ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- עקב
אב התשפ"ה
מפטיר וַתֹּאמֶר צִיּוֹן (ישעיה מט)
פרשת עקב
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת עקב 111 פסוקים = יְהוֹיָכִין , כְבַד פֶּה
בפרשת עקב 8 מצוות, מתוכן 6 מצוות עשה ו-2 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה : ברכת המזון ⋅ אהבת גרים ⋅ יראת ה' ⋅ תפילה ⋅ חבירה ודביקות עם חכמי התורה ⋅ שבועה בשם ה'.
לא תעשה : שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה ⋅ שלא ליהנות מעבודה זרה.
תקנו לנו חכמינו ז"ל בשבועות אלו להפטיר ג' דאבילותא אחר כך ז' דנחמתא ושוב הפטרת שובה ראש השנה ויום הכפורים. והענין כי אנו בוכים על חורבן ג' מקדשות. שנים שהיו לנו והג' שעדיין לא נבנה וכאילו נחרב בימינו 'כל דור שאינו נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו'. על כן ג' דאבילותא ואחר כך ז' דנחמתא כי עתיד הקב"ה לשוב ולשוש עלינו ויגדל אורנו שבעתים מאשר היה בתחילה וכמאמרם ז"ל (ישעיה ל כו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה (רמז לישראל) כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם וכל זה בעבור תמלא הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְ-הוָה ואז בעולם התיקון הכל ינהרו אחרי ה' וישובו אליו בלב תמים כל באי עולם (זכריה יד ט) וְהָיָה יְ-הוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ . ועל כן אחרי ז' דנחמתא ראש השנה שממליכים את ה' ושבים אליו. או הענין על דרך שאמרו חז"ל (ברכות לא.) אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. על כן אחרי ז' דנחמתא שעוררנו בנפשנו רגשי שמחה ונועם הננו מתעוררים לתשובה ולתפילה. (חדושי ר' יוסף נחמיה עה"ת)
כל דור שאינו נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו . קשה להבין שהיו הרבה דורות צדיקי עליון שנאמר שהיה ראוי להיות נחרב בימיהם.
ונראה לפרש כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בנ"י להיות ראוין לגאולה, כי היעלה על הדעת שדור הגאולה יהיו כ"כ ראוין בזכותם בלבד לגאולה. רק שזכות כל דור ודור עוזר ומביא מעט בנין בהמ"ק. והבנין נמשך כל ימי הגלות כמאמר בונה ירושלם. וז"ש שכל דור שאינו מסייע לבנינו. וז"ש שאינו נבנה בימיו שאין ימיו בכלל הבנין כנ"ל. וכל אדם בפרט ג"כ צריך לידע שכל מעשיו הם סיוע לבנין בהמ"ק. וכפי מה שמקבלין ע"ע עול מלכות שמים מסייעין לבנינו כמ"ש הכל מסייעין לבנינו של מלך. (שפת אמת – דברים ג)
אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת . (ח ט) אֲבָנֶיהָ אותיות בנאיה גם ר"ת אֲ בָנֶיהָ בַ רְזֶל וּ מֵהֲרָרֶיהָ תַּ חְצֹב אבות . גם ר"ת בַרְזֶל הוא ב להה ר חל ז לפה ל אה. והכוונה לספר גדולת שבח הארץ כי הנה בנאיה הבנים אותה ומקיימים בניינה הוא זכות אבות אדם ואברהם יצחק ויעקב וזכות ד' אמהות ר"ת ברזל אשר כולם נקברים במערת המכפלה אשר בארץ כנען הזו. (עץ הדעת טוב – לרבינו חיים ויטאל זיע"א)
אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת . (ח ט) אָמַר רַב אָשֵׁי: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ קָשֶׁה כַּבַּרְזֶל פרש"י - קפדנים וקשים כברזל - אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע . אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי: אַתּוּן, מֵהָתָם מַתְנִיתוּ לַהּ. אֲנַן, מֵהָכָא מַתְנֵינַן לַהּ, דִּכְתִיב: אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל , אַל תִּקְרֵי 'אֲבָנֶיהָ', אֶלָּא בּוֹנֶיהָ. לכאורה קשה מהא דאמרו רז"ל (פסחים סו ב) כׇּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס, אִם חָכָם הוּא - חׇכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. וכאן משמע שצריך להיות קפדן. וראינו שקפדן היינו כעסן. (סנהדרין קיג ב) דָּרֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי בְּצִיפּוֹרִי: אַבָּא אֵלִיָּהוּ קַפְּדָן הֲוָה. רְגִיל לְמֵיתֵי גַּבֵּיהּ. אִיכַּסִּי מִינֵּיהּ תְּלָתָא יוֹמֵי, וְלָא אֲתָא. כִּי אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי לָא אֲתָא מָר? אֲמַר לֵיהּ: קַפְּדָן קָרֵית לִי! אֲמַר לֵיהּ: הָא דְּקַמַּן, דְּקָא קָפֵיד מָר. פרש"י היה קפדן - שכעס על אחאב ואמר חַי יְ-הוָה אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר .
אלא מה שאמר קשה כברזל אינו לענין כעס אלא על דרך מה שאמרו ביומא (יומא כג.) 'כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם' דראוי להקפיד על בזיונו אך לא יכעוס! ומה שאמר רש"י ז"ל כאן 'קפדנים וקשים כברזל' אין הכונה קפדנות של כעס אלא הכונה שיקפיד על בזיונו ולא יוותר להמבזים, אבל ודאי צריך שלא יהיה בזה תערובת כעס דכתיב (קהלת יא, י) ' וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ '.
ועוד י"ל דהברזל טבעו אחר חמום האש שיהיה גחלת יניחוהו במים קרים תכף ואז יתקשה ויתחזק יותר וכן התלמיד חכם אחר שיתחמם באש התורה בעת לימודו דאורייתא מרתחא ליה תכף ומיד יחזור לבו להתקרר בסברה אחרת שתתחדש לו הן מעצמו הן מחבירו כאלו הוטל במים קרים ובזה יתחזק בדברי תורה יותר. ונראה לי לכך התורה נמשלה לאש ונמשלה למים ולזה אמר (תהלים סו, יב) 'בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה' שבזה נתרוינו מדברי תורה.
אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל , אַל תִּקְרִי ' אֲבָנֶיהָ ', אֶלָּא ' בּוֹנֶיהָ '. הנה הכלל של 'אַל תִּקְרִי' ידוע, דאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט:) 'לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים' אם כן בזיון תלמידי חכמים גורם חרבן העיר ואם התלמידי חכמים שהם בוניה קשים כברזל שהם תקיפים, דאז ההמון הם יראים מהם ואין בוזים אותם, אז תתקיים העיר ולא תחרב, כאלו אבניה הם ברזל שאינו נחרב, וזהו שאמר אַל תִּקְרִי 'אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל' שתתקיים כברזל אלא אם כן תקרא 'בּוֹנֶיהָ' שהם החכמים בַרְזֶל, כלומר תקיפים דאז אין בוזים אותם. (בן יהוידע תענית ד א)
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (ז יב) הנה מתחילת יציאת מצרים עד יום כיפורים יש קע"ב ימים, ומה שהאדם חוטא מתכפר לו ביוה"כ באופן שיקבל עליו שלא ישוב עוד לכסלה כי באם אומר אחטא ויוה"כ מכפר אינו מכפר. וזהו וְהָיָה לשון שמחה תהיה לפניו יתברך בהגיע זמן העֵקֶב היינו יום הכפורים תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם ולא תחזרו לסורכם.
וְהָיָה עֵקֶב רומז לחודש אלול שהוא סוף השנה דומיא העקב, וְהָיָה ירמוז לחודש תשרי שבו צירוף החודש והיה היוצא מפסוק (בראשית יב טו) וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה . והנה אלו הב' חודשים הם ימי תשובה לישראל. וזהו וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה היינו שני החדשים האלה שתקבלו עליכם לשוב להשם יתברך אזי וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם ולא תסורו לסורכם וזה ירמוז אֵת הַמִּשְׁפָּטִים ר"ת א לול ת שרי. (אגרא דכלה)
אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ (ח ח)'דבש' ר"ת ד עה ב ינה ש כל, ואיתא בחז"ל (בב"ב קנח:) שהאויר של ארץ ישראל מחכים. וא"כ, הארץ עצמה עושה 'דבש' - ד עה ב ינה ש כל. (חת"ס)
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ . (ו ג) מה הטעם שהקדים כאן את החלב לדבש, ואילו בשיר השירים (ד יג) נאמר דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ והקדים דבש לחלב.
אלא לפי שהדבש הוא מצרך מתוק, אבל אי אפשר לאכול ממנו הרבה. החלב לעומת זאת, הוא מאכל נצרך ומזין. לכן, כשבאים לתאר את שבחה של ארץ ישראל, אומרים יש שם חלב בכמות הנצרכת, ובנוסף גם יש מעט מדבש, כי העיקר הוא החלב. אבל כשמדברים על התורה, בלימוד התורה העיקר הוא המתיקות, אם התורה מתוקה לאדם, הוא לא יעזוב אותה כל כך מהר, אלא יקיים את הפסוק (יהושע א ח) וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה יקום שעה אחת קודם ויעשה כל מאמץ לא להפסיד רגע מלימודה. (טעמא דקרא)
אם ישאל אדם דבר שהוא שבח לבוראו כגון על לימוד תורה או דבר אחד מחפצי שמים ושופך את נפשו עליו הקב"ה שומע תפלתו אע"פ שאין בידו מעשים טובים . (ספר חסידים קלא)
שאלות
א. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ (ח יד) חז"ל למדו שאין להיות בעל גאווה, (סוטה ה א) כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין
אֲנִי וָהוּא יְכוֹלִין לָדוּר בָּעוֹלָם. (סוטה ה א) לכאורה מאחר והיא אחת ממידותיו של הקב"ה דכתיב (תהלים צג) יְ-הוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ , מדוע לא להיות בעל
גאווה ואמרו חז"ל (סוטה יד א) כי כי יש להידבק במידותיו של הקב"ה.
ב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ . (ח י) קי"ל (פסחים כב:) אתים וגמים ריבויין. מה בא לרבות בפסוק אֶת .
ג. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם . (י יט) מה הטעם שהגר נקרא 'גר'.
ד. כֵּיצַד מְזַמְּנִין? בִּשְׁלֹשָׁה – אוֹמֵר נְבָרֵךְ, בַּעֲשָׂרָה – אוֹמֵר נְבָרֵךְ לֶאֱ-לֹהֵינוּ (משנה ברכות ז ג). מה הטעם שבברכת התורה לפני הקריאה מברך העולה לתורה
'ברכו את אד-ני המבורך'. ובברכת המזון בעשרה אומר 'נְבָרֵךְ אֱ-לֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ'. והוא שינוי בשם ה'.
ה. מִנַּיִן לְגוֹי שֶׁפּוֹסֵל אֱלוֹהוֹ שיכול לבטלו ? שֶׁנֶּאֱמַר: 'פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ'. וְאִידַּךְ, נָפְקָא לֵיהּ מִדִּשְׁמוּאֵל, דִּשְׁמוּאֵל רָמֵי: כְּתִיב 'לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב
עֲלֵיהֶם', וּכְתִיב 'וְלָקַחְתָּ לָךְ' שרשאי אתה לקחת. הָא כֵּיצַד? פִּסְּלוֹ הנכרי לֶאֱלוֹהַּ - 'לֹא תַחְמֹד' ולא תקח, לפי שהוא נאסר מיד, פְּסָלוֹ מֵאֱלוֹהַּ וביטלו - הרי בזה
אפשר לקיים - 'וְלָקַחְתָּ לָךְ'. (ע"ז נב א). לכאורה מהו 'וְלָקַחְתָּ לָךְ ' שהרי אם הגוי ביטלו הוא רשאי לקחת, וודאי יקחנה לעצמו.
ו. רמז בפרשה למאמר חז"ל (שבת לא.) בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? עָסַקְתָּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה? צִפִּיתָ
לִישׁוּעָה? פִּלְפַּלְתָּ בְּחׇכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר? וַאֲפִילּוּ הָכִי, אִי יִרְאַת ה׳ הִיא אוֹצָרוֹ - אִין, אִי לָא -לָא.
ז. וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֺת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ . כִּי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה (ח ו-ז) קשה כיון שאמר וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֺת
יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ הנה גם היראה בכלל המצוות ממנין תרי"ג, ולמה פרט אח"כ היראה. ועוד מהו נתינת טעם כִּי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ וגו', וכי בשביל זה
ישמור האדם המצוות וזה מקרי על מנת לקבל פרס.
ז. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ . (יא יד) לכאורה מה הרבותא בכך – שאם נשמע אל מצוות ה' אזי נוכל לאסוף
את הדגן התירוש והיצהר, וכי דבר זה אינו בטבע העולם?
ח. הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ . הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ (ח – טו טז) מה הטעם שהקדים את השתיה לאכילה.
ט. אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ . (י כ) דרשו חז"ל (פסחים כב:) שִׁמְעוֹן הָעַמְסוֹנִי, הָיָה דּוֹרֵשׁ כׇּל ׳אֶתִּים׳ שֶׁבַּתּוֹרָה, כֵּיוָן
שֶׁהִגִּיעַ לְ' אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא ' פֵּירַשׁ, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא - לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. יש להבין מדוע שִׁמְעוֹן
הָעַמְסוֹנִי לא דרש את הדרשה שדרש רבי עקיבא - לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים? ומדוע דווקא רבי עקיבא הוא זה שדרש זאת.
י. וְהֵסִיר יְ-הוָה מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ . (ז טו) מה ההבדל בין חֹלִי לבין מַדְוֵי .
כ. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם
בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל . (יא ו) מה הטעם שלא הזכיר את קרח. וכן בפסוק (תהלים קו יז) תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם .
ל. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם . (י יט) מה הטעם למאמר חז"ל (קידושין ע ב) קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת.
מ. אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִיכָּא סָבֵי בְּבָבֶל. תְּמַהּ וַאֲמַר (יא כא) ' לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה ' כְּתִיב, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ - לָא? כֵּיוָן דְאָמְרִי לֵיהּ
מְקַדְּמִי וּמְחַשְּׁכִי לְבֵי כְנִישְׁתָּא, אֲמַר: הַיְינוּ דְּאַהֲנִי לְהוּ. (ברכות ח.). מה הטעם שאמרו את זה דווקא לרבי יוחנן יותר משאר האמוראים שבאותו הדור.
נ. אָמַר רַב נַחְמָן: מֹשֶׁה תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ״הַזָּן״ בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם מָן. יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ ״בּוֹנֵה
יְרוּשָׁלַיִם״. דָּוִד תִּקֵּן ״עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ״, וּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן ״עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ״. ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר.
(ברכות סח:) מה הטעם שתיקנו את ברכת הטוב והמיטיב דווקא אחרי ברכת בונה ירושלים ולא קודם.
ס. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ . (ח י). מה הטעם שאין מברכין בורא פרי הגפן קודם ברכת המזון כדרך שמברכין בקידוש והבדלה בתחלה.
ע. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים . (ח יד) וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים
אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם . (ח יט) מה הטעם דכתיב כאן שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח בכפל לשון, ולעיל שכחה אחת.
ע. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם . (יא יח) פרש"י - אַף לְאַחַר שֶׁתִּגְלוּ, הֱיוּ מְצֻיָּנִים
בְּמִצְווֹת: הַנִּיחוּ תְּפִלִּין וַעֲשׂוּ מְזוּזוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָכֶם חֲדָשִׁים כְּשֶׁתַּחְזְרוּ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ' הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים ' (ירמיהו לא כ ) (ספרי) לכאורה המצוות הללו
הם חובת הגוף וקי"ל (קידושין לז.) כֹּל מצוה שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ (אבל דברים שאינם חובת הגוף אלא הם חובת הקרקע
אינם נוהגים אלא בארץ ישראל בלבד).
פ. וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי . (ט טו) כאן הזכיר משה רבינו לֻחֹת הַבְּרִית ואח"כ אמר (ט יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת
וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי. מה הטעם שלא אמר הַבְּרִית .
צ. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ ' אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד ', וַהֲלֹא אַתָּה נוֹשֵׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל,
דִּכְתִיב: 'יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ '?! אָמַר לָהֶם: וְכִי לֹא אֶשָּׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתַבְתִּי לָהֶם בַּתּוֹרָה ' וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ ', וְהֵם מְדַקְדְּקִים
[עַל] עַצְמָם עַד כְּזַיִת וְעַד כְּבֵיצָה. (ברכות כ ב) לכאורה איך אפשר להחמיר ולברך על פחות מכדי שביעה הלא הוי ברכה לבטלה ועובר משום (שמות כ ו)
לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ לַשָּׁוְא .
צ. בפרשת עקב מוזכר שם יהו-ה יותר מכל פרשה אחרת בתורה.
ק. אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִיכָּא סָבֵי בְּבָבֶל. תְּמַהּ וַאֲמַר (יא כא) ' לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה ' כְּתִיב, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ - לָא? כֵּיוָן דְאָמְרִי לֵיהּ
מְקַדְּמִי וּמְחַשְּׁכִי לְבֵי כְנִישְׁתָּא, אֲמַר: הַיְינוּ דְּאַהֲנִי לְהוּ. (ברכות ח.) לכאורה הקושיה במקומה עומדת שכן לשון הכתוב הוא עַל הָאֲדָמָה ולא בחוץ לארץ.
ר. וְנָשַׁל יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה . (ז כב) פרש"י - וַהֲלֹא אִם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל
מָקוֹם אֵין מִתְיָרְאִין מִן הַחַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָּךְ )איוב ה, כג ? (אֶלָּא גָּלוּי הָיָה לְפָנָיו שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא) ספרי עקב נ(. לכאורה קשה שכשם
שהחטא גורם שהחיות יזיקום, כך יגרום החטא שהאומות היושבים שם יזיקום. אם כן מה התועלת בישיבת האומות מן החיות.
ש. כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת (ח א) המלה כָּל מה באה לרבות. שהרי כבר נאמר (ז יב) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם .
ת. דורשי רשומות רמזו שמזונותיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מתשרי עד תשרי - חוץ מ'תשר"י'.
תשובות
א. אין משתמשים בשרביטו של המלך - בכל י"ג מידותיו של הקב"ה, אף אחת מהן אינה גאווה. אם כך, מהי גאווה? גאווה היא הלבוש של הקב"ה,
שנאמר יְ-הוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ , והואיל וזה הלבוש של הקב"ה, אין משתמשים בשרביטו של המלך. אין להשתמש בלבוש המלך, ולראיה, כאשר המלך
מת, שורפים את כל בגדיו שאחר לא ילבשם. אך שונה הדבר לגבי מידות של המלך - לכל אחד מותר שיהיו לו מידות דומות, ומכיון שהגאווה הוא
לבוש של הקב"ה, אסור לנו להשתמש בזה. (שארית יעקב) א"נ (שבת קל"ג:) מה הקב"ה רחום וחנון, אף אתה צריך להיות רחום וחנון, ואם תהיה בעל
גאווה, לא תוכל להיות רחום וחנון. אבל הקב"ה, אע"פ שגֵּאוּת לָבֵשׁ הוא נשאר רחום וחנון. (לחם לפי הטף) (מדשן ביתך)
ב. בעל הבית בא לרבות – מכאן סמכו חז"ל לקבוע לו ברכה בברכת המזון. (חזקוני, פענח רזא) *
ג. גרגיר הנמצא יחידי בראש ענף האילן מבזים אותו ומריעים לו, לפי שהגר הוא מוצא עצמו יחידי בארץ נכריה ולכך נקרא גר מלשון גרגיר. (רבינו בחיי
שמות כב כ) וכן בפסוק כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בראשית טו יג) וטעם גר כמו הגרגיר שנכרת מן הסעיף. (אבן עזרא)
ד. דין הוא שהשם יתברך יזון ויפרנס אותנו על כן מברכים נברך אֱ-לֹהֵינוּ, שם הדין, כיון שהוא בראנו לכבודו. משא"כ שנתן לנו את תורתו זה מצד החסד
הגמור והרחמים כי גברו חסדיו עלינו להודיע לבריותיו לגלות להם מסטורין דיליה, על כן מברכין ברכו את אד-ני שם החסד והרחמים. (טעמי המנהגים
בשם בני יששכר) *
ה. הקדש לגבוה אסור – דביטול לא מהני בנעבד לגבוה דהיינו ביטול עבודה זרה מתיר את העניין לשימוש הדיוט אבל לא להביאו לגבוה כקרבן. (משך חכמה)
ו. וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת י-ְהוָה אֱ-לֹהֶיךָ (י יב) שמכל השאלות שישאלו אותך ביום הדין, אפילו אם הכל בסדר,
אבל כִּי אִם לְיִרְאָה, הכל תלוי אם יש בך יראת שמים. (מדשן ביתך)
ז. זריזות והיראה במצוה ולצפות לעשותה מתי תבוא לידו ויעשנה הרי זה מקרי ההקדמה מן האדם. דהנה בכל המצוות השי"ת מקדים החפצים לאדם
לעשות המצוה, כמו שדרשו חז"ל (איוב מא ג) מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם מי עשה לפני מזוזה ומעקה עד שלא נתתי לו בית, ומי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי
לו בגד .(ויק"ר כז ב) מה שאין כן במצוות היראה אין הקדמה מאת השי"ת. וזהו שאמר וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֺת יְ-הוָה שתהיה מצפה מתי תבוא לידך, והיא
לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו היינו הזריזות וגם כן עוד תעשה וּלְיִרְאָה אֹתוֹ שמצות היראה הכל היא מהאדם. (בני יששכר סיון מאמר ב אות טז)
ז. זמנים שונים הם שהרי אסיפת הדגן היא החיטה מתבצעת בחודש ניסן. בצירת הענבים - התירוש מתבצעת בשלהי הקיץ, ומסיקת הזיתים - היצהר
מתבצעת בימי תשרי. הבטחת הקב"ה היא שאם נשמע אל מצוותיו, הוא יעשה לנו נסים שלא כדרך הטבע, ונאסוף נבצור ונמסוק את הדגן התירוש
והיצהר – הכל ביחד באותו הזמן. (תפארת יהונתן)
ח. חסרון המים קשה יותר מחסרון הלחם. שהרי באכילה צריך להקדים את מאכל הבהמה לאדם, ובשתיה להיפך. וכן נאמר (במדבר כ ח) וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה
וְאֶת בְּעִירָם . וכן לפי שמנה אותם כסדר שהיה במדבר שהקדימו לשאול מים שאזלו מכליהם בשעה שהחררה שהוציאו ממצרים עדיין לא כלתה
וכשכלתה ירד להם המן. (אזנים לתורה)
ט. טבע העולם שעמי הארץ יאהבו וייראו מתלמידי החכמים ויכבדו אותם, שהרי אחד העמודים שהעולם עומד עליהם הוא 'עַל הַתּוֹרָה' (אבות א ב),
ותנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם מקבלים ישראל את התורה מוטב, ואם לאו יחזיר אותן לתהו ובהו. (שבת פ"ח.) ואם כן בזכות התלמידי
חכמים העולם עומד ואם יפסיקו ממשנתם יהפך העולם לתוהו ובוהו. וממילא אין התורה צריכה לצוות על עמי הארץ שייראו מהת"ח. אולם רע"ק
שהיה בעצמו עם הארץ ידע שעמי הארץ אינם יראים מת"ח, שהרי אמר (פסחים מט:) מִי יִתֵּן לִי תַּלְמִיד חָכָם וַאֲנַשְּׁכֶנּוּ כַּחֲמוֹר. על כן יש צורך לצוות
עליהם לירא אף מהתלמיד חכם. (תפארת יהונתן)
י. יסורים ממושכים ומכאובים שאין בהם ע"פ רוב סכנה הם מַדְוֵי , מלשון (איכה א יג) כָּל הַיּוֹם דָּוָה . חֹלִי מסמן מחלה עוברת ויחד עם זה מסוכנת,
והחולה פורש לחיים או למוות. (אזנים לתורה) א"נ כָּל חֹלִי שהוא במנהגו של עולם , וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם שהיו חוץ ממנהגו של עולם. או יאמר, כָּל חֹלִי
הוא הבא מחוץ לגוף מצד השתנות האויר וקלקולו, וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הוא הבא מבפנים מתוך הגוף, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ . (רבינו בחיי)
כ. כבודן של בניו של קרח חלק לפיכך לא הזכירן. דכתיב (במדבר כו יא) וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ . אמרו חז"ל (מדרש אגדה) להודיע כח התשובה, שבני קרח
בתחילה היו עם אביהם, ולבסוף הרהרו כולם לעשות תשובה, והצילם הקב"ה ונתבצר להם מקום בגיהנם על שלשה עמודים שלא יגיע להם חום האש,
והתחילו לומר שירה. וכן לפי שמסיים וְאֵת כָּל הַיְקוּם ובניו ניצלו. (טעמא דקרא) א"נ כדי שלא לבייש את בניו של קרח השומעים. (מלא העומר)
ל. לומדים ישראל ממעשיהם והם אינם הזירים במצוות. א"נ לפעמים מדקדקים הגרים יותר מישראל ונענשים על ידי זה ישראל. ('תורת משה' להחת"ס, רש"י)
ועוד לפי שהזהיר הקב"ה עליהם בכ"ד מקומות שלא להונות אותם ואי אפשר שלא יצערום. ועוד לפי שע"י הגרים ישראל בגלות כדאמר (פסחים דף פז:)
מפני מה ישראל מפוזרים בכל ארצות יותר משאר עובדי כוכבים כדי שיתוספו עליהם גרים. ועוד לפי שנטמעו הגרים בישראל ואין השכינה שורה אלא
על משפחה מיוחסת. (תוס' קידושין ע ב) היינו דאין הקב"ה משרה שכינתו למעוטי משפחות שיהא בהם פיסול שאינן ראויין לבא בקהל. (תוס' הרא"ש) *
מ. מתו לרבי יוחנן עשרה בנים, נשאר לו אחד ושלחו לשמואל לבבל לעשות שינוי מקום כדי שיחיה, והיה חושש איך ישלח את בנו מארץ ישראל לבבל
בשביל אריכות ימים, והלא אדרבה אין אריכות ימים אלא בארץ ישראל, דְלְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה (דברים יא, כא) כתיב, לכך הוצרכו
תלמידיו וחביריו להגיד לו שגם בבבל יש הפלגת זקנה, על כן יעשה לו שינוי מקום שם ואל יחוש. (בן יהוידע – ברכות ח א)
נ. נגדעה קרן ישראל באותה שעה ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולפיכך קבעוה אחר 'בונה ירושלים'. (טעמי המנהגים בשם הכל בו) *
ס. סילוק הסעודה והיסח הדעת למה שלפניו הוי ברכת המזון, הלכך אם היה מברך בורא פרי הגפן תחלה הוי ברכת המזון הפסק בין ברכה לשתייה.
(טעמי המנהגים בשם התוס' ברכות נב א)
ע. עבירה גוררת עבירה – העובר עבירה פעם אחת תשובתו קלה לפיכך הכתוב מעודדו לתשובה בלשון קלה (ח יח) וְזָכַרְתָּ אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ תשתדל
לזכור מה ששכחת. אבל אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח שתשכח שנית, אז תשובתך קשה מאוד כי העובר עבירה ב' פעמים נעשית לו כהיתר. לפיכך מזהירם הכתוב
קשות הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן . (אזנים לתורה)
ע. עיקר עשייתן אינו אלא בארץ הקדושה. (רבינו בחיי) ומהם נלמד לכל המצות שהן חובת הגוף שחיובן בכל מקום, ושנהיה פטורין בחוצה לארץ מחובת
הקרקע כגון תרומה ומעשרות. (רמב"ן) א"נ אמזוזות קאי, שהרי חיוב מזוזה בגולה על שערי מדינות לא הוי אלא מדרבנן דהא כתיב וּבִשְׁעָרֶיךָ דהיינו
ארץ ישראל, למעוטי חוץ לארץ דלא מקרי שְׁעָרֶיךָ. (מושב זקנים) *
פ. פרח הכתב מעליהן ואז שיברם, ולכן לא הזכיר הַבְּרִית שכששברם כבר היו רק הלוחות לבד בלא הברית. (טעמא דקרא, גן רווה)
צ. צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ (משלי יג כה) וזהו שביעתו, שלא נתנה תורה שיעור לשביעה, וא"כ מה שישראל מדקדקים עד כזית ועד כביצה אינו משום
חומרא אלא שמסתפקים במועט ונפשם שפילה עליהם. וכתיב (מיכה ז יח) נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ למי שמשים עצמו כשיריים. (תורת משה)
ק. קדושת בית הכנסת ובית המדרש הינה כקדושת ארץ ישראל. כמו שאמרו (מגילה כט א) עֲתִידִין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּבָבֶל שֶׁיִּקָּבְעוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
נמצא שאם מרבים לפקוד את בית הכנסת מדי יום ביומו, הרי זה כאילו יושבים בארץ ישראל. (פניני הגר"א) *
ר. רשעים האומות יותר מהם כדכתיב (ט ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ.
אבל מן החיות שאין בהם חטא יש לדאוג, לכך נאמר מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה . (מושב זקנים)
ש. שלימות המצווה בא לרבות – שכאשר אדם מקיים מצווה שיקיים אותה בשלימותה ותכלול את כל פרטיה. (מעיין השבוע בשם האר"י זיע"א) *
ת. ת למוד תורה, ש בתות, ר אשי חודשים, י מים טובים, ר"ת תשרי . (מושב זקנים) ובמסכת ביצה (טו:) אמר רבי יוחנן, אמר להם הקב"ה לישראל, בני
לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע. וב'חכמת שלמה' ביאר, באופן שיש לו משכונות שיוכל לשלם ולפרוע חובו אחר כך, רק שאין לו
מעות במזומנים. *
מקורות / חידודון *
ב. גדול מברך אפילו בא בסוף ואם רצה ליתן רשות לקטן לברך רשאי והני מילי כשאין שם אורח אבל אם יש שם אורח הוא מברך אפילו אם בעל הבית גדול ממנו כדי שיברך לבעל הבית ומה ברכה מברכו 'יהי רצון שלא יבוש ולא יכלם בעל הבית הזה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ויצליח בכל נכסיו ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר ולא ישלוט שטן במעשה ידיו ואל יזדקק לפניו שום דבר חטא והרהור עון מעתה ועד עולם'. ואם בעל הבית רוצה לוותר (פירוש שאינו רוצה להקפיד) על ברכתו ולברך ברכת המזון בעצמו רשאי. (שו"ע או"ח רא א)
ד. זכאין אינון כל אינון דמשתדלי באורייתא, בגין דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, אסתכל בה באורייתא וברא עלמא, ובאורייתא אתברי עלמא, כמה דאוקמוה דכתיב (משלי ח ל) וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן , אל תקרי אָמוֹן אלא אומן. (זהר חלק ב קסא א)
מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ . (תהלים פרק ג). זה שאמר הכתוב (איוב כח יג) לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ . א"ר אלעזר לא נתנו פרשיותיה של תורה על הסדר (שאלמלא) [שאלמלי] נתנו על הסדר כל מי שהוא קורא בהן מיד היה יכול לבראות עולם ולהחיות מתים ולעשות מופתים לפיכך נתעלם סידורה של תורה וגלוי לפני הקב"ה שנאמר (ישעיה מד ז) וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי . (מדרש שוחר טוב על תהלים פרק ג)
ט. כיון שהגיע לאת ה' א-להיך תירא פירש כו' ולעיל מיניה בההוא פרשתא כשהגיע לואהבת את ה' א-להיך וגו' לא פירש דאיכא להשוות אהבת ת"ח למקום אבל מורא המקום שהוא מפני יראת שכר ועונש אינו דומה להשוות לו ת"ח כיון שאין שכר ועונש של אדם ביד ת"ח, ועיין פ"ג דקדושין. ומה שלא פירש גבי וייראו העם את ה' י"ל לרבות שם א-להים וק"ל. בשם הגאון מהר"ש ז"ל מפראג (חידושי אגדות – פסחים כב ב)
ל. למה תאמר וגו׳. ר״ל עיין פסחים דף פ״ז, ע״ב דעיקר הגלות הוא שיהא גרים ע״ש, ולמה לן זה הספחת הזה. אך מבואר בנדרים דנענש אברהם בשביל שנתן הנפש לסדום כיון שקנה זה בכיבוש, וע׳ גיטין דף מ״ד גבי המוכר עבדו כו׳ עד מאה בדמיו, ולכך צריך גרים להשלים הנפשות שנאבדו, וע״ז אמר הנביא דיעקב מתאונן נסתרה דרכי, ר״ל מתי יהי׳ התשלומין הזה, ור״ל כי כאן לא שייך רחמים, מחמת קנס דליכא מחילה כמ״ש תוס׳ כתובות דף כ״ט, וגם לא שייך גדר הריני כאילו התקבלתי עמ״ש בהך דהל׳ מלוה גבי רבית, וזה ר״ל הפסוק, וע״ז אמר החרישו כו׳, דגם במשפט יש תקוה, דזה רק אם אמרינן דקנה כיבוש ע׳ גיטין דף ל״ח ונדרים דף ל״ב, אבל זה הוה רק נס דנעשה חרבות מקש, כמבואר בתענית ובסנהדרין, לא קנם כלל, ורק קורא הדורות מראש, ע׳ עדיות ור״ה דף י״א וביבמות דף נ׳, וא״כ א״צ גרים כלל . (צפנת פענח עה"ת הפטרות לך לך)
נ. לכך תיקנו בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לכבוד אנשי בֵּיתָר שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ וְנִּתְּנוּ לִקְבוּרָה, וסמכו ברכה זו אצל בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם, כלומר אף על פי שאנחנו מצטערים על חורבן ירושלים עירנו ומתפללים על בניינה, לא שמחנו בהריגת אנשי בֵּיתָר ששמחו בחורבנה, אלא אדרבה אנחנו מחבבין אותם ומברכים להשם יתברך על הטובה שעשה לאנשי ביתר. שהרי נ"ב שנה עשתה בֵּיתָר אחר חורבן הבית ולמה נחרבה? על שהדליקו נרות לחורבן בית המקדש, מפני שהיו שמחים בחורבנה של יְרוּשָׁלַיִם, מחמת כי קודם חרבנה היו בירושלים אנשים עשירים שהיו מצערים לאנשי בֵּיתָר, שכותבים שטר מכירה על שדותיהם ובתיהם בשקר ולוקחים אותם בחזקה. חכמי ישראל אשר ביבנה שהם היו מאנשי יְרוּשָׁלַיִם ובחורבנה הלכו ליבנה, אמרו עתה בחורבנה של ביתר יאמרו העולם אנחנו שמחים בחרבנה, כשם שאנשי ביתר שמחו בחרבן יְרוּשָׁלַיִם עירנו ומולדתנו לכך תיקנו ברכה זו לומר שלא שמחתנו בהריגתם. (בן יהוידע – ברכות מח ב)
ע. פרש"י - אַף לְאַחַר שֶׁתִּגְלוּ, הֱיוּ מְצֻיָּנִים בְּמִצְווֹת: הַנִּיחוּ תְּפִלִּין וַעֲשׂוּ מְזוּזוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָכֶם חֲדָשִׁים כְּשֶׁתַּחְזְרוּ. היינו בשעת השמד שיגזרו לא לקיים תפילין ומזוזה דמדינא פטור מלקיים ואפ"ה רצה התורה שיקיימו המצוות אף בשעת השמד כדי שלא יהיו לכם כחדשים. כמ"ש הר"ן (שבת ק"ל) דניחא קמי שמיא אם מוסרין נפשם בשעת השמד כדי לקיים המצוות עשה. (פרדס שמאי)
פ. שבר את הלוחות כיצד , אמרו, בשעה שעלה משה למרום לקבל את הלוחות שהן כתובות ומונחות מששת ימי בראשית, שנאמר, (שמות לב) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת . אל תקרי חָרוּת אלא חירות שכל מי שעוסק בתורה הרי הוא בן חורין לעצמו. באותה שעה היו מלאכי השרת קושרין קטיגור על משה, והיו אומרים, ריבנו של עולם (תהלים ח) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ . וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט
מֵאֱ-לֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ . תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו . צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי . צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם . היו מרננים אחריו של משה והיו אומרים, מה טיבו של ילוד אישה שעלה למרום, שנאמר (שם סח) עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם . נטלן וירד והיה שמח שמחה גדולה. כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה העגל אמר, היאך אני נותן להם את הלוחות, מזקיקני אותן למצות חמורות, ומחייבני אותן מיתה לשמים, שכן כתוב בהן לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי חזר לאחוריו. וראו אותו שבעים זקנים ורצו אחריו. הוא אחז בראש הלוח, והן אחזו בראש הלוח. חזק כוחו של משה מכולן, שנאמר, (דברים לד) וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל . נסתכל בהן וראה שפרח כתב מעליהן. אמר, היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות שאין בהם ממש, אלא אאחוז ואשברם, שנאמר )שם ט( וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם . (אבות דרבי נתן פ"ב ה"ג)
ק. ונ"ל ע"ד שארז"ל (מגילה כט.) שעתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחו"ל שיקבעו בא"י כו' וא"כ האדמה שבכל בתי כנסיות של חו"ל זו היא האדמה של א"י שהרי לעתיד יקבע ה' הבתי כנסיות הבנין והקרקע מכל וכל אל א"י, וא"כ ודאי האדמה ההיא אדמת קודש היא וחלק מן אדמת א"י והמשכים והמעריב בכל יום לבתי כנסיות דומה כאילו בכל יום הוא עומד על האדמה אשר נשבע ה' לאבותם ומקויים בו ייעוד למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם. לכם לא נאמר אלא להם פירש"י מכאן לתחיים המתים מן התורה, ומה ענין זה לכאן אלא לפי שבזמן ההוא דווקא יקבעו הבתי כנסיות שבחו"ל לא"י, ויכול להיות שזה מוסב על תחילת הפרשה שאמר ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה כפירוש רש"י, ומדקאמר בכל לבבכם ש"מ שמדבר שרבים מתקבצים לבתי כנסיות להתפלל וע"ז ייעד השכר ' לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה '. (כלי יקר – דברים יא כא)
תַּמָהּ וְאָמַר לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה כְּתִיב? הקשה פני יהושע ז"ל מאי תמה ר' יוחנן והלא פסוק זה אמצות מזוזה קאי, ומצוה זו נוהגת בארץ ובחו"ל, ונראה לי בס"ד דסבר ר' יוחנן כיון דמפורש בקרא על האדמה צריך לומר אם יקיים מצוה זו בארץ ישראל יזכה לאריכות ימים בעולם הזה, כי מצות מזוזה היא חובת הדר ויצטרף עם המזוזה מצות ישיבת ארץ ישראל ויזכה לאריכות ימים בעולם הזה, ואף על גב דשכר מצות בהאי עלמא ליכא, מה שאין כן אם יקיימה בחוץ לארץ דשכר מצוות בהאי עלמא ליכא, וכיון דאמרו לו מקדמי ומחשכי לבי כנישתא דנחשבים כמו א"י דעתידין ליקבע שם כמו שכתבו חכמינו ז"ל, אמר היינו דאהני להו דנמצא גם בידם יש צירוף זכות ישיבת ארץ ישראל. (בן יהוידע – ברכות ח א)
ש. כל המצוה וגו'. צריך לדעת מה מצוה היא זאת. ועוד, הלא כבר אמר:'עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם' , ומה מקום לחזור לומר כל המצוה.
אכן הן האיש משה השכיל בלבות בני אדם כי רוח אחד יתעם כקטן כגדול, והוא סולם להמעיט בעבודת ה' ולצאת מדרך החיים, והוא כי בעשות האדם ממצות ה' ב' או ג' מאשר תבואנה, ומה גם אם יחזיקו באחת מכל מצות ה' בתמידות ובזריזות, יולד בהם הולדה רעה להתעצל בשאר המצות הבאים לידם, ומה גם אם יהיו בידם כמה וכמה מהמצות שתמלא נפשם בקצת מהמצות; ומה מאוד פשה נגע זה, ובפרט בלב ההולכים בתורת ה' - להבזות המצות הקלות, בראותם שהם לומדי תורה ומקיימים רוב המצות וכו', וזה הוא הסובב יסורי האנשים, וימעט כבודם וירבה יגונותם, וישפל אדם וישח איש, ואשר לזה בא נביא ה' בתוכחותיו, ואמר: כל המצוה - יחס לכללות התורה למצוה אחת וצוה על כולה, לבל יטעה בשגיון הנזכר. (אוה"ח)
ת. כׇּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאַת יוֹם טוֹב וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁאִם פָּחַת — פּוֹחֲתִין לוֹ, וְאִם הוֹסִיף — מוֹסִיפִין לוֹ.
נראה לי בס"ד לפרש רמז הכתוב (דברים יד, כב) 'עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה', פירוש עֶשֶׂר ימים שהם מן ראש השנה עד יום הכיפורים תְּעַשֵּׁר לשון עושר אֵת תְּבוּאַת זַרְעֶךָ זו הפרנסה הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה רוצה לומר משך כל השנה כולה. ונראה לי ראשי תיבות שַׁבָּת 'ל ימוד מ ועד ש לם' רמז בשלשה אלה לא יחסר האדם בהוצאותיו אלא ישאר שלם כי המוסיף מוסיפין לו ואם כן קצבתו נשאר שלימה ורמז בתיבת כָּל לרבות גם כסות ודירה. (בן יהוידע – ביצה טז א)
ומבואר בפסיקתא שמביא הטור דגם בסעודת של ראש חודש נאמר אם מוסיף מוסיפין לו מן השמים וכן אם פיחת פוחתין לו. (ט"ז על או"ח תיט א)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך מכינים תה בשבת?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
למה תמיד יש מחלוקת?
שופר
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
