חטא העגל | הרב אליהו ברין | בית המדרש | אתר ישיבה

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

לימוד יומי יום א' ו' תמוז ה'תשפ"ו

הקדשת הלימוד באתר

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
לימוד בספר תפארת ישראל
תפארת ישראל – הרב אליהו ברין

קטגוריה משנית

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

לחץ להקדשת שיעור זה

19 דק' קריאה • 42 דק' צפיה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

פרק מז
במדרגת ישראל ובמעלתם העליונה שקנו והגיעו אליה כאשר קבלו התורה, בפרק קמא דע"א (ה' ע"א) אמר ריש לקיש באו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלי הם לא חטאו אנו לא באנו לעולם שנאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון למימרא שאם לא היו חוטאים לא היו מולידים והא כתיב ואתם פרו ורבו עד סיני ובסיני נמי כתיב שובו לכם לאהליכם למצות עונה והכתיב למען ייטב להם ולבניהם לאותם העומדים על סיני והאמר ר"ל מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו' כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל וגו' ואמר רבי יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנא' כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי לא תימא לא באנו לעולם אלא כאלו לא באנו לעולם למימרא דאי לא חטאו לא מייתו והכתיב פרשת יבמות פרשת נחלת על תנאי ומי כתיב קרא על תנאי אין וכו' עד לבטל מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה גזרה הא לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהיה אומה ולשון שולטת בהם שנאמר למען ייטב להם ולבניהם עד עולם הוא דאמר כהאי תנא וכו':
ודבר זה שנוי גם כן במחלוקת במדרש (ויקרא רבה פ' י"ח) אמר רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי באותה שעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע קרא הקדוש ברוך הוא למה"מ אמר לו אף על פי שמניתי אותך על בריותי אין לך עסק באומה זו. ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וכי יש חושך למעלה והכתיב ונהורא עמיה שרא אלא זה מה"מ שנקרא חושך ונאמר והלוחות מעשה אלקים והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר חירות מן מלאך המות רבי נחמיה אומר חירות מן המלכיות ורבנן אמרי חירות מן היסורין ע"כ. ביאור זה כאשר נתן השם יתברך להם התורה השכלית אשר השכל נבדל מן החומר אשר דבק בחומר ההעדר, ואין התורה השכלית כמו שכל האדם שהוא מצורף אל החומר ובשביל שהשכל מצורף אל החומר לכך מצורף שכל האדם גם כן אל ההעדר ואינו נמלט מן המות, ולפיכך אלמלי לא חטא האדם והיה נוטה אחר החמדה והתאוה החמרית לעשות החומר עיקר והיה שכל האדם נבדל מן החומר לא נגזרה על האדם מיתה כלל רק היה חי לעולם, וכל זה מפני שמצד השכל אין ראוי שיהיה העדר ומיתה וההעדר והמיתה הוא מצד החומר בלבד, ולכך כאשר חטא ונטה אל התאוה החמרית אז נגזרה המיתה כי ההעדר דבק בחומר כאשר ידוע. וכאשר נתנה תורה לישראל אשר התורה אין לה צירוף וחבור כלל אל החומר ולכך נקראה בשם אור דכתיב (משלי ו') כי נר מצוה וכו' כי האור מתיחס בכל מקום אל המציאות והחושך אל ההעדר, כמו שאמר במדרש (שמות רבה פ' ב') חושך זה מה"מ, פי' כי מה"מ הוא כח ההעדר ראוי שיקרא חושך מפני שהוא מבטל המציאות אשר נקרא בשם אור, שאין לך דבר יותר נמצא מן האור כי הוא נותן מציאות לכל שאר דבר כי בחושך אף על גב שהדבר נמצא אינו נחשב נמצא, וכן ההעדר נקרא חושך שהרי על ידי החושך הדבר בלתי נמצא, וכאשר ראוי אל התורה המציאות אין שולט עליו ההעדר לפי חוזק המציאות אשר יש אל התורה שהוא שכל נבדל מן החמרי לגמרי ולכך אין דבק בה ההעדר. וזה שאמר ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך, ביאור זה כי אף שבכל הנמצאים דבק ההעדר שנקרא חושך, אבל התורה אין ההעדר דבק בה, והיה הקול יוצא מתוך החושך וכל אשר יוצא מתוך דבר אחר אי אפשר שלא יהיה גובר עליו שאם לא כן לא היה יוצא ממנו שהיה ההעדר מבטל שלא היה יוצא אל הפעל, וכאשר הקול שהוא יציאת התורה אל הפעל שזהו ענין הקול כאשר התבאר למעלה היה יוצא אל הפעל מתוך ההעדר מזה תדע כי התורה השכלית היא גוברת על ההעדר והבן דבר זה היטב מאד, וזה שהביא ר' יוחנן שאין ההעדר דבק בתורה. ועוד הביא ראיה דכתיב והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות ודרשו אל תקרי חרות אלא חירות, ואל יהיה ענין זה דבר קטן מה שאמרו אל תקרי חרות אלא חירות והוא ענין נפלא, לומר כי כל שכל הוא ציור שכלי, והפרש יש בין שכל האדם לתורה השכלית כי אף שהאדם נמצא בשכלו ציור הדברים אין דבר זה כמו שהוא ציור השכל בתורה, כי ציור שכל האדם מפני שהוא בחומר א"א שיהיה שכל ברור שהרי הוא בחומר ומפני זה נאמר חרות על הלוחות, והיה המכתב בשני עבריהם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת ק"ד ע"א) מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים כי זה מורה על שכל ברור שיש ציור וחקיקה גמורה עד שהם כתובים משני עבריהם וזה מורה על רשימה ניכרת לגמרי, ודבר זה ראוי לציור התורה שהוא כתב הלוחות לפי שציור השכלי שבתורה הוא ברור לגמרי, ובפרט כתב הלוחות כי למעלתם הם עוד יותר רחוקים מן החמרי לגמרי ולכך היה כתב הלוחות בפרט משני עברי הלוחות ודבר זה ברור מאד. ולכך דרשו אל תקרי חרות אלא חירות, כי דבר זה בעצמו מה שציור השכלי שבתורה הוא שכל ברור במה שהוא נקי מסולק מן החמרי לגמרי ואינו כמו שכל האדם שהוא עומד בחומר, ומפני זה מסולקת התורה מן החמרי אשר בו דבק ההעדר והוא חירות מן ההעדר שהוא מה"מ שההעדר הוא דבק וכרוך בחומר ודבר זה מבואר:
ודעת רבי נחמיה חירות מן המלכיות שהמלכיות הם מתנגדים לישראל תמיד וידוע כי ההתנגדות הוא מפני כי ישראל הם נבדלים ואו"ה הם חמריים, ודבר זה כבר בארנו פעמים הרבה מאד ומפני זה אמר שמי שעוסק בתורה שהוא שכל נבדל מן החומר אין שולטין בו המלכיות שכח שלהם חמרי ולכך הוא חירות מן המלכיות, ודבר זה גם כן מבואר. ולדעת רבנן אין היסורין שולטין בו, וידוע כי היסורים הם מפאת החומר בלבד כי הצורה אין מקבלת שנוי. ומה שסובר ר"י שהוא חירות מן מלאך המות ורבי נחמיה מן המלכיות ורבנן מן היסורין, כי לדעת רבי יהודה ר"ל חירות אף מן מלאך המות שהוא ההעדר בעצמו, אבל דעת רבי נחמיה דוקא מן המלכיות הוא חירות שהמלכיות אף שהם מתנגדים לישראל אינם בעצמם ההעדר רק מתנגדים לישראל ולכך דוקא חירות מן המלכיות ולא מן מלאך המות, ולרבנן דוקא מן היסורין שהם מקריים שכל היסורים הם מקריים בלבד שהם באים על האדם במקרה ואין המקריים יכולים לשלוט בתורה שהיא שכלית, אבל המלכיות שהמתנגד הוא בעצם כי המלכיות מתנגדים בעצמם לישראל אינו כך כי אין הדבר שהוא במקרה כמו דבר שהוא בעצם. ואפשר לפרש שכל אחד בא להוסיף כי לדעת מי שאומר חירות ממלאך המות אין חדוש כל כך כי מלאך המות שולט תמיד והתורה מבטלת דבר שהוא שולט תמיד אבל המלכיות אינם תמידים אין התורה גוברת על זה, ולדעת מי שאומר אף חירות מן המלכיות, כי המלכיות שולטים בעולם זמן מיוחד ולכך אין שולטים עליו, אבל היסורים הם לפי רגע בלבד כמו שהוא ענין המקרה לפי רגע אין כך. ורבנן אומרים אף יסורים שהם במקרה לפי רגע ג"כ התורה מבטלת עד שלא נמצא שום העדר. ועוד יש בזה דברי חכמה באלו שלש דעות כי התורה שהיא תליתאי מבטלת אלו שלשה דברים והבן זה. והבן גם כן סדר שלהם תחלה קאמר חירות מן מלאך המות ואחר כך חירות מן המלכיות ואחר כך חירות מן היסורין. ולפיכך קאמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאם לא חטאו הם אנו לא באנו לעולם, והיה סבור הגמרא מפני שכל הולדה הוא הויה וכל הויה הוא שנוי והשנוי הוא בדבר שהוא חסר שהשלם בשביל שלימותו הוא מקויים ואינו בעל שנוי, וכאשר קבלו התורה אז היו שלמים מכל וכל והיו רחוקים מן השנוי כמו שאמרנו. ומקשה והא כתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה וכו', ובאור זה כי אדם הראשון היה התחלה ובכח התחלה הוא הכל לפי שהוא התחלה לכל ומפני כך הראה הקדוש ברוך הוא לאדם דוקא הכל מפני שהוא התחלה אל הכל, ודבר זה באר במדרש (שמו"ר פ' מ') בפירוש ראה קראתי בשם בצלאל מה שהיה כבר נקרא שמו אמר הקדוש ברוך הוא מי שהתקנתיו שיעשה המשכן כבר קראתי שמו ונודע אשר הוא אדם עד אשר אדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקדוש ברוך הוא כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו של אדם יש שהוא תלוי בשערו ויש שהוא תלוי במצחו ויש בחוטמו ויש בעיניו ויש בפיו ויש באזנו ויש במלתין (הוא מקום הנזם). ותדע לך בשעה שהיה איוב בא להתוכח עם הקדוש ברוך הוא ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט הקדוש ברוך הוא משיבו אתה בא להתוכח עמי איפה היית ביסדי ארץ אמר רבי שמעון בן לקיש אמר ליה הקדוש ברוך הוא אמור לי איפה שלך ואתה מתוכח עמי הוי איפה היית. ופירוש דבר זה אדם הראשון שהיה התחלה ובכחו הכל, וידוע כי אדם הראשון יצא ממנו כל המין מבני אדם ומפני כך כלל המין שיצא מן אדם הראשון דומה אליו לגמרי כי התולדה ראוי שיהיה דומה למוליד עד כי כל המין נחשב כמו אדם אחד. ודבר זה ידוע כי כלל מין האדם נחשב כמו אדם אחד וכמו שנמצאו אברים חשובים באדם כך נמצא במין האדם בני אדם חשובים ולפיכך אמר כי יש תלוי בשערו ויש בחוטמו, כי לפי ענין האברים אשר היה לאדם הראשון היו הפרנסים כי כמו שיש אברים מסוימים ניכרים באדם כך הם אנשים מסוימים בבני אדם וכל אחד יש לו חשיבות מיוחד, וכך היו הפרנסים שעמדו לישראל לכל אחד היה חשיבות בפני עצמו שהיו הפרנסים מחולקים לפי חשיבות האברים, וזה שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב שיגיד מה מקומו באיזה מקום היה אצל אדם הראשון. ואף דבר שהוא נראה שהוא דבר והפכו ואיך יהיה נמצא שני דברים שהם דבר והפכו מהתחלה אחת, כי רבי עקיבא היה גדול בתורה והיה מיתתו מיתה חמורה והם שני דברים שהם הפכים ועם כל זה היה הכל מן אדם הראשון, כי היה רבי עקיבא באמת מוכן לשני דברים שהם הפכים שיהיה גדול בתורה ושתהיה מיתתו חמורה, ודבר זה יתבאר עוד מאיזה טעם היה רבי עקיבא מוכן לשני דברים הפכים. וזה שאמר ולי מה יקרו רעיך כי יקרו משמש לב' לשונות, משמש לשון יקר כמשמעו שהוא לשון חשיבות על חכמתו ומשמש לשון כבד וקשה יקר בלשון ארמי כבד וזה נגד מיתתו של רבי עקיבא והבן זה היטב. ומזה מוכח כי ראוי בסדר העולם שיהיו נמשכים התולדות כאשר סדר השם יתברך בתחלת בריאת העולם, ועוד מוכיח מהא דאמר ר' אמי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כחז"ל ואם כן מתחלת בריאת העולם סדר השם יתברך כמה נשמות ראוים להבראות כאמור, ודבר זה בארנו בחבור נצח ישראל ואין כאן מקומו. ומתרץ שאלמלא שחטאו אבותינו היינו כאלו לא באנו לעולם ודבר זה לגודל מעלת אותו דור המקבלים התורה והיו חיים וקיימים, לא היו הדורות שבאו אחריהם נחשבים לכלום, והתבאר לך בזה מדרגת ישראל העליונה שהגיעו אליה בקבלת התורה:

series?.Name || 'Series image'

תפארת ישראל – הרב אליהו ברין (32)

הרב אליהו ברין

25 - 2 בחינות במתן תורה - המקבל והנותן

26 - חטא העגל

27 - מצוות בטלות לעתיד לבוא

טען עוד

פרק מח
אחר שהתבאר לך המדרגה העליונה שהגיעו ישראל אליה, הנה לפנינו שאלה עצומה מאד איך תיכף ומיד סרו מהר מן הדרך ועשו להם עגל מסכה, ודבר זה שאלה גדולה מאד כי באין ספק שעם המעלה הגדולה אין ראוי דבר זה שימצא. וכאשר חפשנו בדברי חכמים בע"א (ד' ע"ב) אמר רבי יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים והיינו דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי ולא היו ישראל ראוים לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו לומר לך אם חטאו רבים אומרים להם כלך אצל רבים שעשו תשובה ואם חטא היחיד אומרים לו כלך אצל יחיד שעשה תשובה וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסמא חטאייהו אימא לא ואי אשמועינן צבור משום דנפישי רחמייהו אבל יחיד אימא לא צריכא, והיינו דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ע"כ. ורש"י פירש כי גזרת מלך היה לשלוט בהם יצר הרע כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה ע"כ. ותימה איך יהיה גזרת מלך שיחטאו ויבא עליהם כל המעשים הגדולים המבוארים, אבל אין דעתו ז"ל שיהיה גזרת מלך על ישראל אשר יצאו ממצרים שיהיו חוטאים ויעשו תשובה וכן על דוד בעצמו שיהיה חוטא, דבר זה אינו כלל שיהיה השם יתברך גוזר על אדם פרטי שיחטא, אבל דעת רש"י ז"ל כי גזר השם יתברך שיחטאו בני אדם ויעשו תשובה ולא על אדם פרטי זה, לפיכך אם חטא אדם זה נחשב לחטא גמור כמו שאר החוטאים. ומכל מקום עדיין קשה כי יגזור השם יתברך לחטא על מי שאינו ראוי שיחטא מצד עצמו ודבר זה רחוק מן הדעת, ועוד אם יגזור לחטא כדי להראות לאדם שאלו החוטאים עשו תשובה למה היתה הגזרה על הצדיקים שיחטאו ויעשו תשובה יגזור על מי שחטא כבר שיעשה תשובה, ועוד אם בא להראות לאדם שיעשה תשובה הלא נמצא דבר זה בתורה מבואר במקומות הרבה מאד שהזהיר על התשובה ולמה צריך להראות לך אצל רבים שעשו תשובה או לך אצל יחיד שעשה תשובה. והנה נשיב על השאלה הראשונה כי לא גזר השם יתברך שיהיה נמצא בעולם שיחטא האדם ואח"כ יעשה תשובה, רק היתה הגזרה מן השם יתברך על התשובה שתהיה נמצאת לא על החטא כלל, ואף על גב שאי אפשר שלא יהיה תשובה בלא חטא מכל מקום עיקר הגזרה מן השם יתברך לא היה על החטא רק על התשובה אל השם יתברך, ודבר זה שהוא התשובה היא מדרגה עליונה לעולם ולפיכך לא יקשה כלל מה שגזר השם יתברך שיהיה נמצא חוטאים בעולם שאין זה כך רק שגזר שתהיה נמצאת התשובה בעולם. ועוד יש לפרש כי מה שאמר לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה וכו' לא שהשם יתברך גזר על החטא, רק ר"ל כי השם יתברך רגלי חסידיו ישמור ושומר אותם מן החטא ומפני כי תהיה נראה התשובה בעולם לא היה שומר אותם מן החטא כמו שהיו ראוים לזה עד שבאו לידי חטא. ואין הפירוש כדי להראות לאדם שאלו היו חוטאים ועשו תשובה שגם הוא יעשה תשובה, שבודאי לדבר זה לא היה צריך להראות כי מבואר הוא בכתוב, אבל הפירוש בזה כי התשובה שיעשה האדם מן החטא ויקבל אותו השם יתברך בתשובה הוא דבר גדול מאד המדרגה העליונה שיש לעולם כי אחר שחטא האדם ישוב אל התחלתו כאשר היה בראשונה. ובשביל כך אמרו בפרק מקום שנהגו (פסחים נ"ד ע"א) ובמסכת נדרים (ל"ט ע"ב) שהתשובה נבראת קודם שנברא העולם וכמו שבארנו בחבור גבורת ה' ושם מבואר שהיא על כל העולם. ולפיכך התשובה בריאה חדשה בעולם וכאשר לא היה התשובה נמצאת בעולם רחוק היה התשובה מן האדם אף כי הכתוב מזהיר על התשובה הלא דבר רחוק היא התשובה שהיא בריאה חדשה בעולם לצאת לפעל, אבל כאשר נמצא שהראשונים פתחו שער התשובה עד שנמצא מעלה הזאת בעולם ועל ידם קנה העולם המעלה העליונה היא מדרגת התשובה שוב אין נחשב בריאה חדשה שכבר נמצא התשובה בעולם, כי הם פתחו פתח התשובה בעולם במה שהיו ישראל אשר יצאו ממצרים והם היו התחלת ישראל בכלל ולפיכך היו הם עיקר בעולם, ולכך כאשר הם עשו תשובה פתחו פתח תשובה לכל העולם ולא היו נחשבים כמו שאר אדם שהוא אדם פרטי ועל ידו לא היה נמצא התשובה בכל העולם, ואף דוד המלך הרי הוא עיקר בעולם אשר ממנו מלכות בית דוד, וכאשר עשה התשובה פתח פתח התשובה לכל העולם ומפני כך על ידם נמצא מדרגת התשובה בעולם והם פתחו פתח התשובה והוציאו מדרגה זאת לפעל אשר לא היה נמצא מקודם המדרגה העליונה כל כך בפעל. ולא היה ראוי לזה רק דור שיצאו ממצרים ודוד המלך ולא שאר בני אדם, כי כבר אמרנו כי מדרגת התשובה מדרגה עליונה מאד שהיא על העולם ולא נמצא זה על ידי קטני ארץ שאינם נחשבים בעולם, ויותר מזה כי אלו הם מוכנים לפתוח פתח התשובה בעצמם ודבר זה ידוע למבינים איך אלו היו מוכנים לתשובה לפי מעלתם ולפיכך הם פתחו פתח התשובה שעל ידם יש דביקות לעולם בתשובה. והשאלה שהיה ראוי לבא הגזרה על מי שחטא כבר שיעשה תשובה, דבר זה אינו שאם כן היה התשובה בעולם תולה בחטא שיחטא האדם ואם לא חטא לא היה התשובה אם כן התשובה באה לעולם במקרה כי החטא הוא מקרה, ולפיכך התשובה באה לעולם ע"י מי שהוא מוכן לתשובה וישראל שיצאו ממצרים בפרט הם מוכנים לתשובת הרבים ודוד בפרט מוכן לתשובת היחיד כאשר תבין דברי חכמה איך אלו מוכנים לזה. וזה שאמר נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על ואמרו שהקים עולה של תשובה, ביאור זה כי זכה למדרגה העליונה הזאת של תשובה שעל ידו יאמר שהתשובה היא נמצאת בעולם, כי אין התשובה כמו שאר המדות כמו הצדק שאין לומר שאברהם הוא שהקים הצדק בעולם אף על גב שהיה צדיק הראשון כי הצדק אין זה בריאה חדשה כלל בעולם ואין זה שהקים דבר, אבל התשובה הוא דבר חדוש בעולם שהוא מדרגה למעלה מן העולם שמפני זה אמרו שהתשובה נבראת קודם שנברא העולם כמו שבארנו בחבור גבורת ה', ומדרגה זאת יצאת לפעל על ידי דור המדבר ודוד המלך כי ישראל דבקים בתשובת הרבים ודוד בתשובת היחיד ונחשב זה שהקים מדרגת התשובה בעולם, כי לפני זה אף שהיה אפשר לאדם לעשות תשובה לא היה זה רגיל אבל על ידי אלו היתה התשובה מצויה ורגילה. ואמרו כי לא היו ישראל ראוים לאותו החטא ולא היה דוד ראוי לאותו חטא, שאם היו ראוים לחטא לא היו ראוים שתצא לפעל התשובה בעולם על ידם כי החטא דבר מקרי והתשובה מסודרת מששת ימי בראשית, ואיך אפשר שתבא התשובה על ידי מי שראוי אל חטא שהוא דבר אינו מסודר מן השם יתברך ובודאי אין לומר שהשם יתברך גזר על אלו שיחטאו כדי לקנות מדרגת התשובה דאם כן למה ענש אותם אחר שגזר עליהם שיחטאו אבל בודאי הפירוש שגזר שתמצא התשובה בעולם ולא גזר על פרטים אלו שיחטאו כי בודאי אפשר שיהיה על ידי אחר מוכן לזה. ומפני גודל מעלת ישראל של דור המדבר לא היה [ראוי] החטא בהם, רק מפני שאחר שקבלו ישראל התורה והגיעו למדרגה העליונה הזאת היה היצר הרע והשטן מגרה בהם לחטא על דרך שאמרו ז"ל (סוכה נ"ב ע"א) כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, והדבר הזה הוא מפני שהגיעו למדרגה העליונה שלא הגיעו שאר הנבראים ולכך היצר הרע הוא השטן מבקש להפילם ממדרגתם, כי יותר דבק ההעדר כאשר יש מדרגה העליונה לאדם במה שאין ראוי לכל אדם מדרגה זאת ממה שהוא דבק ההעדר במדרגה הפחותה השפלה שהיא נמצאת לכל (ולא שייך ההעדר במי שהגיע למדרגה עליונה,) וכמו שאמרו שם ג"כ ובישראל יותר מהכל ודבר זה בארנו בחבור נצח ישראל ע"ש ותמצא מבואר ואין כאן מקומו. ולפיכך כאשר הגיעו ישראל למעלה העליונה בסוף מ' יום כאשר נתן השם יתברך הלוחות למשה כאילו זכו ישראל בהם ואז היה המדרגה העליונה לישראל שאין על זה עוד, ואז היה שולט בהם השטן הוא היצר הרע ולכך באו אל החטא ומכל מקום אין לומר כי זהו סבת החטא לישראל דכיון דכתיב מי יתן והיה לבבם זה כל הימים היה ראוי שיהיו דבקים בו יתברך ולמה נתן אותם ביד השטן, רק מצד התשובה שרצה השם יתברך שתהיה בעולם וכן דוד היה זה מעשה שטן וכדאיתא בפרק חלק (סנהדרין ק"ז ע"א) והיה זה, קודם שקבלו הלוחות ולא אחר שקבלו לגמרי הלוחות שאז לא היה שולט בהם השטן כי התורה בעצמה מבטלת ליצר הרע:
אמרו בפרק קמא דקידושין (ל' ע"ב) תני רבי ישמעאל אומר אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע וכו'. והדברים בזה מבוארים כי ההעדר הזה שהוא השטן דבק בחומר כאשר ידוע כי ההעדר דבק בחומר, ושתי בחינות יש אל הדבר שדבק בו ההעדר שהוא דומה לאבן קשה כי מה שראוי לקבל ולעשות אינו עושה כמו שהוא האבן שהוא קשה לקבל, ועוד לו בחינה אחרת שהוא כברזל שהוא מחתך ומשבר כך על ידי ההעדר הזה האדם משבר ומחתך המצות אשר אין ראוי לשבר ולעבור עליהם, וכאשר יתחבר אל זה התורה השכלית כי התורה היא שכל ברור היא מבטלת ההעדר הזה שהוא נמשך אחר החומר דוקא וכמו שהתבאר למעלה. ולפיכך אם היה לכל ישראל התורה ונתן להם לוחות הברית והיה נמצא עמהם המדרגה השכלית לא היה שולט בהם השטן שהוא כח ההעדר, רק כאשר לא הגיעו ישראל אל מדרגה הזאת היה השטן מקטרג. ובפרק רבי עקיבא (שבת פ"ט ע"א) מאי דכתיב וירא העם כי בושש משה אל תקרי בושש אלא באו שש בשעה שעלה משה למרום אמר להם לסוף ארבעים בתחלת שש אני בא לסוף ארבעים יום בא השטן וערבב את העולם אמר להם משה רבכם היכן הוא אמרו לו עלה למרום אמר להם בא שש ולא השגיחו עליו מת ולא השגיחו עליו הראה להם דמות מטתו והיינו דאמרי ליה לאהרן כי זה משה האיש ע"כ. הנה ביארו כי הדבר הזה היה מעשה שטן הוא יצר הרע אשר היה מגרה במדרגת ישראל ומזה בא ההטעה להם, ותחלת ההטעה שאמר להם כבר בא שש והיה לו לבא ובודאי הוא מת כך היה תחלת ההטעה שלהם ועל כל זה היה גובר השכל ולא השגיח השכל בזה, ואח"כ היה ההטעה מצד השטן כי מת משה וגם על זה לא השגיח השכל עד שהראה להם מטתו. וביאור ענין זה כשאין הדבר פשוט אצל האדם שיהיה משיג הדבר מעצמו רק מתחייב מדבר שנקרא שאמר לו כך, ומתחלה לא היה הדבר נראה פשוט כל כך רק היו מחייבים דבר זה מדבר ולכך דבר זה נקרא שאמר להם שהוא מת שהרי כאשר היה מתחייב מדבר אחר שאין הדבר כל כך פשוט היו גוברים על זה ולא קבלו הטעות, אבל אח"כ היה הטעות להם כמו מושכל ראשון ודבר זה נקרא שרואה הדבר בעצמו מבלי שום אמצעי, כלל הדבר כאשר הדבר רחוק אצל האדם ומשיג אותו על ידי דבר אחר נקרא זה שאמר לו כך וכך, אבל כאשר הדבר קרוב בהשגת האדם והוא אליו מושכל ראשון נקרא זה שרואה הדבר, ואז קבלו הטעות על ידי דבר שנקרא ראיה שראו בעצמם, ובכמה מקומות כאשר יראה דבר אחד אל האדם יאמר רואה אני את דבריך כאשר הדבר הוא קרוב לקבל וזה שאמר שהראה להם את מטתו. ומכל מקום התבאר לך כי החטא הזה היה פועל השטן הוא היצר הרע, ומצד עצמם של ישראל לא היה זה כמו שהתבאר רק בשביל גודל מדרגתם היה מגרה בהם השטן. ומה שהוצרכו לומר כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה ולא שהיה דבר זה מעשה שטן שהוא מגרה במדרגת ישראל, כי דבר זה לא קשיא שאם לא היה בשביל כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה היה השם יתברך עוזר להם מן השטן שהוא יצר הרע, כדאיתא בפרק החליל (סוכה נ"ב ע"א) אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו שנאמר ה' לא יעזבנו בידו ע"כ. וביאור ענין זה כי היצר הרע באדם הוא החסרון וההעדר הדבק בנמצאים והעדר זה מבקש להעדיר ולהחסיר האדם לגמרי, אם לא השם יתברך אשר הוא מעמיד הנמצאים ומקיים אותם לכך לא יתן לכח ההעדר לשלוט ודבר זה מבואר. ואם לא היה הדבר הזה כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה כדי שיהיה נמצא מדרגת התשובה בעולם לא היה כח לשטן לגמור דבר זה, ובשביל מדרגת התשובה שהוא דבר שהוא הכרח לעולם ביותר כמו שהתבאר בשביל זה לא עזרם הקדוש ברוך הוא, כי העזר בשביל לקיים המציאות. והתשובה הוא גם כן קיום המציאות. והנה התבאר לך ענין החטא הזה שהמעשה הזה בשביל הקטרוג במדרגת ישראל העליונה שלא היה כדאי לעולם הזה וכמו שהתבאר בפרק שלפני זה שאלמלי לא חטאו היו חיים לעולם, ולפיכך כתיב (שמות ל"א) ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלקים וירא העם כי בושש משה וגו', הרי סמך החטא לנתינת הלוחות אשר הם מעשה אלקים שזהו מדרגת ישראל העליונה ומזה בא ענין זה שחטאו בעגל. ובירושלמי עוד סמכי הדבר שחטאו בעגל בעת הנתינה ממש לא לפני זה ולא אחר זה, וכן אמרו בירושלמי (דשקלים) (תענית פ"ד ה"ח) ר' שמואל בר נחמני אומר הלוחות ארכן ששה טפחים ורחבן ששה טפחים והיה משה תופס בטפחיים והקדוש ברוך הוא טפחיים וטפחיים ריוח באמצע וכיון שעשו ישראל אותו מעשה בקש הקדוש ברוך הוא לחטפן גברה ידו של משה וחטפן ממנו הוא שהקדוש ברוך הוא משבחו לכל היד החזקה יהא שלמא על ידא דגבר על ימינא ר' יוחנן אמר הלוחות היו מבקשים לפרוח והיה משה תופשן היינו דכתיב ואתפוש בשני הלוחות ע"כ. ופירוש זה מה שהיו שני טפחים ביד הקדוש ברוך הוא ושני טפחים ביד משה ושני טפחים חלק, כי התורה יש בה שלשה חלקים דכתיב (דברים ו') מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם, חקים הם נעלמים ונסתרים לגמרי מבני אדם והוא יתברך יודע דרכם, העדות שהם גם כן נעלמים מבני אדם אבל אם מלמדים אותם לאדם אז ידע ויבין אותם על אמתתם רק צריכים להודיע אותם אליו, משפטים הם מצות ידועים שאף אם לא נאמרו דין הוא שיהיו נאמרים כמו כבוד אב ואם וגניבה ורציחה וכיוצא בהם, ואותם שנקראים עדות כמו שבת שהוא עדות על שהשם יתברך ברא הכל בששה ימים אבל לא נודע דבר זה מעצמו וכן כמה וכמה מצות, ולכך שני טפחים הם בידו של הקדוש ברוך הוא דהיינו החקים שלא נודעו לנו ולא נגלו לאדם כלל, ושני טפחים בידו של משה הם המשפטים והם גלוים לאדם מעצמם והם ביד האדם, ושני טפחים הם אותם מצות שאין ידועים ומכל מקום אם נאמרים הם ידועים ולכך אינם ביד השם יתברך דסוף סוף שייכים לאדם כי יש לאדם בהם ידיעה כאשר נאמרו לו וגם אינם ביד משה כיון שאין ידועים אלו המצות מעצמו ולפיכך שני טפחים חלק שאינו לא ביד זה ולא ביד זה. ולפיכך בשעה שהשם יתברך נתן הלוחות למשה בהתחלת הקבלה היה השליש ביד משה כי המשפטים תכף ומיד יש קבלה להם כי האדם משיג אותם, אבל העדות שאי אפשר שידע אותם מעצמו אין להם קבלה מיד ולפיכך כאשר התחיל לתת להם הלוחות לא היה השליש לא ביד הקדוש ברוך הוא ולא ביד משה דכיון שאפשר להבין ולדעת אותם אין לומר שהם ביד הקדוש ברוך הוא וגם אין לומר שהם ביד האדם מאחר שאין ידועים לו, אבל החקים שאין לאדם בהם הבנה כלל הם ביד הקדוש ברוך הוא בתחלת הקבלה כי אותם המצות אינם קרובים כלל אל האדם כאשר אינם נגלים, ולכך על קבלת הלוחות אמר כי טפחיים היו ביד הקדוש ברוך הוא וטפחיים חלק וטפחיים שהם השליש ביד משה וכל זה כאשר התחיל לתת הלוחות למשה, וקאמר עם שהתורה אינה ביד משה רק טפחיים התחתונים וטפחיים חלק ושני טפחים עליונים ביד הקדוש ברוך הוא שנמצא שיש למשה חבור וצירוף אל התורה דהיינו המצות שהם משפטים בלבד ויש למשה הכנה לקבל התורה כך היתה הכנתו לקבל התורה כל כך עד שגברו ידיו של משה כמו שיתבאר בסמוך. ועוד יש לפרש כי התורה היא החבור בין השם יתברך שהשפיע התורה ובין האדם הוא המקבל את התורה, ולכך אמר כי השם יתברך היה תופס בשני טפחים עליונים ומשה המקבל היה תופס בשני טפחים התחתונים, ואמר כי שני טפחים חלק ואותם שני טפחים חלק משותפים בהם השם יתברך הנותן והאדם המקבל ודבר זה מורה החבור הגמור שיש אל האדם עם השם יתברך על ידי התורה, כי הכי קיימא לן (בבא מציעא ב' ע"א) לענין שנים אוחזים בטלית מה שהוא ביד כל אחד הוא שלו והשאר חולקים בשוה ושניהם משותפין בו, כך יש לפרש. אבל עיקר הפירוש כי בא לומר כי בשעה שעשו העגל כבר התחיל קבלת התורה ולא היה עדיין גמר קבלת התורה והתחלת הדבר אינו עיקר הדבר וכן גמר הדבר אינו עיקר הדבר ועיקר קבלת התורה התחיל לצאת אל הפעל ולא יצא אל הפעל לגמרי, וזה שאמר כי היו שני טפחים ביד הקדוש ברוך הוא אותן שני טפחים העליונים שהם גמר הקבלה אותם היו ביד הקדוש ברוך הוא שלא היה גמר הנתינה, ושני טפחים ביד משה הם שני טפחים התחתונים והם התחלת הקבלה שכבר היה התחלת הקבלה ולפיכך היו שני טפחים ביד משה, ושני טפחים האמצעים והם עיקר הקבלה מפני שאלו שני טפחים אמצע הלוחות ואין זה התחלה וגמר הקבלה רק עיקר הקבלה הם חלק, כלומר שמפני שהתחיל לצאת לפעל הנה אין זה ביד הקדוש ברוך הוא ועדיין לא יצא לגמרי אל הפעל ולכך אין נחשב שהם ביד משה המקבל ולפיכך שני טפחים אינם ביד הקדוש ברוך הוא ואינם ביד משה ודבר זה מבואר. והנתינה בעצמה היא שהלוחות הגיעו מן ידי הקדוש ברוך הוא אל ידי משה, אי אפשר שלא יהיה נחלק קצת על מה שממנו וקצת על מה שאליו וקצת על אמצע שאינו מה שממנו ואינו מה שאליו כמו שידוע, ולכך אמר כי שליש מן הלוחות הגיעו לידי משה דהיינו מה שאליו ושליש ביד הקדוש ברוך הוא דהיינו מה שממנו ושליש ביני וביני ואם כן דבר זה עצם הנתינה, והיה חטאם בזמן עצם הנתינה כי אם לא נתן להם כלל לא היה השטן מגרה בהם כי עיקר הגרוי מצד עצם הנתינה, ואם כבר ניתנו הלוחות להם לא היה שולט בהם, אבל כאשר היתה עצם הנתינה היה שולט השטן. ואמר שגברה ידו של משה על ימינו, ביאור זה כי משה היה בכח לקבל לקבל האורה שהיא כל התורה ולפיכך גברה ידו של משה במה שהכח אשר יש לו לקבל דבר ולצאת אל הפעל המציאות הכח הזה הוא יותר במה שהוא לצאת אל המציאות שהמציאות יותר נחשב, אבל הכח לבטל דבר שלא יצא אל הפעל אין ראוי שיהיה הכח כל כך, ולפיכך גברה ידו של משה במה שכח משה להוציא התורה אל המציאות, ואם לא היה המקבל הזה שהוא משה מוכן אל קבלת התורה אף שראוי שיהיה נמצא בעולם התורה כיון שאין כאן מקבל מוכן שעל ידו תצא התורה אל הפעל לא היה יותר כח משה להוציא אל הפעל התורה, ולכך הכתוב משבח משה לכל היד החזקה מפני כח הכנתו אשר היה מוכן לקבל התורה. ולדעת ר' יוחנן לא היה ראוי שהשם יתברך יחטוף הלוחות כי השם יתברך נותן ואינו חוזר ולוקח אבל מדרגת הלוחות בעצמם אין ראוי להיות עם המקבל בשביל חטא המקבל, וזה שאמר שהיו רוצים הלוחות לפרוח הוא הסתלקות הלוחות דהיינו מדרגתן ומעלתן מישראל שכאשר אין ראוי שיהיו עם המקבל באין ספק שהיו מסתלקים הלוחות דהיינו מדרגת הלוחות מן המקבל והיה כאלו לא קבלו כלל הלוחות, רק מפני הכנת משה לקבל האורה שהיא כל כך גדול שהיה מכריח:

תפארת ישראל – הרב אליהו ברין

הרב אליהו ברין

ראש כולל הלכה בישיבה הגבוהה בית אל.

44 דק'
שמות
מגאולת מצרים לגאולה העתידה
פרשת שמות
י"ח טבת תשפ"ב
42 דק'
אורות ישראל – הרב אליהו ברין
אהבת ישראל ואהבת כל האדם
אורות ישראל פרק א, פסקה ד (שיעור 5)
ו' כסליו תשע"ג
42 דק'
אורות התורה – הרב אליהו ברין
השפעת לימוד התורה על כנסת ישראל
אורות התורה פרק ב, פסקאות ה, ו, ז (שיעור 5)
ח' כסליו תשע"ג
42 דק'
אורות ישראל – הרב אליהו ברין
אהבת ישראל מתוך אור השכינה
אורות ישראל (שיעור 4)
כח' חשון התשע"ג

תפארת ישראל – הרב אליהו ברין

תפארת ישראל – הרב אליהו ברין
הקדמה
הרב אליהו ברין | שבט תשס"ז
42 דק'
תפארת ישראל – הרב אליהו ברין
תגי התורה
שיעור 26 -פרקים ס"ג - ס"ד
הרב אליהו ברין | כ' תמוז תשפ"ג
41 דק'
תפארת ישראל – הרב אליהו ברין
מעלת השבת וכיבוד אב ואם
שיעור 20 -פרקים מ-מא
הרב אליהו ברין | ט"ז אייר תשפ"ג
40 דק'
תפארת ישראל – הרב אליהו ברין
התורה כבית המקדש
שיעור 28 -פרק ע'
הרב אליהו ברין | ה' אב תשפ"ג

תפארת ישראל – הרב אליהו ברין

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

עקב
מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ
הרב יוסף כרמל | אב תשע"ה
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
עניני ספירת העומר
טז ניסן – החג המוצפן
הרב נתנאל יוסיפון | ניסן תשפ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרה"ג יעקב אריאל
הרב יהושע שפירא
הרב אורי שרקי
הרב שמעון קליין
הרב יהודה מלמד
הרב משה אליה
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב נחשון רבינשטיין

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו

עוד שיעורים

אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il