ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- מלאכות שבת
בעיה דומה עולה ביחס למלאכת מכה בפטיש. לכאורה החלק האחרון של כל עשייה, של כל יצירה, כלולה במלאכת המכה בפטיש. וכפי שרבה ורבי זירא מגדירים (שבת דף עה ע"ב) כל דבר שיש בו גמר מלאכה הוא מכה בפטיש!
האחת היא שמלאכת מכה בפטיש שלפי זה האיסור רחב מאוד, הוא קיים בכל אחת מהמלאכות.
בעיה נוספת היא בעיית הגבול בין מכה בפטיש ומלאכת בונה. בעיה זו באה לידי ביטוי בסוגיה (שם דף קב ע"ב) בהמשך.
הגמרא מציגה מחלוקות על שלושה מקרים, בכולם רב אומר שחייב משום בונה, ושמואל אומר שחייב משום מכה בפטיש: א. מסתת את האבן עד שהוא מוכן לחיבור בבניין. ב. נקיבת לול תרנגולים. ג. הידוק יתר בראש המעדר.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
13 - האם גם מלאכת בונה היא "מלאכה גרועה"?
14 - בין בונה ומכה בפטיש
15 - מה מייחד את תוספת יום הכיפורים?
טען עוד
מעניין שלכאורה היה מקום לשיטה נוספת: שהאיסור אינו מכה בפטיש, וגם לא בונה. לחילופין, היה מקום לחשוב על שיטה הסוברת שחייב משום מכה בפטיש וגם משום בונה!
המנחת חינוך באמת סובר כך. הוא אומר שוודאי שבכל אלו חייב גם משום מכה בפטיש. עולה שלפי המנחת חינוך זו המחלוקת: לפי שמואל, חייב רק משום מכה בפטיש. לפי רב, החיוב משום מכה בפטיש הוא בנוסף על החיוב משום בונה. כלומר: הדבר האחרון שנעשה לצורך הבניין אסור משום מכה בפטיש. בנוסף יתכן ואסור גם משום בונה.
פירוש נוסף מופיע בפני יהושע על הסוגיה. הוא מגדיר את איסור המכה בפטיש והבונה בדרכים שונות: מכה בפטיש זו ההכנה הסופית הדרושה כדי שהחפץ יהיה בר שימוש. הבונה הוא המחבר את החלקים ומשלים אותם לדבר אחד. אלו שתי הגדרות שונות, אך במצבים מסוימים ישנה התלבטות מהו המאפיין העיקרי. במקרים הללו רב ושמואל חולקים. מדוע? נראה שלפי שמואל, הכנת החפץ לשימוש הוא הדבר המרכזי שאדם בא לעשות, ולכן אם הפעולה הכינה את החפץ לשימוש, זה יהיה מכה בפטיש. אילו לא היה ניתן לזהות את ההכנה הסופית לשימוש אזי האיסור הוא משום בונה. רב, לעומתו, רואה את הבונה כמלאכה המרכזית, ואילו מלאכת מכה בפטיש תהיה רק אם אין אפשרות לשייך את הפעולה לאב מלאכה אחר, ואז נאמר שלמרות שאין אפשרות לשייך את הפעולה למלאכה אחרת, היא אסורה מפני שהיא משלימה את ההכנה לשימוש של בני האדם משום מכה בפטיש.
המאירי הולך בדרך זו האחרונה ביחס למחלוקת כולה. הוא אומר שזהו אופיה הקבוע והרגיל של מלאכת מכה בפטיש. כאשר נעשית פעולה שברור לנו שהיא מכינה דברים בעולם לשימוש, אך לא ניתן להגדיר את הפעולה תחת אבות המלאכה האחרים, אנו נמצאים במצב מורכב: יש פעולה שברור לנו שהיא מלאכה, היא פועלת במציאות באופן יצירתי, אך היא איננה כלולה באבות המלאכה האחרים. לדברים הללו נקרא 'מכה בפטיש'.
ניתן להבחין בכך בירושלמי (שבת פרק ז הלכה ב). שם נאמר שרבי יוחנן וריש לקיש הגדירו את כל הפעולות האסורות בשבת. מה שהצליחו לשייך תחת מלאכה מסוימת – שייכו, ומה שלא, הגדירו כ'מכה בפטיש'. לכאורה זה נשמע משונה: אם אין אפשרות למצוא אב מלאכה לפעולה, מדוע לאסור אותה ובדיעבד לקרוא לה 'מכה בפטיש'? נראה שהם סוברים כעיקרון של המאירי: המכה בפטיש זו הפעולה שברור לעינינו שהיא אסורה, אך היא אינה כלולה באבות המלאכה.
בעזרת ה' בהמשך נחדד את הנקודה שהערנו לעיל, ונגדיר את הבנייה במחובר לקרקע האסורה בשבת.

מי צריך את הערבה?

הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

מסירות או התמסרות?

האם מותר לפנות למקובלים?

התשובות לשאלות הגדולות שבחיים

דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת

רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.

מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.

יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.

אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.

אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.

חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
















