ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- דרכי חז"ל במקרא
- פשט ודרש – הרב משה גנץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
הגר"א הולך בכיוון שונה, באדרת אליהו על פרשת משפטים בעניין רציעת העבד. שם מדרש ההלכה ממעט את המזוזה לרציעה, והגר"א מציין שמהפשט אפשר לרצועה על המזוזה. וזו מגדולתה של תורתנו, המתהפכת כחומר חותם (אדרת אליהו שמות, פרק כא, ו). את החותם מטביעים על החומר, כך אפשר לסגור מכתבים ולדעת אם מישהו פתח אותם. המיוחד בחותם שמה שמופיע בו מוטבע בחומר בדיוק להפך, יותר מזה הגר"א לא מסביר.
הרב קוק זצ"ל באורות התורה כותב פסקה (פרק א, א), מהשערה נאמר שהיא נכתבה בעקבות דברי הגר"א. ממנה אפשר למצוא הסבר לדברים:
תורה שבכתב אנו מקבלים ע"י הציור היותר עליון ויותר מקיף שבנשמתנו. אנו מרגישים מקרבה את הבהקת תפארת האורה החיה הכללית של כל היקום. דואים אנו על ידה למעלה מכל הגיון ושכל, חשים אנו רוח אלהים עליון מרחפת עלינו, נוגעת ואינה נוגעת, טסה על פני חיינו ממעל להם ומזרחת אותם באורה. האור מבהיק, נוצץ וחודר בכל, תחת כל השמים ישרהו. לא רוח האומה חוללה אור גדול זה, - רוח אלהים יוצר כל יצרה, תורת חיים זאת יסוד יצירת כל העולמים כולם.
בתורה שבעל פה אנו יורדים כבר אל החיים. אנו חשים שהננו מקבלים את האורה העליונה בצנור השני שבנשמה, בצנור המתקרב לחיי המעשה. אנו חשים, שרוח האומה, הקשורה כשלהבת בגחלת באור תורת אמת, היא גרמה באופיה המיוחד, שתורה שבעל פה נוצרה בצורתה המיוחדה. ודאי כלולה היא תורת האדם הזאת בתורת ד', - תורת ד' היא גם היא. העין הפקוחה של צופה באספקלריה המאירה, הנאמן בכל בית ד', לא אפשר שממנה תהיה נעלמת שפעת חיים זאת לכל פתוחיה. גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - הכל נאמר למשה מסיני. ושני אורים הללו עושים עולם שלם, ששמים וארץ ישקו בתוכו.
בפסקה זו הרבה ביטויים ספרותיים-ציוריים, אך מדברי הרב אנו שומעים הבחנה בין תורה שבכתב לשבעל-פה. התורה שבכתב מרחפת מעל חיינו ומאירה אותם, התורה שבעל-פה חודרת לחיי המעשה. תוכן הדברים הוא כי ישנו עולם רוחני עליון המופיע בתורה שבכתב, התורה שבעל-פה מטרתה לקרב את התורה לחיי המעשה כי אחרת אי אפשר לחיות על פיה.
פשט ודרש – הרב משה גנץ (13)
הרב משה גנץ
5 - תפוחי זהב במשכיות כסף
6 - כחומר חותם
7 - הגשמת רעיון רוחני במציאות
טען עוד
סיפור היסטורי, הגברת שרה שנירר הקימה את בית יעקב. כשהיא הגיע לורשה היא גילתה דבר מבהיל, הבנים מקבלים חינוך תורני ואילו לבנות אין מסגרת דתית. ציור מבהיל נוצר מכך ברחובות העיר, אפשר היה לראות חסיד מטייל לצד אשה בלי שרוולים. לא היה חינוך וממילא לא היו בנות דתיות, על כן הלכה שרה שנירר לאדמו"ר מגור והקימה את בית יעקב.
מספרת שרה שבהתחלה השתמשה במחנכות מחללות שבת. רוצים להקים מוסד תורני, אך ביציאה לעולם המעשה ישם מגבלות. לא היו מורות, כדי לבצע את המפעל המופלא של בית יעקב היה צריך להשתמש במה שיש.
אנו ודאי זוכרים את הגר שבא לשמאי והלל ושאל כמה תורות יש לכם? (שבת לא, א) למשמע קבלת תורה שבכתב בלא שבעל-פה גירש שמאי את הגר. ישנו חסרון מהותי בלא תורה שבעל פה, אך הלל קיבל את הגר ולימדו שאי אפשר להורידה לעולמנו בלא התורה שבעל-פה.
נביא כמה דוגמאות לעניין זה:
ראשית נזכיר את הדין של "עין תחת עין" (שמוץ כא, כד), ודאי שהפשט הוא ממש כך. וכדברי הפסוק "ואיש שיתן מום באדם כן ינתן בו" (ויקרא כד, כ). דרשו חז"ל שעין תחת עין הכוונה לממון (ב"ק פג, ב), מסביר הרמב"ם שממשה רבנו נמסר דין זה (הלכות חובל ומזיק פ"א, ב-ו).
בגמרא בפרק החובל (ב"ק פג, ב) ישנם שתי דרשות להסביר מדוע הכוונה לממון, אך כמובן שעניינן לקרב אלינו את הדרש, שהפשט כפשוטו והדרש מסיני. העניין הוא שאדם שפגע באחד מאיבריו של חברו, היעלה על הדעת שכסף יפצה על פגיעה כזו? על כן הצדק הא-לוקי מחייב לפגוע בו כאשר פגע. בעולם המעשה דורשת תורה שבעל-פה שאף שכך צריך להיות הדין, נתרגמו לממון ולכך סיבות רבות. לדוגמה, חשוב לפצות את המסכן יותר מלהעניש את העני, או שאין הפגיעה שווה אצל כל בני אדם.
דרשות רבות יש אך אינם משכנעות, הסיבה היא שמדובר בדרשות תומכות . כלומר הדין ידוע ואנו באים לקרבו אל השכל, לכן נדרשות הדרשות אחרי שידענו את הדין כפירוש מקובל (רמב"ם בספר המצוות, שורש ב).
אדם שחבל בחברו משלם כופר, כלומר ממון תחת החבלה שבאמת מגיע לו. הרעיון האמיתי של דין צדק, מתורגם לעולם המעשה בצורה הגיונית על ידי כופר. אי אפשר ליישם את הדין כצורתו, חייב לתרגמו כחומר חותם .
(וורט למדני בעניין זה, כותב הרמב"ם (הל' חובל ומזיק שם) שחובל לא משלם על פי עצמו. הדבר תמוה כיוון שבמסכת ב"ק מבואר בפירוש שלא מדובר בקנס, בתחילת המסכת רואים שנמנים דינים אלו של בושת צערו וכו' אף למ"ד שלא מונים את הקנסות כאבות נזיקין (ב"ק ד, ב).
הסבר על פי דרכנו (שלא בהכרח נכון), שהיחס לתשלום זה ככופר הוא כיוון שאינו מדין צדק אלא כתרגום רעיון רוחני).
הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ג פרק מא), כותב בטעמי המצוות ביחס לעין תחת עין שהדין הוא כפשטו. ואומר הרמב"ם שבא לתת טעמים לפסוקים ולא להלכות, המפרשים מבקשים שימחל ה' לרמב"ם על התבטאות זו. אמנם על פי דרכנו מובן, בשיעור גמרא נסביר מדוע הדין ממון, אך בטעמי המצוות נדרוש כפשטו. הנה שהסבר זה לדרשות טמון בדברי הרמב"ם.
כך צריך להיות, התורה שבכתב כותבת את הרעיון בצורתו הרוחנית המקורית. התורה שבעל פה מורידה ומחברת אותו לעולמנו.
דוגמה שניה שנדון בה היא תפילין, "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך" (דברים ו, ח). הרשב"ם (שמות, יג, ט) דורש שזה כעין הפסוק "שימני כחותם על ליבך" (שה"ש ח, ו), אמנם פשוט שהכוונה של הפסוק אינה כפשט ממש לשים חותם. אלא שדברי התורה שהם רעיונות גדולים, אותם נשים על ליבנו ומעשינו. משל הפסוק הוא לתפילין.
ראב"ע חולק (שמות יג, ט), לדעתו פסוק זה אינו משל. מסכים ראב"ע שיש פסוקים שהם משל, לדוגמה "ערלת לבבכם" (דברים י, טז). פסוק זה ברור שהוא משל לפי הכלל שדבר שהשכל מחייב שאינו נכון, ודאי משל הוא. הנה ויכוח מהו הפשט.
עלינו להבין שהרשב"ם היה יהודי דתי והניח תפילין, אך הבין את הפסוק שימני כחותם שזהו רעיון נפלא להניח דברי התורה בראש מעיינינו. והתפילין עצמם נאמרו פרשיותיהם במסורת, הפרשיות שבהם הדברים המרכזיים בתורה. יציאת מצרים, זכרון המצוות אלו דברים עיקריים, התורה שבע"פ היא שלימדתנו מה לכתוב בדיוק.
כלומר התורה שבע"פ אמרה שהתורה לא תהיה כדבר מרחף, הוראה רעינית של חותם. אלא דבר מעשי ממשי, להטביע את הדברים בתוכנו, לקחת עור של עגל ולהטביעו עלינו. יש רעיונות שצריך להטביעם בקרבנו, אך הם מופיעים בתושב"ע. אין להיבהל מכך שבפשט הפסוקים מדובר במשל ואין תפילין, הרשב"ם לא נבהל מזה, בשביל היישום מגיעה תורה שבעל-פה.
שאלה: האם כל מדרשי ההלכה אסמכתאות הם?
תשובה: ישנו ויכוח בין הרמב"ם לרמב"ן האם פשט הכתוב חייב להופיע. יש שקוראים פסוקים בדילוגי אותיות, זו דרך קריאה. הרשב"ם לא נבהל מלקרוא את הפוסקים בפשטם, התורה שבכתב נותנת רעיון רוחני ואילו תורה שבעל פה דורשת את הדברים. דרשות התורה שבעל פה שמורידים את הרעיונות הרוחניים שלה לעולם המעשה, הרי הם דאורייתא, ויש שכלל אינם כתובים והם הלכה למשה מסיני.
דוגמה נוספת , הזכירה הגר"א כאחד המקומות שמתהפכים כחומר חותם, דין פיגול.1 מהו פיגול? קרבן שבשעת תהליך הקרבתו חשב הכהן לאוכלו חוץ לזמנו. הפסוקים מופיעים בפרשת צו ובפרשת קדושים, "ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל. והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא" (ויקרא ז, טז-יח).
הנה שבפסוקים כתוב שיש להקריב קרבן ולאוכלו תוך זמנו, את הנותר יש לשרוף ואם חלילה מישהו יאכל אותו אז הקרבן לא ירצה ואוכלו עוונו ישא. אם כן הפיגול הוא קרבן שנאכל חוץ לזמנו, בהלכה נאמר שבמקרה כזה הקרבן לא נאסר רק אוכלו חייב כרת. הנה שלהלכה, השוחט קרבן בכוונה לאוכלו אחר הזמן פיגל, שלא כמו שכתוב בתורה. ואילו האוכל אחר הזמן בפועל אינו מפגל, אף שזהו הפשט (זבחים פרק ב).
נסביר, התורה כותבת בכמה מקומות "לא ירצה". הכוונה שהקב"ה לא שמח בקרבן, אין הקרבן פסול אך אינו מתקבל לרצון. חז"ל דרשו שקבן שאינו לרצון פסול, גם אצלנו כתוב "לא ירצה" אך בזה אי אפשר לומר שיפסל (בבלי תמורה פרק א). הרי הכל היה כדין, רק לאחר הזמן נותר בשר ונאכל, למפרע הכל נפסל? כיוון שלא יכול להיות דבר זה הבינו חכמים שאמירת התורה "לא ירצה", בפסוק זה עניינה תיאורטי בוודאי קרבן זה כשר ורק האוכל את הנותר חייב כרת שאין זה דרך כבוד. אבל אמר הכתוב "לרצונכם תזבחו" (ויקרא כב, כט), אם אדם שוחט מראש בכוונה לאוכלו לאחר הזמן, אז יתקיים משפט הפיגול.
מופלא שהשם פיגול בתורה נאמר באמת על נותר, התורה שבעל פה הפרידה את דין הנותר וחידשה מהו פיגול. הסיבה כפי שלמדנו שבאופן רעיוני נכון לומר שאכילה אחר הזמן דבר מכוער הוא, אך להפוך את כול המתעסקים בקרבן לעבריינים למפרע אינו הגיוני. על כן אין הנותר פוסל את הקרבן, השחיטה על מנת לעשות כן היא פיגול ממש שלא ירצה.
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך עושים קידוש?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מסירות או התמסרות?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
