ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
במשך אלפי שנים הדרך להעביר הודעות לציבור הרחב הייתה תוך שימוש בחצוצרות ושופרות. כלים אלה גם שימשו בפעולות הקשורות למצבים לאומיים וכחלק מעבודת השם, וכן כאמצעי מוזיקלי המביע רגשות ומייצר אוירה. כמובן שגם בחלק זה תפסו הכהנים והלויים חלק חשוב.
וזה, בקיצור, לשון הכתוב: "וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ: .... וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם" (במדבר י, ז-י).
עיון בפסוקים מעלה שתי שאלות משמעותיות.
א. מה הוא יוֹם שִׂמְחַתְכֶם? שהרי ביטוי זה הוא יחידי בכל התנ"ך.
ב. האם יש קשר בין המלחמה הנזכרת - וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם לבין יוֹם שִׂמְחַתְכֶם? אם אכן יש קשר, נצטרך להבין כיצד הכאב, הכלול בדרך הטבע בכל מלחמה, דר בשלום עם שמחה.
חז"ל, לכאורה, לא התייחסו לשאלת הזיקה שנוצרה בין הפסוקים.
אחרי בקשת המחילה נביא את שיטת אבן עזרא, ואחר כך נסביר את שיטת חז"ל תוך הבאת ציטוטים משיריו ומזמירות השבת שחיבר. ואלו דבריו (שם): "וביום שמחתכם ובמועדיכם - ששבתם מארץ אויב, או ניצחתם האויב הבא עליכם וקבעתם יום שמחה כימי פורים ..."
פשט הכתובים הוא שכשפורצת מלחמת מצווה וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם, יוצאים כולם, כולל חתן מחדרו וכלה מחופתה, וכולל הכהנים והלווים. אחרי הניצחון במלחמה, יש חובה מדאורייתא לקבוע יום שמחה והודיה לקב"ה, על ההצלה הלאומית (רמז לכך אפשר למצוא בדברי ה"רוקח", מגדולי הראשונים בביאורו לסידור, המעיר כי בפסוק זה (במדבר י, י) עשרים תיבות [מילים] כמספר התיבות בברכת "תקע בשופר גדול לחירותנו"). ברור שמבחינה לאומית יש להודות ולשמוח, שהרי ללא ניצחון והצלחה במלחמה, מספר ההרוגים והנרצחים היה גדול עשרות מונים. מובן כי השמחה קשה יותר לאותן משפחות ששילמו מחיר כואב ביותר על הצלת הכלל, אם בנופלים ואם בפצועים.
מדינת ישראל קבעה, באופן ראוי, את יום הזיכרון לחללי כוחות הבטחון ונפגעי פעולות האיבה, ביום הקודם ליום השמחה וההודאה. כך מכריז הציבור בקול רם - הכאב הוא של כולנו! ההודאה ביום שלמחרת כוללת שותפות אמת בצער, שיש בה על פי מסורת ישראל גם נחמה, ואיננה סותרת את כאבם הפרטי של המשפחות ששילמו מחיר כה יקר.
כל מי שאיננו מצטער וכל מי שאיננו שמח ומודה, פורש מן הציבור, עם כל המשמעות שיש לכך, ומסתכן במעבר על איסורי תורה.
אם כך, ענינו על שתי השאלות. יוֹם שִׂמְחַתְכֶם הוא יום העצמאות ויום שחרור ירושלים, שבהם צריך להודות על כל הניצחונות בכל המערכות שמדינת ישראל זכתה להם בדור האחרון. נוסיף גם את הניצחונות על איראן וארגוני הטרור החוסים בצילה, גם אם עדיין המלחמה לא הוכרעה בניצחון באופן מוחלט. יום הזיכרון לחללי כל מערכות ישראל הוא חלק בלתי נפרד מימים אלה. הקב"ה גלגל את תחולת מועדים אלה בין פסח = חג העצמאות הראשון מעבדות לחירות, לבין שבועות = חג החירות הרוחנית, שהרי אין לך בן חורין אלא מי שקיבל את התורה.
בשבוע הבא נמשיך לברר, בע"ה, את שיטת חז"ל, ונדון בשאלה: האם יש סתירה בין קדושה ושמחה?
נתפלל כי נזכה לשמוע עוד בשורות טובות במישור הלאומי, שתבואנה לידי ביטוי גם בשופרות וחצוצרות של שמחה והודאה.
נאחל לתושבי הצפון שקט ושלווה,
ומפלה סופית למחבלי החיזבאללה שחרתו על דגלם רצח ושפלות ולכן מצווה רבה להורידם מטה מטה.
(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
