ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
"אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן", ודאי שהכהנים הם בני אהרן! למה צריך להיות כתוב ''בני אהרן'?
הזוהר (ויקרא פ"ח ע"א) מבאר שהכהנים הם בני אהרן במובן זה , שאהרן הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. זו הייתה המהות של אהרן והכוהנים ממשיכים אותה.
המהר"ל מסביר בפרקי אבות למה אמרו במשנה (פרק א' משנה יב) 'הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. הרי בכל פרקי אבות כתוב על הרבה מידות ולא כתוב הוי כפלוני שהוא כך נהג, שהיה מקבל בסבר פנים יפות וכדומה, זה המקום היחיד בכל פרקי אבות שכתוב להיות כמו מישהו. אמנם מוזכר (בפרק ה משנה יט) על תלמידי אברהם אבינו ותלמידי בלעם הרשע, אבל לא בסגנון הזה בדיוק, וזה חריג.
מסביר המהר"ל: אהרן במהות שלו מאחד את ישראל. אהרן היה כהן גדול שכל ישראל דרכו עובדים את ריבונו של עולם. הוא מחבר בין ישראל לאביהם שבשמיים, והוא מחבר את ישראל זה לזה. הוא נכנס לקודש הקודשים כנציג ושליח של כלל ישראל. בזה הוא מאחד את כולם בפעולותיו, וזה מפני שבמהות שלו הוא היה כזה. הוא היה אוהב שלום ורודף שלום, וזה התבטא בתפקיד שיש לו, שמבטא את המהות שלו להיות איש מאחד. זה מה שנאמר: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן", זה עניינם של הכהנים.
הכהנים במדרגת החיים הכללית ולא שייכים לטומאת מת
הכהנים נצטוו במצוות מיוחדות, ואחת מהן שלא להיטמא למתים. הסיבה היא שהכהנים נמצאים במקום מיוחד, במדרגה מיוחדת. הכהן הגדול במקום עוד יותר גבוה, ולכן הוא לא יוצא מהמקדש. זה קשור בתפיסה האחדותית של הכהנים. יש לנו כלל, שאין מיתה בציבור יש מיתה ביחידים. יחיד מת, אבל בכלל אין דבר כזה מיתה. אפילו אם כל הדור כולו כבר התחלף וזה דור אחר, זו לא מציאות חדשה, זה עם ישראל הממשיך לדורותיו. נפקא מינה לדינא לפר העלם דבר של ציבור, כלומר אם בית דין הגדול, הסנהדרין, הורו בטעות הלכה שלא כדין, וישראל עשו על פי ההלכה הזאת ונכשלו כולם באיסור שחייבים עליו בשוגג קרבן, ואחרי דור, הסנהדרין הגיעה לידי מסקנה שהייתה כאן טעות וההוראה הזאת לא הייתה נכונה, צריך להביא קורבן פר העלם דבר של ציבור. או אפילו לפני שהשתנה הדור, אבל לא הזדמן להביא את הקורבן הזה, וכבר כל אלה שחטאו כבר לא נמצאים כאן, ביחיד שחטא, אפילו אם הוא הקדיש את החטאת הזאת ולא הספיק להביא אותה, אם הוא מת, לא מביאים קרבן חטאת לאחר מיתה. וכאן אף שכל החוטאים כבר לא נמצאים, אבל מפני שהציבור חטא, והציבור נחשב שנמצא, שהרי בכלל ישראל אין מיתה, כלל ישראל זו מציאות אחת - מביאים קרבן פר העלם דבר של ציבור.
מציאות הכלל היא כמו זרם של נהר שזה אותו הנהר גם מחר ומחרתיים, אף על פי שהמים שזורמים עכשיו אלו לא המים שהיו כאן קודם, אלו מים אחרים לגמרי, כל המים כבר נעלמו ועכשיו זורמים מים חדשים, אבל זה נחשב אותו הזרם, ואותו הנהר שזורם. יש גם נהר החיים, נהר של הדורות, של כלל ישראל, שהוא תמיד קיים. הכלל הוא חי, הכלל הוא מציאות תמידית. הכהן הגדול שהוא קשור עם כלל ישראל, הוא כאילו נמצא מעל הפרטיות, מעל המיצרים של הפרטיות, זה לגבי הכהן הגדול באופן מיוחד, אך גם לגבי כל הכהנים כולם. עניינם של הכהנים להיות שליחים שלנו ושליחי דרחמנא, ובזה הם מחברים את כולנו ביחד. זה היסוד שמתחיל מדברי הזוהר, שהכהנים הם בני אהרן, ועליו הרחבנו את הדברים.
קדושת הכהנים בכוח ובפועל
מרן הרב באחת הדרשות שלו בסעודה שלישית, מסביר מדוע היה צריך לכתוב 'הכהנים בני אהרן'. והוא מבאר שיש בכהונה צד של קדושה שבכוח, ויש צד של קדושה שבפועל. וזה הביטוי הכפול 'הכהנים בני אהרן'. בני אהרן - זו הירושה, הטבע שטבוע במהות שלהם. והכהנים - זה התפקיד. והוא מסביר שיש אפילו נפקא מינה לדינא, שחלל כהן, זאת אומרת, כהן שבא על אישה גרושה או התחתן עם גרושה ונולד בן, הבן הזה הוא חלל והוא לא יכול לעבוד את עבודת בית המקדש, אבל אף על פי שאסור לו לעבוד בבית המקדש, זה רק לכתחילה, אבל אם הוא עבד - עבודתו מתקבלת. ולומדים את זה מהפסוק "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה". כלומר אפילו החולין שלו שהוא חילל - גם כן נרצה. מסביר הרב שזה עניינו של הכהן, במהות שלו הוא נשאר כהן, למרות שהוא חלל הוא עדיין בן של כהן.
מאיפה לומדים לימוד זה שחלל עבודתו פסולה דווקא לכתחילה - בתורת כהנים מהמילים 'בני אהרן', יכול חללים - תלמוד לומר 'הכהנים' יצאו חללים. כלומר מאיפה למדו את המיעוט שכהנים חללים לא - מהמילה 'כהנים', אילו היה כתוב רק בני אהרן זה היה כולל כולם, כי גם החללים הם בני אהרן, אבל הם לא כהנים, הם לא ראויים לכהונה. המצב שלהם מצב ביניים, הם במהות כהנים אך לא ראויים לתפקיד של הכהנים. זאת אומרת, שבכהונה יש צד אחד סגולי אבסולוטי מוחלט, והצד של הגילוי בפועל בפעולה ובעשייה.
ממשיך הרב ומסביר על פי זה: הרי כל בני ישראל נקראים כהנים, "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו), "וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ" (ישעיהו סא, ו). כל ישראל יש להם המהות של מדרגת קדושת הכהונה. עם ישראל ביחס לכל העולם הם כמו כהנים, אלא שבכל ישראל הקדושה הזאת כמוסה ולא גלויה, היא לא קדושה שמופיעה בפועל, הכהנים הם אלו שמבטאים את הקדושה הכמוסה בישראל, הם אלו שמופיעים ומוציאים את הקדושה הזאת מן הכוח אל הפועל. אם כן, זו הכפילות של 'הכהנים בני אהרן', גם הצד הסגולי וגם הצד שבפועל. הרב חוזר על הרעיון הזה כמה פעמים על הבכוח והבפועל.
דיבור אמיתי
במדרש (ויקרא רבה פרשה כו, א):
"אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן" (תהילים יב, ז), רבי תנחום בן חנילאי פתח: "אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת" (תהילים יב, ז), אמרות ה' אמרות טהורות, אמרות בשר ודם אינן אמרות טהורות - אומר המדרש: "בנוהג שבעולם מלך בשר ודם נכנס למדינה כל בני המדינה מקלסים אותו וערב לו קילוסן, אומר להם, למחר אני בונה לכם דימוסיאות ומרחצאות, למחר אני מכניס לכם אמת המים, ישן לו ולא עמד, היכן הוא והיכן אמרותיו" – הוא הבטיח להם הרבה הבטחות, והלך לישון ולא קם, וההבטחות שלו אינן יכולות להתקיים. "אבל הקב"ה אינו כן, אלא "וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת" (ירמיהו י, י) אמרות טהורות".
למדנו מכאן שהדיבור של האדם צריך להיות דיבור שיש לו כיסוי. מה שאדם אומר צריך להיות אמיתי. אמנם לא תמיד בכוחו של האדם לבצע את כל ההבטחות שלו. הקב"ה, מה שהוא מבטיח הוא מקיים, ויש ביכולתו לקיים, הוא האמת המוחלטת, חותמו של הקב"ה אמת. אבל גם האדם צריך לומר דברים שיש להם כיסוי. אתה מבטיח, תעמוד בהבטחה שלך. אתה אומר משהו, דאג שזה יתקיים. אל תגיד אחר כך: לא התכוונתי, לא הובן, ותחזור בך, אלא כל מילה תהיה אמת ותעמוד מאחוריה. על האדם להיות אמיתי.
לשון נקיה
דבר שני אומר המדרש:
"אמר רבי אבין אמר רבי יהודה בשם רבי יוחנן וכו' ואמרין לה בשם רבי יהושע בן לוי מצינו שעיקם הקב"ה שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר: "מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה" (בראשית ז, ח), במקום אחר עיקם שתיים ושלוש תיבות בתורה כדי שלא להוציא דבר של טומאה מתוך פיו הדא הוא דכתיב " וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא". אינו אומר אשר טמאה אלא אשר לא טהורה היא. אמר רבי יודן בן מנשה אף כשבא לפתוח להם בסימני בהמה טמאה, לא פתח אלא בטהרה, "אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא" (ויקרא יא, ד) כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא "כי מעלה גרה הוא". "וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא", כי לא מפריס פרסה הוא אין כתיב כאן, אלא 'כי מעלה גרה הוא' וכן הארנבת וכן החזיר" - התורה אומרת קודם את הסימן הכשר. זאת אומרת, 'אמרות ה' אמרות טהורות', הדיבור צריך להיות אמיתי, והדיבור צריך להיות דיבור יפה ונקי, לא לבטא את הצד השלילי, צד הלכלוך. הדיבור צריך להיות דיבור נקי, גם אם צריך קצת להאריך בדיבור. התורה מלמדת אותנו, שבמקום שזו לא הלכה שצריך להגיד את הדברים בצורה המדויקת, אז צריכים לדבר בלשון נקייה וטובה.
הגמרא במסכת פסחים (ג:), מביאה כמה וכמה דוגמאות, בנושא של לשון נקיה. היו שני תלמידים שאחד התבטא בלשון נקייה ואחד בלשון לא נקייה, ומי שהתבטא בלשון נקייה התגלה אחר כך כתלמיד חכם גדול. צריך שהדיבור יהיה נקי.
שמירה מלשון הרע – ניצחון במלחמה
עוד אומר המדרש: "אִמֲרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת" (תהילים יב, ז), רבי יוסי ממלכיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמרו מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, והיה דוד מתפלל עליהם, הוא שאמר דוד: "אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם" (תהילים יב, ח). אתה ה' תשמור את התורה בלבבם, אבל על ידי שהיו ביניהם דילטורים, היו יוצאים למלחמה ונופלים, ובדורו של אחאב שכולם היו עובדי עבודה זרה כיוון שלא היו ביניהם דילטורים היו יוצאים למלחמה ונוצחים.
כבר עמדנו כמה פעמים על הדברים הללו. בימי דוד כולם היו לומדים תורה, יש כאן מישהו שיודע לדרוש מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא בהלכות טומאה וטהרה?! שם בני הישיבה היו כולם תלמידי חכמים מובהקים. יוצאים למלחמה בני תורה ובחורי ישיבות ממש ולא נוצחים, נופלים במלחמה. ובימי אחאב, שהיו עובדי עבודה זרה, היו יוצאים למלחמה ומנצחים - איך זה יתכן, גם אם בדורו של דוד, היו קצת מדברים לשון הרע, מה קרה, בגלל זה נופלים במלחמה, בגלל שלא מאוחדים?! קשה מאד להבין את המדרש הזה, בני ישיבות, תלמידי חכמים, אנשים, נערים ובחורים שהיו שוקדים על התורה, האם כוח התורה לא היה מספיק כדי לנצח במלחמה?! הרי מה חזק יותר מכוח התורה, ולעומת זאת, מה יותר גרוע מהעבודה זרה, אז איך יכול להיות שבימי אחאב שהיו עובדי עבודה זרה, היו יוצאים למלחמה ומנצחים. קשה להסביר את זה. אבל חייבים, כי זה מדרש, זה לא איזה רב מודרני שבא ואמר את הדברים האלה. אלו דברי חז"ל, וזה לא מדרש אחד, הרעיון הזה חוזר בכמה וכמה מקומות בדברי חז"ל. צריכים להבין את הדבר הזה.
אחדות ישראל – הופעת שם ה'
התשובה היא פשוטה אבל עמוקה. כנראה שלאחדות יש איזה כוח מאד מרכזי ועיקרי. עם ישראל מופיע את ריבונו של עולם תמיד בכל המצבים. אם אדם עובד עבודה זרה, יש לו יצר הרע שמתגבר עליו אבל בתוך תוכו הוא קשור לריבונו של עולם. כל ישראל, מי שנקרא בשם ישראל הוא בעצם מבטא את מציאות ה' בעולם. רק ישראל נושאים את שם ה' בעולם, ואף אחד אחר לא נושא את שם ה' אחד בעולם. יש עמים שהם עובדי עבודות זרות אבל לא נושאים את שם ה' האחד, ורק עם ישראל הוא נושא את שם ה' בעולם. ועם ישראל, זה עם ישראל לדורותיו. כשאדם הוא חלק מעם ישראל, ומאוחד עם הכלל, הוא מבטא את עניינו של עם ישראל. ואפילו אם כל הציבור עכשיו כביכול עובד עבודה זרה, הוא חלק מהכלל כולו, חלק מכל הדורות, הוא לא עומד בפני עצמו. וכשיש אחדות מופיע עניינו של עם ישראל, והיחיד הוא חלק מהמציאות הזאת, ואפילו אם הוא יצעק אחרת, זה לא משמעותי, מפני שהוא חלק מעם ישראל המבטא את שם ה' בעולם. הוא העם היחידי שמבטא את שם ה' בעולם בכל הדורות. וכאשר ישראל מאוחדים מופיע שם ה' אחד, וזה העיקר.
מה ההבדל בין עבודה זרה ועבודת ה'. בעבודת ה' יש ריבונו של עולם והוא אחד, ועבודה זרה כל עניינה זה הפירוד, הנחה שיש הרבה כוחות בעולם ולא כוח אחד. רק כשעם ישראל הוא אחד, הוא מבטא שיש ה' אחד בעולם. כשעם ישראל מפורד אז כאילו יש הרבה ריבונו של עולם, וזה ההפך מהמגמה של עם ישראל. אם יש הרבה בתי מדרש, והם חלוקים זה עם זה וכל אחד יש לו ריבונו של עולם משלו, זה לא עניינם של ישראל. עניינם של ישראל להופיע את שם ה' אחד, ולהודיע שיש ה' אחד בעולם. וזה הדבר הכי גדול שיכול להיות, שעם ישראל מאוחד ומבטא שיש ריבונו של עולם אחד.
שמירת שבת מוכיחה שחטא עבודה זרה חיצוני
אפשר להביא ראיה לזה מדברי חכמים במסכת שבת (קיח:) שאמרו שמי שעובד עבודה זרה אפילו כדור אנוש אם הוא שומר שבת מחול לו. 'אשרי אנוש יעשה זאת וגו' ושומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו. לכאורה אם הוא שומר שבת למה מחול לו, הרי חטא עבודה זרה חמור מאוד, ואפילו שהוא שומר שבת עדיין הוא עובד עבודה זרה. מסביר המהר"ל (שם בחידושי אגדות), שמי ששומר שבת, הוא מכריז שריבונו של עולם ברא את העולם בששת ימי בראשית וביום השביעי שבת וינפש. זה ששומר שבת מודיע שיש בורא עולם. בעצם שמירת השבת הוא מכריז את ההכרזה הזאת. הוא מעיד שיש בורא עולם, אז איך הוא עובד עבודה זרה - יצר הרע התגבר עליו. יש אנשים שיצרם התגבר עליהם, רוצים ללמוד תורה, רוצים לשקוד, לא רוצים לחטוא, אבל יצרם התגבר עליהם, הם לא באמת במקום של יצר הרע, פשוט לא היה להם כוח להתגבר. הם רוצים לעשות רק דברים טובים ולא ליפול בשום דבר. לא צריכים להתחשב ביצר הרע כאילו הוא מבטא את המהות הפנימית שלהם, זה לא נכון. כשאדם שומר שבת, סימן שהוא מכריז שיש בורא עולם, ומה שהוא עבד את עבודה הזרה, זה משהו חיצוני, לכן מחול לו, לא במובן שמוחלים לו לגמרי כמובן, אבל במובן זה שזה מקבל משמעות חיוורת, לא כמו מצב שמישהו רק עובד עבודה זרה ולא שומר שבת. אותו דבר, אם ישראל מאוחדים, והם כולם ביחד, אז כל אחד הוא חלק מעם ישראל, ועם ישראל נושא את שם ה', וגם אלה שלא קוראים בשם ה', זה לא עוזר להם… אם הם חלק מעם ישראל, הם נושאים את שם ה', רוצים או לא רוצים, זאת המציאות העובדתית.
זהירות מדיבורי חול בשבת
אנחנו עוסקים בדיבור. ראינו במדרש שהדיבור, ראשית כל צריך להיות אמיתי, ושנית צריך להיות בסגנון נקי, ושלישית צריך להגיד דברים טובים ולא לדבר לשון הרע. ונוסיף עוד בעניין הדיבור מדברי הזוהר.
אומר הזוהר בפרשת אמור (ויקרא ק"ה ע"א):
רבי יוסי ורבי יצחק הלכו בדרך, אמר רבי יוסי כתוב "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ" (ישעיהו נח, ג), יפה. אבל "מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר" (שם) מה החיסרון אם אדם מדבר דבר של חול בשבת. כלומר לכבד את השבת זה מובן, לא לעשות מעשים של חילול שבת זה מובן, אבל לדבר דברים של חולין בשבת, מה החיסרון, אמר לו ודאי יש בזה חיסרון כי אין לך מילה ומילה שיוצאת מפי אדם שאין לה קול ועולה למעלה ומעוררת מילה אחרת. כל דיבור של האדם הוא פועל, הוא יוצא מפיו ועולה למעלה, ומעורר דברים למעלה, ואם מדבר דברי חול ביום הקדוש הוא חיסרון למעלה, והקב"ה וכנסת ישראל שואלים: מי זה שמפריע לזיווג שלנו, שמפריד בין קודשא בריך הוא וכנסת ישראל, כי המדרגה העליונה של השבת אינה נראית ואינה שורה בחול. כלומר, הקדושה של השבת, המעלה של השבת לא מופיעה אם מישהו מדבר דברי חול. הדיבור שאדם מדבר בוקע אווירים ורקיעים ועולה למעלה ומעורר דיבור אחר על כן 'ממצוא חפצך ודבר דבר'. מי שמעורר דיבור קדוש מפיו, הדיבור של תורה עולה למעלה, ומעורר קדושת מלך עליון, ומלך עליון מתעטר בדיבור הזה, ונמצאת שמחה למעלה ולמטה.
כוח הדיבור פועל יותר מהמעשים
הזוהר רוצה ללמד אותנו שכוח הדיבור של האדם הוא כוח גדול, כוח יותר חזק מאשר המעשים. באופן חיצוני, כשאדם עושה מעשה, עשה פעולה יש לזה תוצאות, נוצר משהו. וכשהוא מדבר, לכאורה זה אוויר, הוא לא עשה שום דבר, אבל זה רק בחיצוניות. באופן אמיתי, הדיבור של האדם פועל ברוחניות. והרוחניות משפיעה יותר מהגשמיות. ולכן אדם צריך לדעת ראשית כל להיזהר לא לדבר מה שלא צריך.
הזוהר הוסיף לנו על העוצמות של כוח הדיבור, כמה הוא משפיע, אם זה דיבור חס וחלילה שלילי, ולהפך אם זה דיבור חיובי. מידה טובה גדולה ממידת פורענות פי חמש מאות, אז כשאדם מדבר דיבור של קודש, מדבר דברי תורה, זה פועל פעולות גדולות. אנחנו קודם שמענו דרשה שאדם צריך לדעת את הכוחות שלו. אז צריכים לדעת את הדברים הללו, שבאמת מה שאנחנו עושים בישיבה, עוסקים ולומדים תורה, זה פועל. זה פועל למעלה ונמשך מזה גם הרבה למטה. לא הכול רואים, אבל מה שלא רואים זה לא סימן שזה לא נמצא. אנחנו מכירים עכשיו שיש המון כוחות שלא רואים. המדע מחדש לנו שיש המון כוחות באוויר שאנחנו לא רואים אותם, אבל הם יותר חזקים מהכוחות הגשמיים. וכוח הדיבור של האדם הוא כוח גדול מאוד, ושל ישראל עוד יותר גדול, וכאשר עוסקים בדברי תורה אז פשוט פועלים ומקיימים את העולם. אנחנו צריכים לחיות את זה. לא להתרגל לזה. אנחנו כל הזמן עוסקים בתורה, וזה כבר נהיה שגור ורגיל, לא משהו מיוחד. אבל באמת דברי התורה שאנחנו מדברים זה משהו מיוחד. צריכים לזכור את זה תמיד, לזכור שכוח התורה שלנו הוא כוח עצום ואדיר.
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
אנחנו קודש למענך
איך ללמוד אמונה?
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
