ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מאמרים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רפאל בן יוסף
כאשר אדם קונה מחשב מחברה יוקרתית ובעלת מוניטין עולמי, וכעבור זמן הוא נתקל בבעיות טכניות, עליו לבקש ייעוץ. אפשר כי הוא קמצן, ורוצה לחסוך בהוצאות. לכן בתחילה הוא פונה לדוד שלו, חובב העוסק קצת במחשבים, שמא יש לו "עצות סבתא" מה עושים? כאשר זה נכשל, אפשר שהוא פונה לאיש מחשבים שזה עכשיו פתח חנות בשכונת בעל הבעיה, שמא יש לו "פטנט" בזול. כאשר כבר שילם עבור כמה שעות של פירוק והרכבה שוב, ועדיין אין לו פתרון, אפשר שהוא פונה ליועץ מחשבים שזהו המקצוע שלו, והוא בעל נסיון של כמה שנים בענף. אחרי שבזבז זמן יקר בנסיונות כושלים והלה מושך בכתפיו מחוסר פתרון, אז עולה בדעתו של הרוכש, שמא עליו לפנות לחברה המייצרת, שהלא אנשיה הרכיבו את המחשב והם ידעו למצוא איפה התקלה?
כך בענין בעיית היהודים במזרח התיכון, שמא עלינו לפנות חזרה לבורא עולמים, שהוא תכנן מראש את כל היצורים ויודע כיצד נצא בהצלחה מבעיותינו? לכן אחרי שכל חכמי "חלם" הוליכו אותנו לסימטא ללא מוצא, ונהרגו ע"י הטרור כבר אלפים, ונפצעו הרבה יותר, ואויבינו מסביב מתעצמים בכל יום ויום ברכישת כמויות גדולות של נשק השמדה נגדנו, וגם מתאמנים, שמא עלינו לפנות חזרה לתכניתו של בורא עולם?
והרי בסופו של דבר, אחרי כל תעתועי הדרכים, זיג-זג, נצטרך בכל זאת לקיים דבר המלך. מסופר במדרש (מכילתא, בשלח, "ויהפך לבב פרעה") על עבד טיפש שנשלח ע"י אדונו לשוק לרכוש דג עבור מזון אדונו. אבל מפני עצלותו הגיע בסוף היום, כאשר כל "הסחורה" נחשפה לחום השמש שעות מרובות, והדג התחיל להסריח. כאשר הגיע הדג לשולחן המעביד, היה באוש לחלוטין. כעס עליו אדונו וגזר: תבחר לך אחד מהשלשה: או תשלם כופר מאה דינר, או תאכל אתה בעצמך את הדג, או שתלקה חמשים בשוט. אותו עבד, בנוסף לטפשותו היה גם קמצן. והרי "כסף זה כסף". והחליט לאכול אותו הדג. אבל מה לעשות? ככל שלעס נגיסה אחרי נגיסה, בטנו מתהפך במהומה והוא מרגיש מיצי קיבה עולים, מביאים אותו להקיא. והוא מבקש לו שתייה צדדית להקל עליו את הבליעה. אבל אין לו יכולת לגמור את כל הדג. בשלב שכבר אכל חציו מן הדג, הוא מרים ידיים. בברירה הנותרת אם ללקות או לשלם כסף, ברור לו כי עדיף ללקות. הרי פצעים וחבורות בגוף עתידים להחלים, ורק יסבול כאבים ימים מספר. והרי יש משחות המקילות על הכאב. אבל "כסף זה כסף". כאשר כבר ספג עשרים מכות, חשב שנשמתו יוצאת ממנו. בחריקת שיניים סבל עוד עשר הלקאות. וגם כאן הרים ידיים. בסופו של דבר שילם כל חמשים הדינרים. גער בו אדונו: "הוי טפש! לא יכולת לשלם את הסכום כבר בהתחלה? מפני עקשנותך, ולא ראית את הנולד, קבלת כל שלושת הענשים!" עד כאן משל שספרו חכמינו. והנושא הוא פרעה במצרים שהיה יכול לשלח את בני ישראל עוד לפני התחלת המכות. אבל מפני טפשותו סתם את אזניו, ורק אחרי סבל רב לו ולעמו, בכל זאת שלח.
כן בזמנינו, אלה שלא מאמינים באמיתות התורה, אלו שלא מאמינים בהשגחה שה' משגיח עלינו, אלו שלא מאמינים במערכת שכר ועונש, מנסים הם בכל תחבולה אנושית כיצד מתפטרים מאויבינו, הטרוריסטים הערבים? והם לא מבינים כי כל דרך שהיא, כל עצה, לא יצליחו אם זה בניגוד לציווי של רבונו של עולם. הולכים אנו מדחי אל דחי, והסכנות האורבות לנו נהיות גדולות ומפחידות יותר, מיום ליום. חיזבאללה בצפון, חמאס בדרום, אירן במזרח, וגייס חמישי בקרבנו.
ה' הודיע בשלשה מקומות בתורה שאין לתת לגוים לגור בינינו בארץ ישראל. (שמות כג, לג; במדבר לג, נג-נה; דברים ז, ב). מה הקב"ה רצה בכך? שנהיה "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". רצה ה' שלא נלמד מכפירתם של האומות (רמב"ם, ספר המצוות, לא תעשה נ"א), כדי שלא נתקלקל במוסרנו, לא נלך בארחותיהם המושחתות. והרי אנו חייבים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". וכיצד זה יתקיים אם נושפע מהשפעות הגוים? ולכן הפסוק מכריז: "ה' מלך עולם ועד, אבדו גוים מארצו" (תהלים י, טז). מתי הוא "מלך"? כשאין גוים זרים בארצו. אזי תרבותנו תהיה "יהודית" ללא פגמים וללא שמץ.
ולכן, מול תכנית נואלת של "איחוד משפחות" שממשלות ישראל בעבר אשרו בואם ארצה של אלפי ערבים, היה מוטל עלינו לעודד את ההגירה של ערביי ארצנו לארצות השכנות. אין לעודד אצלם את הילודה ע"י מענקי ביטוח לאומי או מימון להתפתחות כלכלית. ברור שאין להציק לאוכלוסיה אזרחית או לרדוף אותה. אבל די אם לא נגביר את כוחם, לא נשכלל את ישוביהם. ודאי כי התורה מרשה להשאיר נכרים בארצנו, אם יהיו "גרים תושבים" (עיין רמב"ם, הל' מלכים, פרק ששי). אין לחייב אותם לקיים תרי"ג מצוות אלא שבע מצוות בני נח בלבד, וביניהם שלא יחזיקו בדת זרה (שם, פרק עשירי, הלכה ט). הם יהיו אזרחי המדינה, אבל בלי זכות לשלוט עלינו. ומחבל שמסכן את חיינו, או יומת או יגורש מגבולותינו.
ולענין פתרון צבאי, רמאות יש בהתנצלות השחוקה והבלויה שמכריזים תמיד אנשי ה"שמאל": "איזה פתרון יש? והרי כבר בעבר נסינו את הכל!". נהגו בזה כמו שאמר שר התעמולה הנאצי גיבלס, "אם תשנן לעם את השקר יום יום, סוף שזה ייקלט בתודעה שלהם וישתכנעו שזה אמנם כך". האם באמת עשינו את הכל? והרי מעולם לא נסינו "מלחמה" כפשוטה, התקפית ולא של מגננה בלבד. הגבנו, ולא יזמנו. תמיד נהגנו ע"פ אימרת כנף "איפוק זה כח". חיילנו הפכו לכח שיטור בלבד. תמורת תגובה מסיבית, רחבת טווח, הגבנו בשימוש נקודתית ("פינצטה"), הנקרא "סיכולים ממוקדים". אבל לא כך אמרה תורה. אלא "הבא להורגך, השכם להורגו".
כלל זה מקיף יותר ותקיף יותר מאשר פגיעה ב"פצצה מתקתקת" בפועל. כל זה מפני "תכנית מדינית" שגויה. אדם חולה שהרופא ציוה לו לבלוע כדורי אנטיביוטיקה למשך ששה ימים, אם יסתפק החולה בשלשה ימים בלבד, לא רק שלא יועיל לחסל את הפולש הזר בגופו, אלא עוד יגביר את פעילותו! וכן אם מרתיחים מים כדי להרוג החיידקים שבו, אם עוצרים באמצע ההרתחה, לא די שלא הרגנו החיידקים, אלא עוד גרמנו לריבויים! כל תגובותינו היו מצומצמות. השנאה כלפינו מאוכלוסיה עויינת עוד נתגברה ונתעצמה כפלי כפליים, כי לא פעלנו להרחקתה מארצנו. חיה פצועה היא מסוכנת יותר מאשר חיה שלא פעלו נגדה לכתחילה. אלא חששנו יותר מתגובה מילולית של האו"ם מאשר חשש פגיעת הטרור בחיי ישראלים. ראו נא דוגמת ההתקפות על שכונת גילה בירושלים, ושדרות בנגב, וגוש קטיף בזמנו. עובדא היא: לא נסינו את הכל.
כל שכן שאין רשות לאף אחד לתת חלקי ארצנו לגוים. הרי התורה מכריזה דבר ה' "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתה עמדי" (ויקרא כה, כג). אפילו תחת איום של פקוח נפש אסור לנו לעבור איסור תורה זה. ראשית מפני שבכל מלחמות בעולם יש סיכוי של איבוד נפשות, ואעפ"כ ולמרות זאת התורה ציותה על מלחמה. [ולעניננו כיבוש א"י נחשבת מלחמת מצוה ואין מתחשבים בה בסכנה צפויה, וכדברי הרב קוק ב"חזון הגאולה" (דף רכב). וכן כתב "הנצי"ב" במרומי שדה (עירובין מה.) וכן "מנחת חינוך" (מצוה תכ"ה)]. ואין לאף בן תורה, יהיה מי שיהיה, סמכות ויכולת להחליט על ביטול מצוה זו מהתורה בטענה של "סכנה". שנית, כי גם אם ניסוג מחלק מא"י, הטרור רק יגבר ויגבה מחיר נוסף של הרוגים יהודים! כמו שהוכיח כבר המעשה המרושע של גירוש יהודים מגוש קטיף.
אילו היו קברניטי האומה מבינים מה ה' רוצה מאתנו, מה ה"תכנית המדינית" שה' התווה לנו בתורה, העם היה ניצול מצרות מרובות. הבעיה אצלם שהקברניטים מוכים רגש נחיתות. כיון שאין אצלם גאות הלאום היהודי, הם מרגישים אשמה ונקיפת "מצפון" על עצם בואנו לארץ הזאת. כיון שהם אינם מאמינים בדברי רש"י בפסוק הראשון של "בראשית", האומר שהקב"ה ברא את עולם ומלואו, והוא שהחליט להנחיל לנו שטח גיאוגרפי זה, ממילא הם מזדהים עם רגש קיפוח של הערבים, כאילו "גזלנו" מהם את ארצם, או "כבשנו" מה שאיננו שלנו. זה הוא שורש כל ההתנגדות למצוות יישוב ארצנו בכל רחבה וכל הרחבת ההתנחלויות. פשוט שהפוליטיקאים ההם אינם מאמינים לא בה' ולא בתורה ולא במצוות, ולא בסגולת עם ישראל. ומתוך צביעות יצר הרע, אף קוראים להתנגדות זו "מוסר"!
לפני נפילת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, ספרו על מעשה שארבע יהודים הלכו יחד ברחוב במוסקבה. נבהלו לראות מעבר לכביש שני שיכורים נכרים, פוסעים בכבדות מפני השפעת האלכוהול. אותם ארבע יהודים הוכו פיק ברכיים וחלחלה. אמר אחד לשני: "בוא ננוס מכאן מעבר לרחוב ונברח מכאן. נתרחק מהם! הרי אנו בסכנה גדולה. אמנם הם שיכורים, ואפשר אולי בדחיפה נועזת להפיל שיכור אחד על הקרקע ונצליח להמלט. אבל הרי זה לא רק גוי אחד, אלא שנים! ואנחנו בסך הכל רק ארבע בודדים, אז מה כוחנו? מה נעשה?".
הסיפור הוא מעליב, אבל הוא תיאור אמתי על פחדנו הנוכחי מול אויבינו. צה"ל הגדול והעצום כבול ע"י כל מיני הוראות מסבכות, "לא לפגוע באזרחים חפים מפשע", או לא לפעול בניגוד לדעות הממשל בארה"ב, או ה"קוורטט באירופה" וכיו"ב. [ודעת התורה בענין הנ"ל כבר מבוארת ע"י מהר"ל, בספר "גור אריה", בראשית לד, יג. במלחמה כללית לא מתחשבים באוכלוסיה אזרחית. וכך גם מנהג ידוע של כל שאר אומות העולם]. כלום לא ידענו שה' עומד מאחרינו? מתי נבין שהעצה היחידה לצאת מהבוץ הזה הוא להישמע להוראות התורה? אמנם המחשב שרכשנו איננו פועל ביעילות. אבל מדוע לשמוע "עצות סבתא" מיועצי בליעל שלא מבינים את הענין? הלא יוצר כל יצר את המנגנון הלאומי שלנו, והוא שנתן גם הוראות מראש כיצד להפעיל את המערכת. נעזוב נא כל ה"תכניות המדיניות" של המחוסרי אמונה בה', ונחזור נא לתכנית היחידה שתצליח!
מה חשוב לשים לב כשמדליקים נרות שבת?
שלושה שותפים באדם
הלכלוך הקדוש
הנאה ממעשה שבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך עושים קידוש?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
