ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
כך אומר גם ה'אור החיים' על מה שכתוב אצל אברהם "וירא אליו ד'", שד' לא התגלה אליו בשם הידוע לו בציבור – אברהם, אלא על פי מהותו – "אליו". כך גם לגבי "ואתה תצווה" – משה הוזכר בלשון נוכח מפני שהוא הגיע לדרגה גדולה כזו שד' פנה אל מהותו הפנימית, משום שמסר נפשו על כלל ישראל.
באחד החגים בישיבה, ברגע האחרון נמנע מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק מלמסור שיחה מסיבה מסוימת. למחרת ביקשו ממנו התלמידים להשלים את השיחה על החג. הרב נענה, אך במקום לדבר על החג הוא הביא ירושלמי שאומר שאנחנו איננו יכולים כלל לדבר על רבי יוסי מפני שאין אנו מכירים את גדלותו. אני חושב שבכל שנה גם אנחנו מרגישים שאיננו יכולים לומר את הדברים הנכונים על מורנו ורבנו. האם אנחנו יכולים להכיר את גדלותו האמיתית?
הרב יצחק הוטנר כותב במכתב לרב צבי יהודה שרק אחרי הרבה זמן הוא מרגיש שהוא מבין יותר את דברי הרב זצ"ל, והוא מרגיש עכשיו שהוא תלמידו יותר. כך גם לגבי מורנו ורבנו – ככל שעוברות השנים אנחנו מגלים עד כמה הוא צדק בכל דבר שאמר, עד כמה הוא ידע לראות למרחוק, גם כאשר אנשים חשבו שהוא איננו מחדש דבר, או אפילו אומר דברים שאינם מובנים דיים.
על משה רבנו כתוב שנתן מסווה על פניו. אין הכוונה דווקא למשה, אלא לאדם שכל כולו פנימיות, שאינו מדבר בחיטובי לשון וכדומה. החסרונות האלו הם רק למי שלא ידע לראות בראייה פנימית. גם המסווה שהיה בקולו ובדיבורו של הרב צבי יהודה לא הפריע לתוכן שהוא העביר. המסווה הזה לא היה רק בדיבור שלו, אלא בכל אורחות החיים שלו – במבנה הבית, באופן הלבוש. בלי גינונים, הסתפקות במועט – גם זה היה חלק מהמסווה שהיה על פניו.
לא לשתוק – לדבר נכון
ברוב שנותיו של הרב צבי יהודה הוא היה ספון בביתו בלימוד, בכתיבה ובעריכה של ספרי הרב זצ"ל – בתחילה ספרי ההלכה ולאחר מכן ספרי האמונה. רק מתוך שהוא הוריד את הדברים של הרב זצ"ל מעולם האצילות לעולם העשייה הוא זכה להשפיע על כל העולם.
לא כל דברי הרב זצ"ל ירדו לעולם בשעתו, ובנו הרב צבי יהודה זצ"ל נטה ידו בביאור הנעשה בעולמנו, בארץ ישראל ובמדינת ישראל – שאין לך גאולה גדולה מזו. על אחת כמה וכמה פועליו המעשיים של הרב זצ"ל – ייסוד הישיבה המרכזית וייסודה של הרבנות הראשית שהם שני צנתרי דדהבא – הוא מסר את נפשו עליהם לשומרם מכל פגעי טרוטי עיניים והדומים להם.
אנשים שהכירו את הרב לפני כן ידעו את כוחו. הרב יהושע הוטנר סיפר שבזמן שהוא היה בפולין נודע לו על פטירתו של הרב מטבריג, והוא נהג בכי של שלושה ימים, ואז פרסם בפולין מודעות אבל ופרטי אזכרה שתיערך לזכרו. באזכרה הספיד אותו הרב צבי יהודה לעיני המוני אנשים, אף שהוא לא הספיק להכיר אותו כל כך.
מעל הכול הייתה שמירת הלשון. שמירת הלשון אין עניינה כמו שהעולם מבין, שיש מצווה לשתוק. אחד מקנייני תורה הוא "מיעוט שיחה". העולם מבינים שהכוונה היא לא לדבר. הגאון מווילנה מפרש להפך – צריך גם לדבר קצת, ולא רק ללמוד ללא הפסקה. החפץ חיים על אף שמירת לשונו לא היה שתקן, אלא הוא הצליח לנווט את הדיבור נכון ולא לדבר לשון הרע. הדיבור הוא המראה של האדם. הסגנון כידוע תלוי באדם. אדם שמרגיל את סובביו ואת עצמו לדבר בהתלהמות מפסיד את העיקר. יש מושג שנקרא "צניעות הדיבור", כמו שכותב רבנו יונה. הדבר היחיד שהרב צבי יהודה שינה בישיבה הוא להזיז את תפילת מנחה מאחת לאחת ורבע, כדי שיספיקו ללמוד שמירת הלשון לפני התפילה, ומתוך כך הוא זכה שדבריו יושמעו ויתקבלו בכל העולם. לצערנו חדרו למחננו סגנונות שהם יותר "מולדת חוץ" מאשר "מולדת בית". גם אם הנושאים הם כאלו שיש לדבר עליהם – לא כל הרוצה יבוא וייטול.
"כל אדם שיש בו יראת שמיים, דבריו נשמעים". בספר אור לנתיבתי פירש הרב צבי יהודה שהכוונה היא שהדברים יישמעו לעצמו. אחרי שהוא יאמין בדברים שהוא אומר ויחיה לאורם – גם אחרים ישמעו ויאמינו לדבריו. אחרי שלא שמעו פעם אחת לדבריו, הרב צבי יהודה בא ואמר לרב אברהם רמר – "נראה שאין לי מספיק יראת שמיים".
הרב צבי יהודה הוציא מן הכוח אל הפועל את הדברים שהרב זצ"ל כתב עליהם. לדבר על סגולת ישראל, לדבר על אהבת ישראל, לדבר על קדושת ארץ ישראל, לדבר על קדושת האדם - זה דבר אחד. אבל לחיות את כל הדברים הללו, להביא אותם לידי ביטוי עכשיו בכל אחד ואחד – לזה לא כל אחד זוכה. הרב צבי יהודה חי את קדושת ישראל, חי את קדושת הארץ, חי את כל מה שהוא הוציא מפיו, בניגוד לאלו שכאשר הם צריכים להוציא משהו מהפה – כגון בענייני ארץ ישראל – הם אינם אומרים אותו, ולא מדין שמירת הלשון.
פורים בוודאי מכפר
בגלל התמסרותו לישיבה ולכתבי הרב זצ"ל, לא הספיק הרב צבי יהודה להוציא לאור את כל הדברים שהוא אמר וחשב, ורק תלמידים הביאו לדפוס שיחות ושיעורים שלו. היה עוד דבר אחד שהוא זיכה בו את כולם – ההערות הנפלאות שלו על הספר עולת ראי"ה. שבת אחת התפללנו בביתו, והוא אמר לנו שצריך לדייק במילות התפילה לא פחות ממה שמדייקים במילות הגמרא והראשונים. אחר כך הוא התייחס לברכות בברכת המזון – הברכה הראשונה "הזן את העולם כולו בטובו", והברכה השנייה "נודה לך ד' אלוקינו על ארץ חמדה טובה ורחבה". הוא אמר – שימו לב, הברכה הראשונה מדברת על כל העולם ולא רק על עם ישראל. בברכה זו לא מודים לקב"ה ישירות אלא בגוף שלישי – "הזן את העולם כולו בטובו וכו'". כשמגיעים לדבר על ארץ ישראל – שם כבר מדברים בלשון נוכח, מפני שככל שהדברים הם בעלי משמעות גדולה יותר, צריך להודות לקב"ה עוד יותר.
הוא לימד אותנו גם לגבי מה שאומרים "מגדיל ישועות מלכו" ו"מגדול ישועות מלכו", שמכיוון שהשבת מופרשת מימי החול – בה צריך לומר את הפסוק שמובא בספרי הנביאים, ולא כמו בימי החול שבהם אומרים פסוק מספר תהילים.
הרב צבי יהודה לא רק חיזק תורה, תפילה וארץ ישראל, הכול במקשה אחת, אלא לולא הוא הרים את הכפפה, לולא זעק את הזעקה הגדולה על ארץ ישראל – ייתכן שהדורות שהיו באים אחריו היו "נבוכים הם בארץ". אמירה אחת, דיבור אחד - השפיעו כל כך, נתנו כוחות כה רבים לנושא עיקרי ומהותי כל כך במשנתו של מורנו ורבנו זצ"ל.
כל האמור לעיל על אחת כמה וכמה שמורנו ורבנו הסתלק בפורים, ביום ש"הדור קיבלוה". השפת אמת אומר ש"הדור קיבלוה" בימי אחשוורוש, מפני שבזמן מתן תורה היה עמלק בעולם, ולכן היו צריכים לכוף עלינו הר כגיגית. לעומת זאת בפורים, שכילו בו את עמלק – היה בנו הכוח לקבל את התורה ללא כל כפייה.
בהלוויה של הרב צבי יהודה זצ"ל הספידו אותו גדולי עולם. הרב גורן הספיד ואמר שיום הפורים בעיקרו הוא משתה ושמחה, יום גדול ליהודים, ויום הפטירה של הרב צבי יהודה חל בו, מפני שזהו היום שמחלק בין פרזים למוקפים. רבנו ניסים כותב בשם הירושלמי שהחילוק הזה הוא דווקא על פי ימות יהושע בן נון, כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל. ממילא מתאים הדבר שביום הזה של הפורים ניתן כבוד לרצי"ה שנתן כבוד גדול לארץ ישראל, ולא רק נתן בעצמו, אלא עמל להנחיל זאת לדורות הבאים אחריו.
חז"ל משווים את פורים ליום כיפור. ביום כיפור יש מחלוקת בין חכמים לרבי אם עיצומו של יום מכפר או שרק אם עשה תשובה. אומר הרב חרל"פ: המחלוקת הזו היא רק לגבי יום כיפור, אבל לגבי פורים ודאי שעיצומו של יום מכפר. משום כך כתוב שיום כיפור הוא כְפורים. על אחת כמה וכמה שמיתתם של צדיקים, כמו הרב צבי יהודה, מכפרת ביום הזה.
יהי רצון שתורתו תעמוד לנו להמליץ טוב בעדנו ובעד ערי אלוקינו, להגדיל אורה של תורה לשפע חי ממרומים על כל ישראל.
הרב יעקב שפירא הוא ראש ישיבת מרכז הרב וחבר מועצת הרבנות הראשית
מתוך ב'שבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
נצבים פרשת ניצבים – יום נקם בלבי
מה ההבדל בין הקץ המגולה לקץ הנעלם ואיך זה קשור למה שמתרחש היום בלבבות עם ישראל? דורנו זקוק יותר מתמיד לתורת הגאולה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
