ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- מצוות האמונה ומהותה
האדם המטריאליסט, שהוא גלגולו המודרני של האדם האלילי הקדום, נוטה לפסימיות. בעיניים מטריאליסטיות, הנחת המוצא היא שאין דבר מעבר לחוויה החושנית. אם מביטים על החיים דרך משקפי החומר לבדם, המציאות אכן יכולה להטעות. החומרנות ממששת את הכאן והעכשיו, תהליכים ארוכים אינם נקלטים בשדה הראייה שלה, ומכיוון שהמבט הוא לטווח הקצר – נדמה שהרוע מנצח. מבט חומרי אינו יכול אומנם להתעלם מהטוב שקיים במציאות, אולם הוא מצפה שיופיע באופן שלם, ומיד. במובן מסוים, ההפך ממבט זה אינו אופטימיות. המילה אופטימיות נגזרת מהמילה הלטינית optimum שמשמעותה הטוב ביותר, ואילו מקורה של המילה פסימיות במילה pessimus שפירושה הרע ביותר. התרבות המערבית מחפשת חוויות קצה, ומכיוון שברגע נתון לעולם איננו חווים את הטוב ביותר, התפיסה שלנו בורחת לדמיון שאנו חווים את הרע ביותר. בדמיונה העשיר של התרבות המערבית כמעט בכל סרט או ספר בדיוני התחזית לעתיד היא אפוקליפטית – אסונות טבע, שואה אטומית או פלישת חייזרים.
אופטימיות יהודית איננה ציפייה לטוב ביותר ולא לרע ביותר, אלא לטוב שילך וינצח לאיטו במהלך ההיסטוריה – האישית, האנושית והקוסמולוגית. הטוב אינו מופיע בבת אחת אלא לאיטו. קוראים לזה פרספקטיבה.
סטוקדייל והאופטימיות המתפתחת
דוגמה למתווה הנכון לאופטימיות אפשר ללמוד מאדמירל ג'יימס סטוקדייל (2005-1923). זהו הקצין האמריקני הבכיר ביותר שנפל בשבי הווייטנאמי, שהוחזק ועונה שמונה שנים בכלא הקשוח ביותר. במשך כל אותה תקופה הוא חי בחוסר ודאות מתי – והאם בכלל – ייצא לחופשי. על שמו עוצב מושג שנקרא פרדוקס סטוקדייל, העוסק בהתמודדות נפשית עם מצבי מצוקה קיצוניים. סטוקדייל תיאר בראיונותיו ובספרו שני עקרונות, שלכאורה סותרים זה את זה: מצד אחד הוא טען שהאופטימיות הבלתי מעורערת שישתחרר לבסוף היא שאפשרה לו להחזיק מעמד בשבי. מצד שני הוא תיאר את חבריו האופטימיים, שהעמידו יעד קרוב לשחרורם, ולאחר שהתאכזבו פעם אחר פעם – נשברו לבסוף. הפתרון לסתירה הוא הבחנה בין "אופטימיות מתפתחת" ל"אופטימיות מיידית". מי שהיה משוכנע שישתחרר בהקדם – התבדה ונשבר, ואילו מי שהמתין בסבלנות לעת שחרורו – לבסוף הגיע אליו.
כזה הוא המבט האמוני – לא אשליה שהכול יסתדר בן רגע, אלא מבט על המציאות באופן מופשט וריאלי כאחד. המבט הריאלי מכיר בקשיי המציאות הנוכחיים, ואילו המבט המופשט מאפשר לראות את הטווח הארוך, שהוא חיובי תמיד, והוא זה שמעניק את החוסן הנפשי להתמודד עם הנתונים הקשים הנוכחיים, כדבריו של סטוקדייל: "זה היה לקח חשוב מאוד. לעולם אין לבלבל בין האמונה שתנצח בסוף ובין המשמעות הדרושה כדי להתייצב מול העובדות המרות של המציאות העכשווית, יהיו אשר יהיו".
קו החשיבה הזה יכול לשמש אותנו בהתמודדות עם אתגרים נוספים העומדים בפנינו. למרות הפריחה הבלתי נתפסת של מדינת ישראל, לא חסרים נביאי זעם מטעם עצמם שמבשרים אחת לכמה שנים על סופה הממשמש ובא של המדינה. הגורמים לסופנו המתקרב הם כמה בעיות שלטענתם אינן פתירות: א. העימותים המתמשכים עם מדינות ערב וארגוני הטרור נדמים כסבבי לחימה ללא מוצא; ב. נתינים זרים מתרבים בתוככי מדינת ישראל; ג. השנאה לישראל והאנטישמיות כלפי העם היהודי ברחבי העולם הן פתולוגיות; ד. החברה הישראלית מצויה בפערים חברתיים ופילוגים פנימיים שמחלישים את חוסנה הלאומי; ה. חלקים מהציבור הישראלי איבדו לחלוטין את האמון בצדקת הדרך, הן היהודית והן הציונית.
המסקנה מכל האמור לעיל היא שיש לוותר על נכסים לאומיים, להיכנע לתכתיבים זרים, לטשטש את הזהות היהודית והלאומית ולחתור למדינת כל אזרחיה. בגרסאות פרוגרסיביות יותר, הפתרון הוא להגר מן הארץ ולנטוש את רעיון המדינה.
צועדים לבית שלישי
גם כאן תורת האופטימיות נחלצת לעזרתנו: הנחת המוצא האמונית היא ש"נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם כי לא אדם הוא להינחם", או במילים מודרניות: העם היהודי שרד צרות קשות מאלו. עברנו את השואה, וגם את מלחמת יום הכיפורים. באופטימיות זהירה אפשר להעריך מה יתרחש בעתיד:
א. מדינת ישראל כיום היא אימפריה אזורית. אנו מוקפים במדינות ערב מתפוררות וארגוני טרור קיקיוניים. האירועים הביטחוניים הם מטרד מכאיב, אך אין בהם איום קיומי על הלאום היהודי במדינתו; מסבב לסבב אנו מתחזקים והם נחלשים. אופטימיות איננה שאננות, והיערכות מול האיומים המתחדשים נדרשת כתמיד, אבל בתמונה הכוללת – הפערים הצבאיים, הטכנולוגיים, הכלכליים והאנושיים בינינו ובינם רק הולכים וגדלים.
ב. אזרחי המדינה שאינם יהודים משלימים ברובם – מי מרצון ומי בחוסר ברירה – עם התלות שלהם במדינת ישראל. ככל שהנחישות הלאומית שלנו תלך ותתגבר, תימשך הנוסחה למי שמעוניינים לחיות תחת החוק הישראלי ויינקטו צעדים נגד המיעוט שאינו כזה. בניגוד לנבואות הזעם של הפסימיסטים לאורך שנות המדינה הדמוגרפיה הולכת לכיוון היהודי, ויש לעשות הכול כדי לחזק ולעודד את המגמה החיובית ולהילחם במי שמנסים לשנות אותה.
ג. אף שהערבים שולטים בדעת הקהל העולמית, הן בגלל כמותם והן בגלל הרוח הפרוגרסיבית השולטת בתרבות המערבית, ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל מוכיחה שאין זה משנה את התמונה הכוללת. עליונותה הכלכלית והביטחונית של ישראל גורמת בסופו של דבר גם לארצות ערב, כבר עכשיו, לבקש את קרבתה. בשלב הראשון מתוך אינטרסים, ובשלב השני מתוך הכרה מוסרית.
ד. העם היהודי נמצא כעת במצב הכלכלי הטוב ביותר בתולדותיו. רמת החיים במדינת ישראל היא בין הגבוהות בעולם וכולם נהנים מכך. הפערים החברתיים – שהם תוצר בלתי נמנע של הטבע האנושי – הולכים ומצטמצמים ככל שהכלכלה מתחזקת. מדינת ישראל היא אימפריה של צדקה, הן ברמת המערכות הלאומיות והן ברמת העזרה האישית. החסד והעזרה ההדדית הם ערכים עליונים בחברה הישראלית, וניכרים בימי שגרה ועוד יותר בימי חירום.
ה. גם בנוגע לכרסום בחוסן הלאומי והיהודי, השד מפחיד הרבה יותר ממה שהוא באמת. קיים פער אדיר בין קבוצה קטנה ורעשנית של אנשי תקשורת, אקדמיה ומשפט ובין רובו המוחלט של הציבור היהודי שהוא לאומי ומסורתי. הנזק שגורמת הקבוצה הזאת הוא איום (הם גם אלה שמנסים להציג מצג שווא של מדינה מפולגת העומדת על סף תהום, כדי להעניק משקל יתר לדעותיהם), אבל הם מפסידים, הן דמוגרפית והן תרבותית. אין להם ילדים, תרתי משמע. בלשון תורת הקבלה תופעה זו מכונה "אל אחר איסתריס ולא עביד פירין", כלומר: עבודה זרה מסורסת היא, ואינה עושה פירות. אפשר להבחין במגמה הזאת בכל סקר, בכל תוצאת בחירות, במדדים הדמוגרפיים, באחוזי התלמידים במערכות החינוך ובתרבות העממית הפופולרית. לא מופרך לשער שבעוד כשלושים שנה תימחק רשמית מהשיח ההגדרה "חילוני" ותוחלף ב"מסורתי" (נזכיר שלפני כשלושים שנה המילה "שמאלני" שימשה כאות כבוד, וכיום היא נחלתם של מיעוט נכחד, שלא לציין את הפיחות במעמדה של המילה "סוציאליסט" במהלך חמישים השנים האחרונות).
בטווח הקרוב אנו צועדים בבטחה לקראת מדינה עשירה, בעלת עשרות מיליוני אזרחים ורוב יהודי־מסורתי מוצק. בטווח הרחוק – עתיד עוד יותר מזהיר לפנינו, חזון שהיהדות מכנה אותו ימי בית המקדש השלישי. כל האמור לעיל אינו אמור לפתח אדישות ביחס לבעיות. אדרבה, הוא צריך לגרום לנו להסתער עליהן במשנה מרץ, אולם לא כהיגררות לקרב מאסף אלא כיציאה לקרב ניצחון. בינתיים דרושה המון סבלנות, הכרה שתהליכים מתמהמהים – אבל מתרחשים בסוף.
בימים אלו יצא לאור הספר 'עוד 12 אתגרי אמונה למאה ה־21', שמביא ב־12 זוויות שונות את המבט האמוני והאופטימי לדור שלנו
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
