ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עובד ומעביד
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- כלכלה ופרנסה
מוסר של צדק ומוסר של אחווה
האחווה אינה מופיעה בכל המצוות שבין אדם לחברו בתורה. יש מצוות שאינן נובעות ממנה, כמו איסור רציחה, שנובע מצלם האלוקים שבאדם, וכמו איסור גנבה או גזלה. ערכים מוסריים הנובעים מערך הצדק אינם תלויים באחווה. אנו חייבים בהם גם כלפי האחר – האדם הרחוק או השנוא ביותר. הריגה של גוי שלא במסגרת חוקי המלחמה אסורה לחלוטין (רמב"ם, הלכות עבודה זרה י, א), והוא הדין לגזל הגוי (הלכות גזלה ואבדה א, ב). אולם חלק ניכר מן המצוות החברתיות מחייב בעיקר כלפי ה"אח".
על ההבחנה הזאת בין מוסר של צדק למוסר של אחווה עומד המהר"ל, כשהוא מסביר את הפרדוקס שיש באיסור להלוות בריבית. מצד אחד, איסור ריבית חמור כל כך עד שכל השותפים בעסקה עוברים עבירה. מצד שני, מותר לקחת ריבית מגוי (דברים כג, כא) אף על פי שאסור לגזול ממנו. על כך עונה המהר"ל: "כי התורה אמרה שהמצווה שיהיה מלווה לחברו ישראל שבשביל כך נעשו ישראל לעם אחד לגמרי, כאשר מקבל זה מזה... וזה מלווה לו בריבית ונושך אותו, וכל נשיכה הוא העדר לאותו שנושך והוא כמו נשיכת נחש... ואצל בן נח הוא הפך זה, כי בן נח דינו מיתה על הגזל, ובוודאי על הריבית אינו חייב כלום" (נתיב הצדקה, פרק ו).
הריבית איננה עוד סוג של עוול. בין זרים אין בה פסול, כל זמן שהלווה מתחייב לכך מרצונו החופשי. אולם בין אחים זו התנהגות שאיננה מתקבלת על הדעת. כאשר אחיך זקוק לכסף ויש לך כסף פנוי – אין דבר מתבקש יותר מאשר להעמיד לרשותו את הכסף הזה. הדבר הזה אפשרי רק בין אחים שיש ביניהם יחסי אמון וערבות. הערבות ההדדית מבטאת את היותנו עם אחד, והיותנו עם אחד ומאוחד נותנת ביטוי לכך ש"ה' אחד ושמו אחד". ומי שלוקח את הביטוי העמוק הזה של האחווה והופך אותו על פניו עד כדי כך שהוא מנצל את מצוקתו של אחיו כדי לנשוך אותו באמצעות ריבית – פוגע בתשתית של האחווה הלאומית.
האחווה כתשתית למצוות צדקה
התובנה הזאת, שחלק גדול מן המוסר החברתי של התורה מבוסס על תודעת האחווה, תסייע לנו להבין את התפיסה הכלכלית־חברתית המתאימה למדינה היהודית.
העולם מחולק בין שמאל כלכלי, שדוגל בסוציאליזם, ובין ימין כלכלי, שדוגל בקפיטליזם. גם אלה וגם אלה מבקשים לתמוך את השקפת עולמם בתורה, ואכן יש בתורה גם יסודות כאלה וגם כאלה. היו שהסיקו מכאן שאין לתורה עמדה ברורה בשאלה זו, והיו שהסיקו שהתורה נמצאת "אי שם באמצע". פרופ' בנימין פורת, בספרו 'צדק דלים' (פרק ב), טוען טענה אחרת. לדבריו, התורה לא עושה פשרה בין הימין לשמאל, אלא יש לה תפיסה מקורית משלה.
המהפכה הצרפתית הרימה שלושה דגלים: חירות, שוויון ואחווה. הערך המארגן של המוסר החברתי בשמאל הכלכלי הוא השוויון, ואילו הערך המארגן של המוסר החברתי בימין הכלכלי הוא החירות. שתי התפיסות הללו שמות במרכז את הפרט ומבקשות לבנות מערכת יחסים תקינה בינו ובין פרטים אחרים, כדי שלא יהיה "אדם לאדם זאב". היהדות מרימה את הדגל השלישי, האחווה. נקודת המוצא שלה היא שהפרט איננו גרגר אבק בודד שמרחף באוויר ומבקש להימנע מהתנגשות עם הגרגרים הסמוכים לו. הכלל הוא גוף אורגני אחד, והפרט הוא כמו תא, רקמה או איבר בגוף הכללי. המחויבות של כל יהודי לסייע לחברו נובעת מתודעת האחווה, בהיותנו גוף חי אחד.
המהר"ל (נתיב הצדקה, פרק ב) מראה כיצד הרעיון הזה בא לידי ביטוי במבנה של המילה צדקה: "במילת 'צדקה' האותיות שלו אחים, והיינו: ה־צ' וה־ק' אחים, וה־ד' וה־ה' גם כן אחים; כי ישראל הם אחים בתולדה, שהם אומה אחת, יש להם אב אחד; ועוד, קיבלו תורה אחת בהר סיני... ולפיכך.... ה־ד' וה־ה' במילת 'צדקה', שהם אחים (כלומר, אותיות סמוכות, ברמת היחידוֹת בגימטרייה), כנגד מה שישראל אחים בתולדה (כלומר, אחווה ביולוגית)... רק שיש עוד מעלה, שהם אחים בתורה (כלומר, אחווה אידאולוגית). ולכך במילת 'צדקה' ה־צ' וה־ק' שהם אחים במספר עשרות (כלומר, אותיות סמוכות ברמת העשרות, שהיא גבוהה יותר)... לכך יש לך לתת צדקה לאחיך". על גבי קומת הגוף, הקומה הביולוגית, וקומת הרוח, הקומה האידאולוגית, יש גם רמה נשמתית, בהיותנו עמו של הקדוש ברוך הוא.
עיקרון זה יוצר גישה אחרת כלפי מצוות צדקה. בתרבות המערבית־נוצרית, המניע לסייע לזולת הוא רחמנות מתנשאת שנובעת מן המסכנות של העני. הרש"ר הירש, בפירושו לספר דברים (טו, ח, בהערת שוליים), עומד על כך שבכל השפות האירופאיות משמעות המילה צדקה היא "מתת חסד". במשמעות הזאת של הסיוע הניתן לעניים מונחת רמה גבוהה של השפלה. התפיסה הסוציאליסטית ניסתה לתקן את העיוות הזה בכך שביססה את הסיוע על ערך השוויון, כשהיא אומרת: "צדק ולא צדקה". אם הסיוע הוא זכות של העני, לא אמורה להיות שום השפלה בקבלתו. בכך נוצר עיוות הפוך, כאשר אין שום רתיעה מוסרית מלהתפרנס בקביעות מיגיע כפיהם של אחרים.
גם כאן התורה אינה יוצרת "משהו באמצע", אלא תפיסה מקורית לחלוטין. הרמב"ם (מורה נבוכים ג, נג) מסביר שהצדקה היא לא חסד גמור ולא משפט גמור, אלא מצב ביניים שתופס את הזולת כראוי לטוב. על פי הבנה זו, הענקת הטוב לעני נובעת מתודעה חזקה של אחווה כלפיו (ראו הרחבה של רעיון זה בספר 'שיח הראוּיוּת', בהוצאת מרכז 'אחווה' למדיניות חברתית יהודית). כאשר המניע לנתינה הוא תודעה של אחווה, נוצר איזון: אומנם העני אינו מרגיש בנוח להתפרנס מיגיע כפיו של הזולת, אולם גם אינו מרגיש מושפל כאשר אחיו נחלץ לעזרתו, במיוחד כאשר הנתינה נעשית ברגישות כמתן בסתר.
ערך האחווה אינו נשאר במעגל הלאומי, ולפעמים הוא מתפשט הלאה. מצוות צדקה נוהגת גם כלפי גר תושב שנמצא במעגל האחווה הרחב יותר, מאחר שקיבל על עצמו את שבע מצוות בני נח. וכך נאמר בתורה: "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה, לה). רמה נוספת של מחויבות ישנה גם כלפי גויים גמורים, מפני דרכי שלום (גיטין סא, א), שלדעת הרמב"ם זהו ערך ולא שיקול תועלתני.
כלכלת אחווה
על פי העיקרון הזה, שהתשתית של רוב המצוות החברתיות היא ערך האחווה, נוכל להבין מצוות חברתיות רבות שכתוב בהן "אחיך", "בעמך", "עמיתך" או "רעך", וחז"ל מלמדים אותנו שלפחות ברמה העקרונית הן נוהגות רק בין יהודים (אף שבתנאים מסוימים התחולה שלהן רחבה יותר), בהשוואה למצוות אחרות שנוהגות גם כלפי גויים. על בסיס זה טבע איש הכלכלה מייקל אייזנברג, בסדרת הספרים 'עץ החיים והכסף', את המונח היהודי המקורי "כלכלת אחווה".
נביא לכך דוגמה אחת. איסור אונאה אינו נוהג כלפי גוי, כפי שנאמר בתורה: "אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה, יד). אולם יש להדגיש: אונאה בהלכה היא לא מילה זהה להונאה בעברית המודרנית. הונאה – שפירושה הוא רמאות – אסורה גם כלפי מי שאינו יהודי, ואפילו גנבת דעת אסורה כלפיו (חולין צד, א). אונאה היא מכירה במחיר גבוה מן המקובל, והדבר אסור למרות שהקונה מוכן לקנות את המוצר הזה במחיר שנדרש ממנו. זה לא רמאות ולא גזל, אם כן מדוע התורה אוסרת את זה? מפני שאחים לא אמורים להתנהג כך זה לזה. ואילו כאשר מדובר במי שאין ביניהם יחסי אחווה, הדבר מותר כל זמן שאין בזה הטעיה מכוונת.
מכאן אפשר לתת קריאת כיוון בתשובה לשאלה לא פשוטה. מהו הקריטריון ההלכתי לשכר הוגן? בהגות העולמית ניתנו על כך תשובות רבות. ההלכה אינה נותנת הגדרה מפורשת משלה. היא רק אוסרת לשלם לפועל שכר נמוך משמעותית מן המקובל באותו זמן על אותו סוג עבודה, אף שבדיעבד לא ניתן לתבוע פיצוי על כך (עיין פתחי תשובה חושן משפט, סימן רכז, סעיף קטן כא).
אולם בכלכלה המודרנית, הקריטריון הזה אינו נותן תשובה מספקת. בקרב עובדים חסרי השכלה השכר המקובל נמוך מאוד, ויש פערי שכר עצומים ביניהם ובין עובדים בכירים. מה שיכול לתת לנו אמת מידה לשכר ראוי הוא מושג האחווה. אילו אותו עובד היה אחיך הביולוגי, או לפחות בן דוד שני שלך, כמה היית מוכן לשלם לו? עכשיו תתאר לעצמך שכל העובדים, הספקים והלקוחות שלך הם אחים שלך ברמה מוחשית מסוימת, ותקבע את שיעור הרווח שלך ואת השכר שלהם בהתאם לכך.
הבאנו כאן דוגמאות בודדות לעיקרון מנחה רחב שמשתרע על תחומי חיים רבים. נר לרגלנו תהיה קריאתו המהדהדת של יוסף בפרשת השבוע: "את אחיי אנוכי מבקש" (בראשית לז, טז).
הכותב הוא רב היישוב עטרת במטה בנימין, וראש מחלקת 'אחווה' לחברה ומשפחה במרכז תורה ומדינה
מתוך העיתון 'בשבע'
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך עושים קידוש?
הלכלוך הקדוש
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
האם מותר לפנות למקובלים?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
קריעת ים סוף ומשל הסוס
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
