ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרשת האמונה ;">

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות מצוות האמונה ומהותה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשע"ב

פרשת האמונה


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

יציאת ישראל ממצרים שימשה הכשרה לקראת עתידם הגדול, אותו העתיד שהובטח בשורש יצירתם, בשורש מחצבתנו - לאברהם, במילים: "ואעשך לגוי גדול ונברכו בך...". משמעות הביטוי 'גוי גדול' עניינה הקירבה אל ה', כשם שנאמר בדברים: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו", ועל מנת להגיע אל קירבת ה' נדרשו שלבים אחדים.
הראשון הוא ההבדלה והבחירה מבין הגויים. לזה זכינו ביציאת מצרים, כאשר ירד אלוקי שמיים וגאלנו ביד חזקה בזרוע נטויה ובמוראים גדולים. אמנם, עמידתנו ברשות עצמנו עדיין לא שחררה אותנו מהשפעת התרבות הנוכרית, לשם כך נדרשו שלבים נוספים. תרבות הגויים נשענת על השעבוד לטבע ולחוקיו, כשהם רואים את ההצלחה בחיי החומר כתכלית הצלחת החיים. מתוך כך הגיעו לתרבות אלילית הסוגדת לכוחות החומר. כך עבדו המצרים, היוונים ושאר העמים את השמש, הירח, הים והכוכבים, שבהם תלו את גבורת המלחמה, האהבה ושאר מעלות שדגלו בהן.
מעל הכל האמינו כולם בכוח המקיף את העולם והחיים ועוצר בעד עלייתם, כך ראו בים המקיף את היבשה - מקום יישוב האדם - ככוח על. לכן ייקרא הים המצרי 'ים סוף' המזכיר את הסוף ואת הקנים הגדלים על החוף, אך גם סוף וכיליון. על מנת לשחרר את ישראל מאותן אמונות, נדרשה עלילת גבורה מיוחדת שתכה את המצרים ואמונתם מכה ללא תקומה.
אחרי עשרת המכות אשר בהן אבד ביטחונה של מצרים וכוחה, יזם ה' פעולת הטעיה, כאילו איבדו ישראל את דרכם במדבר ובזאת חיזק את לב המצרים לרדוף אחריהם להשיבם לעבדות, שהיתה המכשיר שבנה את הודה והדרה של מלכות העריצים. בהנחיית ה' שנגלתה בעמוד ענן ועמוד אש הגיעו ישראל אל הים כשמאחוריהם צבא מצרים וכל רכבו ופרשיו. כשנראה המצב כחסר מוצא נבקע הים לשניים, והתברר כי הים הגדול העוצר את החיים נכנע ומפלס דרך לאלוקי ישראל ועמו הנבחר אשר עתיד להביא את גאולת חיי האדם.
המעבר הפלאי בתוך הים ביבשה גרר את מצרים לרדיפה ולכניסה לים, ולאור הבוקר ראו ישראל כיצד אותו הים שבו האמינו המצרים הוא שכילה אותם עד לאין שריד. באותו רגע נראתה ללא ספק ההשגחה האלוקית המגינה והמצילה, וכל כוחות הטבע כפופים לפניה ומלכות ה' בכל משלה. זהו הרגע שעליו נאמר "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, ויאמינו בה' ובמשה עבדו", האמונה שעניינה מסירות לאמת ללא גבול. האמונה הכוללת מסירות המוח והלב גם יחד, העלתה את המוח בהכרה הברורה החובקת עולם ומלואו ואת הלב בשמחה העצומה אל השייכות והדבקות באותה אמת ואמונה. חיבורם של המוח והלב בצורה כל כך בהירה, הביא להתפרצות שירת הים בשמחה שכללה הודאה על העבר, ציפייה לעתיד הגדול וביטחון מלא כי סוף סוף תתגלה מלכות ה' על ישראל בשכינה שתשכון במקדש ובארץ הנבחרת, כשכל עמי העולם מכירים במלכות הנצח שבאה על ידי עם הקודש.
ההשגחה שזכו לה ישראל בהכרת יד ה' המושיעה, הכינה את השלב הבא. הידיעה הברורה כי לא רק בכללות ניכרת גדלות ה', אלא גם בהשגחה פרטית המלווה כל אחד ואחד מדי יום ביומו. לשם כך בא נס ירידת המן, לחם שמיים, שירד מדי יום ביומו ונאסף על ידי העם, כאשר למרבית הפלא התברר כי מנת המזון קבועה ומדויקת לכל אחד ואחד מבני העם - עומר לגולגולת. המן שירד רק ליום אחד בלבד, חייב כל יום תפילה ואמונה מחדש בהשגחה הבאה לאותו יום, כאשר ביום שישי הוכנה גם מנת השבת. וכך ניתן חיזוק לאמונה בבריאת העולם בששת ימים על ידי ה' ובשביתתו ביום השבת. אמונה זו מלווה אותנו עד היום, כאשר מדי שבת אנו בוצעים על לחם משנה ומגלים את אמונתנו בבורא עולם ובהשגחה פרטית על כל אחד מאיתנו.
האמונה בהשגחה על כלל ישראל ועל פרטיו היא שמכינה אותנו אל הייעוד הבא, מתן תורה בהר סיני. גם היום, בגאולתנו השלישית, אנו מתחברים לאמונה בשתי בחינותיה: ההשגחה על כלל ישראל וכלל הארץ ועל כל אחד, כל חלק מעמנו, גבעות ארצנו ומצוות תורתנו.
יהי ד' עימנו ונזכה לראות את אור ישראל וקדושו הולכים ונגלים לעיני כל העם כולו.
מתוך העיתון בשבע
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il