ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- גרים
כיוון שהסוגיה חשובה וגורלית, ולכל הלומדים השפעה על הכרעתה, נמשיך להעמיק בסברות. אתחיל בביאור דעת המחמירים.
את דעת המחמירים ביאר לראשונה רבי יצחק שמלקיש (תקפ"ז-תרס"ה, 1905-1827) בשו"ת בית יצחק (ח"ב ק). הרב יצחק שמלקיש היה מגדולי הפוסקים בדורו. שימש ברבנות בכמה קהילות, ובשנת תרנ"ד (1894) התמנה לרבה של לבוב בירת גליציה. בתשובותיו התייחס גם לבעיות חדשות, דוגמת החשמל בשבת, ועמדתו שחשמל בלא חוט להט אסור מדרבנן משום שבות התקבלה על דעת רבים. הוא תמך בחובבי ציון והסתייג מהתנועה הציונית, אם כי תלמידיו ובני משפחתו היו פעילים ב'מזרחי' ולא מיחה בהם.
תשובתו בדבר הגיור נכתבה בשנת תרל"ו ונדפסה בשנת תרנ"ה. שנים ספורות אחר כך כבר החלו לצטטה. עשרים שנה אחר כך כבר היו גדולים שממש הלכו בשיטתו עם הוספות משלהם, דוגמת הרב גרודזנסקי בעל שו"ת אחיעזר. הציבור החרדי ככלל אימץ אותה באופן מלא, עד כדי כך שבספרים לא מעטים לא נזכרה שיטת רוב הפוסקים שלפניו ובימיו. בדור האחרון כמעט נשכח שרוב הרבנים שקדמו לו סברו אחרת.
שיטת הבית יצחק
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
715 - תיקון חטא במרגלים בדורנו
716 - ביאור דעת המחמירים בגיור
717 - דעת המקילים בגיור
טען עוד
עד הבית יצחק, השאלה הייתה אם מותר לגייר נוכרייה או נוכרי לשם אישות, והאם מותר להם להינשא לאחר הגיור, מדין 'נטען על הנוכרית' שלכתחילה לא יישא את הגיורת, ובדיעבד אם נשאה אינו צריך לגרשה (יבמות כד, ב). כמו כן דנו בשאלה האם זו זכות לנוכרי להתגייר למרות שלא ישמור מצוות ויתחייב בעונש על כל עבירה שיעשה. אולם לא טענו שבלא התחייבות כנה לקיים את כל המצוות - הגיור בטל.
גם הבית יצחק (ח"ב ק) אינו מתחיל בכך. במשך רוב תשובתו הוא דן בשאלות הקודמות. אולם בסעיף ט' הוא מטיל לראשונה למערכה את הסברה שאם הגר לא התכוון בכנות לקיים את כל המצוות, גיורו בטל. בתחילה הוא מתלבט, אבל לבסוף מכריע שכך הדין. ועל כן כתב: "לפי זה גרי דידן (הגרים דהיום), אשר בעוונותינו הרבים מגיירים במדינת אשכנז (גרמניה) ויודעים שגם אחר כך לא יתנהגו כמנהג ישראל הכשרים, אך יהיו בועלי נידה ואוכלי טרפות... לא הוי (אינו נחשב) גר".
המקור לכך
סברתו הייתה: כשם שישראל נעשו לעם על ידי הברית שכרת ה' עמהם במעמד הר סיני והסכמתם לקבל את התורה כולה באמירת "נעשה ונשמע", כך הגר נכנס לברית עם ה' ולעם ישראל על ידי קבלת כל המצוות. ואם לא קיבל - גיורו בטל. ולמד זאת ממה שאמרו חכמים (בכורות ל, ב): "נוכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלים אותו". ורבי יוסי ברבי יהודה אומר: "אפילו לא הסכים לקבל דקדוק אחד מדברי סופרים" (ההסבר המקובל לגמרא הוא שמדובר בקבלה עקרונית של כל המצוות בלא לכפור באחת מהן, אבל בלא התחייבות אישית לקיימן).
התשובות לשאלות על המחמירים
הקשו על שיטתו, שהרי למדנו בגמרא (שבת סח, א-ב) על גרים שלא ידעו מאיסור עבודה זרה ושבת, ולכן חיללו שבתות הרבה ועבדו עבודה זרה, והשאלה כמה קורבנות חטאת עליהם להקריב. ואם הגיור בטל בלא כוונה כנה לקיים מצוות – הרי גיורם בטל ואינם חייבים בחטאת!
משיבים, שהגרים הללו הסכימו לקיים את כל המצוות, אך לא ידעו עליהן, שכן הלכה היא שלפני הגיור מלמדים את הגר רק מקצת מצוות, כדי שלא יירתע ויפרוש, כי גם גר צדיק אינו יכול בבת אחת ללמוד ולקיים את כל המצוות (שו"ע רסח, ב). אולם מלמדים אותו שיש לנו תרי"ג מצוות, ובקבלתו את המצוות הוא מתחייב להמשיך ללומדן עד שיקיים את כולן (יבמות מז, ב). וכך התכוונו לעשות, אלא שאירע מה שאירע ולא הספיקו ללמדו, וכך המשיך לעבוד עבודה זרה ולחלל שבת.
עוד שאלו על הלל, שגייר גר שלא התכוון לקיים תורה שבעל פה, וגר שרצה לקיים רק את מה שילמדו אותו על רגל אחת, וגר שמטרת גיורו הייתה לשמש ככהן גדול בניגוד לתורה (שבת לא, א). ותירצו על פי מה שביארו התוספות (יבמות קט, ב, 'רעה'): "יודע היה הלל בהן שסופם להיות גרים גמורים".
הגיור בטל בלא כוונה לקיים את כל המצוות
עוד הוסיף בבית יצחק, שגם אם הגר אמר בעת הטבילה שהוא מתכוון לקיים את כל המצוות, אם בליבו לא התכוון לכך, גיורו בטל, משום שכוונת הלב היא הקובעת בגיור. ואומנם בענייני משא ומתן שבין אדם לחברו ישנו כלל שהולכים אחר מה שאדם אמר בפיו, ודברים שבלב אינם דברים, שאם לא כן, שום התחייבות שבין אדם לחברו לא תחייב, כי תמיד יטען שהתכוון בליבו לדבר אחר; אולם הגיור הוא עניין שבין אדם לה', בוחן כליות ולב, ואם הנוכרי לא התחייב בכנות לשמור את כל המצוות, אינו גר. ולא זו בלבד, אלא גם אם הגר טוען שהתכוון ברצינות לקיים את המצוות - כל זמן שניתן להסיק מתוך תנאי חייו שקרוב לוודאי ("אומדנא דמוכח") שלא יקיים את כל המצוות, או שבפועל לאחר הגיור לא קיים את המצוות - גיורו בטל.
הקושיות על קבלת "כל המצוות"
דעת המחמירים צריכה בירור. איך הגר יכול להתחייב בכנות לקיים את כל המצוות? האם יוכל להתחייב בכנות שלעולם לא יצער את חברו? ולעולם לא ידבר לשון הרע? ולעולם לא יתפתה לרמות או להעלים מס? ולעולם לא יבטל את עצמו מללמוד תורה בזמנים הראויים לכך? ותמיד כשיוכל, יעזור לחבר?
אומנם אפשר להשיב, שהוא מתחייב להשתדל לקיים את כל המצוות. ועדיין נשאל, מה משמעותה של ההשתדלות? הרי ברור שאם יתאמץ בכל כוחו, יצליח לקיים יותר מצוות, ואם יתאמץ פחות - יחטא יותר. השאלה מה מידת המאמץ שעליה הוא צריך להתחייב כדי שהגיור יחול.
זמן קיום ההתחייבות
שאלה חשובה נוספת - למדנו שאין מלמדים את הגר לפני הגיור את כל המצוות, אלא רק "מודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות... ואין מרבים עליו, ואין מדקדקים עליו" (שו"ע יו"ד רסח, ב). כלומר אין אפשרות שמיד לאחר הגיור יקיים את המצוות, כי הוא עדיין לא יודע כיצד לקיימן. לדוגמה, בלא ללמוד היטב את הלכות שבת, מסתבר שיחטא בחילול שבת, ומוסכם שאין מלמדים אותו לפני הגיור את כל פרטי הלכות שבת.
אלא שלדעת המחמירים, הגר מתחייב ללמוד לאחר הגיור את כל המצוות ולקיימן. אולם השאלה היא בתוך כמה זמן הוא חייב ללמוד את כל המצוות ולקיימן. אם במהירות המרבית - אזי בית הדין צריך לקבוע לכל גר מסלול לימוד מותאם לפי כישרונו, ואם הגר לא יתחייב לעמוד בכך בכנות, הגיור בטל. אך מאחר שאין קוצבים זמן, האם הגיור תקף גם כאשר הגר מתכוון להתקדם במשך מאה שנה עד קיום כל המצוות, ועד אז מצוות רבות לא יקיים?
המצוות שחוגים שונים אינם מקיימים
בנוסף, יש מצוות שחוגים שלמים מתרשלים בהן: יש חוגים שמתרשלים במצוות יישוב הארץ והשירות בצבא, שהן מצוות ששקולות כנגד כל התורה. ויש חוגים שמתרשלים בקביעת עיתים לתורה ותפילות במניין, ושמירת דיני צניעות שמדברי חכמים. ויש חוגים שנוטים לחטוא בעשיית מחלוקת ושנאת חינם.
אם לדעת המחמירים צריך להתחייב לקיים בפועל את כל המצוות, יצא שכל מתגייר שיצטרף לאחד החוגים, וינהג כמקובל אצלם, לדעת בני חוגים אחרים - גיורו פסול.
מוכרחים לבאר שהכוונה לאורח חיים דתי
אלא מוכרחים לבאר שלדעת המחמירים, הגר צריך להתחייב לקיים אורח חיים דתי כמקובל באחד החוגים הדתיים או החרדיים, כשהמצוות המאפיינות ביותר את אורח החיים הדתי הן: שבת, כשרות, טהרת המשפחה, תפילה וברכות, חבישת כיפה לגברים, ובגדים המקובלים אצל דתיות לנשים. ואף שבתחילה לא יצליח לקיים מצוות אלו ונוספות על כל פרטיהן, כיוון שהתחייב בכנות לקיים אורח חיים דתי - גיורו תקף.
ההיגיון שבדעת המחמירים
למרות שאין לדעת המחמירים בסיס איתן בגמרא ובמסורת הפסיקה, יש בה היגיון רב. בעבר הזהות הדתית של האדם הייתה מאוד מוגדרת. היה הבדל עצום בין יהודי לגוי, ואף שהיו יהודים שעברו עבירות רבות - כל עוד לא המירו את דתם, היה ברור שהם יהודים. הדבר בא לידי ביטוי במעמדם החוקי, במקומות מגוריהם, בלבושם ובשפתם, וכמובן גם במנהגיהם הדתיים. בעת החדשה, בעקבות הענקת זכויות חוקיות לכל אדם, ובעקבות גלי הגירה עצומים, הזהות הלאומית טושטשה, עד שקשה לומר שבזה שאדם קיבל על עצמו להיות יהודי ולהתחייב במצוות, הוא אכן משנה את זהותו. שכן אם לא ישמור מצוות בפועל, הוא נשאר כפי שהיה בלא שום שינוי.
ובכך "קבלת המצוות", שפירושה בעבר היה קבלה עקרונית של הדת היהודית, התפרשה כהתחייבות גמורה לקיים את כל המצוות. ובזכות ההיגיון שבעמדה זו רבנים רבים קיבלו אותה. והיו מהם שהוסיפו (אחיעזר ג, כו) שגם אם הגר חושב בעת הגיור להפר מצווה מסוימת, אפילו כחילול שבת לצורך פרנסה - כל עוד הוא מתחייב ככלל לקיים אורח חיים דתי, גיורו תקף.
בפעם הבאה אציג את עמדת המקילים ואנסה להעמיק בביאור עמדתם.
מתוך העיתון בשבע
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
למה ללמוד גמרא?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
בדיקת קורונה בשבת
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
קילוף פירות וירקות בשבת
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
