ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- וילך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מרנן ורבנן, הרמ"ים, בני הישיבה. אנחנו נמצאים בשעה קדושה, מוצאי שבת קודש, עדיין קדושת השבת חופפת עלינו. אנחנו נמצאים במוצאי שנת השביעית, ועדיין קדושת השביעית חופפת עלינו. אנחנו נמצאים בשנת הקהל בין כסה לעשור וזה הזמן לדרוש את ה' שנאמר: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נה, ו).
נפתח בדברים של מורנו ורבנו הרצי"ה על מצוות הקהל. האדר"ת שהיה חותנו הראשון של הרב זצ"ל, לפני כ-130 שנה בשנת תרמ"ט במוצאי השביעית התעורר לעשות 'זכר להקהל'. הוא היה גאון וצדיק, והוא פנה לבית הלוי ולרב שמואל מוהליבר שהיו גדולי הדור כדי שיתנו לו הסכמה. הוא היה במקום של מנוחה בלי ספרים וכתב חוברת שלמה זכר למקדש זכר למצוות הקהל. הוא היה מאוד עניו ולא רצה לפרסם שהוא המחבר של החוברת הזאת. והרבנים הגאונים שכתבו את ההסכמה, כתבו שהם מכירים את המחבר שלא רצה לפרסם את שמו. וכדי שלא ידעו מי באמת כתב את החוברת, הוא גם כתב הסכמה לעצמו, שהוא מכיר את המחבר והוא יודע שכל מעשיו הם לשם שמים.. וגם מוסיף עוד הערות על מה שהמחבר כתב.. ויצאה החוברת זכר למקדש.
לפני כ-30 שנה הוציאו מחדש את החוברת הזאת. ובתוך החוברת הזאת, יש מאמר של מורנו ורבנו הרצי"ה להסברת עניינה של מצוות הקהל.
דחיית מעמד הקהל שחל בשבת
מצוות הקהל, זו מצווה מהתורה להקהיל את כל ישראל למקום המקדש במוצאי יום טוב ראשון של סוכות ולקרוא את התורה באזניהם. והגמרא מפרשת איזה דברים המלך קורא, מתחילת ספר דברים עד קריאת שמע, ואחר כך והיה אם שמוע ואחר כך הוא מדלג ל'עשר תעשר' וממשיך וקורא עד הברכות וכו'. כשהיום הזה חל בשבת, לפי הסדר שלנו זה אף פעם לא יכול לקרות, אבל כשהיו מקדשים את החודש על פי הראייה, אם יום הראשון של חול המועד חל בשבת, היו דוחים את ההקהל למחרת השבת. ובירושלמי מובא הטעם, רבי בא אומר מפני התקיעה. כדי לאסוף ולהזמין את כל הציבור, היה צריך לתקוע בחצוצרות, ואי אפשר לתקוע בשבת, ורבי יצחק אומר מפני הבימה. היו עושים בימה שעליה עומד המלך שקורא בתורה כדי שיהיה גבוה, וכולם יראו וישמעו אותו, ואי אפשר לבנות במה בשבת, על כן היו דוחים את ה'הקהל' למחרת השבת. ויש עוד סיבה כי כתוב: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים טז, כא). לא רק שאסור לנטוע עצים בעזרה, אלא אסור גם לעשות מבנה של עצים בעזרה. והספרי אומר שגם במה אפילו שזה דבר מיטלטל ולא קבוע גם זה אסור מטעם "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ".
מחלוקת הרמב"ם והראב"ד
הרמב"ם אומר בסוף הלכות חגיגה (פ"ג ה"ז):
"יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרים לאחר השבת מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינם דוחים את השבת". הראב"ד מעיר על הרמב"ם ואומר: ופירשו בירושלמי מפני הבימה שבעזרה ויעשו אותה מערב יום טוב, שלא לדחוק את העזרה, שמענו מכאן שאינו מעכב את התקיעות'. כלומר הירושלמי מקשה למה לא עושים את הבימה מערב יום טוב. ועונה הירושלמי שלא לדחוק את העזרה, כי העזרה לא הייתה גדולה ואם ישימו שם במה ביום הראשון של סוכות כשכולם באים להקריב קורבן ראיה וקרבן חגיגה, תהיה צפיפות גדולה, ולכן רק ממש בסמוך להקהל במוצאי החג היו עושים את הבימה. והראב"ד משיג על הרמב"ם ומוכיח שהטעם שדוחים את ההקהל למחרת השבת הוא מפני הבימה ולא מפני החצוצרות, וזה תמוה, שלא מצינו שמתווכחים על הטעם, הרי שניהם מסכימים על ההלכה שדוחים את ההקהל למחרת השבת, והם מתווכחים רק על הטעם. גם הרמב"ם לא רגיל להגיד טעמים של המצוות. על הראב"ד גם קשה, שהטעם של הרמב"ם שדוחים מפני החצוצרות גם כתוב בירושלמי, כך מקשים המפרשים. על כל פנים צריך להבין מה המחלוקת בין הרמב"ם לראב"ד לגבי הטעם מדוע דוחים את ההקהל לאחר השבת, האם מפני החצוצרות או מפני הבימה, למה יש כאן דגש על הטעם.
מצוות ההקהל – האם העיקר ה'הקהל' או המלך
מסביר הרב צבי יהודה שהוויכוח הזה על הטעמים הוא משהו עקרוני ששייך למהות של מצוות ה'הקהל'. במצוות הקהל מקהילים את כל עם ישראל כולם ביחד כדי להשמיע את דבר ה' בפניהם. מה העיקר של מצוות הקהל. האם העיקר זה הקהל, שכל קהל ישראל מתכנס ביחד ומקבל על עצמו את דבר ה'. ויש כאן מעין בחינה של מעמד הר סיני. פעם בשבע שנים היו מחדשים את קבלת התורה לאלו שלא נפגשו ולא היו במעמד הר סיני. ובמצווה זו כל קהל ישראל היה מקבל על עצמו את התורה. או שהעיקר זה המלך שצריך לקרוא בתורה, והוא היה מקבל על עצמו את מלכות ה', ודווקא המלך שאין עליו אלא את ה' אלקיו לבדו, אבל הציבור יש מעליהם את המלך. והמעמד הזה שהמלך מקבל את התורה וקורא בתורה צריך להיות בפני כל ישראל.
הנפקא מינה בין הטעמים
זאת נקודת המחלוקת. אם הסיבה שדחו את ההקהל למחרת השבת מפני החצוצרות. המשמעות שעיקר המצווה זה להקהיל את כולם יחד. ולדעה השנייה, שהובאה כדעה שניה בירושלמי, שהיא הדעה של הראב"ד, שהסיבה מפני הבימה, אז עיקר המצווה קשורה למלך. ואם המלך לא רוצה לקרוא בתורה, התבטלה המצווה, הוא ביטל מצוות עשה. ואם עיקר המצווה, שהקהל יקבל את התורה, וזה לא דין במלך, כמובן שהכי טוב שלכתחילה יקרא המלך, אבל גם אם הוא לא קורא, זה לא מעכב, כי עיקר המצווה היא שהציבור כולו ביחד ישמע את דברי התורה.
האם 'הקהל' זה מצווה אחת או שתי מצוות
החינוך (מצווה תרי"ב) אומר שהמצווה היא על המלך, ואם המלך לא רצה לקרוא ביטל עשה זה. וכן אומר החינוך שכל איש ישראל שלא בא לשמוע ביטל המצווה. זאת אומרת, יש מצווה על ישראל לשמוע, ומצווה על המלך להשמיע. ספר היראים אומר מונה את ההקהל כשתי מצוות ממש. יש מצווה למלך לקרוא את התורה בפני כל ישראל, ויש מצווה לכל ישראל לשמוע את התורה מפי המלך.
הרצי"ה מביא עוד שהאדר"ת הגדיר את המצווה שהיא להיקהל ולשמוע, והביא בשם הרא"ם שהמצווה להיקהל ושהמלך יקרא. והאדר"ת כתב שזה דומה למה שכותב ספר החרדים על ברכת כהנים, שכמו שיש מצווה על הכהנים לברך את ישראל, יש גם מצווה על ישראל להתברך. וכשישראל מתברכים על ידי הכהנים, הם מקיימים את המצווה הזאת של ברכת כהנים. כי הרי בלי שישראל מתברכים אי אפשר שהכהן יברך, ממילא יוצא שגם ישראל הם חלק מקיום המצווה. אותו דבר המצווה של הקהל, זה לא שתי מצוות כמו שסובר היראים, אלא זו מצווה אחת, ובין אם נגיד שזו מצווה למלך וצריך שהקהל יהיה נוכח, שהמלך יקרא בפניהם את דברי ה'. ובין אם נגיד, שהמצווה על הקהל להיקהל ולשמוע, וזה צריך להיות על ידי המלך שהוא קורא את דברי התורה. זו מצווה שנעשית על ידי שניהם יחד. רק שני הצדדים ביחד יכולים לקיים את המצווה הזאת. ומכיוון שהמצווה הזאת תלויה בשני הצדדים, ממילא מובן למה אי אפשר למנות אותה כשתי מצוות.
'הקהל' – מצווה אחת שמתקיימת על ידי המלך וישראל
הרב צבי יהודה מביא מהרב זצ"ל, שרוצה לבאר לגבי מצוות השמיטה, שיש דעות שאומרות שלא רק שאסור לישראל לעבוד עבודת קרקע בשנת השמיטה, אלא הארץ צריכה לשבות. נפקא מינה אם אדם לא עובד בעצמו, ונותן לגוי לעבוד בקרקע שלו. אם המצווה שהארץ תשבות, אז גם לגוי אסור לעבוד מהתורה. ואם המצווה על האדם מישראל שישבות, מותר לגוי לעבוד. כי זה דין במי שעובד ולא דין בארץ. והרב אומר אילו אכן זו הייתה מצווה על שביתת הארץ ומצווה על האדם, מכיוון שכל חלק יכול להתקיים בפני עצמו היה צריך למנות מצווה זו כשתי מצוות, ומכך שלא מנו מצוות השמיטה כשתי מצוות אפשר להביא ראיה שבעצם עיקר האיסור בשנת השמיטה הוא שישראל לא יעבדו בקרקע. הרי שמצווה שיש לה שני חלקים ואי אפשר לקיים כל אחד בפני עצמו והיא תלויה בשני החלקים לכן מצוות הקהל שהיא תלויה בשני הצדדים במלך ובישראל זו מצווה אחת.
ראינו את שני הצדדים של המצווה הגדולה הזאת, שמתקיימת אחת לשבע שנים, שכלל ישראל מתכנס ביחד ומקבל על עצמו את התורה מחדש, במעמד כזה שהוא המשך למעמד הר סיני.
חטא אדם הראשון השורש לכל החטאים
קראנו השבת את הפטרת שובה ישראל. "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" (הושע יד, ב) והימים ימי תשובה. ותשובה שלמה מחייבת התבוננות מהו מקור החטאים, מהו מקור הנפילות בעולם, והתורה מלמדת אותנו מה המקור כפי שנאמר בתורה בבמדבר: "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בה' וגו' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ" (במדבר ה, ו). למה צריך לכתוב 'חטאת האדם', שיהיה כתוב "אשר יעשו מכל חטאות והתוודו למעול מעל"? אומר הזוהר ללמדך שכל החטאים נמשכים מחטאו של אדם הראשון. חטאו של אדם הראשון הוא השורש שממנו נמשכים כל החטאים.
חטא אדם הראשון – שרצה להיות כאלקים
מה היה החטא של אדם הראשון - הנחש מפתה לאכול מעץ הדעת: "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים" (בראשית ג, ה). מה פירוש תהיו כאלקים, המדרש (בילקוט שמעוני בראשית כז) אומר: הנחש אמר איך אלקים ברא את העולם, הוא אכל מעץ הדעת ועל ידי זה הוא ידע איך לברוא את העולם כולו. ועכשיו גם אתם תאכלו מעץ הדעת ותדעו לברוא את העולם. ולמה הקב"ה לא הרשה לכם לאכול מעץ הדעת, כי האומן מקנא באומנותו, הוא לא רוצה שיהיו עוד אחרים כמוהו. אבל כדאי לכם לאכול מעץ הדעת כי אתם תהיו כאלקים. העבירה של אדם הראשון שהוא רצה להיות כאלקים. זה לא התפקיד שלו, וזו לא היכולת שלו.
האדם נברא בצלם אלקים כדי לשכלל את הבריאה
הקב"ה ברא את האדם בצלמו, ממש כביכול בצלם אלקים, בדמות אלקים עשה אותו, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ", ואמר לו שהוא יהיה בעל הבית על העולם, וישלוט בעולם כמו שאומר הפסוק: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, כו). הקב"ה ברא את האדם ונתן לו חכמה ובינה שעל ידם הוא יכול לפתח ולשכלל את הבריאה ולנהל אותה. וזה בחינת צלם האלוקים שיכול להיות שותף עם הקב"ה בשכלולו של עולם. הקב"ה ברא את העולם, ואדם משכלל את העולם ומפתח אותו ומגלה את החכמה האלוקית שטמונה בו. האדם הולך ומגלה את החכמה הטמונה במעשה בראשית יותר ויותר. זה עניינו של האדם, וזה עניינם של ישראל, להיות בצלם אלוקים ולגלות שהעולם כולו הוא בריאה אלקית. שריבונו של עולם הוא אלקי עולם, הוא המקור הוא הבורא הוא הריבון. ועניינו של העולם להיות עושה את רצון ה', ולהופיע אותו בעולם. כל האנושות כולה שותפה בשכלולו של העולם, בניהולו של עולם "וירדו בדגת הים" וכו'. וישראל התפקיד שלהם להופיע את הקב"ה בעולם. לגלות שיש בורא לעולם. יש בריאה מאוד נפלאה ויש בורא, יש אלקי עולם, ויש לעולם מגמה ותוכן. עניינו של העולם שנופיע בו את אור התורה, אור ה', אור הטוב, את המגמה האלוקית שבעולם. זה הייתה המגמה האלוקית. שהקב"ה עשה כשברא אותנו בצלם אלוקים.
האדם שותף עם הקב"ה בהופעת ה' במציאות
ואמרו חכמים (שבת קיט:) שמי שאומר ויכולו בליל שבת נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית. כלומר יש מושג כזה של שותפות. איך האדם נעשה שותף הרי הקב"ה נסתר. אנחנו רואים את הבריאה, רואים את הטבע, רואים את העולם היפה הנפלא הזה, אבל לא רואים את הקב"ה, הקב"ה לא נגלה בתוך הטבע. צריך מישהו שיגלה שהבריאה הזאת היא בריאה אלוקית. ומי שאומר 'ויכולו' הוא מגלה את העובדה שהקב"ה ברא את העולם. "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז). הוא נעשה שותף במעשה בראשית. כי המגמה הזאת של מעשה בראשית זו ההופעה של הקב"ה בעולם והוא נעשה שותף במגמת הבריאה. מי שאומר ויכולו, מגלה שהבריאה היא בריאה אלוקית.
יש עוד ביטוי שאדם נעשה שותף להקב"ה. אמרו חכמים (שבת י.) כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. הוא דן דין אמת על פי התורה על פי הנכון על פי האמת, והוא מסדר את סדרי החיים הנכונים שאדם יחזיר את הממון למי שהממון שייך לו. והסדר הממוני הסדר ההנהגתי יהיה על פי ה'. בכך הוא נהיה שותף לקב"ה, ורצון ה' מתגלה על ידו. הסדר האלוקי מתגלה על ידי האדם, על ידי ישראל, על ידי הדיין. כיוון שהתפקיד של האדם לגלות ולהופיע את רצון ה' בעולם, אז הקב"ה ברא אותו בצלם אלוקים. השליח צריך להיות בר הכי, להיות שליח לקב"ה, אי אפשר לשלוח גוי לקדש אישה. הוא לא בר קידושין. אי אפשר לשלוח אדם לגלות את הצלם אלוקים של ריבונו של עולם בלי שיהיה לו משהו מהצלם אלוקים. אז הקב"ה ברא את האדם בצלם אלוקים עד כדי כך שחז"ל אומרים (סנהדרין נח.) שמי שסותר לועו של ישראל כאילו סותר לועו של השכינה. זאת אומרת, אפילו החיצוניות, יש בה משהו שמלמד אותנו על הפנימיות ועל הצלם האלוקי הפנימי של האדם. התורה אמרה עוד דבר "וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ וכו' לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ.. כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי" (דברים כא, כב – כג). אומר רש"י אדם עשוי בדמות דיוקנו, ישראל בניו של הקב"ה, משל לשני אחים תאומים שהיו דומים זה לזה אחד נהיה שר, ואחד נתפס לליסטים, ועכשיו תולים אותו, ומי שרואה את האח הזה הליסטים, אומר השר תלוי, כך כביכול קללת אלוקים תלוי.
כלומר האדם נברא בצלם אלוקים. זה עניינו של האדם להופיע לגלות את אור ה' בעולם, את רצון ה' בעולם, על ידי התורה והמצוות. והקב"ה תלה בזה את קיומו של עולם, אם ישראל יקיימו את התורה מוטב, ואם לא, יחזיר את העולם לתוהו ובוהו (שבת פח.), קיומו של העולם הוא על ידי ההופעה האלוקית בעולם, על ידי המציאות של תורה ומצוות שמופיעים בעולם.
נחזור לחטאו של אדם הראשון. האדם הראשון נברא בצלם אלוקים והיה לו תפקיד בכיר חשוב מאוד, תפקיד מיוחד, להופיע ולגלות את מציאות ה' בעולם, להיות שליח למשול בבריאה, ואפילו מבחינה מסוימת שותף עם הבורא. כמו הדוד והרעיה, הקב"ה הדוד וישראל הרעיה. האדם שותף לגלות את מציאות ה' בעולם, להביא את רצון ה' לעולם, ולפעול לכך שהעולם יתנהג על פי רצונו של הקב"ה. אבל הוא רצה להיות בעצמו אלוקים, זה היה החטא שלו. הוא לא הסתפק בלהיות שותף או שגריר כביכול של הקב"ה בעולם. הוא רצה להתנתק מהקב"ה, הוא לא רצה את עולו, והוא אכל מעץ הדעת. אבל כמובן האכילה הזאת של עץ הדעת, והרצון להתנתק מהמקור האלוקי היא בלתי אפשרית. ואז "וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז). האור האלוקי שהם היו מוארים בו, הצלם האלוקי המושלם שהיו מוארים בו אדם וחווה הסתלק, ואז הם מתחבאים, אבל אי אפשר להתחבא מהקב"ה. והקב"ה אומר לו: "איכה" איפה אתה, הקריאה הזאת של איכה, היא לכל אדם חוטא. כל אדם שחוטא מתחבא ומתעלם מהמציאות האלוקית, מנסה כאילו להתחבא בתוך עצמו, והקב"ה קורא לו איכה?! ובמקום שכולו יאיר באור האלוקי, נתגשם האדם והאור שהקיף אותו נהפך לעור בע', עור מגושם. ועכשיו לאחר החטא, תפקידו של האדם, לחזור אל המגמה המקורית של האדם הראשון להיות בצלם אלוקים.
רבי עקיבא אומר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח). זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר יש כלל יותר גדול, "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה, א) מה כלל גדול מזה - זה כלל הכי כללי ספר תולדות האדם שבדמות אלוקים עשה אותו. כלומר שהאדם הוא צלם אלוקי, זה בעצם הכלל הגדול שמקיף את הכול. האדם יודע מי הוא, שהוא נברא בצלם אלוקים, ועניינו להופיע את אור ה', את אור התורה, את רצונו של הקב"ה בעולם.
אחריות כל אדם לתפקידו המיוחד
מרן הרב בתפילת יום הכיפורים (עולת ראיה ח"ב עמו' שנו), מבאר על המילים בסוף הוידוי "אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי" - שעד שלא נוצרתי לא היה צריך אותי, שהרי לפני שנוצרתי עברו הרבה דורות מאז שהעולם נברא ואני נוצרתי היום, אז עד שלא נוצרתי איני כדאי, כאילו לא הייתי נצרך. עכשיו שנוצרתי ויש לי איזו סיבה שאני נוצרתי, אז כאילו לא נוצרתי. כלומר כך האדם עומד לפני הקב"ה ביום הכיפורים ואומר לא מילאתי את תפקידי. אנחנו מבינים מהדברים של הרב שלכל אדם בעולם ובישראל יש תפקיד מיוחד. הוא נולד בזמן מיוחד, במקום מיוחד, במטרה מיוחדת, ויש לו תפקיד שבשביל זה הוא נוצר. וכל עוד שלא היה צריך למלא את התפקיד הזה, הוא עדיין לא נוצר. וכאשר צריך למלא את התפקיד הזה, והתפקיד הזה צריך להתגלות בעולם, אז הוא נוצר. ועכשיו הוא צריך לעמוד במשימה ולקיים ולמלא את התפקיד שלו בצורה מלאה. לכל אחד בעולם יש נשמה אלוקית ייחודית. ואין אחד שדומה לחברו. לכל אחד בעולם יש את התפקיד המיוחד שלו, להופיע את הצלם האלוקי המיוחד שלו. כשם שפרצופיהם אינם שווים, כך דעותיהם אינן שוות, האנשים שונים. לכל אחד יש אופי אחר, הצורה שלו אחרת, והפנימיות שלו אחרת, הנשמה שלו אחרת. בכל אחד מופיע עוד צלם אלוקי מיוחד שאף אחד אחר לא יכול להופיע אותו. רק הוא יכול להופיע אותו. ואם הוא לא מופיע אותו, אין מישהו אחר שימלא את התפקיד הזה. אין סיבה שאדם יחקה את השני ויעשה דברים שמתאימים למישהו אחר לעשות. לא צריך לחפש להיות דומה לאחרים, לקנא ולהשוות עצמו לאחרים. לא בשביל זה נוצרת. נוצרת להיות מה שאתה. כל אחד צריך לגלות את עצמו ולדעת שהקב"ה ברא אותי אדם יחיד, ואין עוד מישהו שדומה לי בכל העולם בכל הדורות. ויש לי תפקיד אחראי מאוד. בלעדיי, התפקיד הזה לא יתמלא. אף אחד לא יוכל למלא אותו. רק אני יכול להופיע את הצלם האלוקי המיוחד שהקב"ה ברא בי. זה מלמד אותנו את גודל האחריות שיש לאדם למלא את התפקיד המיוחד שלו. האדם נוצר כדי לגלות את הצלם האלוקי המיוחד שלו. ולאף אחד אין לו צלם אלוקי כזה. וכן מלמד אותנו את היחס הנכון לכל אדם לכל אחד שהוא צלם אלוקי מיוחד. לכן אמרו חכמים (סנהדרין נח.) שמי שסותר ללועו של ישראל כאילו סותר לועה של השכינה. זה מלמד אותנו על האחריות כלפי כולם ככלל. כל אחד משלים עוד איזה פן אחד של הופעה, וביחד מופיע הצלם האלוקי מכל הצדדים. רק על ידי עם ישראל כולו יכולה להופיע הופעה שלמה. כל אחד ואחד הוא רק חלק מהכול. אבל אי אפשר בלעדיו, ואם הוא חסר, אין את ההופעה השלמה, כמו שכל אדם יש לו אות אחת בתורה, ואם חסרה אות אחת בתורה, אז התורה היא לא שלמה. אותו דבר אם חסר אחד מישראל, אז חסר חלק בשלמות. חשובה ההכרה, והידיעה שאנחנו משלימים אחד את השני וכולנו אחד וכל אחד הוא מיוחד. כל אחד הוא דמות מיוחדת ויש לו תפקיד מיוחד. זאת האחריות שלנו.
התפקיד המיוחד של כל דור
וכשם שלכל אחד יש תפקיד מיוחד, כך גם לכל דור ודור יש תפקיד מיוחד. "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (משנה אבות א, א). חז"ל מזכירים לנו איך עברה מסירת התורה מדור לדור. אינה דומה ההופעה של התורה בזמן יהושע להופעה בזמן משה כמובן. ולא ההופעה בימי הזקנים כהופעה בימי יהושע. ולא ההופעה בדור הנביאים כהופעה בדורות שלפניהם. כל דור מופיע עוד הופעה של התורה בעוד גוון, וכך התורה נמשכת מתנאים לאמוראים מהאמוראים לגאונים מגאונים לראשונים מראשונים לאחרונים אחרוני הראשונים וראשוני האחרונים. כל דור מגלה הופעה מיוחדת בתורה. אינו דומה דור שגדל בחוץ לארץ לדור שגדל בארץ ישראל, זה דור אחר. התורה מופיעה באופן אחר. "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי" (איכה ג, ו) זה תלמודה של בבל (סנהדרין כד.). תלמודה של ארץ ישראל זה תלמוד אחר לגמרי. כל דור מופיע את התורה המיוחדת שלו, ויחד כמובן מופיעה התורה בשלמותה. על ידי כל הגוונים וכל הדורות כולם התורה מופיעה בשלמותה. תורת חוץ לארץ הופעה מסוימת, תורת ארץ ישראל אחרת. תורת חוץ לארץ תורה של פרטים. כמו שהרב מסביר לנו, אין מציאות של כלל בחוץ לארץ אין גדר של קהל בחוץ לארץ רק בארץ ישראל יש גדר ציבור גדר של קהל. וקהל זו הופעה אחרת, זו מציאות אחרת. ולדור שלנו, דור של חזרה לארץ ישראל, דור של יישוב ארץ ישראל, דור שהתורה חוזרת לאכסניה שלה, מרכז התורה חוזר לארץ ישראל, בדור כזה מופיעה תורה אחרת.
עבודת ה' מיוחדת לדור של שפע
ואינו דומה דור שסובל מדלות ומעוני, לדור שיש בו שפע והרווחה כלכלית ותנאי חיים שמשתפרים מיום ליום. בדור של שפע צריך לעבוד את ה' בצורה אחרת, זו לא אותה צורה של עבודה. הזוהר אומר שיש "תפילה לעני" ויש "תפילה למשה" ויש "תפילה לדוד". כל אחד תפילתו אחרת. העני יש לו מעלה עצומה מתפלל מקירות לבו. אבל למשה יש את המעלה שלו שהוא נמצא במקום הגבוה העליון שהתורה מופיעה אצלו, והתפילה שלו היא תפילה אחרת. תפילה של דוד היא תפילה אחרת. תפילה של דור שיש לו תנאי חיים שונים טובים מיוחדים כמו שיש לדור שלנו. בדורות הקודמים מי חלם על סוג כזה של תנאי חיים כאלה שמשתפרים מיום ליום. אז עבודת ה' שלנו צריכה להיות נובעת מהמקום שאנחנו נמצאים, מהמקום של הדור שלנו. לא דומה דור שבו מתגלים תגליות מדעיות עצומות, ופתאום מתגלה מעשה בראשית מחדש, כוכבים חדשים, מציאות גדולות עצומות שלא שיערו שאפשר להגיע אליהם, ורואים שהקב"ה ברא לא רק את העולם שאנחנו הכרנו מקודם אלא יש עוד עולמות ועוד כוכבים שאנחנו כלל לא הכרנו. ואנחנו יודעים שמה שאנחנו רואים זה אולי אפס קצהו של מה שיש, והכול זו בריאה אלוקית. ובדור הזה אנחנו לומדים לא רק על הדברים הגדולים והעולמות הגדולים שמתגלים, אלא גם על הדברים הקטנים והקטני קטנים והקטני קטני קטנים. בריות קטנטנות שלא ידעו שקיימות. פלאי פלאים. ויש להם ראש יותר קטן מחודו של סיכה ויש להם שכל ללכת לכאן ולכאן. דור שהקב"ה מגלה לנו עוד ועוד מגודל החכמה האלוקית שקיימת בעולם. בדור כזה צריך לעבוד את ה' אחרת לגמרי. זה סוג אחר של עבודת ה'. אנחנו רואים את הגדלות האלוקית שלא ראו בדורות הקודמים. וכל יום שמתגלה משהו חדש, מעשי ה' מתגלים עוד יותר ועוד יותר. אנחנו זכינו להיות בדור כזה של חידושים נפלאים. דור של גאולה של התפתחות העולם והכול רץ קדימה. הקב"ה מאיץ את ההתקדמויות, ועכשיו הן הולכות ונהיות יותר ויותר מהירות. הקב"ה מאיץ את התקדמות העולם לקראת הגאולה, משכלל אותו, מכין את כל האמצעים את כל האפשרויות להופעת שמו הגדול באופן גדול. ה
גמרא אומרת ויקראו בשם ה' הגדול. כשחוזרים ישראל מגלות בבל הם קוראים בשם ה' הגדול. אנחנו מתקדמים לקריאה בשם ה' הגדול מאוד שמופיע בגדלות עצומה וללא גבולות. וכמובן שמי שיודע להסתכל בעינא פקחא יודע שההתקדמות הרוחנית היא גדולה ועצומה. לא כולם רואים את זה, אבל זה ככה. כתוב ב"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם... בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ" (דברים יא, יג – יד). אם עושים רצון ה', מתגלה השפע. עכשיו מתגלה שפע, סימן שעושים את רצון ה'. רצון ה' מתגלה על ידי אנשי התורה והאמונה, על ידי אנשי הקודש, על ידי המסירות נפש של החיילים. אנחנו נמצאים במדרגה רוחנית מאוד גבוהה, הולכים ועולים ממדרגה למדרגה. הזוהר אומר את זה, אני לא מחדש את הדברים הללו. מצד אחד חכמים אמרו שהדורות יורדים. מצד שני המקובלים אמרו שהדורות עולים, כל הזמן עולים ומתקדמים. אז בדרך כלל כשיש מחלוקת, שניהם צודקים. יש בחינה מסוימת של ירידה, אבל יש בחינה אחרת יותר פנימית של עלייה. והדור שלנו כמו שהרב מזכיר באיגרת תקנ"ה, זה רע מבחוץ וטוב מבפנים. אבל טוב מאוד מבפנים.
נהוג אצל רבים בזמן הוידויים ביום הכיפורים להיעזר בדפים עם הרבה פרטים של העבירות, וכל פעם מתרבים הדפים, וזה מאוד חשוב, מכיוון שכתוב שאדם צריך לפרט את חטאיו. דרך אגב, אני חושב שהרבה צריכים להיות במצב רוח טוב, כשהם רואים בתוך הדפים שיש כל כך הרבה חטאים שהם לא עשו….
להתבונן בטובות של הקב"ה - הישגי מדינת ישראל
הרב רואי נתן לי דף של הישגי מדינת ישראל בשנים האחרונות. לוויינים של מדינת ישראל, יש 8 מדינות יחידות בעולם שיכולים לבנות ולשגר לוויינים משלהם, ישראל רוסיה ארצות הברית וסין, ארבע מהמדינות היחידות שיש להם לוויין ריגול. אתם מבינים, ברוסיה יש שם כמה מיליונים… ארצות הברית, סין וישראל. זה נראה לכם סביר, שמדינת ישראל עם שבעה שמונה מיליון איש שיש לה, יכולה להיות עם ארבע המדינות האלה שיש להם פי עשרים לפחות אנשים, על סין אני לא מדבר... טנק המרכבה הוא הטנק הטוב בעולם. אני לא אקרא לפניכם את הכול, אבל תיקחו את הרשימה אחר כך כדי להגיד מודים. בישראל יש 12 בעלי פרסי נובל, זה נתון מדהים ביחס לכמות האוכלוסיה במדינה. היתר של פרסי נובל הם של יהודים בחוץ לארץ.. מדינת ישראל היא המדינה המתקדמת ביותר בעולם בתחום התפלת מים. זה ממש גדר של תשובה מאהבה, לקחת את העוונות להפוך אותן לזכויות. לקחת מים מלוחים להפוך אותן למים מתוקים. ועוד הרבה דוגמאות. אני לא אפרט. אבל באמת רואים שלהצלחות של מדינת ישראל, אין אח ורע. מדינת ישראל במקום השלישי בעולם ביחס לפטנטים הרשומים לנפש. במקום הרביעי בעולם בדירוג המדינות המשכילות. למה במקום הרביעי, כי לא כולם יהודים פה… וכן הלאה. ברוך ה'. כמה אנחנו צריכים להודות לריבונו של עולם. ואם אנחנו לא מודים, אנחנו כפויי טובה. צריכים להודות לריבונו של עולם על כל הטוב שהוא מטיב לנו, שהביא אותנו לארץ ישראל ומפתח את המדינה בצורה כל כך עצומה. חייבים להודות על זה. צריכים להודות לריבונו של עולם. איסור להיות כפויי טובה. יש מודים ויש מתוודים. יש וידוי ויש תודה, וצריכים לעשות את שניהם, להשתדל לתקן הכול, ולדעת גם להודות לריבונו של עולם על כל הטוב.
בקשת סליחה מתלמידי הישיבה
בני הישיבה החביבים. אתם יודעים שהישיבה מאוד גדלה, ואני ממש לא מצליח למלא את כל התפקידים שלי. יש תלמידים שיכול להיות שגרמתי להם צער, כי הם רצו לדבר אתי ואני אמרתי להם שאני עסוק, ואין לי זמן. ויש כאלה שאולי תכננו הרבה זמן לפגישה ועד שהגיעו בסוף התאכזבו. ויש תלמידים שבאים באמצע הצבא, ואני לא זוכר בדיוק שהם עכשיו באמצע צבא, והם היו מצפים לאיזו תשומת לב מיוחדת ולא הצלחתי לעמוד בזה. אני רוצה פה במעמד הזה להגיד לכם שאני כל כך שמח עם תלמידי הישיבה אבל אני לא עומד בכל המשימות. אני מתנצל ומבקש את סליחתכם. ואם מישהו הרגיש שאני אולי כאילו לא התנהגתי אליו טוב, אני מבקש שהוא יבוא אליי אני אפייס אותו ואחבק אותו. וראשית כל, אולי אודיע לו ואראה לו שאולי הוא לא הבין אותי נכון, ושכמובן זה לא היה בכוונה. אז מה נעשה, נקטין את הישיבה, שאני אוכל להכיר את כולם - לא יודע. אבל יש לי צער גדול אם אני גרמתי למישהו איזה צער או איזו עוגמת נפש.
בימי התשובה בדרך כלל, התפקיד של השעה הזאת הוא לתת מוסר להוכיח ולתת הדרכות נכונות. אבל כשאני מתבונן בתלמידי הישיבה, אני לא יודע מה אפשר להגיד, אתם שקדנים, בעלי מידות, בחורים מצוינים, כל אחד שבא לישיבה בא מתוך רצון ללמוד ולשקוד ולתקן את מידותיו ולהשתדל להיות בצלם אלוקים. אני מתנצל, אני לא יודע לקיים את התפקיד הזה. אני נמצא בישיבה שלא מתאים להגיד בה תוכחות. אני רק יודע לעצמי שאני יכול להשתפר בעין טובה, ולב טוב, ולהיות חבר טוב, ושכן טוב. זה אני יודע. אבל אתם…ברוך ה', אשרינו זכינו בתלמידי הישיבה, באברכי הישיבה… אז אני חוזר ואומר שמי שמרגיש שאולי אני לא נהגתי כלפיו כפי שצריך לנהוג, שיבוא אלי ואני אפייס אותו.
ואני מברך את כולכם מעומק הלב בשנה טובה ומבורכת, בכתיבה וחתימה טובה, יימלאו משאלות לבכם לטובה, ושנזכה במהרה שהשנה הזאת תהיה שנת גאולה, שנת פריחה לעם ישראל, שנת קידוש ה' בעזרת ה', ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך עושים קידוש?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
אנחנו קודש למענך
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
