ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
חנוכה וביכורים
חנוכה נזכר במדרש 1 ביחס לקין והבל:
"ויהי מקץ ימים" (בראשית ד, ג) – רבי אליעזר ורבי יהושע; רבי אליעזר אמר: בתשרי נברא העולם, רבי יהושע אמר: בניסן נברא העולם. מאן דאמר בתשרי נברא העולם – עשה הבל קיים מן החג ועד החנוכה, מאן דאמר בניסן נברא העולם – עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת. בין לדברי אלו בין לדברי אלו, הכל מודים שלא עשה הבל בעולם יותר מחמשים יום.
צריך להבין מדוע מבקש המדרש לחבר את רצח הבל לחנוכה, מהו מקור הדבר ומהו תוכנו הפנימי של חיבור זה.
ונראה לומר כך: גם קין וגם הבל הביאו קרבנות. קרבנו של קין היה מפרי האדמה, אפשר לומר שקרבנו היה ביכורים, וישנה הלכה ידועה במשנה (ביכורים א, ו) שאפשר להביא ביכורים עד חנוכה: "מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא". לכן אמר רבי אליעזר שהבל נהרג עד חנוכה, כי הוא הזמן האחרון שאפשר להביא את קרבנו של קין. לרבי יהושע שאמר עד עצרת קצת קשה, כי אז רק מתחילים להביא ביכורים.
בחנוכה כבר נגמרת התבואה בשדה, אין מה לאסוף ולכן מפסיקים להביא ביכורים. לא רק ביכורים מפסיקים להביא, אלא כל עבודת האדם בשדה נפסקת – עד חנוכה האדם חורש, זורע ומטפל בכל ענייני הגידול של השנה הבאה, ומחנוכה ואילך מצפה לגשמים. לבד מטיפולים מיוחדים, החקלאי נשאר כביכול "מובטל". ומה יעשה עד זמן הקציר? בשדה – תמה העבודה לעת עתה, בחוץ – גשום, יוצא שהאדם יושב בבית כשהוא מושבת. ודאי שבזמן שכזה כל יהודי מחויב להתעלות במצבו הרוחני. באופן דומה, התורה אוסרת על האדם כל מלאכה בשבת, ופשוט שאין מנוחה זו לבטלה אלא כדי לשאוב את התוכן הרוחני הגנוז בזמן. אם כן, כשם שבשבת ובשביעית אדם מקדיש את זמנו לרוחניות, כך גם בזמן זה של החורף, שבו מתכנס האדם אל תוך ביתו, צריך להתרומם.
הזמן של חנוכה בלוח השנה, במסגרת הטבע, הוא נקודת המעבר מן החוץ אל הפנים, מההתעסקות בגשם אל העיסוק ברוח.
העדפת הרוחניות
עיסוק יתר בגשמיות איננו דבר חדש. הנביא חגי מתנבא בערב חנוכה, וכפי שראינו זהו זמן שבו כלתה המלאכה בשדה, התבואה כבר נאספה והעבודה לקראת החורף הסתיימה. הנביא קובל על כך שהעם מפנה את כל מרצו אל רווחה כלכלית, אל הגשמיות, ואינו בונה את המקדש.
הנביא מוכיח את עם ישראל על רשלנות בבניין המקדש, על זניחת הקודש והמצב הרוחני. כל דאגת העם נתונה לתבואה בשדות, וצועק חגי הנביא ש"היא הנותנת" – כיוון שהקודש נזנח, המצב הכלכלי קשה ואין שום הצלחה גשמית (חגי א, ב-יא):
...כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת: וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב: וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם: זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם... יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר הוּא חָרֵב וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ: עַל כֵּן עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה יְבוּלָהּ: וָאֶקְרָא חֹרֶב עַל הָאָרֶץ וְעַל הֶהָרִים וְעַל הַדָּגָן וְעַל הַתִּירוֹשׁ וְעַל הַיִּצְהָר וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה וְעַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל יְגִיעַ כַּפָּיִם.
בעקבות התוכחה התעוררו העם לבנות את בית המקדש. בזכות זה אומר ה' שתהיה מכאן ואילך ברכה בשדות.
בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר... וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם ד' וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא: וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל ה': מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה בָּא אֶל הַיֶּקֶב לַחְשׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה וְהָיְתָה עֶשְׂרִים: הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּבַבָּרָד אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְאֵין אֶתְכֶם אֵלַי נְאֻם ה': שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם: הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ.
מהרגע שהעם התחיל לבנות את המקדש, לחזור אל הקודש, קיימת הבטחה אלוקית גם לברכה הגשמית. הנביא מקבל נבואה זו ערב חנוכה, ולא בכדי. זמן זה הוא נקודת ההתכנסות אל הקודש, שעה שבה אנו נדרשים להשיב את העיקר למקומו.
ישנה טעות נפוצה ביחס לסדרי העדיפויות בחיים. אנשים משקיעים את מרב זמנם במחשבה איך להרוויח ולהצליח בגשמיות, ועיקר עיסוקם סובב סביב עניין זה, מתוך מחשבה שרק כך יצליחו. טעות זו איננה מאפיינת את הדור האחרון בלבד, אלא מתלווה אלינו לאורך כל הדורות. כך הם דברי הנביא לעם, תוכחה על כך שהם עוסקים בגשמיות וזונחים את בית ה', את הקודש והרוחניות. הנביא קורא לעם להבין שהברכה אינה תלויה רק בהשתדלות המעשית, אלא גם ברמה הרוחנית של העם, בקישור אל ה' והמקדש 2 . גם בזמן שהוא סוף עונת הזריעה ונראה שאין עוד תקווה, אפשר שתהיה ברכה – אם רק יעסקו בבניין הרוחניות.
זמן המסוגל לתורה
כפי שאמרנו, בחנוכה מפסיקים להסתובב בשדה, משום שאין תבואה, וזהו הזמן הנכון להתכנס ללמוד תורה. בחורף אין אפשרות לשוטט בחוץ, וזהו הזמן להגיע לנקודה רוחנית. הרב גולדוויכט הסביר את ההלכה שנר חנוכה מצווה להניחו על פתח ביתו מבחוץ, עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כא, ב), ששוק הוא מקום גשמי, הרגל מבטאת את המקום הנמוך ביותר, וזהו הזמן שבו יש הכי מעט אור – תפקיד חנוכה הוא שהתורה תאיר ותשפיע ותכלה רגל מן השוק. צריך להתאמץ עד כמה שאפשר לחיות חיי רוח אף בתוך החומר.
התיקון של יוון
רבים מפרשים את המאבק עם יוון כמאבק עם גסות נוראה ואלילות, וזה נכון במדה מסוימת. היה מקום למפגש עם יוון – "יפת אלוקים ליפת" (בראשית ט, כז), אבל נקודת מפגש זו אבדה, לעת עתה. יוון במקוריותה היא עליונה, הולכת בצמוד עם שם, אך בכפיפות אליו: "וישכון באהלי שם" (שם). הישגיה היו לא רק במובן המעשי של ארכיטקטורה, מדעים וכדומה, שהרי יוון השיגה הרבה גם במובן הרוחני מבחינת מידות ואמונה. ודאי שאינם במדרגת ישראל ורחוקים מהאמונה הנכונה והטהורה, אך מתוך העולם הם הגיעו למקום הקרוב ביותר אל עם ישראל. על יוון אומר הזוהר הקדוש 3 : "קריבין לאורחי דמהימנותא". לא סתם חז"ל התירו לכתוב את התורה ביוונית (מסכת סופרים טו, א), ולא סתם הרמב"ם קיבל הרבה מאריסטו. עיקר המאבק היה עם המתייוונים, היהודים ובעיקר הנכרים. אנטיוכוס היה מלך סוריה, לא "יווני טהור", לכן הרחיק עוד יותר את המפגש הנכון בין ישראל ליוון.
הגסות החיצונית שבה אנו נאבקים פשטה בעקבות יוון. ההלניסטים לקחו מיוון צדדים חיצוניים והקצינו אותם לגסות נוראה. המתייוונים פתחו גימנסאות, ארגנו תחרויות וכו', ודבר זה הביא למשבר גדול בעם וגרם להתייוונות. עם חיצוניות וגסות זו נאלץ העם להתמודד. ריבונו של עולם השגיח ושמר על העם, עד שבמאבק זה הם יצאו מנצחים. גם במפגש עם יוון יש לדעת היכן לשים את הדגש, לדעת להתרכז ב"תוך" ולזרוק את הקליפה. לתת לרוחניות את מקומה כראשונה מול הגשמיות. כשם שאנו צריכים בחיינו להתרכז בקודש, כך במפגש עם אומות העולם בכלל ויוון בפרט, בבחינת "חכמה בגוים תאמין", עלינו להתמקד בצדדים העליונים של הגויים, ולא להיגרר אחר הצדדים השפלים שלהם.
כשניצחו החשמונאים במלחמה, הדבר הראשון שעשו היה להאיר את המקדש, הם לא התעסקו בתיקון המצב הגשמי. קודמת לכול היא הדבקות בריבונו של עולם על ידי התורה והמקדש.
תפקידנו הוא להאיר את החושך בעולם, להאיר את כוחותינו הרוחניים, להגדיל תורה ויראת שמים, מידות ומוסר. תפקיד גדול זה מוטל עלינו כעם ולא רק כפרטים, עם שכל עניינו הוא להאיר את אור ה' בעולם.
הרב נחשון רבינשטיין
ר"מ בישיבת בית אל.
ערב עיון לזכרו של הרב משה ארנרייך זצ"ל - תשפ"ה דין 'שבתון' בשיטת הרמב"ן
ערב עיון לזכרו של הרב משה ארנרייך זצ"ל
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך מותר להכין קפה בשבת?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
בדיקת קורונה בשבת
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
