ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חודשי השנה
אז מה לו לחודש אלול ולתשובה יותר מכל השנה? מה חידוש יש בה בתשובה של חודש אלול וימי הרחמים והסליחות שאין בשאר ימי השנה?
ההתרחקות מתחילה באלול
כלל נקוט בידינו כי כשאנו מנסים להתחקות אחר משמעות מושג או ערך עלינו לחפשו במופע הראשון שלו בתורה או במציאות (בני יששכר מאמרי חודש אייר; פרי צדיק כסליו אות ה). מכאן שעל מנת להבין את החשיבות הטמונה בחודש אלול, עלינו לשים פעמינו לפעם הראשונה שחודש זה הופיע. ובכן, הפעם הראשונה שחודש אלול הופיע במציאות הייתה ממש בבריאת העולם, או יותר נכון במציאות שקדמה לבריאה.
לימדונו רבותינו בעלי החוכמה הפנימית כי קודם שנברא העולם בכ"ה באלול, קדם לו תהליך ראשוני ששם הקוד שניתן לו הוא הצמצום. בכללות ובאופן גס משמעותה של פעולה זו היא צמצום נוכחותו ופעולתו האין־סופית של הבורא, כך שנוצר מרווח מוגבל וחלל ריק מאורו של הקב"ה, שאל תוכו הוא יצק אחר כך את כל הבריאה כולה. בתהליך הזה, המציאות שנוצרה התרחקה מאורו האין־סופי של הקב"ה באופן הגדול ביותר. מאותו זמן ואילך אנו רק מתקרבים ומתקרבים בתהליך אין־סופי לאורו יתברך. ממוצא דבר אנו מבינים כי למעשה תהליך הבריאה כולו נוצר על ידי יצירת הריחוק הגדול ביותר מאת הבורא. הצמצום, ויצירת הריחוק הזה, קרה בא' אלול שנה א' לבריאת העולם (בית גנזי, פתחי תפילה ד עמ' 10).
גם המופע הראשון של חודש אלול בתנ"ך מצביע על ריחוק גדול עד תחושת ריק מנוכחותו של הקב"ה: "בשנת שתיים לדריווש המלך בחודש השישי ביום אחד לחודש היה דבר ה' ביד חגי הנביא אל זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמור: כה אמר ה' צבא־ות לאמור העם הזה אמרו לא עת בוא בית ה' להיבנות" (חגי א א-ב). שבי ציון הגיעו לארץ בציוויו של דריווש לבנות את בית המקדש. אלא שהם נוכחים כי השבועה האלוקית שלאחר שבעים שנה ייבנה הבית אינה מתקיימת. משום כך הם יושבים חסרי אנרגיה ומלאי ייאוש, בטוחים שבית המקדש שבו שורה השכינה בקירוב לישראל לא ייבנה שוב: "סבורים הם שלא אקיים את דבריי שאמרתי לפי מלאות לחורבות ירושלים ע' שנה ולא יבוא עוד עת ביתי להיבנות" (רש"י שם).
ריחוק לצורך קירוב
הריחוק הזה שנוצר בא' אלול, לא נוצר כדבר כשלעצמו. כל כולו נועד ליצור תנועה. למה הדבר דומה? לחץ הנתון בקשת, שככל שאנו מעוניינים ליצור תנועת חץ רחוקה ומהירה יותר כך אנו מושכים לאחור את הקשת. הריחוק והריק מנוכחותו של הקב"ה בתחילת הבריאה יצרה תנועה השואפת לשוב ולהתמלא מהאור האלוקי – היא יצרה תשוקה, צימאון אדיר לאור ה'. "והיצירה כולה לאה וצמאה, אין פתח לשערי אורה, אין צינור לזרימת חיי קודש וטוהר, אין דרך ללשד טללי אורות! וגיבורי כוח, נשמות עליונות, צדיקי עולם שואגים בצימאון נפשם, ומלאכי שלום כהמות גלים יהמיון, בשקיקה גדולה להתגדלות אור אלוהי עולם ונועמו, וכל העולמים כולם צחי צמא שואגים: הבו אור בעטוף נפשם" (אורות הקודש כב, א).
התשוקה והצימאון לא־ל חי היא התנועה שממלאת את העולם כולו מאז ועד עתה וגורמת לו להתקדם. העולם כולו מחפש פתרון, נחמה, משמעות, כאייל העומד צמא על אפיקי מים. לתנועה המחפשת את אורו של הקב"ה שיזיל טיפות של נוחם לעולם מבולבל קורא מרן הרב קוק זצ"ל בפשטות – תשובה. "רוח התשובה מרחף בעולם והוא נותן לו את עיקר צביונו ודחיפת התפתחותו" (אורות התשובה פרק ה, ד); "על ידי התשובה הכול שב לאלוקות, על ידי מציאות כוח התשובה השורר בעולמים כולם, שב הכול ומתקשר במציאות השלמות האלוקית" (שם, ד ב).
זוהי גם המשמעות לאמירתם של חז"ל שהתשובה קדמה לעולם (תנחומא פרשת נשא סימן יא ד"ה ילמדנו רבינו) – היא קדמה לעולם ולפיכך היא יסוד העולם (אוהת"ש ה, ו*), כלומר היסוד הרוחני שעליו בנויים העולם והתפתחותו.
אני לדודי ודודי לי
דורשי רשומות (פע"ח ר"ה דרוש א; של"ה, מסכת ר"ה) כבר דרשו את תיבותיו של חודש אלול, על סמך פסוק משיר השירים – השיר שכל כולו תשוקה בין הדוד – הקב"ה, לרעיה, היא כנסת ישראל: "אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים" (שיר השירים ו, ג). אפשר לומר כי עניינה המיוחד של התשובה בחודש אלול נתון ברמז זה. עלינו לשוב אל התשוקה, אל הצימאון לא־ל חי.
בחודש זה עיקר התשובה צריכה להיות על כך שאנו מעזים לחיות חיים משמימים, נעדרי תשוקה ורצון, חיים שאין אור אלוקי זורם בתוכם. קמים בבוקר, מארגנים את הילדים, הולכים לעבודה, חוטפים כמה צעקות מהבוס, חוזרים הביתה, הולכים לישון וחוזר חלילה. כך יום אחר יום, האדם הולך ונשחק, הולך ונעשה אפור. ואין מדובר במי שלא מקיים מצוות או בעל עבירות חלילה. גם מי שלא מחמיץ אף תפילה במניין, ומקפיד ללמוד דף יומי ואפילו עם תוספות, גם אם הוא מהדר במצוות וחרד על כל חומרה והידור של בד"ץ העדה החרדית, גם צדיק שכזה יכול להיות מי שהעיקר בחייו חסר מן הספר.
חז"ל קבעו לנו בין בספרות הגלויה ובין בספרות הפנימית כי הקב"ה דורש את הלב: הקדוש ברוך הוא ליבא בעי (סנהדרין קו ב); רחמנא ליבא בעי (זוהר חלק ג רפא ע"ב). דרישה זו נעשתה צוואתו של דוד המלך לבנו: "ואתה שלמה בני דע את אלוקי אביך ועובדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה'"(דברי הימים א' כח, ט).
אחת שאלתי מאת ה'
בקשה אחת הייתה לדוד המלך מאת הקב"ה. דוד המלך, מלכא משיחא, רגל רביעית במרכבה, ביקש רק דבר אחד: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש: שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" (תהילים כז, ד). לא לשווא נהגו ישראל לומר מזמור זה החל מחודש אלול במשך כל הימים הנוראים. ישראל חשים היטב מהו העיקר: לחזות בנועם ה', לבקר בהיכלו. בימי הרחמים והסליחות אנו צריכים לשוב אל עיקרה של התשובה, אל התשוקה והצימאון לנועם ה'.
הסליחות ההמוניות שבכותל, שמושכות אליהן צעירים ומבוגרים, דתיים, חילונים ומסורתיים, כל עמך בית ישראל, הם מחזה מרנין שמעיד יותר מכול כי ליבם של ישראל ער ודורש ומבקש את ה'. המנגינות המעוררות שבסליחות שנשמעות מכל עבר, תקיעת השופר המלאה נוגה והתעוררות, ראוי להם שייכנסו אל ליבנו ויעוררו אותו. לא נוכל להרשות לעצמנו להחמיץ את ההזדמנות להרטיב את החיים היבשים בזרם של תשוקה למקור החיים, לאהבת ה' ויראתו. חכמינו כבר הכינו לנו את כל הכלים לכך, לנו נשאר רק להיות מודעים ולפתוח את הלב.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
