- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- וזאת הברכה
תשרי התשפ"ה
מפטיר וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-הוָה (יהושע א א)
וזאת הברכה – שמיני עצרת ושמחת תורה
עלון חידושי תורה ופרפראות מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת וזאת הברכה 41 פסוקים = טבל
פרשת וזאת הברכה היא הפרשה הקצרה ביותר במניין המילים והאותיות.
מ"א פסוקים בפרשת וזאת הברכה וכן מ"א יום מעצרת עד שניתנו הלוחות וכן מ"א אותיות בפסוק אָנֹכִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי . (שמות כ ב) ומ"א תיבות בברכת כהנים מן וַיְדַבֵּר יְ-הוָה כֹּה תְבָרְכוּ עד וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם . (הרוקח)
שמיני עצרת, רגל בפני עצמו הבא מיד לאחר שבעת ימי סוכות. עיקר מנהגו של החג הוא בתפילת הגשם ובכך שמתחילים להגיד "משיב הרוח ומוריד הגשם" החל מתפילת מוסף, וכן מפסיקים בו את מצוות סוכות, אוכלים בתוך הבית ולא נוטלים שבעת המינים. החג השני הוא חג שמחת תורה, בו אנו מסיימים לקרוא את התורה. פרשת וזאת הברכה שונה מכל שאר הפרשות בתורה מאחר והיא נקראת בחג (שמחת תורה) ולא בשבת (למרות שלפעמים החג יוצא בשבת). בחוץ לארץ קוראים תמיד את הפרשה יום אחרי ארץ ישראל (ביום השני של חג שמיני עצרת) ולכן בחוץ לארץ לעולם היא לא תיקרא בשבת. משה רבנו תיקן לקרוא בתורה בשבת לפי סדר הפרשיות, כדי שכל ישראל ילמדו את כל מצוות התורה וחוקיה בשלמותם.
וסימנך גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה (שה"ש ד יב) אלו נ"ג שבתות שבהם קוראים בתורה בשבת.
השמחה לכבוד סיומה של קריאת התורה מקורה במדרש שיר השירים רבה (א, ט( וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלַ͏ִם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו . אמר רבי אלעזר: מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה . כתב ספר האשכול: לכך עושין סעודות גדולות ותענוגים גדולים ביום שמחת תורה לכבוד סיום התורה.
מנין התיבות הפסוקים שבסוף חמשה חומשי תורה כמנין אֲנִי בִינָה . וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם. (בראשית) י"א תיבות . כִּי עֲנַן יְ-הוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם.(שמות) י"ו תיבות . אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי. (ויקרא) י"ב תיבות . אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. (במדבר) י"ו תיבות . וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. (דברים) י"ב תיבות . סה"כ הרי ס"ז תיבות כמנין אֲנִי בִינָה . לכך משבחת התורה ואומרת (משלי ח יד) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה. (רבינו אפרים) ומשה רבינו ע"ה הגיע לכל שערי הבינה בעת פטירתו ומ"מ היה עניו.(פרד"י)
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ . (לג א) איתא במדרש (ספרי) זה מוסף על ברכה ראשונה שברכו יעקב אביו )בראשית מט כח) וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם . נמצינו למדים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו משם התחיל משה וברכן, שנאמר וְזֹאת הַבְּרָכָה . לכאורה צריך להבין מה העניין בזה שסיים יעקב אבינו בלשון וְזֹאת ומשה רבינו התחיל בלשון וְזֹאת . אלא איתא (מנחות נג ב) זאת זו התורה דכתיב (דברים ד מד) וְזֹאת הַתּוֹרָה ויעקב אבינו שסיים בלשון וְזֹאת היינו שעתיד הקב"ה ליתן להם את התורה שהיא מקור הברכות ומשה שכבר ניתן התורה על ידו פתח בלשון וְזֹאת דהיינו שכל הברכות באים על ידי התורה. (טעמא דקרא)
רמז לניסוך המים בחג הסוכות
ביום השני של סוכות נאמר (במדבר כט יט) וְנִסְכֵּיהֶם ביום הראשון נאמר (שם טז) וְנִסְכָּהּ היינו תוספת של מ"ם. וביום השישי נאמר (שם לא) וּנְסָכֶיהָ היינו תוספת של יו"ד. ואילו ביום השביעי נאמר כְּמִשְׁפָּטָם שהוא תוספת מ"ם. ויש כאן שלוש אותיות יתרות, היינו מ' י' מ', אותיות מים וזה רמז לניסוך המים שהיו מנסכים כל שבעת ימי החג. ואמרו חז"ל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. ואמרו במסכת ראש השנה אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. והנה כל שבעת ימי החג היו מנסכין המים על גבי המזבח, וזה הלכה למשה מסיני, ועם נסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבד. ונקרא בית השואבה על שם (ישעיה יב) וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן , שהיו שואבין מים בלילה כל שבעה לצורך קרבנות תמידין. (רבינו בחיי)
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם (במדבר כט לה) איתא במדרש - עצרתי אתכם לפני, כמלך שזמן את בניו לסעודה לכך וכך ימים כיון שהגיע זמנו אמר בבקשה מכם עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם. ובגמרא דסכה פרק החליל, פרי החג שבפרשה זו הם שבעים כנגד שבעים אומות, והיו מקריבין אותן ביום ראשון י"ג וביום שני י"ב וביום שלישי י"א, וכן כלן מתמעטים והולכים, והיה זה סימן כליה לשבעים אומות עובדי גילולים שיהיו כולן כלין מן העולם. אמר אביי שבעים פרים כנגד שבעים אומות פר יחידי למה כנגד אומה יחידה, משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה, באחרונה אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. וע"ד הקבלה עצרת זו כנסת ישראל, כי שם נעצר הכל, והוא לשון מלכות, כמו (שמואל א ט) זה יעצור בעמי , וכן (שופטים יח) יורש עצר . ולכך יום שמיני רגל בפני עצמו, והוא האתרוג שהוא בפני עצמו ואינו נאגד עם הלולב, והוא החג של יום מתן תורה שקראוהו ז"ל עצרת, הוא הלשון בעצמו שקראתו התורה ליום שמיני זה ובו ביום שמענו דבריו מתוך האש, אבל יום שביעי של פסח שהוא מכלל הרגל קראו הכתוב עצרת, והוא היסוד, ונקרא כל אחד בשם עצרת כשם שנקרא כל אחד בשם שבת שהרי כנסת ישראל בת זוגו של שבת. נאמר (ויקרא כג) עֲצֶרֶת הִוא , ופירוש עצרת של היא, כי המלת סמוכה והוא כאלו אמר עצרת של שבת שנקראת אות היא ביני וביניכם. (רבינו בחיי)
ולזכר השמחה הגדולה שהיו עושים בלילות חול המועד בבית המקדש בשמחת בית השואבה מצוה להרבות בשמחה בבתי כנסיות בזמן הזה, זכר למה שעשו אז שהיו שרים ומנגנים. ובזה נהיה בטוחים להיות שרויים בשמחה כל ימות השנה. מאחר שעושים כן לשם מצוה. (מעם לועז)
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְ-הוָה א-ֱלֹהֵיכֶם (כ"ט - ט) המילה הַיּוֹם מורכבת מ- ה ' ו- יום . אומר הגר"א מוילנא, זה רמז לכך שישנם חמש ימי דין בשנה בהם ניצבים כל עם ישראל לפני ה' אלקיכם. ואלו הם, שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, הושענא רבא - גמר החיתום ושמיני עצרת שבו נותנים את הפתקאות לשלוחים לבצע גזר הדין.
מקור השם הושענא רבה - זהו היום הנ"א (51) מר"ח אלול, ימים שבהם ניתנה לעם ישראל הזדמנות לעשות תשובה המתקבלת ברצון ועל שם כך מבקשים ביום זה הושע-נא. הושע אותנו ביום נ"א זה, שהוא יום רבה (יום גדול) לפי שהוא אחרון וחותם לכל תהליך המשפט. (בן איש חי, שנה א וזאת הברכה).
יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה . (ג יד) פרש"י - הִרְחִיב לוֹ הַדֶּרֶךְ, שֶׁלֹּא הָיָה דַּעְתּוֹ לָלֶכֶת אֶלָּא עַד סֻכּוֹת. אָמַר: אִם דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת לִי רָעָה, יַמְתִּין עַד בּוֹאִי אֶצְלוֹ )ע"ז כ"ה ע"ב). וְהוּא לֹא הָלַךְ; וְאֵימָתַי יֵלֵךְ? בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו )עובדיה א,כא; ב"ר עח,יד( איתא בזוהר הקד' בימי המשיח בזכות מה נשפוט את הר עשיו לְאִטִּי ל' יום של חודש אלול מערב ר"ח וכ"ט ימים שבו, א' ראש השנה, ט' ימים עד יום הכפורים, י' ימים עד ליל הושענא רבה, בזכות הימים הללו אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה בימות המשיח בב"א.
שנים מקרא ואחד תרגום - כתב השו"ע (רפה א) - אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בציבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום, אפילו 'עטרות ודיבון'. למה לא נקט 'ראובן ושמעון'. ונראה דיש רבותא בזה דלא מיבעיא ראובן ושמעון שהם שמות השבטים ויש בהם ודאי קדושה בטעם שמות אלו אלא אפי' עטרות ודיבון שהם שמות ערי א"י ואפשר שקראו אותם העכו"ם אפ"ה צריך לקרותם ג"פ. (הט"ז) וכתב המגן אברהם – וערב שמחת תורה יקרא וְזֹאת הַבְּרָכָה . וכתב הכף החיים דהוא בשם האר"י ז"ל. וגם בחו"ל שעושים ב' יו"ט יקראנה ביום הושענא רבה ומ"מ אם קראה ביום שמיני עצרת לא הפסיד. וכל עוד שלא גמרו הצבור וְזֹאת הַבְּרָכָה מיקרי זמנה.
שאלות
א. וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. (לג טז) מה הטעם שהזכיר דווקא אצל יוסף את הסנה בו ניתנה התורה.
ב. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-הוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְ-הוָה . (לד ה) וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה . (לד ו) וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת
מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם (לד ח). כיצד ידעו בנ"י ישראל שמשה רבינו ע"ה מת.
ג. כתיב (ירמיה טו א) וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. שמואל הנביא שקול למשה רבינו
ע"ה, וכן כתיב (תהלים צט ו) מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל יְ-הוָה וְהוּא יַעֲנֵם. ואמר ר' יוחנן: שקול שמואל כמשה ואהרן
(ברכות לא, ב) לכאורה הרי נאמר (דברים לד י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה .
ד. רמז בפרשה לתלמוד תורה שבעל פה בתורה שבכתב.
ה. לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְ-הוָה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ.(לד יא) מה הטעם דכתיב הָאֹתוֹת חסר ו' וְהַמּוֹפְתִים
כתיב מלא ו'. וכן במזמור מַשְׂכִּיל לְאָסָף הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי (תהלים עח) לא מנויים כל מכות מצרים .
ו. בשעה שהמן אמר למרדכי לעלות על הסוס בעט בו מרדכי ואמר לו פסוק מפרשתנו.
ז. מה הטעם שנוהגים לקרוא בחג הסוכות מגילת קהלת. (הרמ"א או"ח תצ ט)
ח. וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-הוָה וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר . (יהושע א א) משה רבינו ע"ה נפטר בז' אדר. מתי הקב"ה
דיבר עם יהושע אחרי פטירת משה רבינו, מדוע לא דיבר איתו קודם לכן. מדוע כתיב וַיְהִי ולא כתיב וְהָיָה .
ט. איתא (ע"ז ג.) מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה וכו' ואמאי קרי ליה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס. מה הטעם שמצות סוכה
נקראת מצוה קלה, והרי גם מצות תקיעת שופר ומצות ספירת העומר ועוד הרבה מצוות אין בהם חסרון כיס ולא מצינו שנקראים מצוה קלה.
י. וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ (לד א) מספר המעלות (מדרגות) שפסע משה רבינו בפסיעה אחת, וקי"ל שמת
בשבת ואסור לפסוע פסיעה גסה בשבת והיא נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו.
כ. מספר הדורות מאדם הראשון עד משה רבינו שקיבל את התורה מסיני רמוז בשם ה'.
ל. מהו שיעור ההספד על תלמיד חכם, והוא נלמד מפרשתנו.
מ. ראיה בפרשה שהנותן ספר תורה לחברו לא יתנהו אלא בימין.
נ. וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד .(לג כ) מה הטעם שיעקב אבינו בברכות הקדים את דן לגד, ואילו משה רבינו הקדים
את גד לדן.
נ. וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ וכו' כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ .(לג ח-ט) פרש"י - בְּרִית מִילָה. שֶׁאוֹתָם שֶׁנּוֹלְדוּ בַּמִּדְבָּר, שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא
מָלוּ אֶת בְּנֵיהֶם; וְהֵם הָיוּ מוּלִין, וּמָלִין אֶת בְּנֵיהֶם (ספרי על במדבר ט,ה). איתא (יבמות עב .) וּבַמִּדְבָּר מַאי טַעְמָא לָא מְהוּל? אִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם חוּלְשָׁא
דְּאוֹרְחָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִשּׁוּם דְּלָא נְשִׁיב לְהוּ רוּחַ צְפוֹנִית. דְּתַנְיָא: כׇּל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לֹא נָשְׁבָה לָהֶם רוּחַ צְפוֹנִית. מַאי
טַעְמָא? אִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דִּנְזוּפִים הָווּ, וְאִי בָּעֵית אֵימָא דְּלָא נִבַּדּוּר עַנְנֵי כָבוֹד. כיצד הניח משה רבנו ע"ה לשבט לוי למול ולסכן בניהם והוא פקו"נ.
ס. מי פטור מלומר שנים מקרא ואחד תרגום בכל השנה, ואין צריך לשמוע מֵאַחֵר והטעם בזה. (והוא אינו חרש שוטה וקטן)
ע. וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְ-הוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ (לג ז) פרש"י – וְעוֹד פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ
עַצְמוֹת יְהוּדָה מִתְגַּלְגְּלִין בָּאָרוֹן מִפְּנֵי נִדּוּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים . (בראשית מד,לב(. כתב הרמב"ם - תלמיד חכמים שנידה
עצמו, ואפילו נידה עצמו על דעת פלוני, ואפילו על דבר שחייב עליו נידוי, הרי זה מפר לעצמו. (הל' ת"ת הי"א). מדוע יהודה לא התיר לעצמו ועוד
מדוע יעקב לא התיר לו את נידויו.
פ. יְ-הוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ (לג ב) איתא (ספרי) כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל
בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות: בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם לא
תרצח . אמרו: רבש"ע, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב
בו? אמר להם לא תנאף . אמרו לפניו: רבש"ע, עצמה של ערוה להם היא, הלך ומצא בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה
כתוב בה? אמר להם לא תגנוב . אמרו לפניו: רבש"ע, כל עצמו אביהם לסטים היה. לכאורה כל האיסורים הללו ש"ד ג"ע וגזל כולם משבע מצוות
בני נח שנצטוה עליהם אדם הראשון. ומהו שאמרו שאינם רוצים לקבל עליהם והלא בלאו הכי הם מצווין ומוזהרין עליהן.
צ. וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ (לד א) איתא (תמורה טז.) בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע
שאל ממני כל ספיקות שיש לך אמר לו רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר לא כך כתבת בי (שמות לג, יא) וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר
לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות ועמדו כל ישראל להרגו אמר לו
הקב"ה לומר לך אי אפשר לך וטורדן במלחמה. מה הטעם שתשש כחו של יהושע.
ק. וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ .(לג א) איתא במדרש (ספרי) עשרה נקראו אִישׁ הָאֱ-לֹהִים – משה אלקנה
שמואל דוד שמעיה עידו אליהו אלישע מיכה אמוץ. מה הטעם שלא נקרא משה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אלא סמוך למותו, ומצינו באליהו ואלישע ואחרים
שנקראו כן ימים רבים לפני מותם. מה ההבדל בין משה רבינו שנקרא אִישׁ הָאֱ-לֹהִים לבין האחרים שנקראו אף הם כן.
ר. לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל (לד יב) כתב הרמב"ם (הל' ס"ת פ"ז ה"ז) ומניח בין כל חומש וחומש ארבע שיטין (שורות) פנויות בלא כתיבה לא פחות ולא יתר
ויתחיל החומש מתחלת שיטה חמישית וכשיגמור את התורה צריך שיגמור באמצע שיטה שבסוף הדף ואם נשאר מן הדף שיטין הרבה מקצר ועולה
ומתחיל מתחלת השיטה שבסוף הדף ולא יגמור את השיטה ומתכוין עד שיהיה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל באמצע שיטה שבסוף הדף. מה הטעם שיש לכתוב
את סיום ספר התורה באמצע השיטה (השורה).
ש. בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶין לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו .(מט כו) ביאור המילה נְזִיר ואי אפשר לפרש שהיה
נזיר כפשוטו. (שהרי ראינו שנטמא לאביו וראינו ששתה יין עם אחיו)
ת. כל האומרו בכל יום כאילו קיים כל התורה כולה.
ת. סה"כ מנין השנים שהאבות חיו בעוה"ז. רמוז בפסוק וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה (לג א) שהברכה לבנ"י היא בזכות האבות הקד'.
תשובות
א. אסנת בתו של שכם נמצאה בסנה ונשאה יוסף. (רבינו אפרים). כתב רבינו בחיי (בראשית מא מה) - אמרו במדרש כי אסנת בת דינה היתה משכם בן
חמור ולפי שגרשה יעקב מביתו והושיבה בתוך סנה אחד לכך נקראת אסנת מה עשה יעקב קשר לה כתב בצווארה וכתוב בו כל המדבק ביך מדבק
בזרעו של יעקב, ויוסף נשאה. (עכ"ד) לפי שרצה משה רבינו להזכיר את זכותו של יוסף שגדל במצרים ועמד בצדקותו לכך הזכיר את הסנה. *
ב. בַּת קוֹל מַשְׁמִיעַ וְאוֹמֵר: 'וַיָּמׇת מֹשֶׁה סָפְרָא רַבָּה דְּיִשְׂרָאֵל', שְׁנֵים עָשָׂר מִיל עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.(סוטה יג ב) כתב הבן יהוידע - הקול
היה הולך שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל לרמוז שהוא שקול כנגד כל ישראל כמו שאמרו (תקוני זהר קיב.) אישה אחת ילדה במצרים ששים ריבוא
בכרס אחד ומנו זה משה. *
ג. גדול שמואל הנביא בהנהגת ישראל כמוהו אבל לא בנבואה. (מנחה בלולה)
ד. דָּת לָמוֹ אותיות תלמוד – דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (לג ב) מיד עם נתינתה של התורה בימינו של הקב''ה ניתן לישראל גם את התלמוד התורה
שבעל פה. (מקור ברוך) וכתיב אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְ-הוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה.(ויקרא כו מו) פרש"י –
וְהַתּוֹרֹת – אַחַת בִּכְתָב וְאַחַת בְּעַל פֶּה, מַגִּיד שֶׁכֻּלָּם נִתְּנוּ לְמֹשֶה בְּסִינַי.*
ה. התראה היתה לפרעה במצרים רק בו' מכות. לפיכך כתיב וְהַמּוֹפְתִים מלא ו', שהרי כנים שחין וחושך לא התרה שהיו מכות שלישיות. (וכ"כ
הרשב"ם - שתי פעמים היה משה מתרה את פרעה בשני מכות, ובשלישי לא היה מתרה.) ומכת בכורות היתה ע"י ה' יתברך. הָאֹתוֹת חסר ו' לפי שו'
מכות נרשמו בגופן של המצרים כדאיתא (מדרש תהלים קה) שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו . (תהלים קה כז) אמר רבי יודן ברבי סימון שהיו המכות נרשמות
בהן בגופן. לכך אינם במזמור הַאֲזִינָה עַמִּי תּוֹרָתִי . (הרוקח) *
ו. וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ . (לג כט) בתר דשקלינהו למזייה, לבשינהו למאניה [אחרי שסיפר המן את שערותיו, לבש מרדכי את בגדיו], אמר ליה
[לו] המן: סק [עלה] ורכב. אמר ליה [לו] מרדכי: לא יכילנא, דכחישא חילאי מימי תעניתא [איני יכול, שכחש כוחי מימי התענית שהתעניתי],
גחין וסליק [גחן המן לפניו ועלה] עליו מרדכי. כי סליק [כאשר עלה] בעט ביה [בו] מרדכי בהמן. אמר ליה [לו] המן: האם לא כתיב לכו [נאמר
לכם, אצלכם]: בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח (משלי כד, יז)? אמר ליה [לו] מרדכי: אכן נאמר, ואולם הני מילי [דברים אלה אמורים] בישראל, אבל
בדידכו כתיב [בכם נאמר]: וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ . (מגילה טז .)
ז. זמן שמחתנו נאמר על חג הסוכות לפי שהיו שמחים בבית המקדש כל ימי החג –שמחת בית השואבה. בתפילה באתה בחרתנו אומרים את יום חג
הסוכות הזה זמן שמחתנו. וכתיב בקהלת (ח טו) וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה ואמרינן (שבת ל ב) זו שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. לכך קוראים את זה בסוכות שהוא
זמן שמחתנו שמחה של מצוה (טעמא דקרא סוף קהלת) א"נ מפני שהם ימי שמחה וכתיב בקהלת (ב ב) וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה . (משנ"ב או"ח תצ יז)
ח. ח' סיון דיבר הקב"ה עם יהושע לאחר פטירת משה רבינו. לפי שתמו שלשים יום אבל משה בז' בניסן ולמחרת ביום ח' דיבר הקב"ה עם יהושע
שקודם לכן לא דיבר עמו שאין השכינה שורה מתוך עצבות. (תוס' ד"ה צא מהן – קידושין לח .) אין וַיְהִי אלא לשון צער לפי שנצטערו בנ"י בפטירתו.
ט. טרחה בגוף עיקרה של מצות סוכה אבל לא בממון שהרי קל מאוד להשיג עצים לסכך שגידולם מן הקרקע, שאר המצות עולים כסף לקנות שופר וכן
העומר שהרי היו מקריבים קרבן ויש לזה חסרון כיס. (שיח הסוכות – הגר"ח קניבסקי)
י. י"ב מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם, וּפְסָעָן מֹשֶׁה בִּפְסִיעָה אַחַת (סוטה יג ב). כיון דהיה מצוה (כז יב) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה לכן מיהר לקיים המצוה. ולדבר מצוה
מותר לפסוע פסיעה גסה בשבת, ואע"ג דפסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו כאן שהיה מצוה לא הזיקו. (טעמא דקרא) א"נ לפי שמת בשבת
ואם היה עולה במעלות היה יותר מתחום שבת לפיכך קפצה לו הדרך ובפסיעה אחת עלה לראש הפסגה. (פנים יפות) *
כ. כ"ו דורות מאדם הראשון עד משה רבינו שקיבל את התורה מסיני - יְ-הוָה מִסִּינַי בָּא (לג ב) יְ-הוָה בגימטריא כ"ו. וכן לאחר כ"ו דורות שכילכל
בחסדו כדאיתא (פסחים קיח.) הָנֵי עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה ״הוֹדוּ״, (תהלים קלו) כְּנֶגֶד מִי - כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ וְלֹא נָתַן
לָהֶם תּוֹרָה, וְזָן אוֹתָם בְּחַסְדּוֹ. (הרוקח) *
ל. ל' יום - בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי, אָמַר: לְבָנַי אֲנִי צָרִיךְ. וכו' הוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם - דְּלָא עֲדִיפְנָא מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ, דִּכְתִיב: ״וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם״. ואיתא בשו"ע (יו"ד או"ח שצד א) אבל תלמידי חכמים הכל לפי חכמתם ואין בוכים עליהם יותר מל' יום.(עבד המלך)*
מ. מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (לג ב) איתא במסכת סופרים (פרק ג' הלכה י') הנותן ספר תורה לחבירו לא יתנהו אלא בימין, והמקבל לא יקבלנו אלא בימין, שכן
נתינתו מהר סיני, שנאמר מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ . כתב המשנה ברורה )סימן רפ"ב סק"א) "והנותן ספר תורה והמקבלו צריך שיהא בימין, ואפילו אם
הוא איטר יד אין לשנות בזה".
נ. נקבר משה רבינו בחלקו של גד. (סוטה יג ב) לפיכך הקדימו. יעקב אבינו הקדים את דן לגד לפי שנולד קודם. (רבינו אפרים) *
נ. נס נעשה להם, ונשב להם רוח צפונית, ונכנס בחדרי משכבי הילדים הנימולים, ונס זה נעשה למחנה לוים כל מ' שנה והיו מחוייבים למול, אבל
ישראל שהיו נזופים לא נעשה להם נס להכניס רוח צפונית בין הבתרים, לכן מדינא היו אסורים למול בניהם. (שו "ת חתם סופר או"ח סי' ר"ח)
ס. סומא פטור מלומר שנים מקרא ואחד תרגום. והטעם בזה לפי שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה. ואין צריך לשמוע מאחר דלא מצינו
דבר שיהיה פטור ע"י עצמו משום דלא שייך ביה ויתחייב ע"י אחרים. (כף החיים בשם הרדב"ז) וזהו לפום דינא, אמנם המחמיר לשמוע מאחרים
תבוא עליו ברכה וכן נכון לעשות. (כף החיים שו"ע או"ח רפ"ה י)
ע. עולם הזה יכול להתיר את נדויו , עולם הבא שאני – דהמקבל נידוי בעוה"ב אין לו התרה לפי דנידוי של מקום תלוי בהיתרו במקום. יהודה אמר
וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים היינו נידוי בעוה"ז ובעוה"ב. *
פ. פרטי המצוות והאיסורים אמרו אומות העולם שאינם רוצים לקבל עליהם. כגון איסור לגנוב ע"מ להחזיר, איסור הלבנת פני חבירו ברבים שהוא
אבק רציחה דאזיל סומקא ואתי חיורא בזה לא נצטוו בני נח, וגם בע"ז אם אונסים לגוי לעבוד ע"ז יעבור ואל יהרג לפי שבן נח לא מצווה על קידוש
השם. ורק ישראל הסכימו ואמרו (שמות כד ז) כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-הוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע . (טעמא דקרא)
צ. צער גרם יהושע למשה רבינו בעון שגרם להחליש דעתו של משה שנצטער משה על יהושע עצמו שהיה גדול כמותו. (רש"י – תמורה טז.) א"נ תשש
כחו של יהושע, לפי שהשתבח בעצמו, ואיתא (פסחים סו ב) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַמִּתְיַהֵר, אִם חָכָם הוּא - חׇכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ.
ק. קב"ה קרא למשה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים , האחרים נקראו כן ע"י בני אדם. *
ר. רְחָבָה מִנִּי יָם היא התורה כדי ללמדנו שלעולם אין אנו גומרים את התורה ותמיד עומדים באמצע. א"נ כדי שיהא ניכר שכאן סיום התורה. אבל אם
נגמר בסוף ההשיטה לא יהא ניכר שכאן סוף התורה, ויש אומרים שאפילו בדיעבד הספר פסול. (בני יונה, פנים מאירות ח"ג שצ"א) *
ש. שר על כי אחיו – כדכתיב זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג (איכה ד ז) [ פרש"י - שריה כמו נזר וכתר וכו'] (החזקוני) תרגום יונתן - וּלְקָדְקָדֵיהּ דְגַבְרָא דַהֲוָה רַב
וְשַׁלִיט בְּמִצְרַיִם וְזָהִיר בִּיקָרָא דְאָחוֹי. והרשב"ם פירש - מלך על אחיו. והספורנו פירש - וזה כי בהיותו נזיר מועטר בנזר שליט בין אחיו העידו
מעשיו שהוא ראוי לקבל ברכות מאת האל יתב' בלתי אמצעי. *
ת. תהלים - תֻּ כּוּ לְ רַגְלֶךָ יִ שָּׂא מִ דַּבְּרֹתֶיךָ (לג ב) ר"ת תלים וסמיך ליה תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה , לומר לך כל האומר תהלים בכל יום כאילו קיים כל התורה
כולה, ולכך יש בתהלים חמשה ספרים כנגד חמישה חומשי תורה. (רבינו אפרים)
ת. תק"ב שנים חיו האבות בסה"כ בעולם הזה. [אברהם חי 175 שנה, יצחק 180, יעקב 147] וכל ימיהם עבדו את השם בדבקות גמורה מאוד מאוד.
משה רבינו ע"ה רמז חיי האבות שחיו כמספר אֲשֶׁר (502 עם הכולל - תק"ב) וזה רמז אֲשֶׁר שהם חיי האבות מכח זה ברך משה להניח ברכה
לישראל בזכות האבות. א"נ מספר כ"ב אותיות התורה הוה בגימטריא אלף ת"ק. רמז וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁ " ר גימטריא אלף ת"ק. כי א' רומז אלף ש"ר
גימטריא ת"ק. ר"ל בזכות התורה שקבלו. א"נ ישראל ר"ת י ש ש שים ר בוא א ותיות ל תורה וששים רבוא ישראל כולם אחוזים באותיות התורה
וזכות זה רמז כי ראויים הם לברכה. (חומת אנך)
מקורות / חידודון *
א. איתא בחז"ל מה שנמכר יוסף לעבד לכפר העבדות מגזירת וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם (בראשית טו יג) ולא נשאר אלא העינוי. ואם כן אלמלא יוסף היה מתקיים גם גזרת וַעֲבָדוּם בישראל והיתה השכינה יותר זמן בגלות ח"ו. וכל השעבוד היה קי"ו שנים כמ"ש בסדר עולם. וגרם יוסף שלא היה גלות לשכינה כי אם קי"ו שנים כמנין סנ"ה עם הכולל. (חומת אנך)
ב. גם יובן שנים עשר על שנים עשר הוא קמ"ד מיל כמנין 'ענוה אהבה' [144] שזכה לענוה שהוא סוד לאה וזכה לבינה שהוא סוד אהבה כנודע בסוד דְחִילוּ וּרְחִימוּ שהוא דְחִילוּ חכמה רְחִימוּ בינה ומשה רבינו ע"ה זכה לנשמה דאצילות שהוא סוד בינה. גם קמ"ד מילין הם רפ"ח אלף אמה רמז שבירר בירור גדול מן רפ"ח בסוד האלפים. (בן יהוידע שם)
ד. דָּת לָמוֹ אותיות תלמוד , כי התלמוד חוצב להבה אש חוצב מפיו תלמוד תורה, הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְ-הוָה (ירמיה כג כט) הל"א מסכתות שיש להם גמרא, הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ (חבקוק ג ו) ל"ו הלכות . [אל תקרי 'הליכות', אלא 'הלכות' – נדה עג.] בשעה שהרכין שמים הראה את אשו הגדולה על הר סיני יצאו אשדות נחלים, הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר (דברים ט כא) לכך אֵשׁ דָּת נכתב כמו בתיבה אחת ונקרא בב' תיבות כי ראו אש יוצא מפיו. (הרוקח)
מִימִינוֹ אֵשׁ זו תורה שבכתב, שהיתה כתובה אש שחורה ע"ג אש לבנה. דָּת לָמוֹ זה תלמוד . הנה תלמוד מן התורה. כי התלמוד חוצב להבות אש הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם י-ְהוָה (ירמיה כג כט) (ילקוט האזובי)
ה. לדעת הגר"א , מזמור זה הוא שיר של יום באחד מימי חול המועד פסח, בשל סיפור עשר המכות ויציאת מצרים המופיע בו. (מעשה רב, הלכות פסח, סעיף קצד.)
ז. טעם נוסף - מאחר ששלמה המלך אמר את המגילה בהקהל שחל בחג הסוכות. )מחזור ויטרי ומטה משה סימן תתקס"ו.) א"נ מפני שהוא חג האסיף וקריאת דברי התוכחה שבה יועילו לאדם שלא יתגאה מידי.
י. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם וּפְסָעָן מֹשֶׁה בִּפְסִיעָה אַחַת. נראה לי בס"ד מפיק לה מדכתיב מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ (דברים לד, א) דלא צריך למכתב זה וסגי לומר 'וַיַּעַל מֹשֶׁה הַר נְבוֹ' נמצא הוסיף לשון יתר שתים עשרה אותיות לרמוז על שתים עשרה מעלות אלו. ומה שאמר פָּסְעָן מֹשֶׁה בִּפְסִיעָה אַחַת נראה לי בס"ד כי נשמתו עלתה תכף לכסא הכבוד שהוא עולם הבריאה וידוע כל עולם יש בו אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] אם כן העולה לאצילות שבבריאה עולה שתים עשרה עולמות שהם אבי"ע דעשיה ואבי"ע דיצירה ואבי"ע דבריאה ולהורות על מעלתו זו עשה לו הקדוש ברוך הוא פועל דמיוני בעלותו ההר פסע שתים עשרה מעלות בפסיעה אחת. (בן יהוידע – סוטה יג ב)
כ. וְלֹא נָתַן לָהֶם תּוֹרָה, וְזָן אוֹתָם בְּחַסְדּוֹ . שלא היו ראוים למזונות כדאמרי' פ"ק דב"ב אסור לתת פתו לע"ה ואעפ"כ הקב"ה זן אותו בחסד ומספר שם של ד' הוא כ"ו כנגד כ"ו דורות כי נח היה בדור י' הוא התחיל להשלים י' שבשם ובדור פלג שהוא דור ה' אחר נח נעשה פירוד בין שם י"ה ובין ו"ה של השם ובא אברהם בדור ה' אח"כ להשלים ה' אחרונה שבשם כמ"ש (בראשית יז ה) וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם ובבא בדור ו' אח"כ היה נתינת התורה ונשלמה ו' שכל השם וז"ש הודו לה' גו' שמספרו כ"ו כי טרם שנשלם בזמן מתן תורה לא היה העולם קיים כ"א בחסדו וטובו הגדול. (חידושי אגדות – פסחים קיח .)
ל. דְּלָא עֲדִיפְנָא מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, דִּכְתִיב: (דברים לד, ח) וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם . והא דהספידוהו אחר כך י"ב חודש זה ההספד עשו החכמים לבדם ולא כללות הציבור והוא לא צוה אלא על הציבור. והרב עיון יעקב ז"ל דקדק דאמאי לא קאמר גם כן מאהרן דכתיב ביה גם כן דהספידוהו שלשים יום? ואין זה דקדוק כלל, דזכר משה רבינו ע"ה שהיה גדול יותר ולמה צריך שיזכיר גם את אהרן?! ובשער הגלגולים מפורש דרבינו הקדוש היה מבחינת משה רבינו ע"ה עיין שם. ולפי זה שפיר אמר לא עדיפנא ממשה רבינו ע"ה ולכן אמרו בסנהדרין (סנהדרין לו.) מימות משה רבינו ע"ה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. (בן יהוידע כתובות ג ב)
והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום דלא עדיפנא ממשה רבינו כו' יש לדקדק מה הוצרך רבי לצוות על ככה ניחזי היכי נהוג בנשיאים שעמדו קודם רבי דודאי לא נהגו בהם נמי אבילות יותר משלשים יום מה"ט גופא דלא עדיפו ממשה רבינו ועוד אמאי לא מייתי מקרא דאהרן דכתיב ביה נמי וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם ונלע"ד משום דאיתא בפ' הניזקין מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א' ובשביל זה רצו למיעבד ביה מילתא יתירתא להספידו יותר ואי משום דמשה גופא נמי לא אשכחן ביה יותר משלשים יום אפשר דמשום הא לא איריא דהתם משום שכינה דמיד לאחר שלשים נתייחד הדיבור ליהושע כדכתיב בהדיא ואין השכינה שורה מתוך עצבות אבל לעולם דאי לאו האי טעמא שייך למיעבד ליה נמי מלתא יתירתא כיון שהיה תורה וגדולה במקום א' מש"ה הוצרך רבי לצוות דאפ"ה אין רשאין להספידו יותר ויליף לה מקרא יתירא דכתיב במשה ויבכו אותו שלשים יום ובלא"ה הוי ידעינן לה מקרא דכתיב באהרן אע"כ דעיקר קרא לאיסורא דאין רשאי להספידו יותר משלשים יום כדאיתא בגמרא דמועד קטן מכאן ואילך אמר הקב"ה אל תהיו רחמנים יותר ממני ואיתא נמי במדרש דיהושע היה רוצה להתאבל יותר ואמר לו הקב"ה עד מתי אתה מתאבל והולך. (פני יהושע שם)
א"נ דהוה סד"א דרבי שלא הניח אחריו שיתנחמו אנשי דורו בו כמו שהניח משרע"ה יב"נ וזקינים. וע"כ ראוי שיספידו על רבי יותר. ע"כ אמר אפ"ה אין כבודו של מרע"ה בכך. (חידושי חת"ס)
נ. כתב בעה"ט - בברכתו של גד תמצא כל אלפא ביתא. לפי שמרע"ה קבור בחלקו שקיים כל התורה כולה מאל"ף ועד תי"ו. וכן בברכת יוסף. לפי שארונו של יוסף היה מהלך אצל הארון, לומר קיים זה מה שכתוב בזה.
ע. שאלת הראב"ד שם וז"ל 'זה אינו מחוור אם כן יהודה למה לא התיר לעצמו ועל כ"ז קשה לי יעקב למה לא התירו'.
וכתב המהרש"א בשם המרדכי דהמקבל נידוי בעולם הבא אין לו התרה בעוה"ז דנידוי של מקום תלי בהיתרו במקום. כתב הפתחי תשובה - עי' בתשב"ץ ח"ב סי' ך' שכתב דבזה אפילו המנודה ת"ח דקיי"ל דמנדה לעצמו ומפר לעצמו (כדלקמן סעיף ל"ג) אינו יכול להפר לעצמו בנידוי שחל עליו מפני קבלתו שאם היה ת"ח יכול להפר לעצמו למה יהודה לא הפר לעצמו וכ"כ הראב"ד ז"ל ודבר זה צ"ע עכ"ד ע"ש. (יו"ד של"ד ס"ק ט) (פרדס שמאי).
במגלה עמוקות כתב דזה שלא התיר יעקב ליהודה, היה שומה מאת ה' מן השמים כדי שישקול יהודה למטרפסיה על מעשה תמר, עיין שם.
ר. פסוק הוא באיוב (יא ט) אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם .
ק. ויבא איש האלהים אל עלי . זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים, משה נקרא איש האלהים שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים , תפלה למשה איש האלהים , אלקנה נקרא איש האלהים שנאמר ויבא איש האלהים אל עלי . שמואל נקרא איש האלהים שנאמר הנה נא איש האלהים בעיר הזאת . דוד נקרא איש האלהים שנאמר מצות דויד איש האלהים . שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים . עדו נקרא איש האלהים שנאמר איש האלהים בא מיהודה . אליהו נקרא איש האלהים שנאמר איש אלהים תיקר נא נפשי . אלישע נקרא איש האלהים שנאמר כי איש אלהים קדוש הוא . מיכה נקרא איש האלהים שנאמר ויבא איש האלהים אל מלך ישראל . אמוץ נקרא איש האלהים שנאמר ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך . (והמסורת מנה י"א גברי דנקראו איש האלהים, ומוסיף חנן בן יגדליהו בירמיהו ל״ה:ד׳): (ילקו"ש נ"ך צ"א)
ש. במדרש (ילקו"ש דברים תתקנ"ט) וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה , שעשה רצון מי שנגלה על משה בסנה. תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף הוא בא בראש למצרים והוא יבוא בראש לעתיד לבוא. וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו שריחקוהו אחיו ועשאוהו נזיר ואיתא במפרשים בגלל שערותיו של יוסף שהיה נזיר השליכו אותו לבור. שהיה מסלסל בשערותיו.
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
למה ללמוד גמרא?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
הלכות שטיפת כלים בשבת
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
מתנות בחינם
איך להתכונן לחגים?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
הלכות נתינה בפורים
האם מותר לפנות למקובלים?
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
נביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה
הרב חיים כץ | ב' כסלו תשפ"ה
פעולתה החיובית של הגלות
אורות, למהלך האידאות בישראל, עמ' קטו
הרב הראל כהן | ב' כסלו תשפ"ה
כשהרובל הרוסי הפך לנייר
הרב נתנאל יוסיפון | ד' כסליו תשפ"ה
