ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג, א), שואל הזוהר במה זכתה שרה שהתורה כותבת את ימי שני חייה ואת מיתתה ואת המקום שבו היא נקברה, מה שלא זכו לזה שאר האימהות, ולא מרים, שאמנם נזכרת מיתתה אבל לא נזכרו כמה ימי שנות חייה. אומר הזוהר על שרה הנביאה, שהמיוחד שבה שעמדה בניסיון גדול וקשה כשהם היו במצרים, שלא נתנה לפרעה לנגוע בה, וכל ימי חייה היא חייתה בקודש, ולכן מונים את כל שנות חייה.
" וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים... וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית כג, א – ב) – התורה מזכירה ששרה מתה בקרית ארבע בחברון, ושוב כתוב 'בארץ כנען', ולכאורה כולם יודעים שחברון היא בארץ כנען, למה צריך לפרט זאת. אומר בעל 'החסד לאברהם', שהיה הסבא של הסבא של החיד"א, והיה הרב של חברון. התורה רוצה להגיד לנו שכל ארץ ישראל הרגישה בחיסרון של שרה כשמתה. יש אנשים שמתים, וחסרונם מורגש בסביבה שלהם בלבד, ויש אנשים כלל ישראליים, כלליים, שכשהם חסרים, העולם מרגיש את החיסרון שלהם. "ותמת שרה.. בחברון.. בארץ כנען", בכל ארץ כנען הרגישו את החיסרון הזה של מיתת שרה.
מדרגת שרה – הקדושה העצמית
המדרש בתחילת פרשת חיי שרה (בראשית רבה, פרשה נח, א) מביא את הפסוק "יודע ה' ימי תמימים" ודורש אותו גם על שרה וגם על אברהם אבינו. אומר המדרש:
"יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה" (תהילים לז, יח). כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימות. בת כ' כבת שבע לנוי, בת מאה כבת עשרים לחטא. דבר אחר "יודע ה' ימי תמימים" זו שרה שהייתה תמימה במעשיה. ונחלתם לעולם תהיה שנאמר "ויהיו חיי שרה". כלומר, תמיד יזכרו את המציאות של שרה שהייתה תמימה וכל חייה היו חיים של קודש.
מרן הרב מסביר ששרה הבחינה בהבדל היסודי שבין ישראל לעמים. היא אמרה: "לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (בראשית כא, י). יצחק שונה מישמעאל.
אומר הרב שיש שתי מדרגות של קדושה בישראל. יש שתי מדרגות של קדושה בכלל. יש קודש שזה לעצמו, ויש תרומה. יש קורבנות שהם קדושים, ויש תרומה שהיא גם כן קודש, אבל ההבדל בין הקודש לתרומה, שהקודש כמו קרבנות זה לעצמו, והתרומה מופרשת מכל התבואה, ויש שיריים. אי אפשר שאדם ייתן את כל השדה שלו לתרומה, הוא צריך שיהיו שיריים ניכרים. זאת אומרת, יש קדושה עצמית שהיא איננה קשורה למדרגות אחרות שקשורות איתה, אלא היא כשלעצמה קדושה נבדלת. ויש בחינה של תרומה. כך גם לעם ישראל יש המעלה הכפולה. מצד אחד, קדושתו, קדושה עצמית, בלי קשר לשייכות עם שאר העמים, יש בעם ישראל קדושה מיוחדת, ועניינו להופיע בעולם כמציאות בפני עצמה, "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיהו ב, ג). ויש בחינה שנייה של ישראל, שתפקידם לרומם את שאר העמים, ומתוך כל העמים מופיע עם ישראל בקדושתו, כמו התרומה שמופיעה מתוך כל התבואה ומתוך כל הפירות, והיא מתבלטת לעומת השאר, ובעצם היא גורמת להתיר את כל הפירות. זאת אומרת, שיש לה שייכות עם כל השאר. לעם ישראל יש התפקיד הכפול הזה. מצד אחד להיות מרוממים וקדושים כשלעצמם, ומצד שני, להיות בולטים ומרוממים את כל העמים כולם, שיבואו ויקבלו על ידם את הקשר לריבונו של עולם.
קדושת ארץ ישראל בכוח ובפועל
כך גם ארץ ישראל יש לה בחינה כפולה. יש בארץ ישראל קדושה עצמית. עוד מימי האבות, בלטה הקדושה העצמית של ארץ ישראל. בפרשה שלנו, אברהם בוחר לקבור את שרה בחברון, בגלל המעלה המיוחדת של המקום הזה בארץ ישראל. וזו קדושה שבכוח. ויש קדושה שבפועל, כאשר עם ישראל מגיע לארץ ישראל, הוא מתחייב בהפרשת תרומות ומעשרות ובכל המצוות התלויות בארץ. זו קדושה שבפועל. גם מלכות ישראל הנצחית שהתחילה על ידי דוד המלך, בהתחלה דוד מלך בחברון, וזה עדיין היה שלב של מלכות בכוח, שעדיין לא הופיעה על כל ישראל, ואחר כך בירושלים הופיעה מלכותו המלאה גם בפועל.
קבורת שרה – ראשית החיבור לארץ ישראל בפועל
לארץ ישראל יש קדושה כפולה. לעם ישראל, קדושה כפולה. יש בכוח ויש בפועל, הבכוח מוציא אחר כך את ההופעה בפועל. וזה עניינה של הבחירה של מקום הקבורה לשרה, הקבורה קובעת קביעות לתמיד.
אני זוכר שנפטרה כאן האשה הראשונה בבית אל, וקבענו שיהיה כאן בית קברות. אני לא כל כך התלהבתי מלבנות בית קברות, כי רציתי שכאן יהיה מקום חיים.. ודיברתי אז עם אמי זכרונה לברכה, והיא אמרה לי, בית קברות זה הדבר הקבוע. בצעירותה היא הייתה בעמק יזרעאל, והיא סיפרה שבית הקברות עושה את הקשר התמידי לארץ ישראל. זה התחיל משרה אמנו שהיא נקברה בארץ ישראל, ונקבעה הקביעות הזאת שעם ישראל קשור בארץ ישראל בפועל, במציאות. כמו שהרב אומר לנו שעדיין הקדושה לא הופיעה במציאות, אבל כאן הייתה התחברות לארץ ישראל.
מעלת הצדיקים בארץ ישראל
הזכרנו את הספר 'חסד לאברהם' הוא מדבר על מעלתה של ארץ ישראל. אקרא את לשונו: "הצדיקים בהיותם בארץ ישראל, יוכלו להגן על כל המקומות, והוא כי ארץ ישראל הוא הלב, הוא הנותן חיות וקיום לכל האיברים, אמנם צדיקים שבחוץ לארץ לא יועילו רק על מקומם לבד, כי זה כמו אבר פרטי ולא לב. וכך הם בעת סילוקם, הצדיקים שבארץ ישראל, כמו שהם בזמן חיותם כך במיתתם מועילים לכל העולם ולא לאנשי מקומם בלבד כמו שאמר הכתוב "ותמת שרה בקריית ארבע וגם בארץ כנען". ויש להקשות באומרו תחילה סימן פרטי וזה בקריית ארבע ואחר כך אמר סימן כללי בארץ כנען שכולל כל ארץ ישראל, הכוונה לרמוז על מעלת אימנו שרה עליה השלום, שזכותה הועילה לאנשי מקומה ולכל גבול אנשי ארץ ישראל שהוא ארץ כנען, ובעת סילוקה מתה על כולם יחד בהסתלק מהם התועלת הנזכר".
מדוע לא יורד מן בארץ ישראל
החסד לאברהם' מדבר על מעלת ארץ ישראל, והוא שואל למה לא יורד מן בארץ ישראל "יש להקשות למה בארץ ישראל ייגרע ממנו המן הרוחני" אם במדבר ירד מן, למה בארץ ישראל ארץ הקודש לא ירד מן, והוא עונה כי במדבר אין הפירות יכולים לקבל את הרוחניות הקדושה "כי אין גוף טמא נעשה כלי לקבל רוחניות הקדוש" – כלומר, הגשמיות של המדבר היא גשמיות טמאה, זה גוף טמא שאי אפשר להשרות עליו קדושה. ואי אפשר להוריד את הקדושה הזאת על הפירות של המדבר, ועל כן נתן להם הקב"ה מן מהשמים. אבל פירות ארץ ישראל בהן יש הקדושה, "אותה הרוחניות שהיה ראוי למן מתלבש בפירות הקדושים ההם, על כן לא היה מן בארץ ישראל כי אם במדבר". המן הרוחני שירד מהשמיים במדבר, שהוא היה קדוש, מיוחד, וניסי, הוא נמצא בתוך הפירות של ארץ ישראל. ואולי אפילו בפירות של ארץ ישראל יש איזו מעלה עוד יותר גדולה. אין זה חסרון שלא יורד מן רוחני מהשמים בארץ ישראל, כי בארץ ישראל מפני קדושתה העליונה, אין צורך במן. הקדושה של המן נמצאת בפירות ארץ ישראל.
מדרגות בקשר לארץ ישראל
החסד לאברהם עושה חשבון ומונה כמה מדרגות במעלת הקישור לארץ ישראל (מעיין ג' נהר י').
מעלה אחת, למי שרואה את ארץ ישראל. הוא לא הגיע לארץ ישראל הוא רק רואה אותה. וגם בראיית ארץ ישראל יש מדרגות, אפשר לראות את כולה ואפשר לראות חלקים ממנה. משה רבינו זוכה לראות את כל ארץ ישראל. הקב"ה נותן לו את המתנה הזאת. והראייה שאדם מסתכל על ארץ ישראל היא כבר מרוממת אותו. ההסתכלות על קדושת ארץ ישראל, מעלה את האדם. זה לא היה סתם טיול שהקב"ה אמר למשה רבינו "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה" (דברים ג, כז). זו מדרגה לראות את הארץ מכל הצדדים. אותו דבר הקב"ה אומר לאברהם אבינו לראות את כל ארץ ישראל, זו פגישה עם כל ארץ ישראל דרך הראיה. ראיית ארץ ישראל היא כבר מדרגה.
ומי שלא ראוי לזה, לא זוכה לזה. לכן דור המדבר שחטא בחטא המרגלים נאמר להם שלא רק שהם לא יכנסו לארץ ישראל, אלא הם גם לא יראו את ארץ ישראל, אפילו לראותה לא יזכו. "אם יראו האנשים האלה וגו'".
מעלה שנייה - מי שמבקר בארץ ישראל, הוא אמנם לא נשאר בארץ ישראל, אבל הוא כבר זכה בביקור בארץ ישראל לאיזו רוממות מסוימת.
מעלה נוספת, מי שביקר בארץ ישראל ונשאר בה תמיד. ומעלה עוד יותר גדולה מי שנולד בארץ ישראל ונשאר בארץ ישראל. מדרגות מדרגות בקישור לארץ ישראל.
הדר בארץ ישראל בחזקת צדיק
מעלת ארץ ישראל מעלה גדולה, הקישור של עם ישראל לארץ ישראל, הוא קישור שמרומם, וכל אחד שזוכה לזה, זה מרומם אותו. ואנחנו צריכים להודות לריבונו של עולם על שזכינו להיות בארץ ישראל. כולנו נולדנו בארץ ישראל וחיים בארץ ישראל. ואסור לנו לשכוח את המעלה הגדולה הזאת. הוא אומר כשאדם זוכה לבוא מחוץ לארץ ולהיכנס לארץ ישראל, באה אליו נפש חדשה, שמתלבשת בתוך הנפש הישנה שלו, ואחר כך כשהוא הולך לישון, למחרת בבוקר, הנפש הישנה שלו מסתלקת, והנפש החדשה נשארת. ולכן מי שבא לארץ ישראל נמחלים עוונותיו, כי הוא נהיה בן אדם חדש. הנפש של חוץ לארץ נסתלקה, והוא זוכה עכשיו בנפש חדשה של ארץ ישראל. וכל אדם בארץ ישראל נקרא צדיק, הגם שהוא איננו צדיק כפי הנראה לעיניים. אבל הוא אומר שבארץ ישראל כולם צדיקים, כי ארץ ישראל הרי דוחה את מי שאינו צדיק, כי אם לא היה צדיק אז הארץ הייתה מקיאה אותו כמו שכתוב " וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ" (ויקרא יח, כה), וכיוון שהארץ אינה מקיאה אותו בהכרח שהוא נקרא צדיק, ואף שהוא בחזקת רשע, כלומר אתה רואה אדם שהוא רשע, אבל הוא בארץ ישראל וארץ ישראל לא הקיאה אותו, זאת אומרת, שיש לו בחינה של צדיק.
צריכים להבין את מה שהוא אומר, כי אמנם רואים מי שהוא רשע מבחינת ההתנהגות שלו, לכאורה, אבל עדיין יש לו איזו נקודה של צדיקות שבזכותה הוא נמצא בארץ ישראל, ואילו הנקודה הזאת לא הייתה קיימת, הוא לא היה בארץ ישראל. כל מי שנמצא בארץ ישראל הוא בבחינה של צדיק, וזה מתאים למה שאמרו חז"ל (כתובות קי:) שכל הדר בארץ ישראל כאילו יש לו אלוה. זאת אומרת, אף על פי שבפועל אין לו, אבל כאילו יש לו אלוה. כי המציאות שלו בארץ ישראל משדרת שיש ריבונו של עולם בעולם, אפילו שהוא לא אומר את זה בפה מלא. יושבי ארץ ישראל הם כאילו מכריזים שיש ריבונו של עולם בעולם.
'בא בימים' – בין צדיקים לבעלי תשובה
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" (בראשית כד, א), אומר הזוהר (בראשית קכ"ט ע"א), יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים. ואברהם זקן בא בימים, אברהם הגיע למדרגה הגדולה שלו על ידי עבודה מתמדת שנמשכה כל ימיו עד לימי הזקנה, וכל הימים באים אתו, כלומר בכל יום ויום יש עוד זכויות ועוד זכויות והוא בא עם כל הימים ועם כל הזכויות. ויש קונה עולמו בשעה אחת, וזו המדרגה של בעל תשובה. ולפי הזוהר, זו מדרגה יותר גדולה ממי שקונה עולמו בכמה שנים, כי בעלי התשובה הם באים בכוח גדול ממקום רחוק, והם דבקים בכל נפשם ובכל מאודם בסוג כזה של דבקות שהיא מיוחדת לבעלי תשובה. והוא מזכיר שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. כלומר, יש איזו בחינה מסוימת מיוחדת של קונה עולמו בשעה אחת.
הגמרא במסכת עבודה זרה (יח.) מזכירה כמה דוגמאות כאלה. אחת הדוגמאות, ר' חנניה בן תרדיון שהקהיל קהילות ברבים בשעה שהרומאים אסרו להקהיל קהילות ברבים, ותפסו אותו וגזרו עליו שריפה. והיה סרדיוט אחד, כלומר אחד מהשוטרים שהתפקיד שלו היה לשים צמר גפן על לבו שהאש לא תשרוף אותו מהר ושהוא יסבול יהרבה, ואז כנראה השומר הזה פתאום התעורר לחשוב מה אני עושה, איזו אכזריות זאת כלפי האיש הזה הצדיק. והוא שאל אותו אם אני מוציא את הצמר גפן ואני מרבה את האש ולא תסבול, אז אני אהיה בן עולם הבא - והוא ענה לו כן. ואז הוא הסיר את הצמר גפן מעל לבו, הרבה את האש, וקפץ גם הוא לתוך האש. יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון והשומר הזה מזומנים לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת.
מה זו הבכייה שרבי בוכה. לפי הזוהר אפשר להבין את הדבר הזה, יש אנשים שצריכים כל החיים שלהם לעבוד ורק אז הם קונים את עולמם. ויש אנשים שברגע אחד של מסירות נפש, ברגע אחד של מעשה קדושה, זוכים ולא צריכים לעבוד כל החיים. כאילו רבי הוא כל חייו עמל עוד ועוד, וזה פתאום קפץ לפניו ומגיע לעולם הבא…
יש פירוש של המהרש"א, דווקא לצד השני, שיש קונה עולמו בשעה אחת, זה קנין מצומצם, שהוא קונה עולמו אבל לא כמו מי שקונה עולמו בכמה שנים שכל חייו עמל על התורה ומצוות ועולה מעלה מעלה. שני הצדדים נכונים, בוודאי שיש בחינות שונות. יש בחינה של גדולים צדיקים גמורים, ויש בחינה של גדולים בעלי תשובה. כשחז"ל אומרים שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, זה מבחינה מסוימת. מבחינה אחרת, עבודה שכל החיים אדם נמצא בעלייה, זה מה שהפסוק אומר: "יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה" (תהילים לז, יח), כלומר זו בחינה של עבודה מתמדת של חיים של קדושה. יש מיתה על קידוש השם, ויש חיים של קדושה. לכל צד יש את הגדולה שלו. מי שזכה לשניהם היה רבי עקיבא, שהיה בעל תשובה מבחינה מסוימת, ואחר כך שמונים שנה הלך ועלה והתעלה בתורה, ומת בגיל מאה ועשרים על קידוש ה'.
כל יום אנחנו אומרים את האמירה הזאת: "בכל לבבך ובכל נפשך", ומתכוונים שאם זה יהיה התפקיד שלנו למסירות נפש אנחנו מוכנים לזה. אבל כמובן 'בכל נפשך' זה לא רק באופן חד פעמי, אפילו הוא נוטל את נפשך, אלא גם בעבודה מתמדת, להיות בעליה גדולה כל הזמן, זה גם כן 'בכל נפשך'.
מדרגת תורת האבות
בהמשך אומר המדרש (בראשית רבה פרשה ס', ח):
"אמר רב אחא יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שניים ושלשה דפים הוא אומרה ושונה, והשרץ מגופי תורה, ואין דמו מיטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא. רבי שמעון בר יוחאי אומר טמא הטמא" - מה"א הנוספת שנכתבה, למדנו שגם דם של שרץ מטמא ולא רק הבשר של השרץ מטמא. זאת אומרת, מריבוי של אות אחת, וזה גופי תורה, עיקרה של התורה, והתורה לא כותבת במפורש אלא ברמז. ואילו בסיפור של אליעזר יש אריכות בתורה, כי 'יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים'.
"וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (בראשית כד, לב), אמר רבי אחא, יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגליים צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מיטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא".
הרב זצ"ל מתייחס לדברי חז"ל אלו, בפרק יד מאורות התחיה, ואומר:
"שריד קטן מדבר גדול הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם, ניצוץ אחד מאור חיי אבות מקדושתן וגבורת אלוקים העליונה שבגדולתם ההולך ואור באחרית הימים להשיב לתחיית עולמים את ישראל וכו'. "הוא מחיה דור אחרון באהבה מסותרת, יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים". זאת אומרת, שיחתן של עבדי אבות זה ניצוץ ממדרגה עליונה מאוד, שזה יותר גדול ממדרגה נמוכה מושלמת. ניצוץ אחד ממקום מאוד עליוני הוא יותר גדול מאשר מדרגה קטנה שהיא מושלמת. הרב מחבר את זה עם הרעיון שהדור האחרון, דורנו, תפקידו להגיע למדרגה הגבוהה של האבות, שזה סוג חדש של עבודת ה'.
ואני קורא את הדברים של הרב, שצריכים להעמיק בהם ולהבין אותם היטב.
"ניצוץ אחד מאור חיי האבות, מקדושתם וגבורת אלוהים העליונה שבגדולתם, ההולך ואור באחרית הימים להשיב לתחיית עולמים את ישראל, ועמו יחד את העולם כולו, ..הוא נעלה ונשגב מכל הקדושה הגלויה שבתוכן של אמונה ויראה, תורה ומצווה, של ההמשך המועתק מספיחי ספיחים של בנים, 'יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים'. ושיחה זו היא מחיה דור אחרון באהבה מסותרת, בה מתגלה התוכן הכביר של "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".
המשבר במעבר מתורה פרטית לתורה כללית
הרב מסביר את המהלך שבו אנו נמצאים, המהלך שבו אנחנו עוברים מהמצב של תורתן של בנים, למדרגה יותר גדולה של אבות, זה לא במקום התורה של הבנים, אבל יש כאן מדרגה נוספת. אומר הרב 'נדחים הם האורים הקלושים', "שרגא בטיהרא", נר בצהריים הוא לא מאיר בכלל, איפה הנר הזה מאיר, אם יש חשיכה אז הנר מאיר, אבל בצהריים הנר לא מאיר. יש אורות קטנים ויש אורות גדולים, כשמתחילים להופיע אורות גדולים, האורות הקטנים מאבדים את המשמעות שלהם. "נדחים הם האורים הקלושים שרגא בטיהרא החוצפה מגרשת אותם ובתוכה רוח ה' נוססת".
למה הרב קורא 'האורות הקלושים' לעבודת ה' שבגלות. עבודת ה' שבארץ ישראל צריכה להיות אחרת לגמרי, מדרגה חדשה שעולים אליה. לא צריכים לדחות את האורות הקטנים. צריכים את האורות הקטנים וצריכים את האורות הגדולים. ואומר לנו הרב: "גדולי קדושי עולם יכירו את הרז ויעתיקו קודש הם בתומתם העליונה יחברו את תורת הבנים לשיחת אבות ועבדיהם ותורה מעוטרת בכל עוז וכל גבורה וכל חן וכל תפארת תתגלה להיות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר אומות". זאת אומרת, מה שקורה עכשיו זה משבר שצריך להביא להופעה גדולה של תורה. ובמשבר הזה יש חסרונות, בדרך הוא הורס דברים טובים וחשובים גדולים ונפלאים, אמנם הם לא במדרגה הגדולה העליונה, אבל צריך גם אותן , צריך לחבר תורת אבות ותורת בנים.
האבות חיו את האמונה
התורה של האבות, זה משהו גבוה אחר לגמרי. אנחנו מסתכלים בפרשה הזאת, אליעזר חי את ריבונו של עולם. הוא הולך ומתפלל לריבונו של עולם והכל מסתדר מאוד, הוא מדבר עם ה', וה' נותן לו. הוא חי את האמונה בכל כך טבעיות עד כדי כך שהכול מסתדר, הוא פונה מבקש "אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת" (בראשית כד, מה). ואז הוא שואל אותה ורואה שכל מה שהוא ביקש הכול מתקיים. והוא משתחווה לריבונו של עולם. והוא מספר למשפחת רבקה את כל הסיפור, ומרגישים שמה' יצא הדבר, רואים את ריבונו של עולם. אנחנו עובדים את ריבונו של עולם, אבל לא מרגישים את ריבונו של עולם, לחיות את זה שמה' יצא הדבר, לחיות את הגודל הזה של האמונה, לזה עבדי אבות זכו. והאבות, על אחת כמה וכמה. המדרגה של אבות היא מדרגה עליונה וגדולה מאוד. זה מה שחז"ל לימדו אותנו 'יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים' הם לא אומרים את זה סתם כמליצה, שפה מאריכים ופה מקצרים, הם מתכוונים כאן לדבר עמוק, שיש איזו גדולה מיוחדת בעבודת ה' של האבות. האבות הם יסוד האומה, והם טבעו באומה את הטבע הזה של דבקות בריבונו של עולם, ובכל הדורות הטבע הזה נמשך. זה מה שחז"ל אומרים שהאבות הם מרכבה לשכינה. הם חיו את ריבונו של עולם במציאות, ומתוך כך כמובן באים הדורות הבאים. אחר כך ולאט לאט התורה הולכת ומתפשטת ומתפרטת עוד יותר ועוד יותר. תורה שבכתב היא תורה כללית, אחר כך לאט לאט במשך הדורות התורה הולכת ונהיית יותר מדויקת ויותר מפורטת והדברים הולכים ומתבררים ומתפרטים לפרטי הפרטים עוד פרט ועוד פרט, ותורה שבעל פה אין לה סוף, הולכת ומופיעה בפרטיותה. תורת האבות היא הכלליות, כלליות של כל ההסתכלות. יש הסתכלות מפורטת של איך ההתנהגות מופיעה בכל פרטי החיים, ויש את האור הגדול של הדבקות של הגדולה העליונה. ויש מדרגות בדבקות, לפי גודל ההכרה את ריבונו של עולם ככה הדבקות, לא בחיצוניות שלה אלא בגודל שלה, בהכרה של הגדולה האלוקית. ככל שמכירים יותר את הגדולה האלוקית, כך יש דבקות יותר גדולה. ארץ ישראל מביאה אותנו למדרגה גבוהה יותר של עבודת ה'.
מדרגת ארץ ישראל – הקדושה שבטבע
מה היא המדרגה המיוחדת שבארץ ישראל.
אומר הרב בפרק ל' מאורות התחיה, יש כאן ביטויים מיוחדים:
"הנני רואה בעיניי אור חיי אליהו עולה, כוחו לאלוהיו הולך ומתגלה, הקודש שבטבע פורץ גדריו". מה זה "הנני רואה" מה הרב רואה - גילוי אליהו, איזה מראה הוא רואה - הקודש שבטבע. יש קדושה שמעל הטבע, שהיא רודה בטבע ומנצחת את הטבע, והיא נלחמת נגד הטבע. הטבע דורש דברים, והקודש מנצח את הטבע, וכופה את הטבע ושולט עליו. זה הקודש שמעל הטבע, זה קודש שמחוץ לטבע. ויש קודש שבתוך הטבע, שהטבע בעצמו מתקדש, שהטבע בעצמו תובע את ההתחברות לקודש. והקודש נמצא בתוך תוכו של הטבע. והמדרגה הזאת של הקודש שבטבע, זאת המדרגה של ארץ ישראל. זה התפקיד של התחייה כשעם ישראל חוזר לארץ ישראל. אנחנו יכולים להסביר את זה באופן חיצוני, שאדם אוהב את ה', ורוצה לעשות רצון ה', ואין לו מלחמות, הוא צדיק. אבל זה הרבה יותר עמוק. הרב מדבר לא רק על הפרט שאדם מגיע למדרגה כזאת שאין לו מלחמות ובטבעו הוא רוצה רק את הקודש. זאת מדרגה נפלאה. אבל כאן אנחנו מדברים על האומה. על הקודש שבטבע של העולם, בטבע של ישראל. הטבע הזה הקודש שבתוכו מתפרץ. בהתחלה הוא מתפרץ בצורה שדוחה קודש אחר. ובסופו של דבר תופיע קדושה מושלמת, אבל יש שלב ביניים מאוד לא קל, מאוד לא נוח, הקודש שבטבע דוחה את הקודש שמעל הטבע. ובעצם שתי המדרגות של הקודש צריכות להיות מאוחדות, הקודש שבטבע והקודש שמעל הטבע.
כשאנחנו שומעים את המילים 'הקודש שמעל הטבע', נראה לנו שהוא יותר טוב מאשר הקודש שבטבע. הקודש שבטבע נמוך… אבל בעצם הקודש שבטבע זו המדרגה היותר גבוהה, זה הקודש שמקיף את הכול. הקודש שבטבע מבטא שאין דבר מחוץ לקודש, שהכול קודש. המדרגה של עם ישראל בארץ ישראל אמורה להיות מדרגה שונה לגמרי. מדרגה גדולה של עבודת ה' חדשה. ובשלב הביניים יש כאילו משבר. יש רצון להגיע למדרגה העליונה, והמדרגה התחתונה לא רצויה כי היא נראית קטנה ולא מספקת, ואל הגודל של מה שמשתוקקים עוד לא הגענו. זה המצב של עקבתא דמשיחא שיש משבר אמוני. והרב מסתכל עמוק ואומר שגדולי התורה, גדולי הקודש, צריכים להבין את המשבר הזה. וצריכים לדעת, שהתפקיד שלנו זה לחבר את הקודש העליון הקודש שמעל הטבע עם הקודש שבטבע. ולהבין את מה שקורה כאן באופן עמוק, שיש לנו תפקיד חדש, לא לשמר את מה שהיה עד עכשיו, אלא לעלות למדרגה עליונה שהיא תתפשט על כל החיים. כפי תפקידו של אליהו לחבר אבות אל בנים ובנים אל אבותם. זאת אומרת, לחבר את הגודל של מדרגת האבות אל המדרגה של הבנים, שהבנים חידשו כאן הופעה מפורטת חשובה מאוד של כל פרטי הקודש שבפועל, וצריך לחבר את זה אל הגודל אל ההכרה הגדולה השלמה. כך מבאר הרב בדברי חכמינו, 'יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים'.
דין בין ישראל לעמים אצל אלכסנדר מוקדון
נביא סיפור מהמדרש (בראשית רבה פרשה סא, ז, וכן מובא סיפור זה בסנהדרין צא.):
"בימי אלכסנדרוס מוקדון. באו בני ישמעאל לעורר על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנענים ומצרים". אלכסנדר מוקדון, היה אז המושל בכל העולם, והם באו אליו להתלונן על עם ישראל. אז אמרו מי הולך ודן עמהם? מי יהיה הנציג שלנו? העורך דין? אמר גביעה בן קוסם: אני הולך ודן עמהם. אמרו לו היזהר שלא תחליט להם את הארץ. אמר להם, אני הולך ודן עמהם אם אנצח אותם מוטב, ואם לאו אתם אומרים מה הגרוע הזה שיעמיד עלינו. כלומר, מי שלח אותך, אנחנו לא מחויבים למה שאתה אמרת.
הלך ודן עימהם, אמר להם אלכסנדרוס מוקדון, מי תובע מיד מי, אמרו הישמעאלים אנחנו תובעים מידם, ומתורתן אנו באים עליהם - אנחנו באים על פי התורה לתבוע מעם ישראל את חלקנו. כתוב בתורה "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם" (דברים כא, יז) וישמעאל בדין שיטול פי שניים. ישמעאל שהוא הבן הבכור, בן השנואה מגיע לו כפליים. אמר להם גביעה בן קוסם: אדוני המלך, אין אדם עושה מה שהוא רוצה לבניו - האבא חייב לתת לבן הבכור כפליים - הוא יכול להחליט בחייו לתת את הירושה למי שהוא רוצה. אמר לו כן, אמר לו כתוב: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" (בראשית כה, ה) אמר לו והיכן השטר שילוח שחילק בין בניו, אמר: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ" (שם פסו' ו) ונסתלקו משם בבושת פנים.
באו הכנענים ואמרו, מתורתם אנו באים אליהם בכל מקום כתוב 'ארץ כנען'. ארץ כנען זה שייך לכנענים. יתנו לנו את ארצנו. כן הם טוענים שהם פלסטינים.. פלסטין זו הארץ שלהם.. אמר להם גביעה בן קוסם: אדוני המלך אין אדם עושה לעבדו מה שהוא רוצה? אמר לו הן, אמר מה כתוב אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית ט, כה). הרי הארץ שלנו והם עבדים לאדוני המלך - אתם הולכים על פי התורה, אתם אומרים 'ארץ כנען', אם אתם הולכים על פי התורה, אז אתם עבדים שלנו. ונסתלקו משם בבושת פנים.
אמרו מצריים, מתורתן אנו באים עליהם, שישים ריבוא יצאו מאצלנו טעונים כלי כסף וכלי זהב דכתיב .. וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות יב, לו), אנחנו רוצים את כל מה שהם לקחו מאיתנו, את כל הרכוש שהם לקחו ממצרים. אמר לו גביעה בן קוסם: אדוני המלך, שישים ריבוא בני אדם עשו אצלם מאתיים ועשר שנים - הם היו עובדים אצלם – "מהם כספים, מהם זהבים, שנוטלים שכרם דינר ליום" - אנחנו היינו שם עבדים מאתיים ועשר שנים והם לא שילמו לנו שכר העבודה בכלל. אז נעשה חשבון כמה הם חייבים לנו על מאתיים ועשר שנים מול הרכוש שישראל לקחו. וכמובן שיוצא שהמצרים עוד חייבים לישראל. התחילו לעשות את החשבון, ונסתלקו משם בבושת פנים.
מהות הדיון כיום למי הארץ?
מה מספרים לנו חז"ל. זה לא סיפור מהעבר, זה סיפור מהמציאות. עד היום, הישמעאלים אומרים שארץ ישראל שלהם, נלחמים על ארץ ישראל ,ומבקשים את ארץ ישראל. ומאיפה המקור שלהם שמבקשים את ארץ ישראל - מהתורה שלנו, אז אם אתם באים מהתורה שלנו, בתורה שלנו כתוב שזה לא שלכם, שהארץ של יצחק. המדרש הוא לא רק סיפור יפה ומעניין, מן דרשה כזאת, אלא השקפת עולם. תדעו לכם, כל הזמן באים בתביעות, הכוח של התביעות הוא לכאורה מתוך התורה, וכמובן התורה נתנה לנו את ארץ ישראל. על זה אנחנו מבקשים שבע"ה ננצח במלחמה, ונרחיב את גבולות ארצנו המגיעות לנו, ומה שמגיע להם לבני הפילגשים, ישלחם אל ארץ אחרת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עקב פרשת ראה – תזיז את עצמך
העליה לרגל לחגוג בירושלים מלמדת אותנו שעם כל אי הנוחות המטלטלת אנו צריכים לשמוח בהזדמנות שניתנה לנו לתקן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
