ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- שיעורים נוספים בענין מלחמה
בשבוע שעבר התחלנו את העיסוק בשאלה הגדולה של שיבת היוצאים להציל בחזרה לביתם. יצאו אנשים לטפל במקרה של פיקוח נפש. עתה הסתיים האירוע, והם נמצאים מחוץ לתחום השבת שלהם. כיצד עליהם לנהוג כעת?
למדנו ששתי המשניות העוסקות בשאלה זו בצורה מפורשת מציעות שתי קולות: קביעת תחום השבת החדש שלהם לפי העיר אליה התגלגלו תוך כדי הטיפול, ושיבה לביתם. ציטטנו שם את הגמרא, המסבירה שההיתר לשוב הביתה הוא היתר מיוחד במידה ופחד האויבים עודנו עליהם, ובשל מעשה שהיה התירו לסגת למקום בטוח יותר, על אף שיהיה עליהם לטלטל את כלי הנשק שלהם ברשות הרבים.
מתוך ההיתר, למד הגרש"ז גם את החומרה: ההיתר המופלג ביותר המופיע מפורשות בגמרא הוא ההיתר לטלטל נשקים. משמע שלולא הסיפור לא היו מתירים לעבור על מלאכות דאורייתא. אם כך, יש להתיר לבצע מלאכות דאורייתא רק אם יתכן צורך עתידי בדבר. כמו שמותר לחיילים לשוב הביתה עם נשקיהם, שמא יהיה צורך בנשקים, כך מותר לאמבולנס לשוב ליישוב ממנו יצא, שמא יהיה צורך בפינוי נוסף חלילה. אך רק דברים שכאלה הותרו.
כפי שהראינו שם, הרמב"ם חידש דבר נוסף: שגם אם הצילו (ולא רק אם יראת האויבים עודה עליהם), התירו ליוצאי המלחמה לשוב למקומם בשבת עם נשקיהם, כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
17 - מי מצווה לחלל שבת להצלת נפשות?
18 - שיבת היוצאים למטרות הצלה בשבת
19 - הגדרת 'מכשירי פיקוח נפש' לפי מורנו הרב ישראלי
טען עוד
ותהי השבת, ועדים רבים ראו את התחדשות הלבנה. רבי עקיבא, שישב בלוד, על אם הדרך, ראה ארבעים זוגות עדים עולים לירושלים להעיד על חידוש הלבנה. כאשר ראה את זוג העדים הבא הוא החליט לעשות מעשה, וחסם את הדרך. הוא אמר להם: אל דאגה רבותי, מספיק עדים יצאו לירושלים. אתם יכולים להישאר כאן במשך שאר השבת.
רבן גמליאל שמע על המעשה שרבי עקיבא עשה ונזף בו. אם נעכב את העדים הפעם, ונאמר להם שהם מיותרים, הם לא יבואו בפעם הבאה. הרי איזה עד רוצה לצאת מביתו רק כדי להיתקע בעיר זרה ולא לעשות את השליחות לשמה יצא? המשמעות לא תהיה שרק העדים הללו שרבי עקיבא חסם לא יגיעו. ברגע שאדם מניח שאחרים הולכים והוא עשוי להיות מיותר, אף אחד לא ילך. וכך נבטל את עדות החודש בשבת לעולם!
לכן, אמר רבן גמליאל, מוטב שאאפשר לאנשים הללו להמשיך לחלל שבת בנסיעתם לירושלים, למרות שאני יודע שכרגע אין לי צורך בהם (!!!), ובלבד שבעתיד הם ימשיכו לבוא להעיד.
הרב הרצוג (שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן לב, ובעוד מספר מקומות) מבין שהסוגיה בעירובין מניחה שהשבת דחויה מפני פיקוח נפש, ולכן תמה על האפשרות של חזרת היוצאים להציל למקומם. אך הרמב"ם (והוא מוכיח שכך גם סובר הריף) לומד מדברי רבן גמליאל שהשבת הותרה מפני פיקוח נפש. המשמעות לסוגייתנו, לפי הבנתו, היא שנכון לחלל שבת כעת כדי למנוע פגיעה עתידית בדברים הדוחים שבת (פיקוח נפש ועדות החודש). לדוגמא: לאפשר לאנשים ההולכים להעיד את עדות החודש להמשיך בדרכם תוך חילול שבת, למרות שאין בהם צורך, כדי שלא יימנעו מכך בפעם הבאה; לאפשר ליוצאים להציל לשוב לביתם בכדי שבפעם הבאה יצאו להציל ללא היסוס. נזכיר את לשון הרמב"ם:
מצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת, ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת, וכשיצילו את אחיהן מותר להן לחזור בכלי זיין שלהן למקומם בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא (הלכות שבת פרק ב, כג)
הרמב"ם כותב שמצווה על כולם לצאת לעזור לאחיהם. הוא מדגיש שאסור להם להתמהמה. בהמשך לאמירה זו הרמב"ם פוסק שמותר להם לחזור הביתה. כפי שכבר ציינו, ניכר בלשונו שהיתר טלטול הנשקים אינו מתייחס למצב של נסיגה, אלא למצב של ניצחון. סיבת ההיתר אינה שמא יהיה צורך בנשק בהמשך השבת, אלא בכדי שלא להכשילם לעתיד לבוא. הווה אומר: הדברים מקבילים מאוד לדברי רבן גמליאל: אנו מצווים את היוצאים להציל לשוב הביתה כעת, בכדי שלא יהססו להבא (כשם שרבן גמליאל אמר להם לנסוע לירושלים להעיד בכדי שבפעם הבאה לא יהססו לרגע). בכך הוא מבין שיש מחלוקת בין הסוגיות, אנו פוסקים כרבן גמליאל, ולכן ההלכה היא שהיוצאים להציל יכולים לשוב למקומם.
אך האחרונים מעירים על קושי בדבריו. אכן אלו דברי הרמב"ם בפרק ב. אך בפרק כז הרמב"ם חוזר על הדברים שעלו מהגמרא:
כל היוצאין להציל נפשות ישראל מיד גוים או מן הנהר, או מן המפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו, ואם היתה יד הגוים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו בו הרי אלו חוזרין בשבת למקומן ובכלי זיינן (פרק כז, יז).
אילו הרמב"ם דחה את דברי הגמרא, מדוע יש צורך להציג את ההלכה באופן הנראה בעליל מבוסס על הגמרא? יתרה מכך: לפי הרב הרצוג, אין בהירות מתי ניישם את ההלכה המובאת בפרק כז כלל. אם אכן התירו את סופם משום תחילתם, ומותר לחיילים לשוב הביתה, מדוע יש צורך להיכנס לניואנסים (דקויות) של יד גויים תקיפה או לא וכו'?
בשבוע הבא נביא את הסברי הרב פיינשטיין ומורנו הרב שאול ישראלי, וכן נעיר מספר הערות הלכתיות על השפעת הדיון על המערכה הנוכחית. בכך נשלים את התמונה בעזרת ה'.
עד אז אנו תפילה שנתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
