בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויחי
קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש

להצלחת חיילי צה"ל, לרפואת הפצועים והשבת החטופים

undefined
4 דק' קריאה 50 דק' צפיה
א. בראשית מז' – ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. רש"י - למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו.

ב. פסחים נו. - דאמר רבי שמעון בן לקיש: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן: היכי נעביד? נאמרוהו - לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו - אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי.

ג. יומא סו. - בא לו אצל שעיר המשתלח, וסומך שתי ידיו עליו, ומתודה. וכך היה אומר: אנא השם! חטאו, עוו, פשעו לפניך עמך בית ישראל. אנא השם! כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו, ושעוו, ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ד. ב"ר ויחי צח' - אלעזר בן אחוי אמר מכאן זכו ישראל לקריאת שמע, בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו א"ל.. שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה, א"ל שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' א-להינו ה' אחד אף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ה. בראשית מז' – ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך. ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם. חזקוני – במדרש למה חיי יעקב פחות מאביו ל"ג שנים אלא אמר לו הקב"ה אני הצלתיך מלבן ומעשו ומשכם והחזרתי לך דינה ויוסף ואתה אמרת מעט ורעים היו ימי חייך, חייך אני נוטל מהם כפי חשבון.. הל"ג תיבות שיש מויאמר פרעה אל יעקב עד בימי מגוריהם.

ו. חזקוני - ויחי יעקב בארץ מצרים אבל כל שאר שנותיו וחייו לא היו חיים שכל ימיו היה שרוי בצער ומשבא למצרים נחה רוחו וחיה בנחת. הטורים - שלא חיה ימים טובים בלא צער אלא כמנין ויחי, י"ז שנה משנולד יוסף עד שנמכר וי"ז שנה במצרים. בראשית נ' - וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף.

ז. בראשית מח' - ויאמר ישראל אל יוסף.. ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. שפת אמת ויחי תרל"ז – הערת האמרי אמת - שכם אחד ראשי תיבות שם כבוד מלכותו והוא רזא דאחד והמבין יבין.

ח. שיחות הרצי"ה בראשית עמ' 440 - יש סוג של צדיקים שאינם סובלים את הסיבוכים שבדרכי הנהגת ד', אבל צריך לזכור שכל ענינו של יעקב אבינו מלא סיבוכים, מראשית עד אחרית, החל מ"ידו אחזת בעקב עשו" וכלה ב"שכל את ידיו". ו"מעשה אבות סימן לבנים". אותם הסיבוכים נמשכים אל בני יעקב - ואלינו בכפלי-כפליים. דרכם של אנשי קודש אינה פשוטה; וככל שדבר הוא יותר גדול, יותר הוא מסובך. כך כל המציאות שלנו מסובכת מאז ועד הנה. ועכשיו אנו רואים איך יד ד' מתגלה בהיסטוריה, מנהיגה אותנו דרך כל הניסים הצבאיים והמדיניים, מקימה את המדינה ומסדרת את עניניה דרך עלילות נוראות. אמנם יש הרבה סיבוכים, אבל אין זה פוגע בשלמות המהלך, כי זוהי עצת ד' העליונה. האורות הולכים ומתגלים מתוך המחשכים.

ט. אורות הקודש ד' – האהבה הכוללת ז' - בחשאי, בגניזה כמוסה, בסתר המדרגה, מרום רומי רוממות מזלפת היא האמונה הטבעית, בעומק רזיה, לשד וטל חיים אל כל המרחב המעשי, ממלאה היא את הנפש זיו נוגה, הכשרה מאירה להיות צדיק חסיד ישר ונאמן אהוב ואוהב. ממלאה היא את השכל מאורות זוהר, מרטבת היא את הדמיון בנגהי ברקים, ומחטבת את הרצון באידיאליות של קודש קדשים. והיא מכה גלים, מצמחת צמחים, מרחבת פארות, ומסעפת סעיפים וסעיפי סעיפים, של זיו אהבה, לתורה ולתעודה, מוציאה אל הפועל את העושר העליון של חבת המצות, שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב.

עבודת ד' מתוך שמחה מרוב כל במילוי של רעננות מלאה ודשנה, המתמלאת בכל עת עליצות חדשה, ושואבת עדני עדנים מנחל העדנים, מחיי אורות של עדן גן א-להים, ומתוך מעמקיה היא עולה, מתוך תהומותיה היא זורמת, ונותנת את העז של החסידות העדינה אשר לחסידי ישראל, אנשי הקודש, המלאים אהבת ד' ואהבת העולם, אהבת הבריות ועזוז ששון החיים, מלאי בטחון, ורוויי צפיית ישועה, הממלאים גם את כל מחשכי העולם אורה וזיוה, וכל נאות קדרות ששון וחדות ישועה.

אותה החסידות העליונה, המלאה קודש, ומשתעשעת עם החיים, משחקת בתבל ארצו ושעשועיה את בני אדם, היא באה ממקורה בבהירות טוהר, כל נגע אליה לא יקרב וכל רשעה וכל רגל גאוה לא תיגע בה, וכל יד רשעים לא תנידיה.

היא יודעת עת לכל חפץ, היא מקושרת עם הטבע ועם החיים, ויודעת לשלוט עליהם, לשגבם ולרוממם, להדריכם ולישרם.

היא עמוסה באהבה כל טורח וכל משא, ומרגשת בעבודה כל נועם וכל כוס תענוגים. ואורי אורות ממקור החיים, וההשכלה הא-להית, הגבורה השמימית ושלטון עולמי, מסוכה בכליותיהם ולבם, הם המה אמוני עם סגולה, פארי כל עולמים, שכל העולם חי בעדם, והם חיים וסובלים בעד כל המעשים ברב עז וחדוה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il