ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הלכות כלליות
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
מצווה שידור אדם בסוכתו כל שבעת הימים כדרך שהוא דר בביתו, שנאמר (ויקרא כג, מב): "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", ואמרו חכמים (סוכה כח, ב): "תשבו כעין תדורו", כלומר, כדרך שאדם רגיל לדור כל השנה בביתו, כך הוא צריך לדור בסוכה עם מיטותיו ומצעיו וכלי תשמישו. לפיכך יאכל וישתה, יישן וינוח בסוכה. באו אצלו אורחים - יקבלם בסוכתו, רצה ללמוד - ילמד בסוכתו (שו"ע תרל"ט, א').
מה חובה לעשות בסוכה ומה מצווה בלא חובה
כל מה שאדם רגיל לעשות דווקא בבית, חובה עליו לעשות בסוכה. לפיכך חובה עליו לאכול ולישון בסוכה, שכן אכילה ושינה הם עיקר תשמיש הבית, שעיקר תפקידו של הבית להיות מקום לאכילה ושינה. לעומת זאת, דברים שלפעמים אדם עושה בבית ולפעמים בחוץ, כמו אכילת עראי, לימוד תורה, קריאת ספר ושיחת חברים, מצווה שיעשה אותם בסוכה, אבל אם לא ירצה לעשותם בסוכה, אין בידו עוון. שכן מצוות הישיבה בסוכה היא כפי שרגיל אדם לדור בביתו, ודברים שאנשים רגילים לעשותם לפעמים מחוץ לבית, גם בסוכות אפשר לעשותם מחוץ לסוכה (שו"ע תרל"ט, א'-ב').
איזו אכילת קבע שחובה לאוכלה בסוכה
ככלל אכילת קבע היא אכילה חשובה שאדם אוכל כדי לשבוע, ואילו אכילת עראי אדם אוכל כדי לטעום מאכל טעים או כדי להפיג מעט את רעבונו, אבל לא כדי לשבוע ממש.
כיוון שהמאפים העשויים ממיני דגן הם עיקר מאכלו של אדם, שמהם עושים לחם ועוגות, האוכל מהם שיעור של יותר מנפח ביצה רגילה שלנו, חייב לאוכלו בסוכה, מפני שהוא נחשב כאכילת קבע. ואף שאין הוא שבע לגמרי משיעור זה, מכל מקום כיוון שרגילים לשבוע ממיני דגן, וגם משיעור של יותר מכביצה קצת שבעים, הרי זה נחשב כאכילת קבע. אבל אם יאכל כשיעור ביצה בלבד, הרי זו אכילת עראי שמותר לאוכלה מחוץ לסוכה.
אכילת עראי מותר לאכול מחוץ לסוכה
האוכל פת בשיעור של כביצה או פחות, אף שהוא מברך עליה 'המוציא' וברכת המזון, כיוון שמדובר על שיעור קטן, הרי זו אכילת עראי, ומותר לאוכלה מחוץ לסוכה. וקל וחומר שמותר לאכול עוגה בשיעור של כביצה, שזו היא אכילת עראי. וכן מותר לאכול מחוץ לסוכה פירות, מים ומיצים, בלא הגבלה, מפני שאין רגילים לשבוע מהם, ולכן בכל שיעור הם עדיין נחשבים כאכילת עראי.
ואמנם מי שיאכל גם אכילת עראי בתוך הסוכה יקיים מצווה, ולכן המהדרים מקפידים לאכול גם אכילת עראי בתוך הסוכה, ואפילו מים אין שותים מחוץ לסוכה, אבל אין בכך חובה, ואפילו תלמידי חכמים רשאים, אם ירצו, לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה (משנה סוכה כ"ו, ב', ר"ן שם, באו"ה תרל"ט, ב').
אבל כאשר הסוכה קרובה, ואין טרחה לאכול בה אכילת עראי או לשתות בה, נכון להקפיד לאכול ולשתות בה, מפני שאם לא יעשה כך, יראה כמי שמונע עצמו בשאט נפש מהמצווה. אבל כאשר יש בכך טרחה או אי נוחות, מותר לכתחילה לאכול אכילת עראי ולשתות מים ומיץ מחוץ לסוכה.
בלילה הראשון חובה לאכול בסוכה כזית
מצווה מיוחדת ישנה לאכול בלילה הראשון של סוכות כזית לחם בסוכה. שכל הימים יכול אדם להסתפק באכילות עראי מחוץ לסוכתו, שכן המצווה היא שידור אדם בסוכתו כדרך שהוא דר בביתו, וכיוון שלפעמים אדם ניזון במשך ימים מאכילות עראי, ממילא אם ירצה לאכול כך בחג הסוכות לא יתחייב לאכול בסוכה, שכבר למדנו שאכילת עראי מותר לאכול מחוץ לסוכה. אבל בלילה הראשון חובה לאכול בסוכה (שו"ע תרל"ט, ג'). ולכתחילה, כדי לקיים את המצווה לכל הדעות, נכון לאכול לחם כשיעור נפח של ביצה.
לפני תחילת אכילת הלחם, צריך לכוון שבאכילה זו הוא מקיים מצוות ה', שציוונו לאכול בסוכה זכר לענני הכבוד שפרש עלינו בעת צאתנו ממצרים, וזכר לסוכות שעשו ישראל בצאתם ממצרים. ובדיעבד אם כיוון לקיים את המצווה בלא לזכור את פרטי הכוונה, יצא ידי חובה (מ"ב תרכ"ה, א').
איזה כמות של תבשילים מדגן חייבים לאכול בסוכה?
נחלקו הפוסקים לגבי תבשילים העשויים ממיני דגן כדוגמת פתיתים, אטריות ודייסה. יש אומרים, שהואיל ואינם ממיני מאפה, אינם חשובים כל כך, ורק אם יאכל מהם שיעור שישבע כמו בארוחה רגילה, יתחייב לאוכלם בסוכה (שו"ע תרלט, ב). ויש אומרים שהואיל והם משביעים מאוד, דינם כדין מאפים מחמשת מיני דגן, וכל הרוצה לאכול מהם יותר משיעור נפח של ביצה, חייב לאכול בסוכה (מ"א, גר"ז, יחו"ד א', ס"ה).
בשר, דגים, גבינה
הרוצה לאכול מעט בשר ודגים או גבינה, נחשבת אכילתו כאכילת עראי, ומותר לאוכלה מחוץ לסוכה. ובעבר, היו רגילים להורות, שגם האוכל הרבה בשר ודגים או גבינה, אפילו אם אכל כשיעור שישבע מהם, אינו חייב לאכול בסוכה, שהואיל ואין רגילים לשבוע מהם, גם כשאוכלים מהם הרבה, אכילתם נחשבת כאכילת עראי, שאין חובה לאוכלה בסוכה (רא"ש, שו"ע תרלט, ב). אבל להלכה המתכוון לאכול מהם כשיעור סעודה שהוא שבע ממנה, חובה עליו לאכול בסוכה (מ"ב תרלט, טו). ובמיוחד כיום, שרבים רגילים לאכול סעודות שלימות בלא לחם, ושבעים מבשר או דג עם אורז וירקות, או ממאכלי גבינה וסלטים, שבוודאי אכילתם בשיעור של ארוחה רגילה מחייבת סוכה.
יין ומשקאות חריפים
לגבי יין ומשקאות חריפים נחלקו הפוסקים. יש אומרים, שהואיל ואין שבעים מהם, אין חובה לשתותם בסוכה (רא"ש, רמ"א). ויש אומרים שמפני חשיבותו של היין, השותה ממנו שיעור רביעית נחשב כשתייה של קבע, וחובה לשתותו בסוכה (ריטב"א). ויש מחמירים גם בשאר משקאות חריפים, שאם מתאספים לשתותם בחבורה, חייבים בסוכה (או"ז, מ"א). וכן ראוי לנהוג לכתחילה (מ"ב תרלט, יג, ובאו"ה).
בתוך הסעודה אפילו מים חייבים לשתות דווקא בתוך הסוכה
חשוב לציין, שבעת הסעודה, כל הסעודה על כל מרכיביה נחשבת בכלל אכילת קבע, שחובה לאכול בסוכה, ויש להקפיד שלא לטעום דבר מחוץ לסוכה. ואם יצא להביא דבר מה מביתו לסוכה, לא ישתה שם מעט מים, ולא יטעם פרי, ואף לא ימשיך לבלוע דבר שהתחיל לאכול בסוכה (בניין שלמה, מקראי קודש לרב פרנק א', סו"ס ל"א).
ברכת 'לישב בסוכה' ומנהג התימנים
תקנו חכמים לברך לפני קיום מצוות הישיבה בסוכה, שעל ידי הברכה יכוון את דעתו לכך שהוא עומד לקיים את מצוות ה'. וזה נוסחה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לישב בסוכה". נחלקו המנהגים בשאלה אימתי מברכים ברכה זו.
לדעת הרבה ראשונים, וכך דעת הרי"ף והרמב"ם, בכל עת שאדם נכנס לסוכה, לאכול או לשתות או לישון או ללמוד או לשוחח עם חבירו, כיוון שהוא מקיים בזה מצווה, לפני שיישב יברך ברכה. וכך נוהגים עולי תימן. וכן נוהגים מקצת מהאשכנזים, שאם אינם מתכוונים לאכול כלל באותה פעם בסוכה, מברכים על הישיבה בה גם בלא אכילה (ט"ז, מ"ב).
מנהג הספרדים
עולי ספרד ואשכנז נוהגים כדעת רבנו תם ועוד הרבה ראשונים, שמברכים על האכילה בלבד, ובברכה שעל האכילה פוטרים את כל שאר הדברים שעושים במסגרת מצוות הישיבה בסוכה. וזאת משום שהאכילה היא היותר עיקרית, ועל כן ראוי לברך עליה. ואף שגם השינה חשובה, מכל מקום יש חשש שיברך לפני השינה ובסוף לא יירדם, אבל האכילה תלויה בהחלטתו של האדם, ולכן עליה ראוי לברך.
ולמנהג הספרדים מברכים "לישב בסוכה" על אכילת פת בשיעור של יותר מכביצה, ואם אוכלים עוגות או תבשילים ממיני דגן, רק אם יאכל מהם כשיעור שביעה של ארוחה רגילה, יברך "לישב בסוכה".
מנהג האשכנזים
כאשר אוכלים יותר מכביצה פת או מאפים של מזונות, מברך גם "לישב בסוכה". והאוכל תבשיל מזונות, כדוגמת פתיתים, רק אם יאכל כשיעור שביעה של ארוחה רגילה, יברך "לישב בסוכה". וזה כשאדם אוכל בתוך סוכתו. אבל כשמתארחים בסוכה אחרת, רבים נוהגים לברך אף על טעימה מועטת של מזונות או יין, מפני שזוהי הקביעות של האורח (הליכות שלמה ט, יב).
(ויש נוהגים לברך גם כשהם מתארחים רק על מזונות בשיעור של יותר מכביצה. ולעומת זאת, למדנו שיש נוהגים שאם אינם מתכננים כלל לאכול באותה שהייה בסוכה, מברכים על עצם השהייה).
שיחה ומשחק בסוכה
רצה אדם לשוחח עם חבירו, טוב שישוחח בסוכה, כפי שהוא נוהג לשוחח בביתו, שכל אימת שהוא נמצא בסוכה יש לו מצווה (שו"ע תרלט, א). וכן הרוצים לשחק שח או מונופול וכיוצא בזה, טוב שישחקו בסוכה (ע' מהרי"ו קצ"א, ד"מ תרל"ט, א').
ויש שנהגו להדר לשבת בימי הסוכות כמה שיותר זמן בסוכה ועם זאת השתדלו שלא לדבר בסוכה דברי חול (של"ה, כה"ח תרל"ט, ה-ו, וע' מ"ב ב'). אבל מי שרוצה להרבות בשיחת חול ובמשחק, טוב יותר שישוחח וישחק בסוכה.
נשים בסוכה
נשים פטורות מחובת הסוכה, הואיל והיא מצווה שתלויה בזמן. ומכל מקום המצווה שייכת גם לנשים, שכל אימת שיאכלו ויישנו ויישבו בסוכה - יקיימו מצווה. למנהג אשכנז אף יברכו כמו הגברים "לישב בסוכה". ולמנהג ספרד, כיוון שאינן חייבות לשבת בסוכה, לא יברכו על ישיבתה (שו"ע תקפ"ט, ו').
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
