊ם ששים אופים בלילה וביום והיו זריזים כל כך ×ĸד שה×ĸני הכניס יד לכיסו סיפקו לו א×Ē ×Ļרכו ×ĸל-מנ×Ē ×Š×œ× י×Ēבייש). ו×Ēו הוו פ×Ēיחין ליה ארב×ĸ בבי לארב×ĸ רוח×Ēא ד×ĸלמא וכל דהוה ×ĸייל כפין נפיק כי שב×ĸ... הש×Ēא נפל ב×Ēלא ולא א×Ēנח (×ĸכשיו נהפך ל×Ēל ולא איאנח?!) אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן, מיום שחרב בי×Ē ×”×ž×§×“×Š נגזרה גזירה ×ĸל ב×Ēיהן של ×Ļדיקים שיחרבו, ׊נאמר באזני ה' ×Ļבאו×Ē ×× לא ב×Ēים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב, ואמר ר' יוחנן ×ĸ×Ēיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן... חזייה דלא מיישב ד×ĸ×Ēיה (ראה שלא ה×Ēיישב ד×ĸ×Ēו של רב הונא) א"ל דיו ל×ĸבד שיהא כרבו".

מכאן ׊×ĸולא ה×Ļליח להפיס א×Ē ×“×ĸ×Ēו בכך שלכל הפחו×Ē ×× ×• דומים לאבינו שבשמים, כי ב×Ēשוב×Ēו הקודמ×Ē ×œ× ה×Ļליח להרגי×ĸ א×Ē ×ĸמי×Ēו. הרגשנו זא×Ē ×ĸל בשרנו. ריבונו של ×ĸולם ללא בי×Ē ××œ×¤×™ שנים, ואיש לא ׊ם ×ĸל לב. אנחנו הרגשנו. במלון לשם גל×Ēה קהיל×Ēנו קרא ב×Ēורה ב×ĸל קורא ו×Ēיק ורגיל מנווה-דקלים. כאשר הגי×ĸ ל×Ēחיל×Ē ×”×§×œ×œ×•×Ē ×‘×¤×¨×Š×Ē "כי ×Ēבוא" הוא ה×Ēמוטט בבכי ובקושי יכול היה להמשיך בקריאה, וילל×Ē ×›×œ ה×Ļיבור ×ĸל×Ēה יחד ×ĸם בכיו השמימה. ב×ĸי×Ļומו של יום הכיפורים ה×Ēכוננ×Ēי לב×Ļ×ĸ ברי×Ē ×ž×™×œ×” בישיבה ×Ēיכוני×Ē ×‘×ž×Ļפה-רמון. אמר×Ēי א×Ē ×”×Ēפילה "יהי ר×Ļון" שלפני המילה, וכאשר הג×ĸ×Ēי למלים "ו×ĸ×Ēה שנחרב בי×Ēנו ×•× ×Š×¨×Ŗ בי×Ē ×”×™×›×œ× ×• ואין לנו קרבנו×Ē ×œ×›×¤×¨..." ה×Ēייפח×Ēי בדמ×ĸו×Ē ×‘××•×¤×Ÿ כזה שנראה לי ולנוכחים שלא א×Ļליח להמשיך ולב×Ļ×ĸ א×Ē ×”×ž×Ļווה ביישוב הד×ĸ×Ē ×”× ×Ļרך.

למדנו שג' משמרו×Ē ×”×•×™ הלילה, ו×ĸל כל מ׊מר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שב×ĸונו×Ēיהם החרב×Ēי א×Ē ×‘×™×Ēי ושרפ×Ēי א×Ē ×”×™×›×œ×™ והגלי×Ēים לבין אומו×Ē ×”×ĸולם: ×Ēניא א"ר יוסי פ×ĸם אח×Ē ×”×™×™×Ēי מהלך בדרך ונכנס×Ēי לחורבה אח×Ē ×ž×—×•×¨×‘×•×Ē ×™×¨×•×Š×œ×™× לה×Ēפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי ×ĸל הפ×Ēח (והמ×Ēין לי) ×ĸד שסיימ×Ēי ... ואמר לי בני מה קול ׊מ×ĸ×Ē ×‘×—×•×¨×‘×” זו, ואמר×Ēי לו ׊מ×ĸ×Ēי ב×Ē ×§×•×œ שמנהמ×Ē ×›×™×•× ×” ואומר×Ē ××•×™ לבנים שב×ĸונו×Ēיהם החרב×Ēי א×Ē ×‘×™×Ēי ושרפ×Ēי א×Ē ×”×™×›×œ×™ והגלי×Ēים לבין האומו×Ē. ואמר לי חייך וחיי ראשך, לא ׊×ĸה זו בלבד אומר×Ē ×›×š אלא בכל יום ויום שלש פ×ĸמים אומר×Ē ×›×š, ולא זו בלבד אלא בש×ĸה שישראל נכנסין לב×Ēי כנסיו×Ē ×•×œ×‘×Ēי מדרשו×Ē ×•×ĸונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקב"ה מנ×ĸ× ×ĸ ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין או×Ēו בבי×Ēו כך מה לו לאב שהגלה א×Ē ×‘× ×™×• ואוי להם לבנים שגלו מ×ĸל שולחן אביהם...

×ĸ×Ēה קל לנו להזדהו×Ē ×ĸם בורא ×ĸליון, הנאנח אנחה ×Ēמידי×Ē.

לא ה×Ēחברו×Ē, ה×Ēבדלו×Ē
נ׊מ×ĸו קולו×Ē ×Š×”×ĸונש הגי×ĸ לנו ×ĸל שה×Ē× ×Ēקנו מ×ĸם ישראל במרכז האר×Ĩ ו×ĸלינו לה×Ēחבר אליו. מרבו×Ēי קיבל×Ēי שאין דברי הבל גדולים מאלו. אין ץפק ׊מ×ĸלה גדולה יש לקרב א×Ē ×”×¨×—×•×§×™×, וה×Ēיקון הוא בפגם ה×ĸיקרי שחסר יושר ×Ļדק ואמונה. לחילונים אין כל ×ĸמידה ואחיזה ללא יהדו×Ē, ×ĸל כן הם מגי×ĸים לסילופים ופש×ĸים כפי ׊נ×ĸשה ל×Ļיבור שלנו כולו. ברג×ĸים אלו, כאשר מפ×Ļי×Ļים א×Ē ×—×™×¤×” וא×Ē ×˜×‘×¨×™×” וא×Ē ×§×¨×™×™×Ē-שמונה, מגמ×Ē ××•×Ēם ב×ĸלי שנאה אינה אלא להוקי×ĸ ולהרוס והם שבים אל ×Ēוכניו×Ēיהם להחריב יישובים. אך הדוגמה ששימשנו בה×ĸמד×Ē ×§×”×™×œ×•×Ē ×§×“×•×Š×•×Ē ×‘×“×‘×§×•×Ē ×œ×Ēורה היא המ×ĸנה הטוב ביו×Ēר. א×Ē ×”×“×™×Ÿ × ×Ļטרך ל×Ē×Ē ×ĸל הזיו×Ē ×Š×•×•× ׊פ×ĸילו×Ē ×ž×Ēוך הכנס×Ē ×”×ž×•×Š×—×Ē×Ē, מ×ĸרכ×Ē ×ž×Š×¤×˜ המ×Ēקרב×Ē ×œ×—×•×§×™ סדום ו×Ļבא ×ĸם הוראו×Ē ×¤×Ēיחה באש הקרובים לה×Ēאבדו×Ē ×”×¤×¨×˜ והכלל - זה מה שיושי×ĸנו. הישרדו×Ē ×Š×œ× ×• ×Ēהיה אך ורק בה×Ēבדלו×Ē ×ž×•×—×œ×˜×Ē ×ž×”×¤×¨×™×Ļו×Ē ×‘×¨×—×•×‘, מניבול הפה ומביזיון קודשי ישראל. ואם נידרש לחיבור לאנשים שזו מנ×Ē ×—×œ×§×, יהיה זה רק ללמדם מוסר יהודי בסיסי והלכו×Ē ×¤×Š×•×˜×•×Ē, ולא כל הליכה משו×Ēפ×Ē ××—×¨×Ē.

×ĸל הקדוש-ברוך-הוא ל×Ēבו×ĸ ×ĸלבונם לא רק של היהודים ׊פ×ĸלו באופן טהור לשם שמים וסבלו, אלא ×ĸל חילול השם הרב שנגרם. לא רק בשל סבלן של המשפחו×Ē ×”×’×•×œ×•×Ē, אלא גם בשל ה×Ēמוטטו×Ē ×ž×•×Ą×“×•×Ē ×ĸנפים מגיל הינקו×Ē ×•×ĸד לימוד קשישים בכולל ימי שישי, ב×Ēי מקדש-מ×ĸט, מקוואו×Ē, מפ×ĸלי חסד, גידולי קרק×ĸ שכל מטר×Ēם קודש להפריש קדושי ישראל מאיסורי מאכלו×Ē ××Ą×•×¨×•×Ē, רפ×Ēו×Ē ×ĸם דקדוקי בכורו×Ē, מ×ĸ׊ר וכו' - הכול חוסל ×ĸם ×Ēוכנם האנושי.

מובא בקידושין לא ×ĸמוד ב:
אמר רבי אבהו: כגון אבימי ברי קיים מ×Ļו×Ē ×›×™×‘×•×“... יומא חד אמר ליה: אשקיין מיא, אדאיי×Ēי ליה נמנם, גחין קאי ×ĸליה ×ĸד דאי×Ē×ĸר, איס×Ēיי×ĸא מיל×Ēיה ודרש אבימי (×Ēהלים ×ĸט) מזמור ×œ××Ą×Ŗ.

ביאור המ×ĸשה מובא ב×Ēוספו×Ē: איס×Ēיי×ĸא מיל×Ēא - ב×ĸודו גחין לפניו שהבין ודרש מזמור ×œ××Ą×Ŗ אלהים באו גוים בנחל×Ēך שלא היה מבין בו מקודם לכן ודרשו... במדרש מופי×ĸ ×Š××Ą×Ŗ אמר שירה ×ĸל שטב×ĸו באר×Ĩ ׊×ĸריה, משל לשפחה שהלכה לשאוב מים מן הבאר ונפל כדה לבאר והי×Ēה מ×Ļט×ĸר×Ē ×•×‘×•×›×”, ×ĸד שבא×Ēה שפח×Ē ×”×ž×œ×š לשאוב ובידה כלי של זהב ונפל או×Ēו כלי ׊ם. ה×Ēחילה הראשונה לשורר ואמרה: ×ĸד ×ĸכשיו לא היי×Ēי סבורה שיו×Ļיא שום אדם כדי, שהוא של חרס, מן הבאר, שאינו נחשב, ו×ĸכשיו מי שיו×Ļיא או×Ēו של זהב יו×Ļיא כדי ×ĸמו. כך בני קרח שהיו בלו×ĸים, כשראו שטב×ĸו באר×Ĩ ׊×ĸריה אמרו שירה, אמרו מי שיו×Ļיא הש×ĸרים יו×Ļיא גם או×Ēנו. לכך אמר ××Ą×Ŗ מזמור שהוא ממשפח×Ē ×§×¨×—.

יש כאן לימוד גדול שזכה לדרוש, כאשר הקדוש-ברוך-הוא זוכר א×Ē ×”×’×“×•×œ, בוודאי שי×Ēגלגל זכיר×Ēו של הקטן. אך למה דווקא מסר הזה א×Ļל מי שאביו נמנם וניגש להושיט לו כוס מים?

בדווקא! הרי למה לנו להזדקק למזכרו×Ē ×œ×§×‘"ה, הוא הרי רואה ×ž×Ą×•×Ŗ כל ה×ĸולם ו×ĸד סופו? אלא, לפ×ĸמים זהו בחינ×Ēו של רבונו של ×ĸולם, לבדוק ×ĸד כמה אנו נאמנים. ל×ĸ×Ēים באמ×Ē × ×“×ž×” לנו שאבינו שבשמים מ×Ēנמנם וישן, ואולי שכח? ואולי לא ׊ם לב, ה×Ēרחק ונדד לו? הדגים לנו בנו של אבימי - שמי שיש לו סבלנו×Ē, ו×ĸומד ומ×Ļפה לנראה כיקי×Ļ×Ē ××‘×™×•, זוכה ורואה בקוממיו×Ēו וה×Ēגלו×Ēו "×ĸד דאי×Ē×ĸר".

הראו ×ĸ×Ļמכם כ×ĸשירים
ולסיום, המלים האחרונו×Ē ×Š××ž×¨×Ēי בגוש-×§×˜×™×Ŗ ובהן נפרד×Ēי מחברי היישוב × ×Ļר-חזני, בהזכירי א×Ē ×¨×‘× היקר הרב י×Ļחק ×ĸראמה הי"ד שכל כך היה מ×Ēאים לשמו×ĸ דרשה זו ממנו.

במסכ×Ē ×ž×›×•×Ē ×›×“ ×ĸמוד א מובא: וכבר היה ר"ג ורבי אל×ĸזר בן ×ĸזריה ורבי יהוש×ĸ ורבי ×ĸקיבא מהלכין בדרך, ושמ×ĸו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ו×ĸשרים מיל, וה×Ēחילו בוכין, ורבי ×ĸקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה א×Ēה משחק? אמר להם: וא×Ēם מפני מה א×Ēם בוכים? אמרו לו: הללו כושיים ׊מ׊×Ēחווים ל×ĸ×Ļבים ומקטרים ל×ĸבוד×Ē ×›×•×›×‘×™× יושבין בטח והשקט, ואנו בי×Ē ×”×“×•× רגלי אלהינו ×Š×¨×•×Ŗ באש ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מ×Ļחק, ומה ל×ĸוברי ר×Ļונו כך, ל×ĸושי ר×Ļונו ×ĸל אח×Ē ×›×ž×” וכמה. שוב פ×ĸם אח×Ē ×”×™×• ×ĸולין לירושלים, כיוון שהגי×ĸו להר ה×Ļופים קר×ĸו בגדיהם. כיוון שהגי×ĸו להר הבי×Ē, ראו שו×ĸל שי×Ļא מבי×Ē ×§×“×Š×™ הקדשים, ה×Ēחילו הן בוכין ור"×ĸ מ×Ļחק. אמרו לו: מפני מה א×Ēה מ×Ļחק? אמר להם: מפני מה א×Ēם בוכים? אמרו לו, מקום שכ×Ēוב בו: והזר הקרב יומ×Ē, ו×ĸכשיו שו×ĸלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מ×Ļחק, דכ×Ēיב: וא×ĸידה לי ×ĸדים נאמנים א×Ē ××•×¨×™×” הכהן וא×Ē ×–×›×¨×™×” בן יברכיהו, וכי מה ×ĸנין אוריה א×Ļל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, ×Ēלה הכ×Ēוב נבוא×Ēו של זכריה בנבוא×Ēו של אוריה, באוריה כ×Ēיב: לכן בגללכם ×Ļיון שדה ×Ēחרש [וגו'] בזכריה כ×Ēיב: ×ĸוד ישבו זקנים וזקנו×Ē ×‘×¨×—×•×‘×•×Ē ×™×¨×•×Š×œ×, ×ĸד שלא × ×Ēקיימה נבוא×Ēו של אוריה - היי×Ēי מ×Ēיירא שלא ×Ē×Ēקיים נבוא×Ēו של זכריה, ×ĸכשיו ׊נ×Ēקיימה נבוא×Ēו של אוריה - בידו×ĸ שנבוא×Ēו של זכריה מ×Ēקיימ×Ē. בלשון הזה אמרו לו: ×ĸקיבא, ניחמ×Ēנו. ×ĸקיבא, ניחמ×Ēנו. הדרן ×ĸלך אלו הן הלוקין וסליקא לה מסכ×Ē ×ž×›×•×Ē.

נשאל×Ē ×”×Š××œ×”: מה רא×Ēה הגמרא בסיפור הקודם וב×Ēחיל×Ē ×”×ž×ĸשה הזה לכנו×Ēו "רבי ×ĸקיבא" ×•×‘×Ą×•×Ŗ פ×ĸמיים "ניחמ×Ēנו" ללא ×Ēואר רב? ומדו×ĸ ×Ļיינו: "בלשון הזה"? נראה ׊ר×Ļו להזכיר לו מאיפה הוא הגי×ĸ. כידו×ĸ, ב×Ēחיל×Ē ×“×¨×›×• הוא בא לפני ר' אלי×ĸזר אחרי שגרר מ×Ē ×ĸל כ×Ēפיו פרסו×Ē ×ĸל גבי פרסו×Ē, וכשהגי×ĸ לרבו נאמר לו ׊×ĸל כל פסי×ĸה × ×Ēחייב מי×Ēה, מכיוון שהמ×Ē ×§×•× ×” מקומו. ואז קיבל ×ĸל ×ĸ×Ļמו שלא לפרוש מרבו ל×ĸולם. ביטול גמור כלפי האמ×Ē ×•× ×›×•× ×•×Ē ×œ×§×‘×œ כל גזירו×Ē ×”×‘××•×Ē ×ž×”×Š×ž×™× הביאו ללמדנו שכל ד×ĸביד רחמנא לטב, ולכן ×ĸקיבא ההוא מוביל לרבי ×ĸקיבא הרואה מ×ĸבר לחושך לגאולה ה×ĸ×Ēידי×Ē ×‘×ž×”×¨×” בימנו. אנחנו יוד×ĸים איך נכנסנו לגוש-×§×˜×™×Ŗ, ראינו איזו זכו×Ē × ×¤×œ×” בחלקנו ואיך י×Ļאנו, ואנחנו מ×Ēפללים להמשיך להשפי×ĸ א×Ē ×”×›×•×—×•×Ē ×”×¨×•×—× ×™×™× והגופניים שספגנו בשהו×Ēנו בחבל אר×Ĩ קדוש זה.

×Ēפקידנו, לאחר מ×ĸשה, להמשיך ולהודו×Ē ×ĸל הטוב שהשם השפי×ĸ ×ĸלינו, לספר א×Ē ×”× ×Ą×™× ונפלאו×Ē ×Š×’×ž×œ× ×•, וליטול א×Ē ×”×›×•×— והברכה שראינו במ×ĸשי ידנו ולהפי×Ļו הלאה לאחרים.

×ĸלינו לברר כל אחד א×Ē ×Š×œ×™×—×•×Ēו הבאה ולהמשיך, בסי×ĸ×Ēא דשמיא, באו×Ēה דרך.

ברש"י לדברים ב, ז נאמר: כי ה' א-להיך ברכך - לפיכך לא ×Ēכפור א×Ē ×˜×•×‘×Ēו להראו×Ē ×›××œ×• א×Ēם ×ĸניים, אלא הראו ×ĸ×Ļמכם ×ĸשירים. "אודך ה' כי אנפ×Ē ×‘×™" זו דרגה שמשיגים רק אחרי הרבה ×ĸמל, מאמ×Ĩ וה×Ēבוננו×Ē ×œ×ĸומק. וכן "ארוממך ה' כי דלי×Ēני" - גם ×ĸל הניסיון של מחיק×Ē ×’×•×Š-×§×˜×™×Ŗ במחי יד נודה אם × ×ĸמוד בו בכבוד. א×Ļלנו דבר לא × ×ĸלם, אלא טבו×ĸ היטב בלב ובנפש.

ואדרבא, אנו מקווים שנזכה לקיום ההבטחה "שמחנו כימו×Ē ×ĸיני×Ēנו, שנו×Ē ×¨××™× ×• ר×ĸה". ו×Ēחזינה ×ĸיננו בשובך ל×Ļיון ברחמים - במהרה!

----------
מ×Ēוך הירחון "קומי אורי" היו×Ļא לאור ×ĸ"י ×Ēנו×ĸ×Ē ×§×•×ž×ž×™×•×Ē.
לפרטים והזמנו×Ē: [email protected]
טלפון: 02-9974424

סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il