ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

החינוך היהודי - חינוך ייחודי ;">

דף הבית בית מדרש מדורים רביבים Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר תשס"ז

החינוך היהודי - חינוך ייחודי


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

שאלות ותגובות על קורסים לחינוך
תגובות רבות הגיעו בעקבות המאמר "חינוך בלי פטנטים", בו ביקרתי את הקורסים בחינוך שמתיימרים לתת שיטת חינוך אחת לכל ההורים ולכל הילדים.

חלקם שאלו: איך אנשים רגילים, שאינם מומחים בחינוך, יידעו כיצד לחנך את ילדיהם? הלא מדובר בעניין המורכב ביותר בחיים - יותר מרפואה, יותר מפיזיקה, שכן בחינוך עוסקים בנפש הרגישה של הילד. אם את כל התחומים הללו לומדים כיום מספר שנים - מדוע שלא נשתתף לכל הפחות בקורס לחינוך? בוודאי יש אנשים שמתמחים יותר בחינוך, ומדוע שלא נלמד מניסיונם וחכמתם?

התורה צוותה את ההורים לחנך
אכן, השאלה טובה. אולם התורה עצמה הטילה את מצוות החינוך על ההורים, בלי יוצא מן הכלל, שנאמר (דברים י"א, י"ט): "ולמדתם אותם את בניכם". בתרבויות אחרות, החכמה שייכת לחוג סגור של אינטלקטואלים, והם אלה שמעבירים אותה לדור הבא. אבל בישראל התורה שייכת לכל, שנאמר (דברים לג, ד): "תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" - כל צאצאי יעקב אבינו שייכים לתורה. ואמנם בפועל, מפאת טרדות הפרנסה, רוב ההורים מקיימים את מצוות "ולמדתם אותם" על ידי שהם שולחים את הבנים לבתי ספר ותלמודי תורה, ומשלמים עבורם שכר לימוד. אבל את היסודות, את הכיוון, נותנים ההורים. וכן נאמר (משלי א, ח): "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך". משמע שההורים הם שמחנכים את ילדיהם לתורה למצוות ומעשים טובים.

צורות חינוך רבות ישנן
ולא יתכן שכל ההורים יתייחסו באופן שווה לילדיהם, שכן ההורים שונים מאוד זה מזה, ומן הסתם כל הורה יחנך בדרכו, לפי אופיו. יש חכמים יותר ויש פחות, יש שכישרונם במתמטיקה ויש שכישרונם בשירה וספרות, יש סבלניים ורגועים ויש קפדנים ועצבניים. וכולם מצווים לחנך את ילדיהם.

שמא תאמרו, אכן השוני בין האנשים הוא הבעיה, ועליו צריכים להתגבר. ולשם כך צריכים כל ההורים להשתתף בקורסים לחינוך ילדים, כדי שכל ההורים יפעלו באותה שיטה ויגיעו לאותן תוצאות. זה כמובן דבר שלא יתכן. כמה שיתאמצו 'לחנך' את האנשים להיות שווים, על כרחם השוני יבצבץ.

ומלבד זאת, לא מצינו בתורה ובחז"ל מגמה לעשות את כולם שווים. להיפך, הגיוון האנושי הוא ברכה. לכן ברא הקב"ה את האנשים שונים בפרצופם ובדעותיהם, כדי שיפרו זה את זה. וכך בחינוך, כוונת התורה שהאנשים השונים יחנכו את ילדיהם, כל אחד לפי אופיו, וכך יצמח עם שלם, מורכב מאין ספור גוונים ודגשים, שיפרו זה את זה, וביחד יוכלו כולם ללמוד את התורה האלוקית ולתקן את העולם.

השיעורים הטובים בחינוך מעצימים את ההורים
אין בכוונתי לפסול את כל השיעורים והקורסים שעוסקים בחינוך. יש מהם טובים ויש מזיקים. השיעורים הטובים הם אלה שמדגישים את השוני שבין בני האדם, ונותנים לכל אחד את העידוד ללכת בדרכו, לפי אופיו. שיעורים אלה ידגישו את הכללים והעקרונות, שמהם יכולים להתפרט נתיבים רבים. ואם יינתנו בשיעורים אלה דוגמאות, מגמתם תהיה להפרות את המחשבה, אבל לא להכתיב טכניקה שיש לחקותה כדי להצליח בחינוך.

אפשר לומר, שמי שיוצא מ'קורסי חינוך' בהתלהבות, מתוך תחושה כי עתה למד את הדרך לחנך את ילדיו, דווקא הוא צריך לחשוש יותר. כנראה שהקורס הזיק לו. הוא עלול לקבל את הטכניקה על קירבה וכרעיה, בלי לבחון מה מתאים לו. זהו מתכון בדוק לכישלון בחינוך.

לעומת זאת, מי שיקשיב בנחת, ללא התלהבות, יוכל לקבל הפריה מן הרעיונות ששמע. הוא ישמע את הרעיונות והדוגמאות, יחשוב עליהם במתינות, יעכל אותם, יקבל את מה שמתאים להשקפתו הכללית ולאופיו, ואח"כ יפעל כפי שמתאים לו.

הבדל בין הלכה למידות
הבדל גדול יש בין התחום ההלכתי לתחום המידות. בתחום ההלכה יש הגדרות מדויקות, מה מותר ומה אסור, וכיצד צריך לקיים כל מצווה. אולם תחום ההלכה אינו מכסה את כל החיים. הוא קובע גבולות, והוא מדריך את היהודי בקיום המצוות. אבל עדיין, רוב המעשים שאדם עושה והרגשות שהוא מרגיש, אינם נכללים בתחום ההלכה.

לעומת זאת, בתחום המידות יש עקרונות וכללים, אבל לא הוראות מדויקות לביצוע. והאדם צריך ללמוד את מכלול הערכים ולהגשימם לפי אופיו ורצונו. יש שייפנו יותר לצד החסד ויש שייפנו יותר לצד הדין. אחד יתמסר יותר לעשיית צדקה, השני לרדיפת צדק, השלישי לשקידה בלימוד, הרביעי ליישוב הארץ וכו' וכו'.

וכך מצינו בגדולי ישראל שאברהם אבינו נטה לצד החסד, יצחק לצד הדין, ויעקב למידת האמת. הלל הזקן היה ענוותן וחסיד, ושמאי הזקן צדיק בקפדנותו.

ואומנם ההלכה מציבה גבולות, עד היכן מותר להיות ענוותן וחסיד, ועד היכן מותר להיות קפדן. אבל בתוך הגבולות הרחבים, צריך אדם לבחור את דרכו על פי יסודות האמונה והמוסר.

וכך גם בחינוך אין הגדרות מדויקות. יש הכוונות כלליות שאותן צריך ללמוד, אבל הגשמתן בפועל יכולה להיעשות בדרכים שונות.

לימוד אמונה ומידות
כשם שצריך להשקיע מאמץ בלימוד ההלכה הדייקנית, כך צריך להשקיע מאמץ בלימוד האמונה והמוסר. ככלל, אפשר לומר שאדם טוב וישר הוא מחנך טוב. ולכן לימוד התורה הוא היסוד, שעל ידו אדם לומד להיות טוב וישר, בעל מודעות עצמית, יכולת שיפוט ורצון להיטיב.

סיפורי חז"ל
לא לחינם מובאים סיפורים רבים בתורה ובחז"ל. על ידי ההתבוננות בדרכי ההתמודדות של גדולי ישראל עם המצבים המסובכים שבחיים, אפשר ללמוד באופן נפלא אמונה ומוסר. והם גם מביעים באופן חי את הדרכים השונות לחיים מוסריים, כל אחד לפי שורש נשמתו ולפי המצבים השונים שבהם נפגש.

כאן המקום להביע ביקורת על ספרים רבים שנכתבו לאחרונה על גדולי ישראל. ספרים אלו שיטחו לגמרי את דמויותיהם, עד שכמעט ולא ניתן להבחין באופי הייחודי של כל גדול. נדמה שרק שינו את השם, מקום המגורים, ועוד מספר פרטים, אבל בסך הכול כל הרבנים היו דומים זה לזה בפרצופיהם ודעותיהם: כולם תמימים עם קורטוב של פיקחות, בעלי מופתים, בלי שום התמודדויות ממשיות. הקורא בספרים אלה צריך עיניים בלשיות כדי לחדור את מסך המילים המטייחות והמשפצות, ולעמוד על אופיו המיוחד של הגדול. בלא זאת, אין בהם תועלת.

לעומת זאת בתנ"ך, בחז"ל, וגם בסיפורי חסידים מקוריים, אנחנו לומדים על אופיים הייחודי של גדולי ישראל. הנה למשל, רבי ירמיה היה "בדיח טובא", מרבה לצחוק ולהתבדח, ויום אחד אף זרקוהו מבית המדרש. לעומתו, חברו רבי זירא היה ירא וחרד מאימת הדין. זאת הדרך האמיתית ללימוד אמיתי והתעלות מוסרית.

שאלה מדברי רבנים שאוסרים שירות לאומי בהתנדבות
שאלה: היאך כבוד הרב כתב שכל מה שגדולי ישראל כתבו נגד שירות לאומי הוא דווקא שירות חובה, אבל כנגד שירות בהתנדבות לא כתבו. הנה הסטייפלער - הרב קנייבסקי זצ"ל, מתייחס לשירות לאומי בהתנדבות וכתב: "ולאשר כהיום בשנת תשל"ב עת צרה היא ליעקב, כי בעוונותינו הרבים מתכננים שוב להפעיל וללחוץ על גיוס בנות בצורת התנדבות לשרות לאומי, ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת, שכל זה הוא ביהרג ואל יעבור, ראיתי הכרח לחזור ולפרסם פסק דין הנ"ל מאדירי התורה ז"ל (הרב פרנק, הרב מלצר, הרב מטשעבין והרב בענגיס) שנתפרסם בשנת תשי"ב תשי"ג (קריינא דאגרתא ח"ט אגרת רכז)". אם כן רואים בבירור את התנגדות גדולי התורה לשירות לאומי בהתנדבות, ומה שמרן ה'חזון איש' לא התנגד לשירות לאומי בהתנדבות, כי בזמנו, כמדומני, לא הועלתה הצעה זו. וכך כתב גם הרב שך זצ"ל.

תשובה: אכן לא ידעתי ולא העליתי בדעתי שיהיו רבנים שיאמרו ששירות לאומי בהתנדבות הוא בגדר "ייהרג ובל יעבור". ודבר מזה לא שמעתי מרבותי. ולכן כתבתי בפשטות שלא תיתכן דעה שתאמר שיש איסור להתנדב שכן איך אפשר להעלות על הדעת שבחורה שהולכת לעזור לקשישים או ילדים עוברת באיסור של "ייהרג ובל יעבור", ובמיוחד שמחנכים ורבנים מלווים את התנדבותה.

ולעצם העניין, חובה לציין כי המציאות מכחישה את יסוד הטענה. נכתב: "ובהיות כי ברור שרובם ככולם של המתגייסות יתקלקלו ויתדרדרו הן באמונה ודעות והן בקדושת בת ישראל ושמירת הדת". המציאות כידוע אחרת לחלוטין. ויש מקום לבדוק אם היו מספרים לרבנים הנ"ל את המציאות, שאינה כפי שכתבו, האם היו ממשיכים לומר כי יש בדבר איסור.

אומנם יתכן שאם הבנות החרדיות היו הולכות לשירות לאומי, רובן היו מתקלקלות, כפי שהרבנים שנזכרו כתבו, משום שלא הורגלו להיפגש עם החברה הדתית-לאומית וק"ו החילונית. אבל הבנות הדתיות-לאומיות ברובן הגדול אינן מתקלקלות. ואלו שיורדות, רובן היו יורדות גם בלא זאת, ודרכים רבות פתוחות לפניהן - באוניברסיטה ובעבודה. לפיכך אין מקום לומר לבנות הציבור הדתי לאומי שיש איסור ללכת לשירות לאומי.

וכך אכן רבותינו, תלמידי מרן הרב קוק, ועוד רבנים גדולים שהולכים בדרך זו, לא אסרו את השירות הלאומי. ובוודאי שראוי לבנות שגדלו לאורם ללכת על פי הדרכתם. וכל הדיון שדנתי בו (במאמרים שנדפסו בשנה שעברה) הוא כיצד לתרום יותר, אבל אין בזה איסור.

עם זאת, כמובן שיש להזהיר מאוד שלא ללכת למקומות שיש בהם סכנה של התדרדרות רוחנית.

_________________
פורסם גם במדור 'רביבים' בעיתון 'בשבע'
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il