בית המדרש
  • מדורים
  • חמדת ימים
  • פרשת שבוע
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש במדבר
  • בהעלותך
undefined
2 דק' קריאה
פרשתנו מטפלת גם בהנהגת הציבור ובכלים העומדים לרשות המנהיגים.
במשך אלפי שנים הדרך להעביר הודעות לציבור הרחב הייתה תוך שימוש בחצוצרות ושופרות. כלים אלה גם שימשו בפעולות הקשורות למצבים לאומיים וכחלק מעבודת השם, וכן כאמצעי מוזיקלי המביע רגשות ומייצר אוירה. כמובן שגם בחלק זה תפסו הכהנים והלויים חלק חשוב.
וזה, בקיצור, לשון הכתוב: "וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ: .... וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם" (במדבר י, ז-י).
עיון בפסוקים מעלה שתי שאלות משמעותיות.
א. מה הוא יוֹם שִׂמְחַתְכֶם? שהרי ביטוי זה הוא יחידי בכל התנ"ך.
ב. האם יש קשר בין המלחמה הנזכרת - וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם לבין יוֹם שִׂמְחַתְכֶם? אם אכן יש קשר, נצטרך להבין כיצד הכאב, הכלול בדרך הטבע בכל מלחמה, דר בשלום עם שמחה.
חז"ל, לכאורה, לא התייחסו לשאלת הזיקה שנוצרה בין הפסוקים.
אחרי בקשת המחילה נביא את שיטת אבן עזרא, ואחר כך נסביר את שיטת חז"ל תוך הבאת ציטוטים משיריו ומזמירות השבת שחיבר. ואלו דבריו (שם): "וביום שמחתכם ובמועדיכם - ששבתם מארץ אויב, או ניצחתם האויב הבא עליכם וקבעתם יום שמחה כימי פורים ..."
פשט הכתובים הוא שכשפורצת מלחמת מצווה וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם, יוצאים כולם, כולל חתן מחדרו וכלה מחופתה, וכולל הכהנים והלווים. אחרי הניצחון במלחמה, יש חובה מדאורייתא לקבוע יום שמחה והודיה לקב"ה, על ההצלה הלאומית (רמז לכך אפשר למצוא בדברי ה"רוקח", מגדולי הראשונים בביאורו לסידור, המעיר כי בפסוק זה (במדבר י, י) עשרים תיבות [מילים] כמספר התיבות בברכת "תקע בשופר גדול לחירותנו"). ברור שמבחינה לאומית יש להודות ולשמוח, שהרי ללא ניצחון והצלחה במלחמה, מספר ההרוגים והנרצחים היה גדול עשרות מונים. מובן כי השמחה קשה יותר לאותן משפחות ששילמו מחיר כואב ביותר על הצלת הכלל, אם בנופלים ואם בפצועים.
מדינת ישראל קבעה, באופן ראוי, את יום הזיכרון לחללי כוחות הבטחון ונפגעי פעולות האיבה, ביום הקודם ליום השמחה וההודאה. כך מכריז הציבור בקול רם - הכאב הוא של כולנו! ההודאה ביום שלמחרת כוללת שותפות אמת בצער, שיש בה על פי מסורת ישראל גם נחמה, ואיננה סותרת את כאבם הפרטי של המשפחות ששילמו מחיר כה יקר.
כל מי שאיננו מצטער וכל מי שאיננו שמח ומודה, פורש מן הציבור, עם כל המשמעות שיש לכך, ומסתכן במעבר על איסורי תורה.

אם כך, ענינו על שתי השאלות. יוֹם שִׂמְחַתְכֶם הוא יום העצמאות ויום שחרור ירושלים, שבהם צריך להודות על כל הניצחונות בכל המערכות שמדינת ישראל זכתה להם בדור האחרון. נוסיף גם את הניצחונות על איראן וארגוני הטרור החוסים בצילה, גם אם עדיין המלחמה לא הוכרעה בניצחון באופן מוחלט. יום הזיכרון לחללי כל מערכות ישראל הוא חלק בלתי נפרד מימים אלה. הקב"ה גלגל את תחולת מועדים אלה בין פסח = חג העצמאות הראשון מעבדות לחירות, לבין שבועות = חג החירות הרוחנית, שהרי אין לך בן חורין אלא מי שקיבל את התורה.

בשבוע הבא נמשיך לברר, בע"ה, את שיטת חז"ל, ונדון בשאלה: האם יש סתירה בין קדושה ושמחה?

נתפלל כי נזכה לשמוע עוד בשורות טובות במישור הלאומי, שתבואנה לידי ביטוי גם בשופרות וחצוצרות של שמחה והודאה.
נאחל לתושבי הצפון שקט ושלווה,
ומפלה סופית למחבלי החיזבאללה שחרתו על דגלם רצח ושפלות ולכן מצווה רבה להורידם מטה מטה.
(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il