בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה 10 דק' צפיה
ברוך אתה ד' אלהינו מ"ה, אשר קדשנו במצותיו, וצונו להתעטף בציצית
"כשאנו באים לשער את תכונת הציצית במהותה המוזערה, ביחושה הפרטי למציאותנו המיוחדת, שהוא התוכן של הקטנות, שהיא מובעה בברכת הטלית הקטן, הרי אנו מתרוממים אל החוג המקיף את המצוה, וממשיכים את האורה ממקור גדולתה אל נקודתה הפנימית, ואנו תופסים אז רק את השם הכללי של המצוה, "על מצות ציצית" אנו אומרים אז. במאמר זה הננו כוללים שני דברים: האחד, שתכונת ההקפה הגדולה, הסובבת את תוכן המצוה, היא ממשכת את קדושתה על המצוה המוזערת בפרטיותה ביחושה אלינו, והשני שאין אנו תופשים את ההבלטה של איכות המעשה כמו שהיא מתלבשת בפעולתה המדויקה, כי להארה מפורטה ומבוררת כזאת צריכים אנו להיות נוגעים במעמד הבהירות של הגדלות, שאנו וכל עצמיותנו נעשים אז מובלעים בזוהר הכללי האלהי, שממעל לכל הגבלת עולמים, על כן אנו אומרים רק על מצות ציצית, וקוראים רק את המצוה בשמה, רק האור הרוחני שלה הננו יכולים להרגיש בכללות, ולא את הבהקת האור על התוכן המפורט שבהגלמתו המעשית.
אבל כשאנו נשאבים באור הגודל הכללי, של הארת הקודש אשר להטלית הגדול, אז הננו בעצמנו עטויי זוהר עליון וממשיכים אנו את היסוד המבהיק במלא קדושתו מהעטיפה האורית העליונה, שבגודל זהרה היא מאירה את כל המחשכים, וע"י האספקלריא המאירה הזאת אנו יכולים לקרא בשם גם את פרטיות הצורה הגופנית, שבמהות המצוה ותוארה המפעלי. אין אנו ממשיכים אור ממרומים אל המקום השפל, לא יורדים אנו מהמרחב אל הצרות, לא מההיקף אל הפנים, כ"א כולנו טסים אנו ועולים אל הרום העליון, שמכבודו כל הארץ מאירה, ואור הזוהר של הבהיקה הזאת של עטית אור כשלמה הוא חי עמנו, ועמו אנו חיים ופועלים, והננו מברכים בכל מלא הגודל על הקדושה העליונה הזאת של המצוה בערכה הגדלותי: אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית."
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il