בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • עקב
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

"קול צופייך" - גיליון 367

עברות שאדם דש בעקביו

התורה מזהירה מפני עברות שאדם לא מחשיב כל כך ומפרטת את הטובה שמגיעה למי שלא הולך אחר חוקות הגויים ותועבותיהם; וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַלַח - טיל חודר בונקרים.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אב תשס"ו
6 דק' קריאה
והיה עקב תשמעון - עברות שאדם דם בעקביו
פרשת השבוע פותחת בפסוק (דברים ז, יב):
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ".

מבאר רש"י:
"והיה עקב תשמעון - אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון", עכ"ל.

לעיתים אדם חושב על כמה עברות שהם קלות ואין לו מה להקפיד כל כך ולהזהר מהם, והוא מזלזל בהם, ועל כך מזהירה התורה, מפני שדרכו של היצר הרע לפתות את האדם לעבור על עברות קלות ואומר לו 'מה בכך הרי אלו עברות קלות ולא יאונה לך כל רע', וכשאדם נכשל בעברה קלה כבר נפל ברשתו של היצר, ואז הוא מפתה אותו לעבור עבירה נוספת עד שאומר לו 'לך עבוד עבודה זרה', וזהו שאומרים חז"ל (אבות פ"ד משנה ב') "עבירה גוררת עבירה".

אין והיה אלא לשון שמחה
כתוב בפרשה (דברים ז, יב - יג):
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ואהבך וברכך והרבך" וכו'.

בעל 'אור החיים' הקדוש זיע"א מבאר פסוק זה בכמה אנפין ממדרגה למדרגה, וז"ל:
"ויתבאר ע"ד אומרם ז"ל אין והיה אלא לשון שמחה. והנה אדון הנביאים בא בנועם דבריו להעיר במוסר נעים כי אין לאדם לשמוח אלא כשישמור לעשות את כל אשר צוה ה' לעשות, אז ישמח לבו ויגל כבודו, אבל כל עוד שיחוש שחסר אחת מכל מצות ה', בין מל"ת ובין מ"ע, עליו אמר שלמה "ולשמחה מה זה עושה", והוא אומרו "והיה" - שמחה תהיה לך. עקב תשמעון, פי' עקב הוא סוף ותכלית כדרך שמצינו שישתמשו חז"ל בלשון זה בלשון המשנה בעקבות משיחא, וכו', כי בגמר זמן ביאתו יקרא עקבות, כמו כן אמר "עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם", אז הוא זמן השמחה, וכל שלא הגיע לזה אין לו מקום לשמוח וכו'. עוד נתכוון לומר שאין שמחה לאיש אלא בסוף השמיעה, וכל עוד שלא גמר אדם עבודתו, לא יאמין בצדקות מעשיו וכו'. עוד נתכוון שצריך שילמוד תורה בשמחה ולא בעצבון. עוד רמז או' פקודי ה' ישרים משמחי לב, והוא אומרו והיה השמחה תהיה לך עקב תשמעון, ופירוש עקב שכר עסק התורה תשמחהו, והוא מה שרמז התנא באומרו מצוה גוררת מצוה וכו', ששכר מצוה מצוה שהיא השמחה. עוד רמז למה שאמרו בספר הזוהר וז"ל:
"דלית חדוותא קמי קודשא בריך הוא כשעתא דישראל משתדלי באורייתא (אין שמחה לקב"ה כאותה שעה שהוא רואה שישראל עוסקים בתורה), והוא אומרו והיה סתם שמחה כללית למלא עולם, וכשהוא שמח כל העולם בשמחה עקב תשמעון וגו', ורמז בתיבת מדת התורה שיהיה אדם הולך עקב לצד גודל בענוה ובשפלות, ואז ישכיל בלימודים והוא אומרו תשמעון גם בכנוי לנשמעים לומר שבאמצעות שאדם משים עצמו כעקבים יתגלו לו ויבין סתרי תורה, ואפשר שרמז באות הנו"ן שישיג ויבין חמשים שערי בינה ולדרך זה גזירת הכתוב והוא תשמעון שאם ישיג מדרגת הענוה, ישיג לשמוע דברי תורה ואו' ושמרתם וגו', פי' שעל ידי השכלה בתורה ישיג לשמור ולעשות שהתורה מגנא ומצלא מן החטא שהיא השמירה גם מביאה לידי קיום המצות שהוא המעשה", עכ"ל.

מכאן אנו למדים עד כמה המעלה והחשיבות של דברי תורה בשמחה המביאים את האדם למדרגות עצומות ונעלות.

לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ
התורה מבטיחה (שם, יד) "בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ". הפשט הוא, שגם בקרבך וגם בקרב הבהמות שלך לא יהיה עקר ועקרה. עוד נראה לבאר על פי המעשה המובא במדרש שממנו לומדים כמה טובה וברכה מחכים לנו לימות המשיח, וז"ל המדרש (בר"ר וישלח ד"ה ויאמר יעקב):
"חד עמא דארעא א"ל לר' הושעיה אם אמרת לך חדא מילתא טבא את אמרת בצבורא מן שמי. (עם הארץ אחד אמר לרבי הושעיא רבה, אם אני אומר לך דבר תורה, אתה תאמר אותו בציבור בדרשה שלך בבית המדרש בשמי). א"ל מה היא (שאל אותו רבי הושעיא מה הדבר שאתה רוצה לומר לי)? א"ל אותו עם הארץ: כתוב בפרשת וישלח (לב, טו- טז) שיעקב אבינו שלח לעשיו "עזים מאתיים ותישים עשרים רחלים מאתיים ואילים עשרים. גמלים מניקות ובניהם" וכו'.

ולשם מה שלח לו יעקב את כל אלה? כיון שהוא פחד מעשיו, אמר אכפרה פניו. אמר אותו עם הארץ לרבי הושעיה: כל אותן הדורונות שנתן יעקב לעשו עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח מאי טעמא מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו , יביאו אין כתיב כאן, אלא ישיבו (כתוב בתהלים בפרק ע"ב העוסק במלך המשיח "לפני יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו. מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו , מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו ", מדוע כאן נאמר 'ישיבו' וכאן נאמר 'יקריבו'? אלא לעתיד לבוא עשו ישיב את אותה המנחה שנתן לו יעקב , ומלכי שבא וסבא יקריבו מנחה לכבודו יתברך). אמר ליה (רבי הושעיה): חייך מילא טבא אמרת ומשמך אנא אמרה בציבורא - התפעל רבי הושעיא מביאור זה ואמר: זה הפירוש של הפסוק הנ"ל "ובבהמתך" - אפילו בבהמין שלך, כלומר בעגלונים הפשוטים שבעם, אין "עקרוּת" בדברי תורה.

ונראה לבאר, שעשיו יחזיר ליעקב את כל מה שנטל לרבות תולדותיהן, מאז ועד ליום בו יחוייב, וכמעשה בר' חנינא בן דוסא (תענית כ"ה ע"א) שמצא תרנגולים בפתח ביתו והטילו ביצים ונולדו אפרוחים, ורבי חנינא קנה בדמיהן עזים, ולבסוף החזיר למאבד עדר עזים עם תולדותיהן.

ואז יהיה החוב כל כך גדול, שלא יספיק כל עושר תבל לכסות את כל החוב.

וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת
התורה מפרטת את הטובה שמגיעה למי שלא הולך אחר חוקות הגויים ותועבותיהם, וז"ל (דברים ז, יד - טו):
"ברוך תהיה מכל העמים וכו' והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך".

שואל בעל ה'זבחי צדק' (הרה"ג רבי עבדאללה סומך זצ"ל רבו של גאון עוזנו ותפארתנו מרן בעל הבא"ח זיע"א) מה הכוונה "וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת "? וכי ידענו את החוליים של מצרים?

אלא ידוע שאין השבע מכיר בצערו של הרעב, ואין העשיר מכיר בצערו של העני. אם היתה באה המכה על המצרים במצרים, למשל מכת דם היו אומרים ישראל אין בזה כלום שהרי יכולים המצרים לקנות מים בכסף ולשתות. וכמו ששמענו בשם חכם מנשה שלו ששמע משמו של הבא"ח, שהיו אומרים ישראל אם באה מכת שחין שישימו עליה משחה או 'טלק' והמכה תסור. כלומר עם ישראל לא הרגישו את טעם המכה, וממילא הם עלולים לזלזל במכות שהביא הקב"ה על המצרים. מה עשה הקב"ה? נתן לישראל 'דוגמית' מכל מכה למשך זמן מועט ביותר (חז"ל אומרים שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים ארכה כשבעה ימים, חוץ ממכת בכורות שארכה רגע אחד. והקב"ה הכה באותה מכה את ישראל במשך 5 דקות, חוץ ממכת בכורות), ואז כשהם ראו שכואב למצרים הם הבינו מהי עוצמת כל מכה ומכה שהביא עליהם הקב"ה, וידעו להעריך את עוצם חסדיו של הקב"ה שהצילם מאותם חוליים. ולכך נאמר " אשר ידעת " - אתה הרגשת את הכאב הזה, וכל זאת לא אשים עליך "כי אני ה' רופאיך".

לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך
כתוב (שם, טו):
"וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ".

ויש לשאול, מדוע שינתה התורה בלשונה, ובברכה שנתברכו ישראל שלא יבואו בהם מדוי מצרים כתבה בלשון "לא ישימם", ואילו ב"ברכה" שיתן ה' בכל השונאים כתבה בלשון "נתינה"?

הגר"א מבאר את ההבדל בין "שימה" ל"נתינה". "שימה" - היא בכל שהוא, אבל "נתינה" זה דבר שיש בו ממש, וכל הנותן בעין טובה נותן. כלומר, לא די בכך שלא "יתן" הקב"ה את מדוי מצרים על ישראל, אלא אפילו לא "ישימם" בהם, כלומר שלא ינזקו מהם אפילו בכל שהוא. אבל לאוייבי ישראל ומבקשי רעתם, התורה מבטיחה שלא רק ש"ישימם" בם, אלא "יתן" להם את המכות, כלומר שיהיו מכות נאמנות וחוליים רעים ונאמנים שיש בהם ממש.

וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַלַח - טיל חודר בונקרים
בימי מלחמה אלו בה אנו נתונים, מתפרסמות שמועות כי יש לאמריקאים טיל מיוחד המסוגל לחדור לבונקרים עמוקים באדמה. למעשה, דבר זה כבר קיים מאז ומעולם, וכך כתוב בפרשתנו (דברים ז, כ):
"וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח ה' אֱלֹקֶיךָ בָּם עַד אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ"

ומבאר רש"י:
"הצרעה - מין שרץ העוף, שהיתה זורקת בהם מרה ומסרסתן ומסמאה את עיניהם בכל מקום שהיו נסתרים שם", עכ"ל.

הרי לפנינו סוג של "נשק" שמסוגל לרדוף אחרי האוייבים המתחבאים והנסתרים. ויהי רצון שלא תעשינה ידיהם תושיה, ושהקב"ה ישליט אותם בידינו שלטון גמור, וישמיד את כל מבקשי רעתנו, וירחיק מאתנו כל סכנה ומזיק הרחק כמטחווי קשת.

ורחקו מבלעיך
בהפטרת השבת אנו נקרא את נבואת ישעיה, ובה מובא שהקב"ה ירחיק מעלינו את כל מי שמבקש להחריבנו, וכך כתוב (ישעיהו מט, יט):
"כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ".

מכאן שכל אלו שרוצים בכל עת לזרוק עלינו פצצות שונות ולהחריב את בתינו ולהרוס חיותנו, הקב"ה כבר ירחיק אותם מעלינו, וישליך אותם אל ארץ גזרה ויאמר לצרותינו די.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il