ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- שיעורים נוספים בענין מלחמה
הכישלון במלחמת העי
לא מצאנו בתנ"ך דוגמאות רבות למנהיג שנכשל בתפקידו. יש בתהילים כמה פרקים שבהם מתוארות מפלות צבאיות קשות (כמו פרקים ס-עט ופרק פ). בכולם תולה המשורר את המפלה בהנהגת ה', וגם בפרק ס, העוסק במפורש במפלה קשה שהייתה בימי דוד, לא שמענו שהמלך הודח עקב כך ממלכותו או הדיח את יואב שר הצבא בשל כך. לאורך ספר מלכים מובאים כמה וכמה כישלונות צבאיים ומדיניים ואף אחד מהם לא הביא לסיום תפקידו של המלך, אם לא נהרג במלחמה. אולם מאחר שהסיבות לכישלונות אלה לא פורטו בכתובים, קשה מאוד ללמוד מהם.
מקרה אחד מסופר בהרחבה בתנ"ך, והוא המפלה בספר יהושע (פרק ז): "וישלח יהושע אנשים מיריחו העיי... ויעלו האנשים וירגלו את העיי. וישובו אל יהושע ויאמרו אליו: אל יעל כל העם... כשלושת אלפים איש יעלו ויכו את העיי אל תייגע שמה את כל העם כי מעט המה. ויעלו מן העם שמה... וינוסו לפני אנשי העיי". אין ספק שהיה כאן כשל מודיעיני חמור שהביא למפלה קשה.
מסתבר שהדבר נבע מביטחון עצמי מופרז בעקבות הניצחון הניסי ביריחו. אולם היו כשלים נוספים, שעליהם ניתן לעמוד מתוך התיאור של ההתקפה השנייה (פרק ח): "ויקם יהושע וכל עם המלחמה לעלות העיי ויבחר יהושע... גיבורי החיל... וישלחם יהושע וילכו אל המארב... וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם... ויעל הוא וזקני ישראל לפני העם העיי... וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק".
מן ההבדלים בין הפרקים עולים הכשלים הבאים במערכה הראשונה: נשלחו כוחות מעטים מדי, לא הייתה תוכנית התקפה מסודרת, יהושע והזקנים נשארו בעורף ויהושע עצמו לא היה בשטח עם הלוחמים. על הנקודה האחרונה עמדו גם חז"ל: "'קום לך' (יהושע ז, י). לא כך אמר משה: 'כי הוא יעבור לפני העם' (דברים ג, כח) – אם יעבור עוברים, ואם לאו אין עוברים? ואתה שלחת (=את אנשי הצבא) ולא הלכת עמהם" (ילקוט שמעוני רמז יז).
סדרה כזאת של כישלונות, אילו הייתה בימינו, אין ספק שהייתה מעוררת תביעה חד־משמעית להדיח את יהושע או ציפייה שיודה ביוזמתו בכישלונו ויתפטר מתפקידו, ואם לא – לפחות שידיח את קציני המודיעין שלו.
תגובתו של יהושע שונה לחלוטין. הוא קורע את בגדיו, נופל לפני ארון ה' ומתפלל עם זקני העם. הוא תולה את הכישלון בהנהגה האלוקית שאת פשרה אינו מבין. הקב"ה לא מעמיד אותו על הטעויות שעשה אלא מתמקד בשורש הרוחני של הכישלון: "קום לך! למה זה אתה נופל על פניך? חטא ישראל... וגם לקחו מן החרם... ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם עורף יפנו לפני אויביהם כי היו לחרם, לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם".
הכישלון הצבאי לא קרה מאליו. היה לו רקע רוחני שיצר את הגישה המוטעית שסימאה את העיניים מלראות את המציאות בעיניים פקוחות. ציפייה לעזרה מן השמיים כאשר העם נגוע בחטא אינה אלא ביטחון עצמי מופרז. החטא הזה לא יכול להיות מיוחס רק לאדם הבודד, וסקילת החוטא באבנים לא תביא לתיקון המיוחל. כל העם אחראי לחטא הזה, ולכן העם כולו שילם את המחיר. זה לא נובע רק מן הערבות ההדדית שבין כל חלקי העם, אלא מפני שחטאו של עכן מעיד על התרופפות מוסרית בעם כולו. כך אמרו חז"ל: 'ושמתי אני את פניי באיש ההוא ובמשפחתו' (ויקרא כ, ה)... אמר ר' שמעון: אם הוא חטא, משפחתו מה חוטאת? לומר לך: אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין, ושיש בה לסטים שאין כולה לסטים, מפני שמחפין עליו" (שבועות לט, א).
מן הסיבה הזאת נצטווה יהושע להפיל גורלות במעגלים הולכים ומצטמצמים עד שהמעגל נסגר על עכן. ההבנה היא שחטאו של היחיד אינו צומח בחלל ריק אלא על רקע תרבותי מקולקל, לכן לא די למצוא את האשמים. התיקון הנדרש מכוון אל התרבות החברתית שהצמיחה אותו מתוכה. יש להניח ששורשו של חטא המעילה בחרם הוא התייחסות חומרנית לארץ ישראל מתוך התנכרות לקדושתה ולייעוד הגדול הכרוך בהיאחזות בה.
לאחר טיפול השורש מגיע הזמן לטפל בטעויות של יהושע, שנבעו באופן סמוי מן החטא הזה עצמו וגם השפיעו עליו. נחזור לדברי הילקוט שמעוני: "מה תלמוד לומר 'קום לך'? אמר לו (=הקב"ה ליהושע): אתה גרמת להם (=בכך שהטלת חרם על יריחו). והיינו דקאמר ליה בעיי: "ועשית לעיי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה, רק שללה ובהמתה תבוזו לכם".
טעות זו של יהושע קשורה לטעות האחרת שלו, בכך שלא עמד בראש הצבא ולא שהה עם החיילים בשטח. יהושע תבע מן העם לעמוד ברף ערכי גבוה שלא כולם היו מסוגלים לעמוד בו. הנתק הרוחני בין המנהיג לעם הוא זה שזימן את החטא ואת המפלה. יהושע לומד בדרך הקשה את דרכה של המנהיגות בישראל, להיות "בתוך העם" ואף לרדת ולהיות "בתוך העמק" ולהוביל את העם מתוך חיבור והכרה מעמיקה של מצבו ושל חולשותיו. תובנה עמוקה זו מחלחלת אצלו כבר בשיחתו עם עכן לאחר שנלכד, כשהוא קורא לו "בני". יהושע לא מפוטר, לא מתפטר ולא מפטר איש. הוא מבין לעומק את גורמי הכישלון ולומד לנהוג ולהנהיג בדרך שונה לחלוטין, שמובילה אותו לשורה ארוכה של ניצחונות בדרך לכיבוש הארץ.
בעל תפקיד שחטא
עד כאן עסקנו במי שלא עבר עבירה אלא טעה ונכשל. מה אומרת לנו התורה על מי שחטא?
ההיבט ההלכתי של נושא זה נדון בהרחבה בספר 'שולחן מלכים' על הלכות מלכים של הרמב"ם (בהוצאת מרכז תורה ומדינה), פרק א, הלכה ז. עולה משם תמונה מורכבת, כאשר הדין משתנה בין תפקידים שונים וחטאים שונים. כהן גדול שעבר עבירה שיש בה מלקות – לוקה וחוזר לתפקידו. לעומת זאת ראש ישיבה (שהוא גם דיין ופוסק הלכות) מודח מתפקידו לחלוטין (רמב"ם הלכות סנהדרין, פרק יז, הלכות ח-ט). נשיא בית המשפט שעבר עבירה פלילית לא יכול להיות שופט. על בעל תפקיד ציבורי שרצח בשגגה כותב הרמב"ם ש"הרי הוא מורד מגדולתו כל ימיו הואיל ובאה תקלה זו הגדולה על ידו" (הלכות רוצח, פרק ז, הלכה יד). על שלמה המלך נאמר שנדחה מן המלכות לאחר שהרשה לעצמו לשאת נשים רבות בניגוד לציווי בתורה (גיטין סח, ב). המהר"ל מבאר שאין לראות בזה חטא רגיל אלא "שהיה דוחה התורה" (תפארת ישראל פרק מט). דהיינו, לא בשל המעשה עצמו אלא בשל הרקע התודעתי שלו, שהיה חמור במיוחד.
דיון נפרד ישנו במי שחטא וחזר בתשובה. על דוד המלך נמתחה ביקורת חריפה בשל מעשה בת שבע, אולם הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו ולא האשים נסיבות כאלה ואחרות. משום כך, אף שנענש בחומרה לא הודח מתפקידו אלא נחשב כמי ש"הקים עולה של תשובה" (עבודה זרה ה, א). הרמב"ם כותב (שו"ת סימן קעג) שלא די בתשובה של בעל התפקיד בינו לבין עצמו. עליו לחזור בתשובה ברמה כזאת ש"נתפרסם תשובתו לרבים" ולהוכיח בהתנהגות עקבית את התרחקותו המוחלטת מן החטא (עיין רמב"ם, הלכות עדות, פרק יב).
עם זאת מצאנו בעלי תפקידים שהודחו למרות שחזרו בתשובה. כך היה אצל ראובן, שאף שעל פי המדרש חזר בתשובה שלמה על מעשה בלהה הודח מן הבכורה (בראשית מט, ג-ד; דברי הימים א' ה, א), וזאת בגלל שהחטא חשף תכונת אופי בסיסית שאינה מתאימה להנהגה (אברבנאל, רש"ר הירש). כך היה גם אצל שאול המלך (שמואל א' פרק יג ופרק טו), שהאשים את העם בחטאיו ולא לקח עליהם אחריות מלאה. לעומת זאת על יהודה, שנכשל גם במכירת יוסף וגם במעשה תמר, אבל במהלך הזמן לקח על כך אחריות מלאה ופעל לתיקון גם תוך נכונות לשלם מחיר אישי גבוה, אמר יעקב "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" (בראשית מט, י).
סוף דבר, השאלה אם להדיח מתפקידו את מי שכשל איננה שאלה של ענישה על העבר. אמת המידה שעל פיה נכון לפעול צריכה להיגזר מתוך השאיפה ליצור עתיד טוב ומתוקן יותר.
הכותב הוא רב היישוב עטרת במטה בנימין ומרכז את תחום חברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
אנחנו קודש למענך
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
קשה עליי פרידתכם
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד אמונה?
איך עושים קידוש?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
