ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- מצוות האמונה ומהותה
האדם המטריאליסט, שהוא גלגולו המודרני של האדם האלילי הקדום, נוטה לפסימיות. בעיניים מטריאליסטיות, הנחת המוצא היא שאין דבר מעבר לחוויה החושנית. אם מביטים על החיים דרך משקפי החומר לבדם, המציאות אכן יכולה להטעות. החומרנות ממששת את הכאן והעכשיו, תהליכים ארוכים אינם נקלטים בשדה הראייה שלה, ומכיוון שהמבט הוא לטווח הקצר – נדמה שהרוע מנצח. מבט חומרי אינו יכול אומנם להתעלם מהטוב שקיים במציאות, אולם הוא מצפה שיופיע באופן שלם, ומיד. במובן מסוים, ההפך ממבט זה אינו אופטימיות. המילה אופטימיות נגזרת מהמילה הלטינית optimum שמשמעותה הטוב ביותר, ואילו מקורה של המילה פסימיות במילה pessimus שפירושה הרע ביותר. התרבות המערבית מחפשת חוויות קצה, ומכיוון שברגע נתון לעולם איננו חווים את הטוב ביותר, התפיסה שלנו בורחת לדמיון שאנו חווים את הרע ביותר. בדמיונה העשיר של התרבות המערבית כמעט בכל סרט או ספר בדיוני התחזית לעתיד היא אפוקליפטית – אסונות טבע, שואה אטומית או פלישת חייזרים.
אופטימיות יהודית איננה ציפייה לטוב ביותר ולא לרע ביותר, אלא לטוב שילך וינצח לאיטו במהלך ההיסטוריה – האישית, האנושית והקוסמולוגית. הטוב אינו מופיע בבת אחת אלא לאיטו. קוראים לזה פרספקטיבה.
סטוקדייל והאופטימיות המתפתחת
דוגמה למתווה הנכון לאופטימיות אפשר ללמוד מאדמירל ג'יימס סטוקדייל (2005-1923). זהו הקצין האמריקני הבכיר ביותר שנפל בשבי הווייטנאמי, שהוחזק ועונה שמונה שנים בכלא הקשוח ביותר. במשך כל אותה תקופה הוא חי בחוסר ודאות מתי – והאם בכלל – ייצא לחופשי. על שמו עוצב מושג שנקרא פרדוקס סטוקדייל, העוסק בהתמודדות נפשית עם מצבי מצוקה קיצוניים. סטוקדייל תיאר בראיונותיו ובספרו שני עקרונות, שלכאורה סותרים זה את זה: מצד אחד הוא טען שהאופטימיות הבלתי מעורערת שישתחרר לבסוף היא שאפשרה לו להחזיק מעמד בשבי. מצד שני הוא תיאר את חבריו האופטימיים, שהעמידו יעד קרוב לשחרורם, ולאחר שהתאכזבו פעם אחר פעם – נשברו לבסוף. הפתרון לסתירה הוא הבחנה בין "אופטימיות מתפתחת" ל"אופטימיות מיידית". מי שהיה משוכנע שישתחרר בהקדם – התבדה ונשבר, ואילו מי שהמתין בסבלנות לעת שחרורו – לבסוף הגיע אליו.
כזה הוא המבט האמוני – לא אשליה שהכול יסתדר בן רגע, אלא מבט על המציאות באופן מופשט וריאלי כאחד. המבט הריאלי מכיר בקשיי המציאות הנוכחיים, ואילו המבט המופשט מאפשר לראות את הטווח הארוך, שהוא חיובי תמיד, והוא זה שמעניק את החוסן הנפשי להתמודד עם הנתונים הקשים הנוכחיים, כדבריו של סטוקדייל: "זה היה לקח חשוב מאוד. לעולם אין לבלבל בין האמונה שתנצח בסוף ובין המשמעות הדרושה כדי להתייצב מול העובדות המרות של המציאות העכשווית, יהיו אשר יהיו".
קו החשיבה הזה יכול לשמש אותנו בהתמודדות עם אתגרים נוספים העומדים בפנינו. למרות הפריחה הבלתי נתפסת של מדינת ישראל, לא חסרים נביאי זעם מטעם עצמם שמבשרים אחת לכמה שנים על סופה הממשמש ובא של המדינה. הגורמים לסופנו המתקרב הם כמה בעיות שלטענתם אינן פתירות: א. העימותים המתמשכים עם מדינות ערב וארגוני הטרור נדמים כסבבי לחימה ללא מוצא; ב. נתינים זרים מתרבים בתוככי מדינת ישראל; ג. השנאה לישראל והאנטישמיות כלפי העם היהודי ברחבי העולם הן פתולוגיות; ד. החברה הישראלית מצויה בפערים חברתיים ופילוגים פנימיים שמחלישים את חוסנה הלאומי; ה. חלקים מהציבור הישראלי איבדו לחלוטין את האמון בצדקת הדרך, הן היהודית והן הציונית.
המסקנה מכל האמור לעיל היא שיש לוותר על נכסים לאומיים, להיכנע לתכתיבים זרים, לטשטש את הזהות היהודית והלאומית ולחתור למדינת כל אזרחיה. בגרסאות פרוגרסיביות יותר, הפתרון הוא להגר מן הארץ ולנטוש את רעיון המדינה.
צועדים לבית שלישי
גם כאן תורת האופטימיות נחלצת לעזרתנו: הנחת המוצא האמונית היא ש"נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם כי לא אדם הוא להינחם", או במילים מודרניות: העם היהודי שרד צרות קשות מאלו. עברנו את השואה, וגם את מלחמת יום הכיפורים. באופטימיות זהירה אפשר להעריך מה יתרחש בעתיד:
א. מדינת ישראל כיום היא אימפריה אזורית. אנו מוקפים במדינות ערב מתפוררות וארגוני טרור קיקיוניים. האירועים הביטחוניים הם מטרד מכאיב, אך אין בהם איום קיומי על הלאום היהודי במדינתו; מסבב לסבב אנו מתחזקים והם נחלשים. אופטימיות איננה שאננות, והיערכות מול האיומים המתחדשים נדרשת כתמיד, אבל בתמונה הכוללת – הפערים הצבאיים, הטכנולוגיים, הכלכליים והאנושיים בינינו ובינם רק הולכים וגדלים.
ב. אזרחי המדינה שאינם יהודים משלימים ברובם – מי מרצון ומי בחוסר ברירה – עם התלות שלהם במדינת ישראל. ככל שהנחישות הלאומית שלנו תלך ותתגבר, תימשך הנוסחה למי שמעוניינים לחיות תחת החוק הישראלי ויינקטו צעדים נגד המיעוט שאינו כזה. בניגוד לנבואות הזעם של הפסימיסטים לאורך שנות המדינה הדמוגרפיה הולכת לכיוון היהודי, ויש לעשות הכול כדי לחזק ולעודד את המגמה החיובית ולהילחם במי שמנסים לשנות אותה.
ג. אף שהערבים שולטים בדעת הקהל העולמית, הן בגלל כמותם והן בגלל הרוח הפרוגרסיבית השולטת בתרבות המערבית, ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל מוכיחה שאין זה משנה את התמונה הכוללת. עליונותה הכלכלית והביטחונית של ישראל גורמת בסופו של דבר גם לארצות ערב, כבר עכשיו, לבקש את קרבתה. בשלב הראשון מתוך אינטרסים, ובשלב השני מתוך הכרה מוסרית.
ד. העם היהודי נמצא כעת במצב הכלכלי הטוב ביותר בתולדותיו. רמת החיים במדינת ישראל היא בין הגבוהות בעולם וכולם נהנים מכך. הפערים החברתיים – שהם תוצר בלתי נמנע של הטבע האנושי – הולכים ומצטמצמים ככל שהכלכלה מתחזקת. מדינת ישראל היא אימפריה של צדקה, הן ברמת המערכות הלאומיות והן ברמת העזרה האישית. החסד והעזרה ההדדית הם ערכים עליונים בחברה הישראלית, וניכרים בימי שגרה ועוד יותר בימי חירום.
ה. גם בנוגע לכרסום בחוסן הלאומי והיהודי, השד מפחיד הרבה יותר ממה שהוא באמת. קיים פער אדיר בין קבוצה קטנה ורעשנית של אנשי תקשורת, אקדמיה ומשפט ובין רובו המוחלט של הציבור היהודי שהוא לאומי ומסורתי. הנזק שגורמת הקבוצה הזאת הוא איום (הם גם אלה שמנסים להציג מצג שווא של מדינה מפולגת העומדת על סף תהום, כדי להעניק משקל יתר לדעותיהם), אבל הם מפסידים, הן דמוגרפית והן תרבותית. אין להם ילדים, תרתי משמע. בלשון תורת הקבלה תופעה זו מכונה "אל אחר איסתריס ולא עביד פירין", כלומר: עבודה זרה מסורסת היא, ואינה עושה פירות. אפשר להבחין במגמה הזאת בכל סקר, בכל תוצאת בחירות, במדדים הדמוגרפיים, באחוזי התלמידים במערכות החינוך ובתרבות העממית הפופולרית. לא מופרך לשער שבעוד כשלושים שנה תימחק רשמית מהשיח ההגדרה "חילוני" ותוחלף ב"מסורתי" (נזכיר שלפני כשלושים שנה המילה "שמאלני" שימשה כאות כבוד, וכיום היא נחלתם של מיעוט נכחד, שלא לציין את הפיחות במעמדה של המילה "סוציאליסט" במהלך חמישים השנים האחרונות).
בטווח הקרוב אנו צועדים בבטחה לקראת מדינה עשירה, בעלת עשרות מיליוני אזרחים ורוב יהודי־מסורתי מוצק. בטווח הרחוק – עתיד עוד יותר מזהיר לפנינו, חזון שהיהדות מכנה אותו ימי בית המקדש השלישי. כל האמור לעיל אינו אמור לפתח אדישות ביחס לבעיות. אדרבה, הוא צריך לגרום לנו להסתער עליהן במשנה מרץ, אולם לא כהיגררות לקרב מאסף אלא כיציאה לקרב ניצחון. בינתיים דרושה המון סבלנות, הכרה שתהליכים מתמהמהים – אבל מתרחשים בסוף.
בימים אלו יצא לאור הספר 'עוד 12 אתגרי אמונה למאה ה־21', שמביא ב־12 זוויות שונות את המבט האמוני והאופטימי לדור שלנו
מתוך העיתון 'בשבע'
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך נראית נקמה יהודית?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
אנחנו בצד של החזקים!
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
