- פרשת שבוע ותנ"ך
- תולדות
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
מרחשון התשפ"ה
מפטיר מָחָר חֹדֶשׁ (ש"א כ)
פרשת תולדות – שבת מברכים
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת 106 פסוקים = דומה מאוד , מח לב כבד
מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? צָר קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, וְהֵעִידוּ הַכֹּל אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.
אברה"ם מנין רמ"ח שכל האיברים יהיו נתונין ברשותו הוא ששום אבר לא היה יכול לעשות שום פעולה ולהתנועע שום תנועה זולתי במצותיו.
מלך ר"ת מ ח ל ב כ בד. מאן מלכי רבנן דכתיב (משלי ח טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ .
מולד חודש כסליו יהיה בליל ראשון בשעה 4, 49 דקות ו 15 חלקים
מהות שם החודש כסליו מלשון כסיל, והוא המזל הנקרא כסיל שבו הגשם יורד, והוא עת רביעה שניה בארץ ישראל. (מדרש השמות)
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (כה כא) איתא (ילקו"ש) אמר רבי אלעזר: למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעתר? לומר לך, מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות. אנו מבקשים בתפילה ' בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר ' (חבקוק ג ב) רחם בגימטריא 248, רוגז בגימטריא 216, ההפרש עולה למנין לב (32) . על ידי תפילה היוצאת מהלב, נתווסף מספר 'לב' על מספר 'רוגז' והתוצאה 'רחם', וזה מה שהופך את מידותיו של הקב"ה למדת הרחמים. הה"ד (ישעיה נז א) הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב – מאחר והצדיק אבד אין מי שיוכל להתפלל תפילה היוצאת מן הלב. ומדת רגזנות עדיין נשארת לפעול. וכתיב (משלי י יג) וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב – הייסורים והכאות השבט נובעים בגלל חֲסַר לֵב – שאין תפילתנו מוסיפה את ה'לב' כדי להפוך הכל ל'רחם'. לרחמי ה'. וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ . (נחמיה ט ח) אברהם בגימטריא ' רחם ' (248) והיאך? מפני שמצאת את ' לבבו ' נאמן, על ידי כך היה לו כח להוסיף 'לב' על 'רוגז' ולהעלותו ולהפכו למדת 'רחם'. (בן יהוידע – יבמות סד.)
וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְ-הוָה . (כה כב) פרש"י - רַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן 'רִיצָה': כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר – יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת. עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי עֲבוֹדָה זָרָה – עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת. איתא (נדה ל ב) דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר (איוב כט, ג) בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר (איוב כט, ב) מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כִּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי . ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר (משלי ד ד) וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ שְׁמֹר מִצְוֺתַי וֶחְיֵה ואומר (איוב כט, ד) בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי מאי ואומר וכי תימא נביא הוא דקאמר ת"ש בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה וכו'. פירש החת"ס – אור הנשמה שופע עליו ועדיין אין הגוף חוצץ מפניה והיא יכולה להשיג מסוף העולם ועד סופו כמו אדם ישן שע"י שבטלו חושיו צופה מה שבאספמיא ומפני כן נמי משיג כל התורה כולה וכשיוצא לאויר העולם סטרו על פיו ושוכח פי' ע"י הכנסת הנשמה לגוף נעשה חוצץ בינה להשגה. כתב הבן יהוידע - אף על גב דאחר כך סטרו ומשכחה ממנו אהניה ליה שתחזיק הקדושה קודם שיחזיק היצר הרע. מדוע רצה לצאת יעקב ממעי אמו והלא המלאך מלמדו את כל התורה כולה . אמר יעקב אבינו מוטב שאלמד תורה מפי בשר ודם ובלבד שאהיה במחיצתם של צדיקים, מאשר ללמוד תורה מפי המלאך ולשבת במחיצה אחת עם עשיו הרשע. (ר' יששכר מבלעז) א"נ יעקב רצה ללמוד מתוך עמל התורה ולא לקבל הכל מוכן מפי המלאך. (הגר"א, ספר הזכרון) א"נ איתא במדרש (מ"ר בראשית סג) וַיִּתְרֹצֲצוּ רבי יוחנן אמר זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה. לכן רצה יעקב לצאת לפי שלא יכל היה ללמוד עם המלאך. (מעדני אשר) א"נ דאיתא (רמב"ם ת"ת ג יב) כל המשמיע קולו בשעת תלמודו, תלמודו מתקיים בידו אבל הקורא בלחש – במהרה הוא שוכח. ואיתא (נדה שם) כיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח. פרש"י - נפתח פיו ונסתם הטבור. ולכן רצה יעקב לצאת מפני שלא יכול היה ללמוד בקול. (רי"מ ברנט). א"נ קודם מתן תורה לא היה מלאך מלמד את התינוק תורה. (ר"ט שלזינגר) (אוצר החידות)
וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְ-הוָה . (כה כב) איתא בחז"ל כשמתפלל האדם על עצמו יש מקטרגים שלא תתקבל תפלתו, והעצה שיתפלל למען כבודו יתברך שיתגדל ויתקדש בישועתו. ולפי זה יבואר כשראתה רבקה שכל כך גדול צער העיבור הבינה שלא התפללה כראוי, כי התפללה על עצמה, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי מתאוה להריון, מתפללת על עצמי, וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְ-הוָה , פירוש להתפלל מכאן ואילך רק למען שמו יתברך. (מקור ברוך) וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְ-הוָה . - וְ נַפְשִׁי כְּ עָפָר לַ כּל תִּ הְיֶה ר"ת וַתֵּלֶ"ךְ . אֶת יְ-הוָה - דרשו חז"ל לרבות תלמידי חכמים. (פסחים כב ב). רבקה אמנו ע"ה בקשה בנים כאלו המשפילים עצמם לפני תלמידי חכמים ויראי ה'. (אמרי חיים)
וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם . (כה כו) ד' אותיות יַעֲקֹב , כנגד ד' עטרות שעתידין בניו לעטר לקב"ה, י' כנגד עשרת הדברות, ע' כנגד שבעים זקנים, ק' כנגד היכל שבנו להקב"ה, שנאמר בו (יחזקאל מב ח) וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַהֵיכָל מֵאָה אַמָּה . ב' כנגד ב' לוחות. ובזכות יעקב נגאלו ישראל ממצרים, שנאמר (תהלים קה י) וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם . ואלמלא יעקב לא נפדה אברהם מן הכבשן, שנאמר (ישעיה כט כב) כֹּה אָמַר יְ-הוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם . דבר אחר דרשו חז"ל שפדאו מצער גידול בנים. (ב"ר סג ב) (דעת זקנים)
יעקב עם ד' אותיות עולה בגימטריא קו"ף (186). ואמר רבי עקיבא קו"ף זה הקב"ה. היינו שהשם בן ד' (י-ה-ו-ה) במספר מרובע הוא גימטריא קו"ף כזה, י' פעמים י'. ה' פעמים ה', ו' פעמים ו', ה' פעמים ה'. (רבינו בחיי) ב' פעמים יעקב בגימטריא שס"ד כמנין השטן , היינו שובר את כוחו של השטן. וכן ב' פעמים יעקוב (מלא) הוא בגימטריא עשו שהוא פי שניים מיעקב. לכך התכוון יעקב באומרו ליצחק אביו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ היינו לאחר קניית הבכורה וקבלת חלק כפול מ יעקוב הרי אני הוא עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ . (פנים יפות)
וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם. (עובדיה א יח) בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ ס"ת שבת רמז למה שאמרו חז"ל (שבת קיט ב) אֵין הַדְּלֵיקָה מְצוּיָה אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל שַׁבָּת. לכך רמז אף אצל שבת וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם אותיות ומלאכו אף מלאכו של עשיו בכל זה.
כתב הבן יהוידע - נראה לי בס"ד טעם לזה, דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יא, ח) אמרה שבת לפני הקב"ה לכל הימים יש בן זוג ולי אין בן זוג, אמר לה ישראל יהיו בן זוגך! נמצא ישראל עם השבת כדמיון איש ואשה, וידוע אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁזָּכוּ, שכינה ביניהן. שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה. נמצא שם י'-ה' ביניהם. לא זכו אש אוכלתן, שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש. לכך בעון חִלּוּל שַׁבָּת שפגמו בחיבור הזוג לכך תהיה דְּלֵקָה בָּאֵש.
אברהם, יצחק, יעקב – מספר אותיותיהם י"ג , לומר שהם יחידה אחת, וכולם יחדיו מקימים את עם ישראל. גם ארבעת האימהות קובעות מערכת לעצמן: שרה, רבקה, רחל, לאה - מספר אותיותיהן י"ג .'אחד' גם היא בגימטריה שלוש עשרה. לומר שהמספר י"ג מורה על יחוד שמו של ה' ועל התחברותו עם העולמות. האבות והאימהות יחדיו יוצרים חיבור נוסף, הם עולים למספר כ"ו - עשרים ושש, כמניין שם הוי-ה. לומר, שהם המרכבה לשכינה. לצורך השלמת תפקידו של עם ישראל בעולם, זקוק הוא לשני בתים, כשכל אחד מהם מהווה יחידה המורכבת מהמספר י"ג. יעקב וי"ב שבטים – להקמת 'בית יעקב' . יוסף ובניו ובני בנימין – י"ג, להקמת ' בית יוסף' .
וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל (כז לג) תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה הִטְעִימָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אַבְרָהָם – דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״ בַּכֹּל ״. יִצְחָק – דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״ מִכֹּל ״. יַעֲקֹב – דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״כֹּל ״. שְׁלֹשָׁה לֹא שָׁלַט בָּהֶן יֵצֶר הָרָע, אֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב; דִּכְתִיב בְּהוּ: ״ בַּכֹּל ״, ״ מִכֹּל ״, ״ כֹּל ״. (בב"ב יז.) לכאורה כיצד קיבלו האבות הקדושים שכר, כיון שהיצר הרע לא שלט עליהם כלל ?
אלא דאיתא (יומא לח ב) מאי דכתיב (ש"א ב ט) רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר כיון שעבר אדם רוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא הכא נמי כיון שראה הקב"ה שהיו דוחקין עצמן כל כך להתרחק מן העבירה סייעם הקדוש ברוך הוא מכאן ואילך שלא שלט בהן יצר הרע. (תוס' שם) א"נ מאחר והם יגעו יגיעה מרובה כל כך עד שדיכאו לגמרי את שליטת היצר, ועל עבודה זו אכן מגיע להם שכר רב ביותר. אותיות ' כל ' במילואם עולים ' עקד ' (כ"ף, למ"ד = 174, עקד = 174) היינו שכל אחד מהם עקד קשר והכניע את היצר הרע כליל, בצורה מוחלטת. (בן יהוידע – בב"ב יז.)
שאלות
א. וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה .(כז לג) מדוע לא טעם יצחק
מצידו של עשיו.
ב. וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת (כז מו) מה הטעם דכתיב קַצְתִּי ק' זעירא, מכל ק' שבתורה.
ג. הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל . (כז לט) פרש"י - זוֹ אִיטַלִיאָה שֶׁל יָוָן. מה הטעם דכתיב יִהְיֶה בלשון עתיד. כיצד בירך יצחק את
עשיו במשמני הארץ דבר שכבר הבטיח ליעקב, והרי זה מחלקו שלו. כיצד נבנתה רומי.
ד. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם . (כה ל) מה הטעם דכתיב הָאָדֹם הָאָדֹם בכתיב חסר ו'.
עשיו למד מאביו את טעמי המצוות חוץ משתי מצוות אותם לא רצה ללמדו.
ה. וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה [ צָיִד ]. (כז ג) מה הטעם דכתיב צידה וקרי צָיִד .
ו. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו [ וְיִשְׁתַּחֲווּ ] לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ . (כז כט) מה הטעם דכתיב לְאֻמִּים
בכתיב חסר.
ו. ראיה בהפטרה ( מָחָר חֹדֶשׁ ) להא דכתב החינוך (מצוה רל"ט) מדיני מצות התוכחה מה שאמרו ז"ל (ערכין טז:) שחיוב מצוה זו עד הכאה, כלומר שחייב
המוכיח להרבות תוכחותיו אל החוטא עד כדי שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח.
ז. מה הטעם שנהגו לאכול ביצים בליל הסדר.
ח. וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי . (כז לז) מה הטעם דכתיב
וּלְכָה בה"א כתיב מלא, הול"ל וּלְךָ אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי.
ט. כמה שנים אבות העולם אברהם יצחק ויעקב ע"ה ראו זה את זה.
י. וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ . (כה כא) מה הטעם דכתיב הִוא עם ו' וקרי היא. כמה שנים היתה
רבקה עקרה.
כ. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם. (כח ז) מה הטעם דכתיב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ הול"ל וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אל אביו ואמו וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם .
ל. וְצוּדָה לִּי צָיִד .. וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים .. וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה .. (כז ג-ד) לכאורה המילה לִּי הוא שפת יתר. הול"ל: וְצוּדָה צָיִד .. וַעֲשֵׂה מַטְעַמִּים .. וְהָבִיאָה
וְאֹכֵלָה . ודאי שהכוונה בשביל יצחק שהרי הוא המבקש להכין לו. ולמה דקדק להדגיש בכל דבר לִּי .
מ. וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ . (כז כה) מהיכן היה לו יין שהרי לא מצינו שמסרה לו אמו יין
רק שני גדיי עזים.
נ. שנינו במשנה (נדרים פו ב) נָדְרָה אִשְׁתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בִּתּו .ֹ פרש"י - כששמע הנדר היה סבור שבתו היא נדרה והפר לשם בתו. הֲרֵי זֶה יַחְזוֹר וְיָפֵר ואין
תוקף לדבריו כי זו נעשתה בטעות. לכאורה כיצד הועילה ברכת יצחק ליעקב הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וגו וּלְכָה אֵפוֹא מָה
אֶעֱשֶׂה בְּנִי . הרי זו ברכה בטעות לפי שיצחק חשב שהוא עשיו, והיה לעשיו לערער על הברכה ולומר ברכה בטעות היא ולא תועיל, תננה לי.
נ. וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן . (כז טו) מה הטעם דכתיב עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וכן יַעֲקֹב בְּנָהּ
הַקָּטָן .
ס. וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב . (כה לג) איך הקנה עשיו ליעקב את בכורתו, והרי קי"ל (קידושין סב ב, יבמות צג.) אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
ע. וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן . (כז טו) כיצד לבש יעקב את בגדי עשיו הרשע בלי חשש
טומאה, וקי"ל שבגדי עם הארץ ורשעים מטמאים. (חגיגה ח.) ממה היה עשויים הבגדים הללו.
פ. וַיַּגֶּשׁ לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ . (כז כה) מה הטעם שבטעמי המקרא על התיבה ל֦וֹ הוא מֵרְכָא כְּפוּלָ֦ה הנקרא גם תְּרֵי טַעֲמֵי. והוא אחד הטעמים
הנדירים ביותר בתורה.
צ. וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְ-הוָה . (כה כב) פרש"י - לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם. תרגום יונתן - וַאֲזָלַת לְבֵי
מֶדְרָשָׁא דְשֵׁם רַבָּא לְמִבְעֵיהּ רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ. לכאורה מדוע לא דרשה את ה' על ידי יצחק בעלה שהיה נביא השם ומפורסם ויחיד הדור וטבעו יצא
בעולם, וכן למה לא הלכה לדרוש את ה' בבית חמיה אברהם שהרי לא מת עד שהיו יעקב ועשיו בני חמש עשרה שנה.
ק. לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד . (כז מה) פרש"י - אִם יָקוּם עָלֶיךָ וְאַתָּה תַהַרְגֶנּוּ, יַעַמְדוּ בָנָיו וְיַהַרְגוּךָ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִזְרְקָה בָהּ, וְנִתְנַבְּאָה שֶׁבְּיוֹם אֶחָד
יָמוּתוּ . לכאורה הם לא מתו באותו היום שהרי יעקב אבינו נפטר במצרים והם עשו ארבעים יום חניטה ושלושים יום נוספים של בכי במצרים ובעבר
הירדן עשו שם מספד גדול מאוד ואבל שבעה ימים. והדרך עצמה ממצרים לארץ ישראל.
ק. עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם (כז מה) לכאורה לא מצינו שרבקה שלחה אחריו או מי היה השליח.
ר. וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו . (כח ה) מה הטעם דכתיב אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו
והוא ידוע שרבקה היא אמם. [פרש"י - אֵינִי יוֹדֵעַ מַה מְּלַמְּדֵנוּ].
ש. וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ . (כז לח) מספר הדמעות שעשיו הוריד בעיניו.
ת. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה . (כח ט) מה הטעם דכתיב יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם
והכתיב כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע . לשם מה כתב גם אֲחוֹת נְבָיוֹת . מה כ"כ חשוב היחוס שלה.
תשובות
א. אפיקומן אכל שהרי פסח היה – ושני הגדיים שהכינה רבקה היו אחד לפסח ואחד לחגיגה. ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. (פסחים קיט ב) (חת"ס)
וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ . (כז לה) בְּמִרְמָה בגימטריא אפיקומן (287). (ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל) וָאֹכַל מִכֹּל ר"ת מ צה כ זית ל אחרונה
(אזנים לתורה)
ב. בית המקדש היה אורך ק' אמה ורוחב ק' אמה וגובה ק' אמה. (ובכללם ההיכל והקודש קדשים והתאים שמקיפים אותו והאולם שלפני ההיכל) (מדות ד ו)
ראתה ברוה"ק שעתיד בית ראשון להיחרב לסוף ת"י שנים. קַצְתִּי בְחַיַּי קץ ת"י , לכך כתיב ק' זעירא לפי שנתמעט ההיכל שהיה ק' על ק'.(רבינו אפרים)*
ג. גבריאל נעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי, בשעה שנשא שלמה המלך את בת פרעה. (שבת נו ב) נמצא שבזמן יצחק היתה רומי
בבחינת דבר שלא בא לעולם, ברכתו ליעקב היתה על משמני הארץ שכבר היו באותה שעה, לפיכך רשאי היה להוסיף ולברך את עשיו על משמני הארץ
ההיא שעדיין לא באה לעולם. לכך כתיב יִהְיֶה בלשון עתיד. (שו"ת בנין שלמה)
ד. דמים ביקש עשיו ללמוד טעמיהם ולא רצה אביו ללמדו, (דם נדה ודם בתולים) מפני שהיה משחית. והיינו דכתיב הָאָדֹם הָאָדֹם שתי פעמים חסר, לרמז
על הדמים (דם נדה ודם בתולים). (מדרש חסרות ויתרות)
ה. ה' דברים המפסידים את השחיטה הזהירו – שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, עיקור. והם הלכה למשה מסיני. כלומר השמר לך פן תעשה הבהמה נבלה.
(הרא"ש) וכן ה' סימני טהרה בעוף: אינו דורס. אצבע יתירה. זפק. קרקבו נקלף. אינו חולק את רגליו. ובחיה: מפרסת פרסה. מעלה גרה. ואין לה שינים
למעלה. קרנים. ובשרה הולך שתי וערב תחת העוקץ. (בעה"ט) *
ו. ו' אומות חסרים אשר לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה (דברים כ טז) , והגרגשי פנה והלך לו לאפריקא (גיטין מו א – תוס' ד"ה כיון דאמרו) (משך חכמה). א"נ כנגד ו'
דורות שמדוד עד יורם שעבדו אדום את ישראל ומכאן ואילך פשע בו ויש בזו הברכה כ"ו תיבות לומר לך שברכו בשם הנכבד שעולה כ"ו. (בעה"ט)
ו. וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ (ש"א כ לג) אלמא דעד כאן חייב להוכיחו והרי שם לא הכהו ממש רק הטיל החנית להכותו אלמא דהכאה מקרי עד
שיהא קרוב להכאה. (טעמא דקרא)
ז. זכר לאבילות לפי שמת אברהם אבינו בערב פסח. (פרי מגדים) א"נ זכר לחורבן לפי שבו איננו יכולים להקריב קרבן פסח. וכן ליל הסדר חל בדיוק
באותו יום שבו יחול תשעה באב באותה שנה. סימן א"ת ב"ש (לבוש סי' תעו ב) א"נ זכר לקרבן חגיגה. (הגר"א - מעשה רב, אות קצא) (שו"ע או"ח תעג סעיף ד)
ח. חמשת אלפים שנה יעברו מבריאת העולם שאז יתן הקב"ה את נקמתו באדום. ועד אז עשיו ימלוך. (דעת זקנים) א"נ חמשה בנים שהיו לעשיו, אליפז
רעואל יעוש יעלם קרח, וע"כ אמר וּלְכָה כלומר ולחמשה בנים שלך מה אעשה כבר נתתי אתכם לו לעבדים. (רבינו בחיי) *
ט. ט"ו שנים ראו אבות העולם זה את זה. שהרי אברהם חי קע"ה שנים, והיה בן ק' כשנולד יצחק, ויצחק בן ס' בלדת יעקב. נמצא כשהיה יעקב בן ט"ו
שנה הלך אברהם לבית עולמו. (ר יהודה החסיד, סידור הרוקח) *
י. י"ב שנים היתה רבקה עקרה. דהיא היתה בת ג' שנים ובֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה ובֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם, הרי היתה בת כ"ג שנים כשילדה.
צא מזה י"א שנה שאינה יכולה להוליד (יבמות יג) אם כן לא היתה עקרה רק י"ב שנים. הוא בגימטריא י"ב. (משך חכמה) א"נ בא להורות שגם יצחק היה
עקר כמו שאמרו רז"ל שהאבות טומטומין היו. (הרע"ב) ואיתא במדרש (ילקו"ש) אמר ר' יצחק: יצחק אבינו עקר היה, שנאמר: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הוָה לְנֹכַח
אִשְׁתּוֹ , 'על אשתו' לא נאמר אלא לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ , ששניהם עקורים היו. *
כ. כיבוד אב וכיבוד אם קיים יעקב, דלא כעשיו הרשע שקיים רק כיבוד אב. א"נ לפי שרבקה שלחה ליעקב שינצל מעשיו כמו שאמרה לו (כז מג) וְעַתָּה
בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ ויצחק שלח את יעקב ליקח אשה כמו שאמר לו (כח ב) וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה . ויעקב כשהלך הלך בשביל ב' הסיבות. על כן
וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו בשביל הסיבה שצוה לו אביו, וְאֶל אִמּוֹ בשביל הסיבה שצותה לו אמו. (פרדס שמאי, טעמא דקרא)
ל. לשמי – היינו לשם יצחק בלבד. מאחר ועשיו נולד במזל 'מאדים' ואמרו בגמרא (שבת קנו.) ז' מזלות הן המשמשין את השעות חנכ"ל שצ"ם. (ח מה,
נ וגה, כ וכב, ל בנה, ש בתאי, צ דק, מ אדים) הנולד במזל מאדים יהא אדם שופך דם או מקיז דם או גנב או שוחט או מוהל. פחד יצחק שיביא לו עשיו צייד מן
הגזל שהרי זהו טבעו לכך אמר לו וְצוּדָה לִּי צָיִד לשמי וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים עבורי בלבד אל תכין לעצמך וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה אני לבדי . באזהרות אלו
התבקש עשיו להרחיק עצמו מכל קשר ושייכות אישית למאכלי הצדיק. (אדרת אליהו)
מ. מלאך מיכאל הביא לו יין מגן עדן. (דעת זקנים). תרגום יונתן - וְלָא הֲוָה חַמְרָא גַבֵּיהּ וְאִזְדַמֵן לֵיהּ מַלְאָכָא וְאַיְיתִי מִן חַמְרָא דְאִצְטִנַע בְּעִינְבוֹיֵי מִן יוֹמֵי
שֵׁירוּי עַלְמָא וְיַהֲבֵיהּ בְּיַד יַעֲקב וְיַעֲקב אַמְטֵי לֵיהּ לְאָבוּי וּשְׁתִי. כתב החזקוני – לפי שהיין מערבב קצת דעתו של אדם, ולא ידקדק אם הוא עשיו אם לא.*
נ. נבואה היא מאת השי"ת, ויצחק הוא כלי לכח ההוא ולדיבור ההוא ולא היתה כוונתו ולא מילותיו ברשות עצמו כלל, ולכן לא נגרע מערך הברכות למרות
כוונת יצחק לברך את עשיו. לפי שהנביא אינו פועל כלל מצד עצמו. (דרשות הר"ן דרוש ה) *
נ. נס גדול נעשה בלבישת הבגדים, שאף שהיו בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הם תאמו למידתו של יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן , כי נתקטנו הבגדים מאליהם ונעשו כמידתו.
(צרור המור, שו"ת בנין שלמה)
ס. סילק עצמו מבכורתו במה שאמר וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה ולאחר שסילק עצמו הרי זכה בה יעקב. דקי"ל (כתובות פג.) נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר –
מתנה אדם עליה שלא ירשנה. שבכגון זה תנאו קיים. וכתב הר"ן שגם בדאורייתא מועיל סילוק. (קצות החושן) א"נ קודם מתן תורה גם דבר שלא בא
לעולם היה בר קנין. (תשובת הריב"ש – סימן שכא. קצות החושן סימן רעח) א"נ פסק הרמ"א (חו"מ רט ד) שאע"ג שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אולם
אם נשבע לקיים המקח אע"פ שלא בא לעולם צריך לקיים שבועתו. לכן השביעו יעקב כדי שיחול המקח אף בדבר שלא בא עדיין לעולם. (מהר"ם שי"ף) ע. עור של דג אינו מטמא – ואיתא בחז"ל שהבגדים הללו לקח עשיו מנמרוד כאשר הרגו והם היו שייכים לאדם הראשון שקיבל אותו מה'. הבגדים היו
עשויים מעור הלויתן , ולכן יכול היה יעקב ללובשם בלא חשש טומאה. (החיד"א, פרדס יוסף)
פ. פעמיים שתה משום דרך ארץ – דהשותה כוסו בפעם אחת הרי זה גרגרן. לכן הפסיק והוא הביא לו הכוס שתי פעמים ששתה בשתי פעמים.(משך חכמה)*
צ. צנועה היתה והסתירה הדבר מבעלה ומחמיה והלכה אצל שם, שהרי האבות למדו תורה בבית מדרשו של שם. א"נ לפי שאין הנבואה שורה לא מתוך
עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה. (שבת ל ב) והם היו מצטערים בשבילה, לפיכך הלכה לבית מדרשו של שם. (ילקוט האזובי) *
ק. קבורתם היתה ביום אחד. כדאיתא (סוטה יג.) כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, אֲתָא עֵשָׂו קָא מְעַכֵּב אֲמַר לְהוּ: הַבוּ לִי אִיגַּרְתָּא! אֲמַרוּ לֵיהּ: אִיגַּרְתָּא בְּאַרְעָא
דְמִצְרַיִם הִיא. וּמַאן נֵיזִיל — נֵיזִיל נַפְתָּלִי דְּקַלִּיל כִּי אַיָּילְתָּא חוּשִׁים בְּרֵיהּ דְּדָן תַּמָּן הֲוָה, וְיַקִּירָן לֵיהּ אוּדְנֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: מַאי הַאי? וְאָמְרוּ לֵיהּ: קָא מְעַכֵּב
הַאי עַד דְּאָתֵי נַפְתָּלִי מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. אֲמַר לְהוּ: וְעַד דְּאָתֵי נַפְתָּלִי מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, יְהֵא אֲבִי אַבָּא מוּטָל בְּבִזָּיוֹן? שְׁקַל קוּלְפָא מַחְיֵיהּ אַרֵישֵׁיהּ. בְּאוֹתָהּ
שָׁעָה נִתְקַיְּימָה נְבוּאָתָהּ שֶׁל רִבְקָה, דִּכְתִיב: לָמָּה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד . וְאַף עַל גַּב דְּמִיתָתָן לֹא בְּיוֹם אֶחָד הֲוַאי - קְבוּרָתָן מִיהָא בְּיוֹם אֶחָד הֲוַאי.
שהרי נהרג עשיו, וגם נקבר, באותו יום שנקבר יעקב. (החזקוני) א"נ מאחר שנבראו שניהם ביום אחד כאילו מתו שניהם ביום אחד. (ילקוט האזובי) *
ק. קב"ה היה השליח שנאמר (להלן לא ג) וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ . בוא וראה כמה גדולים מעשה הצדיקים שהקב"ה בעצמו עושה
שליחותם לקיים מש"ה (ישעיה מד כו) מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים . (רבינו אפרים)
ר. רוב הבנים דומים לאחי האם. (ב"ב קי.) שלא תתמה איך יצא רשע כעשיו משני צדיקים כמו יצחק ורבקה, לכך נאמר אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי
רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו , להגיד לך שעשיו דומה ללבן אחי אמו. א"נ - אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו , שלטובת שניהם נתכוונה, כדכתיב (לעיל כז מה) לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם
שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד . (דעת זקנים) א"נ עשיו רצה לישאנה ונתיירא כיון שהיא נכדת אברהם וכשראה שאחיה נביות רשע הסכים. (טעמא דקרא) *
ש. שלש דמעות הוריד עשיו מעיניו, אחד מעינו של ימין, ואחד מעינו של שמאל, והשלישית היתה קשורה בעינו, שנאמר (תהלים פ ו) וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת
שָׁלִישׁ , שלש אינו אומר אלא שָׁלִישׁ . רבי אמר, ואית דאמרי משמיה דרבי שמלאי: אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, בזכות שלש דמעות שהוריד
עשיו מעיניו השלטתו מסוף העולם ועד סופו ונתת לו שלום בעולם הזה, אנו שדמעתנו תדירה ביום ובלילה כלחם, על אחת כמה וכמה שתמלא עלינו
רחמים, לכך נאמר: הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה . (ילקו"ש תהלים שם)
ת. תשובה עשה ישמעאל בחיי אביו. (בב"ב טז ב) לכך יחסו הכתוב בֶּן אַבְרָהָם , ולכך אֲחוֹת נְבָיוֹת כלומר אע"פ שעשה תשובה לא זכה להעמיד בנים
כשרים, כי מחלת היתה רשעה, ולכך הכתוב מיחסה אֲחוֹת נְבָיוֹת שהיה רשע. (רבינו אפרים) *
מקורות / חידודון *
ב. קו"ף קטנה שראתה שעתיד ליחרב הבית שגבהו ק' אמה וקו"ף של וּדְרוֹר קֵן לָהּ גדולה (תהלים פד ד) שבקש דוד על ההיכל שגבהו ק' אמה שלא יחרב.
(בעה"ט) אמרה רבקה אני רואה ברוח הקודש מפני שיתחתנו בבנות הארץ יהיה חורבן הבית. וההיכל ק' על ק' יהיה חרב. (הרוקח)
קו"ף קטנה – ללמדנו שזהו לא הטעם האמיתי מכיון שלא נתחדש עתה דבר במעשי כלותיה בנות חת. אלא מפני שלא רצה ללכת יעקב ללא רשות וברכת אביו. (אזנים לתורה)
ה. שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור עולים בגימטריא אלף רצ"א (1291) שרמז לו קץ דניאל שכתוב (דניאל יב יא) וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים . דהיינו שיהיה כ"כ בנתיים, דהיינו בתשעים ואחד תהיה הצידה, שאז תהיה תהיה צידה גמורה ואמיתית לחיה הרביעית. (פענח רזא)
ח. וּלְכָה אֵפוֹא כתיב בה"א, לשון הליכה, כלומר מה תועלת לך בכל הברכות שבעולם, והלא בחייך בכל מקום שאתה הולך גיהנם הולך עמך, זהו וּלְכָה אֵפוֹא מלשון אפייה, עוד איפוא בגימטריא גהנם . (98) (רבינו אפרים)
ט. יְבָרֶכְךָ יְ-הוָה וְיִשְׁמְרֶךָ . התחלת התיבות עולה כ"ו כנגד השם של ד' אותיות וסוף התיבות כה"ך עולה מ"ה כנגד השם של מ"ה תיבות וזהו יְ-הוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ וג' תיבות בפסוק כדי להזכיר זכות ג' אבות ובהם ט"ו אותיות על שם האבות שראו זה את זה שלשתן ביחד ט"ו שנים וזכות השבטים עם האבות הם ט"ו. יְבָרֶכְךָ בזכות אברהם דכתיב ביה וַי-הוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל וג' תיבות בפסוק כנגד ג' ברכות שנאמרו בו וַאֲבָרֶכְךָ . וֶהְיֵה בְּרָכָה . וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ . (בעה"ט במדבר ו כד)
כתב החיד"א - אבות העולם אברהם יצחק ויעקב ראו זה את זה וט"ו שנים למדו התורה בכל יום ולילה ט"ו שעות ובן ט"ו לתלמוד. (מדבר קדמות מערכת א)
י. תרגום יונתן - וַאֲזַל יִצְחָק לְטַוָור פּוּלְחָנָא אֲתַר דְכַפְתֵיהּ אֲבוֹי וְהָפַךְ יִצְחָק בִּצְלוּתֵיהּ דַעֲתֵּיה דְקֻבָּ"ה מִמַה דִגְזַר עַל אִנְתְּתֵיהּ אֲרוּם עַקְרָא הֲוַת גַבֵּיהּ עֶשְרִין וְתַרְתֵּין
שְׁנִין וְאִתְהֲפִּיךְ בְּגִינֵיהּ דַעֲתֵּיה דְקֻבָּ"ה מִמַה דִגְזַר עֲלֵיהּ דְאַף הוּא הֲוָה עָקָר וְאִתְרָוַח וְאִתְעַבָּרַת רִבְקָה אִנְתְּתֵיהּ. משמע שהיא היתה עקרה כ"ב שנים. וכן משמע שגם יצחק היה עקר.
מ. היין הוא דין, וצריך למתק את הדין במים. יעקב מזג מים ביין – 'דארמי מיא בההוא יין' (זוה"ק בלק קפ"ט), כי המים הם רחמים, ועל ידי המים מיתק את הדין של היין. לכן אומרים ב'לשם יחוד' שלפני הקידוש בערב שבת שחיבר בעל הבא"ח זיע"א: 'ובזכות יעקב תמימך, אשר מיתק הגבורות בחסדים, ככתוב: ' וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ ' - דארמי ליה מיא ביינא'. (סידור קול אליהו)
נ. וכן בפסוק מִי אַתָּה בְּנִי (כז יח) ובעשיו לא כתיב בְּנִי דכתיב וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו. (כז לב) לפי שהמלאך היה בפיו של יצחק כשאמר לו מִי אַתָּה בְּנִי . וכן מוכיח שהמלך היה כי כאן כתיב וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי. ולא כתיב ויאמר לו יצחק אביו מי אתה. וכך היא המדה כשהקב"ה רוצה שהאדם ידבר בעל כרחו מה שהוא חפץ אז משים מלאך בפיו. וכן עשה לבלעם שנאמר (במדבר כג ה) וַיָּשֶׂם יְ-הוָה דָּבָר בְּפִי בִלְעָם , שהוא מלאך. כמד"א (זכריה ד א) הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי . מדלא כתיב הדובר לי אלא בי, לכך בפי בלעם גימטריא ועל ידי מלאך יבא , (234), ולכך כשבא עשיו אז אמר לו יצחק אביו מִי אָתָּה , אע"פ שהרגיש שהוא עשיו לא אמר בני לפי שנכנסה עמו גיהנם. (רבינו אפרים)
פ. וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ לפי ששתה ד' כוסות לכך נאמר וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל ואח"כ וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ . בליל הסדר נוהגים בדרך חירות ואין האדם מוזג לעצמו את כוסו אלא אחרים מוזגים לו. (שו"ע תעג א) שכבר הביא יין מקודם על כוסות ראשונים ואחר הפסח הביא הכוסות האחרונים. (טעמא דקרא)
צ. א"נ תלתה הקלקלה בעצמה שהרי כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי תוֹרָה שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר – יַעֲקֹב רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת. עוֹבֶרֶת עַל פִּתְחֵי עֲבוֹדָה זָרָה – עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת, לפיכך התביישה ולא פנתה לאביה או לחמיה. וכן כדי לא לצערו (פענח רזא)
א"נ איתא (סוטה יב.) נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת לֹּא הָיוּ בְּפִיתְקָהּ שֶׁל חַוָּה. פרש"י - בגזר דין שלה ושטר גזירות קללתה דעצבון והריון. כיון שהצטערה בהריונה תלתה את ייסוריה בחטאיה ולכן היתה בושה ויראה לספר זאת לבעלה וחמיה. (גור אריה)
מבואר במדרש שאברהם אבינו נפטר מן העולם 5 שנים קודם זמנו כדי שלא יראה את נכדו עשיו יוצא לתרבות רעה. מכיון שבשמים רצו להסתיר ממנו זאת לכן סיבבו שרבקה לא תלך אליו. (תפארת יהונתן)
ק. א"נ - כיון דקבורה הוא העיקר לגבי התחלת אבילות ושניהם נקברו ביום אחד הוי כאילו שניהם מתו ביום אחד. (פרדס שמאי בשם שות תרומת הדשו סימן רצג)
אי נמי מחייה ב' קוּלְפָּא ' שהוא אותיות 'קול אף' לרמוז קול יעקב בתורה נהפך על עשו אף. כי קולו הוא באלף שהוא לשון לימוד כמו אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) ויסתלק הלמד ממנו שהוא קול הלימוד של יעקב אבינו ע"ה וישאר אף על עשו. (בן יהוידע – סוטה יג.)
לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד . אמרה על יצחק ויעקב, שהיה בדעתו של עשיו להרוג את יעקב ביום מיתת יצחק מיד, שזהו יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי כלומר תיכך כשיקרבו שעדיין לא יהיו ימי אבלו מ דהיינו תיכף למיתתו. (פענח רזא)
ר. אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו . כתב רבינו אפרים – כלומר אל תתמה שהוא רשע ואחותו צדקת, שהרי רבקה עצמה ילדה צדיק ורשע. (וכן הובא בנחל קדומים)
ת. מחלת בת ישמעאל היא בשמת. בתחלה היתה מבושמת במעשה ידיה קודם שנישאה ולאחר שנישאה היתה בבית בעלה ותפסה מעשיו הרעים ונקראת מחלה לשון חולי ולא עשתה תשובה כאביה. לכך פסיק בין מחלת לבין ישמעאל בן אברהם, שלא נישאת לעשיו אלא לפי שהוא בן אברהם. (הרוקח) ד"א מחלת מכאן שהנושא אשה מוחלין לו עונותיו. לכך נהגו להתענות החתן ביום הנישואין כי הוא יום הכפורים שלו. וכמו שיש מן מתן תורה עד יום הכפורים ק"כ ימים, כך יש ק"כ תיבות בברכת נשואין. (מושב זקנים)
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם – כתיב וְאֵלֶּה שלא רצה לפסול תולדות ישמעאל הנזכרים לעיל מיניה כיון שעשה תשובה. (פענח רזא)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
למה ללמוד גמרא?
אחדות זו מעבדה של בירורים
משמעות המילים והדיבור שלנו
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
איך ללמוד אמונה?
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
יצחק אבינו – מידת הגבורה וההמשכיות
הרב אברהם מלמד | כ"ח חשוון תשפ"ה
בבא בתרא דף קנ"ח
הרב אלי סטפנסקי | כ"ט חשוון תשפ"ה
בבא בתרא דף קנ"ז
הרב אלי סטפנסקי | כ"ח חשוון תשפ"ה
