וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, לָמָּה וּלְמָה? | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים
פרשת שבוע

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
לך לך

3 דק' קריאה

אסון אקולוגי בימים עברו, בגלל סיבות רבות, היה כבד מנשא. לכן, כיהודים מאמינים בהשגחת ה' על ברואיו, בכל פעם שהכתוב מספר לנו על מציאות קשה שכזו, עלינו לשאול את עצמנו למה?
בחלק מן המקרים התשובה די ברורה. ניתן כדוגמא את הרעב שבא בימי יעקב אבינו, שגרם לירידת המשפחה למצרים. כאן התשובה מאוד מתבקשת: זה היה עונש על מכירת יוסף לעבדות במצרים.
הרעב המתואר בתחילת מגילת רות הוא כנראה תוצאה של חטא לאומי בתקופה זו. הסברנו בעבר (הדברים יודפסו גם בתוך 'צפנת שמואל –מלכות דוד) כי תחת הנהגת אלימלך ובניו, עם ישראל התייאש מהאפשרות לנחול את הארץ המובטחת ולייסד בה מדינה יהודית מאוחדת. במילים אחרות, הם התייאשו מן הגאולה ועודדו נישואי תערובת, שסיכנו את המשך קיומו של עם ישראל, מה שנקרא באנגלית Jewish continuity .
ננסה לברר עתה מה גרם להכרזה בתחילת פרשתנו: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" (בראשית י"ב י).
לכמה דעות במדרש, הרעב בא כדי להעמיד את אברהם בניסיון, לבדוק האם מחשבות כפירה, ח"ו, יעלו בראשו. וז"ל הרד"ק (שם): "זה אחד מן הנסיונות שנסה האל את אברהם אבינו ועמד בכולן ולא הרהר אחר הקדוש ברוך הוא לאמר אתמול אמר לי וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית י"ב ג), והיום רעב בארץ שאני שוכן בה עד שאצטרך לצאת ממנה למקום אחר, אלא הכל היה מקבל מאהבה".
לעומתו, בדעת זקנים מבעלי התוס' מבואר בכיוון אחר לגמרי. וז"ל: "(נאמר קודם בכתוב) "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (י"ב ב), לשון צווי! שצוהו שכל מקום שילך שילמד בני אדם להכיר בוראם ולברכו וכן עשה כדכתיב לקמיה "וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' " (שם ח) (כמו) שאמר לו הבורא ית' והם (יושבי כנען) לא הכירוהו ולכך וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. לדבריהם, הרעב לא היה עונש לאברהם אלא ליושבי ארץ כנען, שלא הפכו להיות תלמידיו של אברהם, למרות הציווי האלהי.
תוך אחיזה בשיפולי גלימותיהם של הגדולים, נציע הצעה בכיוון שסלל הרד"ק בעקבות המדרש, תוך קישור לתחילת הפרשה ולציווי המופיע בראשה: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (שם א). על פי הרמוז בסוף פרשת נח "וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים" (שם י"א כח) וכמובא ברש"י (שם): "יש אומרים שעל ידי אביו מת, שקָבַל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח, אני משלו, ואם נמרוד נוצח, אני משלו. וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני. השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים".
המאבק בין נמרוד מלך האימפריה הגדולה בעולם ואברהם העברי, הגיע לנקודת רתיחה, תרתי משמע. הציווי לעזוב את בית אבא התבקש. הניסיון היה שהקב"ה הביאו לארץ כנען, שנכבשה באותו זמן על ידי צאצאי כנען, בנו הרביעי של כוש בן חם (עיינו ברש"י על הפסוק וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ שם י"ב ח).
הניסיון הבא וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, מעלה את דרגת הקושי בשלב נוסף. אברהם נאלץ לעזוב את ארץ כנען ולהגר למצרים. נמרוד, אויבו המר של אברהם, היה בנו של בכורו של כוש בן חם. נמרוד שהפיץ את הכפירה, נולד במצרים ומשם עבר לבבל ואז השתלט גם על אשור ומלך על כל העולם, כמבואר בכתוב (ע"פ הרמב"ן): "וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל (עיינו ברש"י) לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ:... וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר: מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה ... הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה" (שם י' ח – יא).
עזיבת ארץ ישראל בגלל הרעב והירידה למצרים, למקום שורש הכפירה, למ"ט שערי טומאה, הופכת את ניסיונו של אברהם למשהו יותר משמעותי – והוא, אברהם העברי הבודד, עמד בו.

הבה נתפלל שהקב"ה לא יעמידנו בפני ניסיונות
ושנזכה ללכת בדרכו של אברהם, אבי האומה, אבי המאמינים באמונת אומן.

לך לך

פרשת שבוע