^ 1.
שמות ב, יא-יב.^ 2.
שמות ב, יג-יד.^ 3.
אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כ.^ 4.
רא"ם שמות ב, יד.^ 5.
רבי אליהו מזרחי (הרא"ם) (קושטא, טורקיה), הר"י-הרפ"ו - מגדולי חכמי טורקיה ומנהיגיה הרוחניים של יהדות האימפריה העות'מאנית בתקופת גירוש ספרד. שימש כרב הראשי, ה"חכם באשי", והיה הסמכות התורנית העליונה בדורו. התחנך בקושטא אצל גדולי דורו, ביניהם רבי אליהו הלוי, ונודע עוד בצעירותו כעילוי ובקי עצום בכל מכמני התורה. עמד בראש ישיבה גדולה והעמיד תלמידים הרבה. חייו היו מסורים לביצור חומות היהדות ולקליטת אלפי הפליטים מגירוש ספרד, תוך דאגה לשיקומם הרוחני והחברתי בקהילות טורקיה. הצטיין בשילוב מיוחד של עומק ופשט. חיבורו על רש"י נחשב לאבן יסוד, ובו הוא מיישב את קושיות המפרשים בשיטתיות ובבהירות מופלאה. לצד גדלותו בתורה, נודע בבקיאותו בחוכמות התכונה והחשבון.^ 6.
רבנו בחיי שמות ב, יב.^ 7.
רש"י שמות ב, יד.^ 8.
רבי דוד הלוי סגל (הט"ז) (פולין-אוקראינה), השמ"ו-התכ"ז - רבן של קהילות חשובות בפולין, מנושאי הכלים של ה"שולחן ערוך" ומגדולי הפוסקים האשכנזיים. למד אצל אחיו הגדול, רבי יצחק הלוי סגל, מחבר שו"ת מהר"י הלוי. מגיל צעיר שימש בתפקידים רבניים שונים; בתפקידים אלה עבר בין ערים רבות, כמו בריסק וקרקא. התחתן עם בתו של רבו המובהק הרב יואל סירקיש (הב"ח). בשנת הת"א התיישב באוסטרוה, שם הקים ישיבה וכתב את חיבורו המפורסם על ה"שולחן ערוך".^ 9.
רבי פינחס מפוזנא (פולין), הש"פ-התכ"ג - מגדולי הדרשנים ומרביצי התורה בדורו של ה"טורי זהב" (הט"ז), כיהן כרב ואב"ד ור"מ בק"ק וולאדאווא. נולד בשנת ש"פ לאביו הגאון רבי פילטא זצ"ל, שכיהן כדיין וממצויני הישיבה בק"ק פוזנא. עוד בצעירותו נודע כ"סיני ועוקר הרים" וכבעל כוח חידוש מופלג. נשא לאישה את הרבנית הצדקנית מרת רחל ע"ה, בתו של הקצין והנדיב המפורסם רבי שמשון מוולאדאווא זצ"ל. כיהן ברבנות וולאדאווא והעמיד תלמידים הרבה בישיבה שבראשה עמד. אף שנתבקש לישיבה של מעלה בקיצור ימים ושנים ביום י באדר תכ"ג (בגיל מג), הניח אחריו ברכה של כתבי יד רבים המקיפים את כל חלקי התורה.^ 10.
ברית שלום פרשת שמות ד"ה נראה לי.^ 11.
תורת משה שמות ב, יד.^ 12.
ראה שמות רבה ה, ב; רמב"ן שמות ב, כג.^ 13.
חידושי הגרי"ז סימן פה.^ 14.
רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז, הרב מבריסק) (וולוז'ין-בריסק-ירושלים), התרמ"ו-התש"ך - נולד לאביו רבי חיים, בעת ששימש כראש ישיבה בוולוז'ין. מגיל צעיר הוכר כעילוי. בשנת התרנ"ב כשנסגרה ישיבת וולוז'ין עבר עם אביו לבריסק, ושם למד ולימד. לאחר פטירת אביו בשנת התרע"ח נקרא למלא את מקומו כרבה של בריסק. בתקופת השואה הצליח לברוח עם כמה מילדיו, וכשהגיע לירושלים בשנת התש"א יסד בה את בית המדרש "בריסק", בו עוסקים במיוחד בלימוד מסכתות מסדר קודשים. הוא היה לאחד ממנהיגי הציבור החרדי לצד ה"חזון איש", והתנגד באופן נמרץ לציונות, אך יחד עם זאת רכש כבוד למרן הרב קוק וחש קירבה מיוחדת לרבי יעקב משה חרל"פ עד שבבואו לירושלים שלח את בניו לחזות באמירת 'שיר השירים' של הרב חרל"פ בערב שבת, ואף בא לבקרו בשעת חוליו. רבים מגדולי ישראל נחשבים כתלמידיו, ביניהם הרב שך, ראש ישיבת פוניביז', הרב משה שמואל שפירא, ראש ישיבת "באר יעקב", הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים, ועוד. הגרי"ז נודע בהקפדתו היתירה בדקדוקי מצוות, הנהגה שעברה לתלמידיו. כמנהג משפחתו המעיט מאוד בהדפסת חידושי תורה, ולמעשה הכין לדפוס רק שני ספרים: "חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם" ו"חדושי מרן רי"ז הלוי על התורה". ספרים נוספים מדברי תורתו על התלמוד והרמב"ם (בעיקר בענייני קודשים) ועל התורה נדפסו על ידי תלמידיו על פי רשימות וסיכומים. רוב חידושי תורתו מצויים בספרי תלמידיו, או כשמועות הנפוצות ב"עולם הישיבות".^ 15.
רבי יעקב ריישר (בעל ה"עיון יעקב") (פראג, גליציה וגרמניה), התל"ג בערך-התצ"ג - מגדולי האחרונים, פוסק ומפרש אגדות חז"ל. נולד בפראג למשפחה של תלמידי חכמים ונקרא על שם עירו (ריישר – היא ריישא שבגליציה, שם כיהן אביו ברבנות). למד אצל אביו ואצל רבי אהרן שמעון שפירא. כיהן כדיין וראש ישיבה בפראג, ולאחר מכן נקרא לכהן כרב בקהילות החשובות אנבך, וורמס ומץ. נודע בשיטתו הישרה המשלבת פלפול עם חתירה להלכה פסוקה. ספרו המפורסם ביותר הוא "עיון יעקב", פירוש עמוק ויסודי על ה"עין יעקב", שבו הוא מיישב את קושיות המפרשים ומוסיף נופך למדני לאגדות חז"ל. כמו כן חיבר את שו"ת "שבות יעקב" (ג' חלקים), שהתקבל כספר יסוד בעולם הפסיקה, את "חוק יעקב" על הלכות פסח, ואת הספר "סולת למנחה" על ספר המצוות.^ 16.
עיון יעקב על העין יעקב סנהדרין נח ע"ב אות צח.^ 17.
רבי מלכיאל צבי הלוי טננבוים (פולין), התר"ז-התר"ע - מגדולי המשיבים והפוסקים המפורסמים בליטא ובפולין בשלהי תקופת האחרונים, כיהן כרב ואב"ד בק"ק לומז'ה. נולד בשנת התר"ז לאביו הרב יצחק הלוי זצ"ל. כבר בצעירותו התפרסם כעילוי וכלמדן מופלג, ונודע בכושר ניתוח מעמיק ובבקיאות רחבה בכל חלקי הש"ס והפוסקים. כיהן ברבנות בקהילות שונות, וביניהן בסטאוויסק ובבודקי, עד שנבחר לכהן כרבה של לומז'ה - אחת הקהילות החשובות בליטא. שמו יצא למרחוק כאחד מגדולי הפוסקים אליהם הופנו שאלות סבוכות מכל רחבי העולם היהודי. הוא נודע לא רק בגאונותו אלא גם במידותיו הנאצלות ובהנהגתו הציבורית האיתנה. עסק רבות גם בשאלות שהתעוררו בעקבות השינויים הטכנולוגיים והחברתיים של דורו. חיבורו, שו"ת "דברי מלכיאל", הוא סדרת ספרים בת שבעה כרכים הכוללת אלפי תשובות בכל חלקי השולחן ערוך.^ 18.
רבי ישעיה דטראני הזקן (הריא"ז) (איטליה), דתתק"מ–התק"מ (משוער) - מעמודי התווך של חכמי איטליה בתקופת הראשונים, ומגדולי המפרשים והפוסקים שדבריהם נחשבים לאבני יסוד בעולם ההלכה. נולד בעיר טראני שבדרום איטליה למשפחת חכמים מיוחסת. התחנך בישיבותיה המפוארות של איטליה ונודע עוד בנעוריו כבקי עצום בש"ס ובפוסקים. נחשב למנהיגם הרוחני של יהודי איטליה וזכה להערצה עצומה בקרב בני דורו, שכינוהו בתארים מופלגים. הריא"ז הנהיג את קהילות איטליה בתקופה של פריחה תורנית, ועמד בקשר רצוף עם חכמי אשכנז וצרפת (בעלי התוספות). הוא העמיד תלמידים הרבה, וביניהם נכדו, רבי ישעיה דטראני האחרון (הריא"ז השני). פסקיו (הידועים כ"פסקי ריא"ז") מובאים רבות בדברי ה"שלטי הגיבורים" על הרי"ף, ודרכם השפיעו עמוקות על פסיקת ההלכה בשולחן ערוך. חיבוריו הנודעים: "פסקי ריא"ז" - פסקי הלכות על מסכתות הש"ס; "תוספות רי"ד" - חידושים מעמיקים על הש"ס; שו"ת הריא"ז.^ 19.
פסקי ריא"ז סנהדרין פ"ז, ה"ב אות כ.^ 20.
שם הערה 41.^ 21.
רבי ישראל יעקב חגיז (ירושלים), הש"פ–התל"ד - מגדולי חכמי ירושלים בדורם של בעל ה"כנסת הגדולה" והש"ך, ראש ישיבת "בית יעקב" ומגדולי המשיבים והפוסקים בארץ ישראל ובגולה. נולד בעיר פאס שבמרוקו בשנת ש"פ לאביו רבי שמואל חגיז זצ"ל. בצעירותו נדד לאיטליה, שם קנה תורה אצל גדולי הדור וביניהם רבי עזריה פיג'ו, בעל ה"בינה לעיתים". בשנת תי"ח זכה לעלות לארץ הקודש והתיישב בירושלים, שם הפך לאחד מעמודי התווך של הקהילה. בירושלים עמד בראשות ישיבת "בית יעקב" המפורסמת, שהיתה מרכז התורה המרכזי בעיר באותה עת. העמיד תלמידים הרבה, וביניהם בנו הגאון רבי משה חגיז וחתנו המפורסם הראשון לציון רבי משה גאלנטי. נודע בעמידותו התקיפה למען טהרת המחנה ובמאבקו המוקדם בכת ש"ץ וגרורותיה. חיבוריו הנודעים: שו"ת "הלכות קטנות" הכולל מאות תשובות קצרות בדינים מגוונים; "עץ החיים" - פירוש מקיף על המשנה; "פתחי עולם" - חיבור על תרי"ג מצוות.^ 22.
שו"ת הלכות קטנות ח"ב סימן צח.^ 23.
רבי יהודה אסאד (הונגריה), התקנ"ד-התרכ"ו - מגדולי הפוסקים והמנהיגים של יהדות הונגריה בדורו של בעל ה"כתב סופר", כיהן כרב ואב"ד בק"ק סערדהעלי. נולד בשנת התקנ"ד בעיר אשור. למד אצל הגאון רבי מרדכי בנעט זצ"ל בישיבת ניקלשבורג, והיה מתלמידיו המובהקים והאהובים ביותר. כבר בצעירותו נודע כבקי עצום בש"ס ובפוסקים, וזכה להערכה רבה מצד גדולי דורו, ובראשם ה"חתם סופר", שהתבטא עליו בתארים מופלגים. כיהן ברבנות בקהילות שונות, וביניהן סעמניץ וסנאש, עד שנבחר לכהן כאב"ד סערדהעלי, שם עמד בראשות ישיבה גדולה. הוא הנהיג את יהדות הונגריה בתקופה של מאבקים רוחניים קשים כנגד התנועות החדשות, ונודע בעמידתו האיתנה על משמר המסורת ובענוותנותו הגדולה. חיבוריו הנודעים: שו"ת "יהודה יעלה"; "חידושי מהרי"א" - חידושים על מסכתות הש"ס ועל התורה.^ 24.
שו"ת יהודה יעלה ח"א או"ח סימן קצט.^ 25.
דבש לפי מערכת מ אות ה.^ 26.
שו"ת להורות נתן ח"ו סימן קלז.^ 27.
רבי נתן גשטטנר (בני ברק), התרצ"ב-התש"ע - מגדולי הפוסקים והמשיבים בדור האחרון, כיהן כרב שיכון אגודת ישראל בבני ברק וראש ישיבת "פנים מאירות". נולד בשנת התרצ"ב בעיר אגר (ערלוי) שבהונגריה, למשפחה המיוחסת לבעל ה"חתם סופר". בצעירותו למד אצל גדולי דורו, ובהם הגאון רבי יונתן שטייף זצ"ל. לאחר השואה עלה לארץ הקודש וקבע את מושבו בבני ברק, שם הפך לאחד מתלמידיו המובהקים של מרן ה"חזון איש", אשר העריכו והוקירו מאוד על אף גילו הצעיר. כיהן עשרות שנים כרבה של שכונת "שיכון אגודת ישראל" בבני ברק ועמד בראשות ישיבת "פנים מאירות". נודע ככתובת מרכזית לשאלות הלכתיות סבוכות מכל רחבי העולם. חיבוריו הנודעים: שו"ת "להורות נתן" - סדרת ספרים בת עשרות כרכים הכוללת אלפי תשובות בכל חלקי השולחן ערוך; "שיעורי להורות נתן" - חידושים על הש"ס; "להורות נתן" על התורה – ביאורים ודרשות על סדר הפרשיות.^ 28.
קהילות יעקב בבא קמא סימן לט.^ 29.
שו"ת יהודה יעלה או"ח סימן קצט.^ 30.
רבי יוסף פצנובסקי (בעל ה"פרדס יוסף") (פולין), התרל"ה-התש"ב - מחכמי פולין המפורסמים בדור שלפני השואה. השתייך לחסידות גור. נולד בפאביאניץ ועסק במסחר, אך הקדיש את כל עיתותיו לתורה. חיבורו "פרדס יוסף" על התורה הוא אוצר בלום של ליקוטים, פלפולים וחידושים מכל ספרי הראשונים והאחרונים, המסודרים לפי סדר הפסוקים. הספר התקבל בחיבה רבה בעולם הישיבות בזכות בקיאותו המדהימה והיכולת לקשר בין סוגיות שונות בש"ס לבין פשוטי המקרא. רבי יוסף נספה בשואה בגטו לודז' בשנת תש"ב.^ 31.
פרדס יוסף שמות ב, יד אות מה.^ 32.
עירובין מג ע"א.^ 33.
עירובין מה ע"א.^ 34.
ראה מעשה רוקח פרשת מטות בשם נחלת בנימין מצוה קא.^ 35.
סנהדרין קא ע"א.^ 36.
ירושלמי שבת פט"ז, ה"ז.^ 37.
חשוקי חמד שבת עד ע"ב.^ 38.
בבא מציעא קז ע"א.^ 39.
חזון איש ליקוטים חו"מ סימן כא.^ 40.
סמ"ע סימן קנד, ס"ק ד.^ 41.
שו"ת הרמב"ם סימן שצה ד"ה תשובה זאת.^ 42.
קהילות יעקב בבא בתרא סימן ב.^ 43.
ערוך השולחן חו"מ סימן שעח, א.