ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- שיעורים נוספים בענין מלחמה
בשבוע שעבר התחלנו את העיסוק בשאלה הגדולה של שיבת היוצאים להציל בחזרה לביתם. יצאו אנשים לטפל במקרה של פיקוח נפש. עתה הסתיים האירוע, והם נמצאים מחוץ לתחום השבת שלהם. כיצד עליהם לנהוג כעת?
למדנו ששתי המשניות העוסקות בשאלה זו בצורה מפורשת מציעות שתי קולות: קביעת תחום השבת החדש שלהם לפי העיר אליה התגלגלו תוך כדי הטיפול, ושיבה לביתם. ציטטנו שם את הגמרא, המסבירה שההיתר לשוב הביתה הוא היתר מיוחד במידה ופחד האויבים עודנו עליהם, ובשל מעשה שהיה התירו לסגת למקום בטוח יותר, על אף שיהיה עליהם לטלטל את כלי הנשק שלהם ברשות הרבים.
מתוך ההיתר, למד הגרש"ז גם את החומרה: ההיתר המופלג ביותר המופיע מפורשות בגמרא הוא ההיתר לטלטל נשקים. משמע שלולא הסיפור לא היו מתירים לעבור על מלאכות דאורייתא. אם כך, יש להתיר לבצע מלאכות דאורייתא רק אם יתכן צורך עתידי בדבר. כמו שמותר לחיילים לשוב הביתה עם נשקיהם, שמא יהיה צורך בנשקים, כך מותר לאמבולנס לשוב ליישוב ממנו יצא, שמא יהיה צורך בפינוי נוסף חלילה. אך רק דברים שכאלה הותרו.
כפי שהראינו שם, הרמב"ם חידש דבר נוסף: שגם אם הצילו (ולא רק אם יראת האויבים עודה עליהם), התירו ליוצאי המלחמה לשוב למקומם בשבת עם נשקיהם, כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
17 - מי מצווה לחלל שבת להצלת נפשות?
18 - שיבת היוצאים למטרות הצלה בשבת
19 - הגדרת 'מכשירי פיקוח נפש' לפי מורנו הרב ישראלי
טען עוד
ותהי השבת, ועדים רבים ראו את התחדשות הלבנה. רבי עקיבא, שישב בלוד, על אם הדרך, ראה ארבעים זוגות עדים עולים לירושלים להעיד על חידוש הלבנה. כאשר ראה את זוג העדים הבא הוא החליט לעשות מעשה, וחסם את הדרך. הוא אמר להם: אל דאגה רבותי, מספיק עדים יצאו לירושלים. אתם יכולים להישאר כאן במשך שאר השבת.
רבן גמליאל שמע על המעשה שרבי עקיבא עשה ונזף בו. אם נעכב את העדים הפעם, ונאמר להם שהם מיותרים, הם לא יבואו בפעם הבאה. הרי איזה עד רוצה לצאת מביתו רק כדי להיתקע בעיר זרה ולא לעשות את השליחות לשמה יצא? המשמעות לא תהיה שרק העדים הללו שרבי עקיבא חסם לא יגיעו. ברגע שאדם מניח שאחרים הולכים והוא עשוי להיות מיותר, אף אחד לא ילך. וכך נבטל את עדות החודש בשבת לעולם!
לכן, אמר רבן גמליאל, מוטב שאאפשר לאנשים הללו להמשיך לחלל שבת בנסיעתם לירושלים, למרות שאני יודע שכרגע אין לי צורך בהם (!!!), ובלבד שבעתיד הם ימשיכו לבוא להעיד.
הרב הרצוג (שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן לב, ובעוד מספר מקומות) מבין שהסוגיה בעירובין מניחה שהשבת דחויה מפני פיקוח נפש, ולכן תמה על האפשרות של חזרת היוצאים להציל למקומם. אך הרמב"ם (והוא מוכיח שכך גם סובר הריף) לומד מדברי רבן גמליאל שהשבת הותרה מפני פיקוח נפש. המשמעות לסוגייתנו, לפי הבנתו, היא שנכון לחלל שבת כעת כדי למנוע פגיעה עתידית בדברים הדוחים שבת (פיקוח נפש ועדות החודש). לדוגמא: לאפשר לאנשים ההולכים להעיד את עדות החודש להמשיך בדרכם תוך חילול שבת, למרות שאין בהם צורך, כדי שלא יימנעו מכך בפעם הבאה; לאפשר ליוצאים להציל לשוב לביתם בכדי שבפעם הבאה יצאו להציל ללא היסוס. נזכיר את לשון הרמב"ם:
מצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת, ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת, וכשיצילו את אחיהן מותר להן לחזור בכלי זיין שלהן למקומם בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא (הלכות שבת פרק ב, כג)
הרמב"ם כותב שמצווה על כולם לצאת לעזור לאחיהם. הוא מדגיש שאסור להם להתמהמה. בהמשך לאמירה זו הרמב"ם פוסק שמותר להם לחזור הביתה. כפי שכבר ציינו, ניכר בלשונו שהיתר טלטול הנשקים אינו מתייחס למצב של נסיגה, אלא למצב של ניצחון. סיבת ההיתר אינה שמא יהיה צורך בנשק בהמשך השבת, אלא בכדי שלא להכשילם לעתיד לבוא. הווה אומר: הדברים מקבילים מאוד לדברי רבן גמליאל: אנו מצווים את היוצאים להציל לשוב הביתה כעת, בכדי שלא יהססו להבא (כשם שרבן גמליאל אמר להם לנסוע לירושלים להעיד בכדי שבפעם הבאה לא יהססו לרגע). בכך הוא מבין שיש מחלוקת בין הסוגיות, אנו פוסקים כרבן גמליאל, ולכן ההלכה היא שהיוצאים להציל יכולים לשוב למקומם.
אך האחרונים מעירים על קושי בדבריו. אכן אלו דברי הרמב"ם בפרק ב. אך בפרק כז הרמב"ם חוזר על הדברים שעלו מהגמרא:
כל היוצאין להציל נפשות ישראל מיד גוים או מן הנהר, או מן המפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו, ואם היתה יד הגוים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו בו הרי אלו חוזרין בשבת למקומן ובכלי זיינן (פרק כז, יז).
אילו הרמב"ם דחה את דברי הגמרא, מדוע יש צורך להציג את ההלכה באופן הנראה בעליל מבוסס על הגמרא? יתרה מכך: לפי הרב הרצוג, אין בהירות מתי ניישם את ההלכה המובאת בפרק כז כלל. אם אכן התירו את סופם משום תחילתם, ומותר לחיילים לשוב הביתה, מדוע יש צורך להיכנס לניואנסים (דקויות) של יד גויים תקיפה או לא וכו'?
בשבוע הבא נביא את הסברי הרב פיינשטיין ומורנו הרב שאול ישראלי, וכן נעיר מספר הערות הלכתיות על השפעת הדיון על המערכה הנוכחית. בכך נשלים את התמונה בעזרת ה'.
עד אז אנו תפילה שנתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה המשמעות הנחת תפילין?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
נס חנוכה בעולם שכלי ?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות שטיפת כלים בשבת
איסור בשר וחלב
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
