ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ
נס גדול נעשה לנו. ניסים רבים מאז שמחת תורה. ובאמת מהקמת המדינה, מהעליה הראשונה עד "ארמי אובד אבי". יש חובה להודות על הניסים שהיו מאז ומעולם ויש חובה גדולה יותר להודות על הניסים שנעשים בימים אלה ממש. כל אחד במקומו צריך להודות לבדו וברוב עם על הניסים. לארגן ארועי הודאה של ילדים או מבוגרים. נשים או גברים. דתיים וחילונים. "לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ" (תהילים קמה).
חזקיהו שהפסיד את הזכות להיות משיח
כולנו מכירים את הסיפור הנס שנעשה לחזקיהו מלך יהודה, שמת כל צבא אשור שצר על ירושלים. חזקיהו לא אמר שירה ובגלל זה הפסיד את הזכות להיות מלך המשיח. "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח?" (סנהדרין צד/א).
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (716)
הרב שמואל אליהו
689 - פרשת שלח תשפ"ה – עמלק או גוג ומגוג?
690 - פרשת קרח תשפ"ה – הודאה על ניסי המלחמה
691 - פרשת חקת תשפ"ה – קָדֵשׁ בית משפט בינלאומי
טען עוד
כל זאת למרות שעל נס יציאת מצרים ידע חזקיהו להודות. "וַיִּשְׂמְחוּ כָּל קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַיּושְׁבִים בִּיהוּדָה: וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם" (דברי הימים ב פרק ל כה). מסתבר שיותר קל להודות על ניסים של אחרים. קשה לבעל הנס להודות על הנסים שנעשו לו. אנחנו רוצים את המשיח, אנחנו חייבים ללמוד איך להודות על הניסים שנעשים בימינו.
ההודאה מביאה שפע גדול לעולם
כתוב בזוהר (רעיא מהימנא פרשת בא מא. ומובא בכף החיים ריח ס"ק ט"ל) שמצוה לספר בשמחה על יציאת מצרים ומי שעושה כן "זַמִּין אִיהוּ לְמֶחדֵי בִּשְׁכִינְתָּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי דְּהוּא חֵדוּ מִכֹּלָּא, דְּהַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּחַדֵּי בְּמָרֵיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי בְּהַהוּא סִפּוּר". והקב"ה אוסף את כל פמליה של מעלה ואומר להם ללכת לראות את השבח שישראל מודים ומשבחים על ישועת ה' ומלאכי עליון מודים לה' על עם ישראל ששמחים שישועתו. "כְּדֵין אִתּוֹסָף לֵיהּ חֵילָא וּגְבוּרְתָּא לְעֵילָּא, וְיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא סִפּוּרָא יַהֲבֵי חֵילָא לְמָארֵיהוֹן, כְּמַלְכָּא, דְּאִתּוֹסָף חֵילָא וּגְבוּרְתָּא, כַּד מְשַׁבְּחִין גְּבוּרְתֵּיהּ, וְאוֹדָן לֵיהּ, וְכֻלְּהוּ דַּחֲלִין מִקָמֵיהּ, וְאִסְתַּלָּק יְקָרֵיהּ עַל כֻּלְּהוּ. וּבְגִין כָּךְ, אִית לְשַׁבְּחָא וּלְאִשְׁתָּעֵי בְּסִפּוּר דָּא כְּמָה דְּאִתְּמַר.
וכמו שיש זכות עצומה לספר על יציאת מצרים כך יש זכות לספר על כל נס שנעשה לאדם. "כְּגַוְונָא דָּא, חוֹבָה אִיהוּ עַל בַּר נָשׁ, לְאִשְׁתְּעֵי תָּדִיר קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְפַרְסוּמֵי נִיסָא בְּכָל אִינּוּן נִיסִּין דְּעָבַד.וְאִי תֵּימָא, אֲמַאי אִיהוּ חוֹבָתָא, וְהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָדַע כֹּלָּא, כָּל מַה דְּהֲוָה, וְיֶהוֵי לְבָתַר דְּנָא, אֲמַאי פִּרְסוּמָא דָּא קָמֵיהּ, עַל מַה דְּאִיהוּ עָבַד, וְאִיהוּ יָדַע. אֶלָּא וַדַּאי אִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְפַרְסוּמֵי נִיסָא, וּלְאִשְׁתָּעֵי קָמֵיהּ בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבַד, בְּגִין דְּאִינּוּן מִלִּין סַלְּקִין, וְכָל פָּמַלְיָא דִּלְעֵילָּא מִתְכַּנְּשִׁין, וְחָמָאן לוֹן, וְאוֹדָאן כֻּלְּהוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִסְתַּלָּק יְקָרֵיהּ עָלַיְיהוּ עֵילָּא וְתַתָּא".
שואל הזוהר למה חייב אדם להודות על כל דבר. למה צריך תמיד לומר ולספר את הניסים. הרי ה' יודע הכל מה שהיה ויהיה? למה זה "חובה" ? ומסביר שם הזוהר שמילות השבח עולות לפמליא של מעלה והקב"ה משתבח בהם והמלאכים גם הם, בעקבות ישראל, משבחים לה' על הניסים שעושה לישראל.
אחרי ההודאה – לעשות מעשה טוב
כשיעקב ניצל מעשו ומלבן הארמי ובא לארץ ישראל הוא תיקן דבר שיש בו ברכה לעולם כדלקמן. מספרת הגמרא שגם רבי שמעון בר יוחאי שיצא מהמערה אחרי שנים ארוכות (שבת לג) "דרש: ואמר הואיל ואיתרחיש ניסא – אלך ואעשה משהו טוב. שהרי יעקב כך עשה דכתיב (בראשית לג) "ויבא יעקב שלם" ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. "ויחן את פני העיר" אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם".
שאל רבי שמעון האם יש דבר טוב שאני יכול לעשות למען הציבור. אמרו לו יש דרך בטבריה שכהנים לא יכולים ללכת שם כי יש ספק טומאה במקום. הלך רבי שמעון ובדק וטיהר את המקום למען הכהנים. ומכאן שמי שניצל בנס יעשה איזה מעשה שיש בו ברכה לרבים.
לציין יום טוב ביום ההצלה
וכתב השל"ה הקדוש שכמה גדולי ישראל שהיו בצרה וניצלו, היו בכל שנה ושנה באותו היום מתבודדים עצמם בתפילות ושבחות לאל ישתבח שמו על התשועה שהיתה להם על פי הנס, ואחר כך שמח קצת עם אוהביו ורעיו כפי השגת ידו והוא לפירסומי ניסא. והביאו כף החיים "והוא מנהג נכון". וכך עשה הרמב"ם שנעשה לו נס והביאו בספר חרדים (עיין כה"ח ריח ט).
מדינת ישראל מצילה את העולם
קַדֵּשׁ שְׁמָךְ בְּעוֹלָמָךְ עַל עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ
מדינת ישראל העזה לתקוף את הגרעין האירני. קנצלר גרמניה מודה לישראל שהצילה את העולם כולו באומץ ובגבורה של חייליה. הוא לא היחידי שמודה לעם ישראל על התעוזה המיוחדת שלו. מתקיים בנו "קַדֵּשׁ שְׁמָךְ בְּעוֹלָמָךְ עַל עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ". הגבורה של עם ישראל הצליחה לגרור את ארה"ב של אמריקה להלחם ברוע הצרוף הזה. רוע שרוצה להשליט את הערכים שלו על כל אירופה וארה"ב ועל כל העולם המערבי.
מדינות העולם ויתרו להיטלר – ובא אסון
צריך לזכור כי יש למערב ניסיון מאוד גרוע בהתמודדות עם עריצים. יש להם הרגל להגיש לעריץ הרשע את הלחי השניה ולא להכות אותו ולשבור שת זרועותיו. כשהיטלר קם הוא משל על מדינה מאוד חלשה עם אינפלציה מזנקת בלי עתיד מזהיר. היטלר זיהה את חולשת המדינות החופשיות והשתלט על חבל הסודטים בצכיה. מדינות אירופה ואמריקה ראו את העריצות שלו ושתקו.
ראה כך היטלר והשתלט על צכיה אחר כך השתלט על פולין, ומלבד הכרזת מלחמה מדומה לא נעשה דבר על ידי מדינות החופש. כך למד היטלר את הסגנון של מדינות אירופה והשתלט בתוך שנה על שש מדינות נוספת. גזל את רכושם והתעצם להיות מפלצת שהרגה כמעט מאה מיליון איש.
בשנתיים הראשונות של המלחמה עמדה ארה"ב של אמריקה מהצד. היא לא הבינה שהשתיקה שלה בסופו של דבר תביא לבית שלה את המלחמה. וכך קרה בהתקפת היפנים בפרל הרבור. בסופו של דבר ההססנות של המערב אפשרה את הצמיחה של המפלצת וגם עכשיו אם ישראל לא הייתה תוקפת את חמנאי הוא היה צומח למפלצת שתביא אסון לאנושות.
מדינות המערב ויתרו לצפון קוריאה – וצמח מפלצת
יש פה תרבות שמגישה את הלחי השניה לעריצים מתוך רחמנות חולנית. ערכיות חולנית שלא מבינה כי הרחמנות הזו הרגה עשרות מיליוני אזרחים וחיילים במלחמת העולם השניה. כך קרה גם עם פרויקט הגרעין של צפון קוריאה. הוא החל לפני 27 שנה ובתחילתו נחתם הסכם מסגרת שארצות הברית תספק לצפון קוריאה שני כורי–כוח גרעיניים למטרות שלום. הטיפשות של המערב איפשרה למטורף להשיג נשק גרעיני שהוא מאיים בו מידי כמה חודשים על העולם, ובאמצעותו הוא מדכא את בני עמו שהם לו לעבדים.
המערב ויתר לאיראן
כך ויתרה אמריקה לעריץ של סוריה אסאד, למרות האזהרות של אמריקה הוא השמיד את בני עמו בגז ושום דבר לא נעשה כנגדו. כך ויתרו מדינות העולם לעריצים שהשתלטו על איראן ומדכאים את תושביה. שכאשר התרחשה המהפכה באיראן ועלה האייטללה רוחאללה חומייני הוא אמר שהאיסלם נגד נשק גרעיני והעולם האמין לו. בנתיים איראן הפירה הסכמים בין לאומיים ובנתה כורים גרעיניים למטרות מלחמה והשמדה בנתנז, באראק ובמקומות אחרים.
בתחילה פרסמה הועדה לפיקוח על אנרגיה אטומית דו"ח חמור ש"איראן חשודה בביצוע ניסויים סודיים שמטרתם היחידה היא פיתוח נשק גרעיני". למרות העובדות החליטו מדינות המערב להתעלם ודובר של הבית הלבן הצהיר כי איראן לא פועלת לפיתוח נשק גרעיני. על סמך ההונאה מרצון הזו הגיעו שרי החוץ של שש מעצמות להסכם שאיראן לא תפתח נשק גרעיני, ובתמורה ישחררו לה תקציבי עתק. בתקציבים הללו בנתה איראן צבאות פרוקסי בעזה ובלבנון, ופיתחה נשק גרעיני שיסכן את שלום העולם.
אם לא הייתה ישראל תוקפת את איראן ברגע האחרון היה העולם עומד היום מול עריץ שיש לו נשק גרעיני ומשתמש בו לאיים כדי לשלוט על כל העולם. ממש כמו התוכניות של היטלר שהחלו להתבצע. מי שמציל את העולם מהעריצים הללו זו מדינת ישראל. שנתנה אומץ לעולם להשמיד את מתקני הגרעין של איראן.
מאיפה הגבורה הזו?
המשנה במסכת עדיות מדברת על התפקיד של אליהו הנביא (פרק ח ז) "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב וכו' רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם".
והסביר ה תוי"ט את דברי חכמים "שתפקידו לעשות שלום לישראל מן האומות. ולבשר אותם על ביאת הגואל. וזה יום אחד לפני ביאת המשיח. והיינו דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים. ולב בנים על אבותם. כלומר לב האבות והבנים אשר נפל בם מורך מפחד. וברחו אלה פה ואלה פה מפני צרותם. ישיב אותם היום לגבורתו ". מזה יבוא שלום בין ישראל לאומות.
ברכה בשמחה על שמועות טובות
מברך שהחיינו או הטוב והמטיב
המשנה בברכות (נ"ד ע"א) אומרת: "על הגשמים ועל בשורות טובות אומר: 'ברוך הטוב והמטיב'". ובגמרא (נט ע"ב) נאמר שברכת "הטוב והמטיב" נאמרת כשיש לו שדה ביחד עם אחרים. שהגשם הוא טוב לו וטוב גם לאחרים. אבל כשיש לו שדה לבדו מברך רק שהחיינו וכן פסק השו"ע (או"ח סימן רכא). וכן הדין בשמועות טובות. אם הן "שמועות שהם טובות לו לבדו, מברך: שהחיינו; ו אם הן טובות לו ולאחרים, מברך: הטוב והמטיב" (שם רכב). וכן הדין בברכת הטוב והמטיב על יין (שם קעה) שמברכים רק כשיש אחרים איתו. וכן הדין בקנית בגדים או כלים חדשים. "קנה כלים שמשתמשין בהם הוא ובני ביתו, מברך: הטוב והמטיב" (שם רכג).
לברך בזריזות בשמחה
מכאן ברור שבניסים ובשמועות הטובות שיש לעם ישראל בניצחונות שיש להם על אויביהם מסביב יש לברך "הטוב והמטיב". וצריכים לברך "בדעת שלמה ובנפש חפצה" , ו"יהא אדם זהיר כשבא לו בשורה טובה לומר בזריזות הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו , וכתב השל"ה אף על גב שהוא הנאה מועטת יהיה בעיניו כמרובה וישבח לה' עליו (כה"ח רכב, ט).
אם שמע ולא ברך
יכול לברך אחר כך כל זמן שעדיין הטובה נמצאת בעולם. "ונראה היינו דוקא אם עדיין תוקף השמחה בלבו אבל אחר כך יברך בלא שם ומלכות" (כה"ח רכג ס"ק ה). וכן הדין במי שקנה בגד חדש "ואם שכח לברך בשעת לבישה – יוכל לברך אחר לבישה כל זמן שעודנו בתוקף שמחתו ובלבישה ראשונה כמו שכתבנו לעיל אות ה', אבל אחר כך יברך בלא שם ומלכות" (כה"ח רכג, לא).
ישתחוה למזרח ויברך
מביא ה"מגן אברהם" (או"ח רכ"ג ס"ק ב) שכאשר מברך הטוב והמטיב "ישתחוה נגד מזרח ויברך" כשהוא חושב על בית המקדש. ובא"ר שם מעתיק דבריו ומוסיף עליו: "ונראה דהוא הדין בכל ברכות אלו" (ועיין שו"ת שלמת חיים ח"ד סי' ד' אות י"ב. ושו"ת בצל החכמה חלק ג סימן ז).
לברך בקול לכולם או בשקט בינו לבין עצמו
כדי שהברכה תהיה ברוב עם הביא הטור סברה שברכה זו יש לברך בקול ואחד יברך לכולם, שכיוון שהוא מברך גם על טובתו וגם על טובת אחרים הוא צריך להוציא את האחרים ידי חובה בברכתו. אבל הטור כתב כי אפשר שכל אחד ואחד יברך לעצמו וזה לא פוגע באחדות. "ואף על פי שכל אחד ואחד מברך לעצמו, כיון שאחר שותה ונהנה עמו מאותו המין קרינן ביה שפיר 'הטוב' לדידיה 'והמטיב' לאחריני".
כך כתב השו"ע (קעה סעיף ה) לא לברך הטוב והמטיב בעת הארוחה בקול "אם רבים מסובים בסעודה, כל אחד מברך לעצמו הטוב והמטיב; ולא יברך אחד לכולם, דחיישינן שמא יקדימו קנה לושט כשיענו אמן". והוסיף הרמ"א שאחרי הסעודה יברך אחד בקול לכולם "הגה: אבל היו מסובים לשתות בלא אכילה, אחד מברך לכולם" (וכן נראה דעת השו"ע קסז יא).
מקילים שהיא ברכת רשות
וכתב הרמ"א "ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו, שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות" והעיר המשנה ברורה (רכג) "אבל אינו נכון דמאי דאיתמר בגמרא שהיא רשות איתמר". אבל מה שנאמר בגמרא שצריך לברך – יברך.
שילוב של רעה וטובה
במלחמה כמו שיש היום יש הרבה הצלחות מדהימות, אבל יש גם חיילים או אזרחים שנהרגים. יש חטופים ויש פצועים. ועל פי ההלכה גם כשיש טובה שמשולבת ברעה מברכים. וכך כתב בשו"ע " מברך על הטובה: הטוב והמטיב אע"פ שירא שמא יבא לו רעה ממנו". וכן מברך אדם על ירושה שקיבל אע"פ שהוא עצוב על מיתת אביו (רנג). וכן תיקנו חכמים לברך "הטוב והמטיב" על הנס שהיה בביתר, אע"פ שהוא נס שנגרם אחרי חורבן גדול.
כשנחרבה ביתר – נגדעה קרן ישראל
הגמרא במסכת ברכות (מח ע"ב) אומרת שברכת הטוב והמטיב נתקנה בעת החורבן. "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב' – בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ, כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר, דְּאָמַר רַב מַתְנָא, אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה, תִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה, 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'. 'הַטּוֹב' – שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, 'וְהַמֵּטִיב' – שֶׁנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה".
ומקשה הבית יוסף (קפט) למה תקנו ברכה על זה בברכת המזון. ועונה בשם הרא"ש בשם הירושלמי: " כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואין עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד, ולכך סמכוה אצל בונה ירושלים ". שברכת בונה ירושלים היא חלק ממלכות בית דוד ושתיהם בונות את כבוד עם ישראל. וכשניתנו הרוגי ביתר לקבורה תוקן כבוד עם ישראל במקצת. כאשר ראו אומות העולם שחיילי ישראל קדושים וגופם הקדוש נשאר כמות שהוא. וזה תחילת הכבוד שניתן לעם ישראל מתוך הצרה, ובגאולה השלימה יתקיים "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". כפי שמתחילים היום לראות.
נשמת כל חי – בהודאה על גשמים
מי שאין לו שדה – יאמר מודים אנחנו לך ונשמת כל חי
כתוב בשו"ע (רכא ב) אם ירדו גשמים ואין לאדם שדה הוא לא מברך הטוב והמטיב אלא אומר נשמת כל חי עם הקדמה של המילים "מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואלו פינו מלא שירה כים וכו' עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו, וחותם: בא"י אל רוב ההודאות".
מחרב הצלתנו
ולמה אומרים נשמת כל חי? א) כי בירידת הגשמים כל בעלי החיים שמחים. ב) הוסיף על כך הבית יוסף (אורח חיים סימן רכא) בשם הרב רבי מנוח "מפני שבסיבת הרעב בני אדם יוצאים ללסטם ולשפוך דם נקי וכן בסיבת הרעב חלאים באים לעולם, לכך תקנו לומר 'מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רבים דיליתנו". ואם כן בירידת גשמים, כל שכן בעת נצחון במלחמה שצריך לומר "מחרב הצלתנו".
שהברכה תהיה מתוך שמחה והתכוונות הלב
וכתב הלכות קטנות (מובא בכה"ח רכא ח) "וכן אני נוהג ומתחיל מנשמת כל חי ואומר מזמור ס"ה 'לך דומיה תהילה'. והללויה כי טוב זמרה (תהילים קמז) ובשוב ה' את שיבת ציון (תהילים קכו) וקדיש בקהל רב". וכתב שם המני"ח שכן היה נוהג מהר"ם גאלאנטי. וכן יעשה כל אדם שרוצה להודות לה' שיקדים בקריאת פרקי תהילים מתאימים כדי שהברכה תהיה מתוך שמחה וכוונת הלב.
הודאה על הגשם בסגנון אישי
כך מובא בגמרא (ירושלמי ברכות סה ע"ב) שרבי יהודה בר יחזקאל סיפר על אביו שהיה מברך על ירידת גשמים בלשון זו: "יתגדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו". והפירוש הוא שהטיפות שם מפוזרות ולא מרוכזות ולא מתנגשות זו בזו.
הגמרא ממשיכה ואומרת שם, כי רבי יוסי בר יעקב בא ממקום ששמו "בקרא" ופגש את רבי יודן שבא מ"מגדליא". תוך כדי הפגישה שלהם בדרך ירד גשם. שמע אחד את חברו מברך: "אלף אלפין וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכינו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת גומל טובה לחייבים". שאל אותו: מנין לך הנוסח הזה של הברכה? ענה לו: כך היה רבי סימון מברך על ירידת גשמים. והכוונה בברכה זו היא שהגשם יורד לטובים ולרעים כאחד. "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" וזו גדולה יותר מ"טרף נתן ליריאיו יזכור לעולם בריתו".
אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים
וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ
כשאנחנו מודים לה' צריכים לזכור שאנחנו מודים גם על קיום עם ישראל וגם על ביטול התוכניות של הנכרים לכבוש את ארץ ישראל וירושלים. כך מתנבא הנביא יחזקאל על עשו "יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ, וה' שָׁם הָיָה". לכן עונשו יהיה "שִׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ וְעָרֶיךָ לֹא תָשֹׁבְנָה וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (יחזקאל לה). הוא חייב לדעת שארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ
כך אנחנו צריכים לזכור כי מטרת החמאס והחיזבאללה היא לשחרר את ארץ ישראל מידינו ולשלוט בה בעריצות כדרכם. כשאנו משתחררים מהם ומנצחים אותם חייבים להזכיר גם את טוב הארץ. כך אומר הפסוק: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח י). לכן אנחנו מספרים קצת משבחה בברכת הארץ באומרנו "אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה". וטוב לכוון בכך לאומרה בכל הלב.
ובמדרש "הלכה, עד שלא נכנסו לארץ כיצד היו מברכין על המזון? שנו רבותינו עד שלא נכנסו לא"י היו מברכין ברכה אחת 'הזן את הכל'. משנכנסו לא"י היו מברכין 'על הארץ ועל המזון'. משחרבה הוסיפו 'בונה ירושלים'. משנקברו הרוגי ביתר הוסיפו 'הטוב והמטיב', 'הטוב' – שלא הסריחו, 'והמטיב' – שנתנו לקבורה".
"ואין לך חביבה מכולם יותר מברכת על הארץ ועל המזון שכך אחז"ל כל מי שאינו מזכיר בברכת המזון 'על הארץ ועל המזון, ארץ חמדה וברית ותורה וחיים' לא יצא ידי חובתו. אמר הקדוש ברוך הוא חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל למה שאני תרתי אותה . וכה"א (יחזקאל כ) 'ביום ההוא נשאתי ידי עליהם ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות'. וכה"א (ירמיה ג) 'ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים'" (במדבר רבה מסעי וראה ברכות מח ע"ב).
תיקון למרגלים שלא הבינו את סוד הארץ
מלחמה של עם ישראל על ארץ ישראל היא תיקון לחטא המרגלים שנאמר עליהם "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ" (תהילים קו) הוציאו את דיבת הארץ ואמרו לבני ישראל "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא" (במדבר יג לב). אם הם היו מכירים את הסוד של הארץ הם היו יודעים שזו אחת המעלות של ארץ ישראל, שהטוב שלה שמור רק לבניה, כמאמר הפסוק בתהילים (לא) "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם".
לאויבים היא מזעיפה את פניה. כך אומר הפסוק כי בגלות "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ" (ויקרא כו לב) וכך מעיד הנביא יחזקאל: "וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר" (יחזקאל לג כח). לכן אמרו עליה הגויים בכל שנות הגלות "אֹכֶלֶת אָדָם אָתּ וּמְשַׁכֶּלֶת גּוֹיַיִךְ הָיִית" (יחזקאל לו).
תיקון ללעז הגויים
בעת הגאולה ניפסקת הקללה שהיתה שרויה של הארץ "לָכֵן אָדָם לֹא תֹאכְלִי עוֹד וְגוֹיַיִךְ לֹא תְשַׁכְּלִי עוֹד נְאֻם ה' אלוקים". ולהפך, תהיה בה ברכה גדולה יותר מכל ארצות תבל. כאמור "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא: כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנושְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִיבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". אשרינו שאנחנו רואים את הנבואה הזו גם מתגשמת מול עינינו עין בעין. אמן
סיפור
שהכול שלה
היינו נשואים שנתיים וחצי ללא ילדים, ולמעלה משנה היינו במעקבים רפואיים ובטיפולים שונים. חברה סיפרה לי על הריבה שהרבנית מכינה מהאתרוג של הרב זצ"ל ועל זוגות שזכו בזכות הברכה לישועות ולפרי בטן. מייד לאחר סוכות התקשרנו ללשכת הרב ואמרו שיעדכנו אותנו מתי להגיע.
כעבור שבוע בערך, התקשרו אלינו מלשכת הרב ואמרו לנו להגיע למחרת בבוקר. באותו בוקר היינו אמורים להתייצב השכם בבוקר בבית החולים "ביקור חולים" לצורך טיפולי פוריות. בעודי ממתינה ב"ביקור חולים", בעלי הלך לתפוס מקום בתור הארוך שנוצר ליד בית הרב.
בסופו של דבר, זכינו לקבל מהרב ברכה לזרע של קיימא בתוספת שתי חתיכות מהריבה, חתיכה לכל אחד מבני הזוג בכוס קטנה עם פתק בכתב ידו של הרב. כמדומני שעל הפתק היה רשום: "ברכתו שהכול", אבל אנחנו לא זוכרים זאת בוודאות.
בדיוק שבועיים לאחר מכן נתבשרנו שההיריון נקלט, והרגשנו שברכתו של הרב עמדה לזכותנו. בתום 42 שבועות, לאחר למעלה משלוש שנים של תפילה וציפייה, נולד בננו הבכור. היה זה בדיוק באותה יממה בה עלה אחי, רס"ן בניה ריין הי"ד, בסערת הקרב השמיימה במלחמת לבנון השנייה. במוצ"ש לפנות בוקר
בירכנו "דיין האמת" על אחי הי"ד, וביום ראשון לפנות בוקר בירכנו "הטוב והמטיב" – כי "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה".
זכינו לברכתו של הרב לקרוא לבננו על שם אחי – בניה אורי. בימי השלושים, הלכו אחותי וגיסי לקבל ברכה מהרב לקראת אירוסיהם וסיפרו לרב את סיפור הלידה. אחותי סיפרה שהרב מייד קרא לרבנית ואמר לה: "תשמעי מה קרה בזכות הריבה שלך". כאן למדנו שיעור נוסף על הכבוד והערכה שהרב רוחש לרבנית – "שהכול שלה".
(יהודה ומורשה פרוינד)
לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקים לֹא תִבְזֶה
אחרי ההילולא של הרב זצ"ל בשנת התשע"ח, ניגשה אישה נרגשת וסיפרה: כאשר בת משפחתי, תהילה, הייתה תינוקת בת שלושה חודשים, התברר שיש לה מום בלב והיא אמורה לעבור ניתוח מסובך. ניתוח לב הוא דבר מסובך ומורכב, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתינוקת כל כך קטנה ורכה. באותה תקופה היה מקובל שניתוחים מורכבים כאלה עושים בחוץ לארץ, כיוון שבארץ הנושא הזה עדיין לא היה מפותח כמו היום.
אבל כאשר הוריה של תהילה הלכו לרב זצ"ל לקבל את ברכתו, הוא ברך ואמר לעשות את הניתוח בבית החולים שניידר בארץ, ולא להטיס אותה לחו"ל. הוא הרגיע אותם שהניתוח בארץ יצליח יותר מבחו"ל. בנוסף, הרב אמר לקרוא לילדה תפארת תהלה – כי תפארת זה אותיות תרפא ותהלה (בלי י') על שם ההלל וההודאה. הניתוח אכן בוצע בבית החולים שניידר וב"ה עבר בהצלחה גדולה, מעבר למצופה. תפארת תהלה גדלה והייתה לבחורה בריאה ושמחה.
בשנת תשע"ח, כאשר מלאו לתפארת תהלה 18 שנים, היא הכירה את הנין של הרב סלמן מוצפי זצ"ל והם קבעו תאריך לחתונה בכ"ה בסיוון. כאשר הם קבעו את התאריך, הם לא זכרו שזהו יום ההילולא של הרב זצ"ל. כשהתברר להם הדבר, הם התרגשו מאוד, וביום החתונה הגיעה הכלה עם שמלת החופה לציון של הרב זצ"ל כדי להודות.
שאלות
פעמיים כי טוב . אדם שנולדו לו תאומים בנים, האם מברך "שהחיינו" ו"הטוב והמטיב" פעם אחת או פעמיים?
נוהגים לברך "שהחיינו" בעת הברית. אם מפסיקים בין הבריתות, מברכים פעמיים ונוהגים להשתדל להפסיק בדבר תורה כדי לברך שוב.
כן נולדו ביום אחד . על לידת תאומים, בן ובת, האם צריך שתי ברכות, "הטוב והמטיב" על הבן ו"שהחיינו" על הבת, או ברכת "הטוב והמטיב" על שניהם?
ברכת "הטוב והמטיב" אחת על שניהם, ו"שהחיינו" בברית.
"שהחיינו" על נכד . האם סבא מברך על נכדו הראשון ברכת שהחיינו או הטוב והמטיב?
לא נהוג שמברך שהחיינו. אבל לכאורה אפשר לברך כמו שמברכים על כל בשורה טובה.
כוונות מבטלות. בתקופה האחרונה בעלי רואה דברים שיקרו ואכן צודק, לצערי. הוא חייל ורואה שבעוד כשנה יקרה לו משהו, יש מה לעשות כדי לבטל את הגזרה?
אם הראו לו משמים זה כדי שיבטל את הגזירה. אחרת לא היו מראים לו. ויש הרבה דברים שיכולים והעיקר הוא תפילה וצום וצדקה מעבירים את רוע הגזירה. ממש בלי פחד ועם הרבה אהבת ה' – הכל יהיה מאחריכם בעזרת ה'. עצה שהרב היה אומר, להדר בברכות, בכוונה ובשמחה וכד'. ועוד יותר להדר במאה ברכות שכתוב עליהם שמבטלות את כל הגזירות. וכן כתוב להדר בהבנת יהא שמיה רבא. שמבטלות גזירות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
