ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ראה
אב התשפ"ה
מפטיר עֲנִיָּה סֹעֲרָה (ישעיה נד)
פרשת ראה – שבת מברכין וערב ר"ח
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
מולד חודש אלול יהיה בליל ראשון בשעה 23, 26 דקות ו 6 חלקים
בפרשת ראה 126 פסוקים = בְחָנוּנִי
בפרשת ראה 55 מצוות, מתוכן 17 מצוות עשה ו- 38 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה : לאבד ע"ז ומשמשיה • להקריב קרבנות ברגל הראשון • להקריב הקרבנות בבית הבחירה • פדית קדשים שנפל בהם מום • שחיטה • להביא הקרבן מחו"ל לבית הבחירה • חקירת העדים • שריפת עיר הנדחת • בדיקת סימני העוף • מעשר שני • מעשר עני • נגישת נכרי • שמיטת כספים • צדקה • הענק עבד עברי • שמחה ברגל • ראיה ברגל
לא תעשה : שלא למחות שם קודש • שלא להעלות קדשים בחוץ • שלא לאכול מע"ש של דגן חוץ לירושלים • שלא לאכול מע"ש של תירוש חוץ לירושלים • שלא לאכול מע"ש שליצהר חוץ לירושלים • שלא לאכול בכור חוץ לירושלים • שלא לאכול בשר העולה • שלא לאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת הדם • שלא לאכול ביכורים קודם הנחתם בעזרה • שלא למנוע מן הלוים מתנותיהם ולשמחם ברגל • שלא לאכול אבר מן החי • שלא לגרוע ממצוות התורה • שלא לשמוע ממתנבא בשם ע"ז • שלא לאהוב המסית • שלא לעזוב השנאה מן המסית • שלא להציל המסית • שלא ללמד זכות על המסית • שלא ישתוק מללמד חובה על המסית • שלא להסית לע"ז • שלא לבנות עיר הנדחת • שלא ליהנות מממון עיר הנדחת • שלא להתגודד • שלא לעשות קרחה על מת • שלא לאכול פסולי המוקדשין • שלא לאכול חגב טמא ושרץ העוף • שלא לאכול נבלה • שלא לתבוע הלואה שעבר עליה שביעית • שלא לימנע מלהחיות העני • שלא נמנע מלהלוות לעני מפני השמיטה • שלא לשלח עבד עברי ריקם • שלא לעבוד בקדשים • שלא לגזוז את הקדשים • שלא לאכול חמץ אחר חצות • שלא להותיר מבשר החגיגה • שלא להקריב פסח בבמה • שלא לעלות לרגל ריקם.
צירוף שם הוי-ה של החדש אלול היא ההו"י יוצא מן ס"ת וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי (דברים ו כה) והנה אלו התיבות חוץ האותיות של השם היינו וצד"ק תה"י ל"נ ך' בגימ' בתשובה (715) רמז שהחודש הזה שהצירוף הנ"ל שולט בו הוא מסוגל להתעסק בתשובה. ר"ת של הארבעה תיבות וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי הם ותל"ך בגימ' תמוז א"ב (456) רמז שהדינים של תמוז א"ב נמתקים באלול וכתבו הראשונים שהבעל תשובה יהיה נזהר מאד שלא לשנות דיבורו ויהיה דובר אמת ע"כ אמצעי התיבות הנ"ל הי"ן צדק . ע"ד שאמרז"ל שיהיה הין שלך צדק וכו' עוד נרמז ר"ת של אלו התיבות בגימ' אברהם יצחק (456). הן הנה אהבה יראה. הין צדק באמצע מדת אמת ליעקב. (בני יששכר אלול א)
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה . (יא כו)
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן הוא ראשי תיבות ר 'אש א 'לול ה 'בט, א 'שר נ 'גד כ 'ל י 'שראל, נ 'ושא ת 'שובה נ 'כונה, כשיתחיל ערב ראש חודש ולא ימתין ליום הכפורים, ובתשובה של יחיד מרפא לרבים כמו שאמרו רז"ל, וזהו לִפְנֵיכֶם לשון רבים אף כי התחיל רְאֵה בלשון יחיד, וזה יראה ביום הידוע והוא ראש השנה דכתיב ביה (איוב א ו) וַיְהִי הַיּוֹם כמו שאמרו רז"ל, וכן ביום כפור שבו חמשה תפילות, וזהו הַיּוֹם שבהם יכתב ויחתם לחיים טובים אם ישוב וזהו הברכה, והקללה יראה אם לא ישוב, הברכה לשבים באלול ותשרי דהוא נוטריקון את הברכה, ומשום כי הבא ליטהר מסייעין אותו שישמע לדברי ה' - קאמר אשר תשמעון כו', ומה שאין כן אם אינו שב ויראה קללה וזהו והקללה בוא"ו וה"א יתירה שמספרם י"א כנגד י"א ארורים י"א קליפות המסיתים את האדם לחטוא, ואפשר גם כן שלא יחטא כי מן שמיא אינם מסייעים אותו אלא פותחים לו, והיינו דלא קאמר אשר לא תשמעו אלא אם שהיא ספק. (מועד לכל חי אלול בשם סופי ענבים)
אָנֹכִי בגימטריא כסא (81) ובגמטריא מהול (81), אין אדם זוכה לראות פני שכינה ולנוח תחת כסא הכבוד אלא מי שהוא נימול. (תנחומא צו פי"ד) ומקיים מה שכתוב בלוחות הברית הוא זוכה למעלה הזאת. ד"א שלא תאמר אפילו גבעוני או ערבי מהול, לכך כסא באתב"ש לֻּחֹת , כלומר אותו שהוא מהול ומקיים מה שכתוב בלוחות הברית הוא זוכה למעלה הזאת. ד"א רְאֵה במילוי כזה רי"ש אל"ף ה"א, כלומר ראש אלֻף שלך יהיה ה' שהוא ה' חומשי תורה שנאמר (תהלים קיא) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְ-הוָה. יִרְאַת בגימטריא תורה . ד"א אָנֹכִי א' תורה אחת, נ' חמישים שערי בינה, כ' זו מילה שניתנה לכ' דור, י' עשרת הדברות שכל המצוות כלולים בהם, הרי אָנֹכִי . ד"א רְאֵה אָנֹכִי גימטריא ראה כסא , כלומר ראה כמה חיבבתי התורה שחצבתי מכסא כבודי הלוחות לכתוב בהם התורה. נֹתֵן בגימטריא ת"ק, כלומר העולם שהוא מהלך ת"ק שנה מתקיים בזכות המתנה שנתתי לכם. (רבינו אפרים)
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וכו' (טז יד) למה בסוכות נכפלה מצות 'השמחה'?
בחג הפסח לא נאמר 'שמחה', ובעצרת נאמר חד 'שמחה' (לעיל יא) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ , ובסוכות ב' שמחות וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וכן וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ , וזאת משום דבפסח עדיין לא קיבלו את התורה על כן לא כתב 'שמחה', ובעצרת שקבלו את התורה כתיב ביה חד 'שמחה', ובסוכות שכבר נמחלו החטאים אחרי יום כיפור, כתיב ב' שמחות, וזהו וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ , ר"ת ש נמחלו מ מך ח טאים. (אמרות ה', אזנים לתורה)
וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ . פרש"י - לְפִי פְּשׁוּטוֹ, אֵין זֶה לְשׁוֹן צִוּוּי, אֶלָּא לְשׁוֹן הַבְטָחָה. כתב האבן עזרא - מצוה לשמוח בחג הסוכות וכו' כי יברכך לעתיד ותהיה לעולם שמח. כתב הפלא יועץ - וְצִוָּנוּ לשמח שמחה של מצוה [בחג הסוכות] והוא סימן טוב לכל השנה שכתבו גורי האר"י ז"ל, שמי שיהא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח . (פלא יועץ – סוכה)
הנותן צדקה לשם שמים הקב"ה זורעה בגן עדן, כיצד אם נותן להם כסף או שוה כסף או כל דבר שהוא הנאה לעני והכל כנגד העוני הרי מעה לעני שקולה כנגד הרבה לעשיר והקב"ה זורעה בג"ע כמה תבואה יכולים לקנות במעות וזורעם בג"ע וצומחים בכל שנה ושנה מכניסם לאוצר וכן מיני מגדים ונהנה מהם לעה"ב שנאמר (ישעיהו סא יא) כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ כֵּן אֲ-דֹנָי יְ-הוִה יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם . וכתיב (תהלים צז) אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וכתיב (שה"ש ז) וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים וכתיב (דברים לב לד) הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי . וכתיב (הושע י יב) זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד כל מי שמהנה צדיק כפי הנאה שנהנה וכפי המעשה אם עני הוא ונותן פרוטה לעני יש לו זכות בפרוטה יותר טוב מלעשיר כמה פרוטות הנותן פרוטה לעני יזכה לראות פני שכינה. (ספר חסידים שכא)
שְׁקוּלָה צְדָקָה כְּנֶגֶד כׇּל הַמִּצְוֹת (בב"ב ט.)
טעם לזה כי אפשר שיזדמן לו עני רעב ביותר שנוטה למות מחמת רעבון ועל ידי צדקה שנותן לו הוא מחייהו ונמצא זה יש לו חלק בכמה מצות רבים ועצומים אשר יעשה אותו עני באותם שנים שהוא חי בעולם הזה בתר הכי. הנה ימצא כזאת בעניים החולים שיזדמן עני חולה שהיה מת מאותו חולי שבו אם לא היה שותה סם רפואה ואם לא היה זה נותן לו צדקה שיקנה סם רפואה וישתה ויתרפא לא היה לו מעות לקנות או היה מעכב שתיית הסם יום או יומיים והיה מכביד החולי ולא היה מועיל הסם וזה שנתן לו צדקה וקנה תכף ושתה ונתרפא הוא היה סיבה שיחיה כמה שנים ויעסוק בתורה ויעשה מצוות ולכן שְׁקוּלָה מִצְוַת צְדָקָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת.
גם נרמז במילוי תיבת צְדָקָה כזה צד"י דל"ת קו"ף ה"ה [535] עולה תקל"ה ועם הכולל עולה כמנין מִצְוֹת [536] לרמוז ששְׁקוּלָה צְדָקָה כְּנֶגֶד כׇּל הַמִּצְוֹת . גם המלוי הזה עולה מספר קַן צִיפּוֹר [536] שממנו יתגלה משיח צדקנו בגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אמן כמו שאמרו בזוהר שמות לרמוז שהצדקה מקרבת הגאולה. (בן יהוידע – בב"ב ט.)
כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים שהיא שקולה כנגד כל המצוות והוא שהנותן צדקה הקב"ה משלם לו כמ"ש (משלי יט יז) מַלְוֵה
יְ-הוָה חוֹנֵן דָּל וגו' והמעלים מלתנה יש לו לב בליעל לאמר שאין מי שישלם לו והרי הוא ככופר בה' ומודה באלהי זהב וכסף. (חידושי אגדות שם)
שאלות
א. וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם (טו יז) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֹזֶן שֶׁשָּׁמְעָה קוֹלִי עַל הַר סִינַי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי: 'כִּי לִי בְנֵי
יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים' – וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים, וְהָלַךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן לְעַצְמוֹ – יֵרָצַע. (קידושין כב:). היכן רמוז בעשרת הדיברות שאמר הקב"ה 'כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
עֲבָדִים'.
ב. כִּי יַרְחִיב יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר . (יב כ) כתיב (טז יד)
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ , ואין שמחה אלא בבשר ויין. (פסחים קט.) ג' פעמים כתיב בפסוק בָּשָׂר , כנגד ג' רגלים שמצוה לאכול בשר. במילה בָּשָׂר רמוזים הזמנים
בהם מצוה לאכול בשר מלבד ג' רגלים.
ג. לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (יד כא) באיזה מקרה מבשל בשר בחלב ועובר על חמישה איסורים שונים.
ד. בבעלי חיים אלו אין איסור צער בעלי חיים.
ה. נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ . (טו י) בפסוק זה רמז למאמר חז"ל
(בב"ב ט:) כׇּל הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי – מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים – מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת.
ו. רמז בפרשה למאמר חז"ל (קהלת רבה ה יד) כְּשֶׁאָדָם בָּא לָעוֹלָם יָדָיו הֵן קְפוּצוֹת, וּכְשֶׁהוּא נִפְטַר מִן הָעוֹלָם יָדָיו הֵן פְּשׁוּטוֹת [פתוחות].
ז. בעל חיים הנמנה בפרשתנו בין שבע החיות המותרות באכילה, וי"א שהוא הגירפה.
ח. כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ (יג ז) פרש"י אָחִיךָ מֵאָב, אוֹ בֶן אִמֶּךָ מֵאֵם (ספרי). מה הטעם דכתיב בֶן אִמֶּךָ ולא כתיב בן אביך.
ח. וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד . (כב כח) פרש"י - נוֹהֵג בִּנְקֵבָה, שֶׁאָסוּר לִשְׁחֹט הָאֵם וְהַבֵּן אוֹ הַבַּת; וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּזְכָרִים, וּמֻתָּר לִשְׁחֹט
הָאָב וְהַבֵּן, אוֹ הָאָב וְהַבַּת. היכן מצינו ששוחט האם והבן או הבת ואינו עובר באיסור.
ט. רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר . לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְ-הוָה .
(יב – כג, כה) מה הקשר בין איסור אכילת הדם לבין לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ .
י. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה . (יב יד) בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ - זה שילה, מִכָּל
שִׁבְטֵיכֶם - זה ירושלים. (ספרי) משכן נוב הוקם לאחר חורבן משכן שילה. ומשכן גבעון הוקם לאחר חורבן המשכן בנוב. בפסוק זה רמז למקומות המשכן
והמקדש.
כ. וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ . (טז ז) למה כתיב בפסח וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ יותר משאר
ימים טובים דלא כתיב בהו. והוא קשור למספר הימים שהיה לוקח לבוא לירושלים ולשוב לביתו לאדם בינוני.
כ. היכן מוזכרים אבן שוהם של יוסף ואבן ישפה של בנימין בהפטרה.
ל. שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת . (טז ט) מה הטעם שמנין ימי הספירה קודם מתן תורה הם מ"ט ימים בדיוק.
מ. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ (טו יד). לאיזה עבד עברי אין דין הענקה.
נ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ . (יב יט) פרש"י - אֲבָל בַּגּוֹלָה אֵינְךָ מֻזְהָר עָלָיו יוֹתֵר מֵעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל. (ספרי) מה הטעם שאתה מצווה
להחיותו ולהספיקו רק בארץ ולא בחוץ לארץ. שהרי מצוות (ויקרא כא ח) וְקִדַּשְׁתּוֹ נוהגת גם בלוי וגם בחו"ל.
נ. וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר כֹּל מוּם רָע לֹא תִזְבָּחֶנּוּ לַי-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ . (טו כא) כתיב וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם , מה בא לרבות כֹּל מוּם רָע . וכי יש מום שאינו
רע.
ס. כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה. (יג ו) מה הטעם דכתיב הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ בכפל לשון, והכתיב יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה
לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה. ודרשו חז"ל לֹא מֵת בְּיָדוֹ, יָמוּת בְּיַד אֲחֵרִים. (ספרי)
ע. אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן (טו ד) פרש"י - וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן (טו יא (אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֶבְיוֹנִים בַּאֲחֵרִים וְלֹא
בָּכֶם; וּכְשֶׁאֵין אַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֶבְיוֹנִים בָּכֶם. וקשה אם לא יהיה אביון למי יתנו מעשר עני, שהרי שנה ג' של שמיטה היו נותנים מעשר עני
במקום מעשר שני.
פ. בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל . (טו כב) מגיד ששניהם אוכלים בקערה אחת ואין חוששין. וקשה שהרי טימא את האוכלין ויש
אזהרה לאוכל חולין בטהרה כדרך ששנינו (ויקרא יא מד) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים . וכהן שאכל בשר קדשים בטומאה הרי זה בכרת.
צ. כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ . (יד יא) חז"ל נתנו סימן לעוף טהור כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף. (חולין נט.) אלו השלושה סימנים רמוזים
במילת צִפּר .
ק. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי . (טז ג) מנין השעות שנאסרים בחמץ מן התורה רמוזים בפסוק (תהלים קה לז) וַיּוֹצִיאֵם
בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל.
ר. כִּי יַרְחִיב יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר . (יב כ) רמז בפסוק
למאמר חז"ל (משנה חולין ב א) רֹב אֶחָד בָּעוֹף, וְרֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה, שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
ר. כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ (יד יא). פרש"י - לְהַתִּיר מְשֻׁלַּחַת שֶׁבַּמְּצֹרָע. (ספרי) וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ (יד יב) פרש"י - לֶאֱסֹר אֶת הַשְּׁחוּטָה [דמצורע]. מה הטעם
שהשחוטה נאסרה באכילה, והחיה [היינו הציפור המשולחת שלא נשחטה] מותרת באכילה. ושנינו (משנה נגעים יד ה) 'שְׁתֵּי צִפֳּרִים' מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שָׁווֹת
בְּמַרְאֶה בְּקוֹמָה וּבְדָמִים וּלְקִיחָתָן כְּאַחַת.
ש. וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ . (יג טו) פרש"י - מִכָּאן לָמְדוּ שֶׁבַע חֲקִירוֹת. מה היו שואלים את
העדים בדיני נפשות?
ת. לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ . (יד כא) רמז בפסוק להלכה (רמב"ם הל' גירושין יא כה-כו) גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו. כמה
הוא זמן היניקה כ"ד חודש חוץ מיום שנולד בו ומיום שנתארסה בו.
תשובות
א. אָנֹכִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - מִבֵּית עֲבָדִים. והוא כפל לשון מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - מִבֵּית עֲבָדִים , מכאן עלינו להבין שהקב"ה הוציאנו
מבית עבדים כדי שנהיה עבדים לה'. כי תמורת פדייתנו מלהיות עבדי פרעה חייבים אנו להיות אך ורק עובדי ה' ועבדיו הנאמנים. (בן יהוידע – קידושין כב:)
ב. ב רית מילה, ש בת, ר אש חודש וכן ר אש השנה ר"ת בָּשָׂר . (רבינו אפרים)
ג. גיד הנשה שבישלו בחלב ביום טוב ואכלו - לוֹקֶה חָמֵשׁ. לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל גִּיד, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל בְּיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל גִּיד
בְּחָלָב, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל בָּשָׂר בְּחָלָב, וְלוֹקֶה מִשּׁוּם הַבְעָרָה. פרש"י – קסבר יש בגידין בנותן טעם. (מכות כא:) *
ד. דגים וחגבים אין בהם איסור צער בעלי חיים, ולכן מותר לחתוך הקשקשים מן הדגים בעודם בחיים. (אוצר פלאות התורה בשם שו"ת פקודת אלעזר יו"ד סז)
ה. הַזֶּה בגימטריא י"ז – משום שהנותן צדקה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות, וכאשר נותן וגם מפייס מתברך בי"ז
ברכות. (פניני הגר"א ע"פ התוס' שם) *
ו. וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ (טו ז-ח) וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מלתת צדקה, כי סופך למות ואז פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ . בכל
ענייני העולם הזה עליך לנהוג בידיים קפוצות, אבל בנוגע לקנייניך הרוחניים בפרט של נתינת הצדקה עליך למלא את ידך 'לפתוח' אותם ברוחב ולהריק
בהם את השפע העליון. (נוה צדיקים ב ב)
ז. זֶמֶר הוא בעל חיים הנמנה בפרשתנו בין שבע החיות המותרות באכילה. כתב הרשב"ץ - הרבה העידו לי על חיה גדולה, שהוא בלשון התורה זֶמֶר
ותרגמה הגאון (הרס"ג) אלזראפא, שצווארה ארוך וגופה גדול מאד, עד שכשהיא בתוך החומה, פושטת צווארה חוץ לחומה. והעידו לי כי ראו אותה
בפאס. (יבין שמועה הל' טריפות ה ב) וכ"כ 'תבואות הארץ' זֶמֶר - מתרגם רבינו סעדיה גאון וכן בתרגום הפרסי אלזראפה, רוצה לומר גיראפפע ואין נמצא
בארץ כי אם בחלק אפריקא ובארץ אמעריקא. והחזקוני כתב זֶמֶר - לא איתפרש.
ח. חביב הוא עליך לפי ששניכם יצאתם מבטן אחת. וכן כתיב (שה"ר ח א) מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי . אבל בני האב אינם חביבים כ"כ זה לזה מפני
הירושה. (דעת זקנים, הרא"ש) הוא הדין לבן אביך אלא שדיבר הכתוב בהווה לפי שהוא אוהבו ורגיל אצלו יותר מאחיו בן עמו לפי שאינו חולק עמו
בנחלה. (החזקוני) אע"פ שאינו מתקנא בך מחמת ירושת אביך, כ"ש אחיך בן אביך שמשיאך לרעה שתמות. (הרוקח) ששניהם נוצרו בבטן אחד (עטרת זקנים)
ח. חיה ששחטה אינו נוהג האיסור של אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ והוא נוהג רק בבהמה. ובזה לא הוקש צבי ואיל לבהמה. וכן השוחט בהמה מעוברת אין בזה איסור
משום אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ (חולין סט.) (אוצר החידות) וכן אין איסור בעופות. וכן השוחט ונתנבלה בידו, הנוחר והמעקר - פטור משום אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ . (ספרי)
ט. טימטום הנפש גורמת אכילת הדם וכן משפיע על אכזריות באדם, וכידוע אכזריות עוברת בירושה מאבות לבנים, והכי פירושו לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב
לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כדי שבניך יהיו טובים בלי מידות רעות. (מדשן ביתך בשם רבי יונתן אייבשיץ)
י. יִבְחַר במילוי כזה: 'יוד', 'בית', 'חית', 'ריש', החלק הנסתר מאותיות אלו, היינו החלק משם האות שאינו מופיע במילה, הן האותיות: וד, ית, ית, ש, עולה
אלף מאה שלושים. שהוא בגימטריא שילה , נוב , גבעון , ירושלים , אלו מקומות המקדש והמשכן שעולים במדוייק למנין 1130. (מדשן ביתך בשם האד' מאוסטרובצה(
כ. כ' ימים לוקח לבוא לירושלים וכ' ימים לשוב לביתו, מהלך ארץ ישראל ד' מאות פרסה, וירושלים באמצע הרי ב' מאות פרסה לכל עבר, ומהלך אדם
בינוני י' פרסאות, וז' ימי שבתות וז' ימים של פסח שאין יכול ללכת משם הרי מ"ח ימים ויום נ' עצרת. נמצא שאין שהות להיות בביתו כי אם יום אחד,
לכך נאמר וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר דאל"כ לא יכול לחזור בעצרת וימנעו לעלות לרגל לכך הזהיר הכתוב ללכת ולבוא לירושלים. (עטרת זקנים, רבינו בחיי)
כ. כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד יב). חַד אָמַר: שׁוֹהַם, וְחַד אָמַר: יָשְׁפֵה. אָמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֶהֱוֵי כְּדֵין וּכְדֵין. (בב"ב עה.) פירש הרשב"ם - כדברי זה
וכדברי זה והיינו כַּדְכֹד משוהם וישפה תבנה. שֹׁהַם הוא אבנו של יוסף וְיָשְׁפֵה הוא של בנימין. תרגום יונתן – בְמַרְגְלִין היינו מרגליות. *
ל. לב טוב בגימטריא מ"ט – התורה היא רוחנית ואינה חלה על האדם שיש לו מחשבות רעות ויצר זונה ולב רע, כי התורה כולה טהורה. לכך הכניע
הקב"ה את ישראל בגלות מצרים להחליש כח היצר הרע אשר משכנו בחלל השמאלי שבלב. ותוכל לשכון שם התורה ע"י היצר טוב שהוא בחלל הימני
שבלב . ועל כן סופרין קודם מתן תורה מנין מ"ט שהוא מספר לב טוב . (בני יששכר ניסן מאמר יב אות יב)
מ. מכר את עצמו לעבד אין לו דין הענקה מאחר ורבו אינו מוסר לו שפחה כנענית אם כן אין בו את הטעם (טו יח) כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ . וכן אם יוצא
בגרעון כסף אין מעניקים לו לפי שנאמר (טו יג) וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וזה לא שלחו חופשי אלא העבד נתן הדמים. דהיינו אם עבד פחות משש שנים
או יותר משש שנים אין מעניקין לו. וכן אם גניבתו יותר מעבודתו. וכן בורח כשפגע בו יובל והוא יוצא ע"פ דין לחופש אין לו הענקה. *
נ. נחלה יש לישראל בארץ ישראל משא"כ ללוי, ולכן צריך ליתן עיניך עליו, אבל בגולה גם לישראל אין לו נחלה לכן שניהם שוים שם. (פענח רזא בשם
בכור שור)
נ. נולד בעל מום ממעי אמו בא לרבות שגם לֹא תִזְבָּחֶנּוּ . הו"א מכיון שכך נולד אין הוא נחשב בעל מום. וזהו כֹּל מוּם רָע . וְכִי יִהְיֶה בוֹ מוּם מיירי בנעשה
בו מום אחרי שנולד. (החזקוני בשם ספרי)
ס. סקילה ותליה הם שתי מיתות – וזהו הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ , לפי שכל הנסקלין נתלין. (סנהדרין מה:) (רבינו אפרים)
ע. עניים יהיו בעולם בכל זמן, בין שעושים רצונו של מקום בין שאין עושים רצונו של מקום ולהם יתנו מעשר עני. אביון הוא רע יותר מעני לפי שהוא
תאב יותר מעני, ואביון לא יהיה באותו זמן כשעושים רצונו של מקום. (מושב זקנים)
פ. פירות דווקא קאמר דשייכא בהו תרומה אבל לא בבשר. (מושב זקנים) *
צ. צִפּר אותיות שניות של שלושה סימנים אלו והם: אצ בע הצד"י, זפ ק הפ', קר קבן הר', הרי צִפּר . (רבינו אפרים בשם ממרח"ם ז"ל, טעמי המצוות)
ק. קע"ד שעות נאסרים חמץ מן התורה בגימטריא כֶסֶף זָהָב (174). באלו ב' השמות כס"ה בפ"ז יצאו ישראל ממצרים והם אותיות כֶסֶף זָהָב . (אותיות
השמות הללו מסוגלים לכוין בכל יום למשא ומתן). (דן ידין) והנה רז"ל הוסיפו באיסור חמץ עוד ב' שעות כדי שלא יבואו לידי מכשול (פסחים יא:) אבל
בצאת ישראל ממצרים היו משומרים וזהו וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל לא היה בהם חשש מכשול כי ה' שומרם מכל דבר רע. (בני יששכר ניסן מאמר ח אות ו) *
ר. ר ובו ש ל א חד כ מוהו ר"ת כַּאֲשֶׁר . וכן כ אשר א חד ש נים ר וב. כַּאֲשֶׁר צִוִּתִךָ (יב כ"א) בגימטריא רוב האחד בעוף ורוב השנים בבהמה . (1057) (הרוקח)
ר. ראויה השחוטה לקבל טומאה וידבק בה רוח הטומאה הפורחת מן המצורע ואיננה טהורה ואכילתה נתעבת. ובעלי החיים לא יקבלו טומאה אם יגעו
בשרץ או בשאר טומאות כל זמן שהם בחיים, ולכן טומאת המצורע לא תדבק בחיה. (מושב זקנים) *
ש. שמיטה, שנה, חודש בכמה בחדש באיזה יום בכמה שעות מן היום באיזה מקום. ועוד היו בודקין אותן בשבע בדיקות, והבדיקות הן הדברים שאינן עיקר
בעדות ואין העדות תלויה בהן, והוא ששואלין להם מה היה לבוש הנהרג או ההורג, בגדים לבנים או שחורים, עפר האדמה שנהרג עליה היה לבן או
אדום. (רבינו בחיי) *
ת. תְבַשֵּׁל הוא תשל"ב ימים שהם כ"ד חודשי חמה וב' ימים. כיצד שס"ה מנין ימות החמה, הרי בכ"ד חודש תש"ל ימים (שס"ה + שס"ה) וב' ימים הרי
תשל"ב כמנין תְבַשֵּׁל. ואמר רחמנא לֹא תְבַשֵּׁל (מושב זקנים)
מקורות / חידודון *
ג. המבשל גיד הנשה בחלב ביום טוב ואכלו יש בזה חמשה אסורין והם אכילת גיד הנשה ואכילה בשר בחלב ובשול בשר בחלב ובשול שלא לצורך ביום טוב והבערה שלא לצורך ביום טוב. ומ"מ אין כאן אלא מלקות אחת והוא אכילת גיד הנשה שעל בישול והבערה שלא לצורך אינו לוקה הואיל ויש בהן סרך אוכל נפש אע"פ שהאוכל אסור לו כמו שביארנו במקומו בראשון של יום טוב וכן על אכילתו ובישולו בחלב אינו לוקה שאין בגידין בנותן טעם. (המאירי שם)
ה. כׇּל הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי – מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת , וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים – מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת . נמצא פיוס בפה מרויח חמשה ברכות יותר. ובזה יובן בס"ד שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו (משלי טו, כג) שִׂמְחָה אותיות חֲמִשָּׁה שזוכה לחמשה ברכות מכח מענה פיו שמפייס לעני. ועוד נראה לי בפרוטה של צדקה, פְּרוּטָה 'פטר ו"ה' מלשון יַפְטִירוּ בְשָׂפָה (תהלים כב, ח) רצונו לומר אם פטר בפיו שפייסו אז יזכה לשש וחמש שהם אותיות ו"ה. והא דמתברך הנותן בשש ברכות, מפני דכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא (משנה סנהדרין ד, ה) והעולם הוא שש קצוות שהם מעלה ומטה וארבע רוחות ולכן כנגד הששה מתברך בששה. (בן יהוידע בב"ב ט:)
וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים וכו' להתוס' הנותן ומפייס ג"כ מתברך בי"ז ברכות גימטריא טוב והיינו דכתיב (קהלת ז יז) בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה פירוש בזמן טובה ועשירות שלך היה בטוב תתן ותפייס שתתברך בְטוֹב ברכות וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה והבט ותדאג ליום רעה שגלגל הוא שחוזר בעולם. (חת"ס שם)
שאל העני ולא רצה זה ליתן לו עבר על לא תעשה שנאמר (דברים טו ז) לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ ובטל מצות עשה שנאמר (דברים טו יא) פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לו לא היה בידו ליתן אין כאן עברה על לאו ועשה ומ"מ יפייסהו בדברים ואמרים ניחומים דרך צחות אמרו הנותן פרוטה לעני מתברך בשש והמפייסו בדברים אע"פ שלא נתן מתברך באחת עשרה מכאן ואילך צא וחשוב נתן ופייס כמה הוא מתברך. ויש מפרשים המפייסו עם הנתינה מתברך באחת עשרה ושיטת הסוגיא מוכחת אף בלא נתינה ובלבד בשאין ידו משגת. (מאירי שם)
אפשר לתת טעם במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דע"י הצדקה מיחד קב"ה ושכינתיה. וידוע דצדקה היא בחינת השכינה ובצדקה גורם ליחד קב"ה שהוא בחינת ו' עם שכינתיה. ולכן מתברך בשש ברכות בחינת ו' כנגד מה שפעל שגרם יחוד ו' עם השכינה. והמפייסו בדברים בחינת קול ודבור הרומזים לקב"ה ושכינתיה בחינת ו' ה' גימטריא י"א לכן מתברך בי"א ברכות. ועוד יש לרמוז דהצדקה גופה גורמת יחוד קבה"ו וע"י הפיוס לבחינת דל מרבה שלו"ם וע"כ דין הוא להתברך באחד עשר כנגד ו"ה. (פתח עינים שם)
כ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לִהֲוֵי כְּדֵין וּכְדֵין. נמצא יהיה של 'שֹׁ הַם' וְ'יָ שְׁפֵה' ראשי תיבות שלהם ש"י ובזה יובן לְהַנְחִיל אֹהֲבַי ' יֵשׁ ' (משלי ח, כא) וידוע שֹׁהַם של יוסף שהוא יסוד דכורא וְיָשְׁפֵה של בנימין שהוא יסוד נוקבא, נמצא שניהם יסוד ונרמזו ב'כַּדְכֹד' (ישעיה נד, יב) כי כד הוא ד' פעמים כ' שעולה מספר יסוד [20×4=80] וכן כד השני הוא ד' פעמים כ' שהוא מספר יסוד. ועוד נראה לי בס"ד שהיה אבן של יָשְׁפֵה כי ישראל כוחם בפיהם ולכן נדמו לתולעת דאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בשלח ט' ושוחר טוב תהלים כב) מה תולעת כחה בפיה אף ישראל כוחם בפיהם ולעתיד יתחזק כח הפה שלהם וזה נרמז ב'יָשְׁפֵה' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'יש פה'. גם שערי תפלה שננעלו בגלות רמוזים בפה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער מאמרי רשב"י) ולעתיד נפתחים ונשארים קימין בפתיחתם וזהו 'יש פה'. ובאבן הַשֹׁהַם נרמז עילוי התפארת והמלכות שיהיו שני מלכים בכתר אחד והיינו 'שי"ן' דְּשֹׁהַם במלואה הוא 'שני' ונשאר 'מה' הרי נרמז כאן 'שני מה'. או ש' דְּשֹׁהַם הוא ראשי תיבות 'שוה' רצונו לומר תהיה המלכות שהוא סוד אבן תהיה שוה עם בחינת שם מ"ה. (בן יהוידע שם)
מ. שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד .(שמות כא ב) זה הוכפל במשנה תורה (דברים טו יב) וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים , שמדבר גם כן במכרוהו בית דין כנ"ל. רק ששם יש לפרש שהוא מאמר תנאי, עם עבדך שש שנים אז לא תשלחנו ריקם. אבל עם עבד פחות או יותר אין מעניקין לו. אבל יוכל למכרו על יותר משש אם גנבתו שוה יותר מעבודת שש שנים דהא כתיב ונמכר בגנבתו. לכן באר פה בהחלט שרק שש שנים יעבוד, ואם גנבתו שווה יותר, יש פלוגתא לקמן ושם יתבאר.(מלבי"ם)
פ. בשעריך תאכלנו, הכהן חוץ למקדש. הטמא והטהור, לשון קריאה הוא, ויחזור אל תאכלנו, כלומר אתה הכהן בין טמא בין טהור. ואינו בבשר קדש, שאם אכלו טמא הרי הוא בכרת. (רבינו בחיי)
הטמא והטהור יחדיו יאכלנו וכן בסוף גבי בכור כתיב יחדיו, ובקרא דבכל אות נפשך הטמא והטהור יאכלנו ולא כתיב יחדיו. וכבר כתבתי בזה. והפשטיות מורה, דכאן מדבר דהאוכל זה לא יאכל קדש, לכן כתיב יחדיו, אבל שם מדבר דהאוכל קדש אוכל בשר תאוה או בשר פסוהמ"ק, דבמקום שאוכל מעשר שמה אוכל בשר פסוהמ"ק, לכן אינו אוכל הטהור יחד עם הטמא, שהאוכל אוכלין טמאים נפסל גופו מלאכול בתרומה, ועיין פרק יוהכ"פ דיליף מקראי. ואפשר דלקדש נפסל גופו דבר תורה, וכיון שנגע בהן הטמא, הלא המה אוכלים טמאים ולכן לא כתיב יחדיו. ודו"ק. (משך חכמה)
ק. ספר 'דן ידין' – לרבי שמשון מאוסטרופולי זצוק"ל, הוא פירוש לספר 'קרנים' לר' אהרן קרדינא.
ר. א"נ לא אמרה תורה שלח לתקלה, ואם החיה היתה אסורה היו באים האנשים לידי מכשול כשהיו צדים עופות שמא היה בידם זה של המצורע. (מושב זקנים)
ש. מעשה היה שאמרו עדים במקום פלוני תחת התאנה הרג פלוני את הנפש, ובדקו חכמים את העדים ואמרו להם תאנים שלה שחורות או לבנות, עוקצין שלהן ארוכות או קצרות. וסוד שבע חקירות כנגד שבע קצוות והשביעי היכל הקדש מכוון באמצע והוא האמת המכריע, כן יודע האמת מתוך שבע חקירות. (רבינו בחיי)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
עירוב תבשילין
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
למה ללמוד גמרא?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א הצימאון לאלוקים
דרך הקודש ג' פסקה י - י"ב
הקדושה מתגלה בנשמתו של האדם בצימאון לאור ה', ומי שיש לו צימאון כזה צריך להכיר את תכונתו ולנהל את חייו על פייה. אסור לכבות את הצימאון הזה. אך צריך לדעת לאזן את הצימאון הזה בחיבור לשכל.
מאמר שלישי אור החיים - מדרגת החסיד האמיתי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
הרב עוסק בפירושיו המעמיקים של אור החיים הקדוש למידת יראת השמים ולמדרגתו הגבוהה של ה"חסיד", אשר אינו מסתפק בקיום מצוות מתוך חובה ופחד, אלא פועל מתוך אהבה טהורה במטרה לעשות נחת רוח לבוראו. כמו כן, מובאים בשיעור סיפורים על שקידתו העצומה בתורה והסבר עמוק על כך שנשמתו מהווה בחינה של נשמת משיח המצויה בכל דור.
י"ז בתמוז איך חלה תענית?
למה חייבים לקבל תענית? ולמה דווקא מבעוד יום, הרי אפשר לאכול עד עלות השחר? על הקדושה שבתענית ומשמעותה, ועל סדר התענית אצל חז"ל ובזמננו.
י"ז בתמוז כוח הראייה בחודש תמוז
שיחה כללית
הרב מנתח את הקשר העמוק בין חטא העגל לחטא המרגלים, תוך הדגשה כיצד שניהם נובעים מקלקול כוח הראייה המיוחס לחודש תמוז. בנוסף, מוסבר כי ימי בין המצרים נועדו לתיקון הפגם הזה, במטרה להשיב את החיבור האמיתי בין עם ישראל, ארץ ישראל וקבלת התורה כסם החיים.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
האור החיים הקדוש משנת אור החיים הקדוש
השיעור עוסק בגישתו הרוחנית העמוקה של אור החיים הקדוש כלפי לימוד התורה, תוך פירוט שלוש ההכנות הנדרשות להשגת אורה: פרישות מהחומר, עמל עצום וחיפוש האמת, ויראת שמיים טהורה. בנוסף, מוסברת כמיהתו העזה לגאולת השכינה, שהובילה לעלייתו ההיסטורית לארץ ישראל והקמת ישיבת "כנסת ישראל" בירושלים מתוך דבקות ואהבת השם.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת פנחס
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. - איזה חסרון מצא הקב"ה במה שמיעט את הירח עד שנזקק לכפר על כך | וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ - לכאורה אין מקומו כאן כי אם בפרשת קֹרַח | וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה פ מה הטעם שיש כאן פרשה פתוחה והפסק אע"פ שהיא באמצע הפסוק | וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה - מדוע התורה כופלת את דבריה הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה | משה רבינו אמר לקב"ה שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח - מאין למד רבי יונתן בן עוזיאל מהפסוק שהכוונה לפנחס ועוד!
רביבים בין מלאכת החיים להלכות אבלות
מעבודתו של יעקב אבינו בחריצות רבה אצל לבן הארמי, עלינו ללמוד שיש ערך גדול לעבודה | חכמים אמרו שבזכות שעבד בחריצות, חייו של יעקב אבינו ניצלו | צריך ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו | החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה | תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב | יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות
פנחס איש אשר רוח בו
על רקע רוחות הבחירות, פרשת השבוע מזכירה לנו שמנהיגות אמיתית אינה נמדדת רק בחזון או ביכולת ביצוע, אלא בהקשבה עמוקה ובמסוגלות הייחודית "להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד"
עסקי גוג ומגוג הכנעני שהיה בבית ה'
בסיום נבואת זכריה כתוב שלא יהיה עוד כנעני בבית ה', הכוונה היא שאלו שעמלים רק בתורה יכבדו את אלו שדומים ליהושע בן נון ועמלים בתורה ובצבא, ולא יתייחסו אליהם עוד כאילו הם גויים.
אור החיים על הפרשה בני יהודה בתור משל לחורבן הבית והגאולה העתידה
אור החיים על פרשת פנחס חלק א'
האור החיים מפרש את הפסוק על בני יהודה בתור משל לעם ישראל בשני זמני חורבנות בתי המקדש ובזמן הגאולה העתידה.
נדרים מצוות לאו להנות נתנו
נדרים דף ט"ז:
השיעור מעמיק בכלל "מצוות לאו ליהנות ניתנו", ובוחן את גדרי ההנאה ממצוות דרך סוגיות הגמרא ומחלוקות הראשונים, כדוגמת הרשב"א והר"ן. כמו כן, הדיון מבחין באופן מהותי בין פעולת קיום המצווה עצמה שאינה נחשבת להנאה גשמית אסורה, לבין הנאות צדדיות ונלוות (כגון שכר כספי או תועלת פיזית גרידא) אשר נידונות תחת כללים הלכתיים אחרים.
יסודות התורה והאמונה סגולת ישראל
למדנו תחילה על מרכזיותו וחשיבותו של יסוד הבחירה בישראל וסגולתם כקותב התורה ממש, וביארנו את מקומו גם בתוך עיקרי האמונה של הרמב''ם. אחר, למדנו על שתי דעות במהות הסגולה ובסדר התגלות הבחירה בישראל, שייצגו אותן הכוזרי והרמב''ם, ומצאנו להן יסודות בחז''ל והרחבה אצל חכמים נוספים. חתמנו בהשלכות של ההסברות השונות, ובהדגשת ההסכמה הרחבה על היסוד העיקרי המוסכם, ובגישה כיום ליסוד הסגולה לאור הקושי לקבלו ע''י חוגים שונים.
לנתיבות ישראל שלבי הגאולה ותהליך התשובה
לנתיבות ישראל א' , מאמר 'המדינה וחזון הגאולה'
השיעור עוסק בקשר העמוק שבין תהליך הגאולה הלאומי לבין מצוות התשובה, ומסביר מתוך מגוון מקורות תורניים ודברי חז"ל כיצד ההתעוררות הפיזית ויישוב הארץ מקדימים לעיתים את ההתעוררות הרוחנית. בנוסף, מובהר כי הגאולה היא תהליך הדרגתי המובטח לעם ישראל, אשר אינו מותנה לחלוטין בתשובה מוקדמת ומושלמת של כלל הציבור, אלא שזור בה לאורכו ומוביל בסופו לקרבה שלמה לבורא.
חקת מבלעם הרשע ועד שלבי הגאולה
שיחת מוצ"ש פרשת בלק
השיעור עוסק במידותיו של בלעם הרשע שהטעה את עצמו לחשוב שהוא פועל לשם שמיים, תוך פירוט המדרגות השונות של לומדי התורה והשלבים השונים בתהליך הגאולה של עם ישראל. בנוסף, מוסבר כי השורש של חטא בעל פעור והעבודה הזרה נובע משאיפה לפריקת עול מוחלטת, והתגברות על משברים רוחניים אלו מהווה שלב הכרחי ובונה בדרך אל הגאולה השלמה.
חקת מקללת בלעם לברכה נצחית
הרב בוחן את ההבדל המהותי בין נבואת משה לנבואת בלעם, תוך הדגשת קדושתו הפנימית והנצחית של עם ישראל מול כוחות אומות העולם. בנוסף, מוסבר כיצד ניסיונות הקללה וההכשלה הופכים בסופו של דבר לברכות מוחלטות, מהלך המרמז על הגאולה העתידית והפיכת ימי בין המצרים לימי ששון ושמחה.
